ילדים תמיד גורמים לנו לצחוק ובדיחות עם ילדים יכולות להיות משעשעות מאוד, בעיקר בגלל התמימות שבהן. כאן תוכלו למצוא בדיחות על ילדים, בדיחות על תלמידים, בדיחות על בית ספר, בדיחות על סטודנטים, בדיחות על מורים, בדיחות על מנהלים, בדיחות על פרופסורים, בדיחות על אוניברסיטה, בדיחות על שיעורי בית, בדיחות על מבחנים, בדיחות על הרצאות, בדיחות על חדר מורים, בדיחות על שרת, בדיחות על בני נוער, בדיחות על גן ילדים.
בדיחות שכוללות בדיחות על ילדים, בדיחות על תלמידים, בדיחות על בית ספר, בדיחות על סטודנטים, בדיחות על מורים, בדיחות על מנהלים, בדיחות על פרופסורים, בדיחות על אוניברסיטה, בדיחות על שיעורי בית, בדיחות על מבחנים, בדיחות על הרצאות, בדיחות על חדר מורים, בדיחות על שרת, בדיחות על בני נוער, בדיחות על גן ילדים.
המרצה באוניברסיטה כמעט בכה,
רמת הסטודנטים היא כה נמוכה,
ברור לגמרי מה מקור הביזיון,
הרי לא מכינים אותם כראוי בתיכון.
איך ניתן איתם משהו לעשות?
אמרו מורות התיכון הכעוסות,
הבעיה נעוצה בשלב המקדים,
בחטיבת הביניים כלל לא מלמדים.
מורי החטיבה הרימו גבה,
דבר כזה עוד לא היה.
מיומנויות יסוד לא הקנו לילדים
אז מה בעצם ביסודי עושים?
אמרה המורה בביה"ס היסודי
תלמידים כה חלשים לא ראיתי מעודי
את האשמה החמורה יש לתלות
כמובן, במי אם לא בבגננות?
והגננת? היא אמרה כך:
איזה מין ילד לא מחונך
נו, ולמה כבר אפשר לצפות
מילד שיש לו אמא כזאת.
והאם אמרה - ילד כה חסר ישע,
זה גובל פחות או יותר בפשע.
אבל עם אבא כאביו אין עצה
ולא פלא שכך הוא יצא.
נאנח לבסוף האב
מה לעשות? אלי, הוי אלי,
אני בכלל לא בטוח שהפרחח הוא שלי.
"איתמר, הכנת את שיעורי הבית?" שאלה המורה לימור את התלמיד שלה.
"כן, בטח! אבל הכלב שלי אכל אותם, המורה" ענה איתמר.
המורה גלגלה עיניים, הסתכלה על התלמיד ואמרה לו: "תקשיב לי טוב, אני מורה כבר 23 שנים, אתה באמת מצפה שאני אאמין לתירוץ העלוב הזה?"
"זו האמת, המורה!" התעקש איתמר, "לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו והייתי צריך למרוח עליהם חמאת בוטנים, אבל הוא באמת עשה את זה בסוף!"
מרוקאית צעירה מגיעה ליום פתוח באוניברסיטה במטרה להתקבל לתואר. כשמספרים לה על תנאי הקבלה היא מתעצבנת מאוד, ניגשת למנהל ושואלת: "למה מבחני הקבלה שלכם כל כך קשים?!"
המנהל מחליט לנסות לבוא לקראתה ועושה לה מבחן אינטליגנציה.
הוא מזמין אותה להגיע לאחת הכיתות, מראה לה שולחן ארוך עם 3 רגליים ושואל: "מה חסר?"
המרוקאית מהרהרת במשך כמה רגעים, ואז עונה בביטחון: "זה קל, סלטים!"
עמית ויונתן דיברו אחד עם השני בזמן ההפסקה בבית הספר.
עמית אמר ליונתן: "אני ממש מודאג, אבא שלי עובד 12 שעות ביום כדי שיהיה לי גג מעל הראש ואוכל חם על השולחן"
"נו ו..?" שאל יונתן.
"ואמא שלי מבלה כמעט את כל היום בבישול וניקיונות עבורי. אני ממש מודאג!", אמר עמית בחשש.
יונתן המבולבל אמר לעמית: "מה יש לך לדאוג? נשמע כאילו שהחיים שלך די מסודרים וכיפיים"
עמית אמר בבהלה: "ומה אם הם ינסו לברוח? על זה לא חשבת?!"
