המלחמה בינינו / מאת חן נרדי

היכן התחילה בינינו המלחמה?
אולי כבר בגיל שנה?
עם המתנה הראשונה?
כשאני קיבלתי טנק ואת קיבלת בובה?
ובעוד אני יורה בתותח
ודורס בתוכי את כל מה שרך,
את מחבקת, ומרגיעה את הבובה שלך?

ואולי זה התחיל כשהרביצו לשנינו וביקשנו עזרה,
אותך אימא ניחמה ושאלה: "האם כבר סיפרת למורה?".
לי אבא אמר: "תפסיק ליילל כמו נקבה
בוא ואלמד אותך להרביץ בחזרה".

ובכיתה ה' כשאת שיחקת עם החברות וקפצת בחבל
אנחנו שרנו "הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל"
כי היינו חייבים להראות
שאנחנו בנים, ולא נקבות.

ובכיתה ז' אהבתי אותך נואשות
אבל עם הרגש הזה לא ידעתי מה לעשות
אז נתתי מכות ומשכתי לך בצמות.
את רצת למורה ובכית בכאב
ולך היא אמרה טיפשונת
ככה הוא נותן תשומת לב
ככה הבן מראה שהוא אוהב.

אחר כך ראינו את טרזן וג'יין בסרטים
וישבנו על הפיל, את מאחור ואני מלפנים.
אני מנווט, את מאחור מחבקת
לא מוטרדת שכלל אינך
רואה את הדרך
לא שואלת שאלות, לא מתקנת לי טעויות
רק מביטה בי בעיניים מעריצות
ולמבט הזה, אני כמו אידיוט
שנים המשכתי לחכות
כי כך האמנתי צריך להיות
גברים מלפנים, מאחור הנקבות.

בכיתה ח' שנינו כבר היינו מפותחים
ורציתי לעשות איתך מה שגברים עושים
אבל לא ידעתי איך מתחילים, ומה זה יחסים?
אז הלכתי עם כמה חברים
ללמוד מהסרטים הכחולים.

היה מגעיל עד שבא לי לבכות
האם מזה אני אמור ליהנות?
וכשיצאנו מהסרט היינו מבוהלים
אבל התביישנו להודות
הרי אנחנו גברים ולא נקבות.

וכשניסיתי לגעת בך כמו שראיתי בכחולים
את היית פגועה ונדהמת
מכך שחשבתי אותך ל"נותנת"
והרגשתי אפס, כמו אידיוט שחטף ממך בעיטה בתחת
כי כולם אמרו "אין אישה שלא נותנת יש רק גבר שלא יודע לקחת".

וכך למדת שאמך צדקה
"שגברים זו סכנה",
ו"לא לתת בזול בפגישה הראשונה"
ואני למדתי לשקר לך שאני אוהב נורא
ושילמתי על הסרט וגם על המסעדה
וכן, אני מודה חיכיתי לתמורה.

את פחדת להיות מנוצלת
ואני לא ידעתי אחרת
והיו כבר בינינו חשדנות ולא מעט שנאה
אולי בשל כך פרצה המלחמה?

היא הייתה אחת, והם חמישה
ילדים טובים מהכיתה
היא קצת שתתה והם ניצלו אותה
כן הם היו קטינים
כולם התפלצו גם השופטים
אבל למה להעמיד פנים
הם פשוט עשו לה את מה שראו בכחולים
וברור שאין כאן מקרה פסיכופטיה
רק שני טון אטימות ואפס אמפטיה.

אחר כך הלכתי לצבא
וכבר לא היה צריך להתאמץ
ללמד אותי להרביץ, להרוג ולנתץ,
כי עם טנקים ורובים מזמן כבר שיחקתי
אז עמדתי במחסום והשפלתי, והשפלתי
והוצאתי באלימות את כל המצוקות
כי ככה זה גברים הרי אנחנו לא נקבות.

ועכשיו אני ביבי, ועכשיו אני שרון
ועכשיו אני סתם חייל במחסום,
ופתאום סתם כך בין חיסולים להשפלות
איזו חוצפה, את מפגינה עם 'ארבע אמהות'
ואני כועס ואני מתקומם
שאת מפריעה לי להילחם
סתם נקבה שמשחקת בבובות
ולא מבינה כלום במלחמות.

אבל בסתר הלב, בחלומותיי הכמוסים
אני מתפלל ומייחל שתעשי מעשים
כי אני מפחד למות ואוהב את החיים
ומי אם לא את יוציא אותי מהשטחים?

השתחררנו מהצבא
ושנינו באמת מחפשים אהבה
אני פנוי ואת פנויה
ואנחנו נראים בכלל לא רע.

אבל אנא אמרי לי, האם גם את מרגישה
שאנחנו בודקים זה את זו כמו סחורה?
איזו מכונית יש לו? האם יש לה דירה?
מי ישלם על הסרט? ומי על המסעדה?
ובכלל מה עושים הוריה ומאיזו עדה?

ועכשיו אנחנו צועדים לחופה יד ביד.
וחנוך לוין מגחך מהצד
האם הוא אוהב, האם היא באמת אוהבת?
למה כבר חודש איתי היא לא שוכבת?
למה הוא כבר לא מביא לי פרחים?
מדוע הוא חושד, מדוע היא חושדת?
הרי יש לנו כבר ילדים,
האם אתה בוגד, האם את בוגדת?

האמינו לי, בנישואין דווקא הייתי בסדר
עבדתי בפרך ממש גבר גבר
הייתי כמו טרזן לג'יין, ממש לפי הספר
אבל הכל התקלקל כי שינית את הכללים
למה פתאום רצית שנהיה שווים ?

כי מה כבר רציתי כשחזרתי בערב, אפרופו אהבה?
לא הרבה: מנוחה, קצת פינוק וסקס לפני השינה.
נכון, את צודקת, זה היה מאכזב
כשבאתי הביתה ומיד ברחתי למחשב
וכשבאת אלי על כך בתלונה
הזכרתי בשקט מי מביא את הפרנסה.
אחר כך הצטערתי וביקשתי סליחה.

ואת סיפרת כמה נפגעת ודיברת על רגשות
ואני לא ידעתי מה לעשות
הרגשתי אשם אז צעקתי, שתקתי או הרבצתי מכות
אנחנו הרי גברים ולא נקבות.

אחר כך בכית והלכת לקבל תמיכה אצל החברות
לי, את יודעת, הרי אין חברים
כי ככה זה אצל גברים אמיתיים
אז נשארתי לבד ולא יכולתי אפילו לבכות
לקחתי בקבוק והתחלתי לשתות
ככה זה אצלנו, אנחנו לא נקבות.

ויאמר לזכותך שאת עוד האמנת
בוא נלך לטיפול, את התחננת
הי גברת, אני? לטיפול?
כאן באמת עברת את הגבול.

עכשיו אנחנו מתגרשים
מי יקבל את הילדים?
מי ייקח את הדירה?
ומה עם מזונות והסדרי ראיה?
לשופט זה ברור שהילדים אצלך
זה תמיד ביחד הולך
אמהות וילדים
הרי לי אין בכלל כישורים
אני לא שיחקתי בבובות
כי אנחנו גברים ולא נקבות

והלב קרוע והגעגוע כשאול
ואני מודה שטעיתי בגדול
במילה 'נקבה' יש הרבה שנאה וגם ארס
האם תתני לי לשקם את ההרס?

לא מתבייש לספר לך שיש לי חלום:
האם את מוכנה שנתחיל לדבר?
שנעשה שלום?