בדיחות ומשפטים מצחיקים

באתר תמצאו בדיחות מכל הסוגים. בדיחות לילדים, בדיחות למבוגרים, בדיחות מי זה, בדיחות טוק טוק, בדיחות על עדות, בדיחות על נישואים, בדיחות על בגידות, בדיחות על חיות, בדיחות קצרות, בדיחות ארוכות, שורות מחץ, משפטים מצחיקים, בדיחות קרש, בדיחות טפשיות, בדיחות משטרה, בדיחות של שורה אחת ועוד המון בדיחות מצחיקות.

הפתרון המבריק לבעיית התקציב
ועדה ממשלתית מיוחדת החליטה לפתוח מרכז מחזור חדש בנגב, ואלפי טונות של ברזל, בקבוקי זכוכית ופלסטיק נאספו ורוכזו סמוך למקום הקמת המפעל העתידי. חברי הוועדה פחדו שמישהו יגנוב את כל החומרים האלו, ולכן החליטו להעסיק שומר שידאג לכך שאיש לא יתקרב למקום. אך אז שאלו את עצמם חברי הוועדה: "איך השומר ידע לעשות את עבודתו בלי מישהו שינחה אותו?" ולכן הם הקימו מחלקה לתכנון והדרכה, ושכרו שני אנשים נוספים; אחד שיקבע את ההנחיות לשומר ואחד שיבדוק את יעילותן. "רגע רגע..." חשבו חברי הוועדה, "אבל איך נדע שהשומר באמת מבצע את ההנחיות שמחלקת ההדרכה תעביר לו?" כדי להבטיח שהדבר אכן יתקיים, הורו חברי הוועדה להקים מחלקה לבקרת איכות, ושכרו שני אנשים נוספים; אחד שיעקוב אחר עבודתו של השומר ואחד שיכין דוחות מפורטים על התנהלותו בהתאם לתצפיות. "איך אנחנו נשלם לכל האנשים האלה לפני שיש לנו בכלל מפעל?" שאלו את עצמם חברי הוועדה, ומיד הורו על הקמת מחלקת משאבי אנוש והעסקת 3 אנשים נוספים; מנהל משאבי אנוש, עוזר מנהל ורואה חשבון. לפתע חברי הוועדה הבינו, "כבר יש לנו 8 עובדים ואפילו אין לנו מפעל! מי יהיה אחראי עליהם?" כדי לפתור את הבעיה הזו, הם הורו על הקמת חטיבת ניהול שתכלול 3 עובדים נוספים: מנכ"ל, משנה למנכ"ל ואיש תמיכה טכני. לאחר כמה חודשים גילו חברי הוועדה שהם חורגים מהתקציב שנקבע להם והבינו שהם חייבים לבצע קיצוצים. אז הם החליטו לפטר את השומר...
שרברבים חכמים יותר מאנשי עסקים
שלושה אנשי עסקים ושלושה שרברבים הגיעו לתחנת רכבת וקנו כרטיסים לכיוון מרכז הארץ על מנת להשתתף בכנס. כל אחד משלושת אנשי העסקים קנה כרטיס לעצמו, אולם שלושת השרברבים קנו יחדיו רק כרטיס אחד. "איך שלושתכם מתכננים לנסוע ברכבת רק עם כרטיס אחד?" שאל אחד מאנשי העסקים את השרברבים. "חכה ותראה..." ענה אחד השרברבים וחייך. כשעלו לרכבת, אנשי העסקים התיישבו בכיסאות, בעוד ששלושת השרברבים נדחסו לתוך אחד מתאי השירותים וסגרו אחריהם את הדלת. כשהכרטיסן עבר ברכבת וביקש לראות כרטיסים, הוא דפק על דלת השירותים ואמר, "כרטיס בבקשה". הדלת נפתחה ומתוכה יצאה יד אחת שאחזה בכרטיס. הכרטיסן לקח את הכרטיס והמשיך בדרכו. אנשי העסקים התרשמו מהרעיון הגאוני, והחליטו לנסות אותו בדרך חזרה לעירם. כשהסתיים הכנס, חזרו שלושת אנשי העסקים ושלושת השרברבים לתחנת הרכבת. אנשי העסקים קנו כרטיס אחד עבור שלושתם, אולם הם שמו לב שהפעם השרברבים לא קנו אפילו כרטיס אחד. "אין שום סיכוי שתצליחו לנסוע ברכבת עכשיו מבלי שיתפסו אתכם!" אמר אחד מאנשי העסקים. "חכה ותראה..." ענה אחד השרברבים וחייך. הם עלו לרכבת, ובזמן ששלושת אנשי העסקים נדחסו לתא השירותים הקטן, שלושת השרברבים נדחסו לתא שירותים אחר. זמן קצר לאחר מכן יצא אחד השרברבים מתא השירותים, דפק על דלת התא שבו הסתתרו אנשי העסקים ואמר "כרטיס בבקשה..."
נחיתת אונס בבסיס סודי של חיל האוויר
טייס חובב שיצא לטיסה קצרה גילה במהלכה שציוד הניווט והתקשורת שלו לא עובד כשורה. הוא חיפש אחר מקום לנחות בו כדי שיוכל לסדר את הבעיה ומצא מסלול נחיתה שלא הופיע באף אחת מהמפות שלו... לאור העובדה שהוא סבל מבעיות טכניות קשות, הוא החליט שלא לקחת סיכונים באוויר ולנחות בבסיס המסתורי. ברגע שנחת הקיפו את המטוס שלו מספר רב של חיילים וכיוונו אליו את הנשק שלהם. הטייס יצא מהמטוס מבוהל עם ידיים באוויר והובל מיד לחדר החקירות. הוא סיפר לחיילים שהוא פשוט יצא לטיסה קצרה, אולם במהלכה ציוד הניווט שלו החל לעשות בעיות ולא היה לו מספיק דלק כדי לחפש מקום אחר לנחות בו. החיילים החלו לעשות בדיקה מקיפה אודות אותו הטייס, ואחרי לילה ארוך של חקירות, במהלכו השתכנעו כולם שהוא אינו מהווה סכנה ביטחונית, הוחלט לשחרר אותו. אחד הקצינים עשה לטייס תדריך ארוך שניתן לתמצת במילים "לא ראית כלום!", ולאחר שקיבל מספר איומים למאסר עולם במקרה שיחשוף אפילו פרט אחד, עזרו לו לתקן את ציוד הניווט שלו והוא שוחרר לדרכו. ביום שלמחרת חיילי הבסיס הסודי לא האמינו כשראו את אותו המטוס נוחת שוב בתוך שטח הבסיס! כמו בפעם הקודמת, הם הקיפו את המטוס וכיוונו אליו את הנשק שלהם, ושוב הטייס יצא ממנו עם ידיים באוויר, אלא שהפעם התלוותה אליו אישה. "תעשו לי מה שאתם רוצים!" הוא אמר והוסיף, "הייתי חייב להסביר לאשתי איפה הייתי אתמול בלילה והיא לא האמינה לי!"
כבר 50 שנה שהם חולקים הכל...
