בדיחות זיקנה וזקנים

הזיקנה היא לא בהכרח דבר משעשע, לכן בשביל להקל על השלב הזה נשאר לנו בעיקר לספר בדיחות ולצחוק. כאן תמצאו בדיחות על זקנים, בדיחות על זקנות, בדיחות על זיקנה, בדיחות על להזדקן, בדיחות על מבוגרים.

הזקן והתירוץ המקורי

אזרח ותיק מוציא מהסוכנות את רכב היוקרה החדש שקנה, יוצא אל הכביש המהיר ומדביק את הדוושה. במהירות של 160 קמ"ש הוא מפסיק ללחוץ על הדוושה ונהנה מהרוח שמעיפה את השיערות הבודדות שנשארו על ראשו. "מדהים!" הוא חושב בזמן שהוא נוסע. כשהוא הסתכל למראה המרכזית, הוא שם לב שיש אחריו ניידת עם סירנה רועמת. "אני יכול לברוח להם, אין לי בעיה", והוא הדביק שוב את הדוושה.. 190 קמ"ש.. 230 קמ"ש.. 260 קמ"ש. לפתע עברה מחשבה בראשו, "מה לעזאזל אני עושה? אני זקן מדיי בשביל השטויות האלה!", הוא עצר את רכבו בצד הדרך וחיכה לניידת שתגיע אליו. כשהגיעה הניידת, ניגש השוטר אל הנהג הזקן ברכב הפאר, הביט בשעונו ואמר: "אדוני, המשמרת שלי מסתיימת עוד 10 דקות. היום זה יום שישי ואני טס לסוף שבוע. אם תיתן לי סיבה מספיק טובה, שמעולם לא שמעתי, מדוע נסעת במהירות כזאת, אני אשחרר אותך בלי לעשות לך כלום". הזקן מביט ברצינות לעבר השוטר ואומר לו: "לפני שנים, אשתי ברחה עם שוטר. חשבתי שאתה בא להחזיר לי אותה". "שיהיה לך יום טוב, אדוני". אמר השוטר.

כשסבתא באה לביקור

סבתא מצלצלת ומודיעה שהיא מגיעה לבקר בעוד חצי שעה. כשהיא מגיעה הנכד רץ אליה, מחבק אותה ואומר לה: "סבתא, לא חסר לנו כלום בבית". הסבתא שואלת: "מה זאת אומרת?" עונה הנכד: "כשצלצלת, אמא אמרה: 'רק זה היה חסר לנו..' ועכשיו כשהגעת, כבר לא חסר לנו כלום!!"

המבוגר שרוצה להרשים

איש מבוגר, לא בכושר מי-יודע-מה, התאמן בחדר כושר כשלפתע הבחין בצעירה יפיפיה ומתוקה. הוא ניגש למאמן כושר שעמד לידו ושאל אותו: "באיזה מכשיר אני צריך להשתמש כדי להרשים את הדבר היפהפה הזה שעומד שם?" המאמן בחן אותו מכף רגל ועד ראש וענה לו: "נסה את הכספומט שבלובי..."

יש לה אדום בעיניים

זקנה נוהגת למסעדה כשלצידה שכנתה הצעירה. הצעירה שישבה שבכיסא הנוסע שמה לב לפתע שהם מגיעים לצומת ועוברים באור אדום. 'אני בוודאי מדמיינת', אמרה לעצמה. אך לאחר כמה דקות, שוב הגיעו לצומת ושוב עברו ישר באור אדום. היא החליטה לשים לב אם יקרה הדבר שוב. ואכן, לאחר עוד כמה דקות הגיעו לצומת עם אור אדום ואפילו לא האטו, כאשר נהגים זועמים מצפצפים להן בקול רם. ״חנה״, פנתה השכנה הצעירה, ״למה את נוהגת דרך אורות אדומים???״ והזקנה השיבה לה בתמיהה: ״אה זו אני שנוהגת???״

זקן עם בעיה רפואית

שני סטודנטים לרפואה הלכו ברחוב כשלפתע ראו זקן הולך לאיטו ברגליים פסוקות ונוקשות. הסטודנט הראשון פונה לחברו ואומר: "מסכן הזקן, הוא בטח סובל מתסמונת הרגל הצפודה, מי שחולה בזה הולך בדיוק ככה". הסטודנט השני עונה לו: "אני לא מסכים. הוא כנראה לקה בסינדרום גודריאן. רגליו פסוקות והוא הולך לאט, בדיוק כפי שלמדנו בשיעור". מאחר והשניים לא הצליחו להחליט מי ביניהם צודק, הם החליטו לשאול את הזקן מה יש לו. הם ניגשו אליו והציגו עצמם: "אנחנו שני סטודנטים לרפואה ולא יכולנו להתעלם מהאופן שבו אתה הולך, אך לא הצלחנו לקבוע באיזה סינדרום אתה לוקה. תוכל לומר לנו בבקשה מהו?". "אני אומר לכם" ענה הזקן, "אך קודם תאמרו לי מה שני סטודנטים לרפואה נחמדים שכמותכם חושבים". הסטודנט הראשון אמר: "אני חשבתי שמדובר בתסמונת הרגל הצפודה". "חשבת - וטעית" אמר הזקן. "אני חושב שזה סינדרום גודריאן" אמר השני. "חשבת - וטעית" אמר הזקן. "נו, אז תאמר לנו בבקשה מה זה, אדוני?" אמרו לו. "גם אני חשבתי שיש לי רק גזים - וטעיתי..."

