בדיחות בנושא עוף

אורז פרסי
אורז פרסי
פרסי אחד אירח את כל חבריו בשישי. כולם התיישבו לאכול, ולמרכז השולחן הגיעה צלחת אורז פרסי ענקית - רק אורז. כולם התחילו לקחת אורז לצלחת, אך לא מילאו אותה יותר מדי מכיוון שרצו לשמור קצת מקום למנה הבאה שתגיע. אחרי זמן מה אשתו של הפרסי שאלה האם להביא את העוף, והוא אמר לה, "עוד לא." האנשים המשיכו לחכות ולאכול את האורז בסבלנות, והאישה שוב שאלה, "להביא את העוף?" "עוד לא," ענה הבעל. אותו הדבר המשיך לקרות עד שכל האורחים כבר התמלאו לגמרי מהאורז והצלחת הגדולה כמעט התרוקנה. ואז שוב שאלה האישה, "להביא את העוף?" "עכשיו אפשר להביא את העוף," אמר הפרסי. אשתו פתחה את דלת המטבח, ולחדר האוכל נכנס תרנגול והתחיל לאכול את כל האורז שנפל על הרצפה.
מתנות יקרות לסבתא
מתנות יקרות לסבתא
ארבעה אחים עזבו את הבית לטובת לימודיהם בקולג' והפכו כל אחד למצליח מאוד בתחומו, האחד היה רופא מצליח, השני עו"ד בכיר, השלישי מרצה מבוקש והרביעי מהנדס בעל שם עולמי. התיישבו הארבעה וחשבו מה לקנות במתנה לאימם שחיה לבדה בביתה. אמר הראשון: "אני אבנה לאמא בית גדול ויפה על הים" אמר השני: "שלחתי לה, עם שליח אקספרס, את המכונית הכי יקרה שיש" אמר השלישי: "אמא אוהבת הצגות, בניתי לה תיאטרון פרטי יוקרתי" אמר הרביעי: "אמא מאוד אוהבת לקרוא בתנ"ך, אבל הראיה שלה הדרדרה. פגשתי כומר אחד שאמר לי שיש תוכי שקורא את כל התנ"ך. במשך 12 שנה לימדו אותו 20 כמרים את כל התנ"ך, התחייבתי בתמורה לשלם 100 אלף דולר בחודש למשך 20 השנים הקרובות, אבל זה שווה את זה. אמא רק צריכה לומר את הספר והפרק שהיא רוצה, והוא ידקלם זאת בצורה מדהימה". לאחר החגים שלחה האם לבניה מכתבים: "מילטון, הבית שבנית לי עצום. אני חיה רק בחדר אחד אבל צריכה לנקות את כולו. תודה בכל מקרה". "מארווין, אני זקנה מדי בשביל לטייל ועושה משלוח לקניות, אז אני לא משתמשת במרצדס. תודה על הכוונה". "מייקל, קנית לי תיאטרון יוקרתי באיכות שמע מדהימה עם 50 מקומות, אבל אני כבר לא שומעת טוב וכל החברים שלי נפטרו, גם הראיה לא משהו ואני כמעט עיוורת. לא אשתמש במתנה, אבל תודה שחשבת עלי". "מלווין היקר, אתה הבן היחידי שזיהה בדיוק מה אני צריכה ואוהבת. העוף היה טעים מאוד. תודה".
