הומור וסאטירה

ארוחת ערב במסעדת הקניבלים
שני חוקרי ארצות נועזים יצאו למשימה ביערות הגשם של האמזונס כדי למצוא שבט מסתורי של קניבלים וללמוד על דרך החיים שלהם. לאחר ימים ארוכים של מסע רגלי הם הגיעו אל הכפר של השבט ונפגשו עם מנהיגו, שהבטיח להם שאיש לא יפגע בהם ושהם רשאים לטייל בכל רחבי הכפר. שני החוקרים הסכימו להצעה בשמחה ויצאו לסייר ברחבי הכפר כדי ללמוד על התרבות וחיי היומיום בשבט הקניבלים. החוקרים הופתעו לגלות שבני השבט הקימו כפר גדול ומתקדם, שכלל מרפאה, בית ספר, חנויות, נגרייה ואפילו מסעדה! השניים החליטו שהם חייבים לבדוק את הנושא הזה, נכנסו לתוך המסעדה, התיישבו ליד אחד מהשולחנות וחיכו בצפייה לראות כיצד מוסד שכזה מתנהל. לאחר כמה רגעים ניגש אליהם הטבח של המסעדה. "ראש השבט אמר לנו שאתם אולי תגיעו, אז הכנו עבורכם כמה מנות מיוחדות מהמטבח המקומי שלנו" הוא אמר, והניח מול כל אחד מהחוקרים חתיכת נייר קטנה שעליה היה כתוב: מיסיונר במרינדה: 2 מטבעות זהב צייד צלוי: 2 מטבעות זהב חוטב עצים חלוט: 3 מטבעות זהב פוליטיקאי מאודה: 50 מטבעות זהב לאחר התבוננות קצרה בתפריט פנה אחד מהחוקרים אל הטבח ושאל: "אני לא מבין פה משהו, שלושת המנות הראשונות עולות בערך אותו דבר, אבל הפוליטיקאי הרבה יותר יקר. למה זה ככה?" "מה זאת השאלה המצחיקה הזאת?" ענה הטבח, "אנחנו קניבלים, לא טיפשים שאוכלים טינופת, ולנקות פוליטיקאי לוקח הרבה זמן אז המחיר בהתאם!"
האישה שילדה 10 ילדים
אליזבת' הייתה קתולית אדוקה שהתחתנה בגיל יחסית צעיר והולידה 10 ילדים בריאים וחמודים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה. זמן קצר לאחר מכן היא פגשה גבר מבוגר ונאה ובין השניים החלה אהבה ממבט ראשון. לאחר מספר שבועות השניים החליטו להתחתן ולזוג המאושר נולדו 10 ילדים בריאים וחמודים נוספים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון, בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה... במשפחתה של אליזבת' היה אבל גדול, אך חודש ימים לאחר השבעה שוב הייתה להם סיבה למסיבה: חתונה נוספת! אליזבת' ובעלה השלישי התחתנו בטקס גדול עם כל הילדים, הקרובים והחברים, אך למרבה הצער אליזבת' הותקפה על ידי מחלה קשה ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. אחרי הלוויה, הכומר של אליזבת' נעמד ליד ארון הקבורה שלה, מחה דמעה ואמר באנחה: "סופסוף ביחד..." אחד מהאבלים האחרים ששמע אותו שאל את הכומר אם הוא התכוון לאליזבת' ולבעלה הראשון, או לאליזבת' ולבעלה השני. "לא הוא ולא הוא" אמר הכומר, "התכוונתי לרגליים שלה!"
איך הצליח אבא לשדך לבנו מיליארדרית?