המורה ציפי החליטה לערוך שיעור חברה עם ערך מוסף לתלמידים שלה ולכן נתנה להם שיעורי בית – לבקש מהוריהם לספר להם סיפור מהחיים עם מסר חשוב. למחרת חזרו כל התלמידים עם סיפורים מרתקים; ילדה אחת סיפרה שאימה רצתה לגדל בצעירותה אפרוחים, לכן היא אספה 10 ביצים. לאחר כמה ימים, כך סיפרה האם, היא גילתה שרק 8 אפרוחים בקעו, והלקח היה "אל תנסו לחזות את העתיד". עוד ועוד ילדים שיתפו את הסיפורים של הוריהם, שנחתמו במסרים כמו "אל תבכו על חלב שנשפך" וכדומה. בסופו של דבר הגיע תורו של יונתן - שלא נחשב לתלמיד הכי חד בכיתה. עם זאת, היא הבינה שאין לה ברירה אלא לאפשר לו לדבר כמו שאר חבריו לספסל - בעיקר בגלל שהוא היה כל כך להוט לשתף את הסיפור שלו. אז היא חייכה אליו וביקשה ממנו לבוא לקדמת הכיתה ולהציג את הסיפור שלו.
יונתן עמד זקוף ליד הלוח, חייך לכיתה בגאווה והחל לספר: "אבא שלי סיפר לי שדוד שלו, אפרים, היה טייס במלחמת יום הכיפורים. יום אחד הערבים הפילו את המטוס שלו במצרים, אבל הוא הצליח לשרוד ויצא למדבר רק עם בקבוק וויסקי, אקדח וסכין שהיו לו במטוס. הוא ישר שתה את כל הבקבוק בשלוק אחד כדי שהאויב לא ייהנה ממנו ופתאום הוא שם לב שיש מסביבו מלא מלא חיילים מצרים. הוא ירה ב-15 עם האקדח שלו, דקר 25 עם הסכין, אחרי זה הוריד עם אגרופים עוד 30 ובסוף עם האקדח הריק שהיה לו, הרביץ לעוד 40 והרג אותם - הכל בשתי ידיים! ובסוף הוא חזר לארץ ברגל, בלי שריטה!"
כל תלמידי הכיתה הסתכלו עליו בהלם, ורק כעבור כדקה המורה ציפי ההמומה אמרה: "אבל רגע, מה המסר של הסיפור הזה?". "אה, לא אמרתי אותו?", השיב יונתן, "אבא אמר שהמסר הוא 'אל תתעסקו עם דוד אפי כשהוא שיכור'".
מורה בבית ספר יסודי שאלה את כל התלמידים בכיתה, במה עוסק אביהם.
כמובן שהתקבלו כל התשובות הנפוצות: נהג, מתכנת, רופא, איש מכירות...
רק ילד אחד שישב מאחור לא ענה.
"ומה איתך?" שאלה המורה.
הילד הנבוך ענה בהיסוס: "אבא שלי... הוא רוקד בעירום במועדונים של הומואים, ולפעמים, אם הם מציעים ממש הרבה כסף, הוא גם שוכב איתם"
המורה, מזועזעת עד עמקי נשמתה, שלחה את שאר הילדים לשחק בחצר.
מיד לאחר מכן לקחה את הילד לצד ושאלה אותו: "חמוד, זה באמת מה שאבא שלך עושה??"
"לא" ענה הילד, "הוא חבר כנסת... אבל התביישתי להגיד את זה מול כל הילדים"
בסוף השנה הביאו כל הילדים מכיתה א' 2 של המורה רחל מתנות לרגל סיום שנת הלימודים. הראשון שניגש אל המורה היה דוד, שההורים שלו ניהלו חנות פרחים. רחל לקחה את המתנה העטופה, ניערה אותה קלות, הריחה אותה ולבסוף אמרה לילד הקטן: "קנית לי פרחים!"
"איך ידעת?!" שאל דוד הקטן בהלם, ורחל פשוט חייכה ואמרה לו תודה.
אחר כך ניגשה אליה בתיה, שההורים שלה עבדו בחנות ממתקים. רחל לקחה מבתיה חבילה עטופה בסרט, ניערה אותה, הריחה אותה ולבסוף אמרה: "קנית לי סוכריות ושוקולדים!"
גם בתיה הייתה בהלם מיכולת הניחוש המדהימה של המורה שלה, ורחל אמרה לה תודה וקראה לתלמיד הבא, חזי, שההורים שלו עבדו בחנות המשקאות של העיר.
חזי הניח לפני המורה שלו קופסה גדולה וכבדה שממנה דלף נוזל. המורה בחנה את הקופסה, הריחה את הנוזל, טבלה בו אצבע וטעמה אותו קלות. "קנית לי יין לבן!" היא הכריזה, אך למרבה הפתעתה חזי ענה "לא, המורה".
מבולבלת, רחל טעמה את הנוזל פעם נוספת ורצתה לנסות לשער בשנית. "שמפניה?" היא שאלה וחזי שוב השיב שלא. "בירה? רום? ויסקי?" ניסתה לנחש המורה המבולבלת, וחזי הניד בראשו בכל פעם. "בסדר אני לא יודעת, אתה רוצה לספר לי מה קנית לי?" שאלה רחל.
"בטח!" ענה חזי, "זה גור כלבים!"
