עזרה מגורם לא צפוי

אומר זאת כך, ישר ולעניין: ועד העובדים של חברת החשמל הוא ידידו הטוב ביותר של האזרח

נכון, מדובר באמירה פרובוקטיבית. אבל כרגע ועד העובדים של חברת החשמל הוא הארגון היחיד שמגן עלינו, האזרחים, מפני הפרטת חברת החשמל. נקווה שיצליח.

הפרטת חברת החשמל היא צעד הרסני למשק החשמל בישראל משום שהוא יפגע קשות בכולנו, ובעיקר בחלשים בינינו. ברחבי העולם נעשו עד כה לא מעט ניסיונות להפרטה של משקי החשמל.  לאחר ההפרטה התרחשו התהליכים הבאים:

1. שירות הלקוחות הורע.

2. מחירי החשמל עלו בצורה דרסטית (בין 30% ל-200%).

3. רזרבות החשמל הצטמצמו. כתוצאה מכך גרמו העומסים על המערכת להפסקות חשמל.

4. ההשקעה בתשתיות צומצמה. כפועל יוצא גדל מספר התקלות, הפסקות החשמל נעשו תדירות והתשתיות הלקויות מהוות סכנה ממשית לפגיעה בנפש.

ברשותכם אנסה להסביר: נכון להיום חברת החשמל נמצאת בבעלות  ציבורית. מחירי החשמל זולים יחסית ונקבעים על ידי הממשלה. ההשקעה בתשתיות משמעותית, ואמינותה של אספקת החשמל היא בין הגבוהות בעולם. גם השירות ללקוחות הוא יעיל וטוב. המומחים מסכימים כי חברת החשמל הישראלית נכללת בין חברות החשמל היעילות והמקצועיות במערב, ולכן אי אפשר כמעט להוריד את מחיר החשמל כתוצאה מ"ייעול" החברה. מחיר החשמל בכל העולם בנויבערך כך: 40% עלויות הון, 40% הוצאות, בעיקר על דלק כמובן ו-10% תפעול. רק  10%ממחיר החשמל נובע מעלויות השכרלעובדים. גם אם נפטר את כל עובדי חברת החשמל ואלוהים בכבודו ובעצמו יפעיל את התחנות, מחיר החשמל לא ירד ביותר מ-10% אחוזים. וגם אם נוריד את שכר כל העובדים לשכר מינימום, תסתכם הירידה במחיר החשמל באחוזים בודדים בלבד. ירידה במחיר החשמל אפשרית כתוצאה מירידה בעלויות הדלק. המעבר לשימוש בגז טבעי למשל, מוריד את עלות ייצור החשמל כיוון שגז טבעי זול באופן משמעותי מפחם.  

כמובן שלא הכל ורוד. רזרבות  החשמל בישראל אינן מספיקות, ולא נעשה מאמץ אמיתי להקטין את פליטת הפחמן הדו-חמצני בתהליכי ייצור החשמל. בציבור הרחב ובתקשורת רווחות דעות כגון: "המשכורות של עובדי חברת החשמל מנופחות וכך גם הפנסיות שלהם, הם מעסיקים את קרובי משפחתם ונהנים מחשמל חינם". אני לא מתווכחת עם אף אחת מהדעות הללו, יש בהן הרבה מן האמת. אף על פי כןעדיף המצב הקיים שבו העובדים, הוועד והציבור מרוויחים, על פני מצב שבו – כפי שמרבים להתבטא בתקשורת ובעולם הטוקבקים – "נַראֶה לעובדים", "נשבור את הוועד" ו-נפריט את חברת החשמל. המפסיד הגדול מצעד שכזה יהיה הציבור.

אז מה קורה כשמפריטים חברות ציבוריות בארץ ובעולם?

העובדים הוותיקים והמנוסים של החברה  מפוטרים, ובמקומם נשכרים לעבודה עובדים חדשים, לרוב עובדי קבלן שמשכורותיהם נמוכות והם אינם יכולים להתאגד. העובדים החדשים אינם מקצועיים כמו העובדים שפוטרו, ומן הסתם בעלי מוטיבציה פחותה שכן מדובר בעובדים שמשתכרים שכר רעב.  קיצוץ עלויות נוסף נעשה בתשתיות. תשתיות משמע, השקעה בטכנולוגיות חדישות, הגדלת יכולת הייצור, תיקון תקלות וכיו"ב. ההשקעה בתשתיות יקרה והרווח אינו מיידי. למה להשקיע כשאפשר לסחוט את  המערכת המיושנת עד שהיא מתמוטטת? וכמובן, הדבר הרווחי ביותר הוא העלאה דרסטית של המחירים לצרכן. הרי בעל ההון לא רכש את החברה בגלל דאגתו לציבור. הוא רוצה להרוויח, והרבה. וכיוון שרכש מונופול טבעי, אין מה שיעצור אותו. בתאוריה משאירה המדינה לעצמה את האפשרות להפעיל רגולציה על המחירים. למעשה, לאור ניסיון עבר עשיר בארץ ובעולם, בעל ההון עושה מה שהוא רוצה.

נכון, הפרטנו את חברת ''בזק'' ומחירי השיחות ירדו באופן משמעותי.  חשוב לדעת כי ירידת המחירים הדרמטית בשוק התקשורת הישראלי לא התרחשה כתוצאה מההפרטה, אלא כתוצאה מפיתוחן של טכנולוגיות חדשות שהביאו לירידה דרסטית  בעלות השיחות. ובחלקה כתוצאה מפתיחת השוק לתחרות (אגב, ירידת המחירים החלה עוד לפני שהחברה הופרטה). מלבד דוגמה זו של הפרטת שוק התקשורת אפשר למצוא בארץ ובעולם אין סוף דוגמאות של חברות שהופרטו, וללמוד על הגורל העגום שפקד את לקוחותיהן.

לא ברור מהו האינטרס של האוצר להפריט את חברת החשמל, בזמן שברור לחלוטין מהו האינטרס של בעלי ההון בהפרטה: הם ירוויחו ובגדול. לאור ניסיון העבר הם יקבלו מן הסתם את החברה במחירי חיסול, ואז יהפכו אותה לחברה רווחית מאוד – עבור עצמם. כלל לא ברור לי מהו האינטרס שלנו, האזרחים, לתמוך בהפרטה. כרגע אנחנו נהנים מחשמל זול ושירות טוב. האם אנחנו מעדיפים באמת לתת לבעל הון כלשהו להרוויח הון עתק על חשבוננו רק כדי ללמד את עובדי חברת החשמל לקח, תוך גרימת נזק, קרוב לוודאי בלתי הפיך, למשק החשמל?

טוב היה לולא הייתה שחיתות בחברת החשמל, כמו גם בכל ארגון פרטי או ציבורי.  מחובתנו, האזרחים, לדרוש מהמדינה להילחם בשחיתות בכל מקום בו תימצא. אבל גם אם נמצא בביתנו סדק כזה או אחר, לא הגיוני למסור את הבית לבעל הון "שיודע איך לתקן אותו" ולעבור לגור ברחוב. נכון יותר לתקן את הסדק או לחיות איתו בינתיים עד שנמצא את האמצעים לתקנו.

על  הוועד של חברת החשמל נאמר שהוא "עם היד על השלטר של המדינה". בדרך כלל אני מתנגדת לבריונות. במקרה זה אני שמחה שניצב לצידנו, האזרחים, בריון שיצליח אולי להתמודד עם ברית הבריונים של האוצר ובעלי ההון. 

כתבה: ד"ר תמיר אליאש, פעילה במכללה החברתית-כלכלית.