בדיחות ומשפטים מצחיקים

באתר תמצאו בדיחות מכל הסוגים. בדיחות לילדים, בדיחות למבוגרים, בדיחות מי זה, בדיחות טוק טוק, בדיחות על עדות, בדיחות על נישואים, בדיחות על בגידות, בדיחות על חיות, בדיחות קצרות, בדיחות ארוכות, שורות מחץ, משפטים מצחיקים, בדיחות קרש, בדיחות טפשיות, בדיחות משטרה, בדיחות של שורה אחת ועוד המון בדיחות מצחיקות.

משפטים שרק אמא אומרת
לקט 'הפנינים' הבא לקוח מתוך ספרה של אדיבה גפן "העולם על פי אימא". בטוח שתזהו כמה מהמשפטים שגם אימא שלכם אומרת! האהבה עיוורת, אבל אחרי החתונה.... רואים מצוין! ילדה יפה כמוך? איך זה שאין חתן? כדאי שתיזהרי! אם הוא פנוי בטח יש סיבה טובה. אני לא רוצה לראות אותך מאושרת - אני רוצה לראות אותך נשואה. יש שלושה דברים שאחרי שלומדים אותם פעם אחת, לא שוכחים אף פעם: לרכוב על אופניים, לשחות, ואת השלישי אני אגיד לך כשתהיי גדולה. כמה שילמת על הסמרטוט הזה? היא כל כך מגונדרת, שכשהיא הולכת נדמה כאילו רק עכשיו באה. אם את רוצה להיראות צעירה, את חייבת אורח חיים בריא: לאכול במתינות בערב, לישון כל יום בצהריים, להתעמל כל בוקר, ולשקר בנוגע לגילך. אני הורשתי לך יופי וחוכמה. מה שתעשי עם זה? זאת הבעיה שלך! בחורה עם שכל צריכה לעשות איתו משהו יותר חשוב מלחשוב. שלושה דברים שלא מתעייפים מהם: מים זורמים, אש בוערת, ולראות מישהו אחר עובד. בשביל שיידרכו עליך, אתה צריך קודם לשכב על הרצפה. בשביל להיות עשיר עליך להיות עשר שנים חזיר, אחר-כך אתה כבר נשאר כזה. כסף אף פעם לא הזיק לאף אחד. אני - שום דבר לא קיבלתי במתנה. הכול כואב לי, אבל אני אף פעם לא מתלוננת. אחרי שבעים - אם אתה קם בבוקר ושום דבר לא כואב - סימן שאתה מת. הלוואי שלא יהיה יותר גרוע. רק זקנים כמוני יודעים כמה אתם הצעירים טיפשים. בסוף תראי שאת דומה לי. תשברי, תשברי לי את הלב, אני הרי כבר רגילה! את רוצה להרוג אותי? מה קרה שנזכרת באימא שלך? נו טוב, מה כבר אימא שלך מבינה? אתה, אל תלמד את אימא שלך לעשות ילדים. אני, אני כבר אנוח בקבר. על הקבר שלי אשים כספומט - ככה אהיה בטוחה שתבקרו אותי. אני את שלי אמרתי!!!
בדיחות "כולם כולם"
כולם מרוקאים, רק גבי אשכנזי כולם אשכנזים, רק אבי מזרחי כולם ישראלים, רק צדי צרפתי כולם שואלים, רק לאיציק תשובה כולם קוצים, רק גבי שושן כולם נצים, רק אבי נשר כולם אשמים, רק דודו זכאי כולם קונים בתים, רק סנדרה שדה כולם התפתחו, רק שלמה ניצן כולם עורכי-דין, רק ארי שמאי כולם בני-זקונים, רק גיא בכור כולם ישבו, רק מיקי קם כולם אוהבים פטרוזיליה, רק יצחק שמיר כולם קבלנים, רק יוסי בנאי כולם מרובעים, רק הרב כדורי כולם בני אדם, רק יצחק בן צבי כולם בתולים, רק מארק שגל כולם חכמים, רק יצחק נבון כולם זורקים סלעים, רק אבא אבן בכרמל נשרפו עצי אורן, רק בבית של דפנה דקל כולם חיות, רק עומר אדם כולם נכשלים, רק בעלה של רינה מצליח כולן בנות, רק זהבה בן כולם גדולים, רק יניב קטן כולם אקדמאים, רק אבא של לילית נגר כולם סיגליות, רק ליאור נרקיס כולם טיפשים, רק יהורם גאון כולם מדליקים נר, רק יאיר לפיד כולם בארץ, רק אמא של דודו טסה
הפרעת גיל וריכוז
בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת: אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה. כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן. אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא. אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה. אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן. אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים. אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות. בסוף היום: המכונית עדיין מלוכלכת. החשבונות לא שולמו. יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק. לפרחים אין מספיק מים. עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי. אני לא יודע איפה השלט. אני לא מוצא את המשקפיים שלי. אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!
20 דברים שרק ישראלים עושים
יש דברים שיכולים לקרות רק בישראל וכולנו יודעים בדיוק מה הם. אפשר לנסות להסביר אותם למישהו מבחוץ, אך נסו לעשות זאת בלי להרחיב במשך שעה, ספק אם תצליחו... אלו הם 20 הדברים הכי ישראליים שיש! 1. להיות ישראלי זה להכניס 4 שקלים בשביל פחית קולה שעולה 4 שקלים, ואחרי שהיא יצאה לבדוק אם יש עודף. 2. להיות ישראלי זה להיכנס לחנות עם שלט ענק "הכול בשקל!" ואז לשאול את המוכר: "כמה זה עולה?" 3. להיות ישראלי זה להרוג ג'וק ולומר "תמות יא כלב!" 4. להיות ישראלי זה להתקשר לחבר הביתה ולשאול אותו "איפה אתה אחי?" 5. להיות ישראלי זה לספור את הפרסומות אחרי שאומרים "5 פרסומות וחזרנו". 6. להיות ישראלי זה לטעום את כל החמוצים והזיתים בסופר ובסוף לא לקנות כלום. 7. להיות ישראלי זה לשמוע כל חצי שעה חדשות אפילו שאין שום דבר חדש. 8. להיות ישראלי זה להגיד שזה בזכותנו כשאנחנו מנצחים בחו"ל ולקרוא לשופטים אנטישמים כשאנחנו מפסידים. 9. להיות ישראלי זה לסגור את המקפיא במהירות כשקופסה נופלת ממנו, ושתיפול על הקורבן הבא. 10. להיות ישראלי זה לטוס לחופשה באילת ולחשוב שטסת לחו"ל. 11. להיות ישראלי זה למכור גם את סבתא שלך כדי לקבל הנחה. 12. להיות ישראלי זה להתחיל לצפצף כשהרמזור מתחלף לצהוב. 13. להיות ישראלי זה לשלם על חולצה 300 שקל, על ג'ינס 600 שקל, אבל אם ייתקע שקל במכונה של המסטיקים - כל הקניון על הרגליים!" 14. להיות ישראלי זה לסמן לנהג תודה כשהוא נותן לך לעבור את הכביש ולא מנסה לדרוס אותך. 15. להיות ישראלי זה לפתוח את הפריזר, להוציא קופסת גלידה, לשים איזה סרט טוב... ואז לגלות שיש שם קציצות דגים מלפני חודש! 16. להיות ישראלי זה להגיד לילדים שלך ש-"זה לא רקוב, זה דבש", ש-"השרוף זה הכי טעים", ש-"בלמטה יש את כל הוויטמינים" ושאם הם לא יאכלו יבוא שוטר... 17. להיות ישראלי זה לא להצביע בעד המועמד שלנו, אלא נגד כל השאר. 18. להיות ישראלי זה למחוא כפיים כשאתה חוזר ארצה, וישר להתחיל לחלום על הרגע שבו תעוף מכאן שוב. 19. להיות ישראלי זה להגיד בחורף "יומיים גשם והמדינה משותקת" ובקיץ "בשנה שעברה לא היה כל כך חם!" 20. להיות ישראלי זה לקרוא את כל הרשימה הזו ולחשוב "איזה מזל שאני לא כזה!"