האישה שלא שומעת

גבר הולך לרופא ואומר לו: "דוקטור, אני חושב שאשתי נעשית חירשת." מאיזה מרחק היא לא שומעת?" שואל אותו הרופא. "אין לי מושג," השיב הגבר התמה. "היא פשוט כבר לא שומעת טוב." "אני צריך לדעת מאיזה מרחק, אז או שתביא אותה או שתבדוק בעצמך." הבעל החליט לבדוק בעצמו ולחסוך כסף של בדיקת רופא. כשהוא מגיע הביתה אשתו עומדת בגבה אליו ומבשלת. הוא מחליט לנצל את ההזדמנות, נעמד כ-8 מטרים מאחוריה וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?" היא לא מסתובבת ולא עונה. הוא מתקדם למרחק של 5 מטרים וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?" שוב, אין תשובה. עתה הוא מתקדם למרחק 2 מטרים ושוב צועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב??" דממה. הוא מחליט להתקרב עד אוזנה ממש, וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?!??" היא מסתובבת אליו בעצבים: "סטייק! סטייק! כבר עניתי לך שלוש פעמים, זה סטייק!"

הזקן והתכשיט

בצהרי יום שישי אחד, איש זקן נכנס לחנות תכשיטים עם בחורה צעירה ויפה לצידו. הוא אומר לתכשיטן שהוא מחפש תכשיט מיוחד מאוד עבור החברה שלו. הצורף מסתכל על הזוג המוזר ובלי לשאול שאלות הוא מראה להם צמיד טניס יפה בשווי 5000 שקלים. הזקן מביט בחטף על הצמיד ואומר: "אדוני, כנראה לא הבנת אותי, אני מחפש תכשיט מאוד מאוד מיוחד" התכשיטן מציית לבקשה, פותח את הכספת ומוציא משם טבעת יהלומים מדהימה ונוצצת: "זו טבעת יהלומים עתיקה השוקלת 5 קראט ומשובצת ביהלומים קטנים ומלוטשים", מסביר התכשיטן. "מה המחיר של הטבעת?" שואל הזקן. "אמ... 40,000 שקלים" עונה התכשיטן ומחליף צבעים במבוכה. באותו הרגע, העיניים של הבחורה נצצו וכל גופה רעד מהתרגשות. הזקן שראה את גודל שמחתה, משיב בביטחון: "אנחנו ניקח אותה". התכשיטן שואל איך הם ירצו לשלם והזקן שולף פנקס צ'קים "אני יודע שאתה צריך לוודא שאכן יש לי את הסכום הדרוש בחשבון" הוא אומר, "לכן, אכתוב את הצ'ק היום, אתה תאמת זאת מול הבנק ביום ראשון ואני אבוא ביום שני לקחת את הטבעת" התכשיטן מסכים. בבוקר יום ראשון, התכשיטן מתקשר נרגז אל הזקן ואומר לו: "התקשרתי לבנק ואין לך סכום כזה בחשבון!" "אני יודע" אומר לו הזקן, "אבל אתה יכול לדמיין לך איזה סוף שבוע עבר עליי?"