האקדמיה היא מקום שיכול להיות מאוד אפור, משעמם ושוחק, אז לפעמים הסטודנטים והמרצים מתבלים את השיעור בפניני חוכמה. הנה לקט מובחר והורג מצחוק...
סטודנטית: "יש שנאים שמזמזמים כשהם עובדים. למה?"
מרצה: "גם את היית מזמזמת אם היו לך 50 מחזורים בשנייה..."
מרצה באחת ההרצאות: "בשעת פליטת הזרע אצל הגבר, הזרעונים נעים בתוך מעטפת של סוכרים שמגינה עליהם".
מיד מרימה ידה אחת הסטודנטיות ושואלת: "רגע, אז למה בכל זאת יש לזה טעם מריר?!"
"... 15-20 דקות, ואני גומר. בלי לעלות ולרדת...."
מרצה לכימיה אורגנית, מסביר מדוע עדיף לוותר על הפסקה ולהמשיך את השיעור ברצף.
המרצה: "עשיתי פעם את הניסוי הזה עם הבן שלי! הושבתי אותו על נדנדה והסברתי לו על הכוחות שפועלים עליו... אז הוא אמר לי: 'אבא, מה אתה מטומטם? תנדנד וזהו!'"
מרצה לסטודנט: "אני לא מבין מה אתה אומר. אתה בטח קרוב משפחה של אשתי..."
המרצה: "את המבחן אפשר לעבור, תשאלו את אלה שעשו אותו סמסטר קודם."
סטודנט: "אפשר לשאול אותם עכשיו. רובם פה..."
סטודנטית: "אפשר זמן להעתיק?"
מרצה: "כן, תנצלו את הזמן שאני מוחק את הלוח."
לפני המבחן שואלים את המרצה על המבחן והוא עונה: "לא יהיו לכם הפתעות במבחן!"
במבחן אף אחד לא מבין כלום, שאלות מאוד קשות ולא ברורות.
סטודנטים באים בתלונות למרצה: "אמרת שלא יהיו הפתעות במבחן?!"
מרצה: "נכון, בלי הפתעות גם אצלכם, כמו בכל השנים, יהיו 70% נכשלים..."
מרצה: "אני יכול לשחק איתכם טטריס: מי שיפריע יעבור לשורה האחרונה וכשהשורה האחרונה תתמלא היא תעוף החוצה."
מרצה: "אם נירה קליע לכיוון השמש המהירות שלו תגדל במהלך התנועה"
תלמיד: "..אבל המרצה, הקליע ימס הרבה קודם..."
מרצה: "אז נירה אותו בלילה..."
לפני מבחן ידוע לשמצה במחשבים, שואל אחד הסטודנטים: "איזה חומר עזר כדאי להביא למבחן?"
מתרגל: "לדעתי הכי כדאי לכם להביא תהילים..."
"היחס של פיסיקאים למתמטיקה זה כמו היחס של פושעים לספר חוקים. כדאי לדעת, וכדאי לדעת איך לעקוף."
מורה שאלה את התלמידים בכיתה: "אם יש על העץ 5 ציפורים ואני אקח רובה וארה באחת מהן, כמה ציפורים תישארנה על העץ?"
מויש'ה מרים את היד בהתלהבות ועונה: "אף אחת, כולן יברחו מהרעש של הרובה!"
"זוהי תשובה לא נכונה" עונה המורה. "התשובה היא 4 ציפורים, אבל אני אוהבת את איך שאתה חושב".
מויש'ה אומר לה: "עכשיו אני יכול לשאול אותך שאלה?"
"בוודאי!" עונה המורה.
מויש'ה מכחכך בגרונו ואומר: "3 נשים יושבות על ספסל ואוכלות גלידה. הראשונה אוכלת ביסים קטנים עם כפית, השנייה מלקקת את הגלידה המטפטפת מהצד, והשלישית תוקעת את כל הגלידה בפה ושואבת אותה מלמעלה. איזו מהן אינה נשואה?"
המורה מסמיקה, נבוכה ועונה במלמול: "אהה, אני חושבת שהשלישית..."
"התשובה הנכונה היא - זו שאין לה טבעת על האצבע", עונה מויש'ה, "אבל אני אוהב את איך שאת חושבת..."
בוחן שהשגיח על סטודנטים באוניברסיטה שעשו בחינה במקצוע קשה, שם לב שבסוף הכיתה ישבה בלונדינית שכל הזמן זרקה מטבע באוויר תוך כדי שהיא כתבה את התשובות שלה.
לאחר כמה דקות הבוחן הסקרן ניגש לסטודנטית הבלונדינית ושאל: "סליחה, את יכולה להסביר לי מה את עושה עם המטבע כל הזמן?"
"אני משתמשת בו כדי להחליט איזו תשובה לסמן", היא ענתה לבוחן.
אחרי זמן מה כמעט כל הסטודנטים סיימו את המבחן ויצאו מהכיתה, אבל הבוחן שם לב שהבלונדינית המשיכה לשבת. נראה שהיא כבר לא כותבת כלום, אך להפתעתו הרבה היא ממשיכה לזרוק את המטבע.
