הומור וסאטירה

יום אחד מתרברב ציון בפני הבוס שלו: "אתה יודע, הבלוג שלי ברשת כל כך מפורסם, שאין אדם בתבל שלא מכיר אותי. אני חבר של כל הסלבס ברחבי העולם". "לא מאמין", מפקפק הבוס, "תיכף תגיד לי שאם אני מתקשר לניקול קידמן היא תדע מי אתה..." "ברור", צוחק ציון, מראה לבוס בסלולרי שלו את המספר של קידמן ומחייג: "הלו ניקול, מה המצב?" "ציון!", צועקת קידמן, "למה לא באת אתמול?!" "הייתי בעבודה", משיב ציון, "אבל שבוע הבא אני אצלך". הבוס המום, אבל עדיין מסרב להאמין: "תיכף תגיד לי שאתה מכיר גם את ברק אובמה". "בטח", צוחק ציון, ולוחץ בסלולרי על מקש הבית הלבן. "ציון!", צועק אובמה, "בדיוק דיברתי עם נתניהו עליך! אני ומישל כבר נורא מתגעגעים!" "בהזדמנות הראשונה אקפוץ לוושינגטון", מבטיח ציון. "לא יכול להיות", מחוויר הבוס, "אתה עובד עלי. אני רוצה לראות בעיניים שלי שאתה מכיר מישהו מפורסם". "סבבה", משיב ציון, "לאן בא לך לנסוע?" "אם אתה מכיר את האפיפיור, אני נותן לך מה שאתה רוצה!", אומר הבוס. השניים ממריאים לוותיקן ומגיעים למיסה השבועית. המוני מאמינים ממתינים שהאפיפיור ייצא למרפסת, וציון אומר לבוס: "חכה לי כאן". חולפות עשר דקות, וציון יוצא למרפסת מחובק עם האפיפיור... מלמעלה הוא מצליח להבחין שהבוס שלו התעלף. ציון רץ מהר למטה, מעיר את הבוס ושואל: "מה קרה?" "תשמע", ממלמל הבוס, "כשיצאת מחובק עם האפיפיור, עוד איכשהו החזקתי מעמד. אבל כשתייר איטלקי לידי צילם אותך, ואז שאל 'מי זה הזקן שעומד ליד ציון??' פה כבר התעלפתי..."

מורה בבית ספר יסודי שאלה את כל התלמידים בכיתה, במה עוסק אביהם. כמובן שהתקבלו כל התשובות הנפוצות: נהג, מתכנת, רופא, איש מכירות... רק ילד אחד שישב מאחור לא ענה. "ומה איתך?" שאלה המורה. הילד הנבוך ענה בהיסוס: "אבא שלי... הוא רוקד בעירום במועדונים של הומואים, ולפעמים, אם הם מציעים ממש הרבה כסף, הוא גם שוכב איתם" המורה, מזועזעת עד עמקי נשמתה, שלחה את שאר הילדים לשחק בחצר. מיד לאחר מכן לקחה את הילד לצד ושאלה אותו: "חמוד, זה באמת מה שאבא שלך עושה??" "לא" ענה הילד, "הוא חבר כנסת... אבל התביישתי להגיד את זה מול כל הילדים"

לגמר אליפות העולם בזריזות הגיעו שלושה מתחרים: גרמני, צרפתי ורומני. חוקי התחרות היו כדלקמן: על המתחרים לגהץ חולצה, לאכול כיכר לחם ולספק אישה בזמן הקצר ביותר. המתחרה שיצליח תוך 7 דקות, יוכרז כמנצח. ראשון ניסה כוחו הגרמני. הוא מיד התחיל בגיהוץ החולצה, סיים, הבין שלא נותר לו זמן, נגס פעם אחת מהלחם, וזמנו תם. שני היה הצרפתי. הוא החל מיד עם האשה, סיים, הספיק לאכול חצי מכיכר הלחם וזמנו תם. הרומני, שהתחרה אחרון, נתן לאשה לגהץ את החולצה, בו בזמן גם סיפק אותה תוך כדי שהוא אוכל את כיכר הלחם. לבסוף, הוכרז כמנצח הגדול בתחרות. העיתונות הגיעה לקבל הצהרות מן המתחרים. הגרמני הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם מבצעים את העבודה הכי טוב שאפשר, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז מנסים גם ליהנות קצת." הצרפתי הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם נהנים, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז גם עובדים קצת." הרומני אמר: "אצלנו השיטה אומרת שאם אתה לא דופק את מי שעובד בשבילך, לא תוכל לאכול לחם."

