בדיחות ומשפטים מצחיקים

באתר תמצאו בדיחות מכל הסוגים. בדיחות לילדים, בדיחות למבוגרים, בדיחות מי זה, בדיחות טוק טוק, בדיחות על עדות, בדיחות על נישואים, בדיחות על בגידות, בדיחות על חיות, בדיחות קצרות, בדיחות ארוכות, שורות מחץ, משפטים מצחיקים, בדיחות קרש, בדיחות טפשיות, בדיחות משטרה, בדיחות של שורה אחת ועוד המון בדיחות מצחיקות.

הכלב המדבר שנכנס לבר
בחור אחד נכנס לבר עם הכלב שלו ואמר לברמן: "אני אקח חצי כוס בירה ומים, ולכלב תביא כוס וויסקי". הברמן בתגובה צחקק ואמר: "אנחנו לא משרתים כאן בעלי חיים". הכלב שמע את זה, והשיב לברמן: "די כבר, נמאס לי מכל האפליה על רקע חייתי הזו. פשוט תן לי לשתות ודי". הברמן הופתע לרגע, ואז התבונן מקרוב בכלב ובבעלים שלו, ואמר: "אוי, נו, אתם עוד אחד ממופעי הפיתום האלו, עם הטריק הישן הזה של הכלב שמדבר? תעופו מפה שניכם ועכשיו!" "לא, לא, לא, זה לא טריק!" אמר האיש, "אני מבטיח לך שזה אמיתי, זה באמת כלב מדבר, קוראים לו רוקי". הברמן הסתכל עליו בחשדנות, והאיש המשיך: "תשמע מה נעשה, אני אצא לסיבוב ואתם תוכלו לנהל שיחה לבד". באותו רגע הסתובב האיש ויצא מהבר. "עכשיו אני יכול לקבל את הוויסקי שלי?" אמר הכלב בחוסר סבלנות. "וואו! בטח שאתה יכול! על חשבון הבית, מה שאתה רוצה!" ענה הברמן, שבקושי הצליח לסגור את פיו מרוב תדהמה. "תשמע", פנה הברמן לכלב אחרי שהתאושש מההלם, "אתה יכול לעשות לי טובה קטנה? אשתי עובדת בבית קפה פה בהמשך, אתה תזהה אותה בקלות – בלונדינית יפה כזו. אתה לא יודע איך זה יעשה לה את היום אם תלך לשם ותזמין ממנה איזה כוס קפה. הנה, קח 20 שקל, לך תקנה שם קפה. תשמור את העודף לעצמך ובוא לפה אחר כך, תספר לי איך היא הגיבה". "יאללה, בסדר" ענה רוקי בחוסר חשק מובחן, לקח את השטר בפיו ויצא מהבר. עברו 10 דקות והכלב לא חזר. בינתיים הבעלים של רוקי שב לפאב ושאל את הברמן איפה הכלב. לשניהם לא היה מושג – אז הם יצאו לחפש אותו. כשהם הגיעו לבית הקפה שבו עבדה אשתו של ברמן, הם ראו בסמטה שליד את רוקי רוכב על פודלית צרפתייה. "רוקי מה אתה עושה?" צעק עליו הבעלים שלו, "מה זה הדבר הזה? אף פעם לא התנהגת ככה לפני!" ענה לו הכלב: "אף פעם גם לא נתנו לי כסף לפני ונמאס לי כל הזמן לצאת איתך לברים בלי שום אקשן!"
בלאגן בחופשה וגבר עם רעיון מבריק...
אבי ויוסי נפגשו לשתות בירה בבר השכונתי שלהם וישבו לדבר על החיים. בשלב מסוים, אחרי שהם סיימו להתלונן על המצב בעבודה, בנישואים ובכלל, אמר יוסי לאבי: "שמע, אני חושב שהגיע הזמן לצאת לחופשה חדשה. כבר עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, אבל הפעם אני הולך לעשות את זה אחרת ולא להקשיב לך! כל פעם שאני טס לחו"ל אתה אומר לי לאן כדאי לי, וכל פעם קורה אותו בלאגן!" "לפני 5 שנים אמרת לי לטוס לפריז, אז טסתי לפריז וכשחזרתי רחל הייתה בהיריון. לפני 4 שנים אמרת לי לטוס לקובה, אז טסתי לקובה וכשחזרתי רחל הייתה בהיריון שוב! לפני שנתיים טסתי לתאילנד, שוב לפי העצה שלך, ואיזו הפתעה, רחל בהיריון!" "אז מה אתה הולך לעשות אחרת?" שאל אבי. יוסי חשב כמה שניות ואמר: "דבר ראשון, הפעם אני לוקח את רחל איתי!"
גבר עם כלב מחכה בבית חולים...
מאבטח בבית חולים מתחיל את המשמרת שלו ונדהם לגלות בחדר המיון גבר עם כלב שיושב על כיסא ומאחוריו חבורה ענקית של כ-100 גברים נוספים שעומדים בשורה. סקרן ומבולבל, המאבטח ניגש אל הגבר עם הכלב ושואל אותו מה הוא עושה בחדר המיון. "אני מחכה שיסיימו לטפל באשתי ובאימא שלה", אומר הגבר. "למה, מה קרה להן?" שואל המאבטח. "הכל התחיל בזה שאשתי לא הסכימה שאני אצא כדי לבלות עם חברים, אך התחיל בינינו ריב גדול, היא התחילה לצעוק עלי ולזרוק דברים בבית, אז הכלב שלי נשך אותה בתחת", עונה הגבר. "וואו, זה חתיכת סיפור..." אמר המאבטח, "ומה קרה לאימא שלה?" "אז ישר אחרי שהכלב נשך אותה, אשתי התקשרה לאימא שלה, שמיד באה אלינו והתחילה לצעוק עלי ולאיים על הכלב, אז הוא נשך גם אותה בתחת", ממשיך הגבר. "והכל בסדר איתן?", שאל המאבטח. "כן, שתיהן בסדר גמור, רק צריכות כמה תפרים." אחרי דקה של מחשבה המאבטח שוב פנה אל הגבר, "תגיד, יש סיכוי שאתה משאיל לי את הכלב שלך אחרי שאתה יוצא מכאן?" הסתכל עליו הגבר ואמר: "אין בעיה, תעמוד בתור אחרי כולם!"