לאבא אחד נמאס מזה שבנו חי חיי רווקת על חשבון הוריו בגיל מאוחר, והוא החליט שהגיע הזמן למצוא לו שידוך. יום אחד הוא נכנס לחדר של בנו והודיע לו: "אתה כבר לא ילד קטן ואתה כבר צריך למצוא לך אישה ולהקים משפחה. בשבוע הבא אתה תכיר את הבחורה שאני בחרתי לך והיא תהייה אשתך". הבן כמובן החל להתנגד ולצעוק על אביו שאין לו שום זכות להחליט עבורו על נושאים שכאלה, אבל האבא פשוט אמר "היא הבת של ביל גייטס", והבן ההמום מיד הסכים לבחירה של אביו. "אבל תגיד לי רק דבר אחד", שאל הבן, "למה שהבת של ביל גייטס תרצה להתחתן איתי?" "תסמוך עלי, יש לי תוכנית..." אמר האבא. למחרת האבא שלח מייל לביל גייטס בו הוא מבקש את רשותו לחתן בין הילדים שלהם. בשל העובדה שמדובר בהצעה חריגה מאוד האבא קיבל תשובה ישירה ממר גייטס בכבוד ובעצמו, ששאל מדוע עליו להסכים לבקשה ההזויה הזאת. האבא ענה מייל תגובה קצר וענייני "כי הבן שלי הוא הסמנכ"ל של פייסבוק". למרבה ההפתעה ביל גייטס השיב שאם כך בהחלט יש אפשרות לשקול את הזיווג בחיוב... למחרת האבא שלח הודעה למארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, בו הוא מציע לו למנות את בנו לסמנכ"ל של החברה. גם הפעם האבא זכה לתגובה סקפטית ואפילו מזלזלת: "למה שאני ארצה למנות את הבן שלך לסגן שלי?!" שאל צוקרברג המבולבל. האבא פשוט ענה "כי הבן שלי הוא החתן של ביל גייטס". החתונה התקיימה שבוע לאחר מכן, וככה עושים עסקים!
הוא לא מפסיק לשתות
בלילה שקט אחד נכנס לפאב של איציק גבר מבוגר לבוש בבגדים מרופטים, שהתיישב על הבר מול איציק והזמין ממנו כוסית של וויסקי. לאחר רגע קל של היסוס, איציק החליט שלא לגבות מהאדם תשלום מוקדם עבור המשקה שלו והגיש לו כוסית מלאה בוויסקי, שאותה הגבר המוזנח שתה בלגימה אחת ומיד לאחר מכן ביקש כוס נוספת. 'כנראה שמשהו רע מאוד עובר על האיש הזה' חשב איציק, והגיש לו את המשקה השני שלו מבלי להגיד מילה. גם הפעם הוויסקי נעלם במורד גרונו של הגבר בלגימה אחת, ולאחר מכן הוא הוציא ארנק מכיס המכנסיים שלו, בחן את תוכנו, החזיר אותו לכיס וביקש מאיציק למלא את הכוס בפעם השלישית. 'משהו ממש רע עובר על האיש הזה! אני רק מקווה שהוא בדק שיש לו מספיק כסף בארנק כדי לשלם על כל זה', אמר איציק לעצמו בעודו מוזג את המשקה לכוס, 'בכל מקרה כל מי ששותה ככה בוודאי מתמודד עם משהו מאוד קשה ומגיע לו לשתות גם כוס שלישית בלי הצקות'. הגבר השתקן חיכה כמה דקות ולבסוף שתה את כוס הוויסקי השלישית באיטיות. כשהוא סיים את המשקה, איציק שם לב שהגבר שוב הוציא ארנק מכיסו, בחן את תוכנו ולאחר מכן נאנח בקול חלש. "עוד כוסית בבקשה" הוא אמר לאיציק, אך הברמן הרחמן כבר לא יכל להתאפק יותר וענה לו: "תגיד לי, אתה בטוח שיש לך כסף לשלם על כל זה? ראיתי איך אתה בודק את הארנק שלך כל הזמן...". "אין לך מה לדאוג בקשר לכסף", אמר הלקוח המרופט והוציא מהארנק שלו חבילת שטרות קטנה. "אם אתה יודע שיש לך כסף אז למה אתה כל הזמן שותה ובודק את הארנק שלך?" שאל איציק בסקרנות. "זה מאוד פשוט", ענה הגבר, "יש לי בארנק תמונה של אישתי וברגע שאני מסתכל עליה והיא מתחילה להיראות טוב, אז אני יודע ששתיתי מספיק והגיע הזמן ללכת הביתה".