איש צעיר שטייל בקניון ראה זוג קשישים שהתיישבו לאכול המבורגר שהזמינו במסעדת מזון מהיר. הוא הבחין בכך ששניהם הזמינו יחדיו רק ארוחה אחת – המבורגר אחד, צ'יפס אחד וכוס שתייה אחת. האיש הצעיר המשיך להסתכל על הקשישים וראה שהגבר מחלק כל פריט לשתיים – את ההמבורגר הוא חצה לחצי, את הצ'יפס הוא ספר כך שלכל אחד מבני הזוג תהיה אותה כמות, ואת השתייה הוא מזג לכוס נפרדת עד שהגיעה לגובה החצי. הקשיש התיישב מול אשתו והתחיל לאכול, בעוד שהיא רק ישבה וצפתה בו עם ידיים שלובות. האיש הצעיר החליט לשאול את הזוג אם הוא יכול לעזור להם לרכוש ארוחה נוספת, כך שלא יצטרכו לחלק את שלהם לשתיים. "הו לא...", אמר הקשיש, "תודה על ההצעה, אבל אנחנו נשואים כבר 50 שנה ותמיד חולקים כל דבר בינינו שווה בשווה". "זה ממש מרגש לשמוע," אמר האיש הצעיר, "אבל זה לא מסביר מדוע את לא אוכלת גברתי?" "אני מחכה שיגיע תורי להשתמש בשיניים..."
בילוי משותף בסופ"ש
אישה נשואה יצאה לסוף שבוע סוער בבית מלון עם המאהב שלה, שבמקרה הוא גם חברו הטוב ביותר של בעלה... השניים בילו ביחד כל הלילה ולא יצאו מחדר המלון אפילו לדקה אחת. למחרת בבוקר, הטלפון של האישה צלצל בשעה מוקדמת והיא קמה מהמיטה כדי לענות. המאהב שנשאר לשכב במיטה, שמע אותה אומרת: "מה נשמע?" "כן אני מאוד שמחה שהתקשרת..." "באמת? זה נשמע מעולה!" "אני שמחה לשמוע שאתה כל כך נהנה..." "מדהים, כל הכבוד" "אוקי, אני אוהבת אותך. ביי ביי!" ולאחר מילים אלו היא ניתקה את השיחה וחזרה לשכב במיטה ליד מאהבה המבולבל. "עם מי יש לך שיחות כאלה ביום שבת ובכזאת שעה מוקדמת בבוקר? הכל בסדר?" שאל הגבר. "זה בסדר" ענתה האישה, "זה רק היה בעלי שהתקשר להגיד לי כמה כיף לו בטיול הג'יפים שהוא עושה איתך..."
הנשיקה הגדולה של דוד הקטן
ביום אחד בבית הכנסת השכונתי, דוד בן ה-10 ניגש לרבי ואמר: "רבי, אני חושב שעשיתי משהו רע..." "מה כבר קרה?" שאל הרב. "נישקתי את אחת מהילדות בשכונה על השפתיים..." "נו באמת דוד, אתה יודע שאסור לך לעשות דברים כאלה!" "אבל זה לא אשמתי!" ענה דוד הקטן, "היא אמרה לי לעשות את זה!" "מי זאת הילדה הזאת?" שאל הרב. "אני לא יכול להגיד לך, היא אמרה לי שאם אני אגלה למישהו שהתנשקנו אז כולם יתחילו לדבר עליה ולהגיד עליה שהיא ילדה רעה!" "אתה יודע שאני אגלה במוקדם או במאוחר אז עדיף שפשוט תגיד לי עכשיו... הרי אין יותר מדי בנות בשכונה שלנו שיעשו דברים כאלה." "אבל אמרתי לה שאני לא אספר!" "זאת הייתה גלי בכור שגרה ליד הגינה הציבורית?" התחיל הרבי לחקור. "אני לא מגלה מי זאת!" ענה דוד. "אולי מיכל לוי שעכשיו עברה לשכונה?" "אני לא מוכן לספר כלום!" "אההה... בטח זאת הייתה הילה שוורץ שכל הזמן מסתובבת ליד הירקן..." "השפתיים שלי חתומות!" "אז זאת בטח הייתה ורד גליקמן שתמיד עושה צרות בבית הספר!" "רבי בבקשה ממך, אמרתי לה שאני לא אספר." הרבי נאנח באכזבה ואמר: "אתה ילד מאוד עקשן דוד, אבל לפחות אתה נשאר נאמן למילה שלך. יחד עם זאת אתה עדיין צריך להיענש על מה שעשית ולכן אני אוסר עלייך להגיע לשיעורים בבית הכנסת במשך חודש! עכשיו לך הביתה ותחשוב טוב על מה שעשית..." בסיום השיחה הזאת יצא דוד הקטן מבית הכנסת ופגש ליד שער הכניסה את חברו הטוב בני שניגש אליו ושאל: "נו? איך הלך?" "התוכנית עבדה מעולה!" ענה דוד, "קיבלתי חודש שלם של חופש מהרבי ופרטים על 4 בנות ששווה להתחיל לדבר איתן!"
איך אומרים חג שמח בפולנית?
לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה התחתנת, שלום. שנה טובה ואל תדאג לי, אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול וכואב לי בכל הגוף. מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאמא שלך. אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי. אלוהים יודע שהאמא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד או מבשלת להם כמו שצריך. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים. תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת. היה כל כך קשה לך לבוא לבקר? שמתי אותם בפריזר, שיישארו טריים עד שתצטרך אותם בשביל הקבר שלי. ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את מקל ההליכה שלי בשבוע שעבר כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. התרגלתי לשבת בחושך, כי אתה גר רחוק ואין מי שיחליף את הנורה שנשרפה. גם התרגלתי לקור מאז שהמזגן התקלקל ואין מי שיתקן אותו. יש לזה יתרונות, המיטה הקפואה בבית האבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות. אל תחשוב על לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות אליהן אתה נוסע כל שנה. תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לזאת, איך שקוראים לה עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר... שנה טובה, אמא.
בעיית הדיבור של אברהם
לאברהם בן ה-80 היה מנהג קבוע בכל יום שישי בבוקר, להיפגש עם חבריו הטובים והוותיקים לכוס קפה באחת ממסעדות העיר ולדבר על כל נושא שבעולם החל מפוליטיקה וספורט, ועד להעלאת זיכרונות מהעבר. לאחד ממפגשי הקפה האלו אברהם הגיע בדיוק אחרי שעבר עקירת שיניים מורכבת והתאמת שיניים תותבות, וביום הזה הוא בקושי היה יכול לדבר. בשבוע שלאחר מכן הוא כבר הצליח לדבר במשך כעשר דקות, והוא תרם משפט לשיחה מפעם לפעם. שבועיים לאחר העקירות אברהם דיבר במשך כ-20 דקות ואף סיפר סיפור או שניים לחבריו. שלושה שבועות אחרי הפגישה עם רופאי השיניים אברהם לא הפסיק לדבר במשך כל המפגש, נכנס לדבריהם של חבריו בהתלהבות ללא הרף והיה לו מה להגיד על כל דבר ונושא שרק עלה. חבריו היו מאוד מבולבלים מהתנהגותו של אברהם והם החליטו לשאול אותו על כך במפגש שנערך שבוע לאחר מכן. "תגיד לנו אברהם, מה קרה לך בשבועות האחרונים? קודם אתה בקושי מוציא מילה מהפה ואחר כך אי אפשר להשתיק אותך לרגע!" "יש לזה הסבר מאוד פשוט" הוא ענה, "בשבוע הראשון כאבו לי החניכיים ובקושי יכולתי לדבר, אז כמעט ולא אמרתי כלום. בשבוע השני התחלתי להתרגל לשיניים החדשות שלי והכאב ירד אז יכולתי לדבר יותר." "אבל איך קפצת ממצב כזה ללדבר בלי הפסקה במשך כמעט כל היום???" "כי בשבוע שעבר לקחתי בטעות את השיניים התותבות של אשתי..."
