נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
זהו אחד מהפרפרים הנפוצים ביותר בארץ וסביר מאוד להניח שראיתם אותו בגינות ציבוריות או בחצר ביתכם יותר מפעם אחת. למעט במהלך ימים קרים או חמים במיוחד, אפשר לראות את לבנין הכרוב בכל חלקי הארץ למעט אזורי המדבר המבודדים והחמים ביותר. לפרפרים האלו יש מוטת כנפיים לבנות של כ-55 מ"מ, ואם נתקלתם בפרפר גדול יותר בעל שתי נקודות שחורות על הכנף הקדמית, מדובר בנקבה. הנקבות הללו מטילות כ-230 ביצים על עלי כרוב וצמחים נוספים ממשפחת המצליבים, ומכאן נובע שמם של הפרפרים האלו, ולאחר 3-13 ימים יבקעו מהן זחלים בצבע צהוב-ירקרק עם ראש כהה.
פרפרים אלו מוכרים גם בשם "דנאית תפוח-סדום", וקל לזהות אותם בזכות מוטת כנפיים של 7-8 ס"מ וכנפיים בצבע כתום-צהוב, כאשר הזכרים קטנים יותר מהנקבות אך בעלי צבעים בהירים יותר. בדומה לבעלי חיים אחרים בטבע, הצבע של פרפרי הדנאית ההדורה הוא למעשה סימן אזהרה; מדובר בפרפר רעיל שזוכה בהגנה הזאת בעקבות עלי צמחים ממשפחת האסקלפיים שזחלי הפרפר אוכלים, והרעלים שבתוכם מועברים לגופם של הפרפרים הבוגרים.
את מין הפרפרים הזה אפשר למצוא כמעט בכל חלקי ישראל החל מחודש מרץ ועד חודש נובמבר, והוא אחד מהבולטים שבפרפרי האביב שלנו. מוטת הכנפיים של הפרפרים הקטנים האלו מגיעה עד ל-32 מ"מ עבור זכרים ו-34 מ"מ עבור הנקבות, ודרך נוספת להבדיל בין המינים היא בעזרת צבעם; הזכרים מאופיינים בצבע כחול-סגול מתכתי ואילו הנקבות הן לרוב חומות עם רקע כחול לכנפיהן. פרפרים אלו נחשבים לתזזיתיים מאוד וזאת ככל הנראה תכונה שהם אימצו כדי לחמוק מטורפים, אך במקביל זכרי הפרפרים האלו נחשבים לטריטוריאליים למדי והם ירחיקו חרקים אחרים שפולשים לאזור המחייה שלהם.
כחלילי השיטה הם ממיני הפרפרים הקטנים ביותר בעולם, כשגודלם הוא כ-20 מ"מ, וצבעם הוא כחול כאשר מדובר בזכרים וחום-אפור כאשר מדובר בנקבות. ניתן לזהות את הפרפרים האלו בקלות בעזרת הנקודות הכהות שבחלק העליון של הכנפיים הקדמיות ובחלק התחתון של הכנפיים האחוריות. מקורם של הפרפרים האלו הוא באפריקה אך לאורך השנים הם התפשטו לשטחי ישראל, וניתן לראות אותם בעיקר באזור באר שבע, המכתשים, ובעין גדי.
זהו פרפר היום הגדול ביותר בישראל! מוטת הכנפיים של הנקבות מגיעה עד ל-108 מ"מ, והוא לא פחות משריד קדום לחיי הבר שהיו נפוצים בארץ ישראל בתקופה חמה-טרופית קדומה. כיום הפרפרים האלו נפוצים בעיקר בדרום אירופה וצפון אפריקה, כאשר כאן בארץ ניתן לראות אותם במרכז ובצפון, באזורים שבהם גדלים עצי הקטלב עליהם הנקבות מטילות את ביציהן הצהובות והירוקות. בנוסף לגודל, דרך נוספת לזהות את הפרפרים האלו היא בעזרת זיהוי שני ה"זנבות" שיש להם בקצה הכנפיים האחוריות, סמוך לאזור שבו לרוב מופיעים כתמי צבע כחול בהיר.
פרפר נדיר זה הוא אחד מ-14 מיני פרפרים מוגנים בישראל ויש חשש גדול שחוץ משני מוקדים עיקריים, הר מירון ואזור חדרה, הוא כמעט ונעלם לחלוטין מנופי הארץ. אם תזכו לראות את הפרפרים האלו בטבע, תוכלו לזהות אותם בזכות הכנפיים החומות-כתומות שלהם, אשר מנוקדות בדפוס שמזכיר במעט את חברבורותיו של הנמר. לזחלי הפרפרים האלו יש מנגנון הישרדות מרתק ומיוחד; נקבות כחליל הגליל מטילות ביצים בסמוך לקיני נמלים לבוביות, והנמלים לוקחות את הביצים האלו לקן שלהן ודואגות לצורכי הזחלים אשר בוקעים מתוך הביצים. זחלי כחליל הגליל תלויים בנמלת הלבובית כמעט באופן מוחלט, אך הם מפרישים מגופם נוזל מתוק שהוא מעדן לנמלים, כך שנוצרת מערכת תמיכה הדדית בין 2 המינים האלו.