דרישות הקבורה של האלמנה העשירה
לקראת יום הולדתה ה-90, אלמנה עשירה החליטה שהגיע הזמן להתחיל להתכונן ליום מותה ולהסדיר בעצמה את כל ענייני הקבורה שלה כל עוד היא יכולה לעשות זאת. לשם כך היא פנתה אל עורך הדין שלה עם שלוש בקשות מפורטות: "אני רוצה שליד הקבר שלי ישתלו ורדים בכל צבעי הקשת ושגנן יבוא להשקות אותם ולטפח אותם באופן קבוע בכל שבוע". "אין שום בעיה" אמר עורך הדין, "אבל אפשר לשאול למה?" "אלו הפרחים שאני הכי אוהבת ואני רוצה שיהיה לי נעים בעולם הבא ושתמיד תהיה מסביבי פריחה צבעונית". השיבה האישה. "הבקשה השנייה שלי היא שיקברו לידי את הכלב האהוב שלי, ויבנו לכבודו מצבה ענקית שעליה תהיה תמונה של שנינו ביחד". "זאת בקשה קצת מאתגרת", אמר עורך הדין, "אפשר לשאול למה זה כל כך חשוב לך?" "הכלב שלי תמיד היה לצדי בשנים האחרונות ואני רוצה שהוא ימשיך לארח לי חברה ולעודד אותי גם בעולם הבא", ענתה האלמנה. "ודבר אחרון, אני רוצה שליד הקבר שלי יתקינו טלוויזיה ענקית עם חיבור לחשמל ולכל ערוצי הספורט, הסדרות והסרטים שיש, מערכת ישיבה מפנקת עם מכשירים לעיסוי הגב ומקרר ענק שתמיד יהיה מלא באוכל". "תני לי לנחש" אמר עורך הדין, "זה כדי שיהיה לך איך להעביר את הזמן בעולם הבא...". "ברור שלא!" הגיבה האישה בהפתעה, "מה אני כבר אוכל לעשות עם כל הדברים האלו כשאני אמות? זה כדי שהנכדים שלי יבואו לבקר אותי!"
למי למי יש יותר כבוד
2 יהודים נפטרים בשיבה טובה ומגיעים לשערי העולם הבא בדיוק באותו הזמן, ושניהם מבקשים לדעת האם יוכלו להיכנס לגן העדן המובטח. המלאך השומר שעומד בשער שואל את היהודי הראשון לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עושה בחייו. עונה לו המנוח: "שמי איצקו, אני מתל אביב, והייתי נהג מונית בעיר כמעט 40 שנה –בוקר ולילה, שבתות וחגים". המלאך מציץ בספר החיים המונח לפניו, חיוך נפרש על פניו והוא מלביש את איצקו בגלימת משי יוקרתית, נותן בידיו שרביט זהב, ואומר לו: "ברוך הבא אדוני, אתה מוזמן להיכנס לגן עדן כגמול נצחי על מעשיך!" שמח וטוב לב נכנס איצקו לגן עדן, והמלאך השומר פונה אל נשמת היהודי השני ושואל לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עשה בחייו. עונה המנוח: "שמי אליהו, אני מירושלים, הייתי אדם שומר תורה ומצוות במשך כל חיי. עשרות שנים הייתי רב בקהילה בה חייתי, כמו גם מורה ומחנך המספר בשבחו של אלוהים". המלאך פותח את ספרו בשנית ומיד לאחר מכן, בארשת פנים אדישה, מלביש את אליהו בגלימת כותנה, נותן בידיו שרביט עץ ואומר לו: "בבקשה, אתה יכול להיכנס". הרב אליהו פונה אל המלאך ואומר: "ייסלח לי כבוד הוד רוממותו המלאך, אך איני יכול שלא לתהות מדוע אני – שהאמנתי באלוהים כל חיי, סיפרתי בשבחו לדורות של תלמידים ושמרתי באדיקות את כל מצוותיו - מקבל גלימת כותנה, שרביט עץ ויחס צונן, בעוד שנהג מונית מתהולל, שלא שמר מצוות ואף עבד בשבתות, מקבל גלימת משי, שרביט זהב ואת ברכתך הנלהבת?" "תשמע חביבי" משיב המלאך ואומר לו בחצי חיוך: "פה בגן עדן התגמול מבוסס על תוצאות. אולי לא שמת לב לכך, אבל כשאתה היית מדבר בפני התלמידים שלך, כולם נרדמו ולא עשו דבר ממה שאמרת. לעומת זאת, כשאיצקו נהג המונית היה על ההגה, כל הנוסעים והנהגים האחרים על הכביש היו נושאים אלפי תפילות לאלוהים!"
