ילדים תמיד גורמים לנו לצחוק ובדיחות עם ילדים יכולות להיות משעשעות מאוד, בעיקר בגלל התמימות שבהן. כאן תוכלו למצוא בדיחות על ילדים, בדיחות על תלמידים, בדיחות על בית ספר, בדיחות על סטודנטים, בדיחות על מורים, בדיחות על מנהלים, בדיחות על פרופסורים, בדיחות על אוניברסיטה, בדיחות על שיעורי בית, בדיחות על מבחנים, בדיחות על הרצאות, בדיחות על חדר מורים, בדיחות על שרת, בדיחות על בני נוער, בדיחות על גן ילדים.
בדיחות שכוללות בדיחות על ילדים, בדיחות על תלמידים, בדיחות על בית ספר, בדיחות על סטודנטים, בדיחות על מורים, בדיחות על מנהלים, בדיחות על פרופסורים, בדיחות על אוניברסיטה, בדיחות על שיעורי בית, בדיחות על מבחנים, בדיחות על הרצאות, בדיחות על חדר מורים, בדיחות על שרת, בדיחות על בני נוער, בדיחות על גן ילדים.
מורה בבית ספר יסודי שאלה את כל התלמידים בכיתה, במה עוסק אביהם.
כמובן שהתקבלו כל התשובות הנפוצות: נהג, מתכנת, רופא, איש מכירות...
רק ילד אחד שישב מאחור לא ענה.
"ומה איתך?" שאלה המורה.
הילד הנבוך ענה בהיסוס: "אבא שלי... הוא רוקד בעירום במועדונים של הומואים, ולפעמים, אם הם מציעים ממש הרבה כסף, הוא גם שוכב איתם"
המורה, מזועזעת עד עמקי נשמתה, שלחה את שאר הילדים לשחק בחצר.
מיד לאחר מכן לקחה את הילד לצד ושאלה אותו: "חמוד, זה באמת מה שאבא שלך עושה??"
"לא" ענה הילד, "הוא חבר כנסת... אבל התביישתי להגיד את זה מול כל הילדים"
מורה בבית הספר מעבירה שיעור לכיתה ושמה לב שהתלמיד ניר לא כל כך מרוכז. אז היא פנתה אליו פתאום מול כל הכיתה ושאלה: ״ניר, אם יש 3 ברווזים שעומדים על הגדר, ירית באחד והפלת אותו – כמה ברווזים יש עכשיו על הגדר?״
ענה לה ניר: ״אפס״.
״איך הגעת לתשובה הזו?״ שואלת אותו המורה. עונה ניר: ״בגלל שהירייה הפחידה את כולם, אז הם עפו משם״.
״יפה״ אמרה המורה, ״אמנם התשובה הנכונה היא 2, אבל אהבתי את צורת החשיבה שלך״.
״המורה, אני יכול לשאול גם אותך שאלה?״ תהה ניר. ״כן״, השיבה המורה.
״אם את רואה שלוש נשים עומדות ליד דוכן גלידה, האחת מלקקת את הגלידה שלה, השנייה מוצצת אותה והשלישית נוגסת בה – מי נשואה?״
המורה חושבת רגע ומשיבה בספק: ״זאת שמוצצת את הגלידה שלה?״
״יפה״, אומר לה ניר בתגובה ״אמנם התשובה הנכונה היא זאת שיש לה טבעת נישואין, אבל אהבתי את צורת החשיבה שלך״.
מורה אחת החליטה להפתיע את אחת התלמידות עם שאלה: "מיה, תמני לי בבקשה את שמותיהם של ראשי ממשלת ישראל מאז הקמת המדינה ועד היום."
מיה: "אבל המורה, אני לא יודעת את השמות של כולם."
המורה: "מיה, תדעי לך שאני מאוד מאוכזבת ממך. כשאני הייתי בגילך ידעתי את השמות של כל ראשי הממשלה".
מיה: "ברור שידעת, כי כשאת היית ילדה בגילי היה רק ראש ממשלה אחד!"
פרופסור מכובד, ראש המחלקה לבלשנות, עמד לפני אולם מלא סטודנטים ופתח בהרצאה.
"שימו לב" אמר המרצה "כי בשפה האנגלית שלילה כפולה, כלומר, צמד מילים שליליות במשפט, הופכת את המשפט כולו לחיובי" ועצר עצירה מלאת חשיבות.
"ואילו בשפה הרוסית, למשל..." המשיך הפרופסור המכובד "שלילה כפולה רק מחזקת את משמעותו השלילית של המשפט" ומיד המשיך לנאום -
"אך בשום שפה שבעולם, לעולם לא תמצאו צמד מילים חיוביות, אשר הופכות את המשמעות לשלילית!"
לא עברו שתי שניות ואחד הסטודנטים חדי המחשבה צעק לו מסוף הכיתה: "כן בטח..."
מורה אחת שאלה את תלמידיה: "האם בני האדם חכמים יותר מבעלי החיים?"