דירה להשכיר בסג'עייה
בִּרִּצוּעָה אֲרוּרָה בֵּין בָּתִּים וְשָׂדוֹת, עוֹמֶדֶת שְׁכוּנַת סָגֶ'עִייָה כְּמוֹ קֵן שֶׁל צִרְעוֹת. וּמִי גָּר בָּשְׁכוּנָה? בַּבִּנְיָן הָרִאשׁוֹן מִשְׁפָּחָה מְחַבֵּלֵת; מֵרִצְפַּת הַסָּלוֹן מִנְהָרָה הִיא חוֹפֶרֶת. מִנְהָרָה אֲרֻכָּה אֶת הַגְּבוּל תַּעֲקֹף; חַיָּלִים, אֶזְרָחִים וְתִינוֹקוֹת הִיא תַּחְטֹּף. בַּבִּנְיָן הַשֵּׁנִי מִתְגוֹרֵר אַזְהֶר; אֵת חֲדַר הַשֵּׁנָה חוֹלֵק עִם מָשְׁגֶּר בֹּקֶר וְעֶרֶב מֶשָּׁגֵּר הוּא טִילִים; וְכֻלָּם פּוֹצְחִים בְּרִקּוּד וְצָהָלוּלִים. הַבִּנְיָן הַשְּׁלִישִׁי הוּא בִּנְיָן בֵּית הַסֵּפֶר, וְהַיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים עַכְשָׁו בְּהַפְסָקַת עֶשֶׂר. שִׂימוּ לֵב יְלָדִים, אָסוּר לְעַשֵּׁן; יֵשׁ חָבִיוֹת חֹמֶר נֶפֶץ בְּבִנְיַן הַשָּׁכֵן. בַּבִּנְיָן הָרְבִיעִי בַּקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה; גָּר מָחְמוּד וּמַשְׁקִיף עַל כָּל הַשְּׁכוּנָה. מָחְמוּד הֶחָבִיב הוּא תּוֹשָׁב וָתִיק; אֵת רוֹבֶה הַצַּלָּפִים מַסְתִּיר הוּא בְּתִיק. בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת עוֹמֶדֶת מְגֻנְדֶּרֶת פָאטִימַה - בַּחוּרָה פְּצָצָה! לְפָחוֹת לְפִי הַחוּטִים הַמְּבַצְבְּצִים לָהּ מֵהַחֻלְצָה. בַּבִּנְיָן הַחֲמִישִׁי גָּר מַר מוּסָא, אַךְ לִפְנֵי שָׁבוּעַ אֳרַז חֲפָצָיו וְנָסַע; וְכָךְ הַבִּנְיָן הַחֲמִישִׁי עוֹמֵד לוֹ לְבַד, כִּי קָשֶׁה לְהִתְגוֹרֵר בְּבִנְיָן מְמֻלְכָּד. כְּמוֹ בֵּיִת דֻּגְמָא שֶׁל אִיקֶאָה רַק עִם סְלִיל הַשְּׁהִיָּה, וּמִי שֶׁיִּכָּנֵס גּוֹרָלוֹ יִהְיֶה מַר וְנוֹרָא. כָּתְבוּ דַּיָּרַי הַשְּׁכוּנָה שֶׁלֶט, תָּקְעוּ מַסְמֵר מָעַל לַדֶּלֶת, וְקָבְעוּ שֶׁלֶט בְּקִיר: דִּירָה לְהַשְׂכִּיר...
מכתב לבעלי היקר
גבר אחד הגיע הביתה ומצא מכתב בזו הלשון: לכבוד בעלי היקר, אני כותבת לך את המכתב הזה כדי לומר לך שאני עוזבת אותך לתמיד. הבוס שלך התקשר אלי להגיד לי שהתפטרת מהעבודה, ואתמול היה היום האחרון שלך שם. אני מתנהגת אליך בצורה יפה ומכבדת אותך בתור אישה כבר במשך 3 שנים, ואתה לא מראה לי שום הערכה. השבועיים האחרונים היו כמו גיהינום. לפני שבוע לא שמת לב כשחזרת הביתה, אבל קצצתי ועיצבתי את הציפורניים ואת השיער שלי, הכנתי לך את האוכל האהוב עליך וקניתי לעצמי חזייה ממש יפה, לכבודך. לבשתי אותה ולא הגבת לזה בשום דרך, אכלת את האוכל שלך ב-2 דקות, צפית במשחק כדורגל ומיד הלכת לישון. אתה לא אומר לי יותר שאתה אוהב אותי וכבר לא נוגע בי. אני בטוחה שאתה בוגד בי, או שאתה לא אוהב אותי. עזבתי אותך. נ.ב. אל תנסה לחפש אותי כי אתה לא תמצא אותי. אני ואחיך אריאל עברנו לגור ביחד במקום רחוק… ונחיה שם לנצח, באושר ועושר. לך תמצא לך חיים אחרים! ממני באושר רב, אשתך לשעבר. הבעל החזיר מכתב לכתובת השולח בזו הלשון: אין ספק, עשית לי את היום, כשגמרתי לקרוא את המכתב שלך קפצתי מרוב שמחה. זה נכון שאנו נשואים כבר 3 שנים, אבל לאחרונה את כבר לא מתנהגת כאישה אוהבת. אני צופה במשחקי הכדורגל כדי שלא אצטרך לדבר איתך, כי את לא מסוגלת שלא לצעוק. שמתי לב שעיצבת את השיער ואת הציפורניים שלך, והדבר הראשון שעלה לי בראש הוא: "את ממש דומה לגבר", ורציתי לומר לך זאת – אבל אימא שלי לימדה אותי לא לדבר אם אין משהו יפה לומר. כשהכנת את האוכל האהוב עלי – כנראה שהתבלבלת ביני לבין אחי – אני הפסקתי לאכול פשטידת בצל כבר לפני 10 שנים. הלכתי לישון מיד אחרי שראיתי את החזייה שלבשת, כי היה עליה עדיין את תג המחיר – בסכום הזהה לסכום שאחי לווה ממני לפני שבוע. אני עדיין אהבתי אותך וחשבתי שנוכל לשבת וליישב את העניין. בכל מקרה, כשגיליתי שזכיתי ב-40 מיליון שקל בלוטו, עזבתי את העבודה וקניתי לנו 2 כרטיסים לחופשה באיטליה. אבל כשחזרתי הביתה כבר לא היית שם. אני מאחל לך חיים מאושרים כפי שתמיד רצית. עורך הדין שלי אמר לי שאני לא חייב לתת לך אפילו לא אגורה אחת אחרי שהראיתי לו את המכתב שלך. אז תשמרי על עצמך! נ.ב. לא זכור לי אם אי פעם אמרתי לך, אבל אחי אריאל נולד בשם אריאלה. אני מקווה שזה לא מפריע לך… ממני, בעושר רב, בעלך לשעבר.
המתכנת והנורה
שאלה: “כמה מתכנתים צריך כדי להחליף נורה?” תשובה: “הנורה עובדת יופי במערכת אצלי במשרד…”
הפולני שרצה לצאת עם החברים לבר
פולני אחד היה נשוי לאישה נורא שתלטנית, שתמיד הייתה משפילה אותו ומתייחסת אליו כמו סמרטוט. לאיש נמאס להיות פראייר והוא הלך להתייעץ עם חברו המרוקאי בנושא. ייעץ לו החבר המרוקאי כך: "תעשה את מה שאני עושה. כל יום אני אומר לאשתי שאני הולך לפאב עם החבר'ה עד מאוחר בלילה ושאני אחזור שיכור ועייף, שיהיה לה ברור שהיא צריכה להוריד לי את הנעליים ולכסות אותי בשמיכה כשאני חוזר". הפולני התרשם וכבר באותו ערב אגר אומץ, ניגש לאשתו ואמר: "אני הולך עם החבר'ה לפאב היום, אחזור שיכור ועייף. ברור לך מי מוריד לי את הנעליים אחר כך?" אז אשתו של הפולני ענתה לו: "בטח, הפתולוג!!!"
למה הכומר לא יכול ללמוד גמרא?