למה זקנים אוהבים לשכב בחושך?
יפה וטובה, שתי חברות פולניות שמכירות כבר שנים רבות, יושבות יחד ומשוחחות על חיי הנישואים שלהן. יפה שואלת את רבקה איך היא ובעלה מסתדרים עם הגיל, ורבקה עונה: "קשה לנו כי אנחנו כבר לא צעירים ומתביישים במה שאי אפשר כבר לעשות בגילנו". "ואיך אתם מסתדרים עם הבריאות?", יפה ממשיכה לשאול, ורבקה עונה לה שזה לא פשוט: "בעלי כבר לא רואה כל כך טוב בלי המשקפיים שלו ולי יש לחץ דם גבוה". "ומה לגבי אקשן במיטה?", מתעניינת יפה בתעוזה, "שם דווקא הכול בסדר" רבקה משיבה בהפתעה, "אני רק מתעקשת שנעשה את זה בחושך מוחלט". "אה", אומרת רבקה, "זה בגלל שאתם כבר לא צעירים, ובעלך לא רואה טוב ולך יש לחץ דם גבוה?" "ממש לא", רבקה עונה, "אני פשוט לא יכולה לסבול את זה שאני רואה אותו נהנה!"
איך מחזירים דוב בתשובה?
רבי יהודי, כומר נוצרי, אימאם מוסלמי ונזיר בודהיסטי נפגשים בכנס בין דתי. הם מתחילים להתדיין ביניהם כדי לנסות ולקבוע למי יש דת יותר חזקה ומושכת. לאחר שעות ארוכות של דיון ללא התקדמות הם מחליטים לקיים תחרות: הם יצאו לטיול אל היער הסמוך שם כל אחד מהם יימצא דוב וינסה לגרום לו לאמץ את הדת שהוא מייצג - זה שיצליח במשימה, אמונתו תוכתר למנצחת. הם ניגשים אל היער, קובעים נקודת מפגש בקצהו ונכנסים לתוכו האחד אחרי השני. ראשון יוצא מן היער הכומר, ואחריו האימאם. אומר הכומר: "אתה לא תאמין, זה פשוט מדהים! אמנם הדוב שפגשתי שאג ואיים עליי בתחילה, אבל כל מה שהייתי צריך כדי להרגיעו זה לקרוא לו כמה פסוקים מן הברית החדשה ולהתיז עליו מעט מים קדושים. ביום ראשון הקרוב נביא אותו לכנסייה הקרובה ביותר ואז נטביל אותו לנצרות". אומר לו האימאם: "רק ביום ראשון? הדוב שאני פגשתי כבר עכשיו מוסלמי. מהרגע הראשון שהתקרבתי אליו ידעתי שאין לי מה לחשוש כי אללה לצדי, אז פרסתי שטיחון על האדמה, ירדתי על ברכיי והתחלתי להתפלל. הדוב קרב אליי עם הבעה שלווה על פניו, הבטתי בעיניו והורתי לו להגיד את העדות – 'אין אללה מלבד אללה'- וכעת הוא כבר מוסלמי טוב שמתכוון לעלות למכה בקרוב מאוד". עוד השניים משוחחים, והנזיר הבודהיסטי מגיח מן היער. פונים אליו הכומר והאימאם ואומרים לו: "לקח לך זמן רב, נראה שלא עמדת במשימתך...". אומר להם הנזיר: "אדרבא ואדרבא, לקח לי זמן רב כי אני