קמה תלמידה אחת וענתה: "לא. בעלי החיים חכמים יותר מבני אדם. כשאני מדברת אל הכלב שלי הוא תמיד מבין אותי אבל כשהוא מדבר אלי אני אף פעם לא מבינה אותו..."
"איתמר, הכנת את שיעורי הבית?" שאלה המורה לימור את התלמיד שלה.
"כן, בטח! אבל הכלב שלי אכל אותם, המורה" ענה איתמר.
המורה גלגלה עיניים, הסתכלה על התלמיד ואמרה לו: "תקשיב לי טוב, אני מורה כבר 23 שנים, אתה באמת מצפה שאני אאמין לתירוץ העלוב הזה?"
"זו האמת, המורה!" התעקש איתמר, "לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו והייתי צריך למרוח עליהם חמאת בוטנים, אבל הוא באמת עשה את זה בסוף!"
לקראת סיום שנת הלימודים החליטה המחנכת ענת לבדוק את הרמה של התלמידים שלה במקצועות שונים. "רונית, תגידי לי בבקשה איך קראו לבנו של אברהם אבינו?" היא שאלה את אחת מהילדות שבכיתה, שענתה: "יצחק המורה".
"יפה מאוד" ענתה ענת, "ותגיד לי גיא, איך קוראים לחלק הצהוב של הביצה?" וכתגובה ענה אחד מהילדים הקטנים שבכיתה: "חלמון המורה".
"יפה מאוד" ענתה המורה המרוצה, "ועכשיו אליך רועי, אם יש לך מאה שקלים ואתה מבקש מאבא שלך עוד מאה שקלים, כמה כסף יהיה לך?"
"מאה שקלים המורה" ענה רועי הקטן בביטחון.
"אתה בטוח?" הקשתה המחנכת.
"ב-100% המורה" ענה התלמיד.
"אוי ואבוי..." אמרה ענת, "זה ממש לא תקין שילד בגיל שלך לא יודע כמה זה מאה ועוד מאה..."
"אני יודע שמאה ועוד מאה שווה מאתיים", אמר רועי, "אבל זה ממש לא תקין שאישה בתפקיד שלך לא יודעת שאבא שלי בחיים לא ייתן לי כל כך הרבה כסף."
קים ג'ונג-און, המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, ערך סיור באחד מבתי הספר שבמדינתו. הוא ניגש אל אחד מהתלמידים שם ושאל אותו "מיהו אביך?"
"המנהיג העליון, בחכמתו האינסופית, בנדיבותו, ברוח הנחושה שלו לדאוג לרווחת כולנו, הוא האבא היחיד שלנו" ענה התלמיד.
קים ג'ונג-און קרן מאושר, "נהדר. עכשיו תגיד לי מיהי אימך?"
התלמיד לא היסס: "האדמה של קוריאה האמיתית, המדינה היפה והמתקדמת ביותר בעולם, גאולת כל העמים - היא האימא היחידה שלנו" הוא ענה.
קים ג'ונג-און מחא כפיים בשמחה לתלמיד, "אתה נראה לי כמו ילד שקדן וחכם מאוד! מה תרצה להיות כשתהייה גדול?"
התלמיד חשב לרגע וענה לו: "יתום"
בסוף השנה הביאו כל הילדים מכיתה א' 2 של המורה רחל מתנות לרגל סיום שנת הלימודים. הראשון שניגש אל המורה היה דוד, שההורים שלו ניהלו חנות פרחים. רחל לקחה את המתנה העטופה, ניערה אותה קלות, הריחה אותה ולבסוף אמרה לילד הקטן: "קנית לי פרחים!"
"איך ידעת?!" שאל דוד הקטן בהלם, ורחל פשוט חייכה ואמרה לו תודה.
אחר כך ניגשה אליה בתיה, שההורים שלה עבדו בחנות ממתקים. רחל לקחה מבתיה חבילה עטופה בסרט, ניערה אותה, הריחה אותה ולבסוף אמרה: "קנית לי סוכריות ושוקולדים!"
גם בתיה הייתה בהלם מיכולת הניחוש המדהימה של המורה שלה, ורחל אמרה לה תודה וקראה לתלמיד הבא, חזי, שההורים שלו עבדו בחנות המשקאות של העיר.
חזי הניח לפני המורה שלו קופסה גדולה וכבדה שממנה דלף נוזל. המורה בחנה את הקופסה, הריחה את הנוזל, טבלה בו אצבע וטעמה אותו קלות. "קנית לי יין לבן!" היא הכריזה, אך למרבה הפתעתה חזי ענה "לא, המורה".
מבולבלת, רחל טעמה את הנוזל פעם נוספת ורצתה לנסות לשער בשנית. "שמפניה?" היא שאלה וחזי שוב השיב שלא. "בירה? רום? ויסקי?" ניסתה לנחש המורה המבולבלת, וחזי הניד בראשו בכל פעם. "בסדר אני לא יודעת, אתה רוצה לספר לי מה קנית לי?" שאלה רחל.
"בטח!" ענה חזי, "זה גור כלבים!"