יום אחד אמר הכומר לרב, "הרבה דברים לימדת אותי, אבל דבר אחד אני רוצה ללמוד ואתה לא מוכן – אני רוצה שתלמד אותי גמרא." אמר לו הרב, "אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא." המשיך הכומר והפציר ברב עד שזה הסכים. אמר לו הרב, "אני מסכים ללמד אותך גמרא, בתנאי שתענה לי על שאלה אחת." "טוב", משיב הכומר, "מה השאלה?" שואל אותו הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי. מי מבין שניהם ילך להתרחץ?" "פשוט מאוד", עונה הכומר, "המלוכלך יתרחץ והנקי לא." "אמרתי לך שלא תצליח להבין", אומר לו הרב, "בדיוק להפך – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ." "על זה לא חשבתי", מסכים הכומר, "שאל אותי עוד שאלה." "טוב", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?" "פשוט מאוד", עונה הכומר בביטחון, "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ." "שוב טעית", אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ." "אבל לא אמרת שיש שם מראה", מתלונן הכומר. "זה מה שאמרתי לך", עונה הרב, "זה הראש שלך – אתה גוי ולא תצליח להבין – לפי הגמרא צריך לחשוב על כל ההיבטים האפשריים – צריך לחשוב על כל האפשרויות." "טוב", נאנח הכומר, "בא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה." "פעם אחרונה", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?" "זה נורא פשוט", מחייך הכומר, "אם אין שם מראה – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ. אם יש שם מראה - הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ." אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין – אתה גוי ויש לך ראש של גוי – תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה - אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?!"
שיחת טלפון עם מנהל קרקס
מנהל הקרקס מקבל טלפון. "הלו" הוא עונה. מן הצד השני נשמע קול: "שלום, אני רוצה לעבוד בקרקס שלך" מנהל הקרקס שואל: "מה הכישורים שלך?" "אני יודע לדקלם את כל השירים של ביאליק", עונה הקול. "כן, זה נחמד״, אומר מנהל הקרקס, ״אבל מה אני יכול לעשות עם זה בקרקס? זה לא מתאים, אני מצטער..." "רגע!״ נשמע מהצד השני, ״אני גם יודע לדקלם את כל השירים הפוך!" והמנהל משיב: "מגניב, אבל בכל זאת, זה לא מספיק טוב בשביל מופע קרקס. סליחה אבל-" "שנייה!״ לא משחרר הקול מהצד השני, ״אני גם יודע לשיר אותם לפי מוזיקת ג'אז..." "זה נשמע נחמד, אבל תנסה במקום אחר, מצטער. ביי" אמר המנהל וניתק את השיחה. "שיט״ נשמע על הקו המנותק, ״שכחתי להגיד לו שאני סוס..."
שידוך לבת העשיר
בתו של היהודי העשיר ביותר בקהילתו הגיעה לגיל הנישואין, וכל הגברים בעיר באו להציע את עצמם לחתונה. הגיע לביתו של העשיר האדם העני ביותר בעיר והציע לו את בנו כשידוך ראוי. כשהציג העני את בנו, שם לב העשיר לרטיה על עינו של הבן. אמר העשיר, "בתי שווה את משקלה בזהב! נראה לך שאסכים לחתן אותה לשתום עין?!" ענה האב העני, "גם למשה דיין הייתה עין אחת!" אמר העשיר בכעס, "ולא רק זאת, הבן שלך עני ודל כמוך! כזה גבר ראוי לבתי?!" ענה האב העני, "מה זה משנה? גם הרבי עקיבא היה עני ודל!" אמר העשיר, "אבל הוא לא רב, אתה חושב שאסכים שטיפש יינשא לבתי?!" ענה העני, "נכון, אבל גם רוטשילד לא היה חכם בתורה!" האב העשיר ענה לו בזעם "מי אתה חושב שאתה?! עופו מפה שניכם!" וזרק את שניהם מביתו. כשחזרו הביתה, חיכתה אשת העני בפתח הבית ושאלה אותו, "נו? מה הוא אמר?" ענה לה העני "שישכח מזה! אני לא מבין את הדרישות של אנשים היום. הצעתי לו חתן שהוא שילוב של משה דיין, רבי עקיבא ורוטשילד, והוא סילק אותי הביתה!"
העם היהודי לא פראייר
לפני שנים רבות, רצה האפיפיור לגרש את כל היהודים מאיטליה. היהודים התקוממו, ובעקבות זאת החליט האפיפיור לערוך עימות בינו לבין נציג מטעם היהודים. במידה ונציג היהודים ינצח בעימות, יוכלו היהודים להישאר באיטליה. הקהילה היהודית בחרה ברב חזקיהו הזקן לייצג אותה בעימות, אך הרב חזקיהו לא ידע לטינית, והאפיפיור לא ידע יידיש. על כן הוחלט לקיים עימות שקט ללא מילים. ביום העימות ישבו האפיפיור והרב חזקיהו אחד מול השני, ולאחר דקה הרים האפיפיור את ידו והראה שלוש אצבעות. הרב חזקיהו הרים בתגובה יד והראה אצבע אחת. לאחר מכן האפיפיור סובב את ידו באוויר מעל ראשו, והרב חזקיהו הצביע לכיוון הרצפה. אז הביא האפיפיור לחם קודש וגביע יין. הרבי חזקיהו הוציא מכיסו תפוח. בשלב זה קם האפיפיור על רגליו ואמר באיטלקית "הרבי ניצח, היהודים יכולים להישאר!" הקהל היה המום ולא הבין מה קרה. האיטלקים ניגשו כולם לאפיפיור ושאלו אותו מה קרה בעימות. "בהתחלה הראיתי שלוש אצבעות על מנת להזכיר את השילוש הקדוש. הרב הגיב בהרמת אצבע אחת על מנת להזכיר שיש אלוהים אחד לכולנו. אחר כך הנפתי את ידי מעל לראשי כדי לסמל שאלוהים נמצא סביבנו. הרב הצביע לרצפה כדי לסמל שאלוהים נמצא ממש פה איתנו. לבסוף הבאתי את הלחם הקדוש והיין כדי להגיד לו שאלוהים סולח לנו על חטאינו. הוא מצדו הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הראשון של האדם. הייתה לו תשובה לכל דבר, מה יכולתי לעשות?" גם הקהילה היהודית הייתה המומה ודרשה הסבר מהרב חזקיהו. "בהתחלה הוא אמר לי שיש לנו שלושה ימים לעוף מפה, אז אמרתי לו "ת'קע אצבע". אחר כך הוא אמר שכל איטליה צריכה להתרוקן מיהודים, אמרתי לו שאנחנו נשארים ולא הולכים לשום מקום!" "נו ומה קרה אז?" שאל מישהו "מאיפה לי לדעת..." אמר הרב חזקיהו. "יצאנו להפסקת צהריים"
בשערי גן עדן
בגן העדן נהיה קצת צפוף, והוחלט לשנות את מדיניות הקבלה: כדי להתקבל לגן עדן עליך להוכיח שביום מותך עבר עליך יום מזופת במיוחד. התקנה אמורה להיכנס לתוקף בשעה 12 בצהרים ביום שלמחרת. למחרת בצהרים בשעה 12:01 הגיע האיש הראשון לשערי גן העדן. המלאך, שומר השער, נזכר בתקנה החדשה ואמר לאיש: "איך עבר עליך היום?" "ובכן ", ענה האיש, " הגעתי במפתיע הביתה מהעבודה לדירתי בקומה ה-25 ותפסתי את אישתי ערומה. היא נראתה לי משום מה כמישהי שלפני כמה דקות היה לה סטוץ עם גבר, אבל לא ראיתי איש בדירה. מיד התחלתי בחיפושים מדוקדקים אך לא מצאתי זכר לגבר אחר. אישתי התחילה לצעוק עלי בכעס, ואני כבר הייתי מוכן לוותר, כשמבטי נפל במקרה על מרפסת ביתי, וגיליתי אצבעות ידיים של גבר הנאחזות במעקה המרפסת, והוא תלוי באוויר מצדו החיצוני של הקיר. נתקפתי זעם רצחני, רצתי למרפסת, דרכתי על אצבעותיו של האיש מספר פעמים, עד שהמנוול הרפה בצעקות אימים מאחיזתו במעקה ונפל מהקומה ה-25 למטה. רצה הגורל, והאיש נחת על הגדר-החיה הצפופה שלמטה, שבלמה את נפילתו, והוא לא נהרג. זה הרתיח את דמי עוד יותר, רצתי בחזרה לדירה כדי לתפוס את החפץ הראשון שאני אראה כדי לזרוק אותו עליו. ראיתי את המקרר, ניתקתי אותו מהשקע, דחפתי אותו למרפסת וגלגלתי אותו מעבר למעקה המרפסת. המקרר צנח מגובה 25 קומות, נחת על המניאק וריסק אותו. התרגשותי הייתה כה גדולה שקיבלתי התקף לב ונפחתי את נשמתי." המלאך חשב בלבו שבעצם לאיש היה יום קשה במיוחד ועשה את מעשהו בסערת רגשות עצומה ופסק: "בסדר אדוני , ברוך בואך לממלכת השמים!", ונתן לאיש להיכנס. כעבור מספר שניות הגיע האיש הבא אל שערי גן העדן. אמר לו המלאך: " איך עבר עליך היום?" "אתה לא תאמין מה עבר עלי היום! הייתי במרפסת דירתי שבקומה ה-26 ועסקתי באימון הגופני היומי שלי. היה לי יום מלחיץ במיוחד ורציתי לשחרר קצת את הלחץ. כנראה נסחפתי קצת בתרגילי הקפיצות שלי, מעדתי והחלקתי מעבר למעקה המרפסת והתחלתי ליפול. למזלי, וגם הודות לתרגילי האקרובטיקה הקשים שהייתי רגיל לעשות בעבר, הצלחתי להיתפס בקצות אצבעותיי במעקה המרפסת של הדירה שמתחתיי. לפתע יצא מהדירה בריצה מטורפת איזה משוגע, התחיל לקלל ומעך ברגליו את אצבעותיי שנאחזו במעקה. כמובן שצנחתי למטה. נחתתי על שיחים צפופים שבלמו את נפילתי ולא נהרגתי מיד, וכשאני שוכב שם, עם הפנים למעלה ובייסורי תופת, אני רואה את המטורף הזה דוחף מקרר עם כל התכולה שלו מעבר למעקה. המקרר צנח למטה מהקומה ה-25, נחת ישר עלי והרג אותי במקום." המלאך לא היה מסוגל להסתיר את חיוכו כשהאיש גמר את סיפורו וחשב שלאיש הזה היה באמת יום מזופת והודיע: "אדוני , ברוך בואך לממלכת השמים!", והכניס אותו. כעבור שניות אחדות הופיע האיש השלישי. אמר המלאך: "איך עבר עליך היום?" פתח האיש: "ובכן, אני מתחבא במקרר, ערום לגמרי, ופתאום..."