יוסי החקלאי באמריקה
ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר. כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד. זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!". יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו. אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב. "מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!" "זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."
הסוד לנישואים ללא ריבים
אבי ואיציק היו חברים טובים במשך שנים ארוכות, וכמעט בכל מפגש אבי תמיד היה מספר לאיציק על הבעיות והמריבות שהיו לו עם אשתו על בסיס כמעט יומי. בכל פעם איציק היה מרגיע את אבי ונותן לו כמה עצות, אך הוא אף פעם לא חלק איתו סיפורים דומים מחיי הנישואין שלו. יום אחד אבי החליט שהוא פשוט חייב לשאול את איציק למה הוא אף פעם לא מתייעץ איתו על בעיות ומשברים מחיי הזוגיות שלו. "זה פשוט בגלל שאנחנו לא רבים", סיפר לו איציק. "זה לא ייתכן", אמר אבי, "אין דבר כזה זוג נשוי שלא רב". "בעיקרון אתה צודק, אבל במקרה שלנו יש לי ולאשתי משהו מיוחד שעוזר לנו", אמר איציק. "אז אולי תספר לי מה זה כדי שגם אני סופסוף אקבל קצת נחת מהנישואים שלי?" "במקרה שלך זה כבר מאוחר יותר. הסוד לנישואים בלי ריבים קשור לדברים בעבר שלי ושל אשתי". "ומה זה הסוד הגדול הזה?" "השכלה", השיב איציק. "מה זאת אומרת השכלה? איזה קשר יש בין זה לבין נישואים?!" שאל אבי בתסכול. "לאשתי ולי יש מערכת יחסים בלי ריבים כי כל אחד מאתנו למד משהו אחר״ ענה לו איציק, ״לה יש תואר בתקשורת ואני למדתי משחק ותיאטרון. בגלל זה בכל פעם שמשהו מפריע לה היא מתקשרת איתי בצורה מעולה, מדברת במשך שעות ומסבירה לי על כל דבר קטן שמפריע לה לפחות ארבע פעמים". "ומה אתה עושה?" תמה אבי, ואיציק אמר לו בחיוך: ״אני משחק אותה כאילו שאני מקשיב, ככה כולם מרוצים!"
כך מוכרים ביטוח חיים עם 100% הצלחה
אדוארד הוא סוכן ביטוח שנשלח ללשכת הגיוס של צבא ארצות הברית על מנת להסביר לחיילים הטריים על זכויותיהם הממשלתיות, ובמיוחד על ביטוח החיים שביכולתם לרכוש. בתוך זמן קצר סמל ג'ורג', שהיה ממונה על אולם ההרצאות, שם לב שכל חייל שנכנס להרצאה של אדוארד מיד חותם על ביטוח חיים! הצלחה כזו של 100% היא דבר שלא קרה מעולם עם אף סוכן ביטוח אחר שהגיע להרצות לחיילים בלשכת הגיוס, ועל כן נראה היה לו שמשהו חשוד בהרצאה של אדוארד. במקום לשאול את אדוארד בנוגע לאחוז הצלחתו הגבוה, סמל ג'ורג' החליט להיכנס לאחת ההרצאות שלו כדי לשמוע את נאום המכירות שהוא עושה. "אם יש לכם ביטוח חיים הממשלה מתחייבת לשלם 200,000 דולר למשפחה שלכם במקרה שבו תיהרגו בשדה הקרב", הוא שמע את אדוארד אומר. "מנגד, אם תצאו לקרב ותיהרגו ללא ביטוח חיים, משפחתכם תקבל אך ורק 6,000 דולר מהממשלה". עד לרגע זה סמל ג'ורג' לא שמע שום מידע חדש שעוד לא הכיר מסוכני ביטוח אחרים שהגיעו ללשכת הגיוס, עד אשר סיכם אדוארד: "את מי אתם חושבים שהממשלה תחליט לשלוח לשדה הקרב קודם?"
הגינקולוג שרצה לעשות הסבת מקצוע
ד"ר לוי היה גינקולוג במשך 25 שנה והוא הרגיש שהעבודה שלו כבר הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו, לכן הגיע הזמן לעשות הסבת מקצוע. למרבה ההפתעה של כל חבריו, הוא החליט להירשם ללימודי מכונאות רכב. "אחרי שעבדתי במשך כל כך הרבה שנים ב'תיקון' גוף האישה, המכונה המורכבת ביותר בעולם, אין לי ספק שאני אצליח להתמודד עם העבודה הזאת." הוא אמר, ונרשם ללימודי מכונאות בביטחון גמור שהוא יסיים אותם בהצטיינות וללא שום קושי. בסוף מסלול ההכשרה ניתנה לכל התלמידים משימה: לתקן בעיה מורכבת במנוע של מכונית. לכל תלמיד ניתן ציון מ-0 עד 100 על סמך המקצועיות והמהירות, וכמובן שגם על התקינות של המנוע. אחד אחרי השני כל התלמידים ביצעו את המבחן וכולם קיבלו ציונים בין 50 ל-80. כאשר הד"ר ניגש למשימה הוא עשה זאת בביטחון של רופא מנוסה, פירק בעדינות כל חלק וחלק, עבד במיומנות עם כלי העבודה השונים והצליח להגיע לכל פינה נסתרת במנוע של המכונית. לאחר שסיים הוא ניגש בגאווה רבה למדריך וקיבל ממנו דף משוב עם ציון מפתיע מאוד, אפס מאופס. "מה זה הדבר הזה?! אין לך בושה?" אמר ד"ר לוי למדריך, "אני עשיתי בדיוק את מה שהיה צריך! אני הייתי גינקולוג במשך שנים! נראה לך שאני לא יכול להיות מוסכניק?!". "מר לוי תירגע", אמר המדריך, "אין לי מילה רעה להגיד על התיקון עצמו, קיבלת 50 נקודות מלאות על הטכניקה ו-50 נקודות מלאות על תקינות המערכת בסיום. אני נשבע לך שבחיים לא ראיתי מישהו עובד ככה. הבעיה היא שירדו לך 100 נקודות על הזמן שזה לקח לך". "ברור שזה ייקח לי הרבה זמן! איך אתם מצפים ממני לעשות את זה יותר מהר?". "בפעם הבאה תנסה שלא לעשות את כל התיקונים דרך האגזוז...".
לפני ואחרי שנים רבות של נישואים
לאחר שחיכו לזה זמן רב, בעל ואישה צעירים שזה עתה נישאו הגיעו סופסוף לסוויטת ירח הדבש שלהם. האישה נראתה קצת מהורהרת ומרוחקת אז בעלה הלהוט התיישב לידה כדי לנסות ולהרגיע אותה. "הכל בסדר?" שאל הבעל, "כן" ענתה האישה, "פשוט יש לי מעט חששות לקראת העתיד", המשיכה. "אז דברי איתי יקירתי... ספרי לי מה מכביד על ליבך!" השיב הבעל בציפייה לעבור את השאלות ולהתקדם לשלב יותר מהנה. האישה הסתכלה עליו ואמרה: "אם כך... יש לי כמה שאלות חשובות ואני רוצה שתהיה כן איתי. אחרי זה נוכל... להמשיך". בעל: "סוף כל סוף! הגיע הזמן באמת!" אישה: "אתה רוצה שאני אעזוב?" בעל: "לא! אל תחשבי על זה אפילו!" אישה: "אתה אוהב אותי?" בעל: "כמובן! מאז ומתמיד ולא אפסיק לעולם!!!" אישה: "האם אי פעם בגדת בי?" בעל: "לא! למה שאני אעשה דבר שכזה בכלל?" אישה: "האם אתה מוכן לנשק אותי?" בעל: "בכל הזדמנות שתהיה לי!" אישה: "האם אי פעם תצעק עלי?" בעל: "כמובן שלא! את משוגעת?!" אישה: "האם אני יכולה לסמוך עליך?" בעל: "כן..." אישה: "הו יקירי!" זה היה לפני שנות נישואים רבות... רוצים לדעת איך הזוג הזה נשמע לאחר 20 שנים יחד? פשוט קראו את השיחה ביניהם מלמטה למעלה!