והדוב שפגשתי עשינו יחד ויפאסנה והתפללנו ארוכות אל האלים הטובים. בו ברגע שהוא ראה אותי יושב על הקרקע בתנוחת הלוטוס, ידי פרוסות לצדדים ועייני עצומות, הוא הצטרף אליי ואני הרגשתי את רוחו של בודהה בתוכו". "יפה מאוד" אומר הכומר "נראה שכולנו עמדנו במשימה ולא ניתן להכריע... אבל רגע, איפה הרבי? הוא עוד לא יצא מהיער?" באותו רגע מגיח הרבי בבהלה מבין העצים, בגדיו קרועים, גופו ופניו מלאים חבורות ושריטות. "מה קרה לך?" שואלים פה אחד בתדהמה הכומר, האימאם והנזיר. עונה להם הרבי המותש והחבול: "כנראה שלא הייתי צריך להתחיל עם עניין ברית המילה..."
טכנולוגיה מתקדמת
איש עסקים מצליח עמד לסגור עסקה גדולה מאוד עם 2 משקיעים יפניים שהגיעו לארצו במיוחד כדי לחתום על חוזה. כדי להרשים את אורחיו ולשפר את הסיכויים לכך שמעמד חתימת החוזה יעבור בשלום, הוא החליט להזמין את המשקיעים לספא מפנק ביום שלפני הפגישה הרשמית. כדי שלא לפגוע בכבודם של האורחים שלו או להיראות כאדם קמצן, איש העסקים הזמין מקום באחד ממרכזי הבריאות הטובים והיקרים ביותר שהוא הצליח למצוא, שם הקבוצה נהנתה מיום של עיסויים, שחייה, ארוחות מושקעות וטבילות בג'קוזי. בסופו של היום השלושה הסירו את כל בגדיהם ונכנסו לסאונה. לפתע נשמע צפצוף קצר ואחד מהיפניים לחץ על אמת ידו הימנית. "יש לי ביפר מיוחד שמודיע לי על אירועים חשובים מאוד, הוא מחובר לשבב קטן שמושתל ביד שלי, בבקשה תתעלם ממנו" הוא הסביר לאיש העסקים המבולבל. כמה רגעים ספורים לאחר מכן נשמעה סדרה של צלצולים ארוכים, והמשקיע היפני השני הצמיד את כף ידו הימנית לאוזן והחל לדבר. "יש לי טלפון סלולרי מיוחד שהושתל בכף היד שלי כדי שתמיד יוכלו לעדכן אותי במקרי חירום, בבקשה תתעלם ממנו", הוא אמר לאיש העסקים המבולבל לאחר שהוא סיים את השיחה. איש העסקים הרגיש נבוך מאוד מכך שרק הוא לא משתמש בטכנולוגיות מתקדמות שכאלו, ולכן הוא החליט לעשות מעשה. הוא ביקש את סליחתם של אורחיו, לבש חלוק ויצא מהסאונה. כשהוא חזר כעבור כמה דקות והוריד את החלוק שלו, שני המשקיעים היפניים שמו לב לחתיכה ארוכה של נייר טואלט שמתנדנדת בין רגליו. לאחר כמה רגעים של אי נוחות הם החליטו להעיר על כך לאיש העסקים שחייך אליהם ברוגע ואמר: "הנייר הזה? פשוט תתעלמו ממנו, זה סתם פקס ששלחו לי עכשיו..."
