בדיחות בנושא ידיים

באחד משיעורי החשבון של ספי הקטן בבית הספר, המורה שלו שאלה אותו מה מקבלים אם מחברים שתיים ועוד שתיים. התלמיד המבולבל מיד החל לספור את אצבעות ידיו מתחת לשולחן אחת אחרי השנייה. 'אחת... שתיים.. שלוש... ארבע...' הוא מלמל מתחת לאפו בקול חלש, ולבסוף הכריז בשמחה: "ארבע המורה!". "זאת תשובה נכונה", אמרה המורה, "אבל אני ראיתי שאתה סופר אצבעות ולא מחשב את המספרים בראש. אז אני רוצה שתעביר את הידיים שלך אל מאחורי הגב ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים שלוש ועוד שלוש." ספי הקטן העביר את ידיו אל מאחורי גבו, אך המורה שלו ראתה שהוא עדיין מתנועע באי נוחות כאילו שהוא עדיין מנסה להרים ולספור את אצבעותיו. לאחר כמה רגעים הוא אמר בחוסר ביטחון "שש המורה?". "זה נכון", היא ענתה לו, "אבל אני רואה שאתה עדיין סופר אצבעות למרות מה שביקשתי! תכניס את הידיים שלך לתוך הכיסים של המכנסיים ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים חמש ועוד חמש." ספי הכניס את ידיו למכנסיים והמורה שלו ראתה שהוא מרים את האצבעות שלו בתוכם, מביט על מכנסיו ומזיז את השפתיים שלו מבלי להשמיע מילה, עד שלבסוף קצה סבלנותה של המורה והיא אמרה: "אני רואה מה אתה עושה שם ואני כבר יכולה להגיד לך מראש שהתשובה היא לא אחת-עשרה!".

אישה אחת מצטרפת למועדון גולף יוקרתי ויום אחד היא שומעת 3 גברים מדברים על הסיבוב האחרון שלהם. היא ניגשת אליהם עם חיוך ואומרת: "אני שיחקתי בנבחרת הגולף של האוניברסיטה שלי. הייתי יחסית טובה. אפשר להצטרף אליכם שבוע הבא?" אף אחד לא רוצה לומר 'כן', אבל כולם מרגישים לא נעים לסרב. בסוף אחד מהם נאנח ואומר: "טוב... אבל אנחנו מתחילים ב־6:30 בבוקר." הוא בטוח שהשעה הזאת תבריח אותה. האישה מהנהנת ואומרת: "אין בעיה, אולי אאחר ב-15 דקות, זה בסדר?" הגברים מגלגלים עיניים, אבל מסכימים. שבוע עובר והאישה מגיעה למסלול בול ב־6:30. לא רק שהיא מגיעה בזמן, היא גם מנצחת את שלושתם בתוצאה מדהימה. היא נחמדה, חייכנית ומפרגנת, והם פשוט בשוק. אז הם מזמינים אותה שוב. היא מחייכת ואומרת: "בשמחה! אהיה פה שבוע הבא ב־6:30... או 6:45." שבוע לאחר מכן היא שוב מגיעה בול בזמן, הם מתחילים לשחק, רק שהפעם האישה משחקת ביד שמאל. הגברים לא מאמינים למראה עיניהם, היא שוב מנצחת אותם והם לא מצליחים להבין איך זה קורה... שבוע נוסף עובר והאישה מאחרת ברבע שעה. הגברים קצת מתעצבנים, אבל אז היא משחקת ביד ימין… ומנצחת שוב, הפעם בהפרש קטן. הם רוטנים ביניהם שזו 'טקטיקה פסיכולוגית', אבל היא כל כך נחמדה ומפרגנת שהם לא מסוגלים לכעוס באמת. אחרי המשחק הם יושבים לשתות קפה במועדון הגולף. אחד הגברים כבר לא מתאפק ושואל: "תגידי, איך את מחליטה כל פעם אם לשחק ביד ימין או שמאל?" האישה מסמיקה ועונה: "אבא שלי לימד אותי גולף ובגיל צעיר ראינו שאני יכולה להשתמש בשתי הידיים כדי לשחק. אחרי שהתחתנתי גיליתי שבעלי ישן ערום ומאז יש לי הרגל קטן ומצחיק... לפני שאני יוצאת לאימון בבוקר, אני מושכת ממנו את השמיכה. אם ה... שלו נוטה ימינה, אני משחקת ביד ימין. אם שמאלה, ביד שמאל." הגברים מתפוצצים מצחוק ואחד מהם שואל בסקרנות: "ומה אם הוא עומד ישר?" "אז אני מאחרת ברבע שעה."