כשדוד הכין לאשתו ארוחה
כמדי בוקר, דוד נוהג לקום לפני שאשתו הילה מתעוררת ולהכין לה ארוחת בוקר גדולה שכוללת 2 ביצי עין הפוכות, סלט ישראלי חתוך גס וכוס קפה גדולה. בוקר אחד, אשתו התפרצה לפתע למטבח בהפתעה: "זהירות!" היא צעקה, "אתה תרסק את הביצים, תעשה את זה ביותר בעדינות!" דוד היה מופתע מעצם העובדה שאשתו קמה לפני שהשעון המעורר צלצל ומההיסטריה שלה, אך הקשיב לה מבלי לומר מילה. "תוסיף עוד שמן למחבת לפני שהביצים ידבקו!" גערה בו הילה בזעם. דוד הביט בה בתדהמה אבל המשיך לעשות כדבריה. "אלוהים אדירים הביצים עוד רגע נהרסות! מה קורה איתך?! עוד שמן, עוד שמן!", היא המשיכה. כשהוא מופתע מן התגובות, החליט דוד להניח לביצים ועבר להכין את סלט הירקות שלו. "אתה לא נורמלי!" צעקה הילה, "אתה לא רואה שאתה עוד רגע נחתך מהסכין? איך אפשר לסמוך עליך?! מי לימד אותך להשתמש בסכין חיתוך?" אחרי שספג את תגובתה בשקט, הוא המשיך להכנת הקפה. "למה אתה שם כל כך הרבה חלב בנס קפה, אתה נפלת על הראש?!" דוד הפסיק הכל, הביט בה בזעם ושאל: "מה קורה איתך? אני עושה את זה מדי יום! מה לעזאזל גורם לך לחשוב שאני לא יודע להכין ארוחת בוקר?" אשתו הביטה בו במבט שליו ואמרה: "רק רציתי שתראה איך זה מרגיש כשאני נוהגת ואתה יושב לידי".
אישה שקיבלה הזדמנות שנייה לחיים
ביום בהיר אחד, בעודה הולכת ברחוב, הרגישה רינה בת השישים כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה. היא הובלה במהירות לבית החולים, שם התגלה שעל הרופאים לערוך ניתוח מידי כדי להציל את חייה. בעודה שוכבת חסרת הכרה על שולחן הניתוחים, רינה לפתע הרגישה את עצמה עומדת לצד הרופאים. היא ראתה אותם עובדים במרץ כדי להציל את חייה ולפתע היא שמה לב שלצידה עומד לא אחר מאשר מלאך המוות. "זהו? זה הסוף שלי?" היא שאלה אותו. "עדיין לא", אמר מלאך המוות, "את תחיי עוד לפחות 20 שנה". ולאחר דברים אלו הוא נעלם ורינה איבדה את הכרתה... הדבר הבא שרינה זכרה הוא שהיא שכבה על מיטה בבית החולים כשהרופאים שלה העירו אותה וסיפרו לה שהניתוח עבר בהצלחה. הם סיפרו לה שהיא הייתה קרובה מאוד למוות, אבל במזל גדול מאוד היא זכתה בחייה מחדש. רינה זכרה היטב את מה שהיא חוותה בזמן הניתוח, ולכן היא החליטה לקחת ברצינות את דברי הרופאים ולחיות את 20 השנים שנשארו לה בצורה הטובה ביותר ומבלי לחסוך מעצמה דבר. לאחר שהיא החלימה מהניתוח, היא החליטה להישאר בבית החולים ולבקש מהרופאים הרמת פנים, הסרת משקפיים, זריקות קולגן, ניתוח אף, הסרת שיער, שאיבת שומן והגדלת חזה. היא אפילו ביקשה שספר יגיע במיוחד לבית החולים כדי לצבוע לה את השיער. וכך, אחרי תקופה ארוכה בבית החולים, רינה יצאה מהדלת הראשית כשהיא נראית צעירה יותר ב-20 שנה; גופה חטוב ומלא בכל המקומות הנכונים, שיערה שופע צבע וחיוך ענק על פניה. 5 דקות לאחר מכן רינה חשה כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה. פעם נוספת היא פתאום הרגישה שהיא עומדת ליד גופה בעוד צוות בית החולים מיהר להכניס אותה בחזרה פנימה, אך למרבה הצער הם לא היו מהירים מספיק ורינה נפטרה בדרך לחדר הניתוחים. פעם נוספת היא ראתה לצידה את מלאך המוות... "מה זה אמור להיות?! איך יכול להיות שאני מתה??? בפעם הקודמת אמרת לי שיש לי לפחות עוד 20 שנה!" מלאך המוות הסתכל עליה לרגע בפליאה ואמר: "רינה?! זאת את?! בכלל לא זיהיתי אותך..." מסקנה: אין שום דבר רע בטיפוח עצמי והקפדה על מראה, אבל אם אתם רוצים לחיות את החיים שלכם כמו שצריך, תחיו אותם כמו מי שאתם ואל תנסו להיות אף אחד אחר!
4 השבועות האחרונים של החיים
חזי, חיים ודוד תמיד היו יושבים ביחד בקיוסק השכונתי לפחות פעם אחת בכל שבוע לקפה וסיגריה, ובכל פעם שנפגשו הם היו מדברים על כל נושא שבעולם, מכדורגל ועד לשיחות על החיים. באחד מהמפגשים עלתה השאלה מה כל אחד מאנשי החבורה היה עושה לו היו נשארים לו רק עוד 4 שבועות לחיות... חיים התחיל ואמר: "אני אלך לבית הכנסת בכל יום, אתפלל ואבקש סליחה על כל הדברים הרעים שאי פעם עשיתי. בשאר הזמן אני אתנדב ואנסה לעזור לנזקקים כמה שיותר". חבריו הנהנו בראשם והסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושחשוב מאוד לנקות את המצפון ולעזור לזולת כמה שיותר לפני שעוברים לעולם הבא. דוד המשיך ואמר: "הרעיון שלך טוב, אבל אני לא הייתי מבזבז זמן על זרים והייתי פשוט משקיע את כל זמני בבילוי עם המשפחה. בטח הייתי לוקח את הילדים לאיזו חופשה מדהימה או מתפטר מהעבודה ומבלה איתם בבית את כל ארבעת השבועות האלה". פעם נוספת כל החברים הסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושהילדים הם באמת אחד מהדברים החשובים ביותר בעולם. חזי חשב במשך דקות ארוכות עד שלבסוף אמר: "אני הייתי מתקשר אל חמותי, בא אליה הביתה ולוקח אותה ואת אשתי בגרוטאה הישנה הזאת שהיא נוהגת עליה לטיול בכל רחבי הארץ. אני אשבור את הרדיו, נישן כל לילה בשטח, נאכל טונה ולחם, אני אפסיק לעשן וכל הדרך אני אסע רק על 60 קמ"ש". שני חבריו היו מבולבלים לחלוטין ולאחר רגע ארוך של שתיקה, חיים לבסוף שאל את חזי למה הוא ירצה לבלות ככה את החודש האחרון של חייו. "אהה זה קל מאוד להסביר", ענה חזי, "נכון אומרים שהזמן טס כשאתה נהנה? אז לפי כמות הסבל שאני הולך לחטוף, ה-4 שבועות האלה יעברו לי כמו 4 שנים!"