את הפרפרים הקטנים האלו תמצאו בעיקר בשפלה, בהרי יהודה, באזור בקעת הירדן ובגולן בין החודשים מרץ ליוני. בשל מוטת הכנפיים הקטנה שלהם, 25-30 מ"מ, וצבעם הכתום-חלוד, קשה יחסית לזהות אותם ויש גם מיני פרפרים אחרים שמאוד דומים להם. הסוד לזיהוי הספרית הנשרן הוא הצבע הכתום של קצות המחושים שלהם ובדיקה האם באזור יש צמחי נשרן או דגנים אחרים, שכן עליהם נקבות הפרפרים האלו מטילות את ביציהן.
את הפרפרים המרשימים האלו תוכלו לראות בעיקר באזור החרמון בין החודשים מאי ויולי. אמנם הם מסוגלים לעוף גבוה ומהר מאוד ביחס לפרפרים אחרים, אך לרוב ניתן לראות אותם מעופפים באיטיות בין פרח אחד לשני בזמן שהם מחפשים אחר הצמחים הפונדקאים שלהם, שאותם אוכלים זחלי הפרפרים - סיגליות צנועות. בניגוד למיני פרפרים אחרים, ההבדל העיקרי בין הזכרים לנקבות הוא לא בצבע או בדוגמת הכנפיים, אלא בצבע הגוף עצמו; אצל הזכרים הגוף הוא בצבע כחול מתכתי ואילו נקבות הן בעלות גוף כתום-חלוד, בדומה לכנפיהן.
הפרפרים הזריזים האלו בדרך כלל בולטים מאוד לעין בזכות צבעם האפור-זהוב והשוליים הלבנים של הכנפיים אצל הזכרים. מאפיין נוסף של הפרפרים האלו הוא כתמים שחורים על החלק התחתון של הכנפיים, שלידם יש זוג מחושים מדומים, וזאת על מנת ליצור אשליה שמדובר בראשו של הפרפר ולא בחלקו האחורי. הפרפרים האלו נפוצים בכל רחבי ישראל בחודשי הקיץ, ובאזור הערבה ניתן לראות אותם לאורך כל השנה, בעיקר באזורים שבהם צומחים עצי שיטים.
את הפרפר המוגן והמרהיב הזה אפשר למצוא בארץ בהרי הגלבוע וברמת הגולן, והוא אמנם נדיר אך גם קל מאוד לזיהוי בזכות צבעיו הבוהקים וגודלו, כשמוטת כנפיו יכולה להגיע עד ל-70 מ"מ. רוב הפרפרים בוקעים מהגלמים שלהם ומתחילים לעופף בטבע בתקופה שבין אפריל ליוני, אך לפני כן הם צריכים לעבור תקופת גולם של 11 חודשים ולפעמים גם מספר שנים! אמנם הצהוב הוא הצבע הבולט ביותר על כנפיו של הפרפר הזה, אך חדי העין ישימו לב גם לשתי נקודות כתומות שממוקמות בחלק התחתון של הכנפיים האחוריות שלו.
בדומה לפרפרים אחרים שברשימה הזו, גם במקרה של המין הזה יש הבדל גדול מאוד בין המראה של הזכרים והנקבות. הכתם הכתום בקצות הכנפיים, שהוא המאפיין החיצוני הבולט ביותר של הפרפרים האלו, מופיע רק אצל הזכרים, אשר גם גדולים יותר מהנקבות; מוטת הכנפיים שלהם יכולה להגיע עד ל-40 מ"מ. תפוצתם של הפרפרים האלו משתרעת ממערב אירופה ועד לסין ויפן, אך הם נפוצים בעיקר באזור המזרח התיכון וניתן לראות אותם בין החודשים מרץ לאפריל.
את הפרפר הנודד הזה ניתן לראות כמעט בכל חלקי הארץ ברוב ימות השנה, למעט ימי החורף הקרים ביותר. גופו הוא בעל גוון ירקרק וכנפיו הן כתומות צהובות עם שוליים רחבים בצבע חום. הפרפרים האלו בדרך כלל מטילים את הביצים שלהם על החלק התחתון של צמחים ממשפחת הפרפרניים, וקל לזהות אותן בזכות צורת קונוס צרה וצבע לבן או צהבהב. הפרפרים האלו אמנם עפים מאוד מהר, אבל הם נפוצים באזורים מיושבים, בעיקר בסמוך לשדות תלתן, כך שיש סיכוי גדול מאוד שתראו אותם גם אם לא תצאו לטיולים בחיק הטבע.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: