רמי הוא נהג משאית שנוסע בכל רחבי הארץ ומעביר סחורות ממקום למקום, ורגע לפני שהוא יוצא לדרך, הוא מקפיד לשבת בבית הקפה הסמוך לביתו. בגלל העומס והפקקים הרבים שהיו לאחרונה בדרכים, הוא לא ביקר במקום כבר חודש שלם, לכן הוא הבטיח לעצמו שברגע שהכביש יהיה מעט יותר פנוי וכמות המשלוחים תרד, הוא ישוב לפקוד את בית הקפה. היום הזה הגיע, והוא סוף-סוף בא למקום והתיישב בשולחן הקבוע שלו – בפינה, ליד החלון.
לפתע נעמדה לידו דנה, מלצרית חדשה שהתקבלה לתפקיד לפני שבוע. היא חייכה אליו ושאלה "בוקר טוב אדוני, מה תרצה להזמין?". מבלי להביט לה בעיניים או להסתכל בתפריט שתמיד מונח על השולחן, הוא השיב בטון רוטן, "3 צמיגים שטוחים וזוג פנסים, ואם אפשר אז מהר – אני ממש רעב ומצפה לי יום ארוך".
דנה הביטה בו מעט מבולבלת, אבל בגלל שהיא לא רצתה להיראות טיפשה או לא מקצועית, היא פשוט הלכה למטבח ואמרה לטבח, "יש בחוץ לקוח נודניק שבדיוק הזמין 3 צמיגים שטוחים וזוג פנסים. מה הוא חושב שאנחנו, מוסך?!". הטבח נאנח ואמר לה בייאוש: "נו באמת, שוב רמי הזה חזר? לא משנה כמה מסבירים לו, הוא לא מבין שהחלפנו את השמות של המנות! אני מכיר אותו, בעיקרון אצלו צמיג זה פנקייק ופנס זה ביצת עין. הוא רוצה ארוחת בוקר, בקיצור".
"הבנתי... הבנתי. אז אתה מכין?", שאלה דנה.
"לא, לא, צריך ללמד אותו לקח, ובינינו? הוא תמיד עושה כאן בלאגן ואף פעם לא משאיר טיפים למלצרים, אז מצידי שילך ולא יחזור, די, יש גבול", אמר לה הטבח והסתכל לצדדים בעודו מחפש משהו. מהר מאוד עלה לו רעיון – הוא מילא קערה בשעועית אדומה, ניגש לדנה בחיוך ועיניים נוצצות, ואמר, "תגישי לו את זה!".
"אתה בטוח? מה לומר לו?", היא שאלה.
הוא הנהן ואמר לה בהתלהבות: "את כבר יודעת!".
דנה יצאה מהמטבח, חייכה את החיוך הכי גדול שיש לה, ניגשה אל רמי והגישה לו את הקערה. הוא שאל אותה בכעס, "מה זה? איפה מה שהזמנתי?!". היא ענתה לו: "אין לנו לא פנס ולא צמיג - אז הבאתי לך שעועית, בשביל שתשים גז ותתחפף מכאן!".