הבוחן ניגש אליה ושוב שאל: "עד עתה הבנתי למה הטלת מטבע כל הזמן, אבל נראה שכבר סיימת עם המבחן, אז מה את עושה עכשיו?"
"אני לוקחת את המבחן הזה ברצינות", השיבה הבלונדינית, "אז חשוב שאני אבדוק את התשובות שלי לפני שאני מגישה..."
מורה בבית ספר נכנס יום אחד לפאב, מתיישב מול הבר ומזמין בירה. ״אני כל כך שחוק״ הוא אומר בקול עייף ונרגן לברמן, ״מערכת החינוך בישראל בקושי מתפקדת וכל בתי הספר מנוהלים בצורה כל כך מחפירה עלובה״.
״אם ככה אז אני מניח שזה באמת נכון מה שאומרים...״ אומר לו הברמן.
שואל המורה: ״מה אומרים?״
עונה לו הברמן: ״שבית הספר מכין אותך לחיים האמיתיים!״
דניאל חזר מבית הספר ואמר לאביו: "אבא, קיבלתי ריתוק מהמורה היום..."
האב שאל את בנו: "מה קרה? מה כבר עשית?"
"לא עשיתי כלום! המורה הצביעה עלי עם הטוש שלה ואמרה 'בקצה הטוש הזה יש מישהו שלא הולך להצליח בחיים.'"
"נו ומה קרה אז?" שאל האבא.
"שאלתי אותה 'באיזה צד?'"
מורה חדש לגיאוגרפיה הגיע לבית הספר, והופתע ממה שהוא ראה. כל הילדים הלכו מכות, קיללו וזרקו כיסאות, וחלקם אפילו שתו אלכוהול ועישנו.
״שלום כיתה,״ אמר המורה בחשש.
״לך תזד***!״ צעק אחד התלמידים.
המורה היה המום, יצא מהכיתה ונכנס מיד לחדרו של המנהל כדי לשאול מה פשר הדבר הזה – איך מחנכים ילדים כאלה?
המנהל אמר, ״תבין, הכיתה הזו היא כיתה מיוחדת. הילדים האלה מגיעים ממשפחות הרוסות וצריך לדעת איך להצית את הסקרנות שלהם. בוא איתי אני אראה לך.״
המורה והמנהל נכנסו לכיתה, והמנהל צעק מיד: ״מה קורה יא בני ז****?״
״המנהל, יא מלך, מה אתה עושה פה?״ אמר אחד התלמידים.
״תגידו יא קקות, מישהו מכם יודע איך מפוצצים גלובוס?״
״מה זה גלובוס?״ שאל אחד הילדים.
״או! על זה בדיוק ידבר איתכם היום המורה החדש לגיאוגרפיה!״
שני סטודנטים פספסו בטעות את הבחינה במתמטיקה, וביום למחרת הם התחננו למרצה שלהם שיאפר להם לגשת למועד ב׳. הפרופסור הרגיש נדיב באותו היום, ואפשר לשניהם לעבור בחינה מיוחדת. כל שיהיה עליהם לעשות זה לענות על שאלה אחת בעל פה.
שני הסטודנטים חיכו מחוץ למשרדו של הפרופסור, וכשיצא הוא קרא לאחד מהם ואמר לשני לחכות בחוץ. הסטודנט השני לא היה פראייר, וכשהדלת נסגרה הוא מיד הצמיד אליה את האוזן שלו, וזה מה שהוא שמע:
״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״ שאל הפרופסור.
״אפתח את החלון,״ ענה הסטודנט שנבחן.
״אוקיי. החלון באורך 2 מטר ובגובה 1 מטר. הרכבת נוסעת במהירות של 200 קמ״ש והרוח נושבת במהירות של 24 קמ״ש. תוך כמה זמן האוויר החדש שייכנס לקרון יחליף את האוויר הישן?״
הסטודנט היה מבולבל מהשאלה הבלתי אפשרית הזו וענה, ״אני לא יודע.״ אז המרצה העניק לו ציון נכשל והזמין את חברו להיכנס.
הפרופסור שאל את הסטודנט השני, ״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״
״אוריד את הג׳קט שלי,״ אמר הסטודנט.
״אוקי. אבל עדיין חם לך. מה תעשה?״
״אפשוט את החולצה״.
״אני מבין, אבל עדיין חם מאוד, אתה מזיע.״
״אתפשט לגמרי״.
"אבל יש שם נוסעים, הם יראו אותך עירום.״ אמר הפרופסור.
״פרופסור, לא אכפת לי אם סבתא שלי או הרב שלי שם, אני לא פותח את החלון הזה!״
רגע לפני סיום השיעור, נעמדה המורה נעמי הכועסת מול תלמידיה ואמרה: "אם מישהו מכם חושב על עצמו שהוא אידיוט גמור, שיעמוד עכשיו!".
