בדיחות בנושא נכד

סבא סבלני בסופר מרקט
סבא סבלני בסופר מרקט
במהלך קניות בסופרמרקט ראתה אישה סבא שעושה קניות עם נכדו בן ה-5. היא מיד הבחינה בהתנהגות המופרעת של הילד, שלא הפסיק לצרוח וביקש מהסבא לקנות לו כל ממתק אפשרי. האישה הלכה בעקבותם ושמעה את הסבא אומר בקול רגוע: "די יוסי, מספיק, עוד 5 דקות אנחנו בבית ותוכל לעשות מה שאתה רוצה. לא עכשיו, יש כאן אנשים". המשיכה האישה לעקוב אחריהם, ושוב הילד התחיל לצרוח שהוא רוצה שוקולד נוסף שראה, הסבא מיד הביא לו אותו ואמר ברוגע: "יוסי, שלוט בעצמך, יש כאן אנשים וזה לא יפה, עוד מעט נהיה בבית ותתפרץ כמה שתרצה. זה לא יפה ליד אנשים". כשהמשיכו לעבר הקופה החל הילד לזרוק פריטים מהעגלה על הריצפה, והסבא אמר בקול רגוע: "יוסי, להתנהג ככה מול אנשים זה לא יפה. שלוט בעצמך, עוד כמה דקות מגיעים הביתה ותוכל לעשות מה שתרצה". האישה התפעלה מהסבא הרגוע וביציאה מהסופר אמרה לו: "אני יודעת שזה לא ענייני, אבל הדרך שבה דיברת אל יוסי הקטן, איך שניסית להרגיע אותו ולהסביר לו שלא להתפרץ ליד אנשים, זה פשוט נפלא! אתה סבא נהדר וליוסי יש מזל גדול שהוא הנכד שלך!". הסבא שמע וענה בעצבים: "אני יוסי, השם שלו זה דני והוא הולך לקבל מכות בבית!".
הוראות ההגעה של סבתא
הוראות ההגעה של סבתא
סבתא אחת נתנה הוראות לנכד שלה שמגיע לבקר עם אשתו בחג: "אתה בא לדלת הראשית של הבניין ברחוב הרצל ארבעים וחמש. באינטרקום שבכניסה אתה לוחץ עם המרפק על הכפתור של משפחת כהן, ואני אפתח לך. אחר-כך אתה מגיע ללובי, ומצד שמאל יש מעלית. תלחץ עם המרפק על הכפתור של קומה 14. כשתגיע לקומה הרצויה - הדירה שלי מצד ימין. תלחץ עם המרפק על הפעמון ואני אפתח לך." שאל אותה הנכד: "סבתא, זה נשמע מאוד פשוט, אבל למה ללחוץ עם המרפק על כל דבר? את עוד מפחדת מהקורונה?" ענתה הסבתא: "איזו מין שאלה זאת... הרי אתם לא באים בידיים ריקות נכון???!!!"
החוק הכי חשוב למפגש עם חברים אחרי הפנסיה: מותר להזכיר רק נכד אחד ורק מחלה אחת בכל שיחה!
“אני זוכר שנפלתי בשבי בשנת 62'" אמר סבא אחד לנכד שלו.
"מה סבא בשנת 62' המדינה הייתה במלחמה?" שאל הנכד המבולבל.
"לא חמוד שלי, ב-62' סבא התחתן…"
הנוער של היום...
הנוער של היום...
סבא גרמני אחד אמר לנכד שלו: "הנערים של היום רק יודעים לשחק במחשב! בשנות ה-40, שאני הייתי בגילך, נסעתי עם כל החברים שלי לפריז; הלכנו למולן רוז' ושכבנו עם הרקדניות שהיו על הבמה. אני זוכר שגם לא שילמנו בכלל על המשקאות שלנו באותו הערב, וכשהברמן התלונן עלינו אז פשוט השתנו לו בכל פינה בבר. אלו היו זמנים פרועים!" הנכד שמע את הזיכרונות של סבו והחליט שהוא רוצה לחוות בדיוק את אותו הדבר. הוא טס לפריז עם החברים, הלך איתם למולן רוז', ולאחר שלושה ימים חזר לסבו עם יד שבורה וחבלות על כל הפנים והגוף. "מה קרה לך?!" שאל הסבא. הנכד אמר: "עשיתי את מה שאמרת, הלכתי למולן רוז' עם חברים, ניסיתי לשכב עם אחת הרקדניות שהיו על הבמה, לא שילמתי על כלום והשתנתי בכל פינה בבר, אבל בסוף רק קיבלתי מכות ואפילו גנבו לי את הארנק!" "זה מוזר מאוד. עם מי הלכת לשם?" שאל הסבא. "עם החברים שלי מהתיכון - למה עם מי אתה הלכת?" שאל הנכד. "ובכן..." אמר הסבא, "אני הייתי שם עם החברים שלי מדיוויזיית הפאנצר אס אס השנייה".