הפסלים שקיבלו רוח חיים
בסנטרל פארק שבארה"ב עמדו 2 פסלים; אחד של גבר עירום, והשני של אישה עירומה. הפסלים עמדו אחד מול השני כששביל מפריד ביניהם למשך עשרות שנים ארוכות. יום אחד, ירד מלאך מהשמיים, ובתנועת יד חלקה הפיח בשניהם חיים. אמר המלאך: "כפרס על כך שהייתם סבלניים כל כך במשך עשרות קיצים לוהטים ועשרות חורפים מקפיאים, אני מעניק לכם חיים ל-30 דקות, על מנת שתוכלו לעשות את מה שרציתם לעשות מאז ומעולם." פסל האיש העירום הסתכל על פסל האישה העירומה, והיא הסתכלה עליו. הם רצו אל מאחורי שיח, והמלאך שמע אותם מצחקקים וראה שהשיח זז מצד לצד. אחרי 15 דקות הם חזרו, והמלאך אמר להם "נותרו לכם 15 דקות נוספות. אתם רוצים לעשות את זה שוב?" פסל הגבר שאל את פסל האישה "מה את אומרת? שוב?" "כן בהחלט!" ענתה פסל האישה. "אבל הפעם בוא נשנה את התנוחה. הפעם אני אחזיק את היונה, ואתה תחרבן לה על הראש!"
השוטר שהסתבך עם החשודה
אישה צעירה נסעה על כביש מהיר במהירות מופרזת, כשלפתע עצר אותה שוטר והורה לה לעצור בצד. אישה: יש בעיה אדוני השוטר? שוטר: גברתי, את נסעת במהירות מופרזת. אפשר לראות רישיון בבקשה? אישה: הייתי מביאה לך, אבל אין לי. שוטר: אין לך רישיון? אישה: שללו לי אותו 4 פעמים עקב נהיגה בשכרות. שוטר: אני מבין... אפשר לראות את רישיון הרכב? אישה: לא. שוטר: למה לא? אישה: גנבתי את האוטו הזה. שוטר: גנבת אותו? אישה: כן, והרגתי את הבעלים הקודם שלו. שוטר: מה?! אישה: הגופה שלו נמצאת בשקית זבל בתוך תא המטען אם אתה רוצה לראות. השוטר הביט על האישה בחשש, לקח כמה צעדים אחורה לכיוון הניידת, הרים את מכשיר הקשר וקרא לתגבורת. תוך 5 דקות הגיעו כמה ניידות משטרה והקיפו את הרכב של האישה. קצין משטרה יצא מאחת הניידות וניגש באיטיות לרכב האישה כשאקדחו בידו. קצין: גברתי, צאי בבקשה מהאוטו עכשיו! האישה יצאה מהאוטו. אישה: יש בעיה אדוני השוטר? קצין: אחד השוטרים שלי אמר לי שאת נוסעת ברכב שגנבת מאדם שרצחת. אישה: אני? רצחתי? קצין: כן. את יכולה לפתוח את תא המטען בבקשה? האישה ניגשה לתא המטען, פתחה אותו, ולעיני הקצין נגלה תא מטען ריק. קצין: האם זה הרכב שלך גברתי? אישה: כן, הנה יש לי אפילו רישיון רכב. האישה הראתה לקצין את רישיון הרכב, והשוטר הראשון שעצר אותה היה המום. קצין: יש לך רישיון נהיגה? האישה חפרה בתוך תיקה והגישה לקצין רישיון נהיגה. קצין: תודה גברתי. אחד השוטרים שלי אמר שאין לך רישיון, שגנבת את הרכב, ושרצחת את בעליו. אישה: אני בטוחה שהשמוק אמר לך גם שנסעתי במהירות מופרזת...
הבוס הקשוח
עורך דין מצליח מעיר קטנה קודם להיות מנהל תיקים בכיר באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר בארה"ב. במשרד הישן שלו היה לעורך הדין מוניטין של מנהל קשוח ואסרטיבי ולכן הוא החליט לשמור על הרושם הזה גם במשרד החדש. זמן קצר לאחר שעורך הדין הגיע ליום העבודה הראשון כמנהל במשרד החדש והמפואר שלו, הוא ראה שאחד מהעובדים החדשים שלו צועד לכיוון המשרד. מיד הרים עורך הדין את הטלפון שלו והחל לצעוק בקולי קולת: "לא! לחלוטין לא! טיפשות שכזאת ממש לא מקובלת עלי ואני מצפה מהעובדים שלי לשמור על רמה גבוהה של מקצועיות, כך שרשלנות שכזו לחלוטין לא מקובלת עלי. לא מעניין אותי מה התירוץ שלו!" העובד נכנס למשרד ועורך הדין סימן לו עם היד לשבת ולהמתין. העובד התיישב וחיכה בסבלנות מספר דקות בזמן שהמנהל החדש שלו יושב וצועק. "העובד הזה חייב להיות אחד האנשים הכי מטומטמים שאי פעם שמעתי עליהם! אני לא מוכן שיהיו בצוות שלי אנשים כאלה, הוא מפוטר ואני לא רוצה לשמוע עוד מילה אחת מיותרת על העסק המביך הזה!". המנהל טרק את הטלפון בחוזקה והתפנה להתייחס לעובד שהתיישב מולו. "אני מאוד מצטער, אבל כפי שאתה יודע אני פשוט לא מוכן לסבול שטויות שכאלו והייתי חייב לטפל בנושא. עובדים צריכים לדעת שלכל טעות שהם עושים יש השלכות חמורות. במה אני יכול לעזור לך?" "אין שום בעיה" ענה העובד, "אני המתמחה החדש שלך ובאתי להתקין לך את קו הטלפון".