קשישים בגן עדן

לאחר 60 שנות נישואים, זוג מבוגר בני 85 מתו בתאונת דרכים ועלו לשמיים. הם היו זוג בריא מאוד, בעשור האחרון לחייהם במיוחד, זאת הודות למודעות הגבוהה של האישה לנהל אורח חיים בריא, בדגש על תזונה נכונה. האישה נהגה לקחת את בעלה להתעמל והכינה לו מאכלי בריאות. כשהגיעו לגן עדן, בהתחשב בעובדה שהיו אנשים הגונים, לקח אותם המלאך לסיור באחוזה מדהימה, שבה היה מטבח מאובזר עם שף צמוד, 14 חדרים עם ג'קוזי, מרפסות שמש, בריכה ושאר מותרות. "וואו, מדהים!" התפעלו השניים. "כמה זה עולה?" שאל הבעל. "זה חינם", צחק המלאך, "פה זה גן עדן". לאחר מכן, המשיכו בסיור בשטח האחוזה והגיעו למגרשי הגולף הפרטיים. "המגרש הזה פתוח עבורכם כל הזמן וכל שבוע - המסלול מתחלף לבד", יידע אותם המלאך. "נהדר, וכמה זה יעלה לנו?" שאל הבעל. "כלום" השיב המלאך "זה לא יעלה לכם כלום, כי אתם בגן עדן". התחנה הבאה בסיור היא המועדון. כאן הם גילו מזנון עשיר עם כל מטעמי העולם, מרתפי יינות, בקבוקי אלכוהול משובח, סיגרים וכל טוב. "זה ממש מדהים, אבל לא נראה לי שאנו יכולים להרשות זאת לעצמנו" אמר הבעל. "עוד לא הבנת? אתה נמצא בגן עדן! כל זה שלך", החל המלאך לאבד סבלנות. "טוב, היכן השולחנות הדיאטטיים, אם כן?" שאל הבעל במבוכה. "הא! זה החלק הכי טוב כאן. אתה יכול לאכול, לשתות ולעשן כאוות נפשך, ללא כל השפעה על בריאותך. ברוך הבא לגן עדן..." איך ששמע את המשפט האחרון של המלאך, נכנס הבעל להתקף זעם, גידף וזרק את כובעו על הריצפה בכעס נורא. המלאך והאישה ניסו להרגיע אותו ושאלו "מה קרה?!" הבעל הביט באישתו ואמר "הכל באשמתך! אם לא קשקושי הבריאות שלך, הייתי יכול להיות פה כבר 15 שנה!!!"

הזקן והאגם

איש זקן וערירי היה בעלים של חווה גדולה ומבודדת. בקצה החווה היה לו אגם גדול, עם שולחנות פיקניק נאים וכמה עצי פרי מסביב. הוא נהג לבקר במקום מדי שבוע; לקטוף מפירות העצים ולרחוץ באגם. רק שערב אחד, החוואי הזקן גילה שהוא לא לבד. בזמן שקטף פירות כדי להביא איתו חזרה לחווה, שמע קולות וצחקוקים. הוא התקרב לאגם וזיהה קבוצה של בחורות צעירות, שרחצו בעירום באגם שלו. הבנות הנבוכות שראו את הזקן, מיהרו לשחות אל הצד של המים העמוקים באגם. אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"! "לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום" ענה הזקן בנימוס "או לגרום לכן לצאת מהאגם ערומות". וכשהוא מרים את דלי הפירות הוסיף: "באתי כדי להאכיל את התנין..."

האלמנה שרצתה ליווי הביתה

רוכב אופניים עוצר ליד חנות לתיקון אופניים בוורשה שבפולין. מכיוון שהודיעו לו שהתיקון ייערך זמן והיות והוא גר קרוב, הוא החליט ללכת הביתה ברגל. בדרך, עצר הבחור בחנות כלי בית וקנה דלי וסדן. אחר כך המשיך בדרכו לאטליז, שם קנה שתי תרנגולות ואווז. בדרכו החוצה התעוררה בעיה, איך יסחוב את כל הדברים? בזמן שחשב וגירד בראשו, נעצרה לידו אשה מבוגרת בשם גברת כהן, שסיפרה לו שהלכה לאיבוד ושאלה: "האם תוכל להגיד לי איך להגיע לרחוב זוקצ'ינסקי 160?" רוכב האופניים השיב "במקרה אני גר ברחוב זוקצ'ינסקי 161. הייתי מלווה אותך, אך איני מסוגל לסחוב את כל מה שקניתי..." גברת כהן מיד הציעה "למה שלא תשים את הסדן בדלי, תחזיק את הדלי ביד אחת תשים תרנגול אחד מתחת לכל זרוע ואת האווז תחזיק ביד השנייה?" הוא הודה לה מאוד והחל ללוותה הביתה. בדרך הציע הרוכב "בואי נלך בדרך הקיצור שלי מהסמטה הזאת, כך נגיע ממש מהר" גברת כהן הביטה בו במבט בוחן ואמרה "אני אלמנה גלמודה בלי בעל להגן עליי, איך אהיה בטוחה שכשנגיע לסמטה לא תצמיד אותי לקיר, תרים לי את החצאית ותכבוש אותי?" "בחייך, גברת" השיב הרוכב, "אני סוחב סדן, שתי תרנגולות ואווז. איך בדיוק אני אמור להצמיד אותך לקיר, להרים לך את החצאית ולכבוש אותך?" גברת כהן מיד השיבה "זו בכלל לא בעיה; תוריד את האווז, תכסה אותו עם הדלי, הנח את הסדן על הדלי ואני אחזיק לך את התרנגולות!"