רשות המסים בישראל יצרה קשר עם אמן ידוע, אשר עיצב עבורה מתנה סמלית - מחדד עפרונות שולחני. המתנה תוענק השנה על ידי מס הכנסה לכל בית ישראל, כאות תודה על כל מיליארדי השקלים שהם מרוויחים בזכותו מדי שנה בשנה. עיצוב המתנה בא לבטא את היחס המיוחד, הידידותי ואף האינטימי, שרשות המסים הצליחה לבנות וליצור עם הציבור הישראלי לאורך השנים.

זוג עיראקים מבוגרים חגג יום נישואין, ובתור מתנה, ילדיהם רכשו עבורם זוג כרטיסי טיסה לחופשה בלונדון. הם הגיעו למלון, עמדו בלובי ובחנו את המקום המפואר. לפתע הגבר קלט בזווית העין את המעלית, ומאחר שהוא מאוד מבוגר, מעולם לא ראה דבר כזה ולא ידע מה זה בדיוק. בשלב מסוים הביט הגבר וראה אדם מבוגר נכנס למעלית ואחרי דקה יצא גבר צעיר. אחרי דקה נכנסה אישה מבוגרת ויצאה בחורה צעירה... הוא פנה המום לאשתו ואמר לה: "בדאלאק נזימה, תיכנסי פנימה אולי תצאי יפה ככה צעירה..." אשתו עונה לו: "לא! מה אתה מג'נון?" לאחר התעקשות וניסיונות שכנוע, הסכימה לבסוף אשתו לנסות. היא נכנסת למעלית ואחרי 5 דקות יצאה בלונדינית צעירה יפהפייה עם חזה גדול. הוא קפץ עליה בהתלהבות, חיבק אותה ואמר "יא בדלאק נזימה! איזה יפה את נראית!" הבלונדינית ענתה לו: "...hey, i think you're a bit confused, sir" העירקי המבוגר הביט בה בעיניים פעורות, "נזימה יא חביבתי, למדת גם אנגלית?!"

לאיש אחד נמאס מהמצב בו הוא צריך כל יום ללכת לעבודה, בעוד אשתו נשארת כל היום בבית. "זה ממש לא הוגן, שרק אני אהיה זה שעובד כל כך קשה! הייתי רוצה שפעם אחת היא תרגיש מה זה לצאת ולעבוד בחוץ... שתבין מה עובר עלי בעבודה הנוראית שלי!" בלילה, לפני שהלך לישון התפלל לאלוהים: "אלוהים, בבקשה, עשה משהו שאני ואשתי נתחלף בתפקידים ולו רק ליום אחד, שהיא תוכל לחוות את מה שאני עובר כל יום, ואני אשאר בבית במקומה ואבלה את היום בנעימים..." אלוהים הרחום, שמשתדל לעזור איפה שאפשר, שמע את התפילה ודאג להחליף בין הבעל והאישה... בבוקר, כשהתעורר הבעל, הוא מצא עצמו בגופה של אשתו, ואילו היא התעוררה בדמותו. הבעל קם, הכין ארוחת בוקר, העיר את הילדים, הכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר, דאג שיאכלו את ארוחת הבוקר שהכין להם, הסיע אותם לבית הספר, חזר הביתה ואסף כביסה מלוכלכת מכל החדרים, הפעיל מכונת כביסה ורץ לבנק למשוך כסף כדי לשלם חשבונות. משם המשיך לדואר, שילם את החשבונות, המשיך לסופרמרקט כדי לקנות מצרכים, חזר הביתה, סידר את המצרכים במזווה ובמקרר, והעביר את הכביסה למייבש. אחר כך עלה לחדרי השינה וסידר את המיטות, שאב אבק, טאטא ושטף את רצפת המטבח. המשיך לנקות את השירותים והאמבטיות, קיפל כביסה והכניס לארונות. אחר כך נסע מהר לבית הספר ולגן כדי להספיק להוציא את הילדים בזמן. בדרך נאלץ להתערב בויכוחים ביניהם ולהשתיק אותם, לגעור באחד, להעניש את השני ולנחם את השלישי הבוכה. כשהגיעו, ישב עם הילדים על שיעורי הבית שלהם, ובמקביל החל לבשל ארוחת צהריים. הוא התחיל לקלוף תפוחי אדמה ולשטוף ירקות להכנת הסלט, ואז ניקה את העוף והכין לו רוטב מתאים. אחרי ארוחת הצהריים הוא ניקה את השולחן, הכניס כלים למדיח, והחל לגהץ בגדים למחר. הוא בקושי סיים וכבר התחיל לשבור ביצים לחביתות של ארוחת הערב, שלאחריה רחץ את הילדים והשכיב אותם לישון אחרי שסיפר לכל אחד מהם סיפור בנפרד. בעשר בלילה, כשהוא כבר היה כל כך סחוט, הצליח בקושי לגרור את עצמו למקלחת ולמיטה. אבל גם בכך לא נגמר היום שלו, כי עוד ציפו ממנו לעשות אהבה. הוא לא סירב והצליח לעבור גם את זה מבלי להשמיע אף תלונה. למחרת בבוקר התעורר ומצא את עצמו עדיין בגוף של האישה ומיד פנה לאלוהים: "אלוהים היקר, תעזור לי, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי לפני כן, אבל עכשיו שראיתי מה היא עוברת כל יום, אני מסיר את הכובע בפניה. תחזיר אותי לעצמי למרות כל הקשיים בעבודה, זה כלום לעומת הקושי שלה!" אלוהים, רחום וחנון כהרגלו, מוכן תמיד להיעתר לבקשות עד כמה שניתן, ענה לו: "בני, אני שמח שלמדת את השיעור שלך ואני אשמח להחזיר את המצב לקדמותו, אבל אתה תצטרך לחכות תשעה חודשים, כי אתמול בלילה נכנסת להיריון... "