מדוע הילדים שנשלחו לישראל בחרו להתנצר?
יעקב, יהודי אמריקאי עם שורשים חזקים בקהילה, החליט לשלוח את בנו לישראל כדי שיספוג קצת מהקדושה של מדינת אבותיו. לאחר מספר שבועות בישראל, בנו של יעקב חזר ולהפתעתו של אביו – הוא התנצר. יעקב לא ידע מה לעשות, והוא פנה לחבר בקהילה שלו - אשר, כדי שיעזור לו. לאחר ששמע את דבריו של יעקב, אשר אמר: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לישראל לפני כמה זמן, וגם הוא התנצר שם!" שני האבות אובדי העצות החליטו לפנות לרב של הקהילה שיעזור להם עם הבעיה. לאחר ששמע את הסיפור של שניהם, הרבי השיב: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לישראל, והוא התנצר שם." לאחר שהבינו את הדפוס המשונה, שלושת הגברים החליטו לטוס יחדיו לישראל כדי לרדת לפשר העניין. הם נסעו לכותל המערבי והתפללו לבורא עולם במשך שעות ארוכות כדי שיתן להם תשובה. בתום התפילה שלושת האבות המיוסרים הרימו את ראשם לשמיים ושאלו את אלוהים: "שלחנו את הבנים שלנו לכאן ובמקום להתחזק, הם התנצרו! מה עלינו לעשות???" לאחר כמה רגעים מתוך השמיים בקע קול שאמר: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לארץ הקודש לפני כמה זמן..."
שאלה חשובה לשודד
אחרי שהוא שמע ששוטרים עצרו את הפורץ ששדד את ביתו בלילה שעבר, מיהר דודי מירושלים לתחנת המשטרה. "תנו לי עכשיו לדבר עם האיש שפרץ אליי הביתה!" הוא דרש מהשוטר בדלפק הכניסה. "אני מצער אדוני, אסור לך לראות את החשוד כרגע. אנחנו רק עצרנו אותו לפני כמה שעות", ענה לו השוטר. "אתה לא מבין, אני חייב לדבר איתו" המשיך דודי להתעקש, "יש משהו שאני חייב לדעת!". "אדוני אני מסביר לך שוב, אתה לא יכול לשאול אותו שום דבר. חוץ מזה, מהניסיון שלי אנשים שכאלה לא מספרים כלום בהתחלה. אם אתה רוצה לדעת איפה הדברים שהוא גנב ממך ומהמשפחה שלך יש לך סיכוי יותר טוב למצוא אותם באתרי מכירות באינטרנט, בחנויות משכון או לחכות עד אחרי החקירה שלו." "עזוב אותי מהשטויות האלה" המשיך דודי הנסער, "יש משהו הרבה יותר חשוב שאני צריך לשאול אותו!". "דבר ראשון תירגע" אמר השוטר, "אחר כך, אם תגיד לי מה כבר כל כך דחוף וחשוב לך יותר מהדברים שהוא גנב ממך, אולי אני אוכל לבקש מהחוקר שיבדוק את זה בשבילך". דודי לקח נשימה עמוקה כדי להירגע וענה לשוטר: "תגיד לו שאני חייב לדעת איך הוא הצליח להיכנס לבית בלי להעיר את אשתי, אני מנסה לעשות את זה כבר שנים וכלום לא מצליח!"
