עצים יפניים ייחודיים ותפקידם בתרבות המקומית

בניגוד למה שרובנו חושבים, יפן היא יותר מאשר רק סושי, סומו וסמוראים. תרבות יפן העתיקה נתנה מקום מיוחד דווקא לעצים הרבים והמגוונים המעטרים את יערותיה. באוסף התמונות הבא תוכלו להתפעל מיופיים המיוחד של עצים אלה, ללמוד כמה עובדות מפתיעות אודותם ולהבין את המשמעות השמורה להם אצל אנשי ארץ השמש העולה. 

הויסטריה היפנית

הויסטריה היא קרובה רחוקה של אפונת הגינה הנפוצה. עץ מרשים זה, בן למשפחת הקטניות, הוא צמח מטפס המשמש כבר שנים רבות בגינות נוי במזרח אסיה. הצמח יובא לארה"ב בתחילת המאה ה-19, שם הוא השתלט על איזורים נרחבים ואף נחשב למזיק. העץ מוגדר כצמח טפילי, המטפס על גזעים של עצים אחרים וחונק אותם אך אם לומר את האמת הוא יפה פי כמה וכמה מרוב העצים שראיתי עד היום...

השזיף היפני

בשמו השני, האוּמֵה הוא עץ בעל חשיבות רבה בתרבות היפנית. הוא מסמל ביפן את תקופת תחילת האביב, זוכה לאזכורים רבים באומנות היפנית - ציור, אופנה, שירה ויש לו מקום של כבוד במיוחד בבישול. כיוון שהעץ מתחיל לפרוח עוד בשלהי החורף, הוא מסמל כוח ותעוזה. בסין, חמשת עלי הכותרת של הפרח מסמלים את חמש הברכות - גיל מופלג, עושר, בריאות, אהבת המידות הטובות ומוות טבעי.

עץ הלהבה הסיני

למרות שמו, מדובר בעץ נפוץ מאוד גם ביפן. במשך רוב השנה עץ מרשים זה פורח בצבע ירוק, אך בזמן הסתיו עליו המחליפים צבעם לכתום ואדום עז, שנתנו לו את שמו. במאה ה-18 מיסיונרים ישועיים שלחו דוגמאות ממנו לרוסיה, שם העץ הוגדר מדעית, והפך למרכיב חובה בגינות נוי רבות. בסין העץ נקרא לעיתים גם עץ הגשם הזהוב.

מגנוליית קוֹבּוּשִי

פורחת בתקופת הקיץ המוקדמת והיא בעלת פרחים לבנים בעלי נגיעות ורודות קלות, המפיצים ריח עדין ונעים. משמעות המילה "קובושי" ביפנית היא "אגרוף", שם שמגיע כנראה מפירותיו של העץ, הצומחים בצורה של אשכולות צפופים. יחד עם משפחת השושנים, משפחת המגנוליה נחשבת לזן הצמחים המוקדם ביותר שהצמיח פרחים, ונמצאו מאובנים שלה בני יותר מ-58 מליון שנה.

האשור היפני

מוכר גם בשם בּוּנֵה, האשור היפני הוא אחד העצים הנפוצים ביותר ביערות הנשירים שבמדינה. העץ, המיתמר לגובה של כ-24 מטרים, הוא בעל עלווה צפופה מאוד, אך עם בוא הסתיו עליו נושרים והוא נותר עירום. כמו שאר העצים בני משפחת האשוריים, עץ זה הוא דו מיני, ומצמיח פרחים זכריים ונקביים באותו הזמן.

הדובדבן היפני

זהו כנראה העץ המזוהה ביותר עם התרבות היפנית. היפנים חוגגים בתחילת אפריל, יחד עם פתיחת שנת הלימודים, את פריחת עצי הדובדבן. במסגרת חגיגות אלה, משפחות רבות נאספות תחת עצי דובדבן ועורכות פיקניקים חגיגיים בצילם. מסורת זו היא עתיקה מאוד, ונמשכת עוד מהמאה ה-8 לספירה.  

תיירים רבים מכל העולם מגיעים ליפן בחילת אפריל במיוחד כדי לחזות בפריחת הדובדבן המרהיבה, ולהשתתף בחגיגות.

אולי יעניין אותך גם:

10 גנים צבעוניים מרחבי העולם שכל חובב טבע חייב לבקר בהם

רק רקע - כך יוצרים אמנות מהטבע!

הפסלים הנהדרים האלו עשויים מעץ, אך לא כמו שאתם אולי חושבים..

21:29

מסוכן או מציל חיים? מומחה ישראלי מסביר על תעלומת הקנאביס

עצי הדובדבן פורחים בתחילת האביב, אך נובלים מהר מאוד, עובדה שהפכה את פריחת הדובדבן למטאפורה לארעיות החיים.

הדובדבן הוא העץ הלאומי של יפן, וניתן לראותו (בתמונה למעלה) שתול בארמון הקיסרי. בשנת 1912 ראש העיר של טוקיו נתן לוושינגטון, בירת ארה"ב, מתנה מיוחדת - 3,000 עצי דובדבן יפניים. מאז אותה שנה פסטיבל פריחת עצי הדובדבן נחגג במלוא הדרו גם בבירה האמריקאית בכל שנה.

עץ המייפל היפני

ידוע גם כ-מוֹמִיגִ'י זהו אחד העצים הפופולריים ביותר לגינות נוי ביפן, ובעולם כולו. העץ המיוחד, שזנים רבים שלו הם בעלי עלים אדומים במשך כל השנה, זכה לאזכורים רבים באמנות היפנית, במיוחד בתחומי הציור והשירה. משמעות שמו ביפנית היא "רגל תרנגולת". העץ קרוי כך על שם צורת עליו המזכירים מאוד צורת רגלי תרנגולת.

ענפיו המסועפים של העץ ועליו המרהיבים מסמנים יופי ורהב. תכונות אלה, בנוסף על הרוגע והשלווה, מתוארות באריכות בשירים וסיפורים יפניים מסורתיים.

העץ מסמל בתרבות היפנית גם את בואו של הסתיו. בתקופה זו נוהגים יפנים רבים לצאת ל"ציד מייפל" במהלכו הם יוצאים אל הגבעות במטרה לצפות בעצים היחודיים. בציורים רבים מתואר העץ לצד צבאים, המסמלים גם הם תקופה זו של השנה.

עץ המייפל היפני הוא אחד העצים הפופולריים ביותר ליצירת בונסאי - אומנות העצים המיניאטורים. צבעיו המיוחדים ועמידותו הגבוהה מאפשרים גידול שלו בתנאים מוגבלים מאוד, בהתאם למסורת העתיקה.