התלמידים המבולבלים שלה שלחו מבטים תמוהים אחד לשני וניסו לתהות מה פשר בקשתה של המורה. אבל אף אחד מהם לא קם.
המורה הניחה את ידיה על מותניה ושאלה בטון רך יותר: "אני בטוחה שיש פה לפחות כמה תלמידים אידיוטים, אז קדימה, תהיו אמיצים".
לאחר התלבטות קצרה, אבישי הקטן החליט לקום ממקומו.
המורה נעמי הסתכלה עליו במבט מסופק אך מעט מרחם: "אתה חושב שאתה אידיוט, אבישי?"
הוא ענה לה: "האמת? לא ממש, פשוט לא נעים לי שאת עומדת שם לבד"
מורה לביולוגיה לימדה את הכיתה שלה על לווייתנים. היא סיפרה לכיתה שמבחינה פיזיולוגית זה בלתי אפשרי שלוויתן יבלע בן אדם שלם, כי למרות שזו חיה עצומת מימדים הבטן שלה קטנה מאוד. באותו שלב אחת התלמידות בכיתה הרימה את ידה וביקשה לדבר.
״אבל המורה, בשיעור תנ״ך למדנו שלוויתן בלע את יונה הנביא בשלמותו.״
"תגידי לי באיזה שיעור אנחנו? התעצבנה המורה על התלמידה, והמשיכה להתעקש שלוויתן לא באמת יכול לבלוע בן אדם במציאות.
אז התלמידה אמרה: ״אוקיי, כשאגיע לגן עדן אני אשאל את יונה״.
המורה, שרצתה להתחכם קצת, אמרה לה: ״ומה אם יונה הלך לגיהנום?״
״במקרה הזה את תוכלי לשאול אותו״.
באוניברסיטת פרינסטון שבארה"ב היו ארבעה סטודנטים לכימיה שעד למבחני הגמר היו המצטיינים בחוג. הם היו כל כך בטוחים בעצמם, עד שבסוף השבוע שלפני בחינת הגמר הם החליטו לבקר כמה חברים שערכו מסיבה.
כיוון שהיו שפוכים לגמרי ביום שאחרי המסיבה, הם לא קמו בזמן ולא הספיקו להגיע לאוניברסיטה בשעה בה נערך המבחן.
הם החליטו על תירוץ שיספרו לפרופסור, בו הם יגידו שבדרך חזור היה להם פנצ'ר שבגללו לא הספיקו להגיע למבחן. הפרופסור, שמע ואמר "אין בעיה, תוכלו להיבחן מחר".
הסטודנטים שמחו והוקל להם מאוד, הם למדו באותו הלילה ובבוקר שלאחר מכן הגיעו לבחינת הגמר. הפרופסור הושיב אותם ב-4 כיתות שונות, כשהם פתחו את גיליון הבחינה הם ראו את השאלה הראשונה, על 5 נק', שהייתה קלה מאוד. הם שמחו מאוד, כל אחד פתר אותה במהירות והמשיך לעמוד הבא.
בעמוד השני הופיעה השאלה הבאה:
"שאלה על 95 נקודות: איזה צמיג?"
יום אחד דניאל חזר מוקדם מבית הספר, ואמו שאלה אותו: "למה חזרת כל כך מוקדם הביתה?"
דניאל ענה: "תראי, המורה שאלה בכיתה שאלה ואני היחיד שענה עליה..."
מסמיקה מהתרגשות האם שאלה את ילדה: "וואו! תמיד ידעתי שהבן שלי גאון! מה הייתה השאלה?"
הוא השיב: "השאלה הייתה 'מי בעט את הכדור שפגע בראש של המנהל?'"
ביום חם אחד, באחת מהאוניברסיטאות המובילות בישראל, נכנסו לחדר המרצים פרופסור למשפטים, פרופסור לפיזיקה, פרופסור לכימיה ופרופסור לסטטיסטיקה. פתאום אחד מן הפחים בחדר, שהיה בסמוך לחלון, החל לעלות באש ולבעור.
הפרופסור לפיזיקה, שהיה הראשון לשים לב לשריפה שהתלקחה, ישר הכריז: "אנחנו חייבים לשים את הפח הזה במקפיא כך שהטמפרטורות בו ירדו מתחת לנקודת ההתלקחות והאש תדעך!"
הפרופסור לכימיה הגיב לו מיד: "לא, מה פתאום! אנחנו צריכים לכסות את הפתח של הפח כך שהאש תכלה את כל החמצן שלה ובהיעדר שרשרת תגובה היא לא תוכל להמשיך להתקיים!"
הפרופסור למשפטים הצהיר לעומתם: "תפסיקו בבקשה להאשים את הקורבן, אתם עדיין צריכים להוכיח מעל לכל ספק סביר שהפח הזה אכן עולה באש!"