זוג האחים המארחים
שני אחים כורדים יושבים במרפסת ביתם בכפר רחוק ונידח, כשלפתע מתקרבת אליהם בחורה יפה, מספרת להם שהיא נתקעה בדרך עם הרכב שלה לא רחוק משם, ושואלת האם הם יכולים לקחת אותה לעיר הקרובה על מנת שתוכל להזמין גרר. השניים מסבירים לה שכבר מאוד מאוחר והכל סגור בשעה הזו, ומציעים לה להישאר ללון בביתם עד הבוקר, כשלמחרת הם ייקחו אותה לעיר. "טוב", אמרה הבחורה לעצמה, "גם ככה אין לי ברירה ואני יודעת לשמור על עצמי", והסכימה להישאר. יושבים השלושה לאכול ולשתות במרפסת ולאחר שהם מסיימים הם מחליטים ללכת לישון. כאשר הם נכנסים לבית מבחינה האשה כי בחדר השינה ישנה רק מיטה אחת, אז היא שואלת: "אין לכם מיטה נוספת?" "לא, אבל את יכולה לישון על זאתי ואנחנו נישן על הרצפה לידך, אל תדאגי", עונים האחים. כולם הולכים לישון, אך הבחורה מתקשה להירדם כיוון שהיא לא מרגישה בנוח שהאחים ישנים על הרצפה הקרה. על כן היא מחליטה להציעה להם לישון איתה יחד במיטה, והאחים מסכימים ומודים לה על ההתחשבות. לאחר כמה דקות יחדיו במיטה מתחיל להיות להם חם, ושלושתם מרגישים במתח המיני השורר מתחת למצעים. לפתע הבחורה אומרת: "בואו כולנו נוריד את הבגדים ונכנס בחזרה אל למיטה, אני רוצה להודות לכם". האחים נענים להצעה בשמחה, אך רגע לפני שהם חוזרים למיטה שואלת לפתע הבחורה: "יש לכם אמצעי מניעה?" "מה זה אמצעי מניעה? למה הם משמשים?" שואלים האחים בפליאה. "קונדומים, אתם יודעים, כדי שאני לא אכנס להיריון", עונה הבחורה. מביטים בה האחים בהשתוממות ואומרים: "אין לנו מושג על מה את מדברת, בחיים לא שמענו על דבר כזה". נאנחת הבחורה ואומרת: "טוב, לא חשוב, יש לי שניים בתיק לכל מקרה, תפתחו ותלבישו אותם על האיבר שלכם". האחים נענו לבקשת הבחורה, לבשו את הקונדומים ולאחר שסיימו לעשות את מה שעשו, נרדמו וישנו עד הבוקר. כשהפציע השחר קמו כולם, והאחים לקחו את הבחורה לעיר הקרובה, נפרדו ממנה לשלום ומאז לא ראו אותה עוד. כעבור חודש ישבו האחים שוב על המרפסת, כשלפתע שאל אחד מהם: "תגיד אתה זוכר את הבחורה שנתקעה עם הרכב שלה לפני כמה שבועות?" "בטח, איך אפשר לשכוח", ענה לו אחיו. "כן, אהה... אבל תגיד, אכפת לך אם היא תיכנס להיריון?" שאל הראשון. "האמת, ממש לא" השיב השני. "אז יאללה בוא נוריד כבר את הדבר המטופש הזה".
כמה זה חמש ועוד חמש?
באחד משיעורי החשבון של ספי הקטן בבית הספר, המורה שלו שאלה אותו מה מקבלים אם מחברים שתיים ועוד שתיים. התלמיד המבולבל מיד החל לספור את אצבעות ידיו מתחת לשולחן אחת אחרי השנייה. 'אחת... שתיים.. שלוש... ארבע...' הוא מלמל מתחת לאפו בקול חלש, ולבסוף הכריז בשמחה: "ארבע המורה!". "זאת תשובה נכונה", אמרה המורה, "אבל אני ראיתי שאתה סופר אצבעות ולא מחשב את המספרים בראש. אז אני רוצה שתעביר את הידיים שלך אל מאחורי הגב ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים שלוש ועוד שלוש." ספי הקטן העביר את ידיו אל מאחורי גבו, אך המורה שלו ראתה שהוא עדיין מתנועע באי נוחות כאילו שהוא עדיין מנסה להרים ולספור את אצבעותיו. לאחר כמה רגעים הוא אמר בחוסר ביטחון "שש המורה?". "זה נכון", היא ענתה לו, "אבל אני רואה שאתה עדיין סופר אצבעות למרות מה שביקשתי! תכניס את הידיים שלך לתוך הכיסים של המכנסיים ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים חמש ועוד חמש." ספי הכניס את ידיו למכנסיים והמורה שלו ראתה שהוא מרים את האצבעות שלו בתוכם, מביט על מכנסיו ומזיז את השפתיים שלו מבלי להשמיע מילה, עד שלבסוף קצה סבלנותה של המורה והיא אמרה: "אני רואה מה אתה עושה שם ואני כבר יכולה להגיד לך מראש שהתשובה היא לא אחת-עשרה!".