המהנדס שהגיע אל הגיהנום
יום אחד, גבי המהנדס נפטר והגיע לשערי הגיהינום. שם המתינה לו שדה קטנה שלקחה אותו לסיבוב בגיהנום והסבירה לו איך הדברים עובדים ומה מחכה לו בעתיד. גבי שם לב שהרבה דברים בגיהנום לא עובדים כראוי; המזגן לא מקרר כמו שצריך, הרשת האלחוטית פועלת לאט, יש קצרים חשמליים כל כמה דקות, ובאופן כללי כל המכשירים החשמליים שם מתחממים מהר מדי. גבי ציין זאת בפני השדה, והציע את שירותיו כדי להנדס פתרון לתיקון התקלות האלו. השדה החליטה לקחת את גבי אל השטן בכבודו ובעצמו, כדי שיביע את עמדתו. השטן שמע את דבריו של המהנדס, התלהב מהרעיון והחליט לאשר את שורת התיקונים שגבי הציע. לאחר כמה חודשים, אלוהים הגיע לבקר בגיהינום ונותר ללא מילים! כל החללים שעד כה היו מוארים בקושי על ידי האש היוקדת קיבלו תאורה מעוצבת, הכל היה מאוורר כמו שצריך, חשמל תקין, מים הוזרמים, הכל! אם זה לא מספיק, אז הייתה במקום גם בריכה חדשה עם ג'קוזי צמוד והחלו להיבנות כמה מועדוני ריקודים ענקיים. שוכני הגיהינום החלו להתעמל יותר, ללכת בפארקים שהוקמו שם, לרכוב על אופניים ואפילו לשחק במשחקי וידאו! נראה שכולם שם ממש התחילו לעשות חיים... ניגש אלוהים העצבני למשרד של השטן, פתח את הדלת בבעיטה ושאל: "מה לעזאזל קורה כאן, שטן?!" ענה לו השטן: "שמע אלוהים, הגיע אלינו מהנדס והוא הציע לתקן את המקום, אז הסכמתי." אז אלוהים הכועס דפק על השולחן ואמר: "אתה לא יכול לקבל מהנדסים! החוזה שלנו קבע בבירור שהמקום שלהם הוא איתי בגן עדן." השטן השיב לו עם חיוך מתגרה: "אין מה לעשות, אני לא מוותר עליו!" אז אמר לו אלוהים בכעס: "אם ככה אז אני אגרור אותך לבית משפט ונראה מה יגידו על זה שם, כפוי טובה שכמותך!" "אין בעיה", השיב לו השטן, "בהצלחה עם למצוא עורך דין טוב בגן עדן..."
עורך דין ורופא נפגשו במסיבה
ד"ר עודד מגיע לאירוע חברתי שאליו הוזמן, ופוגש שם במקרה מכר ותיק - מיקי עורך הדין. עודד ומיקי משוחחים ומתעדכנים אך כל כמה דקות השיחה נקטעת, כאשר בזה אחר זה ניגשים אורחים אחרים אל ד"ר עודד, מספרים לו על מצבם הבריאותי ומבקשים ממנו עצה רפואית. אחד שואל אותו מה לעשות עם השיעול הטורדני שיש לו, השני מתלונן על כאבי בטן, השלישי מספר על כאבי ראש וכן הלאה. בשלב מסוים ד"ר עודד פונה למיקי ואומר לו: "תשמע ממש נמאס לי מזה, אני כבר לא יודע מה לעשות... תגיד, מה אתה עושה כשאנשים באים אליך ושואלים אותך שאלה משפטית או מבקשים ממך עצה כעורך דין, כשזה מחוץ לשעות העבודה שלך ואתה בכלל באירוע חברתי?" "אה, זה פשוט מאוד", עונה לו מיקי, "אני נותן להם תשובה מדויקת ויום אחרי זה שולח להם חשבונית בדואר". ד"ר עודד בהלם למשמע התשובה של מיקי עורך הדין, אבל אחרי השיחה ביניהם הוא חושב על זה עוד פעם ומגיע למסקנה שזה יכול להיות פתרון הגיוני שירחיק ממנו את המטרידים בפעם הבאה. בבוקר שלאחר המסיבה, הוא דבר ראשון ניגש אל המחשב שלו ומתחיל לכתוב חשבוניות לכל המכרים שבאו לבקש את עצתו בליל אמש. הוא פותח את תיבת הדואר אלקטרוני שלו כדי לשלוח את כל החשבוניות שהכין למכריו, ולפתע הוא מקבל דואר חדש - חשבונית תשלום על שירות ייעוץ של עורך דין...
התרופה של אימא לכאב
אחרי שהיא קמה משנת הצהריים שלה, שירה בת השש הרגישה כאב בטן נוראי וביקשה מאימא שלה שתעזור לה ותיתן לה תרופה. "מתוקה שלי" ענתה לה אימה, "יכול להיות שאת באמת צריכה תרופה, אבל כנראה שהבטן שלך פשוט ריקה ולכן היא כואבת. כבר הרבה זמן לא אכלת, אז בואי נכין לך משהו ביחד ונראה איך תרגישי אחרי שתאכלי קצת". השתיים ניגשו למטבח והכינו לעצמן משהו לאכול, ואחר כך כאבי הבטן של שירה נרגעו והיא המשיכה את היום שלה בלי דאגות במשחקים ובצפייה בטלוויזיה. מאוחר יותר באותו היום, אבא של שירה הגיע הביתה ונשכב על הספה בתשישות. "מתוקה", הוא פנה לאשתו ואמר, "תוכלי בבקשה להביא לי כדור? הראש שלי ממש כואב..." "אבא", התערבה שירה הקטנה, "אני יודעת איך לעזור לך!" "איך את יכולה לעזור לי?" הוא שאל. "אימא הסבירה לי היום שהראש שלך כואב בגלל שהוא ריק אז אתה צריך להכניס משהו פנימה!"
תאונה במשחק הכדורגל של הזוג הזקן
זוג פנסיונרים שכב במיטה כדי לקרוא קצת לפני השינה כשלפתע הבעל שחרר נפיחה אדירה ומיד אחר כך אמר: "גול!". "מה זה היה לכל הרוחות?!" שאלה אשתו. "נמאס לי להתבייש בגזים שלי, אז החלטתי לשחק כדורגל-פלוצים" ענה הבעל, "אני מוביל אחד - אפס". בהתחלה אשתו הייתה בהלם, אבל אחרי כמה רגעים היא הבינה שבאמת אין סיבה להתבייש בפעילות טבעית של הגוף שלהם. אחרי כמה דקות היא עשתה פוק קטן משלה ופנתה לבעל, "גול! אחד - אחד!". אחרי כמה דקות הפליץ הבעל שוב וקרא בשמחה "שתיים - אחד!" אחרי עוד כמה דקות האישה, שכבר הרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמה, שחררה נפיחה רועמת משלה והכריזה: "שתיים - שתיים, אתה עומד להפסיד במשחק שלך!" הבעל החליט שהגיע הזמן לסיים את התחרות הזאת, התרכז, כיווץ את כל הבטן שלו, הפליץ בקול עצום ומיד לאחר מכן הבין שגם קרתה לו תאונה קטנה… "מה זה היה לעזאזל?" שאלה האישה. "מחצית, צריך להחליף צדדים"
חייל גולני אחד מול גדוד לבנוני שלם - מי ינצח?
במהלך אחת ממלחמות ישראל, גדוד לבנוני התקדם אל עבר כוחות צה"ל כדי לתקוף אותם בהפתעה. לפתע שמעו החיילים הלבנוניים קריאה של חייל יחיד שהיה בתצפית מהצד הישראלי: "תיזהרו! לא כדאי שתתקדמו עוד! אני אולי לבד פה, אבל חייל אחד של גולני יכול לחסל 10 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לענות לקריאה זו על ידי שליחת 10 חיילים לבנוניים לאותו חייל ישראלי. יריות נשמעו מכל עבר, ולאחר מספר שניות שקט שרר בשדה הקרב. שוב נשמע קול מהצד הישראלי: "הזהרתי אתכם... כדאי שתחזרו אחורה כי חייל אחד של גולני יכול לחסל אפילו 50 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני רתח מזעם, ושלח 50 חיילים לבנוניים כדי להשתיק את החייל הישראלי החצוף. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ולאחר מספר שניות – שקט מוחלט, עד שקולו של החייל הישראלי נישא שוב ברוח: "אתם לא לומדים... אם תמשיכו להתקדם אני אצטרך לחסל את כולכם – חייל אחד של גולני יכול לחסל גם 100 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לתת את הכל ושלח כמעט את כל שאר הגדוד שלו כדי להשתיק באופן סופי את החייל הישראלי. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ותוך מספר שניות בודדות נהיה שקט. רק חייל לבנוני אחד חזר למפקדו בזחילה וצעק: "אל תשלח עוד חיילים המפקד, זו מלכודת! יש שם שני חיילים של גולני!"