שיחת טלפון עם האימא הפולנייה
- שלום אימא, אני יכולה להשאיר את הילדים אצלך הערב? - נו ברור, שעד שאת סוף סוף מתקשרת זה בגלל שאת צריכה משהו... את יוצאת? - כן. - עם מי? - עם ידיד. - מה פתאום את יוצאת עם ידידים באמצע השבוע? אני לא יודעת למה נפרדת מבעלך, הוא כזה אדם טוב, תמיד היה אומר לי שאני נראת נפלא לגילי. - אני לא נפרדתי ממנו, אימא, הוא עזב אותי וברח לקפריסין. - את אפשרת לו לעזוב כי לא תמכת בו מספיק. עכשיו סתם את מסתובבת לך עם כל אחד. - אני לא מסתובבת עם כל אחד, זה פשוט ידיד טוב שאני רוצה לאכול איתו ארוחת ערב. אז אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים או לא? - אני אף פעם לא השארתי אותך אצל ההורים שלי רק כי רציתי לצאת עם מישהו, מלבד אבא שלך. - יש הרבה דברים שאת עשית ואני לא עושה. - מה את רומזת לי בזה? - שום דבר, כלום תשכחי מזה שאמרתי משהו... אני רק רוצה לדעת אם אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים הלילה. - קודם זה היה לערב ועכשיו זה כבר ללילה? את נשארת לישון אצלו? מה בעלך היה אומר על זה... - בעלי לשעבר, ל-ש-ע-ב-ר!!! אני לא חושבת שזה ידאיג אותו. מהיום שנפרד ממני הוא בטח לא ישן אף לילה לבד. - אז את נשארת לישון אצל הבטלן הזה, ידעתי! - הוא לא בטלן!!!! - גבר שיוצא עם גרושה ואימא לילדים הוא בטלן ופרזיט. - אני לא רוצה להתווכח. להביא לך את הילדים או לא? - מסכנים הילדים, עם אימא כזאת!!!! - כזאת איך? - עם ציפורים בראש, בגלל זה עזב אותך בעלך!!! - די!!!!! - ובנוסף את צועקת עלי. ככה לא חינכתי אותך! את בוודאי גם צועקת על הבטלן הזה שאיתו את יוצאת. - עכשיו את כבר דואגת לבטלן??? - אז את מודה שהוא בטלן, מיד שמתי לב לזה. - שלום!!!! - חכי רגע מה את מנתקת! באיזו שעה את מביאה לי את הילדים? - אני לא מביאה את הילדים, אני נשארת בבית. - אויש מתוקה שלי, אם את אף פעם לא יוצאת איך את הולכת לשקם את החיים שלך?
הרופא שחזר מחו"ל
רופא ישראלי שסיים את לימודיו באירופה, חזר לארץ ופתח מרפאה פרטית. עוברים החודשים ואין עבודה, הלקוחות לא מגיעים. הרופא המתוסכל מחליט לסגור את המרפאה ואומר לאחות שעובדת איתו: "זה נגמר, את הולכת הביתה". האחות המומה, שואלת אותו "למה, מה קרה?" עונה הרופא "מה את לא רואה? אין עבודה, אין לי אגורה בכיס". אז האחות אומרת לו "זה בגלל שאתה לא יודע לעבוד". הרופא מופתע, "מה זאת אומרת? סיימתי את לימודי עם ציונים גבוהים מאוד". עונה האחות, "עזוב אותך מציונים, תקשיב לי. פרסם מודעה בעיתון שאומרת כך: 'רופא כללי לכל בעיה, עובד בשיטה חדשה - אם נרפאת שלם 50 דולר. אם לא נרפאת קבל 100 דולר!' תעשה את זה ותראה". הרופא מסתכל עליה בעיניים פעורות "איבדת את שפיות דעתך?! אני מסביר לך שאין לי שקל בכיס, מאיפה אני אצליח לשלם כסף לחולים?" עונה האחות, "אתה רופא, בסך הכול תרשום תרופות לפציינטים. אם מישהו בא מצונן תן לו סירופ, אם יש לו כאב ראש תרשום לו אקמול, לא עסק כזה מסובך..." מרוב ייאוש הרופא מחליט לנסות את זה. הוא מפרסם מודעה בעיתון לפי מה שאמרה לו האחות, ולא עובר שבוע והמרפאה מפוצצת באנשים. במקום אחר בארץ בחור מובטל אחד יושב בבית וקורא עיתון. פתאום הוא רואה את המודעה והעיניים שלו נדלקות, הנה הדרך לעשות כסף קל. הוא יימצא בעיה שהרופא לא יוכל לפתור ו-100 הדולר אצלו בכיס. מתרגש מהשיטה החדשה לרמות את הרופא הפראייר, הוא קם והולך למרפאה. מגיע תורו של המובטל והוא נכנס לחדר. "שלום, מה יש לך אדוני?" שואל אותו הרופא. עונה האיש, "יש לי בעיה, אני לא טועם טוב". הרופא אומר לו, "מה זה לא טועם טוב? ניסית לטעום משהו חמוץ, מתוק, מלוח ומה קרה?" הבחור עונה "ניסיתי, אבל לא הרגשתי כלום". הרופא קורא לאחות ואומר לה "תביאי לו בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות". האחות חוזרת אחרי כמה רגעים עם קופסה 8 והרופא אומר למובטל "פתח פה גדול..." ושם לו בפה חומר מהקופסא. "איכס! מה זה? חרא של פרות?!" אומר הרופא "הנה, פתרתי לך את הבעיה ואתה מסוגל לטעום. זה יהיה 50 דולר בבקשה". הבחור המום, מוציא 50 דולר, שם לרופא על השולחן והולך הביתה עצבני. כשהוא מגיע הביתה, הוא מחליט למצוא בעיה אחרת שאי אפשר לרפא. למחרת חוזר המובטל לרופא ואומר לו "ד"ר, יש לי מחלה חמורה, אני שוכח הכול!" הרופא אומר לו "אז בעצם אתה לא זוכר כלום?" עונה האיש "אפילו את השם שלי שכחתי". הרופא קורא לאחות "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות..." הבחור לא נותן לרופא לסיים ואומר "ד"ר, רק לא הקופסה של החרא!" הרופא אומר לו, "בבקשה, חזר לך הזיכרון. 50 דולר בבקשה". המובטל רותח על איך שנפל שוב במלכודת, מוציא 50 דולר, שם על השולחן והולך הביתה. כל הלילה הוא לא נרדם וזומם איזו מחלה הרופא לא יצליח לרפא. הוא כבר איבד 100 דולר בשני ביקורים והוא מובטל. לפתע צץ במוחו רעיון והוא נרדם עם חיוך. בבוקר הוא הולך לרופא שמח וטוב לב, נכנס לחדר ואומר: "ד"ר, יש לי מחלה חמורה מאוד, אף פעם לא עומד לי". עונה הרופא, "ניסית לשכב עם נשים?" הבחור עונה "כן, כן, אבל לא עומד". שואל הרופא, "ניסית סרטים למבוגרים?" עונה האיש, "גם את זה ניסיתי, לא עזר". "אוקי" אומר הרופא, "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מא..." האיש לא נתן לרופא להשלים את המשפט, קם על רגליו וצעק, "תקשיב לי טוב ד"ר, אם אתה מביא לי את הקופסה הזאת עוד פעם אחת, אני מז**ן אותך ואת האחות המחורבנת שלך, הבנת?!!" אומר הרופא "הופ, נפתרה הבעיה, 50 דולר בבקשה..."