למה זקן העיירה הפסיק להתפלל?
במשך כל 30 השנים שבהן הוא היה החזן בבית הכנסת של עירו, שמואל תמיד היה רואה את אליהו הזקן יושב ומתפלל במקומו הקבוע בכל יום. אך זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-95, אליהו הפסיק להגיע לבית הכנסת... שמואל חשב בהתחלה שמדובר באירוע זניח, שכן מדובר באדם מבוגר מאוד, אך ככל שהימים עברו הוא הפך ליותר ויותר מודאג עד שיום אחד הוא החליט ללכת לביתו של אליהו ולדרוש בשלומו. למרבה הפתעתו של שמואל, כשהוא הגיע לביתו של אליהו היה זה הזקן בכבודו ובעצמו שפתח לו את הדלת כשחיוך גדול על פניו. לאחר חילופי דברים קלים, שאל אותו שמואל: "אמור לי אליהו, אין מאמין אדוק יותר ממך בקהילתנו, במשך 30 שנה ראיתי אותך בבית הכנסת כמעט מדי יום וכעת אתה נעלמת מבלי להגיד מילה. מדוע אינך מגיע יותר להתפלל איתנו?". אליהו הזקן הנמיך את טון הדיבור שלו וסימן לשמואל להתקרב אליו, "אני אסביר לך בדיוק מה קרה..." הוא אמר לו. "כשהגעתי לגיל 85 ציפיתי שאלקח אל השמיים בכל יום, אך למרות זאת המשכתי להגיע לבית הכנסת במקום להישאר בבית ולנוח כדי להבטיח את יחסיי הטובים עם בורא עולם. בגיל 90 הבנתי שכנראה זכיתי בחסדו, והמשכתי להגיע לבית הכנסת כדי להודות לו אך המשכתי לצפות למותי בכל יום. לפני כמה ימים, כשהגעתי לגיל 95, הבנתי שיושב במרומים כנראה קצת עסוק, ואין לו זמן לקבל את תודתי או לאסוף אותי לחיקו". "אני לא מבין מה הבעיה" אמר שמואל המבולבל, "אתה זכית לאריכות ימים וזה נראה שאתה בריא כשור למרות גילך המופלג, אז למה לא להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהגיד ליושב במרומים תודה?". "תראה..." אמר אליהו, "בשל גילי המתקדם אני מצפה למותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם הקב"ה שכח אותי אני לא בדיוק להוט להזכיר לו...".
איך גבר מפסיק לריב עם אישתו?
דודי ושני נשואים באושר מזה שנתיים, אך מאז ששני החלה לעבוד שעות נוספות, דודי שם לב שהוא והיא רבים בלי הפסקה. לאחר זמן רב של התמודדות עם המצב, דודי החליט לעשות מעשה ומבלי ששני ידעה על כך, הוא נפגש עם יועצת נישואים כדי ללמוד כיצד ניתן לפתור את משבר הזוגיות שלהם. "מה לפי דעתך הבעיה?", שאלה יועצת הנישואים את דודי. "אני פשוט לא יודע מה לעשות. אישתי קורעת את עצמה בעבודה. אני יודע שהיא גם ממשיכה לעשות המון בבית וכל הלחצים האלה גורמים לה להיות חסרת סבלנות. אז לא משנה מה אני עושה, היא רבה איתי כל הזמן בלי שום סיבה", השיב דודי בייאוש. היועצת הרהרה לרגע במצב ולבסוף אמרה: "יש לי רעיון מעולה בשבילך. בפעם הבאה שאשתך חוזרת מהעבודה, תכין לעצמך כוס תה קמומיל ותגרגר בגרון כל לגימה לפני שאתה בולע". "ל... לגרגר תה קמומיל? זה הפתרון?", שאל דודי בהיסוס. "כן", השיבה היועצת, "תשתדל לגרגר את התה בכל פעם שאתה לוגם ממנו ולפחות עד שתסיים כחצי כוס". לאחר שבוע דודי נפגש בשנית עם יועצת הנישואים כשהוא שמח ונלהב: "זה היה רעיון מבריק! זה פשוט עבד! כל פעם כשאישתי נכנסה הביתה, גרגרתי את התה בגרון והיא אפילו לא ניסתה לריב איתי!" כשהיא שמחה ומרוצה השיבה לו היועצת: "אתה רואה? זה מה שקורה כשמדברים פחות ומקשיבים יותר!"
פסיכולוג הילדים שעשה ניסוי...
דני הוא פסיכולוג ילדים במקצועו ובמקביל הוא גם אב במשרה מלאה לזוג תאומים זהים ומתוקים. למראית עין, כמעט ולא ניתן להבדיל ביניהם למעט הבדל אחד עצום – אחד התאומים הוא אופטימיסט מטבעו שתמיד מצליח לראות את חצי הכוס המלאה ואילו השני הוא פסימיסט שתמיד שוקע במרה השחורה. ערב לפני יום ההולדת של ילדיו, החליט דני לערוך ניסוי קצרצר בשביל לראות עד כמה גדולים ההבדלים בין שני התאומים. בזמן שהם היו בבית הספר, הוא הניח בחדרו של התאום הפסימיסט שלל צעצועים חדשים ונוצצים, ואילו בחדרו של התאום האופטימיסט הוא שם שקית צבעונית ובתוכה גללים של סוס. כששני ילדיו חזרו מבית הספר, ניגש דני לחדרו של כל אחד מן התאומים בשביל לראות את תגובתם. בחדרו של התאום אשר רואה הכל באופן שלילי, הופתע דני לראות כיצד בנו בוכה ומתייפח: "מה קרה?", שאל דני בדאגה. "יש לי המון משחקים חדשים", מירר ילדו בבכי. "עכשיו אני צריך לקרוא מלא מדריכים בשביל לדעת איך לשחק בהם, לדאוג להחליף להם סוללות כשצריך וגם ככה בסופו של דבר הם ייהרסו ויישברו!". לאחר שהרגיעו, ניגש דני אל חדרו של התאום והופתע עוד יותר לראות את אחיו צוהל בששון ובשמחה למראה השקית הצבעונית עם גללי הסוס. "איזה יופי לראות אותך מאושר ככה!" אמר דני בסמוך לדלת חדרו של בנו. "מה קרה? על מה כל השמחה?" שאל בסקרנות. "תראה אבא!", אמר בנו. "הסוס שקנית השאיר לי הפתעות בכל החדר, עכשיו אני רק צריך למצוא אותו!". מוסר ההשכל: החיים מורכבים מאוסף האירועים המתרחשים בחיינו ומהאופן שבו אנו חווים ומפרשים אותם. אנחנו לא יכולים לשלוט בדברים שקורים לנו, אך אנו בהחלט יכולים לשנות ולו במעט, את אופן ההסתכלות שלנו עליהם וכך החיים יהפכו לצבעוניים ומהנים יותר!
