סיפור מדהים - גלוחי הראש שהפכו ליהודים

לאחר מלחמת העולם השניה נשארו בפולין 350 אלף יהודים – 10 אחוזים מהכמות שלפני המלחמה. מרבית היהודים ברחו מפולין בשנים שלאחר המלחמה, אלו שנשארו בחרו במרבית המקרים להסתיר את זהותם היהודית, לעיתים אף מבני משפחתם.

פאבל ואולה נפגשו עוד בימי התיכון, בשנות העשרה שלהם הפכו בהדרגה לניאו-נאצים. הם נישאו כשהיו בני 18, מספר שנים לפני כן, בעת שיחה, חשפה אמה של אולה כי למשפחתה שורשים יהודיים, אולה בחרה להתעלם מהסיפור, אך לאחר שנים המשפט של אמה חזר להדהד בראשה. היא מצאה את תשובתה במרכז להיסטוריה יהודית בפולין, המרכז מתעד מאות שנים של יהדות בפולין. לאחר שבדקה את מוצאה של משפחתה החליטה לבדוק גם את מוצאה של משפחת בעלה, ולתדהמתה גילתה כי גם לו שורשים יהודיים. אולה מספרת: "היתה לי תחושה מוזרה, זה היה פשוט בלתי יאומן – לשנינו שורשים יהודיים, בהחלט לא ציפיתי למצוא כי גם לבעלי שורשים יהודיים. לא ידעתי איך לספר לו את זה. אהבתי אותו ללא שום קשר לשאלה מי הוא, וכשאנחנו התבגרנו התנועות הגזעניות היו בשיאן, ונשאבנו אליהן". אולה חזרה לביתה, לספר לבעלה הניאו-נאצי שהוא בעצם בא מרקע יהודי.

כשחזרה אולה הביתה, ובידה המסמכים המוכיחים את מוצא משפחתו של בעלה, פבל נותר המום, הוא מיהר לבית הוריו, על מנת להתעמת עמם. הוריו אישרו את המידע – פאבל היה אכן יהודי. "הייתי לאומני ב-100 אחוז בתקופה שהיינו גלוחי-ראש, כל הזמן דיברנו על עליונות הלבנים, והאמנתי בכל ליבי שפולין מיועדת אך ורק לפולנים. היהודים היו עבורנו מגפה נוראית ותמצית הרוע בעולם. בתקופה ההיא (שנות ה-80) האמינו רבים, שכל מה שרע במדינה הוא אשמתם הישירה של היהודים", מסביר פאבל.
"קשה לי לתאר את התחושות, ומה הרגשתי כשגיליתי שאני בעצם יהודי, הדבר הראשון עליו חשבתי היה מה אני הולך לספר לאנשים ולילדים? האם עלי להודות בעובדות? כעסתי, פחדתי, הייתי עצוב ומהוסס".

לאחר זמן מה, כעסו של פאבל ומבוכתו התרככו והוא בחר להיפגש עם הרב הראשי של פולין, מיכאל שודריך, "לא יכולתי להביט במראה, ראיתי מולי יהודי, ושנאתי את מה שניבט מולי, אבל בהדרגה התרגלתי לרעיון, והצלחתי לקבל אותו. באתי לרבי ואמרתי לו, תראה אומרים לי שאני יהודי, יש לי מסמכים, והורי אישרו את זה, מי זה היהודי הזה בכלל? מה זה? תעזור לי כי אני מאבד את שפיותי".

לאחר מספר שנים בני הזוג הפכו למיודדים עם הרב הראשי, ששימש כמורה רוחני עבורם. פאבל מסביר: "אני לא אומר שאין לי חרטות, אבל אני לא מלקה את עצמי על מה שהייתי... אני מצטער בפני האנשים להם הרבצתי בעבר... אבל אין בי זעם כלפי עצמי, אבל אני מקבל את הטינה של האנשים בהם פגעתי בעבר כלפי".