יום אחד אני רואה בסופרמרקט סבא הולך עם נכדו בן השלוש. היה ברור שהסב מתקשה להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק של הנכד בכל פעם שראה ממתקים, חטיפים או צעצועים וצרח בקולי קולות. אך עם זאת, הסבא הצליח להתאפק, שמר על קור רוח ואמר בקול רגוע ושלו: "רון, תירגע, זה לא ייקח הרבה זמן". משלא פסקו הצעקות, המשיך הסב להרגיע בקול מאופק: "רון, תחזיק מעמד, הכל יהיה בסדר. אנחנו מסיימים את הקניות ונצא מפה". משגברו הצרחות בקופה, מרגיע הסב בשלווה: "רון, אין סיבה להתרגז, נסה ליהנות מהטיול המשותף, ובעוד דקה אנחנו באוטו בדרך חזרה הביתה". בחנייה, בעודו מעמיס את המצרכים, לא התאפקתי וניגשתי אל הסב. "תשמע, אני חייבת להגיד לך, אתה פשוט סבא מדהים. איך דיברת אל הילד ואיך הרגעת אותו בקור רוח למרות העצבים. רון הוא ילד בר מזל שיש לו סבא כמוך". "תודה", אומר הסב, "אבל רון זה אני. לנודניק הקטן והמעצבן הזה קוראים נועם..."

שלושה חתולים התווכחו מי מהם יותר עצלן. אמר הראשון: "אני כל-כך עצלן, שאתמול הביאו לי דג ענק, עסיסי כזה, עם ריח נהדר וכולו בשבילי! אבל לא היה לי כוח לקום ולאכול אותו..." ענה השני: "זוהי עצלנות? אתמול עברה לידי חתולה מהממת, מיוחמת, עם הזנב למעלה, כבר היו לי בראש כאלה פנטזיות... אבל מה? בדיוק התיישבתי, ולא רציתי לקום." השלישי צחק ואמר: "אתם עצלנים? שמעתם אתמול את היללות בלילה?" שניהם ענו: "כן, זה היה נורא, זה היית אתה?" ענה החתול: "כן. התיישבתי על הביצים שלי ולא היה לי כוח לקום..."

אדם נכנס לסופרמרקט, פנה למחלקת הירקות וביקש מן הנער שעבד שם לקבל חצי ראש חסה. הנער הסביר לו כי לא ניתן למכור חצי ראש חסה, אך מכיוון שהאיש התעקש, הוא הלך לקופה הראשית כדי לדווח על כך למנהלת הסופרמרקט. "יש פה איזה מפגר שמתעקש לקנות חצי ראש חסה..." אמר הנער למנהלת, כשלפתע הבחין שהאיש הלך בעקבותיו, ועומד חצי מטר מאחוריו. מיד הוסיף הנער: "והאיש הנחמד שעומד מאחוריי הסכים ברוב טובו לקנות את החצי השני". המנהלת חייכה, אישרה לנער למכור לאיש חצי ראש חסה, והוא הלך לדרכו. בסוף היום קראה המנהלת לנער, שיבחה אותו על פיקחותו ועל התושייה שגילה, וסיפרה לו שהיא רואה בו מועמד לקידום משמעותי אם ימשיך כך. "היכנס למשרדי מחר בבוקר לראיון, אני רוצה להכיר אותך קצת יותר לעומק." אמרה לו. למחרת בבוקר מתייצב הנער במשרד והמנהלת מתחילה בראיון: - "מאיפה אתה במקור?", שאלה. - "מבאר שבע", ענה. - "ולמה עזבת את באר שבע?" - "כי יש שם רק זונות ושחקני כדורגל" - "באמת?", אמרה המנהלת בכעס, "אני במקור מבאר שבע!" - "מה את אומרת?!", ענה ומיד שאל במבוכה: "באיזו קבוצה שיחקת...?"

