ההורים של אודי, ילד ירושלמי בן 11 שובב ומופרע, כמעט התייאשו ממנו; הוא לא הצליח בבית הספר ובאופן כללי היה תלמיד בעייתי מאוד. הם ניסו לדבר עם מומחים, להיעזר במורים פרטיים ובכל שיטת פעולה אפשרית אחרת. כשראו ששום דרך לעזור לו פשוט לא הצליחה, החליטו הוריו של אודי לשלוח את הילד ללמוד במנזר.
הם יצרו קשר עם מנזר השתקנים, שם הנזירים הסכימו לקבל את אודי כתלמידם. לאחר חודש של לימודים במנזר, שבהם לא יצא מכותלי המקום כלל, חזר אודי לחופשה בביתו. הוריו היו מופתעים ברגע שראו אותו נכנס הביתה – ההבעה על פניו הייתה רצינית מאוד, ממוקדת ושקטה. הוא חלף על פניהם בלי לומר מילה, נכנס לחדרו וסגר את הדלת.
לאחר שחלפו שעתיים שבהן אודי לא יצא ולו לרגע מהחדר, פתחו הוריו בשקט את הדלת ונדהמו למראה עיניהם – אודי ישב מול שולחן הכתיבה שלו, ספרי לימוד מתמטיקה פזורים סביבו, והוא שקוע בפתירת תרגילים. הוריו של אודי סגרו את הדלת בשקט, והיו המומים מכדי להגיב. לאחר שעה, אודי יצא בשקט מחדרו, ירד אל המטבח, הכין לעצמו ארוחת צהריים, אכל, שטף את הצלחת וחזר בשקט לחדר.
הוריו של אודי לא הצליחו להבין מה פשר השינוי. הם היו כה מופתעים שהחליטו ליצור קשר עם המנזר כדי לבדוק איך אודי מסתדר שם. "הוא מצטיין כאן בהכל" אמר להם הנזיר שענה להם בקצרה, וסיים את השיחה. ההורים ההמומים, שנדהמו מהשינוי האדיר, רצו יחדיו לחדרו, פתחו את הדלת בסערה והחלו לשטוף אותו בשאלות: "איך זה קרה אודי? איך זה ייתכן? זה היחס של הנזירים אליך? זאת הדממה המוחלטת שם? זאת אווירת הקדושה? תוכנית הלימודים? המשמעת הקפדנית? תגלה לנו, תגיד לנו משהו..."
"ממש לא" ענה להם אודי, "פשוט ביום הראשון ללימודים כשהגעתי למנזר, הרמתי את העיניים למעלה ופתאום ראיתי את הבחור הזה שהם מסמרו לעמוד בצורת פלוס ותלו על הגג. אז הבנתי עם מי יש לי עסק!"
להורים המכובדים של תלמידינו, ילדי ישראל, נהוג ומומלץ להתפלל תפילה זו כל יום, במיוחד לפני היום הראשון ללימודים:
"ריבונו של עולם, שומר ישראל ותלמידיו הקטנים, העמד נא את ילדי על רגליו בבוקר בפעם הראשונה, בלי שיבקש "עוד 5 דקות" במשך שעתיים. עשה שיאכל לפחות חצי מהסנדוויץ' שעמלתי עליו, ולא ישכח אותו בתיק לשבוע עד שיהפוך לגוש ירוק ומסריח. עזור לו לזכור לקחת את כל מה שהוא רוצה מהבית, וגם לזכור להחזיר את הכל.
אדון ושליט הכספים, הגן על הארנק וחשבון הבנק שלנו; מכל חנות כלי כתיבה שבה עיפרון תמים הופך להוצאה של מאות שקלים, מחוברות מיקוד, משיעורים פרטיים, מטיולי כיתה וממסיבות פורים שמתכננים כבר באוקטובר.
מלך מלכי המורים, שלח לנו מחנכת בריאה, רגועה וקבועה, שלא תתקשר אלינו פעמיים ביום בגלל שהילד שכח מחברת או הפריע בכיתה. גם מורה לאנגלית שלא תעזוב באמצע נובמבר יהיה נחמד. תן לילדינו את הכוח לעבור מבחני חשבון בלי מפל של דמעות ולהכין שיעורי בית בלי שאנחנו נצטרך לשבת לידם ארבע שעות.
ריבון כל התכשירים והתרופות, הרחק נא מראש ילדינו את מכת הכינים האיומה, וחסוך מאיתנו את מלחמת העולם השלישית במקלחת. פסח על דלתנו בכל סבב של שפעת, נזלת וכאבי בטן, כדי שנוכל לנצל את ימי החופש שלנו לחופש אמיתי ולא לטיולים בקופת החולים.
בעיקר בורא עולם, עשה שהילדים יחזרו הביתה בשלום בכל יום, עם חיוך על הפנים ועם סיפור טוב אחד לפחות.
אמן, ושנזכה לשתות את הקפה של הבוקר כשהוא עוד חם."
ארגון צדקה הבין שמעולם לא קיבל תרומה מאחד מעורכי הדין המבוססים ביותר בעיר.
לכן, מתנדב של הארגון החליט לערוך ביקור במשרדו המפואר של עורך הדין, שבו הוא מעסיק עשרות עובדים.
המתנדב פתח את הפגישה באומרו: "הבדיקה שלנו מעלה שלמרות שהכנסתך השנתית היא למעלה מ-10 מיליון₪, לא תרמת אפילו אגורה לצדקה. האם לא תרצה להעניק משהו בחזרה לקהילה, באמצעות הארגון שלנו?"
עורך הדין חשב לרגע והשיב: "ראשית כל, האם הבדיקה שלכם מראה גם שאמי גוססת לאחר מחלה ארוכה וקשה ויש לה חשבונות ענקיים לרופאים ולבתי חולים, שהם מעבר ליכולתה לשלם?"
המתנדב הנבוך מילמל: "אה... לא, לא ידעתי על כך"
"שנית" אומר עורך הדין, "האם הבדיקה שלכם הראתה שאחי, נכה, עיוור ומרותק לכסא גלגלים, ואינו יכול לכלכל את אשתו וששת ילדיו?"
המתנדב ההמום ממשיך ומתנצל, אבל עורך הדין חותך אותו מיד: "דבר שלישי, האם הבדיקה שלכם גם מראה, שבעלה של אחותי נהרג בתאונת דרכים מחרידה, כשהותיר אותה בלי אגורה, עם משכנתא ושלושה ילדים, אחד מהם נכה והשני בעל לקות למידה שדורשת מורים פרטיים?"
המתנדב המושפל, הרוס לגמרי, אומר: "אני כל כך מצטער, לא היה לי מושג."
אומר לו עורך הדין: "אז... אם לא נתתי כסף לאף אחד מהם, מה מביא אותך לחשוב שאני אתן משהו לך?"
עבור לבא-במייל