מילון פירושים נשי-גברי לשעת וויכוח
לכל מי שמצא את עצמו מתווכח עם אישתו, אך יצא מהוויכוח עם יותר סימני שאלה מאשר מסקנות ברורות, מוגש לפניכם המילון המלא לפירוש המושגים בהם משתמשות נשים בוויכוחים. לנשים שביניכן כדאי גם לקרוא, וללמוד כיצד להשתמש במושגים בצורה יעילה ומתוחכמת שתכניע כל בעל מרדן. "טוב": נשים משתמשות במילה זו בשעת וויכוח כאשר הן יודעות בוודאות שהן צודקות, אך כבר נמאס להן לשמוע אותך מתווכח איתן. זה סימן בשבילך לסתום את הפה. "5 דקות": הכוונה היא לחצי שעה. זה שווה ערך ל-5 הדקות שנשארו למשחק הכדורגל שלך או לכמות הזמן שיעבור לפני שאתה מוריד את הזבל, כך שנשים חושבות שזה אומדן הוגן. "כלום": הכול מלבד כלום, ואתה צריך להיזהר יותר מאדם שהולך על קליפות ביצים. כשאישה אומרת "כלום" היא כנראה רוצה להפשיט לך את העור ולשפוך לך את המעיים החוצה. "כלום" מסמן בדרך כלל את תחילתו של ויכוח שאורך "5 דקות" ומסתיים ב"טוב". "תעשה מה שבא לך": זה לא מתן רשות, אלא איום. אם תפרש את זה בטעות כמתן רשות לעשות מעשה שירגיז אותה, התוצאה תהיה שהיא תתעצבן על "כלום", תתווכחו "5 דקות", ובסוף יהיה "טוב". *אנחה רמה*: זו אינה מילה, אבל לעיתים קרובות היא משמשת כביטוי מילולי, ולרוב אינה מובנת ע"י גברים. משמעותה של אנחה שכזו היא שבת זוגך חושבת שאתה אידיוט גמור, ולא ברור לה מדוע היא מבזבזת את הזמן בלהתווכח איתך על "כלום". *אנחה רפה*: שוב, זו אינה מילה, אלא ביטוי מילולי. זהו אחד הדברים המעטים שגברים באמת מבינים. הפירוש הוא שבת זוגך לקחה הפסקה קלה מהוויכוח. ההימור הטוב ביותר שלך באותו הרגע הוא להפסיק לנשום ולא לזוז, בתקווה שההפסקה הזו תימשך כמה שיותר זמן. "הו": המילה הזו מלווה במשפט כלשהו והיא סימן לצרות. לדוגמה: "הו, תן לי את זה" או "הו, ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך". אם היא אומרת "הו" בתחילת המשפט, מומלץ שתרוץ ליציאה הקרובה ביותר. היא תאמר לך שמצבה הוא "טוב" רק לאחר שתסיים לזרוק את הבגדים שלך מבעד לחלון, אבל אל תצפה שהיא תדבר איתך ביומיים הקרובים. "זה בסדר": זהו אחד הביטויים המסוכנים ביותר שאישה מסוגלת לומר לגבר. פירושו שהיא רוצה לחשוב טוב מאוד לפני שהיא מחליטה מהו העונש המגיע לך על "כלום". "זה בסדר" בא ביחד עם "טוב" ובסמיכות להרמת גבות של "תעשה מה שבא לך". "כן, בבקשה": זה לא ביטוי, אלא הצעה. היא מאפשרת לך לספק תירוץ למה שעשית. במילים אחרות, לסבך את עצמך עוד יותר ממה שכבר סיבכת את עצמך. אם הצלחת להתמודד עם ההצהרה הזו בצורה הנכונה, אתה לא אמור לשמוע "זה בסדר". "תודה": היא מודה לך. אל תתעלף ואל תחפש משמעות נסתרת. פשוט ענה ב"אין בעד מה". "תודה רבה": "תודה רבה" שונה מאוד מ-"תודה". אישה תאמר "תודה רבה" כאשר באמת עלית לה על העצבים. בדרך כלל זה ילווה ב*אנחה רמה*, דהיינו שפגעת בה בצורה חמורה. אחרי *אנחה רמה* אל תעיז לשאול אותה מה לא בסדר, כי היא תענה ב-"כלום" שיגרור וויכוח של "5 דקות". "שיהיה": הגרסה הנשית ל-"לך תזד***".
כמה שהיא אוהבת את הנכד שלה
אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון. "שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!" 'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון. "אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה". האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים". האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה. אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי. "אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה." 'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה: "אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"
הנשיקה ברכבת
בתוך רכבת שנוסעת לאורך כל המדינה יושבים גברת זקנה, שוטר, בלונדינית שופעת וחייל צעיר בתא אחד קטן, מסביב לאותו השולחן. השוטר יושב ליד הבלונדינית והחייל ליד הגברת הזקנה. לאחר כמה שעות של נסיעה בהן כל אחד מיושבי התא הגניב מבטים אל הנוסעים האחרים, נכנסה הרכבת למנהרה ארוכה וחשוכה. פנים התא הוחשך לחלוטין ולפתע נשמעה נשיקה חזקה ולאחריה קול חזק של סטירה מצלצלת. לאחר כמה שניות יצאה הרכבת מהמנהרה ובתוך התא הקטן השוטר החזיק את צד הפנים האדומות שלו בכאב, והחייל ישב בנוחות וחייך חיוך רחב. השוטר חשב לעצמו: "חכם החייל הצעיר הזה... הוא מגניב נשיקה לבלונדינית הצעירה שיושבת לידי, היא בטוחה שזה אני ונותנת לי סטירה." הבלונדינית חשבה לעצמה: "בחור מוזר השוטר הזה... בזמן שהיינו במנהרה החשוכה הוא העדיף לנסות לנשק את הגברת הזקנה ולא אותי. מזל שהיא יודעת להגן על עצמה ונתנה לו סטירה כעונש". הגברת הזקנה חשבה לעצמה: "כל הכבוד לבחורה הצעירה הזאת! השוטר ניסה לגנוב ממנה נשיקה במנהרה והיא הראתה לו מה מגיע לחוצפנים וסטרה לו." ובזמן שכל יושבי התא נותרו מבולבלים, רק החייל חייך לעצמו וחשב: "איזה כיף, בכל פעם שנגיע למנהרה אני רק צריך לתת לעצמי נשיקה רועשת על היד ואז אני יכול לתת סטירה לשוטר!"
מי יהיה יושב הראש החדש של מיקרוסופט אירופה?
ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק שבמהלכו ייבחר המועמד המתאים למשרת יושב ראש מיקרוסופט אירופה. לכנס הוזמנו 5,000 מתמודדים שכונסו והתיישבו באולם גדול. אחד מהמתמודדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריז. מר גייטס הודה לכל משתתפי הכנס שהגיעו והתחיל לערוך את המיון לבחירת היו"ר. הוא המשיך ואמר שלמרות שהוא כבר לא מנהל החברה בפועל, עדיין חשובה לו מאוד איכות האדם שיתקבל לתפקיד, ולכן הסינונים יהיו קשים במיוחד. בשלב הראשון הוא ביקש מכל מי שאינו יודע את שפת התכנות JAVA לקום ולעזוב. 2,000 אנשים קמו ויצאו מהאולם. מוריס כהן אמר לעצמו, "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!". בייל גייטס המשיך וביקש מהמועמדים שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, שיקום ויעזוב גם הוא את האולם. 2,000 אנשים נוספים קמו ועזבו. "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני יכול כבר להפסיד? מה יכול לקרות?" חשב מוריס כהן לעצמו והחליט להישאר באולם. ביל גייטס ביקש בקשה נוספת מיושבי האולם שנותרו, והפעם כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות - שיעזוב את האולם. 500 אנשים נוספים יצאו באכזבה. מוריס כהן אמר לעצמו "עזבתי את ביה"ס בגיל 15, אבל אין לי מה להפסיד", והוא המשיך לשבת. לבסוף אמר ביל גייטס: "כל מי שאינו דובר את השפה הסרבו-קרואטית מתבקש לעזוב." 498 מועמדים עזבו את האולם. מוריס כהן חשב "אני לא דובר סרבו-קרואטית, אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר". מוריס מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד שנשאר אחרי שכולם עזבו. ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר "כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבו-קרואטית, לכן, אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו." בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה".
הזוג הנשוי שמצא גורילה באמצע הג'ונגל
זוג נשוי הלכו לאיבוד בג'ונגל באמצע טיול ולא הצליחו למצוא את דרכם חזרה. במשך ימים ארוכים הם חיפשו עזרה או לפחות קצת אוכל ולא מצאו דבר, עד שלפתע הם נתקלו בעץ קוקוס שעליו ישב קוף גורילה ענקית. אמר הבעל לאישה: "תחכי כאן, אני הולך לטפס על העץ כדי להעיף משם את הקוף הזה במכות ולהביא לנו קוקוסים לאכול". ענתה האישה: "אתה משוגע? הגורילה הזאת תאכל אותך בלי מלח אם תטפס לו על העץ! יש לי רעיון יותר טוב, תיקח אבן, תזרוק אותה על הגורילה ואז הוא יזרוק עלינו קוקוסים כדי שנוכל לאכול." הבעל התלהב מהרעיון של אשתו, לקח אבן ענקית וזרק אותה על הגורילה... הגורילה התעצבן ובמקום לזרוק על הבעל קוקוס, ירד מהעץ ופוצץ אותו במכות. מוסר השכל: לא משנה כמה נשים יתערבו, גברים יודעים לפתור בעיות רק בדרך אחת!
למה מתכוונת אישה שאומרת שהיא אוהבת?
