השפה העברית יוצאת לטיול בחו"ל

כשאני יוצא לחופשה בחוץ לארץ אני משתדל לדבר כמה שפחות בעברית, אבל מסתבר שלו הייתי נוהג אחרת, הייתי מגלה כמה מילים נפלאות בשפה העשירה שלנו. דוד אשל, הזכור לנו לטובה מכתיבתו על הניב העברי, מדגים בקטע הבא עד כמה משעשעת ועשירה השפה העברית יכולה להיות כשלוקחים אותה לטיול קטן בחו"ל...

גַּם זוֹ עִבְרִית
מאת דוד אשל

נָסַעְנוּ עַד לַטֶּרְמִינָל
סְלִיחָה, 'מָסוֹף' נִקְרָא הנ"ל,
הִזְמַנּוּ טֶנְדֶּר, לֹא מוֹנִית 
כְּלוֹמַר הִזְמַנּוּ 'מִטְעָנִית'.

בַּמָּטוֹס הֻגַּשׁ אָפֶּרִיטִיף
אֶת תְּחוּשׁוֹתִֵינוּ לְהֵיטִיב
וְהוּא הֻגַּשׁ מַמָּשׁ מֻקְדָּם
כִּי אָפֶּרִיטִיף נִקְרָא 'אֶקְדָּם'.
הַקֵּיְטֶרִינְג נִפְלָא וְאָמַרְתִּי, תּוֹדָה !
הַתּוֹדָה מַגִּיעָה לחֶבְרַת 'הַסְעָדָה'.

קִבַּלְנוּ סָלָט בִּצְלוֹחִית
וְהַדַּיֶילֶת כִּינְתָה את הַסָּלָט...'מְלוּחִית',
בִּקַּשְׁתִּי גַּם אֶת הַסְּטֵיְק בַּמִּבְצָע
וּבְחִיּוּךְ הִיא הִגִּישָׁה... אֶת הָ'אֻמְצָה'.

הִסְבַּרְתִּי שֶׁאִשְׁתִּי בָּאֹכֶל לֹא נוֹגַעַת 
כִּי יֵשׁ לָהּ פוֹבְּיָה מֵהַטִּיסָה, כְּלוֹמַר 'בַּעַת'.
בִּקַּשְׁתִּי שְׁתִיָּה וּבִּיסְקְוִיט לְמַרְגּוֹעַ
וְהַדַּיֶילֶת הִגִּישָׁה, שְׁתִיָּה וּ'מַרְקוֹעַ',
אֶפְשָׁר גַּם סֻכָּר לְאִשְׁתִּי הַגְּבֶרֶת ?
כֵּן וַדַּאי, לְיָדָה מֻנַּחַת הַ'מִּסְכֶּרֶת'.

לְפָנַי יָשַׁב אוֹפּוֹזִיצְיוֹנֶר לוֹחֲמָנִי
שֶׁבְּעִבְרִית הוּא נִקְרָא 'נֶגְדָנִי',
הוּא שַׁיָּךְ לַלּוֹבִּי בְּעַד הָרְעָלָה
הַיּוֹם זֶה לֹא לוֹבִּי אֶלָּא 'שְׁדֻלָּה'.
הוּא יָשַׁב עִם טַבְּלֶט פָּתוּחַ
הַנִּקְרָא, 'מַחְשֵׁב-לוּחַ'.
רָאִיתִי שֶׁהוּא בְּדֶאוֹדוֹרַנְט מִתְמָרֵחַ
וְאָמְרָה לִי אִשְׁתִּי, שֶׁזֶּה... 'אַל-רֵיחַ' !

הִבַּעְתִּי חֲשָׁשׁ מִסַּנְקְצְיוֹת וְאִיּוּמִים 
וְהַדַּיֶילֶת הִרְגִּיעָה, שֶׁנִּדְחוּ הָ'עִצּוּמִים',
קַיֶּמֶת הַצָּעָה אַלְטֶרְנָטִיבִית לֹא סוֹפִית
כְּלוֹמַר, שֶׁיֵּשׁ הַצָּעָה 'חֲלוּפִית'.

