נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
עבור חובבי התיאטרון הרבים שבינינו, אחד מן הדברים הקשים בעת מגפת הקורונה היה סגירת אולמות התיאטרון והשתקת עולם הבמה והמחזות – לא רק פה בארץ, אלא בעולם כולו. התיאטרון הוא הרי מוסד תרבותי בן מאות שנים, והגעגוע אליו בקרב חובביו בתקופת המגפה היה רב. כעדות לגדולתה של האומנות המיוחדת הזו, אנחנו יכולים לראות את אולמות בתי התיאטרון המפוארים שהוקמו ברחבי העולם ועדיין עומדים על תילם, מימים עברו ועד היום; אלו משמשים דוגמאות חיות לעוצמתן, כוחן והשפעתן של אומנויות הבמה השונות – ממחזות, דרך הופעות מוזיקה, אופרות ועוד. אז לכבוד שובם לפעילות של התיאטראות המכובדים, לפחות כאן בארצנו ובתקווה שבקרוב גם בכל שאר העולם – אספנו בפניכם את רשימת 10 בתי ואולמות התיאטרון היפים בעולם!
כמה בתי תיאטראות פתוחים, הממוקמים על נופי צוקים אייקונים, יצא לכם לראות בחייכם? אנחנו חושבים שלא הרבה או אולי כלל לא – ולכן תיאטרון מינראק הוא כה יוצא דופן ומיוחד במינו. הכל התחיל כאן לאחר מלחמת העולם הראשונה כשהגברת רוונדה קייד, מעצבת תלבושת במקצועה, עברה להתגורר בקורנוול, בסמוך לצוק המתנוסס מעל הים. בשנת 1931, כשהיא חיפשה מיקום להפקה של המחזה "הסערה" מאת ויליאם שייקספיר בביצוע להקת תיאטרון מקומי – היא הבינה שאין מקום ותפאורה מתאימים יותר לכך מהצוק שבקרבת ביתה. מאז ועד היום התיאטרון הנפלא והבלתי רגיל הזה פועל באותו מיקום פתוח מיוחד, כמובן בעיקר בימי הקיץ החמימים, ומציג ממבחר המחזות של שייקספיר. 
בכל מה שקשור לבולשוי – מדובר לא רק באחד המבנים המפורסמים ביותר בבירת רוסיה, אלא באחד מהתיאטראות הידועים ביותר בעולם כולו, ובצדק רב. המוניטין שקנה לעצמו הבולשוי הוא יקר מפז – שלל ההצגות, הקונצרטים ומופעי הבלט שאירח המבנה המפואר הזה בין כתליו, מאז הוקם בשנת 1776, הפכו אותו לסמל של עולם האומנות הבינלאומי. שלל התוספות והשיפוצים הנרחבים שעבר מבנה התיאטרון במשך מאות השנים שבהן הוא עומד, מאפשרים לראות כיצד מספר סגנונות אדריכליים שונים משתלבים לכדי יצירה ארכיטקטונית שעומדת בפני עצמה. העובדה שלהקת התיאטרון המפוארת של הבולשוי, הכוללת עשרות זמרים ומאות חברי מקהלה, נגנים וטכנאים התפרסמה בכל העולם – רק מוסיפה ליוקרתו הרבה.
בשנת 1926 תכנן הארכיטקט ג'ון אברסון את תיאטרון טמפה כמעין חצר פתוחה בסגנון ים תיכוני. גולות הכותרת במקום המיוחד הזה הם 99 נורות המוטמעות בתקרה כדי לייצר תחושה של כוכבים מנצנצים מלמעלה ועוגב בעל כ-900 קנים שבו מתהדר האולם. כשהוא נפתח, נחשב תיאטרון טמפה לאחד מהמקומות המתוכננים והמפורטים בעולם, אך עם הזמן קרנו ירדה והוא היה מועמד להריסה. הוא ניצל בזכות אהבת הקהילה המסורה של טמפה למבנה האייקוני הזה וכך כיום המבקרים באולם יכולים להמשיך ליהנות הן מההצגות והמופעים שמועלים בו, והן מהסרטים שמוקרנים בו, באווירה המיוחדת שנוצרת כבר מהרגע שנכנס לתוכו. 
ארמון האמנויות היפות הוא אחד מההיכלים המרשימים ביותר באזור אמריקה הצפונית, ונחשב למרכז האומנות והתרבות המפורסם והחשוב ביותר במקסיקו סיטי, שהוקם ב-1934. אפשר להתרשם ממנו עד עומק הלב כבר כשמסתכלים על המבנה רחב הידיים והמהודר הזה מבחוץ, אך כניסה לאולם התיאטרון שלו תוכל להשאיר אתכם ללא מילים. רחבת הכניסה מעוטרת בציורי קיר של מבחר אומנים, "וילון" הזכויות שלפני הבמה יוצר אווירה ייחודית להדהים וכל המקום מעוצב בסגנון ארט דקו שמעורר רושם רב בכל מבקר. התיאטרון של ארמון האומניות היפות מארח בין כתליו שלל הצגות, מופעי מוזיקה מחול ותיאטרון – וכל מה שקשור לאומנויות מכל הסוגים.
