הַנִּיב בָּעִבְרִית הוּא מַגְנִיב

השפה העברית היא שפה עשירה בחידודי לשון ובמילים רבות משמעות, שלצערינו כבר כמעט ונעלמו לחלוטין מאוצר המילים של מרבית הציבור. למזלינו הרב עדיין ניתן למצוא חיבורים שכתובים בסגנון העברית המליצית והפיוטית של העבר, שקראיתם תמיד תגרום לנו לחייך ולצחוק. הקטע הבא נקרא "הַנִּיב בָּעִבְרִית הוּא מַגְנִיב", ואין ספק שהוא יכול להזכיר לכולנו כמה מטבעות לשון שאפילו אנחנו כבר שכחנו מקיומם, ולהחזיר את הכבוד הראוי לשפה העברית.

הַנִּיב בָּעִבְרִית הוּא מַגְנִיב
מאת דוד אשל

הַנִּיב הוּא בִּטּוּי מְתֻמְצָת
וְהוּא כְּמַטְבֵּעַ "עוֹבֵר לַסּוֹחֵר",
לְהַלָּן מִמֶּנּוּ רָשַׁמְתִּי רַק קְצָת
לְטוֹבַת כָּל מִי, שֶׁעִבְרִית הוּא שׁוֹחֵר.

"קָם עַל צַד שְׂמֹאל"
לֹא שֶׁקָּם הוּא עָיֵף,
אֶלָּא, שֶׁלֹּא כְּמוֹ אֶתְמוֹל
הַיּוֹם הוּא קָם, "סַר וְזוֹעֵף".

לִפְעָמִים כְּשֶׁהוּא אוֹתָהּ
רוֹצֶה מְאֹד לְפַצּוֹת,
עָלוּל הוּא, "לְאַבֵּד שְׁלִיטָה"
כְּלוֹמַר לִהְיוֹת "אוֹבֵד עֵצוֹת".

כְּשֶׁאִמָּא כָּעֲסָה עַל בְּנָהּ
בִּגְלַל שֶׁהוּא חָטָא,
מִמֶּנָּה הוּא "חֲטָף מָנָה"
וְגַם "אָכַל אוֹתָה",

מָתַי הוּא "מְקַמֵּט מִצְחוֹ" ?
כְּשֶׁלֹּא הֵבִין אֶת הַבְּדִיחָה,
הוּא מְאַמֵּץ אָז אֶת מוֹחוֹ
כְּלוֹמַר, "יוֹשֵׁב עַל הַמְּדוֹכָה".

אִם "מִקִּיר אֶל קִיר"
בֵּיתוֹ מְמֻזָּג,
הוּא אֵינֶנּוּ מַפְקִיר
"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג".

יֵשׁ מִי שֶׁ"אָמַר נוֹאָשׁ"
כִּי בְּ"עַל כָּרְחוֹ",
עַל לֹא עָוֶל נֶעֱנַשׁ
וְאָז "נָפְלָה רוּחוֹ".

מַהִי "נְקֻדָּה שְׁחֹרָה" ?
הִיא לָאו דַּוְקָא מֵעַל הָעַיִן,
אָמְנָם אֶצְלֵנוּ בַּתּוֹרָה
מֻזְכֶּרֶת כְּ"אוֹת קַיִן".

אִם הַצְלָחָתוֹ מוּכַחַת
וְלֹא תָּמִיד מִן הַשָּׁמַיִם,
וַדַּאי "קָרוֹב הוּא לַצַּלַּחַת"
"שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם".

אָדָם שֶׁלֹּא מָצָא זִוּוּג
עַד לְגִיל קֹהֶלֶת,
הֲרֵי שֶׁהוּא "מִקְרֶה אָבוּד"
"הַדֶּלֶת לוֹ נִנְעֶלֶת".

"קָשֶׁה לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע"
וְכָךְ הַכָּתוּב מַסְבִּירוֹ:
אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַצֶּבַע
"הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ ? "

אִם לוֹ הַיּוֹם קָרַחַת
לֹא יוֹעִיל צִלּוּם,
צִלּוּם יָשַׁן "שָׁוֶה קַדַּחַת"
"לֹא שָׁוֶה הוּא כְּלוּם".

הוֹצִיא מִלִּים מִן הַמַּחְבּוֹא
"שָׁבַר אֶת הַשְּׁתִיקָה",
הוּא "קָרַע אֶת סְגוֹר לִבּוֹ"
וְאָז "הִיא נִדְלְקָה".

הוּא יִשְׁלֹף מֵהַשֻּׁלְחָן
בְּיוֹם שֶׁל אֵין בְּרֵרָה,
אֶת תָּכְנִיתוֹ "מִן הַמּוּכָן"
"תָּכְנִית הַמְּגֵרָה".

"אֵין דּוֹמָה רְאִיָּה לַשְּׁמִיעָה"
אוֹתָהּ קָשֶׁה לְהַעֲלִים,
כְּמוֹ, שֶׁעַל יָרֵחַ הַפְּסִיעָה
"תְּמוּנָה שָׁוָה אֶלֶף מִלִּים".

"לְאָן נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ" ?
לִקְרַאת הֶעָתִיד וְלֹא בֶּעָבָר,
מְחַכֶּה הַצִּבּוּר לַפִּעְנוּחַ
"אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר" ?

הַאִם יֵשׁ לָנוּ עֲרֻבָּה
לִבְנִיַּת עוֹד בֵּית מִקְדָּשׁ ?
"דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא"
וְאֵין "מִזְרָח תִּיכוֹן חָדָשׁ".

הִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהַבָּא לְהַקְשִׁיב
כִּי "אֵין בּוֹכִים עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ",
"אֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב"
וְתוֹדֶה שֶׁהַפַּעַם, "נָפַלְתָּ בַּפַּח".

הַנִּיב בִּשְׂפָתֵנוּ קַיָּם
וּרְאִיתֶם מְעַט אֶת מַרְאֵהוּ,
רְאִיתֶם רַק "כְּטִפָּה בַּיָּם"
רְאִיתֶם, אֶת "אֶפֶס קָצֵהוּ".