מי יכול לסחוט את הלימון?
אריק השרירן היה ברמן בפאב שכונתי, שהיה משוכנע שהוא האדם החזק ביותר בעיר. למעשה, הוא היה כל כך בטוח בעצמו, עד שהוא היה מציע באופן קבוע לכל מי שחלק עליו להשתתף בתערבות על סך 1,000 שקלים... אריק המגודל היה לוקח לימון מהבר וסוחט ממנו את כל המיץ רק באמצעות הידיים שלו. לאחר מכן הוא היה נותן את הלימון לאדם שאותו אתגר, כדי לראות האם הוא יצליח לסחוט 5 טיפות נוספת של מיץ לימון. אריק הבטיח שוב ושב שהאדם הראשון שיעשה זאת יקבל ממנו את הכסף, אך במשך תקופה ארוכה אף אחד לא הצליח לנצח בהתערבות הזו. מרימי משקולות, ספורטאים מקצועיים, מאמני כושר וברמנים אחרים, אף אחד לא הצליח לסחוט אפילו 2 טיפות של מיץ מהלימון אחרי שאריק סיים איתו. יום אחד נכנס לפאב איש צעיר וכחוש שהרכיב משקפיים עבות ולבש חולצה פשוטה ודהויה. "שמעתי על ההתערבות שאתה מציע", הוא אמר לאריק בקול צייצני, "ואני הייתי רוצה לנסות לנצח אותך". אחרי שכל האנשים שישבו במקום הפסיקו לצחוק, אריק הסכים שהאיש הקטן ינסה את מזלו. הוא לקח לימון מהבר וסחט את כל כולו אל תוך כוס זכוכית ריקה עד שכל מה שנשאר ממנו היה קליפה יבשה ומקופלת, אותה הוא זרק על האיש הקטן והממושקף. כל שאר הלקוחות של הפאב פרצו שוב בצחוק אדיר, אך האיש הקטן פשוט הרים את קליפת הלימון המעוכה, אחז בה ביד אחת וסחט 10 טיפות מיץ נוספות לתוך הכוס. אריק היה בהלם, אבל הוא כיבד את התנאים של ההתערבות והוציא מכיסו ארנק כדי לשלם לאיש שהוכיח את כוחו האדיר. "תגיד לי" הוא שאל בעודו סופר את השטרות, "היו פה אלופי הורדת ידיים, מטפסי הרים ואנשים שבאופן כללי היו אוכלים אותך לארוחת בוקר. איך אתה הצלחת לסחוט עוד כל כך הרבה מיץ מהלימון הזה בזמן שהם לא הצליחו?" "זה מאוד פשוט" ענה האיש הקטן, "זו העבודה שלי". "מה זאת אומרת? אתה סוחט לימונים מקצועי או משהו שכזה?" "לא, אני עובד במס הכנסה."
אם בריאות הגבר הייתה תלויה רק באישה
מצבו הרפואי של משה החמיר מאוד בחודשים האחרונים, לכן הוא החליט לגשת לרופא ולבצע מספר בדיקות כדי לראות מה ניתן לעשות בנידון. אל הבדיקה הוא הגיע עם אשתו, נעמה, ואחרי שביצע אותה הרופא אמר לו לחכות כמה רגעים בחוץ והזמין את אשתו אליו למשרד. "לצערי מצבו של בעלך אינו מזהיר", אמר הרופא לנעמה. "הוא סובל מלחץ כבד מאוד שמשפיע על בריאותו בצורה חמורה. אני אתן לך כמה עצות שיעזרו לך להקל עליו, ומומלץ מאוד שתעקבי אחריהן, ולא, הוא ימות תוך פחות משנה". "בכל יום עלייך להכין לו ארוחות בוקר, צהריים וערב מזינות", המשיך הרופא, "היי נחמדה ואדיבה בכל רגע נתון, אל תטילי עליו שום מטלות בבית, אל תטרידי את ראשו בבעיות שלך, אל תנדנדי לו והכי חשוב, עשי איתו אהבה לפחות 3 פעמים בשבוע. אם תעשי את כל אלה במשך כשנה, בעלך יחזור למצב בריאותי תקין". הרופא שלח את הזוג בחזרה לביתם מבלי להחליף מילה אחת עם משה, שבדרך הביתה שאל את אשתו, "נו, מה אמר הרופא?" "אתה תמות תוך שנה", היא ענתה...
היתרונות של עבודה ממשלתית
לאחר שנים רבות בהן ניסה למצוא עבודה, החליט אורן לגשת לריאיון למשרה במשרד ממשלתי. במהלך הראיון, היה עליו לענות על מספר שאלות לא קטן, אך לכל אורכו הוא חש ביטחון עצמי וכי תשובותיו מספקות את המראיין. לקראת סוף הריאיון, לאחר שהוא כבר שאל אינספור שאלות בנוגע לעברו המקצועי של אורן, נזכר המראיין בשתי שאלות אחרונות ששכח לשאול: "האם יש לך אלרגיות מסוימות?". "כן, אני אלרגי לקפאין, לכן לא שתיתי קפה מעולם בחיי", ענה אורן. "זו הפעם הראשונה שאני שומע על אלרגיה שכזו", אמר המראיין, "אבל כבר יצא לי לשמוע על מצבים מוזרים יותר". אורן חש הקלה למשמע דברי המראיין וכבר ציפה לשאלה האחרונה. "ועד משהו שלא דיברנו עליו, מה היה התפקיד שלך בצבא?" המשיך המראיין. "שירתי בתפקיד קרבי בחיל ההנדסה", ענה אורן. "יפה מאוד, שירות משמעותי נותן לך יתרון בסיכויים לקבל את המשרה. קרה לך משהו מיוחד במהלך השירות?" שאל המראיין. "ובכן...", אמר אורן, "קצת לא נעים לי לדבר על זה, אבל במהלך אחת מהפעילויות שלנו נפצעתי ואיבדתי את האשכים שלי". המראיין היה בהלם לרגע אך הוא התאושש במהרה ולאחר שכתב מספר דברים במחשב שלו הוא אמר, "אוקי, נראה שאתה מתאים לעבודה - התקבלת! שעות העבודה שלנו הן מ-8:00 בבוקר עד 16:00 אחרי הצהריים, אז אתה תוכל להתחיל כבר בראשון הבא בשעה 10:00". "רגע..." אמר אורן, "אם העבודה מתחילה ב-8:00 בבוקר, למה שאגיע רק ב-10:00?" "תראה, זו עבודה ממשלתית..." אמר המראיין, "בשעתיים הראשונות של הבוקר אנחנו רק שותים קפה ומגרדים בביצים, אז אין באמת סיבה שתגיע לפני..."
סוחר העתיקות והחתול
סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך... הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?" המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה. סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו". המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה". הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו". לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד. בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו". בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי". "סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?" "מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".