אי שם ב-1598, כשוויליאם שייקספיר הגדול – המחזאי המפורסם בהיסטוריה – היה עדיין שחקן על במה וחלק מקבוצת תיאטרון שכונתה "אנשי הלורד צ'מברלין", הוקם עבורו ועבור להקתו תיאטרון הגלוב. לא הרבה שנים אחר כך, ב-1613, עלה התיאטרון באש עקב ירי של תותח במהלך המחזה "הנרי השמיני" מאת – מי אם לא – שייקספיר עצמו. למרות ששופץ ונבנה מחדש שנה לאחר מכן, ב-1642 הוא נסגר לחלוטין עקב גל השמרנות הדתית שפרץ באנגליה. רק כעבור כמה מאות שנים, קרוב הרבה יותר לזמננו – התגלו יסודותיו של הגלוב, בחפירות שנערכו בשנת 1989. פחות מ-10 שנים לאחר מכן, ב-1997, התיאטרון העתיק חזר לפעילות, כשהמבנה המרשים שוחזר ואף הותקן בו גג קש ייחודי, הראשון מסוגו בלונדון זה מאות שנים. כיום מוצגים בו מחזות שייקספיריים בעיקר כמובן וקיבולת הקהל בו עומדת על 1,500 צופים – זה אמנם רק חצי ממה שהיה במבנה המקורי, אך זה עדיף על כלום. 
ברור שבלב יערות הגשם של האמזונאס לא ניתן למצוא כל כך הרבה אולמות תיאטרון, אם בכלל – ולכן כל כך מפליא לחשוב שאחד מן האולמות היפים והמפוארים בעולם ממוקם דווקא שם, אבל זה אכן כך. המבנה המהודר הזה הוקם בשנת 1882, כשאזור נהר האמזונאס נהנה משגשוג כלכלי כתוצאה מהתפתחות תעשיית הגומי. במקור היה זה בית אופרה שנבנה בהשראת אדריכלות הרנסאנס, עם ריהוט שעוצב בפריז, עמודים ופסלים משיש איטלקי ותאורה פנימית שכללה נברשות מזכוכית מורנו ונציאנית. כדי בכל זאת להעניק למבנה מעט מן התרבות המקומית – קושטה כיפתו ב-26 אלף אריחי קרמיקה בצבעי דגל ברזיל. על אף שהוקם במקור כבית אופרה, מרבית המופעים שהועלו בו במאות השנים התמקדו בתחומים אחרים והוא אף מארח פסטיבל קולנוע שנתי. 
כולם מכירים את המבנה האייקוני של בית האופרה בסידני, אך מי מבינכם מכיר את בית התיאטרון הנהדר והלא פחות יפה של העיר? המבנה הציבורי הזה נפתח בשנת 1928 והוא פרי יצירתו של האדריכל האוסטרלי אלי ווייט, שקיבל השראה מהארכיטקט האמריקאי ג'ון אברסון – כך שהתוצאה היא מפגש של סגנונות ומוטיבים מן העיצוב הגותי, האיטלקי והארט דקו. בתוך התיאטרון ניתן למצוא את הנברשת השנייה בגודלה בעולם, וגם עוגב עצום שערכו לא יסולא בפז. קרן הנאמנות של אוסטרליה סיווגה תיארה את תיאטרון סטייט כ"מבנה בעל היסטוריה אדירה, יוצאת דופן ואיכות ארכיטקטונית גבוהה, שיש להתייחס לשימורו כחיוני למורשת שלנו" – ומי אנחנו שנתווכח עם כך...
בלב בירת האי הקטן מלטה יושב לו אחד מאולמות התיאטרון הוותיקים ביותר באירופה שעדיין פעיל. תיאטרון מנואל הוקם ב-1731 על ידי אבירי מלטה – מסדר צבאי של הנצרות המערבית. המבנה עבר הרבה מאוד ידיים מאז נעמד על רגליו, על פי מי ששלט במלטה בתקופות השונות. ב-1866, כשנחנך בית האופרה המלכותי של ולטה, התיאטרון קמל עד שאף הפך לבית תמחוי לתקופה מסוימת – אך לאחר שבית האופרה עלה באש, התיאטרון שב לזוהרו. במהלך המאה ה-20 הוצגו בו שלל מחזות, אופרות ובעיקר סרטים, והוא נותר ללא פגע אפילו במהלך שתי מלחמות העולם שעברו על היבשת – למרות ששימש כבית מקלט בעת מלחמת העולם השנייה. הרבה מאוד מן הפריטים המקוריים של התיאטרון, המתהדר בחלל פנימי בסגנון הרוקוקו, נשתמרו בו, כולל לוחות העץ היפיפיים שמרכיבים אותו והתקרה מעוטרת עלי הכסף.
אם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מהעובדה שהתיאטרון הקטן הזה נכנס לרשימת היפים בעולם – זה שגודל הוא לא מה שקובע. זה אומנם אולם זעיר מידות יחסית לעומת שאר המבנים המרהיבים ורחבי הידיים שהצגנו עד עתה, אך הן עיצובו הפנימי והן החיצוני פשוט כובשים את העין. הוא נבנה בשנת 1898 מכספים שתרמו קפטן אנדרו טיינטר ואישתו כדי להנציח את ביתם המנוחה מייבל, שהלכה לעולמה בגיל 19, כ-3 שנים לפני כן. המבנה תוכנן על ידי האדריכל הניו יורקי הרווי הלס, ואי אפשר להתכחש לכך שהמקום מותיר רושם מיוחד במינו על כל מי שנכנס לתוכו. "מרגיש כאילו התיאטרון דמוי תיבת התכשיטים הזה היה יכול לשאוב את ההשראה שלו מבית בובות של ילדים" אמר עליו קון סטיין, מליגת התיאטראות האמריקאיים ההיסטוריים, וזו בהחלט אבחנה מדויקת ביותר.
מקור התמונות: Jackman Chiu, Anton Bielousov, Harald Bischoff, John Greenaway, Дмитрий Дубинский, Matthew Paulson (1) (2), Damaris GV Cuenca, Reading Tom, Dorli Photography, Portal da Copa, Alexinaldo Granela Borja, Trey Ratcliff, Sardaka, Frank Vincentz, R Muscat, Bobak Ha'Eri, Lost in Scotland
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: