בדיחות בנושא קבלה

פקיד קבלה במלון אירח זוגות בירח דבש
פקיד קבלה במלון אירח זוגות בירח דבש
ליוני, פקיד קבלה במלון גדול בתל אביב, היה משחק קטן שהוא אהב לשחק כדי לשעשע את עצמו ולהפיג את השעמום; כשזוגות שונים הגיעו למלון לירח דבש שלהם, הוא היה שואל את האישה מה המקצוע שלה במהלך שיחת הצ'ק אין ועל פי תשובתה היה מנחש כמה זמן הזוג שמולו הולך להישאר ביחד בחדר ולעשות אהבה. יום אחד הגיעו אל המלון 3 זוגות שיצאו לירח דבש, בזה אחר זה. כשהזוג הראשון הגיע, יוני שאל את הכלה הטרייה מה המקצוע שלה, והיא ענתה: "אני עובדת כעוזרת בית". יוני חייך וחשב לעצמו: "עוזרות בית הן תמיד נשים שמתות על רומנטיקה – נראה לי שהם הולכים לבלות הרבה בחדר...". כשהגיע הזוג השני, שאל יוני את האישה את אותה השאלה, והיא השיבה: "אני אחות בבית חולים". יוני חשב לעצמו: "וואו, אחיות הן כאלו סקסיות. שני אלו כנראה לא ייצאו מהמיטה לרגע...". כשהזוג השלישי ניגש לקבלה חזרה אותה שאלה קבועה, והפעם האישה ענתה: "אני באה מתחום ההוראה". הפעם יוני שמר על ארשת פנים רצינית וחשב לעצמו: "מורות בדרך כלל קשוחות... הם בטח ילכו למיטה ישר בהתחלה, אבל תוך זמן קצר כבר ייצאו מהחדר". אחרי שעה בערך, יוני ראה את הבעל הראשון, שנשוי לעוזרת הבית, יורד לבדו אל ארוחת הערב. "כבר אתה כאן למטה?" שאל יוני את הבעל בקריצה, "חשבתי שאתה ואישתך הולכים לבלות את כל הלילה ביחד...". "תאמין לי שניסיתי", ענה לו הבעל בעצבנות, "אבל כלום לא קרה, היא רק התעקשה שהיא רוצה לארגן את החדר והתיקים". זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הגבר השני שהתחתן עם אחות. "מה אתה עושה כאן לבד כל כך מוקדם?", שאל אותו יוני. "אין לי למה להישאר בחדר", ענה הבעל מתוסכל, "כל פעם שאני רוצה להיות עם אישתי היא אומרת לי שקודם אני חייב להתקלח כדי לשמור על היגיינה". יוני המתין שגם הזוג השלישי, המורה ובעלה, ירדו לארוחת הערב מוקדם כפי שציפה, אבל זה לא קרה. רק לקראת סוף המשמרת שלו, ממש באמצע הלילה, הבעל ירד ושאל את יוני אם נשאר משהו לאכול. "לפחות ישנת כמו שצריך עד עכשיו?", שאל אותו יוני בחצי קריצה. "איזה ישנתי?" ענה לו הבעל בקול תשוש, "נכנסו למיטה ברגע שנכנסו לחדר, אבל בכל פעם שרציתי להפסיק כדי ללכת לאכול אישתי אמרה לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה שוב ושוב עד שתקלוט איך עושים את זה נכון!'"
המרוקאית ביום הפתוח
המרוקאית ביום הפתוח
מרוקאית צעירה מגיעה ליום פתוח באוניברסיטה במטרה להתקבל לתואר. כשמספרים לה על תנאי הקבלה היא מתעצבנת מאוד, ניגשת למנהל ושואלת: "למה מבחני הקבלה שלכם כל כך קשים?!" המנהל מחליט לנסות לבוא לקראתה ועושה לה מבחן אינטליגנציה. הוא מזמין אותה להגיע לאחת הכיתות, מראה לה שולחן ארוך עם 3 רגליים ושואל: "מה חסר?" המרוקאית מהרהרת במשך כמה רגעים, ואז עונה בביטחון: "זה קל, סלטים!"
מה עושים חיילים שמצאו עקרב באוהל שלהם?
בגולני: הורגים את העקרב
בחיל המודיעין: מדווחים למפקד על העקרב
בחיל האוויר: מתקשרים לקבלה ושואלים אותם למה יש אוהל בחדר.