פעם דברים היו אחרת
פעם דברים היו אחרת
סבא אחד ביקש עזרה מהנכד שלו, שייקח את רשימת המצרכים שלו ויקפוץ לחנות כדי לעשות קניות בשבילו. הנכד הסכים בשמחה לבקשה, לקח את הרשימה ויצא לדרך. לאחר כשעה הוא חזר לבית סבו עם שקית עמוסה בכל טוב, ועזר לו לסדר את כל האוכל והמצרכים בבית. לפני שהנכד עזב, שאל אותו הסבא, "כמה כסף אני צריך להחזיר לך על הקניות?". "הכל ביחד היה 67 שקלים" ענה הנכד ובתגובה לכך סבו נאנח בקול גדול... "מה קרה סבא?", שאל הנכד. "זה פשוט מדהים אותי כמה שדברים יקרים היום. פעם הייתי יכול להשיג 2 תבניות ביצים, 2 כיכרות לחם, 6 תפוחי אדמה, חלב ושלושה בקבוקים של בירה, ועדיין היה נשאר לי עודף מ-10 שקלים! פעם המצב היה ממש אחרת..." "טוב היום כבר אין דברים כאלה יותר סבא", אמר הנכד. "כן", נאנח הסבא, "היום כבר יש יותר מדי מצלמות אבטחה בכל מקום".
כמה שהיא אוהבת את הנכד שלה
כמה שהיא אוהבת את הנכד שלה
אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון. "שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!" 'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון. "אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה". האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים". האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה. אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי. "אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה." 'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה: "אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"
איך מכניסים תולעת לחור?
איך מכניסים תולעת לחור?
מקור תמונה: Brad Greenlee
יום אחד ביקש סבא יעקב מנכדתו דניאל שתעזור לו לשתול צמחים בגינה. לאחר כחצי שעה של עבודה ראה הסבא שנכדתו הפסיקה לשתול צמחים ורק עמדה והביטה על האדמה. סבא יעקב ניגש אליה ושאל: "מה קרה? כבר התעייפת?" "לא סבא", ענתה דניאל, "מצאתי תולעת קטנה ומסכנה שלא מצליחה להיכנס לחור שלה באדמה". סבא יעקב ניגש לראות במה מדובר, וראה שדניאל מחזיקה בתולעת ומנסה להכניס אותה בחזרה לחור באדמה, אולם היא אינה משתפת איתה פעולה. לאחר כמה רגעים של צפייה בנכדתו נאבקת בתולעת הוא פנה לדניאל ואמר לה: "מתוקה תוותרי, את לא תצליחי כי זה בלתי אפשרי. התולעת הזו יותר מדי רפויה ומידלדלת כדי שתוכלי לדחוף אותה לשם". דניאל התעלמה מסבה ולכן אחרי מספר שניות הוא אמר לה: "את יודעת מה, בואי נעשה התערבות; אתן לך עוד 2 דקות לנסות להכניס את התולעת לחור. אם תצליחי, תקבלי ממני 50 שקלים, אבל אם לא תצליחי אחרי 2 הדקות אנחנו חוזרים לשתול צמחים ולא משחקים עוד עם התולעת, טוב?" דניאל חשבה קצת, ואז רצה הביתה עם התולעת בידה. כשחזרה לגינה היה בידה השנייה תרסיס לשיער. היא ריססה את התולעת עד שנהייתה ישרה ונוקשה כמסמר והיא הכניסה אותה בקלות לתוך החור באדמה. סבא יעקב הרים גבה, נתן לדניאל את 50 השקלים שהבטיח לה, חטף מידה את תרסיס השיער ורץ בחזרה לתוך הבית. כעבור חצי שעה סבא יעקב חזר לגינה ונתן לנכדתו 50 שקלים נוספים. דניאל המופתעת אמרה: "סבא, כבר הבאת לי כסף, הכל בסדר... אתה מרגיש טוב?" "אני מרגיש מצוין!", אמר סבא יעקב, "50 השקלים שנתתי לך קודם היו ממני, וה-50 האלה זה מסבתא שלך כאות תודה על הרעיון המעולה שלך!"
העולם של היום זה לא מה שהיה פעם
העולם של היום זה לא מה שהיה פעם
כשהייתי קטן, סבי הניח אותי על ברכיו ואמר לי: "נכד יקר, העולם היום זה לא מה שהיה פעם." "למה?", שאלתי. "כשהייתי ילד אימי הייתה מביאה לי שקל, בזה הייתי יכול להביא שני כיכרות לחם טריים, חצי קילו מלפפונים, 6 ביצים, מעט גבינה וכד חלב. אבל היום... המצב לא מאפשר זאת, ילדי היקר." "אתה צודק..." אמרתי, "מחירי המזון הבסיסי לא מפסיקים לעלות...." "עזוב מחירים," ענה לי סבא "בכל מכולת היום יש מצלמות אבטחה!".
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.