בסמינר לנשים בנושא "כיצד לנהל מערכת יחסים אוהבת עם בעלך", נשאלו הנשים כמה מהן אוהבות את בעליהן. בתגובה לשאלה, כל הנשים הרימו את ידיהן. לאחר מכן נשאלו הנשים מתי הייתה הפעם האחרונה שאמרו לבעליהן שהן אוהבות אותם. חלק מהנשים ענו "היום", כמה מהנשים ענו "אתמול" ואחרות אמרו שהן כלל לא זוכרות. אז אמרו לנשים לקחת את הטלפונים הניידים שלהן ולשלוח לבעליהן את הודעת הטקסט הבאה: "אני אוהבת אותך, מותק.", ונאמר לנשים להחליף את המכשירים הניידים ביניהן ולקרוא את הודעות הטקסט שהגיעו חזרה. הנה כמה מהתשובות ששלחו הבעלים: 1. מה עכשיו? מה שוב קרה לאוטו? 2. את חולה? 3. אני אוהב אותך. 4. מי זו? 5. אני לא מבין למה את מתכוונת? 6. מה עשית עכשיו? אני לא סולח לך הפעם! 7. ?!?!?!? 8. אל תעשי הצגות, רק תגידי לי כמה את צריכה. 9. אני חולם? 10. אם לא תגידי לי למי ההודעה הזו באמת, מישהו ימות. 11. ביקשתי ממך לא לשתות יותר. 12. לא משנה מה את רוצה, התשובה היא לא. 13. את בסדר? 14. תשכחי מזה, לא הולכים להורים שלך בשבת! 15. רק אל תגידי לי שאת שוב בהריון...
זוג הזקנים שרצה טיסה בחינם
מוריס ואסתר הולכים ליריד המטוסים הישנים בכל שנה, ובכל שנה מוריס אומר לאסתר: "אני רוצה לעלות על המטוס!" אסתר מגיבה לכך בכל שנה באומרה: "הטיסה עולה 500 שקל! 500 שקל זה לא קצת!" פעם אחת הלכו מוריס ואסתר ליריד המטוסים, ומוריס אמר לאסתר: "אסתר, יקירתי. אני כבר בן 85 שנה. אם לא אעלה היום על המטוס הזה, אולי לא תהיה לי עוד הזדמנות בחיים." אסתר ענתה, "מוריס, הטיסה עולה 500 שקל! 500 שקל זה לא קצת!" טייס המטוס שהיה לצידם, שמע את הזוג ואמר מיד: "אני אעשה אתכם עסקה. אקח את שניכם לטיסה, ואם תצליחו להישאר בשקט לכל אורכה, לא אגבה מכם כסף! אך אם תוציאו הגה אחד, הטיסה תעלה לכם 500 שקל." מוריס ואסתר הסכימו לעסקה ועלו למטוס. הטייס עשה פעלולים באוויר, אך שום הגה לא נשמע מבני הזוג. המטוס התהפך והסתובב, אך אף מילה לא נשמעה. כשנחת המטוס, פנה הטייס למוריס ואמר: "עשיתי כל מה שיכולתי, אבל לא צעקתם אפילו פעם אחת. הרשמתם אותי". מוריס אמר לו בחזרה: "ובכן, למען האמת, כמעט אמרתי משהו כשאסתר נפלה מהמטוס, אבל אתה יודע... 500 שקל זה לא קצת."
החתולים בבתי הכנסת
בעיר קטנה היו 3 בתי כנסת - אחד אורתודוקסי, אחד קונסרבטיבי ואחד רפורמי. בשלושתם היתה קיימת בעייה רצינית של חתולים המסתובבים במבנים. לפיכך, כל קהילה, בדרכה שלה, קיימה ישיבה כדי לדון בבעייה. האורתודוקסים הגיעו למסקנה שזו גזירה משמיים שהחתולים יהיו בבית הכנסת, והם פשוט ייאלצו לחיות עם זה. הקונסרבטיבים החליטו שעליהם לטפל בחתולים בסגנון הראוי של אחריות קהילתית ופעילות חברתית. הם לכדו את החתולים באופן בלתי-מזיק ושחררו אותם בפארק שבקצה העיירה, רק כדי להיווכח שבתוך שלושה ימים הופיעו כולם בחזרה בבית הכנסת. בבית הכנסת הרפורמי נערכו מספר ישיבות ארוכות, ובהן ניתנה לכל החברים זכות להביע את דעתם. לבסוף הם החליטו לקבל את החתולים כחברים בקהילה. עכשיו הם רואים אותם רק בראש השנה וביום כיפור.
גי'פ יוקרתי ב-1,000 דולר
שלמה היה נשוי כבר 10 שנים, ולמרות שעבד קשה ככל שהיה יכול, המצב הכלכלי בבית לא היה מזהיר. כל החברים של שלמה מהצבא ומהלימודים התעשרו, פתחו עסקים, קנו ג'יפים, טיילו בכל רחבי העולם, ולו אפילו לא הייתה מכונית בשביל להסיע את אשתו ואת הילדים ממקום למקום. בכל יום שישי שלמה היה פותח את העיתון ומחפש "מציאות" במדור מכירת הרכבים, אבל בכל פעם מחדש הוא היה רואה את המחירים של המכוניות והג'יפים המודרניים והלב שלו היה נופל לתחתונים. יום שישי אחד הוא פתח את העיתון ורואה מודעה מפתיעה מאוד: "למכירה: ג'יפ מרצדס חדש ב-$1,000 בלבד". זה נשמע הזוי, הוא חשב לעצמו, ורק כדי לוודא שהוא לא מדמיין, הוא החליט להתקשר למספר שעל המודעה. לטלפון ענתה גברת שאישרה שהמחיר שצוין במודעה הוא אכן המחיר המבוקש עבור ג'יפ יוקרתי של חברת מרצדס, מודל עדכני ומשודרג. היא סיפרה לשלמה שהוא הראשון שמתקשר ושאם הוא רוצה הוא מוזמן לבוא לראות את הג'יפ. שלמה עדיין התקשה להאמין שלא מדובר במתיחה מורכבת, אבל הוא החליט לאסוף את כל החסכונות שלו מהבנק וממקומות המחבוא בבית ולקח מונית לביתה של הגברת. לאחר שעה קלה הוא הגיע לשכונה יוקרתית בקיסריה ונעמד מול בית ענק עם חצר מטופחת שבחנייתו אכן עמד ג'יפ מרצדס חדש ונוצץ. שלמה דפק בדלת הבית ואת פניו קיבלה גברת כבת 70 שאישרה לו כי הג'יפ שהוא רואה בחנייה הוא אכן הרכב המדובר. "גברתי היקרה, אני אולי לא עשיר אבל אני בן אדם הגון. או שאת לא מבינה שום דבר במכוניות או שמישהו מנסה לעבוד עליך. הג'יפ הזה שווה לפחות 500 אלף שקל, אז למה את מוכרת אותו כל כך בזול?". "בוא אני אספר לך משהו בחורצ'יק, בגלל שאתה אדם הגון אני אגיד לך בדיוק למה אני מבקשת כל כך מעט כסף. אני הייתי נשואה 50 שנה ולפני חודש וחצי בעלי נפטר. אתמול פתחנו את הצוואה שהוא השאיר. בסעיף הראשון רשום שאת הבית הוא השאיר לי, בלי עין הרע תראה איזה בית יפה. בסעיף השני רשום שאת החסכונות שלו הוא גם השאיר לי ובלי עין הרע יש מלא. בסעיף השלישי היה כתוב שהייתה לבעלי מאהבת ושרק אם אני אמכור את הג'יפ שלו ואתן לה את הכסף אני אוכל לקבל את הבית ואת החסכונות. ממש אין לי אהבה לאישה הבוגדנית שפיתתה את בעלי, אז שאלתי את עורך הדין והוא אמר לי שמאחר שלא כתוב בצוואה מחיר, אני יכולה למכור את הג'יפ בכמה כסף שבא לי ולהעביר את הכסף לאישה האחרת הזאת." שלמה היה מאושר עד הגג מצירוף המקרים המדהים שהוביל לכך שהוא יכול לקנות רכב יוקרתי שכזה במחיר מצחיק כל כך. הוא נתן לאישה המבוגרת את 1,000 הדולר שהיו בכיסו, לקח את המפתחות של הג'יפ ונסע. בדרך הביתה הוא עצר במוסך לבדוק את מצב הרכב ושמח לגלות שכפי שהובטח לו האוטו ממש כמו חדש. הוא יצא מהמוסך ונסע לביתו להשוויץ בפני אשתו ולחגוג יחד איתה. הוא עלה במדרגות הבניין לדלת הכניסה ולפתע הוא ראה את אשתו מדברת עם שליח של הדואר. "מה קורה פה?" הוא שאל את אשתו ואת השליח. "אתה לא מבין איזה קטע שלמה!" היא ענתה לו, "השליח הזה הביא לי עכשיו מעטפה עם 1,000 דולר שקיבלתי בירושה!"