השעון המדבר של יואב
מאז ומתמיד יואב היה ידוע בקרב חבריו כבחור עם חוש הומור ייחודי. יום אחד הוא ערך חנוכת בית בדירה חדשה שרכש, וכשכל חבריו הגיעו למשכנו בשעת לילה מאוחרת, הוא התחיל לערוך להם סיור בכל חדר בבית. החברים ציפו לראות חפצים מוזרים ומשעשעים, אך המטבח, הסלון וחדר המקלחת היו כולם מאובזרים בפריטים רגילים לחלוטין, כיאה לאדם בוגר – לא משהו שמתאים לחברם יואב. זאת עד שהגיעו לחדר השינה, שם ראו גונג מתכת עצום. "מה הקטע של הגונג?" שאל אחד מחבריו של יואב. "מה, זה? זה שעון מדבר!" ענה יואב. "איך זה עובד" שאל חבר אחר. "שימו לב..." אמר יואב, הרים פטיש ענק והכה בגונג בכל הכוח. לפתע נשמע קול צעקה מעבר לקיר: "לעזאזל, עכשיו 2 בבוקר יא משוגע!"
מבחן הנחש
חייל, רופא ופוליטיקאי טיילו ביערות של ארץ מרוחקת ונחטפו על ידי שבט של מקומיים. ראש השבט האכזר הודיע לשבויים שלו שהדרך היחידה בשבילם לצאת לחופשי היא לעבור את "מבחן הנחש" של בני עמו. כל אחד מהם צריך להחזיק למשך עשר דקות את הנחש הגדול והתוקפן ביותר שחי ביער. אם הוא יכיש אותם הארס שלו יהרוג אותם בתוך שניות, ואם הם יסרבו למבחן הוא ובני השבט שלו יאכלו אותם. בלית ברירה השלושה הסכימו להתמודד עם המבחן... ראשון ניגש החייל וניסה להתגנב מאחורי הנחש התוקפן והמסוכן כדי לתפוס את ראשו במהירות ולהצמיד אותו לקרקע. אך הנחש היה מהיר ממנו, בתוך שבריר שנייה הוא הכיש את ידו של החייל, ואותו שבוי מת כעבור רגעים ספורים. רועד מאימה, ניגש הרופא בזהירות אל הנחש וקירב את ידו באיטיות אל גופו הארוך כדי להרים ולהחזיק אותו. הגישה העדינה הזאת לא הרגיעה את הנחש התוקפן, שמיד הכיש את הרופא והרג אותו במקום. אחרון נשאר הפוליטיקאי שפשוט צעק שנמאס לו מהשטויות האלו, קם ממקומו והרים את הנחש הענק על הכתפיים שלו. ראש השבט וכל אנשיו היו בהלם שהנחש לא רק אפשר לו לעשות זאת, אלא גם לא הכיש אותו או פגע בו כלל למשך 10 דקות מורטות עצבים. אחרי שהפוליטיקאי שוחרר, הביט ראש השבט על הנחש ושאל: "למה לא הרגת את האיש האחרון?". "אדיבות מקצועית", ענה הנחש.
פעם דברים היו אחרת
סבא אחד ביקש עזרה מהנכד שלו, שייקח את רשימת המצרכים שלו ויקפוץ לחנות כדי לעשות קניות בשבילו. הנכד הסכים בשמחה לבקשה, לקח את הרשימה ויצא לדרך. לאחר כשעה הוא חזר לבית סבו עם שקית עמוסה בכל טוב, ועזר לו לסדר את כל האוכל והמצרכים בבית. לפני שהנכד עזב, שאל אותו הסבא, "כמה כסף אני צריך להחזיר לך על הקניות?". "הכל ביחד היה 67 שקלים" ענה הנכד ובתגובה לכך סבו נאנח בקול גדול... "מה קרה סבא?", שאל הנכד. "זה פשוט מדהים אותי כמה שדברים יקרים היום. פעם הייתי יכול להשיג 2 תבניות ביצים, 2 כיכרות לחם, 6 תפוחי אדמה, חלב ושלושה בקבוקים של בירה, ועדיין היה נשאר לי עודף מ-10 שקלים! פעם המצב היה ממש אחרת..." "טוב היום כבר אין דברים כאלה יותר סבא", אמר הנכד. "כן", נאנח הסבא, "היום כבר יש יותר מדי מצלמות אבטחה בכל מקום".
שלושה גברים מתו עם חיוך...
3 גופות הגיעו יום אחד לחדר המתים של בית חולים בזו אחר זו, ולמרות שלא היה ביניהן שום קשר, לכל שלושת הגופות היה מכנה משותף מוזר. הן היו של 3 גברים שמתו עם חיוך ענק על הפנים, והחוקרים של בית החולים נדרשו לבדוק מה נסיבות המוות שלהם במהירות האפשרית כדי לדווח למשטרה. אחרי לילה ארוך של עבודה, נפגש החוקר הראשי עם בלש מהמשטרה והרגיע אותו שאין שום קשר בין המקרים. "אז למה כולם מחייכים?", שאל הבלש. "המקרה הראשון הוא של גבר צרפתי בן 70 בשם ז'אק ששכב עם הפילגש בת ה-20 שלו כשהלב שלו פשוט קרס, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת." "המקרה השני הוא של גבר אנגלי בן 30 בשם ג'ו שזכה בלוטו, אז הוא יצא לפאב כדי להשתכר עם כל החברים שלו. בזמן המסיבה ובעודו חוגג, הכבד שלו קרס בגלל האלכוהול, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת." "ומה לגבי המקרה השלישי?", שאל הבלש, "גם הוא שתה בכמויות או בילה עם אישה?". "לא לא, את המקרה שלו היה הרבה יותר קל להבין. זה גבר איראני בן 40 בשם חאסן שנפגע על ידי ברק." "אך למה הוא חייך כשהוא מת?" "הוא חשב שמישהו מצלם אותו."
אישה שלחה את בעלה למהפנט...