מיליונר בן 60 ואישה בת 24
היום השמח ביותר בחייו של מרדכי, מיליונר בן 60, סופסוף הגיע! הוא מצא את אשת חלומותיו וערך טקס חתונה גדול באולם מפואר והזמין את כל חבריו ושותפיו העסקיים. כשהחתן והכלה נעמדו מתחת לחופה חלק גדול מהאורחים נדהמו לגלות שהאישה לצד מרדכי היא צעירה בת 24 עם גוף מחוטב ושיער שופע שבקלות הייתה יכולה להיות דוגמנית צמרת. הכוס נשברה, האורחים מחאו כפיים, כוסות שמפנייה משובחת נמזגו לכל האורחים והחגיגה החלה. תזמורת שלמה ניגנה בזמן שהאורחים רקדו באולם מתחת לנברשות קריסטל ענקיות, וצוות של מלצרים אלגנטיים עבר בין השולחנות וחילק מטעמים אקזוטיים כיד המלך לכל מי שרק ביקש. כמובן שתצוגת הפאר והעושר הזאת גרמה לכמה ממכריו של מרדכי להרגיש קנאה רבה ולחשוב שמדובר בהצגה אחת גדולה. הרי איך יתכן שאדם בן 60 מצא לעצמו אהבה כה צעירה? הם היו בטוחים שהאישה הזאת מנצלת את מרדכי! ברגע של הפוגה מהחגיגות ניגש אליו אחד מהאורחים האלו ושאל אותו איך אדם מבוגר שכמוהו הצליח להתחתן עם אישה צעירה ויפה כל כך. "זה מאוד פשוט", אמר מרדכי עם חיוך ענק על פניו, "זייפתי את הגיל שלי." "מה זאת אומרת?" שאל האורח, "אין סיכוי שהיא חושבת שאתה בגילה!" "מה פתאום?!" ענה מרדכי, "אמרתי לה שאני בן 87 וישר היא רצתה להתחתן איתי!"
בחינת פתע
לקראת סיום שנת הלימודים החליטה המחנכת ענת לבדוק את הרמה של התלמידים שלה במקצועות שונים. "רונית, תגידי לי בבקשה איך קראו לבנו של אברהם אבינו?" היא שאלה את אחת מהילדות שבכיתה, שענתה: "יצחק המורה". "יפה מאוד" ענתה ענת, "ותגיד לי גיא, איך קוראים לחלק הצהוב של הביצה?" וכתגובה ענה אחד מהילדים הקטנים שבכיתה: "חלמון המורה". "יפה מאוד" ענתה המורה המרוצה, "ועכשיו אליך רועי, אם יש לך מאה שקלים ואתה מבקש מאבא שלך עוד מאה שקלים, כמה כסף יהיה לך?" "מאה שקלים המורה" ענה רועי הקטן בביטחון. "אתה בטוח?" הקשתה המחנכת. "ב-100% המורה" ענה התלמיד. "אוי ואבוי..." אמרה ענת, "זה ממש לא תקין שילד בגיל שלך לא יודע כמה זה מאה ועוד מאה..." "אני יודע שמאה ועוד מאה שווה מאתיים", אמר רועי, "אבל זה ממש לא תקין שאישה בתפקיד שלך לא יודעת שאבא שלי בחיים לא ייתן לי כל כך הרבה כסף."