בעוד הפח ממשיך לבעור, הפרופסורים הריחו לפתע ריח נוסף של עשן שמגיע מצד אחר של החדר. הם סובבו את הראש וראו את הפרופסור לסטטיסטיקה רץ כשמשוגע מסביב לחדר ומצית פריטים נוספים באש!
"מה לעזאזל אתה עושה?" הם צעקו עליו כאיש אחד.
"מה אתם רוצים?" השיב להם הפרופסור לסטטיסטיקה, "אני בסך הכל מעלה את הסתברות שמישהו עם קצת יותר יכולת מאיתנו יבוא לטפל בעניין הזה!"
מורה למדעים שאלה את התלמידים שלה: "ילדים, איזה יסוד חשוב מכדור הארץ הייתם רוצים שיהיה לכם?"
אחד התלמידים הצביע ואמר: "אני הייתי רוצה הרבה זהב ואז לקנות מכונית פרארי!"
תלמיד אחר הרים את היד ואמר: "אני הייתי רוצה יהלומים. אני אמכור אותם ואקנה למבורגיני!"
המורה פנתה לתלמיד אחר ושאלה: "ואתה שלומי, איזה יסוד חשוב מכדור הארץ הכי היית רוצה שיהיה לך?"
"סיליקון" ענה שלומי ללא היסוס.
המורה המופתעת שאלה את שלומי: "סיליקון? למה דווקא סיליקון?"
"לאמא שלי יש כזה" השיב, "ותמיד יש פרארי ולמבורגיני יפות מתחת לבית שלנו!"
צחי חזר מבית הספר והתיישב לאכול ארוחת צהריים עם אימא.
- "איך היה היום שלך בבית הספר חמודי?" שאלה האימא.
- "היה יום ממש ממש טוב!" ענה צחי בשמחה.
- "איזה יופי, מה קרה היום?"
- "בשיעור הראשון עשו לנו בוחן פתע בלשון וכל הכיתה נכשלה. בשיעור השני היינו אמורים לשחק כדורגל, אבל המגרש בשיפוצים אך שלחו את כולם לספרייה והיינו צריכים ללמוד בשקט. אחר כך בשיעור השלישי התחלנו נושא חדש בהיסטוריה וקיבלנו מלא שיעורי בית."
- "זה לא נשמע כמו כזה יום טוב עד עכשיו…"
- "אבל בשיעור הרביעי היה ממש כיף כי עשינו ניסוי ממש ממש גדול בכימיה."
- "אוקי זה נחמד לשמוע, ומה תעשו מחר בבית הספר?"
- "נלך לראות את הבולדוזרים מפנים את ההריסות."
קים ג'ונג-און, המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, ערך סיור באחד מבתי הספר שבמדינתו. הוא ניגש אל אחד מהתלמידים שם ושאל אותו "מיהו אביך?"
"המנהיג העליון, בחכמתו האינסופית, בנדיבותו, ברוח הנחושה שלו לדאוג לרווחת כולנו, הוא האבא היחיד שלנו" ענה התלמיד.
קים ג'ונג-און קרן מאושר, "נהדר. עכשיו תגיד לי מיהי אימך?"
התלמיד לא היסס: "האדמה של קוריאה האמיתית, המדינה היפה והמתקדמת ביותר בעולם, גאולת כל העמים - היא האימא היחידה שלנו" הוא ענה.
קים ג'ונג-און מחא כפיים בשמחה לתלמיד, "אתה נראה לי כמו ילד שקדן וחכם מאוד! מה תרצה להיות כשתהייה גדול?"
התלמיד חשב לרגע וענה לו: "יתום"
המורה בכיתה שאלה את התלמיד רוני: ״רוני, מי הנשיא של עיראק?״
השיב לה רוני: ״אני לא יודע, המורה.״
גערה בו המורה ואמרה לו: ״אז רוני, כדאי שתתמקד יותר בלימודים שלך.״
״המורה,״ אמר לה יוני בחזרה, ״אני יכול לשאול אותך משהו?״
״כן בוודאי,״ השיבה המורה.
״המורה, את מכירה את מאיה?״ שאל אותה רוני.
״לא, אני לא מכירה אותה,״ ענתה המורה.
אמר לה רוני בחיוך: ״אז המורה, כדאי שתתמקדי יותר בבעלך.״
באחד משיעורי החשבון של ספי הקטן בבית הספר, המורה שלו שאלה אותו מה מקבלים אם מחברים שתיים ועוד שתיים. התלמיד המבולבל מיד החל לספור את אצבעות ידיו מתחת לשולחן אחת אחרי השנייה. 'אחת... שתיים.. שלוש... ארבע...' הוא מלמל מתחת לאפו בקול חלש, ולבסוף הכריז בשמחה: "ארבע המורה!".
"זאת תשובה נכונה", אמרה המורה, "אבל אני ראיתי שאתה סופר אצבעות ולא מחשב את המספרים בראש. אז אני רוצה שתעביר את הידיים שלך אל מאחורי הגב ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים שלוש ועוד שלוש."