יקי ואורנה היו זוג נשוי במשך שנים ארוכות. יום אחד חזרה אורנה הביתה ונראתה קורנת ומאושרת. "תשמע, יקי", היא אמרה לבעלה ממש אחרי שהיא נכנסה בדלת, "זוכר את כאבי הראש שהיו לי כל השנים האלו? הם נעלמו לגמרי!". "באמת?!" אמר יקי, מופתע למשמע הבשורה, "אין יותר כאבי ראש? איך זה קרה?" אורנה החלה להסביר: "אתה זוכר את המהפנט הזה שטלי סיפרה לנו שהיא הולכת אליו? אז היא הכירה לי אותו והלכתי אליו לטיפול. סיפרתי לו על כאבי הראש, והוא אמר לי שכל מה שאני צריכה לעשות זה לעמוד מול המראה ולחזור על המנטרה: 'אין לי כאב ראש', 'אין לי כאב ראש', 'אין לי כאב ראש', וזה יעבור. כבר כמה ימים שאני מנסה את זה כשאני בעבודה – וזה עובד כמו קסם! כל כאבי הראש נעלמו!" "וואו, זה נפלא!" אמר יקי בשמחה גדולה. "תשמע, חשבתי על משהו", אמרה לו פתאום אורנה, וחיוך ממזרי עלה על פניה, "אתה יודע שאני אוהבת אותך, אבל בשנים האחרונות אתה לא ממש 'מככב' במיטה... חשבתי שאולי גם אתה תלך למהפנט הזה ותראה אם הוא יכול לעזור לך איכשהו." יקי לא היה ממש נלהב מדבריה של אורנה, אבל הסכים לתת לזה הזדמנות והבטיח לה שיקבע פגישה עם המטפל בזמן הקרוב. כמה ימים לאחר מכן, חזר יקי הביתה, פתח את הדלת בסערה וכשראה את אורנה במטבח, הכריז: "הייתי אצל המהפנט!", ואז תפס אותה בשתי ידיו, נשא אותה לחדר השינה והניח אותה בעדינות על המיטה. "אל תזוזי לשום מקום, עוד רגע אני חוזר", אמר לה והלך לשירותים. אורנה נשארה שכובה על המיטה, מופתעת עד מאוד מההתנהגות של בעלה, וכשיקי חזר הוא קפץ אל תוך הסדינים והם עשו אהבה כמו שלא עשו אף פעם לפני. "וואו, זה היה מדהים!" פלטה אורנה בהתרגשות כשהם סיימו. יקי נשם רגע ואמר: "רק מדהים? חכי רגע, אל תזוזי, אני תכף חוזר". הוא שוב הלך לשירותים, וכשחזר משם הם נכנסו לעוד סיבוב שהיה אפילו יותר סוער מהראשון. "אלוהים, אני לא מאמינה, זה פשוט אדיר!" אמרה אורנה, נושפת, מתנשפת ומסוחררת. "רק אדיר? חכי רגע, אל תזוזי, אני תכף אחזור", אמר יקי ונכנס עוד פעם לשירותים. הפעם אורנה כבר הייתה ממש סקרנית לדעת מה אמר המטפל בהיפנוזה ליקי לעשות שהחזיר לו ככה את הביטחון במיטה, אז היא עקבה אחריו בשקט לשירותים, הציצה דרך חור המנעול וראתה את יקי עומד מול המראה וחוזר ואומר לעצמו: "היא לא אישתי, היא לא אישתי, היא לא אישתי..."
הדחף של העובד במפעל החמוצים
אחרי שנים רבות שבהן הוא עבד במפעל לייצור מלפפונים חמוצים, בני ניגש יום אחד בבושה לאישתו כדי להתוודות בפניה... "רבקה, רציתי לספר לך שמשהו מאוד מוזר עובר עלי בזמן האחרון... בכל פעם שאני מגיע לעבודה אני רוצה לתקוע את המה שמו שלי בחותכת המלפפונים." האישה ההמומה הציעה לבעלה ללכת לייעוץ מיני כי זה דחף מאוד מסוכן, אבל בני לא הסכים ובמקום זאת הבטיח לה שהוא ישלוט בדחפים שלו. לאחר כמו שבועות בני חזר הביתה מהמפעל והוא נראה מצוברח מאוד, לאישתו היה ברור שמשהו לא בסדר. "בני למה אתה ככה? קרה משהו מיוחד בעבודה ביום?" "את זוכרת שלפני כמה זמן אמרתי לך שאני רוצה לעשות משהו מאוד לא ראוי לחותכת המלפפונים?" "אוי בני אל תגידי לי..." "כן, עשיתי את זה." "אתה בסדר?" "כן, האמת שזה היה ממש טוב." "אז למה אתה נראה ככה?" "כי פיטרו אותי כשגילו מה עשיתי." "ומה עשו כשגילו שזה היה עם חותכת המלפפונים?" "אה, גם אותה פיטרו."
השייח' שתבע את הרכבת בגלל גמל
סעיד הוא שייח' בדואי שחי עם משפחתו במאהל בקרבת פסי רכבת שהונחו בנגב בשנים האחרונות. מדי בוקר הוא מוודא שכל הגמלים שלו נמצאים בסביבה ומרגישים טוב. יום אחד, הוא גילה שנעלמו עקבותיו של אחד מהגמלים שנוהג להסתובב דווקא בסמוך לפסי הרכבת. רותח מזעם ובעיקר מיואש, החליט שייח' סעיד לתבוע על כך את רכבת ישראל, שמיוצגת על ידי דני, עורך דין מהעיר הגדולה. סעיד לא דרש מהארגון יותר מדי, אלא רק פיצוי בשווי אותו גמל אבוד. שני הצדדים ערכו פגישה בדלתיים סגורות, זאת על מנת להגיע להסדר כלשהו מבלי ללכת לבית משפט. עורך הדין דני ניסה את כל שביכולתו כדי לחתור לניצחון, וניסה לדחוק את השייח' לפינה. כחלק מפעולותיו, הביא דני עדים כמו מהנדס וכבאי שנסעו ברכבת שעברה בשעה שבה אותו גמל נעלם לכאורה, והם העידו שהם לא ראו שום בעל חיים בסמוך לפסים. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים לגרום לו למשוך בחזרה את התביעה, הסכים שייח' סעיד לקצץ את שווי הפיצוי בחצי. השייח' קיבל את מבוקשו ועורך הדין דני הרגיש טוב עם ההישג. כשהם יצאו מהפגישה, עורך הדין דני לא הצליח להתאפק, והתוודה בפני השייח', "אתה יודע, אני מרגיש ממש רע עם זה, לכן אני חייב להתוודות שקצת עבדתי עליך. לא יכולתי לנצח את התיק הזה – המהנדס בכלל ישן ברכבת, והכבאי קרא עיתון כשהיא עברה באזור המאהל שלך באותו יום. לא מצאתי אפילו נוסע אחד שהסתכל מחוץ לחלון בשעת היעלמותו של הגמל ושיכול היה להעיד ולעזור לי, עבדתי עליך!". שייח' סעיד שמע את הדברים, הנהן וענה, "טוב, אם אתה כבר כן איתי, אתוודה ואומר שגם אני קצת חששתי שלא אנצח את התיק הזה, בהתחשב בכך שהגמל חזר למאהל הבוקר...".
מה הסיסמה של ה-WiFi?
גבר אחד נכנס לפאב נידח בשעת לילה מאוחרת, ניגש את הברמן ושואל "אפשר בבקשה את הסיסמה של ה-WiFi שלכם?". "צריך להזמין משהו קודם", עונה הברמן. "אז תביא לי מיץ בבקשה", אמר הגבר. "תפוזים או לימונדה?" "לא משנה, רק תן לי את זה בבקשה, אני חייב לעשות משהו דחוף בטלפון ואין לי כאן קליטה רגילה." הברמן מסתובב, מכין לגבר כוס מיץ ומגיש לו אותה. "כמה זה עולה?" "10 שקלים." הגבר לא מרוצה, אבל הוא מוציא את הארנק שלו, משלם לברמן ושואל "בסדר, עכשיו אפשר בבקשה את הסיסמה של הרשת?". "צריך להזמין משהו קודם", עונה הברמן. "בסדר, הבנתי את הקטע שלך, תן לי כוסית של ויסקי", אומר הגבר. "סקוטי או אירי?" "תן לי סקוטי, כמה זה עולה?" "40 שקלים." "טוב יאללה תכין, יש לך מזל שאני ממש לחוץ." אחרי שהברמן מכין את המשקה ומקבל את התשלום, הגבר פונה אליו שוב בעצבים. "עכשיו אתה מוכן סוף-סוף להגיד לי מה הסיסמה של ה-WiFi במקום המעצבן הזה?". "אני לא מבין מה הבעיה שלך", עונה הברמן, "אתה צריך להזמין משהו קודם, באנגלית, בלי רווחים ובלי אותיות גדולות".