גלולות ההיריון של סבתא
ד"ר לוי יצא לגמלאות בשעה טובה, וכל המטופלים שלו עברו להשגחתו של ד"ר אבנרי הצעיר. אחת מהמטופלים האלו הייתה ברכה פרלשטיין בת ה-85, והיא זומנה לפגישת היכרות עם הרופא החדש שלה כדי לעבור על ההיסטוריה הרפואית שלה ולבדוק את התרופות שהיא נוטלת. בזמן שד"ר אבנרי בדק את כל התרופות שגברת פרלשטיין קונה באופן קבוע, עיניו נפקחו בתדהמה כשהוא ראה שהאישה המבוגרת שיושבת מולו קונה גלולות נגד היריון מדי חודש כבר במשך יותר משנה. "גברת פרלשטיין", שאל הרופא המופתע, "את יודעת שהכדורים האלה שאת קונה כל הזמן הם אמצעי מניעה נגד היריון?" "כן דוקטור", היא השיבה עם חיוך גדול על פניה, "בזכותם אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!" - "אני לא יודע מה הרופא שטיפל בך לפני סיפר לך, אבל לכדורים האלו אין שום קשר לאיכות השינה שלך." - "בחור יקר, תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת. בזכות הכדורים האלו אני הולכת לישון רגועה מתמיד." - "אני עדיין מבולבל גברת, גם אם את פעילה מינית, קשה לי מאוד להאמין שיש לך צורך בגלולות שכאלו...". - "ברור שאין לי צורך בהן! אבל הנכדה בת ה-17 שלי אוכלת אצלנו ארוחת ערב בכל יום, אז אני מכניסה את הגלולות האלו לעוגה שאני תמיד נותנת לה ואז אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!"
3 גברים בגן עדן
יום הדין הגיע, וכל האנשים בעולם שהיו ראויים לכך הגיעו לגן עדן, שם הם חולקו על ידי מלאכי השמיים לגברים ונשים. המלאך גבריאל התגלה לפני כל הגברים ופקד עליהם להסתדר בשתי שורות; באחת יעמדו כל הגברים ששמרו על כוחם במערכת היחסים, ובשנייה כל הגברים שנכנעו לנשים שלהם. בינתיים, הנשים נלקחו למקום אחר, ככל הנראה כדי לעבור מבחן משלהן... כמובן שברגע שהנשים נעלמו, מרבית הגברים מיד עשו את דרכם לשורה הראשונה שיועדה לגברים שעמדו על שלהם, לא נכנעו לדבר ושלטו בביתם ביד רמה. אך תחת עיניהן הבוחנות והשופטות של המלאכים, לאט לאט הם החלו לנדוד ולעבור לשורה השנייה, של הגברים הכנועים. כך נמשך הדבר במשך זמן רב עד שלבסוף נשארו רק 3 גברים בשורה הראשונה, ואילו השורה השנייה התארכה והתארכה עד מעבר לקו האופק. גבריאל הביט על ההתרחשות הזו במבט מאוכזב מאוד פנה אל כל הגברים: "אתם צריכים להתבייש בעצמכם! אתם נוצרתם בדמותו של בורא עולם והאישה נוצרה מעצמותיכם, אך אתם הרשיתם לעצמכם לתת לה לשלוט עליכם. רק שלושת הגברים האלו הם יוצאי דופן ואני בטוח שהם יכולים ללמד אתכם דבר או שניים. תגיד לי אתה", הוא אמר ופנה אל אחד משלושת הגברים, "איך אתה מתאר את מערכות היחסים שלך? איך אתה מרגיש בידיעה שאתה אחד מהגברים המיוחדים ביותר בעולם?" "האמת?" ענה הגבר, "הייתי בודד או תקוע במערכות יחסים אומללות במשך כל חיי. עכשיו כשאנחנו פה החרטה הכי גדולה שלי היא שלא התייחסתי לנשים טוב יותר". המלאך המופתע לא איבד מהתלהבותו ומיהר לשאול את הגבר השני איך הוא מסביר את אורח החיים שלו. "במשך כל החיים שלי עברתי מקשר לקשר, מעולם לא מצאתי אהבה ותמיד רציתי לשנות את דרכי ולהתייחס לנשים בצורה טובה יותר. עכשיו אני לעולם לא אוכל לעשות זאת..." הוא אמר ופרץ בבכי. המלאך המבולבל מיהר לפנות אל הגבר השלישי. "אמור לי בבקשה, אתה נראה לי מרוצה ורגוע למדי, מה הסוד שלך? איך אתה הצלחת להיות הגבר היחיד בעולם ששולט במערכת היחסים שלו, עומד על שלו, לא נכנע לנשים ועדיין נראה כל כך בטוח בעצמו ושלו?" "אני מצטער אבל אין לי תשובה בשבילך", אמר הגבר השלישי, "אני פשוט עומד פה כי אשתי אמרה לי לחכות כאן ולא לזוז עד שהיא חוזרת..."
למה הבעל ברח מהמסעדה?
גבר ואישה ישבו יחדיו במסעדה מפוארת ואכלו מכל טוב. הם צחקקו ופלרטטו, טעמו זה מן המנה של זו והביטו האחד לשנייה בעיניים עם ניצוץ של סקרנות ואהבה בדיוק כמו בדייט הראשון. רוני, המלצרית שלהם, לא יכלה שלא להתרגש מן המראה המלבב ודמיינה כיצד יגיע היום שבו גם היא תזכה באהבה שכזו. לפתע, כאשר היא לקחה הזמנה מן השולחן הסמוך, הבחינה רוני כיצד הגבר מחליק אט אט מן הכיסא מבלי שבת זוגתו שמה לב ומתחיל לזחול על הרצפה באיטיות. "ס.. סליחה.. אדוני..?" אמרה רוני בהיסוס, והאיש מיד הביט בה במבט זעוף, סימן לה להיות בשקט והמשיך לזחול אל עבר פינת המסעדה. רוני פנתה אל האישה בהססנות: "גבירתי?", אך הגברת המשיכה בשלה ואף עסקה בטלפון הנייד שלה מבלי להניד עפעף. כשהגבר הזוחל הגיע לקצה המסעדה הוא נעמד, רץ מהר אל כיוון דלת הכניסה וברח כל עוד נפשו בו. רוני שהייתה מופתעת מן המחזה המשונה רצה מיד אל האישה: "בעלך... הוא ברח! הוא יצא מהמסעדה בלי לשלם! מה הבעיה שלו?!" היא אמרה בבהלה. האישה הרימה את ראשה, הביטה ברוני ואמרה: "אני לא חושבת שהחשבון הוא הבעיה, הבעיה האמיתית היא בעלי האמיתי שהרגע נכנס למסעדה".
הצעירה הנאה והגבר המוזר בקניון
אישה צעירה ונאה מאוד טיילה לה להנאתה בקניון כשלפתע היא הרגישה טפיחה על הכתף שלה. כשהיא הסתובבה היא ראתה לפניה גבר מבוגר כבן 50 שפשוט עמד במקום, בהה בה וחייך. "סליחה? אפשר לעזור לך במשהו?" היא שאלה. "לא תודה, הכל בסדר גמור" ענה הגבר המסתורי. "אוקיי..." אמרה האישה המבולבלת לאחר כמה רגעים של שתיקה, הסתובבה והמשיכה ללכת אך להפתעתה הגבר החל ללכת לצידה. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" היא פנתה אליו לאחר הליכה קצרה, "אתה מנסה להתחיל איתי או משהו?" "לא, אני רק רוצה להיות קצת לידך אם זה בסדר", השיב הגבר. "זה ממש לא בסדר", היא השיבה, "איזה מין סוטה אתה שאתה ככה מטריד בחורות?" "אני לא סוטה! אני בכלל גבר נשוי!" הוא ענה לה. "אז אתה סוטה ובוגד, זה עוד יותר גרוע!" צעקה עליו האישה. "אני לא מנסה להתחיל איתך ואני גם לא רוצה להטריד אותך", אמר הגבר, "אני בסך הכל איבדתי את אשתי בקניון ואני רוצה שתעזרי לי למצוא אותה." "מה?! איך אני קשורה לזה?" אמרה האישה בפליאה. "בכל פעם שאשתי רואה שאני מדבר עם בחורה צעירה ויפה היא ישר מופיעה משום מקום וגוררת אותי למקום אחר. אני ואת עומדים פה כבר בערך דקה אז אני משער שהיא תגיע לפה בכל רגע..."