סיפור מיומנו של גמלאי

מיומנו של גימלאי: "אנשים שעובדים, הרבה פעמים שואלים פנסיונרים מה הם עושים כדי שהימים יעברו בלי שיעמום בגימלאות. אז הנה סיפור שקרה לי למשל. יום אחד אני ואישתי נכנסו לחנות עתיקות. לאחר זמן מה בחנות, יצאנו החוצה וראינו פקח כותב דו"ח. ניגשנו אליו ואני אמרתי 'בחייך, תעשה טובה לאזרח ותיק...' הפקח התעלם ממני בהפגנתיות והמשיך לכתוב את הדו"ח. אני התרגזתי מההתנהגות הבוטה, אז קראתי לו אידיוט. הפקח הביט בי בלי להוציא מילה והתחיל לכתוב דו"ח נוסף, על בלאי בגלגלים. אז אישתי בטי, שעמדה בשקט עד עכשיו, קראה לו חמור. הוא סיים את הדו"ח השני, הניח אותו על השמשה והתחיל לכתוב עוד אחד. הוא המשיך לכתוב עוד ועוד דו"חות כשאנו ממשיכים לכנות אותו בכינויים. זה נמשך כ-20 דקות עד שהגיע האוטובוס שלנו ונסענו הביתה. ככה זה, אין יום משעמם בגימלאות!"

הסבא שהצליח לנהוג עם נכדו ברוגע ושלווה

יום אחד אני רואה בסופרמרקט סבא הולך עם נכדו בן השלוש. היה ברור שהסב מתקשה להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק של הנכד בכל פעם שראה ממתקים, חטיפים או צעצועים וצרח בקולי קולות. אך עם זאת, הסבא הצליח להתאפק, שמר על קור רוח ואמר בקול רגוע ושלו: "רון, תירגע, זה לא ייקח הרבה זמן". משלא פסקו הצעקות, המשיך הסב להרגיע בקול מאופק: "רון, תחזיק מעמד, הכל יהיה בסדר. אנחנו מסיימים את הקניות ונצא מפה". משגברו הצרחות בקופה, מרגיע הסב בשלווה: "רון, אין סיבה להתרגז, נסה ליהנות מהטיול המשותף, ובעוד דקה אנחנו באוטו בדרך חזרה הביתה". בחנייה, בעודו מעמיס את המצרכים, לא התאפקתי וניגשתי אל הסב. "תשמע, אני חייבת להגיד לך, אתה פשוט סבא מדהים. איך דיברת אל הילד ואיך הרגעת אותו בקור רוח למרות העצבים. רון הוא ילד בר מזל שיש לו סבא כמוך". "תודה", אומר הסב, "אבל רון זה אני. לנודניק הקטן והמעצבן הזה קוראים נועם..."

הסבתא שפגשה צעיר בסופרמרקט

גבר צעיר הולך בסופרמרקט, כשלפתע הוא שם לב שאישה מבוגרת עוקבת אחריו לכל מקום בו הוא הולך. הוא פנה ימינה, היא גם, הוא פנה שמאלה, היא גם. הוא חיכה בתור במעדנייה, היא שם מאחוריו. הוא החליט להתעלם ממנה במשך כל מסע הקניות שלו, אך כשהגיע לקופה ראה שהיא בתור לפניו. הוא לא יכול היה להתאפק יותר ושאל אותה: "סליחה גברת, למה את בוהה בי ככה?" האישה המבוגרת ענתה: "סליחה אם גרמתי לך אי נעימות כשבהיתי בך ככה, פשוט אתה נראה בדיוק כמו בני שנפטר בחודש שעבר". "אני מצטער לשמוע על האובדן שלך" אמר הצעיר. "יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור לך?" "למען האמת, יש משהו" ענתה המבוגרת. "כשאעזוב את הסופר, תוכל לנופף לי לשלום ולהגיד 'להתראות אמא'? זה יהיה מאוד משמעותי בשבילי" שאלה בחיוך עצוב. ליבו של הצעיר התמלא ברחמים, והוא השיב בחיוך חם: "אין שום בעיה גברתי". כאשר האישה יצאה מהסופר עם המצרכים נופף לה לשלום וצעק "להתראות אמא! ביי!" כשהגיע תורו לשלם, ראה שהחשבון יצא קצת יותר מ-500 שקלים. הוא שאל את הקופאי: "איך יכול להיות שהחשבון יצא כל כך יקר? קניתי כמה פריטים בודדים". הקופאי הסתכל ואמר לו "אבל אדוני, אמא שלך אמרה שאתה משלם עבור שניכם..."