2 זוגות חברים ישבו לשחק פוקר. אחד הגברים, חיים שמו, הפיל בטעות את הקלפים וכשהתכופף להרים אותם הבחין כי מתחת לשולחן, סימה אשתו של החבר, נוגעת בו ברגליה. מבולבל, הוא קם מהר והלך למטבח. בלי לחשוב פעמיים סימה קמה ונכנסה אחריו למטבח כבדרך אגב. היא ניגשה אליו קרוב ואמרה לו: "נו, אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?" חיים הנבוך בלע רוק וענה "אני לא אשקר, מאוד אהבתי..." אז סימה קרצה וענתה לו: "1,000 דולר ואני שלך לפעם אחת". חיים לא ידע מה נחת עליו ונתחיל לגלגל בראש את ההצעה המפתה. אחרי כמה רגעים של מתח, הוא השיב לסימה בחיוב והשניים קבעו להיפגש למחרת ב-4 אחר הצהריים, שעתיים לפני שבעלה חוזר מהעבודה. למחרת בדיוק כפי שקבעו, חיים התייצב אצל סימה בשעה 4 עם הסכום המבוקש והשניים מתגלגלים לסקס סוער. רבע שעה לפני 6, חיים מתלבש ומסתלק. ב-6 בדיוק בעלה של סימה, משה, נכנס הביתה ושואל, "סימה, תגידי, חבר שלי חיים היה פה במקרה?" הלב של סימה יורד לתחתונים "כן, למה אתה שואל מותק?" "ותגידי, הוא בא במקרה עם כסף, סימה?" סימה מתחילה להזיע "אהה, כן, הוא הביא 1,000 דולר, למה מאמי, מה קרה?" משה אומר לה, "איזה גבר חיים, הא? היום בבוקר הוא בא אלי למשרד וביקש ללוות 1,000 דולר, אבל לא חשבתי שהוא יחזיר אותם כל כך מהר!"

יהודי אמריקאי נכנס לבנק בניו יורק ופונה לפקיד במחלקת ההלוואות. הוא אומר לפקיד: "אני טס לישראל בענייני עסקים, ומבקש ללוות 1,000 דולר". הפקיד עונה לו "אין בעיה אדוני, אך הבנק צריך פיקדון על מנת להעניק לך את הלוואה". היהודי מפשפש בכיסו ומוציא צרור מפתחות. הוא מושיט לפקיד מפתחות של מכונית פרארי חדשה, שחנתה ברחוב ממול ואומר לו "הנה, זה יהיה הערבון שלי". הפקיד נראה מבולבל, אך מסכים לקחת את הרכב בשווי מיליון דולר. לאחר שהיהודי יוצא לדרכו, הפקיד רץ לספר למנהל הבנק ושאר הפקידים על האיש היהודי הפתי שהשתמש בפרארי שעולה מיליון דולר, כפיקדון להלוואה של 1,000 דולר. מנהל הבנק לא מאמין למשמע אוזניו ומבקש ללכת יחד עם הפקיד לראות את המכונית. כשהוא רואה כי הפקיד דובר אמת, הוא מבקש ממחלקת התחבורה להחנות את הפרארי בחניון השמור של הבנק. כעבור חודש היהודי חוזר מנסיעת העסקים וניגש לבנק כדי להחזיר את החוב. הוא שולף מכיסו את אותה חבילה של 1,000 דולר עם הגומייה של הבנק ושם על שולחנו של הפקיד, בתוספת ריבית של 7 דולר. הפקיד קורא למנהל הבנק כדי להציג לו את היהודי הפתי. המנהל אומר לו: "אדוני, אנחנו שמחים מאוד לעשות איתך עסקים ונשמח לעמוד איתך בקשר גם בעתיד, אך אנו קצת תמהים... בזמן שהיית בישראל שאלנו עליך קצת, וגילינו שאתה מולטי-מיליונר! מה שמפליא הוא - למה שמולטי-מיליונר יצטרך הלוואה של 1,000 דולר מהבנק ועוד ישתמש במכונית של מיליון דולר כעירבון?" היהודי מחייך אליו ועונה: "זה מאוד פשוט, תנסה לחשוב באיזה מקום בניו יורק אני יכול להחנות את הפרארי שלי לחודש שלם במחיר מגוחך של 7 דולר, ולהיות בטוח שהיא תהיה שם כשאחזור?"