ספי הקטן העביר את ידיו אל מאחורי גבו, אך המורה שלו ראתה שהוא עדיין מתנועע באי נוחות כאילו שהוא עדיין מנסה להרים ולספור את אצבעותיו. לאחר כמה רגעים הוא אמר בחוסר ביטחון "שש המורה?".
"זה נכון", היא ענתה לו, "אבל אני רואה שאתה עדיין סופר אצבעות למרות מה שביקשתי! תכניס את הידיים שלך לתוך הכיסים של המכנסיים ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים חמש ועוד חמש."
ספי הכניס את ידיו למכנסיים והמורה שלו ראתה שהוא מרים את האצבעות שלו בתוכם, מביט על מכנסיו ומזיז את השפתיים שלו מבלי להשמיע מילה, עד שלבסוף קצה סבלנותה של המורה והיא אמרה: "אני רואה מה אתה עושה שם ואני כבר יכולה להגיד לך מראש שהתשובה היא לא אחת-עשרה!".
לקראת סיום שנת הלימודים החליטה המחנכת ענת לבדוק את הרמה של התלמידים שלה במקצועות שונים. "רונית, תגידי לי בבקשה איך קראו לבנו של אברהם אבינו?" היא שאלה את אחת מהילדות שבכיתה, שענתה: "יצחק המורה".
"יפה מאוד" ענתה ענת, "ותגיד לי גיא, איך קוראים לחלק הצהוב של הביצה?" וכתגובה ענה אחד מהילדים הקטנים שבכיתה: "חלמון המורה".
"יפה מאוד" ענתה המורה המרוצה, "ועכשיו אליך רועי, אם יש לך מאה שקלים ואתה מבקש מאבא שלך עוד מאה שקלים, כמה כסף יהיה לך?"
"מאה שקלים המורה" ענה רועי הקטן בביטחון.
"אתה בטוח?" הקשתה המחנכת.
"ב-100% המורה" ענה התלמיד.
"אוי ואבוי..." אמרה ענת, "זה ממש לא תקין שילד בגיל שלך לא יודע כמה זה מאה ועוד מאה..."
"אני יודע שמאה ועוד מאה שווה מאתיים", אמר רועי, "אבל זה ממש לא תקין שאישה בתפקיד שלך לא יודעת שאבא שלי בחיים לא ייתן לי כל כך הרבה כסף."
יום אחד בבית הספר, המורה פונה ליוני הקטן ושואלת אותו: ״יוני, במה אבא שלך עוסק?״
עונה לה יוני: ״אבא שלי הוא קוסם!״
״מעניין מאוד!״ אומרת לו המורה, ״ומה הקסם הכי טוב שלו?״
״הוא חוצה אנשים לשניים״ עונה לה יוני.
״וואו, זה בטח מדהים לראות את זה!״ קוראת המורה בפליאה, ואז שואלת את יוני: ״יש לך אחים ואחיות?״
״כן המורה״ עונה לה יוני, ״חצי אח ועוד שתי חצאי אחיות!״
אבא אחד שם לב שהבן שלו לא מצליח ללמוד כמו שצריך לבחינות הבגרות ושואל אותו מה קרה.
"אבא, אני התאהבתי במורה שלי ועכשיו אני לא מצליח להתרכז בכלום! קרה לך פעם דבר כזה?" שאל הבן המתבגר.
"כן, בכיתה ח'..." ענה האבא.
"באמת??? מה בדיוק קרה? מה עשית? תגלה לי הכל!" התלהב הבן.
"אין הרבה מה לספר" ענה האבא, "ברגע שאמא שלך עלתה על זה היא החליטה להעביר אותך בית ספר..."
במהלך שיעור פיזיקה על נושא מסובך, שאל הפרופסור את התלמידים שאלה.
התשובה המפתיעה של אחד התלמידים הייתה כל כך מעמיקה שהפרופסור שיתף אותה עם חבריו לעבודה, באמצעות האינטרנט:
השאלה: האם גיהנום פולט חום או קולט חום?
התשובה של התלמיד:
"ראשית, אנו צריכים לדעת כיצד המסה של הגיהנום משתנה במשך הזמן.
לכן, נצטרך לדעת את התדירות בה נשמות נכנסות לגיהנום, ואת התדירות בה הן יוצאות משם.
אני חושב שנוכל להניח כי כאשר נשמה נכנסת לגיהנום, היא לא תצא משם.
ולכן, נשמות אינן יוצאות. לגבי התדירות בה נשמות נכנסות לגיהנום, נסתכל על הדתות השונות הקיימות בעולם כיום.
רוב הדתות מאמינות שאם אינך משתייך להן, מקומך בעולם הבא - בגיהנום.
כיוון שקיימות יותר מדת אחת כזו נניח כי כל הנשמות נכנסות לגיהנום.
עם תדירויות ההיוולדות והמוות בעולם כמו שהן, נוכל לשער שמספר הנשמות בגיהנום הולך וגדל כפונקציה מעריכית.
