לאחר שטרח במשך חודשים ארוכים, בני הקים סופסוף את המסעדה שחלם עליה כל חייו עם מנות מיוחדות שלא הוגשו בשום מקום אחר.
לאחר זמן קצר מאוד המסעדה התחילה להתמלא בכל ערב והפכה לשם דבר בכל רחבי הארץ.
יום אחד נכנס רב מכובד למסעדה, התיישב והזמין את אחת ממנות הדגל האהובות בתפריט. בני שירת את הרב באופן אישי, ולאחר שסיים שזה סיים את הסעודה, בני ניגש כדי ללחוץ את ידו.
כשהרב שלח את ידו לכיסו, בני אמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות לעם לשרת אותך. אני מתעקש".
הרב ענה: "תודה לך איש יקר, מאחל לך שתצליח בכל צעד שלך".
בני המחויך פנה למטבח וסיים את עבודתו. למחרת כשהגיע למסעדה, בני ראה קופסה עם 10 ספרי תורה מהודרים ומכתב תודה אישי מהרב. המחווה ריגשה את בני והוא החליט שעליו להמשיך להפגין נדיבות לכל אורח מכובד שייכנס למסעדה שלו. בערב של אותו היום נכנס למסעדה מפכ"ל המשטרה ובני לא האמין למזלו.
כמו המקרה של הרב, בני שירת את המפכ"ל באופן אישי וסירב לקחת ממנו תשלום בתום הסעודה. "אני רואה את זה כשירות לציבור" אמר למפכ"ל.
למחרת בני הגיע למסעדה וראה בכניסה 10 קופסאות של שוקולד איכותי ומכתב תודה מהמפכ"ל.
עם חיוך על פניו ובליבו, בני החל לעבוד כרגיל. ביום השלישי ברצף, הגיע פוליטיקאי מכובד שרצה לסעוד במסעדה ובני, שכבר התרגל להיות גם מלצר, שירת אותו באופן אישי.
בתום הארוחה בני ניגש לפוליטיקאי וכשזה עמד להוציא את הארנק מכיסו, בני עצר אותו ואמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות למדינה לשרת אותך. אני מתעקש".
הפוליטיקאי חייך וענה: "אני לא אשכח את זה. תודה לך".
בני הלך לישון באותו הלילה כשראשו מלא במחשבות על דברי הפרידה של הפוליטיקאי, וחלם על מתנות יקרות ערך שיחכו לו במסעדה.
למחרת בני הגיעה למסעדה בשעות הערב ואכן ציפתה לו הפתעה מיוחדת: כל השולחנות היו מלאים בפוליטיקאים רעבים שבאו לאכול במסעדה הנדיבה...