2 יהודים נפטרים בשיבה טובה ומגיעים לשערי העולם הבא בדיוק באותו הזמן, ושניהם מבקשים לדעת האם יוכלו להיכנס לגן העדן המובטח. המלאך השומר שעומד בשער שואל את היהודי הראשון לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עושה בחייו.
עונה לו המנוח: "שמי איצקו, אני מתל אביב, והייתי נהג מונית בעיר כמעט 40 שנה –בוקר ולילה, שבתות וחגים". המלאך מציץ בספר החיים המונח לפניו, חיוך נפרש על פניו והוא מלביש את איצקו בגלימת משי יוקרתית, נותן בידיו שרביט זהב, ואומר לו: "ברוך הבא אדוני, אתה מוזמן להיכנס לגן עדן כגמול נצחי על מעשיך!"
שמח וטוב לב נכנס איצקו לגן עדן, והמלאך השומר פונה אל נשמת היהודי השני ושואל לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עשה בחייו. עונה המנוח: "שמי אליהו, אני מירושלים, הייתי אדם שומר תורה ומצוות במשך כל חיי. עשרות שנים הייתי רב בקהילה בה חייתי, כמו גם מורה ומחנך המספר בשבחו של אלוהים". המלאך פותח את ספרו בשנית ומיד לאחר מכן, בארשת פנים אדישה, מלביש את אליהו בגלימת כותנה, נותן בידיו שרביט עץ ואומר לו: "בבקשה, אתה יכול להיכנס".
הרב אליהו פונה אל המלאך ואומר: "ייסלח לי כבוד הוד רוממותו המלאך, אך איני יכול שלא לתהות מדוע אני – שהאמנתי באלוהים כל חיי, סיפרתי בשבחו לדורות של תלמידים ושמרתי באדיקות את כל מצוותיו - מקבל גלימת כותנה, שרביט עץ ויחס צונן, בעוד שנהג מונית מתהולל, שלא שמר מצוות ואף עבד בשבתות, מקבל גלימת משי, שרביט זהב ואת ברכתך הנלהבת?"
"תשמע חביבי" משיב המלאך ואומר לו בחצי חיוך: "פה בגן עדן התגמול מבוסס על תוצאות. אולי לא שמת לב לכך, אבל כשאתה היית מדבר בפני התלמידים שלך, כולם נרדמו ולא עשו דבר ממה שאמרת. לעומת זאת, כשאיצקו נהג המונית היה על ההגה, כל הנוסעים והנהגים האחרים על הכביש היו נושאים אלפי תפילות לאלוהים!"