ראשי > אומנות ובמה > עיצוב וצילום

3 תרבויות יוצאות דופן של נוודי מים

עורך: עופר בר אל

116

גודל גופן:

א א

ברחבי העולם תמצאו אנשים שחיים כמעט בכל מקום, על פסגות הרים מושלגים סמוך להרי געש פעילים ואפילו בלב מדבריות יבשים. מדהימים ככל שמקומות אלו יהיו, הקהילות הבאות שאתם עומדים לראות חיות במקום הרבה יותר יוצא דופן, על פני המים. התמונות הבאות מציגות אורח חיים הולך ונעלם של נוודי ים, שם כללי לתרבויות ברחבי העולם שחיות כמעט את כל חייהם על סירות ובתים מיוחדים שנבנו על משטחי עץ צפים. מומחים מאמינים שיום יבוא ואורח החיים הזה ייעלם לחלוטין, אבל נכון להיום אנחנו עוד יכולים להתפעל מהתרבויות יוצאות הדופן האלו.

ערביי הביצות – עירק

קהילת מים היא כנראה הדבר האחרון שהייתם מצפים למצוא בעירק, אבל זוהי בדיוק ההגדרה של אנשי המא'דאן (Ma’dan) שחיים בדרום ובמזרח המדינה, סמוך לגבול עם איראן. האזור שבו הם חיים הוא פלא טבעי ותרבותי שכמעט ונעלם מהעולם בשל בצורת קשה שעברה על האזור ובעקבות פעילות משטרו של הרודן סדאם חוסיין. הבתים שבהם בני המא'דאן חיים נבנים ללא מסמרים, בטון, זכוכית או חומרי בניין דומים ועוד יותר מדהים ללמוד שהם בונים בית חדש בשלושה ימים בלבד.

שיטת הבנייה ואורח החיים שמתבסס על חיי קהילה מאוחדת שהתקיימה במשך אלפי שנים כמעט ונעלמו לחלוטין, כאשר האזור הוצף בפליטים ומאגרי המים נהרסו על ידי כוחותיו של סדאם חוסיין. הרדיפה, גידול האוכלוסייה והרס סביבת המחייה פגעו ביכולתם של התושבים לרעות עדרי צאן ולגדל מזון שצורך כמויות מים רבות כמו אורז ושעורה.

בשנת 2003 חלה תפנית חדה במצבם כאשר הקהילות המקומיות החלו להרוס את התעלות והמחסומים שניבנו על ידי הצבא, והאזור כולו הוצף שוב במים. הקהילה שגודלה בעבר היה חצי מיליון איש והצטמצמה לפחות מ-1,600, חזרה לפרוח בעקבות שינוי זה. תושבים רבים שנטשו את החיים על המים לטובת חיי העיר, חזרו להתיישב במקום והם מקיימים את אותם המנהגים ודרך החיים שלהם גם בשנים האחרונות.

אנשי הסאמא-בג'או – אינדונזיה ומלזיה

קהילה ייחודית זו קיימת כבר מאות ואולי אפילו אלפי שנים, אך אופייה המסתורי והמתבודד מקשה מאוד על תיעוד מדויק. מדובר על קבוצת אנשים שחייה בלב ים סמוך לפיליפינים, מלזיה ואינדונזיה, אך אינה משויכת רשמית לאף אחת מהמדינות הללו. הם כמעט ואינם דורכים על היבשה, ומבלים את כל החיים על הסירות שמהוות את בתיהם ומקורות הפרנסה שלהם.

הסירות מכונות ליפה-ליפה ולכל משפחה או אדם עצמאי יש סירה משלו שמכילה את כל רכושו על פני האדמה, או פני הים במקרה הזה. הסירות משמשות כמובן גם כאמצעי תחבורה והכלי שמאפשר להם לדוג ולאחסן את הפנינים, הדגים ושאר מאכלי הים שהם צדים. גם ללא הסירות ורשתות הדייג שלהם אנשי הסאמא-בג'או הם מומחי דייג שיכולים לצלול ללא ציוד לעומק 30 מטרים.

היות וצלילה היא פעילות יומיומית עבור אנשי הקהילה הזאת, קרעים בעור התוף שלהם נפוצים מאוד. בנוסף, היות ואנשי הקהילה החלו להשתמש בחומרים כימיים בשנים האחרונות על מנת לדוג, הם פוגעים בסביבה וחשופים ליותר מחלות בעצמם. את הפנינים והדגים שהם צדים מוכרים אנשי הסאמא-בג'או במחירי הפסד לאנשי העסקים באסיה, אשר לוקחים את התוצרת הזו ומוכרים אותו במחרים מופקעים למסעדות יוקרה. צעירי הקהילה מתפתים גם הם לעבור לעיר הגדולה וכך הולך ונעלם לו אורח החיים הייחודי הזה.

אנשי הסירות של טאנקה – סין

רבים מאתנו וודאי היו רוצים לגור קרוב למקום העבודה כדי לחסוך את זמן הפקקים והנסיעות של הבוקר, אבל קהילת הדייגים הזאת בסין לקחה את הרעיון הזה צעד אחד קדימה. דרומית לחופי סין בסמוך לערים גואנגשי וגואנגג'ואו תמצאו את "כפרי הדייג" שלהם, שמתפקדים גם כמקום מגוריהם. לאורך מרבית ההיסטוריה חברי הקהילה הזאת נולדו, התבגרו ועבדו סמוך לחוות הדייג שלהם על פני המים.

בשנים האחרונות יותר ויותר מהצעירים מעדיפים לעבור לגור על היבשה, אבל כל אזור דייג עדיין מחובר לסירת-בית קטנה מסוג ג'וּנקה. כאשר חוקרים בריטים גילו את אורח החיים המדהים הזה הם כינו את בני הטאנקה "צועני ים", אף על פי שכל קשר ביניהם ובין הצוענים של אירופה הוא מקרי בהחלט. צורת ההתיישבות המרתקת והייחודית הזאת החלה בשנת 700 לספריה בעקבות מלחמות עקובות מדם שהתרחשו על היבשה. אבות אבותיהם של בני הטאנקה רק רצו לחיות ולדוג בשלווה, ולכן הם פשוט ניתקו את עצמם מאזורי הקרב ועברו לחיות על הים בו אף אחד לא הטריד אותם.

עד לתקופה שבה הוקמה ממשלת סין המודרנית, אנשי הקהילה לא הורשו לבקר על היבשה ונשארו תמיד בבתים ובחוות הדיג שלהם. אפילו נישואים נערכו אך ורק בקרב האוכלוסייה המצומצמת שלהם שבתקופות השפל הגדולות ביותר מנתה רק 7,000 אנשים. כיום, לאחר ביטול גזרות הבידוד ומאמצי שיקום מארגונים הומניטריים רבים, יש בעולם כמעט 5 מיליון בני טאנקה שחיים גם בסמוך למדינות אחרות באסיה ומחלקים את חייהם בין הים והיבשה ללא שום קושי.