פקיד קבלה במלון אירח זוגות בירח דבש
ליוני, פקיד קבלה במלון גדול בתל אביב, היה משחק קטן שהוא אהב לשחק כדי לשעשע את עצמו ולהפיג את השעמום; כשזוגות שונים הגיעו למלון לירח דבש שלהם, הוא היה שואל את האישה מה המקצוע שלה במהלך שיחת הצ'ק אין ועל פי תשובתה היה מנחש כמה זמן הזוג שמולו הולך להישאר ביחד בחדר ולעשות אהבה. יום אחד הגיעו אל המלון 3 זוגות שיצאו לירח דבש, בזה אחר זה. כשהזוג הראשון הגיע, יוני שאל את הכלה הטרייה מה המקצוע שלה, והיא ענתה: "אני עובדת כעוזרת בית". יוני חייך וחשב לעצמו: "עוזרות בית הן תמיד נשים שמתות על רומנטיקה – נראה לי שהם הולכים לבלות הרבה בחדר...". כשהגיע הזוג השני, שאל יוני את האישה את אותה השאלה, והיא השיבה: "אני אחות בבית חולים". יוני חשב לעצמו: "וואו, אחיות הן כאלו סקסיות. שני אלו כנראה לא ייצאו מהמיטה לרגע...". כשהזוג השלישי ניגש לקבלה חזרה אותה שאלה קבועה, והפעם האישה ענתה: "אני באה מתחום ההוראה". הפעם יוני שמר על ארשת פנים רצינית וחשב לעצמו: "מורות בדרך כלל קשוחות... הם בטח ילכו למיטה ישר בהתחלה, אבל תוך זמן קצר כבר ייצאו מהחדר". אחרי שעה בערך, יוני ראה את הבעל הראשון, שנשוי לעוזרת הבית, יורד לבדו אל ארוחת הערב. "כבר אתה כאן למטה?" שאל יוני את הבעל בקריצה, "חשבתי שאתה ואישתך הולכים לבלות את כל הלילה ביחד...". "תאמין לי שניסיתי", ענה לו הבעל בעצבנות, "אבל כלום לא קרה, היא רק התעקשה שהיא רוצה לארגן את החדר והתיקים". זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הגבר השני שהתחתן עם אחות. "מה אתה עושה כאן לבד כל כך מוקדם?", שאל אותו יוני. "אין לי למה להישאר בחדר", ענה הבעל מתוסכל, "כל פעם שאני רוצה להיות עם אישתי היא אומרת לי שקודם אני חייב להתקלח כדי לשמור על היגיינה". יוני המתין שגם הזוג השלישי, המורה ובעלה, ירדו לארוחת הערב מוקדם כפי שציפה, אבל זה לא קרה. רק לקראת סוף המשמרת שלו, ממש באמצע הלילה, הבעל ירד ושאל את יוני אם נשאר משהו לאכול. "לפחות ישנת כמו שצריך עד עכשיו?", שאל אותו יוני בחצי קריצה. "איזה ישנתי?" ענה לו הבעל בקול תשוש, "נכנסו למיטה ברגע שנכנסו לחדר, אבל בכל פעם שרציתי להפסיק כדי ללכת לאכול אישתי אמרה לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה שוב ושוב עד שתקלוט איך עושים את זה נכון!'"
תחרות של שני טייסים
מטוס נוסעים בואינג 747 שיצא לכיוון ניו יורק שייט לו בשמיים, כשפתאום מטוס מדגם F16 הופיע מולו. הטייס של מטוס הקרב האט את מהירותו והתמקדם לצד מטוס הנוסעים כדי להשוויץ קצת במכונה המדהימה שלו. באמצעות רשת הקשר האווירית, טייס הקרב בירך לשלום את טייס הבואינג ואמר לו: "מה קורה, טייס נוסעים? עוד טיסה משעממת? שים רגע לב, אני אראה לך משהו". טייס הקרב העלה את המהירות של המטוס שלו בחדות, עשה סיבוב של 360 מעלות באוויר, האיץ עוד פעם, חצה את מהירות הקול ואז נסק לגובה רב רק כדי לצלול בין רגע למטה ולטוס ממש במקביל לגובה פני הים. לבסוף חזר מטוס הקרב באיטיות לשייט לצד מטוס הנוסעים, והטייס הקרבי פנה שנית אל הקפטן של ה-747 ואמר לו: "נו, מה אתה אומר? תודה שגם אתה מת לעשות דברים כאלה". "מרשים מאוד", אמר הטייס האזרחי, "אבל תסתכל רגע לכאן, יש לי גם משהו להראות לך". טייס הקרב התבונן בבואינג הגדול ממשיך לעוף במשך רגעים ארוכים, אבל שום דבר לא קרה. מטוס הנוסעים המשיך לשייט קדימה וישר, בדיוק באותה מהירות ובאותו הכיוון כמו קודם. 5 דקות אחר כך עלה הטייס האזרחי שוב לרשת הקשר, ואמר לטייס הקרב: "נו קפטן, מה אתה אומר על זה?". "על מה אתה מדבר? לא ראיתי מכאן שום דבר מרשים". הטייס האזרחי צחק ואמר: "קמתי מהכיסא המרופד שלי, מתחתי את הרגליים, הלכתי לשירותים מאחורה, הכנתי לעצמי כוס קפה עם עוגת קינמון, וארגנתי לי ולדיילים שלי מלון 5 כוכבים בניו יורק על חשבון החברה. במטוס שלך אפשר לעשות את זה?".
שתי נזירות וחשפנית מגיעות לגן עדן
לאחר מותן הפתאומי, שתי נזירות חסודות וחשפנית צעירה מצאו את עצמן מול שערי גן עדן ומול המלאך גבריאל, שבוחן את כל הבאים לפניו וקובע האם הם ראוים לחיי נצח של שלווה ותענוגות. הוא מספר להן שכדי להיכנס לגן עדן ולהוכיח את ערכן, כל מה שהן צריכות לעשות זה לענות על שאלה אחת מכריעה, מתחום הדת והאמונה, שהוא ישאל כל אחת מהן. אם הן לא יצליחו להשיב נכונה, מחכה להם נצח של עינויים בגיהנום. תחילה גבריאל פנה אל הנזירה הראשונה ושאל: "מה היה שמה של האישה הראשונה בעולם?" "חוה" ענתה הנזירה בביטחון ובלי שום היסוס - ושערי גן עדן נפתחו עבורה בן רגע. לאחר מכן גבריאל פנה אל הנזירה השנייה ושאל: "מה היה שמו של הגבר הראשון?" "אדם" ענתה הנזירה השנייה בלי לחשוב פעמיים - ושערי גן עדן נפתחו מיד גם עבורה. לבסוף, ניגש גבריאל אל החשפנית הצעירה ושאל: "מה הדבר הראשון שחוה אמרה לאדם?" החשפנית חשבה והרהרה במשך זמן רב, אך לבסוף התייאשה ואמרה למלאך גבריאל: "שמע מותק, זה ממש קשה..." ובאותו רגע שערי גן עדן נפתחו גם עבורה...
גבר בבית קפה מגלה משהו מפתיע על אשתו...