הפתרון היצירתי של הסוחר היהודי
יוסף היה הבעלים הגאה של חנות בגדים בניו יורק במשך הרבה מאוד שנים ותודה לאל, העסק הצליח. שמה של החנות היה "רחל", על שם אשתו האהובה של יוסף, ושלט שנושא את שמה קישט את דלת הכניסה מיום הקמת החנות. היות ולא היו הרבה חנויות בגדים בסביבה, כל תושבי האזור היו מגיעים באופן קבוע לחנות של יוסף ולאורך השנים הוא זכה להצלחה רבה מאוד, כשכמעט ולא היה סוף שבוע שבו החנות לא הייתה מלאה באנשים. למרבה הצער המידע הזה לא נעלם מעיניהם של המתחרים, ויום בהיר אחד נפתח בבניין הצמוד לחנותו של יוסף מתחם בגדים שהתהדר בשלט ענק עם הכיתוב "בגדים במחירים הטובים ביותר!". יוסף ורחל היו מאוד מאוד מודאגים, אבל הם האמינו שהם יצליחו להתמודד עם התחרות הקשה. לאחר כשבוע נחתה עליהם מכה נוספת, כאשר בצד השני של חנותם נפתחה חנות מיוחדת של בגדים מאיטליה שעל חזיתה נתלה שלט ענק עם הכיתוב: "הבגדים היפים והאיכותיים ביותר!". "מה אתה מתכנן לעשות?" שאלה רחל את יוסף, "אף אחד לא ייכנס לחנות הקטנה שלנו, נתחיל לאבד כסף, נפשוט את הרגל ובסוף נגלה שאנחנו גרים ברחוב." "אל תדאגי", ענה יוסף, "אני בטוח שאנחנו נמצא דרך להסתדר." לאחר כשבוע התברר שהאופטימיות של יוסף הייתה שגוייה לחלוטין, כמעט ואף אחד לא נכנס לחנות שלו ושל אשתו, שניצלה את השקט כדי להציק לו ללא הרף כדי שימצא פתרון לבעיה. למעשה, היא הציקה לו כל כך הרבה עד שהוא החל לחשוב על להעיף אותה מהחנות, ואז הוא חשב על רעיון גאוני... ביום שלמחרת החנות של השניים הייתה מלאה עד אפס מקום בלקוחות, ורחל לא הצליחה להבין מה הסיבה לשינוי הפתאומי הזה. "צאי החוצה ותסתכלי על החזית של החנות" אמר יוסף לאשתו, וכשהיא יצאה היא החלה לצחוק בקול גדול וחזרה פנימה כדי לתת לבעלה חיבוק ענק. היא ראתה שיוסף הוריד את השלט שעליו היה כתוב "רחל" ועתה, בין שלטי הענק של המחירים הטובים ביותר והבגדים היפים ביותר, התנוסס שלט חדש מעל דלת החנות של הזוג ועליו הכיתוב "כניסה ראשית".
שני ילדים שובבים בחנות ממתקים
עמי ושי בני ה-8 טיילו להם ושיחקו עד שלפתע הם הבחינו בחנות ממתקים חדשה שנפתחה ברחוב שלהם... שניהם הסתכלו בערגה על הממתקים בחלון ובלעו רוק בעודם חולמים על כל השפע שיש בחנות. "אולי ניכנס ונראה מה יש שם?" פנה עמי לשי, ועוד לפני שזה הספיק להגיב עמי כבר פתח את הדלת ונכנס לחנות במהירות. שני הבנים הצעירים סקרו את כל הממתקים מקרוב והיו להוטים לטעום מכל אחד מהם. לאחר כמה דקות בעל החנות ניגש לשני הילדים ואמר: "הממתקים למכירה, לא לבהייה" ופנה לסדר חטיפים על מדף. עמי הסתכל על שי, ומבלי להגיד מילה הוא הלך לאחד ממדפי הממתקים והכניס במהרה 4 חטיפי שוקולד לכיסו. הוא אחז בידו של שי ההמום ויצא עמו מהחנות. "מה לקחת???" שאל שי בעודו מחכה בלהיטות לחלקו בשלל. "ארבעה שוקולדים טעימים. הם כולם שלי ובחיים לא יהיה לך אומץ לקחת לך גם!!!" השיב עמי. שי חשב למשך כמה רגעים ואז תפס את ידו של חברו ונכנס איתו בחזרה לחנות. הוא ניגש ישירות למוכר ושאל אותו: "אתה רוצה לראות קסם מגניב?" המוכר חסר הסבלנות ענה ביבשות: "אם זה יוציא אתכם מהחנות, אז כן..." שי לקח ארבעה חטיפי שוקולד מהמדף, אכל אותם במהרה מול המוכר ההמום ועמי שנדהם אף הוא. "אני מקווה שאתה הולך לשלם על זה..." אמר המוכר בכעס. שי חייך בשביעות רצון ואמר בפשטות: "אבל זה בדיוק הקסם! אתה אולי חושב שאכלתי את השוקולדים האלה, אבל בעצם הם בכיס של חבר שלי!"
בעל המכולת המתוחכם
בעל חנות מכולת בעיר קטנה תלה בוקר אחד שלט מעל מדף מוצרי הדגנים שעליו כתב בפשטות: 1 חבילת שיבולת שועל: 5 ₪ 3 חבילות שיבולת שועל: 20 ₪ הקונים שנכנסו לחנות לא הבינו מה גרם לו לעשות מבצע מוזר שכזה ושאלו אותו במשך כל היום על החישוב הלקוי שלו. כל אחד ואחד מהם אמר: "המחיר אמור להיות 15 ₪ ל-3 חבילות של שיבולת שועל או פחות, בטח שלא 20!!! אני פשוט אקנה אותן בנפרד!" וכך היה במשך כל היום בו בעל המכולת תלה את השלט... אנשים נכנסו, העירו לו על המבצע הנוראי שלו ולבסוף קנו בנפרד 3 חבילות של שיבולת שועל כדי לא להרגיש מרומים. כל אדם חדש שנכנס לחנות וקנה שיבולת שועל העיף מבט כעוס בבעל המכולת - שנשאר רגוע באופן מפתיע - בגלל המבצע הלקוי שהוא עשה, במחשבה שהוא מנסה לרמות אנשים לקנות 3 חבילות שיבולת שועל במחיר מופקע. אחד העובדים שם לב לתהלוכת הקונים המשונה שקנו שוב ושוב חבילות של שיבולת שועל במשך היום ורצה שהשלט יתוקן... לבסוף הוא נשבר ואמר לבעל החנות: "אולי תתקן כבר את הטעות בשלט??? אנשים חושבים שאתה מנסה לעבוד עליהם!!!" בעל החנות חייך ברכות והשיב: "אין פה שום טעות, לפני ששמתי את השלט אף אחד לא קנה שיבולת שועל ועכשיו זה המוצר הכי נמכר שלנו!"
הקודם עמוד הבא