אדם נכנס למסעדה כשלצידו יען בוגר. הוא מתיישב ומלצרית ניגשת אליו לקבל הזמנה. "אני רוצה המבורגר צ’יפס וקולה", אומר האיש ופונה ליען, "מה בשבילך?" "אני אקח אותו דבר", אומר היען. כעבור זמן מה מביאה להם המלצרית את המנות, "זה יעלה 66.4 ש"ח." האיש מכניס יד לכיסו ומושיט לה את הסכום המדויק. למחרת שוב נכנסים האיש והיען למסעדה והאיש אומר, "אני רוצה המבורגר צ’יפס וקולה." היען אומר: "בשבילי אותו דבר." ושוב, בעת התשלום האיש מכניס יד לכיסו ושולף משם את הסכום המדויק. העניין הופך לשגרה, עד שערב אחד נכנסים השניים למסעדה. "כרגיל?" שואלת המלצרית. "לא", אומר האיש, "היום יום שישי, לכן אבקש סטייק, תפוח אדמה אפוי וסלט." "אותו דבר בשבילי", אומר היען. כעבור זמן מה חוזרת המלצרית עם המנות ועם החשבון 186.73 ש"ח. שוב שולח האיש יד לכיסו ושולף את הסכום המדויק. המלצרית לא יכולה להתאפק יותר, "סלח לי אדוני, איך אתה מצליח תמיד להוציא את הסכום המדויק?" "ובכן", משיב האיש, "לפני מספר שנים מצאתי מנורה עתיקה. שפשפתי אותה והופיע שד שהציע לי 2 משאלות. המשאלה הראשונה שלי הייתה שבכל פעם שאצטרך לשלם עבור דבר מה - רק אכניס את היד לכיסי והסכום המתאים יהיה שם." "זה מבריק", התלהבה המלצרית, "רוב האנשים היו מבקשים מיליון דולר או משהו כזה, אבל אתה תמיד תהיה עשיר מספיק לכל מה שתרצה כל ימי חייך!" "נכון מאוד. אם זה קרטון חלב ואם זה מכונית חדשה, הסכום הנדרש תמיד יהיה שם." "רק עוד דבר אחד", ביקשה המלצרית, "מה העניין עם היען?" האיש נאנח והסביר, "המשאלה השנייה שלי הייתה פרגית גבוהה עם רגליים ארוכות שתמיד תסכים לכל מה שאומר…"

ראש עירייה (לא משנה איזו, רובם כאלה) רצה לבנות גשר חדש והזמין אליו קבלנים להצעות מחיר. מגיע קבלן ערבי ונותן הצעה של מיליון דולר. שואל אותו ראש העיר: "איך הגעת לזה?" אמר: "שליש חומר, שליש פועלים השאר רווח" - ראש העיר שלח אותו הביתה... הגיע קבלן רוסי ונתן הצעה של 2 מיליון דולר. שאל אותו: "איך הגעת לזה"? אמר לו: "שליש חומר, שליש פועלים, השאר רווח" - שלח גם אותו. הגיע קבלן ישראלי נתן לו הצעה של 3 מיליון דולר. שאל אותו ראש העיר: "איך הגעת לסכום הזה? אתה הכי יקר!!" ענה לו: "מיליון בשבילך, מיליון בשבילי, ומיליון לקבלן הערבי שיעשה את העבודה".

גבר גוסס בבית החולים, ומסביבו עומדים שלושת ילדיו ואשתו. אומר האב: "לך מוטי, בני הבכור, אני מעביר את מגדלי היוקרה בקצה השכונה. ולך נאוה, בתי היקרה, אני מעביר את כל בתי הדירות במרכז העיר. לך אורי, בני הצעיר, שלו אני צופה עתיד גדול, אני מעביר את כל בנייני המשרדים באזור התעשייה. ולך, אשתי היקרה והאהובה, שהיית לצדי 35 שנה, אני מעביר את כל המלונות ובתי הנופש בקו החוף". אחות בית החולים ששומעת את השיחה, פונה לאחר מכן לאישה בהתרשמות: "וואו, בעלך ממש עשיר! כמה נכסים יש לו? אתם ממש ברי מזל!" "עשיר?!" מגחכת האשה, "בעלי מחלק עיתונים! אלו רק קווי חלוקה שהוא העביר אלינו..."

מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול: "כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..." הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו. בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים. האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..." ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?" "לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה." הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?" "לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?" החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?" "השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!" "אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."