גבר אחד יושב בבית קפה כשלפתע רץ לכיוונו אדם מהרחוב ושואל בבהלה "אתה דוד?" לאחר שהגבר עונה שכן, אמר האדם, "אמרו לי להגיד לך שאתה חייב לרוץ מהר ליער, ראו שם את אישתך ערומה לגמרי בוגדת בך עם החבר הכי טוב שלך!" כמובן שבאותו הרגע דוד קם בכעס ורץ מיד לכיוון היער כדי לראות את הדבר הזה בעצמו, וכל יושבי בית הקפה מיד התחילו לדבר על כך ולנסות לנחש מה יקרה ברגע שדוד יראה את אשתו… להפתעת כולם, לא עברו יותר מדקות ספורות ודוד חזר, התיישב בנחת בדיוק באותו מקום שבו היה לפני כן והמשיך לשתות את הקפה שלו. כל שאר האנשים היו מאוד סקרנים לגלות מה הסיבה לרוגע של דוד, עד שלבסוף אחד מהאנשים שישבו לידו ניגש אליו ושאל: "סליחה שאני מפריע, אבל כולנו שמענו מה אמר לך הבחור הזה שרץ לפה, ועכשיו אנחנו רואים אותך יושב פה כאילו הכל כרגיל, הכל בסדר?" "הכל בסדר גמור", ענה דוד, "הבחור הזה סתם הגזים. דבר ראשון אשתי בכלל לא הייתה ביער, אלא בסתם פארק עם שלושה-ארבע עצים. דבר שני היא גם ממש לא הייתה ערומה, היא רק הורידה את המכנסיים. בקיצור, לא הייתה שום סיבה לפאניקה ועכשיו אני יכול לחזור לקפה שלי". "והיא באמת בגדה בך עם החבר הכי טוב שלך?", התעקש האיש הסקרן. "מה פתאום! כמו שאמרתי לא הייתה שום סיבה לפאניקה, מתברר שאני אפילו לא מכיר את המסכן שהיא הייתה איתו..."
הזוג שמתמודד עם הכל ביחד
גבר אחד חזר הביתה לאשתו אחרי יום עבודה במצב רוח מוזר מאוד. כל הערב האישה רואה שבעלה מאוד מתוסכל, כמעט שלא מדבר ושוקע במחשבות בלי להגיב לשום דבר. "קרה משהו מיוחד בעבודה היום?" היא שאלה, אבל הוא רק הניד בראשו והמשיך לשתוק. כעבור זמן קצר הם התיישבו ליד השולחן לאכול ארוחת ערב, אבל הבעל לא אכל כלום אלא רק הזיז את האוכל שלו מצד לצד על הצלחת. "אני אף פעם לא ראיתי אותך ככה" אמרה האישה, "אתה מוכן לספר לי מה קרה? כי אני יודעת בוודאות שקרה משהו..." "לא קרה כלום" ענה הבעל. "אל תגיד לי דברים כאלה מתוק שלי, אני יודעת שאתה משקר, בבקשה תגיד לי מה קרה בעבודה" היא התעקשה. - "זה כלום, באמת, אני לא רוצה להפיל עלייך את הבעיות שלי, זה לא יהיה הוגן." - "מתוק שלי, כשאנחנו התחתנו אמרנו שכבר אין דבר כזה בעיות שלי או שלך. אנחנו שותפים. אנחנו נתמודד עם הכל ביחד. הבעיה שלך היא הבעיה שלי ואני אעמוד לצידך בזמן שאנחנו נתמודד איתה ביחד." - "טוב אם את אומרת את זה ככה… אז אנחנו הסתבכנו בעבודה היום, כי אנחנו הכנסנו את המזכירה שלנו להריון..."
3 גברים שמקבלים רכבים בגן עדן
3 גברים: אלי, ניר וגבי נהרגו בתאונת דרכים ועלו לשמיים... בשערי גן העדן קיבל אותם מלאך ואמר: "ברוכים הבאים לגן העדן! לצערנו הרב גורלכם על כדור הארץ הוכרע בתאונת דרכים, אך דעו לכם שכל מי שמגיע הנה מקבל כלי רכב פרטי משלו שמשרת אותו כדי להתנייד לכל אורך שהותו כאן, כלומר לנצח נצחים!" "אבל", הוסיף המלאך, "סוג כלי הרכב שמקבלים פה תלוי בפעולות ובאורח החיים שניהל האדם בכדור הארץ. אתם תשפטו על מעשיכם בעבר ועל כמות הפעמים שבגדתם בבנות זוגכם, ובהתאם לכך תקבלו את הרכב החדש שלכם". "נתחיל איתך, אלי", פנה המלאך אל הגבר הראשון: "צר לי, אבל אתה היית אדם רע מאוד – בגדת באשתך לא פחות מ-4 פעמים! לכן אתה תקבל סוסיתא מודל 64' מעתה ועד עולם". המלאך ליווה את אלי לכניסה, העניק לו את המפתחות לסוסיתא המתפרקת ושלח אותו לדרכו. "נעבור אליך ניר", המשיך המלאך, "אתה לא היית כל כך גרוע, אבל עדיין בגדת באשתך פעמיים. על כן, אתה תקבל טויוטה סטיישן שאיתה תתנייד כאן בגן עדן". המלאך ליווה גם את ניר לכניסה, העניק לו את המפתחות לסטיישן המשפחתית והמשיך הלאה. לבסוף הוא פנה אל הגבר האחרון שנותר, גבי, ואמר לו: "יקירי, אתה היית דוגמה ומופת לבן אדם טוב! לא היית עם אף אחת עד לחתונה ומעולם לא בגדת! על כך אתה תתנייד פה בגן עדן, מעתה ועד עולם, במכונית ספורט של פרארי מהדגם המתקדם ביותר". גבי מקבל את המפתחות למכונית היוקרתית, ונוסע משם שמח וטוב לב. זמן קצר לאחר מכן, פוגשים השלושה זה את זה, כשכל אחד נמצא ברכב שהוא קיבל: אלי בסוסיתא המקרטעת שלו, ניר בטויוטה המשפחתית שלו וגבי בפרארי מנקרת העיניים. אך ניר ואלי שמים לב שלמרות זאת, גבי יושב ברכב המפנק שלו כשהוא שעון על גבי ההגה, פניו בידיו, והוא ממרר בבכי קורע לב. "היי גבי, מה קורה, למה אתה בוכה ככה?", הם שואלים אותו, "קיבלת את הפרארי, הסתדרת לנצח, ממה אתה בכלל יכול להיות מדוכדך?" גבי הרים אליהם את עיניו הדומעות, ובקול שבור ומרוסק ענה להם: "ראיתי עכשיו את אשתי רוכבת על חד אופן!"
שוטר עוצר נהג לתשאול...
לילה אחד, בעודו נוסע בדרכים, נעצר משה על ידי שוטר עצבני במיוחד. השוטר אמר למשה: "אדוני, תביא לי בבקשה מסמכים ורישיונות, עושה רושם שאתה שיכור קצת". ענה משה לשוטר: "אדוני השוטר, אני יכול להישבע לך שלא שתיתי אפילו לא טיפה אחת של אלכוהול". השיב לו השוטר: "או.קיי, אז בוא אני אעשה לך מבחן קטן. דמיין לעצמך שאתה נוסע עכשיו במורד הדרך החשוכה, ופתאום מלפניך מופיעים שני אורות גדולים במרחק. מהם האורות האלו?" עונה לו משה בהיסוס: "מכונית?" "נכון" אומר השוטר, "אבל מאיזה סוג בדיוק – שברולט, מיצובישי, פורד, רנו? איזה דגם זה?" - "מאיפה אני אמור לדעת?" - "בדיוק כמו שחשדתי,אתה שיכור." - "אבל אדוני השוטר, לא שתיתי כלום!" - "אם ככה, אז בוא תגיד לי רגע עוד משהו – תמשיך לדמיין שאתה על אותה דרך ממקודם, ועכשיו פנס אחד מגיח מולך באפילה. מה זה?" - "נו, זה אופנוע..." - "טוב, זה ברור – אבל איזה אופנוע זה? הונדה, הרלי דיווידסון, קוואסקי?" - "מה?!? איך אני יכול לדעת את זה?" - "אה, באמת? אז ברור כשמש שאתה שיכור ואתה עצור." "רגע, רגע, לפני שאתה עוצר אותי, יש לי שאלה אחת בשבילך, אדוני השוטר", אמר משה. "דמיין לעצמך שאתה נוסע על הכביש המהיר והשעה בערך 12 בלילה. אתה רואה בצד הדרך אישה לבושה בחצאית מיני, גרביונים אדוקים, עקבים גבוהים ובמקום חולצה היא לבושה רק בחזייה. מי זאת?" "מה אתה צוחק עליי? ברור שזו פרוצה" השיב השוטר. "אבל איזו פרוצה זאת? אימא שלך, אשתך או אחותך?"