הפרופסור והבחורה הבלונדינית
הפרופסור והבחורה הבלונדינית
פרופסור מפורסם לימד באוניברסיטה מאוד יוקרתית. על מנת לפתוח את שנת הלימודים היה על ההנהלה לבחור מאה איש בלבד מתוך אלפיים נרשמים שעמדו בדרישות המקדימות. הוחלט כי המאה הטובים ביותר יתקבלו על סמך ממוצע הציונים ואילו השאר, כדי שלא ירגישו מקופחים, ינופו באופן אישי אחרי מבחן שיעברו אצל הפרופסור. על מנת להכשיל אותם, הכין הפרופסור סדרת שאלות. הראשון שנכנס לחדר נשאל על ידי הפרופסור, "אתה נוסע באוטובוס וחם לך, מה אתה עושה?" הנבחן השיב, "פותח את חלון." הפרופסור חייך ושאל, "מה הזווית של הרוח שנכנסת מהצד הדרום מזרחי של החלון?" הנבחן, "לא יודע." "נכשלת", אמר הפרוספור, "הבא בתור." כך נכנסו מספר נבחנים ונכשלו אחד אחרי השני, כאשר כל אחד שיצא מהחדר סיפר לאלה שבחוץ על מה נשאל כדי שהאחרים לא יופתעו. אחת המתמודדות הייתה בחורה בלונדינית שנכנסה לראיון עם הפרופסור. הפרופסור חשב שזה יעבור מהר ושאל אותה, "את נוסעת באוטובוס וחם לך, מה את עושה?" "מורידה חולצה", השיבה הבלונדינית. הפרופסור ניסה להקשות, "עדיין חם לך, מה תעשי?" "מורידה מכנס", השיבה הבלונדינית. "עדיין חם לך", אמר הפרופסור. "מורידה חזייה", אמרה הבלונדינית. הפרופסור המופתע שואל אותה, "תגידי, מה את לא מפחדת שיעשו לך משהו?" "פרופסור", היא אמרה, "מצידי שכל האוטובוס יסתכל עלי, אני את החלון – לא פותחת."
היהודייה שרצתה למצוא חדר פנוי במלון
היהודייה שרצתה למצוא חדר פנוי במלון
מקור תמונה: Joseph Mischyshyn
בלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה. "אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה. "אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה. "זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו". "אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?" "אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?". "תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים". "מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה. "קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?" - "ישו" - "איך קראו לאימא שלו?" - "מרים" - "איפה הוא נולד?" - "בבית לחם" - "איפה בדיוק?" - "בתוך מערה" - "למה?" - "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"
הסיפור הכי עצוב וטרגי שאי פעם שמעתם...
הסיפור הכי עצוב וטרגי שאי פעם שמעתם...
שלושה סופרים, משה יוסי ודודי, נסעו לכנס מיוחד של סופרים בארה"ב והזמינו עצמם חדר בקומה 75 של מלון ענק שממוקם באחד מגורדי השחקים של ניו יורק. בשעות הלילה המאוחרות, כשהכנס כבר נגמר, שלושת הסופרים הגיעו למלון שלהם וניגשו לקבלה כדי לקבל את המפתחות לחדר שלהם. "אני ממש ממש מצטער רבותי, אבל כל המעליות עוברות כרגע תחזוקה ואי אפשר יהיה להשתמש בהן עד ל-6 בבוקר" אמר פקיד הקבלה. "לבינתיים הדרך היחידה שלכם להגיע לחדריכם היא בעזרת המדרגות". משה היה סופר שהתמחה בקומדיה וסאטירה, יוסי במותחנים וספרי אימה, ודודי כתב רומנים וספרים טרגיים. בשל השוני בין הסגנונות השונים שלהם, השלושה החליטו שכדי להפוך את העלייה במדרגות לפחות משעממת, כל אחד מהם יספר סיפורים תוך כדי הטיפוס כדי להעביר את הזמן לאחרים. הם התחילו לטפס ומשה סיפר לחבריו את הסיפורים הכי מצחיקים שלו על מערכות יחסים בין גברים לנשים, סיפורים מהצבא וטיולים בעולם. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-25 הם צחקו כל הזמן והיו במצב רוח מרומם מאוד. כשהם המשיכו לטפס יוסי התחיל לספר כמה סיפורים משלו על מעשי רצח שמעולם לא פוענחו, היעלמויות מסתוריות ותעלומות שהותירו בלשים חסרי אונים. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-50 הם היו מרותקים לכל מילה שיצאה לו מהפה ומפוחדים לחלוטין… ואז דודי התחיל לדבר ואמר לחבריו: "אני רוצה להתחיל בסיפור הכי עצוב וטרגי שכנראה שמעתם עד היום" הוא פתח ואמר. "היה היה אדם בשם דודי ששכח את המפתח לחדר בקבלה…"
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.