כעת, נסתכל על הקצב בו הגיהנום מתרחב לפי חוק בויל, הקובע שבשביל שהטמפרטורה והלחץ בגיהנום יישארו קבועים, הנפח של הגיהנום צריך להתרחב פרופורציונית לכניסתן של הנשמות...
זה נותן שתי אפשרויות:
1. אם הגיהנום מתרחב בקצב איטי יותר מאשר הקצב בו נשמות נכנסות אליו, אז הטמפרטורה והלחץ בגיהנום יעלו עד שהגיהנום לא יהיה יציב ויתפוצץ.
2. אם הגיהנום מתרחב בקצב מהיר יותר מאשר הקצב בו נשמות נכנסות אליו, אז הטמפרטורה והלחץ ירדו עד שהגיהנום יקפא לחלוטין.
איך נוכל לקבוע איזו מהן היא האפשרות הנכונה?
אם נסתמך על האקסיומה של טרייסי (שם פרטי) שאמרה לי בתחילת השנה: 'הגיהנום יקפא לפני שאני אשכב איתך'
ונכניס למשוואה את העובדה ששכבתי איתה אתמול, אז אפשרות מספר 2 צריכה להיות הנכונה. ולכן, אני בטוח שהגיהנום פולט חום וכבר קפא מזמן.
כתוצאה ממסקנה זו שהגיהנום כבר קפא, ניתן להניח כי אינו מקבל עוד נשמות, ולכן הוא כבר נכחד .
זה משאיר לנו רק את גן עדן, ובשל כך נוכל להוכיח את קיומה של ישות אלוהית, המסבירה את העובדה שאתמול טרייסי המשיכה לצעוק "הו אלוהים!", "הו אלוהים!".
התלמיד קיבל את הציון "10"
המורה לביולוגיה בכיתה ז'-2 שאלה את התלמידים: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" אף אחד מהתלמידים לא ענה. בשורה האחרונה, קמה טלי בכעס והתריסה כלפי המורה: "את לא אמורה לשאול ילדים בכיתה ז' שאלה כזאת. אני אגיד אותך להורים שלי, הם יבואו לדבר עם המנהל ויפטרו אותך מבית הספר!" טלי חזרה לשבת, והמורה התעלמה ממנה ומהערתה.
המורה חזרה שוב ושאלה את הכיתה: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" עכשיו טלי כבר ממש כעסה, והיא לחשה לילדה שיושבת לידה: "אוהווו, איך שהיא הולכת להסתבך, המורה הזאת..." המורה המשיכה להתעלם ממנה וניהלה את השיעור כרגיל.
כעבור כמה שניות הצביע דני, וכשהמורה נתנה לו את רשות הדיבור הוא העיף מבטים נבוכים מסביבו. הוא אמר בקול מהסס: "החלק בגוף שגדל פי עשר כשהוא נחשף לגירוי הוא אישון העין".
"יפה דני!", קראה המורה, "נכון מאוד, אישון העין גדל פי עשר, כשהוא נחשף לחושך למשל! תשובה יפה מאוד".
אז פנתה המורה לטלי ואמרה: "ובאשר אלייך, גברתי הצעירה, יש לי שלושה דברים להגיד לך:
1. יש לך מוח קטן ומלוכלך.
2. לא קראת את החומר של שיעורי הבית.
3. כשתגדלי, מצפה לך אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה..."
מרי מרגרט הקטנה לא הייתה התלמידה הכי טובה בבית הספר הקתולי ובדרך כלל היא הייתה ישנה כל השיעור.
יום אחד, המורה/נזירה שלה, קראה לה בזמן שהיא ישנה: "אמרי לי מרי מרגרט, מי יצר את היקום?"
כשמרי מרגרט לא זזה, ג'וני הקטן, חברה לכיתה שישב בכיסא מאחוריה, לקח את עפרונו ונעץ אותה בגבה.
"אלוהים אדירים!", צעקה מרי מרגרט.
"יפה מאוד", אמרה הנזירה והמשיכה בשיעור.
מעט מאוחר יותר הנזירה שאלה את מרי מרגרט: "מי היה אדוננו ומושיענו?"
אך מרי שוב לא זזה משנתה. ג'וני נחלץ לעזרתה ותקע את העיפרון בישבנה.
"ישו המושיע", צעקה מרי מרגרט והנזירה השיבה שוב: "טוב מאוד", ומרי מרגרט נרדמה שוב.
הנזירה שאלה את מרי שאלה שלישית: "מה חווה אמרה לאדם לאחר שהם הביאו את ילדם העשרים ושלושה?"
שוב ג'וני נחלץ לעזרתה.
הפעם מרי מרגרט זינקה ממקומה וצעקה:
"אם אתה תוקע בי את הדבר הזה עוד פעם אחת אני אשבור לך אותו לשתי חתיכות!"
המורה/הנזירה התעלפה...