מבט לעבדים המודרנים ברחבי העולם

ליסה קריסטין היא צלמת הרפתקנית, ששמה לעצמה למטרה להביא לעולם המערבי את הפנים של העבד המודרני. אמנם כשאנחנו חושבים על 'עבדות', אנו נזכרים בימים חשוכים מן העבר, אך היא לא נעלמה מעולם. התמונות המדהימות של ליסה מביאים את האנושיות והכאב של אותם אנשים שאינם יודעים מהם חיים פשוטים או נוחים.

כשקריסטין הגיעה לאגם וולטה בגאנה, היא צילמה את מה שנראה כמו סירת דיג משייטת עם אב ובן, שעובדים זה לצד זה. זה לא המקרה. ילדים בגאנה נלקחים ממשפחותיהם ונסחרים בתור עבדים. מאלצים אותם לעבוד שעות אינסופיות על סירת דיג, אפילו שחלק גדול מהם לא מכירים את המקצוע, ואפילו לא יודעים לשחות.

אגם וולטה הוא האגם הגדול בעולם שנוצר בידי אדם. ההערכה היא שכ-4,000 ילדים משועבדים בעבודת דיג באגם.

זהו קופי, אחד הילדים מגאנה ששוחררו על ידי ארגון בשם 'Free the Slaves', גם הוא הועסק בתנאי עבדות באחד מכפרי הדייגים שליד האגם.

קריסטין תיעדה במסעה בהודו ובנפאל את בתי משרפות הלבנים, בהם מייצרים ומשנעים לבני בניין. בתמונה זו, ניתן לראות אישה הודית מאזנת ערימת לבנים על ראשה, כדי להעבירן למשאית, שתסיע את הלבנים הלאה.

המצב הקשה של העבדים גרם לקריסטין לרגשות עזים. המלווים שלה בהודו הנחו אותה שלא להביע רגשות, מתוך חשש שישפיעו על העובדים. על קריסטין נאסר גם לקיים כל מגע עם העבדים, ונאמר לה כי כל קשר שייווצר עימם עלול להרע את מצבם ותנאיהם.

העובדים האלה בנפאל, עובדים בשקט ובאופן מונוטוני, על אף התנאים הקשים בהם הם מועסקים. הם עובדים במשך 16 או 17 שעות ביום, ללא הפסקות אוכל או שתייה. 

בנפאל, גם ילדים עובדים. הוריהם נלקחו לעבודה וכעת אין מי שישמור עליהם, לכן הם מצטרפים לעבודה במשרפות הלבנים. 

קריסטין הודתה כי מדי פעם הייתה צריכה לחזור עם המצלמה לרכבה כדי לצנן אותה במזגן ולנקות אותה מאבק. בהודו עובדים במזג אוויר של יותר מ-50 מעלות, וכל העובדים מכוסים בשכבת אבק עבה. קריסטין הודתה, שעצוב לה שהמצלמה שלה מקבלת יחס טוב יותר מזה של העובדים במפעל.

זוהי תמונה משפחתית. הידיים השחורות שייכות לאב, והכחולות והאדומות שייכות לשני בניו. השלושה עובדים במפעל טקסטיל בהודו, ותפקידם הוא לערבב חביות גדולות של צבע, ולהטביע בדי משי לתוכם. זה לא היה כל כך נורא, לולא הצבע שהם מערבבים היה רעיל לגוף.

תמונה זו צולמה בהימלאיה, אלה שני ילדים שסוחבים לוחות אבן, ששוקלים יותר ממשקל גופם. הילדים מורידים את לוחות האבן, בעזרת רתמות מאולתרות הנסמכות על ראשיהם, במורד ההר, אל משאיות חונות.

נשים אלה, שעובדות במסעדות בנפאל, נאלצות לספק שירותי מין ללקוחות המסעדה, ובנוסף משכנעות אותם לקנות עוד אוכל ואלכוהול. בנוסף לנשים, עובדים במקומות כאלה גם ילדים וילדות צעירים, חלקם גם בני 7.

עבדות מודרנית אינה חלקה של מדינות עולם שלישי בלבד. תמונה זו צולמה בוושינגטון, שבארה"ב, ובה רואים עובדת מין הולכת ברחוב באיזו בנייני השגרירות. עבדות מין היא עבדות לכל דבר, כאשר הנשים, ולעתים גם גברים, העוסקים בו מנוצלים ומשועבדים לסרסורים בתנאים קשים ביותר.

אישה זו נוצלה בתור עובדת מין, אך הצליחה להשתחרר. המעבידים מתחברים לנשים ולנערות במצוקה, רוכשים את אמונן, ולאחר מכן מעבירים אותם הלאה, כדי שישמשו בתור עובדות מין לכל דורש.

כורים אלה משועבדים במכרות תת קרקעיים בגאנה, שמגיעים עד ל-100 מטרים בעומק האדמה. העובדים מעמיסים שקים כבדים של אבנים החוצה, משם האבנים מועברים לאזור אחר שמהן מופקים גושי זהב.

את הפקת הזהב מהאבנים עושות בדרך כלל נשים, שמנערות את הגושים בתוך המים. הנשים עובדות כל היום בתוך הביצה העכורה מלכלוך ומכספית, המתווספת בתהליך ההפקה. ילדים קטנים ותינוקות תמיד נוכחים באזור, מכיוון שאין מי שישמור עליהם במהלך היום.

במבט ראשון נדמה שכל העובדים הם אנשים חזקים וחסונים העובדים בכבוד. אך מבט מעמיק יותר יראה שאלו אנשים חולים ופצועים, הנתונים לאלימות ולהזנחה מצד מעסיקיהם.

קריסטין נזכרת שהיא הסתכלה בעיניהם של העובדים, שהראו עייפות וחולי. רבים מהם היו מתחת לאדמה במשך יותר מ-72 שעות.