הזקן שביקש שיעירו אותו בתחנת חיפה

גבר מבוגר עולה על הרכבת בתחנת חיפה, כשהוא עייף מאוד וחושש שיירדם ויפספס את התחנה שלו בנתניה. הוא פונה לכרטיסן, מחליק לכיסו 50 שקלים ומבקש ממנו להעיר אותו בתחנת בנימינה. כשהוא מתעורר, הוא רואה שהוא נמצא בתחנה האחרונה בתל אביב. הוא מוצא את הכרטיסן ומיד מתחיל לצעוק עליו בנזיפות וקללות. נוסע אחר שרואה אותו אומר לנוסעת שלידו: "הזקן הזה די עצבני". הנוסעת עונה "כן, אבל הזקן שהכרטיסן זרק מהרכבת בנתניה היה עצבני הרבה יותר!"

בגידה בגיל הזהב

אישה בת תשעים חזרה ערב אחד הביתה מערב בינגו ומצאה את בעלה במיטה עם בחורה צעירה. אחוזת זעם, תפסה את בעלה באלימות ודחפה אותו מהמרפסת בדירתם שבקומה העשירית. כמובן שבעלה מת מיד. כאשר נשאלה בבית המשפט מה יש לה לומר להגנתה אמרה: "כבוד השופט, חשבתי שאם בגיל 92 הוא עוד יכול לבלות עם בחורות צעירות, הוא בטח גם יכול לעוף..."

המוסכניק והזקנה בחוף הים

מוסכניק אחד מסתובב על שפת הים, פתאום איזו זקנה מקומטת שמשתזפת צועקת לו "הלו בחור צעיר, אתה מסתיר לי את השמש. אני מנסה לתפוס צבע." עונה לה המוסכניק "גברת, קודם תעשי פחחות..."

למה כושר בגיל הזהב הוא לא כזאת חגיגה?

כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים! - הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן... - סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא. - אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה. - הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב. - אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה. - הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם... - בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד. - אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם... - היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב. - כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה! - בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב. - אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי... אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??

הגמלאי והפקח

מאז שיצאתי לגמלאות, כל יום קורה לי משהו אחר. היום לא תכננתי תכניות מיוחדות ולא ידעתי מה אעשה, אז נסעתי למרכז העיר ונכנסתי לאחת מחנויות הבגדים הגדולות. הייתי שם בערך 5 דקות, וכשיצאתי היה שם שוטר תנועה שרשם דו"ח חנייה. ניגשתי אליו בחיוך ומבט אדיב ואמרתי לו, "בחייך בחור צעיר, אולי תקל קצת על פנסיונר?" הוא התעלם והמשיך לרשום את הדו"ח. אמרתי לו: "אתה מתעלם? זו הבעיה במדינה שלנו, אנשים כמוך!" שוב הוא לא הגיב, אז צעקתי לו "חתיכת זבל פאשיסט!" הוא הסתכל עליי והתחיל לרשום דו"ח נוסף על צמיגים שחוקים. אז עברתי לכנות את אמו בכינויים שונים, וגם את אחותו. הוא כתב דו"ח שלישי על כתם על הפנס ושם אותו מתחת למגב יחד עם הראשון. "אפס עלוב" הפטרתי, אז הוא התחיל לרשום דו"ח רביעי. כך העניין נמשך בערך חצי שעה. ככל שקיללתי אותו יותר, כך הוא רשם יותר דו"חות. אישית, זה לא ממש היה אכפת לי. אני נוסע באוטובוס, אבל אני מנסה לעשות קצת כיף בכל יום מאז שיצאתי לגמלאות. זה מאוד חשוב בגילי...

מה עדיף להיות - זקן או צעיר?

לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים? אז מה אתם מעדיפים? 1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים? 2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב? 3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים? 4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן? 5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם? 6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים? 7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים? 8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב? 9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2? 10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן? 11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב? 12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם? 13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק? 14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים? 15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?