שָׂכַרְנוּ קָרָוָן נַיָּד, דִּירָה עִם מָנוֹעַ
אָמְרָה לִי אִשְׁתִּי, שֶׁשָּׂכַרְנוּ 'מְעוֹנוֹעַ',
בִּקַּשְׁתִּי לִבְדֹּק אֶת מַד הַקִּילוֹמֶטְרָז''
וְהִיא אָמְרָה, שְׁמַד הַ'נְּסוּעָה' תָּקוּעַ, לֹא זָז,
חַשְׁתִּי עָיֵף וּבִקַּשְׁתִּי גְּלִידָה עִם קַצֶּפֶת
אָמְרָה הָאִשָּׁה, יֵשׁ לְךָ גֶ'ט-לֶג כְּלוֹמַר 'יַעֶפֶת',
הָאָרוֹמָה שֶׁל הַגְּלִידָה הָיְתָה לֹא נְעִימָה
הַ'בְּסֹמֶת' הָיְיתָה מַמָּשׁ אֲיֻמָּה,
הִיא הָייְתָה מַמָּשׁ סֵרָחוֹן
וְחַשְׁתִּי בִּבְּלֶק-אָאוּט כְּלוֹמַר 'חִשָּׁכוֹן',
הִשְׁלַכְתִּי אֶת הַגְּלִידָה לְעֶבְרוֹ שֶׁל כְּלַבְלַב
וְקָנִיתִי מִילְק-שֵׁיְק הַנִּקְרָא 'קְצִיף חָלָב',

שׁוֹטֵר מִזְדַּמֵּן בֵּרְכַנִי לְשָׁלוֹם
וּבְיָדוֹ שׁוֹקֶר חַשְׁמַלִּי כְּלוֹמַר 'מַהֲלוֹם',
וְהוּא נָתַן לִי לְהָבִין שֶׁאֶצְלוֹ בַּמְּדִינָה
פְּסֹלֶת מוּצָקָה מַשְׁלִיכִים בַּ'מִּטְמָנָה'.

אִשְׁתִּי מָדְדָה שִׂמְלָה חֲמוּדָה
וְנֶעֶזְרָה בְּ'מַגְלוּל' שֶׁהוּא סֶרֶט מִדָּה.

הַטַּיָּס הוֹדִיעַ, שֶׁבְּאַרְצֵנוּ נִפְלָא הָאַקְלִים
וְשָׁמַעְנוּ מִיַּד קוֹלוֹלוּלוּ דְּהַיְנוּ 'צַהֲלוּלִים',
בָּרֶקַע הֻשְׁמַע גַּם סִינְגֶל חָדָשׁ
וְכַמּוּבָן, שֶׁהַ'חַדְשִׁיר' הַזֶּה, לָנוּ הֻקְדַּשׁ,
בַּטִּיסוֹת שֶׁל אֶל-עַל מַגִּישִׁים בַּסִּיֹּמֶת
'זַמְרִיר', כְּלוֹמַר, תַּשְׁדִּיר פִּרְסֹמֶת.

הֵבֵאנוּ לַבֵּן מַתָּנָה 'פְּתִיכָה'
וְהוּא חָשַׁב שֶׁזּוֹ בְּדִיחָה
רְאֵה אָמַרְנוּ : שָׁחֹר צָהֹב לָבָן
זוֹהִי 'פְּתִיכָה', לוּחַ צְבָעִים מְגֻוָּן,
אָחִיו בִּקֵּשׁ כַּרְטִיס לַהוֹפָעָה שֶׁל נִינֶט
אֲבָל הֵבֵאנוּ לוֹ 'גַּלְגִּנּוֹעַ', שֶׁהוּא קוֹרְקִינֶט.
לַבַּת הֵבֵאנוּ קוֹמִיקְס וְצֵרַפְנוּ בָּלוֹן
וְהִיא הוֹדְתָה לָנוּ, עֲבוּר הָ'עֲלִילוֹן'.

רַחְמָנוּת עַל כַּלְבָּתֵנוּ שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת מְבֹהֶלֶת
כִּי הֵבֵאנוּ 'מַרְתּוֹק', הֶתְקֵן הַקָּשָׁה הַקָּבוּעַ בַּדֶּלֶת.

חָזַרְנוּ לָאָרֶץ, עִם מִלִּים חֲדָשׁוֹת שֶׁמּוֹחֵנוּ קָלַט
וְעִם הַרְבֵּה 'זוּלָתָנוּת', כְּלוֹמַר, אַהֲבַת הַזּוּלָת.

עִם 'זוּלָתָנוּת' וְאַהֲבַת הַשָּׂפָה
נִפְלָא לִחְיוֹת בְּאַרְצֵנוּ הַיָּפָה.