עוף במשקל
עוף במשקל
אישה אחת נכנסה לקצביה רגע לפני הסגירה ושאלה, ״נשאר לכם עוד עוף טרי?״ הקצב פתח את דלת המקפיא, הוציא משם את העוף היחידי שנותר, שם אותו על המשקל, ויצא שהוא שוקל 1.5 ק״ג. האישה הסתכלה על העוף ועל המשקל ושאלה, ״יש לך אחד גדול יותר?״ הקצב נכנס למקפיא עם העוף ביד, הוציא אותו שוב כאילו היה עוף חדש, שם אותו על המשקל, ובלי שהאישה שמה לב, הוא גם הניח את האצבע טיפה על המשקל, עד שהצג הראה 2 ק״ג. ״מעולה,״ אמרה האישה, ״אז תארוז לי את שניהם בבקשה.״
שיכור ועוף ירושלמי
שיכור ועוף ירושלמי
מקור תמונה: digitalart
שיכור נכנס למסעדה, בקושי מחזיק את עצמו, יושב באחד הכיסאות בבר המשקאות, ומזמין בקבוק יין. באותם רגעים נכנס למסעדה איש בלבוש מרשים, מתיישב באחד השולחנות ומזמין עוף עם תפוח אדמה. הוא מבהיר למלצר: "העוף צריך להיות עוף ירושלמי, אני לא אוהב עוף אחר חוץ מאשר את הסוג הזה." השיכור שהיה על הבר הקשיב לכל השיחה. המלצר חוזר ומגיש את מנת העוף עם תפוח האדמה. לפני שהמלצר שב לעבודתו האיש אומר למלצר: "חכה רגע". הוא לוקח את העוף מהרגליים, מכניס לו אצבע מאחורה, מריח את האצבע ואומר לו: "העוף הזה הוא לא ירושלמי. העוף הזה גדל בלול בקיבוץ דגניה א' שבטבריה", ואומר את הכתובת המדויקת של הקיבוץ כולל מס' הרחוב והמיקוד. "אז תיקח את זה מכאן ותביא לי עוף ירושלמי." המלצר בתדהמה, מבקש סליחה ולוקח את העוף שהביא. השיכור ששמע את הכול היה בהלם מוחלט. הוא לא האמין למה שאוזניו שומעות, משפשף את העיניים, צובט את עצמו וממשיך לשתות. המלצר חוזר עם עוף אחר. הברנש מבצע את אותה בדיקה: לוקח את העוף מהרגליים, מרים אותו, מכניס לו אצבע מאחורה, מריח את האצבע ואומר: "מלצר, העוף הזה הוא לא ירושלמי, העוף הזה הוא מלול של קיבוץ דגניה ב'". ושוב מוסר את הכתובת המדויקת של הקיבוץ, כולל המיקוד. "בבקשה תיקח את זה מכאן, אני אחשיב את העניין כאי-הבנה, אבל עכשיו תביא לי עוף ירושלמי בבקשה." השיכור, לא מבין מה מתרחש, מכה את עצמו, תולש את השערות, מכה את ראשו בדלפק, עושה סיבובים על הכיסא, מרביץ לעצמו, משתגע, וממשיך ל"תדלק". המלצר חוזר, מגיש לו את העוף. והאיש מבצע את הבדיקה הידועה ואומר: "העוף הזה הוא אכן ירושלמי, מהטובים, מהלול של משפחת ירקוני שבקיבוץ אורה שבירושלים". הוא מוסר את הכתובת המדויקת של הלול כולל מס' בית ומיקוד, ומתחיל לאכול. השיכור נופל מהכיסא, מכה את ראשו ברצפה, קם בשארית כוחותיו וממשיך לשתות עד שנגמר הבקבוק. כשהאיש מסיים לאכול, הוא קורא למלצר ומבקש חשבון. אז, השיכור בשארית כוחותיו, נעמד, מתחיל ללכת לכיוון היציאה, מתנגש בשולחנות שבדרך, נעמד בפתח היציאה ומונע את היציאה של האיש המדובר, ואומר לו: "תסלח לי, שמעתי את הבקשה שלך ואת כל השיחה שלך עם המלצר, וראיתי מה עשית עם העופות שהגישו לך, אני רוצה לבקש ממך בקשה" האיש, המאוד מנומס, אומר לו: " בשמחה, במה אני יכול לעזור לך?" אז השיכור עונה : "שתיתי די הרבה ואני לא זוכר את הכתובת של הבית שלי..."
כשהייתי במסעדה עם אשתי, היא שאלה את המלצר: "איך אתם מכינים את העוף?"
הוא ענה לה: "לא עושים משהו מיוחד, פשוט אומרים לו שהוא הולך למות."
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.