תובנות מצחיקות מחמישים שנות חיים

במהלך חיי, הפקתי כמה תובנות משעשעות על החיים בעולם הזה, וספציפית בארץ הקטנה שלנו. הנה כמה מהן... 1. אתם יכולים לקרוא לי שמן, אתם יכולים לקרוא לי חזיר, היפופוטם או דובון, אבל הכי חשוב, אתם יכולים לקרוא לי כשהאוכל מוכן? 2. למדתי שישראלי זה אחד שממשש את החטיף הראשון במדף כשהוא בסופר, אבל לוקח את זה שמאחוריו... 3. הבנתי שבחיים לא אבין את המשפט: "הלכו לי הרגליים". מה, זה לא התפקיד שלהם?! 4. אמרתי לבתי שאם היא מחפשת את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת! 5. הבנתי שלמרות שמנה חמה זה המאכל הכי קל להכנה, אני תמיד אקרא את ההוראות... 6. גוגל יקר, אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את משפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש? 7. רציתי להסביר לילד שלי על מס הכנסה, אמרתי לו שזה כמו לפתוח חפיסת ופלים בטיול השנתי - ישר יורדים לך 30%. 8. למדתי על בשרי שלפעמים זה שהורס לך את כל החלומות הגדולים הוא בסך הכל השעון המעורר... 9. בכל חיי מעולם לא טעיתי! אם טעיתי, זה בטח היה בטעות... 10. הבנתי שמהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים ערב טוב – אבל אז במשך חצי שעה הם מסבירים לך למה זה לא באמת ככה. 11. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון. 12. הבנתי שאני לא בכושר כשהתחלתי להתנשף גם במעליות. 13. כשהייתי בצבא, למדתי שרק בצה"ל אתה תשמע רס"ר אומר: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר?" 14. גיליתי שפיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ20% סוללה. 15. המחקרים מוכיחים ש-97% מבני ה-50 פלוס בארץ לא יודעים חשבון פשוט, אני דווקא בין ה-4% שטובים בזה. 16. ייעצתי לחברי - לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק. [related_articles] 17. גיליתי שלזרת ברגל שלי יש תפקיד חשוב! היא מוודאת שכל הרהיטים בבית נמצאים במקום... לסיום, קצת על ניקיונות פסח: 18. אמרתי לאשתי שבא לי ללכת לים או לבריכה, לא משנה מה, העיקר שיהיה מים ושמש. היא נתנה לי דלי ואמרה לי לצאת לשטוף את התריסים. 19. אני מת לתפוס את המניאק שאמר לאשתי שאבק זה חמץ! 20. אני יכול להבין מדוע אוכלים מצות בפסח. אבל איפה כתוב שמשה רבנו הסתובב במדבר עם אקונומיקה וסנט מוריץ?

סיפור הבריאה של הדיאטה

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים. ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת פיצה האט. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גבינת שמנת עם זה?" ויאמר לו אדם: "כן!" ותאמר חווה: "אני גם רוצה. עם קולה בצד". ויעלו השניים 3 קילו כל אחד. ואלוהים ברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאישה תוכל לשמור על הגזרה שאדם כל כך אהב. ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם. ותעבור חווה ממידה 36 למידה 44. ויאמר אלוהים: "מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון". ויאמר השטן: "ותוסיפו לו רוטב וגבינה כחולה עם לחם שום בצד". ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה. ויאמר אלוהים: "שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור!" ויפרוש השטן על השולחן קבב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך ל'אכול כפי יכולתך'. ויעלה הכולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה. ויברא אלוהים את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים. ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות-רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון. ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים. ואלוהים ברא את נעלי הריצה, וייתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל. וייתן השטן לאדם וחווה טלוויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים. ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב, ויחלו ללבוש טריינינגים רפויים עם גומי במותניים. וייתן אלוהים לאדם וחווה בשר רזה, מוצרים דיאטטיים ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות. ויברא השטן את מקדונלדס, ואת ההמבורגר הכפול בחמישה שקלים. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גם צ'יפס?" ויאמר לו: "כן! ותגדיל לי!" ויחטפו אדם וחווה התקף לב. וייאנח אלוהים, ויברא את ניתוח המעקפים המשולש. ויגחך השטן בקרבו, ויברא את משרד האוצר וקופות החולים...

מדוע אסרו על בעלי להיכנס לקניון

לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון: לקוחה נכבדה, אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית. סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו: ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך. ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה. ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים. ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים. ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה. ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו. ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון. ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!" ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם? אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.