נזירה נכנסה למועדון חשפנות...
בעת טיול לילי מאוחר בפרבר בצרפת, נזקקה הנזירה מרי ללכת לבית שימוש בדחיפות. היא בדקה את האפשרויות שברשותה, וגילתה שהמקום היחידי שפתוח באזור בשעה הזו הוא מועדון חשפנות מקומי ומפוקפק. בלית ברירה, היא החליטה לבדוק האם יש בו בית שימוש, והאם תוכל להשתמש בו. בהיכנסה למקום, הוא היה רועש ממוזיקה ומשיחות בין השוהים בו, ומדי פעם האורות כבו ונדלקו, כשכל הבהוב שכזה לווה בתשואות ובמחיאות כפיים של הקהל. עם זאת, כשהאנשים במקום ראו את הנזירה, החדר נדם – באופן הגיוני למדי. היא ניגשה לברמן ושאלה, "האם אוכל להשתמש בבקשה בבית השימוש?" "בסדר, אבל עליי להזהיר אותך שיש שם פסל של גבר ערום שעוטה על עצמו רק עלה תאנה גדול", השיב לה הברמן. "ובכן, במקרה הזה אני פשוט אביט לצד השני", ענתה הנזירה מרי, והברמן הראה לה את הדרך אל בית השימוש. לאחר כמה דקות הנזירה יצאה מהשירותים, והקהל במקום עצר הכל כדי להעניק לה תשואות ומחיאות כפיים סוערות. היא הלכה לברמן ושאלה, "אדוני, אני לא מבינה. למה הם הריעו לי? הרי בסך הכל הלכתי לשירותים". "תראי", צחק הברמן, "בכל פעם שמישהו מרים את עלה התאנה של הפסל שם האורות פה מהבהבים. אני לא יודע מה עשית שם, אבל חצי מהנורות שלנו נשרפו!"
מלך נואש וצייר יהודי חכם
לפני שנים רבות באחת מהממלכות הקטנות של אירופה חי מלך שאהב את אוסף העתיקות שלו יותר מכל דבר אחר בעולם. במשך שנים הוא אסף חפצי אומנות ואוצרות מכל קצוות תבל עד שיום אחד הוא קנה מסוחר סיני זקן אגרטל עוצר נשימה שללא ספק היה "יהלום הכתר" של אוסף העתיקות. המלך אהב את האגרטל הזה כל כך, עד שהוא החליט לצבוע את כל חדרי הארמון שלו בדיוק באותו הגוון כמו פריט האומנות העתיק. הוא פרסם הודעה בכל רחבי הממלכה שהוא ישלם סכום עתק לאדם שיוכל לעשות זאת עבורו, ומהר מאוד הארמון הוצף בציירים, צבעים ואמנים. אף אחד מהם לא הצליח לשחזור במדויק את הגוון העתיק של האגרטל הסיני... אחרי כל ניסיון היה משהו בברק, בעומק, או בעוצמה המדויקת של הצבע על קירות הארמון שפשוט לא תאם את המקור הייחודי. המלך הנואש החליט בסופו של דבר להבטיח לאדם שיצליח להגשים את חלומו לקבל את כס המלכות, ולמחרת נכנס אל הארמון צייר יהודי אשר הצהיר שהוא מסוגל לעשות זאת. התנאי היחיד של הצייר היה שעל כל תושבי הארמון לצאת ממנו למשך חודש שלם בזמן שהוא יעבוד. המלך קצת חשש מפרק הזמן החריג הזה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע. אחרי חודש הוא חזר לארמונו וראה שהצייר היהודי עמד במילה שלו! כל קירות הארמון היו בדיוק באותו הגוון כמו האגרטל העתיק! כעבור זמן קצר הצייר היהודי הומלך לשליט הממלכה והוענקה לו אחוזה רחבת ידיים שתהייה הארמון שלו. אחרי שנים רבות ומוצלחות עבורו ועבור הממלכה, הצייר שהפך למלך החליט שהגיע הזמן להעביר את הכתר לבן שלו. "אבא, אם עכשיו אני עומד להפוך למלך, יש משהו שאני יכול לשאול אותך שתמיד רציתי לדעת?" שאל הבן. "כמובן" ענה אביו. "מה עשית במשך חודש שלם בארמון של המלך הקודם כדי להכין עבורו את הגוון המדויק של האגרטל העתיק שלו?" "האמת היא שבאמת כמעט חודש שלם נסיתי ולא הצלחתי, עד שביום האחרון פתאום ראיתי פחית צבע של הבחור שטיפל בקירות הארמון לפני, אז פשוט החלטתי לצבוע איתה את האגרטל וזהו!"
מה צריכה המשפחה?
חגית, מחנכת של כיתה א, החליטה לעשות שיעור מיוחד ומעניין, בו תכיר מעט יותר לעומק את משפחותיהם של תלמידיה ותעזור להם להיות אמפתיים וחברותיים יותר אחד כלפי השני. התכנון שלה היה לשאול את כל אחד מתלמידיה מה צריכה משפחתו ומה חסר לה כדי להיות מאושרת ושמחה יותר. נטע הייתה הראשונה להצביע, והיא סיפרה כך: "המשפחה שלי מאוד שמחה ומאושרת רוב הזמן, אבל אנחנו צריכים קצת יותר כסף. אבא שלי תמיד יוצא לעבודה לפני שאני מתעוררת וחוזר אחרי שאני כבר הולכת לישון, ואימא סיפרה לי שזה בשביל שיהיה לנו כסף לקנות אוכל. אז המשפחה שלי צריכה כסף, ואני צריכה יותר זמן עם אבא שלי". חגית התרגשה מאוד למשמע התשובה המפורטת של נטע, והודתה לה על כך שחלקה איתה ועם הכיתה את הסיפור. חגית שאלה מי רוצה להיות הבא בתור, ומיד היו עשרות ידיים באוויר והיא בחרה תלמיד נוסף שידבר. הפעם היה זה רותם, שעמד במקום והתחיל לספר: "אצלנו במשפחה אנחנו מאוד מתגעגעים לאחי הגדול. הוא התגייס לצבא לפני שנתיים ועכשיו הוא נלחם בצפון ולא חזר הביתה יותר מחודש. הוא מגן עלינו ועל כל המדינה, אבל הוא חסר לנו מאוד. אימא שלי תמיד מחכה בשישי בערב ליד החלון כדי לראות אם יגיע, אבל הוא אף פעם לא בא. המשפחה שלי צריכה שאחי הגדול יחזור הביתה". כך המשיך השיעור, כשכל תלמיד סיפר סיפור מרגש יותר מהאחר, עד שתמו הידיים שנותרו באוויר, אך עדיין היה ילד אחד שעוד לא דיבר... היה זה נתי – הילד השובב והחצוף ביותר בכיתה. חגית נראתה קצת מאוכזבת ממנו וביקשה ממנו לחלוק כמו כולם מה צריכה משפחתו. נתי אמר, "המשפחה שלי לא צריכה כלום". "איך זה יכול להיות?" שאלה חגית, "בטוח יש משהו שהמשפחה שלך צריכה". נתי שחרר אנחה ואמר "לא, באמת, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים. אתמול בדיוק ראינו טלוויזיה בסלון – אני וההורים שלי – ובדיוק אחותי נכנסה הביתה ובכתה. היא צעקה 'אבא! בבקשה אל תכעס עלי, אבל עשיתי בדיקה ואני בהריון!', ואז אבא שלי צעק, "זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו!"