דברים שלמדתי מאמא
אימא שלי לימדה אותי על חשיבות פורקן הרגשות – "עוד מעט אני אתן לך סיבה לבכות!" אימא שלי לימדה אותי על חשיבות הקפדה על קשר עין – "תסתכל עלי כשאני מדברת אליך!" אימא שלי לימדה אותי על היגיון – "בגלל שאני אמרתי ככה, זה למה!" אימא שלי לימדה אותי על ציפייה – "חכה חכה, שאבא יבוא הביתה..." אימא שלי לימדה אותי על קבלה – "כשנגיע הביתה אתה תקבל ממני מנה!" אימא שלי לימדה אותי על פרדוקסים – "מה אתה חושב לעצמך? תענה לי כשאני מדברת אליך... אל תענה לי!" אימא שלי לימדה אותי על התמודדות – "אם תיפול מהנדנדה ותשבור את המפרקת, אל תבוא לבכות לי." אימא שלי לימדה אותי על אנטומיה – אם לא תפסיק לעשות פרצופים, יהיה לך פרצוף עקום כל החיים." אימא שלי לימדה אותי על חשיבה לעתיד – "אם לא תעבור את המבחן בדקדוק, לעולם לא תצליח למצוא עבודה טובה." אימא שלי לימדה אותי על העל-חושי –"תלבש מיד את הסוודר! אתה לא חושב שאני יודעת בדיוק מתי קר לך?" אימא שלי לימדה אותי על הומור – "כשתחתוך את האצבעות ברגליים מהמשחק עם מכסחת הדשא, שלא תרוץ אליי אחר כך!" אימא שלי לימדה אותי על התבגרות – "אם לא תאכל, לא תגדל." אימא שלי לימדה אותי על מין – "מה אתה חושב, שעשו אותי באצבע?" אימא שלי לימדה אותי על חוכמת הזיקנה – "כשתגיע לגיל שלי, תבין." אימא שלי לימדה אותי להעריך עבודה טובה – "אם אתם הולכים להרוג אחד את השני, תעשו את זה בחוץ, הרגע ניקיתי פה!" אימא שלי לימדה אותי על אמונה שלמה - "כדאי שתתפלל שהכתם הזה ייצא מהשטיח!" אימא שלי לימדה אותי על נסיעה בזמן – "אם לא תיקח את עצמך בידיים אני אתן לך סטירה שתעיף אותך לשבוע הבא." אימא שלי לימדה אותי על כוח הכבידה – "אל תאכל בעמידה, כל האוכל ירד לך לרגליים." אימא שלי לימדה אותי על גמישות – "תראה כמה לכלוך יש לך מאחורי הצוואר!" אימא שלי לימדה אותי על סבלנות – "אתה תשב פה עד שכל הירקות בצלחת ייגמרו!" אימא שלי לימדה אותי על חכמת ההמונים – "ואם כולם היו קופצים מהגג?" אימא שלי לימדה אותי על צביעות – "אמרתי לך כבר מיליון פעם, תפסיק להגזים!" אימא שלי לימדה אותי מהו מעגל החיים – "אני הבאתי אותך לחיים ואני יכולה לקחת אותם ממך!" אימא שלי לימדה אותי על תורשה – "אתה מתנהג כמו אבא שלך!" אימא שלי לימדה אותי מהי קנאה – "יש מיליוני ילדים בעולם שהיו מתים להורים נפלאים כמונו." אימא שלי לימדה אותי על ההיסטוריה של העם היהודי – "זה נראה כאילו היה בחדר שלך פוגרום!" אימא שלי גם לימדה אותי את השיעור האהוב עלי ביותר - "חכה חכה עד שיהיו לך ילדים. אני מקווה שהם יעשו לך את מה שאתה עושה לי" אבל יותר מהכל... אימא שלי לימדה אותי שלא כל דבר שיוצא מהפה שלה הוא קדוש!
בדיקת השמיעה של יעקב
יעקב וחנה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים בין השניים היו טובים מתמיד, יעקב החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה. יעקב חשש להעלות את הנושא לפני חנה, שכן להגיד לאדם אחר שהוא זקוק למכשיר שמיעה אינו מעשה נעים במיוחד, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה בקשר למה שעליו לעשות. הרופא סיפר ליעקב שישנה בדיקה לא פורמלית ופשוטה מאוד שהוא יכול לבצע בעצמו וכך לשפוט בצורה יעילה את בעיית אובדן השמיעה של אשתו. "זה מה שאה צריך לעשות", אמר הרופא, "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה, התקרב לכדי 10 מטר ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה". באותו הערב חנה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שיעקב ישב בסלון וקרא ספר. לפתע הוא נזכר בשיחתו אם הרופא וחשב לעצמו 'אני בערך 15 מטר ממנה עכשיו, אולי כדאי לנסות את מה שהרופא ביקש'. "חומד, מה אוכלים הערב?" הוא קרא בקול, ולא נשמעה שום תגובה. הוא קם מהכורסה, התקרב למטבח במרחק של כ-10 מטרים מאשתו ושאל שוב: "חומד, מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה. הוא נעמד ליד הכניסה למטבח ושאל: "חנה, מה אנחנו אוכלים היום לארוחת ערב?". אין קול ואין עונה. בשלב הזה יעקב כבר היה מודאג מאוד ולכן הוא נכנס למטבח, נעמד מאחורי אשתו ואמר בקול רם: "מה אוכלים לארוחת ערב?". "יעקב, בפעם הרביעית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף צלוי אז תפסיק להציק לי כל הזמן!". מוסר ההשכל של הסיפור: גם כשאנחנו חושבים שהבעיה היא אצל האחר, תמיד כדאי שנבדוק את עצמנו!
המלך, החזאי והחמור
פעם היה מלך שרצה ללכת לדוג, אך לא היה בטוח האם מזג האוויר בממלכה מתאים. קרא המלך לחזאי המלכותי ושאל אותו לגבי מזג האוויר שצפוי לשעות הקרובות. החזאי הבטיח למלך שאין סיכוי לגשם בימים הקרובים. אז המלך יצא לדוג יחד עם אישתו המלכה וכל משרתיהם ומלוויהם. בדרך פגשו באיכר על חמורו. כשראה האיכר את המלך, אמר: "הוד מלכותו, אתה צריך לחזור לארמון תיכף ומיד, אני צופה שתוך זמן קצר יחל לרדת גשם חזק מאוד באזור". המלך ענה לאיכר: "אני מעסיק חזאי בעל השכלה וניסיון שמרוויח שכר גבוה מאוד. הוא נתן לי תחזית שונה ואני סומך עליו ולכן אמשיך בדרכי". וכך המלך והמלכה עשו. זמן קצר לאחר מכן החל לרדת גשם זלעפות. המלך והמלכה היו רטובים לגמרי והפמליה שלהם גיחכה כשראתה אותם במצב מביש כל כך. המלך חזר לארמון והורה להוציא את החזאי להורג תיכף ומיד. אחר כך הוא זימן את האיכר והציע לו את התפקיד היוקרתי של החזאי המלכותי. האיכר ענה: "הוד מלכותו, האמת היא שאני לא יודע שום דבר על מזג האוויר. כל המידע שלי מגיע מהחמור שלי. אם אני רואה שזנבו מורם, סימן שצפוי יום קיצי ושמשי. אם הוא הוא רוקע ברגליו הקדמיות, נראה שרוח חזקה מתקרבת. ואם אוזנו הימנית של החמור צונחת, זה אומר שבוודאות ירד בקרוב גשם". הקשיב המלך לדבריו והחליט שהפעם יפעל על פי העובדות ולא בהתאם להבטחותיו של חזאי זה או אחר. הוא גירש את האיכר, הזעיק את שר החצר שלו והורה להעסיק את החמור בו במקום. כך החלה מסורת ארוכת שנים של בחירת חמורים ברי מזל לעמדות הבכירות והמשפיעות ביותר בכל מדינה...
הקודם עמוד הבא