הסוד לנישואים מוצלחים

היה היו איש ואישה שהיו נשואים באושר יותר מ-60 שנה. הם שיתפו זה את זו בכל עניין ושוחחו ביניהם על כל נושא, לא הסתירו זו מזה וזה מזו כלום כל שנות נישואיהם מלבד דבר אחד. לאישה הזקנה הייתה קופסת נעליים מוסתרת בארון למעלה, והיא דאגה להזהיר את בעלה, לבל ישאל אותה מה פשר הקופסה אי פעם. במשך כל שנות נישואיהם הוא לא שאל לפשר הקופסה ומה יש בה, אבל, יום אחד חלתה מאוד האישה הזקנה והרופא אמר שהיא כבר לא תחלים לעולם. אז סבר הבעל כי עליו לפתור את התעלומה. הוא הוריד את הקופסה ממרומי הארון והניחה על המיטה בצד, ליד רעייתו. גם היא ידעה שזה הזמן הנכון לספר לבעלה מה יש בה בקופסה. בפותחו את הקופסה, נדהם לגלות בה 2 מפיות ארוגות וחבילת מזומנים בסך 25,000$. בעלה שאל: "מה פשר העניין והקשר?" השיבה לו אשתו: "כשעמדנו להינשא, סבתי סיפרה לי מהו סוד הנישואין המאושרים, באמרה כי אסור לעולם לכעוס וכי אם פעם ארגיש בי כעס או עלבון צורב, עלי לנצור לשוני, להיות שקטה ולרקום מפית כדי להעביר את התחושות". האיש הזקן היה נרגש ונסער וניסה לעצור את דמעותיו, "רק שתי מפיות אצורות בקופסה?" חשב לעצמו, "זה אומר שהיא כעסה עלי או התווכחה איתי רק פעמיים במשך כל שנות חיינו הארוכות, המשותפות והאהובות?" גל של שמחה ואושר פרץ בו. "זה פשוט מדהים!" אמר הבעל, "אבל זה ההסבר למפיות הארוגות. מה ההסבר של סכום כה מכובד של כסף? מאין זה בא?" "אוי יקירי" השיבה האישה, "זה הכסף שעשיתי ממכירת המפיות!"

הוראות ההגעה של סבתא

סבתא אחת נתנה הוראות לנכד שלה שמגיע לבקר עם אשתו בחג: "אתה בא לדלת הראשית של הבניין ברחוב הרצל ארבעים וחמש. באינטרקום שבכניסה אתה לוחץ עם המרפק על הכפתור של משפחת כהן, ואני אפתח לך. אחר-כך אתה מגיע ללובי, ומצד שמאל יש מעלית. תלחץ עם המרפק על הכפתור של קומה 14. כשתגיע לקומה הרצויה - הדירה שלי מצד ימין. תלחץ עם המרפק על הפעמון ואני אפתח לך." שאל אותה הנכד: "סבתא, זה נשמע מאוד פשוט, אבל למה ללחוץ עם המרפק על כל דבר? את עוד מפחדת מהקורונה?" ענתה הסבתא: "איזו מין שאלה זאת... הרי אתם לא באים בידיים ריקות נכון???!!!"

תא קולי של סבתא פולנייה

שלום, כאן סבתא. אני לא בבית כרגע. אם ברצונכם להשאיר הודעה, אנא עשו זאת כעת. אם הנך אחד מילדי – אנא הקש 1. אם אתה זקוק לבייביסיטר – הקש 2. אם המכונית שלך במוסך וברצונך להשתמש בשלי – הקש 3. אם היום יום שישי, לא קנית חלה ואני צריכה לרוץ לקנות עבורך – הקש 4. אם עלי לקחת את הנכדים לגן, לבית הספר, למשחק כדורגל, לבלט, לחוג שחייה או לקייטנה – הקש 5. אם עלי להחזיר את הנכדים מהגן, מבית הספר, ממשחק כדורגל, מבלט, מהשחייה או מהקייטנה – הקש 6. אם אתה בישיבה ולא תגיע הביתה בזמן ורצונך להיעזר בי כדי לקחת את הנכדים לרופא שיניים, שיעורי עזר, קלינאי תקשורת או פסיכולוג ילדים – הקש 7. אם ברצונך שהנכדים יבואו לישון אצלי למרות שהערב אני משחקת רמי עם החברות – הקש 8. אם את אחת מחברותיי – מה את חושבת? למי יש זמן לדבר אתך?! אני סבתא!

הזוג ששכח לזכור

זוג מבוגרים בני 80 הרגישו שהמוח מתחיל לבגוד בהם וקבעו תור אצל הרופא. הרופא בודק אותם ואומר להם שמבחינה פיזית הכול בסדר, אבל אם הם מרגישים שהזיכרון הולך ואובד, אולי כדאי שיתחילו לרשום לעצמם את הדברים שהם צריכים לעשות כדי שלא ישכחו. הזוג מודה לרופא וחוזר הביתה. בערב, בזמן שהם צופים בטלוויזיה, הבעל קם מכיסאו. "לאן אתה הולך?" שואלת האישה. "למטבח," הוא עונה לה. "תוכל להביא לי בבקשה צלוחית גלידה כשתחזור?" "בשמחה!" "אתה לא חושב שכדאי שתרשום את זה כדי שלא תשכח?" "לא, זה בסדר," עונה הבעל, "אני אזכור." "אבל אני רוצה גם תותים מעל," הוסיפה האישה, "עכשיו באמת כדאי שתרשום לעצמך כדי שלא תשכח." "אני לא אשכח," עונה הבעל, "צלוחית גלידה עם תותים מעל, אין בעיה" "אתה יכול גם להוסיף לי סירופ שוקולד?" היא שואלת בחביבות. "אין בעיה," הוא עונה. "אתה בטוח שאתה לא רוצה לרשום את זה?" "אני לא צריך לרשום!" הבעל מאבד סבלנות, "את רוצה צלוחית גלידה עם תותים מעל וסירופ שוקולד!" הבעל הולך למטבח ואחרי 20 דקות חוזר ומגיש לאשתו חביתה בפיתה. "אתה רואה?" האישה מתפרצת בזעם, "אמרתי לך לרשום! שכחת לשים לי בצל!"