מה עושים עם תינוק בוכה?
אילן חזר יום אחד מהאוניברסיטה לביתו בסערת רגשות ומיד פנה אל אימא שלו ושאל: "זה נכון? אני באמת מאומץ?" "מה פתאום!" ענתה האם, "מאיפה נכנס לך כזה רעיון למוח?" אילן הראה לאימו תוצאות של בדיקת DNA שהוא עבר במהלך קורס בלימודים, שלפיהן אין שום קישור בינו לבין אף אחד מהוריו, אבל כן נמצאו קשרים חזקים אל משפחה שגרה בקצה השני של העיר. האימא המזועזעת אמרה לבנה שהיא חייבת לבדוק את הנושא הזה עם אביו, אז היא עברה לחדר אחר והתקשרה אליו... - "יקירי, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אבל אילן עשה בדיקת DNA בלימודים ולפי התוצאות אנחנו לא ההורים הביולוגיים שלו..." - "ואת מופתעת מזה?" - "מה זאת אומרת? למה שאני לא אהיה מופתעת מכאלה חדשות מטורפות???"- - "כי במקור זה היה רעיון שלך! את לא זוכרת? זה היה הלילה הראשון בבית החולים אחרי הלידה, התינוק בכה ובכה ובכה במשך שעות, אז אחרי שהיית איתו כל הלילה, אמרת לי שהגיע הזמן להחליף ונתת לי אותו... אני חושב שעשיתי בחירה מעולה, אילן ילד נהדר!"
בעיות זיכרון בגיל הזהב
גדי, מני ושאול, שלושה פנסיונרים קשישים, נפגשו בבית הקפה השכונתי, דיברו על החיים וכרגיל התלוננו על הקשיים השונים של גיל הזהב. "הגוף כבר קפוט ממזמן" פתח גדי, "אבל מה שממש מציק לי בזמן האחרון זה שאני כבר לא זוכר שום דבר! פעם זה היה רק דברים קטנים, אבל ממש היום בבוקר למשל עמדתי בתוך המעלית בבניין שלי ולא זכרתי אם אני צריך לרדת או לעלות". "זה ממש כלום, יש לך מזל!" השיב מני, "לפני יומיים אני ישבתי על המיטה שלי בפיג'מה ולא זכרתי אם כרגע התעוררתי או שאני צריך ללכת לישון!". שני החברים נאנחו בעייפות ושתו את הקפה שלהם, אבל שאול המשיך לשבת ברוגע ובנחת. "מה אתה כזה רגוע שאול?" שאל גדי, "כאילו שלך אין בעיות זיכרון". "אצלי הכל בסדר גמור כאן למעלה" הגיב שאול בשמחה. "באמת?" אמר מני, "אין לך שום בעיות זיכרון בכלל?" "שום דבר!" אמר שאול, "הזיכרון שלי נשאר בול אותו הדבר, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה", אמר גדי, נקש שלוש פעמים על שולחן הקפה ומיד הסתובב לאחור עם מבט מבולבל ושאל "מי שם???".
הפגישה של ישו בגן עדן
בעודו מתהלך בגן עדן יום אחד, ישו שם לב לאיש זקן שנראה לו מוכר מאוד… הוא חשד שהאיש הוא אביו המאמץ יוסף, שאותו הוא לא ראה מאז ימיו על האדמה, והחליט לגשת אליו כדי לנסות לברר בזהירות. "סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר מאוד, היה לך במקרה ילד שם למטה?" "כן" אמר האיש הזקן, "אבל הוא לא היה בני הביולוגי. הוא נולד בדרך נס על ידי ישות של קסם". "מעניין מאוד" המשיך ישו, "ותגיד לי משהו, הילד הזה, הוא היה צריך להתמודד עם פיתויים?" "בטח, בטח… הרבה פעמים. בסך הכל הוא עשה עבודה לא רעה עד ליום שבו הוא מת, אבל הוא חזר לחיים זמן קצר לאחר מכן…" ישו לא האמין למה שהוא שמע, האם הוא סופסוף מצא את אביו בגן עדן? "שאלה אחת אחרונה" הוא אמר לאיש הזקן, "האם אתה במקרה היית נגר?" "כן אני הייתי נגר!" "אבא זה אני, הבן שלך!" הזקן הנרגש החל לנגב דמעות מעינו ושאל את ישו, "פינוקיו, זה באמת אתה???"
נשיאת ארה"ב היהודייה הראשונה ואימה
בשנת 2028, אחרי מערכת בחירות ארוכה ומייגעת, נבחרת לראשונה בארה"ב אישה לנשיאות, ולא סתם אחת – אלא אישה יהודייה בשם שרה גולדשטיין. הדבר הראשון ששרה עושה לאחר שהוכרזה כמנצחת הוא להתקשר לאימה. "היי אימא, מה שלומך? שמעת שניצחתי? אני נשיאת ארה"ב!", אומרת האישה הראשונה החדשה בגאווה. "כן שרהל'ה שלי, תודה לאל ניצחת", עונה האם. "אז אני מניחה שאת תבואי לטקס ההשבעה שלי אימא, נכון?", שואלת שרה. משיבה לה האם בנימוס: "אני לא בטוחה. את יודעת שרה'לה, זה עכשיו איזה 9-10 שעות נסיעה, ואבא שלך כבר לא צעיר כמו פעם בשביל זה. הדלקת פרקים שלו הורגת אותו..." "אל תדאגי אימא", אומרת לה שרה מיד, "אני אשלח את המטוס הנשיאותי כדי לקחת אותך ואת אבא ולהחזיר אתכם. ואני גם אדאג ללימוזינה שתביא אתכם עד לטקס". "לא יודעת...", ממשיכה האם להתלבט, "כולם כל כך מגונדרים שם בוושינגטון הזו. מה אני בכלל יכולה ללבוש לאירוע כזה?" "אל תהיי לחוצה אימא. אני אוודא שיסדרו לך את שמלת הערב הכי יפה, שתיתפר בדיוק לפי המידות שלך על ידי המעצב הכי טוב בניו יורק!" לבסוף אימא של שרה גולדשטיין מתרצה וב-20 לינואר 2029 מתייצבת לטקס ההשבעה לנשיאות ארה"ב של ביתה. היא מתיישבת בשורה הראשונה, וכאשר שרה עולה אל הבמה ומתחילה להישבע, פונה האם לסנטור שיושב ממש לידה ואומרת לו: "אתה רואה את האישה היהודייה הזו שם, ששמה את ידה על ספר התורה ונשבעת ממש עכשיו לתפקיד נשיאת ארה"ב?" "כן גבירתי, בוודאי שאני רואה", עונה לה הסנטור. "אז רק שתדע", אומרת לו האם, "שאח שלה הוא רופא!"