גבר אחד טייל ליד אגם בפארק ולפתע החליק, נפל למים והתחיל לטבוע. מיד רצה אליו חבורה של אנשים שראתה את הנפילה לעזור לו. "תן לי יד!" צעק אחד מהאנשים שרכן מעבר לשפת האגם, אך הגבר לא הגיב והמשיך להיאבק ולהישאר עם ראש מעל המים. "אולי הוא לא שומע?" חשבו המצילים והמשיכו לצעוק: "תן לו יד! תן לו יד!" אך לא הייתה שום תגובה. פתאום רץ אל החבורה גבר נוסף, רכן מעבר לשפת האגם וצעק לעבר הגבר הטובע: "קח את היד שלי!" הגבר הטובע לקח את היד, נמשך לאדמה ונאבק להסדיר את הנשימה שלו. "אנחנו לא מבינים, איך אותך הוא שמע ואותנו לא?" שאלו האנשים את הזר. - "הוא שמע אתכם בסדר גמור, אבל אני מכיר אותו והוא פרסי." - "מה הקשר?" - "אתם אמרתם לו לתת לכם יד ואני אמרתי לו לקחת…"

שלושה מרגלים זרים – האחד גרמני, השני צרפתי והשלישי ישראלי – נחשפים ונלכדים במדינה עוינת. הם נכלאים יחד בתא קטן בכלא מבודד ומוצאים בזה אחר זה לחקירה על ידי כוחות הביטחון המקומיים. ראשון מוציאים החוקרים את המרגל הצרפתי וגוררים אותו על הרצפה לעבר חדר החקירות. הם קושרים לו את הידיים לכיסא ומענים אותו למשך שעתיים עד שלבסוף הוא נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. השובים גוררים חזרה את המרגל הצרפתי לתא, זורקים אותו פנימה ואז לוקחים באותה צורה גם את המרגל הגרמני. גם לו הם קושרים את הידיים לכיסא, מענים וחוקרים במשך שעתיים - אבל הוא לא אומר מילה. רק לאחר 4 שעות של עינויים, גם הגרמני נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. החוקרים המרוצים מחזירים את המרגל הגרמני לתא ולוקחים איתם כעת את המרגל הישראלי. הם קושרים את ידיו לכיסא ומתחילים לענות ולחקור אותו. עוברות שעתיים והמרגל הישראלי לא אומר מילה, עוברות 4 שעות והוא עדיין שומר על זכות השתיקה, לא מדבר כלל ולא מסגיר שום פרט לשוביו. עוברות עוד 8 שעות של חקירה בעינויים, ואז עוד 16, ואז עוד 24 – והחוקרים פשוט לא מצליחים להוציא מהמרגל הישראלי שום דבר. בסוף, אחרי יממה של חקירה צולבת, החוקרים משחררים אותו מהכיסא וזורקים אותו שבור ורצוץ חזרה אל התא. לפני שהם הולכים, צועקים לו החוקרים: "נכון שלא אמרת כלום - אבל אל תדאג, אנחנו עוד נוציא את זה ממך!". המרגל הגרמני והמרגל הצרפתי המומים לגמרי, ניגשים ישר למרגל הישראלי נדהמים ושואלים אותו: "מה זה? איך הצלחת לא להגיד להם כלום בחקירה בעינויים כזו? זאת הרוח הציונית שבך?" עונה להם המרגל הישראלי: "איזה רוח ציונית תגידו לי? אחרי שעה רציתי כבר לזמר להם הכל, אבל לא הייתי מסוגל לדבר כי לא יכולתי להזיז את הידיים!"