הפרעת גיל וריכוז

בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת: אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה. כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן. אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא. אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה. אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן. אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים. אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות. בסוף היום: המכונית עדיין מלוכלכת. החשבונות לא שולמו. יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק. לפרחים אין מספיק מים. עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי. אני לא יודע איפה השלט. אני לא מוצא את המשקפיים שלי. אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!

כמה שהיא אוהבת את הנכד שלה

אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון. "שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!" 'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון. "אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה". האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים". האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה. אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי. "אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה." 'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה: "אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"

זוג הזקנים שרצה טיסה בחינם

מוריס ואסתר הולכים ליריד המטוסים הישנים בכל שנה, ובכל שנה מוריס אומר לאסתר: "אני רוצה לעלות על המטוס!" אסתר מגיבה לכך בכל שנה באומרה: "הטיסה עולה 500 שקל! 500 שקל זה לא קצת!" פעם אחת הלכו מוריס ואסתר ליריד המטוסים, ומוריס אמר לאסתר: "אסתר, יקירתי. אני כבר בן 85 שנה. אם לא אעלה היום על המטוס הזה, אולי לא תהיה לי עוד הזדמנות בחיים." אסתר ענתה, "מוריס, הטיסה עולה 500 שקל! 500 שקל זה לא קצת!" טייס המטוס שהיה לצידם, שמע את הזוג ואמר מיד: "אני אעשה אתכם עסקה. אקח את שניכם לטיסה, ואם תצליחו להישאר בשקט לכל אורכה, לא אגבה מכם כסף! אך אם תוציאו הגה אחד, הטיסה תעלה לכם 500 שקל." מוריס ואסתר הסכימו לעסקה ועלו למטוס. הטייס עשה פעלולים באוויר, אך שום הגה לא נשמע מבני הזוג. המטוס התהפך והסתובב, אך אף מילה לא נשמעה. כשנחת המטוס, פנה הטייס למוריס ואמר: "עשיתי כל מה שיכולתי, אבל לא צעקתם אפילו פעם אחת. הרשמתם אותי". מוריס אמר לו בחזרה: "ובכן, למען האמת, כמעט אמרתי משהו כשאסתר נפלה מהמטוס, אבל אתה יודע... 500 שקל זה לא קצת."

בדיקת השמיעה של יעקב

יעקב וחנה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים בין השניים היו טובים מתמיד, יעקב החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה. יעקב חשש להעלות את הנושא לפני חנה, שכן להגיד לאדם אחר שהוא זקוק למכשיר שמיעה אינו מעשה נעים במיוחד, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה בקשר למה שעליו לעשות. הרופא סיפר ליעקב שישנה בדיקה לא פורמלית ופשוטה מאוד שהוא יכול לבצע בעצמו וכך לשפוט בצורה יעילה את בעיית אובדן השמיעה של אשתו. "זה מה שאה צריך לעשות", אמר הרופא, "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה, התקרב לכדי 10 מטר ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה". באותו הערב חנה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שיעקב ישב בסלון וקרא ספר. לפתע הוא נזכר בשיחתו אם הרופא וחשב לעצמו 'אני בערך 15 מטר ממנה עכשיו, אולי כדאי לנסות את מה שהרופא ביקש'. "חומד, מה אוכלים הערב?" הוא קרא בקול, ולא נשמעה שום תגובה. הוא קם מהכורסה, התקרב למטבח במרחק של כ-10 מטרים מאשתו ושאל שוב: "חומד, מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה. הוא נעמד ליד הכניסה למטבח ושאל: "חנה, מה אנחנו אוכלים היום לארוחת ערב?". אין קול ואין עונה. בשלב הזה יעקב כבר היה מודאג מאוד ולכן הוא נכנס למטבח, נעמד מאחורי אשתו ואמר בקול רם: "מה אוכלים לארוחת ערב?". "יעקב, בפעם הרביעית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף צלוי אז תפסיק להציק לי כל הזמן!". מוסר ההשכל של הסיפור: גם כשאנחנו חושבים שהבעיה היא אצל האחר, תמיד כדאי שנבדוק את עצמנו!

הקודם עמוד הבא