בדיחות > חיפוש > ksp נהריה שעות

בדיחות בנושא ksp נהריה שעות

בדיחות בנושא ksp נהריה שעות ועוד

דאגות של ילדים

עמית ויונתן דיברו אחד עם השני בזמן ההפסקה בבית הספר. עמית אמר ליונתן: "אני ממש מודאג, אבא שלי עובד 12 שעות ביום כדי שיהיה לי גג מעל הראש ואוכל חם על השולחן" "נו ו..?" שאל יונתן. "ואמא שלי מבלה כמעט את כל היום בבישול וניקיונות עבורי. אני ממש מודאג!", אמר עמית בחשש. יונתן המבולבל אמר לעמית: "מה יש לך לדאוג? נשמע כאילו שהחיים שלך די מסודרים וכיפיים" עמית אמר בבהלה: "ומה אם הם ינסו לברוח? על זה לא חשבת?!"

שמלת האהבה

אימא אחת החליטה לקפוץ לביקור פתע אצל בנה הנשוי. כשנכנסה לבית, היא ראתה את כלתה שוכבת עירומה על הספה, כשריחות ארומטיים ממלאים את החדר. "מה את עושה?", שאלה האימא. "אני מחכה לבן שלך שיחזור מהעבודה", הגיבה האישה המופתעת. "אבל את עירומה!", אמרה האימא בפליאה. "זו שמלת האהבה שלי...", הגיבה הכלה בתמימות. "שמלה אהבה?! את עירומה לגמרי!", צעקה האם. "אבל הבן שלך אוהב את ה'שמלה' הזאת", הסבירה הכלה, "כשאני לובשת אותה הוא הופך לרומנטי מאוד ואז מענג אותי במשך שעות ארוכות". האימא עזבה את ביתו של בנה וחזרה אל דירתה שלה, ובמהלך כל הדרך היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על מה שראתה ושמעה. כשהגיעה לביתה היא התקלחה, פיזרה והדליקה נרות ריחניים ברחבי הבית וחיכתה עירומה על הספה לבעלה. זמן מה לאחר לאחר מכן חזר בעלה מהעבודה, ראה אותה שוכבת עירומה על הספה ושאל: "מה את עושה?" "זו שמלת האהבה שלי..." ענתה אישתו בחושניות. "היא צריכה גיהוץ!" ענה בעלה, "תפסיקי עם השטויות ותכיני ארוחת ערב!"

הבעל, האישה, הג'יני ו-3 המשאלות

בעל ואישה יצאו באחד הימים למסלול הגולף הכי יוקרתי באזור, שהיה סמוך מאוד לשכונת פאר, עם אחוזת יוקרה של מיליוני דולרים. בתחילת המשחק הזהיר הבעל את אשתו: "מותק, תשימי לב כשאת משחקת. תחבטי בכדור בעדינות, שלא תשברי איזה חלון, כי יעלה לנו הון עתק לתקן אותו!" האישה, שלא ממש הקשיבה לבעל, חבטה בכדור בחוזקה וברשלנות ושלחה אותו ישירות אל החלון של האחוזה הכי גדולה וניפצה אותו לרסיסים... הבעל הביט בה בהלם: "אבל ביקשתי ממך לחבוט בעדינות! למה את לא מקשיבה?! עכשיו נצטרך לשאת בנזק. בואי נלך להתנצל ונראה כמה זה יעלה". הזוג ניגש לדלת הראשית העצומה וצלצל בפעמון. מהעבר השני הם שמעו "היכנסו". השניים פתחו את הדלת בזהירות והמחזה שנגלה לעיניהם היה רסיסי זכוכית בכל עבר וכד חרסינה שבור. על הספה ישב בחור ושאל: "אתם אלה ששברו לי את החלון?" "אהה, כן, אנו מאוד מצטערים..." משיב הבעל הנבוך. "אל תצטערו", אמר הבחור. "למעשה אני רוצה להודות לכם! אני ג'יני והייתי כלוא בכד הזה כבר אלפי שנים! אתם שחררתם אותי ואני יכול להעניק 3 משאלות, אחת לכל אחד מכם, ואת האחרונה אני שומר לעצמי". "וואו, נהדר!" אמר הבעל בתחושת הקלה. "אני רוצה מיליון דולר בכל שנה למשך שארית חיי!" "אין שום בעיה, זה המעט שאני יכול לעשות. ומה בשבילך?" שאל הג'יני והסתכל על האישה. "אני רוצה שתהיה לי וילה בכל מדינה בעולם!" השיבה האישה בהתלהבות. "ראי זאת כסגור" ענה הג'יני. ואז שואל הבעל: "ומה המשאלה שלך, ג'יני?" "ובכן, מאחר שהייתי כלוא בכד, לא שכבתי עם בחורה כבר אלפי שנים. המשאלה שלי אם כן, היא לשכב עם אישתך". הבעל מביט באישתו ומושך בכתפיו: "תראי מותק, קיבלנו הרבה מאוד כסף וגם את כל הבתים, אז אני מניח שאין לי התנגדות..." הג'יני לוקח את האישה לחדר למעלה ועושה איתה סקס סוער במשך 3 שעות רצופות. אחרי שהם מסיימים את העניינים, הג'יני מסתובב אל האישה ושואל: "תגידי, בן כמה בעלך?" "הוא בן 35" משיבה האישה. "וואו, זה מדהים!" הוא עונה בתגובה, "והוא עדיין מאמין בג'ינים?!"

נשיאת ארה"ב היהודייה הראשונה ואימה

בשנת 2028, אחרי מערכת בחירות ארוכה ומייגעת, נבחרת לראשונה בארה"ב אישה לנשיאות, ולא סתם אחת – אלא אישה יהודייה בשם שרה גולדשטיין. הדבר הראשון ששרה עושה לאחר שהוכרזה כמנצחת הוא להתקשר לאימה. "היי אימא, מה שלומך? שמעת שניצחתי? אני נשיאת ארה"ב!", אומרת האישה הראשונה החדשה בגאווה. "כן שרהל'ה שלי, תודה לאל ניצחת", עונה האם. "אז אני מניחה שאת תבואי לטקס ההשבעה שלי אימא, נכון?", שואלת שרה. משיבה לה האם בנימוס: "אני לא בטוחה. את יודעת שרה'לה, זה עכשיו איזה 9-10 שעות נסיעה, ואבא שלך כבר לא צעיר כמו פעם בשביל זה. הדלקת פרקים שלו הורגת אותו..." "אל תדאגי אימא", אומרת לה שרה מיד, "אני אשלח את המטוס הנשיאותי כדי לקחת אותך ואת אבא ולהחזיר אתכם. ואני גם אדאג ללימוזינה שתביא אתכם עד לטקס". "לא יודעת...", ממשיכה האם להתלבט, "כולם כל כך מגונדרים שם בוושינגטון הזו. מה אני בכלל יכולה ללבוש לאירוע כזה?" "אל תהיי לחוצה אימא. אני אוודא שיסדרו לך את שמלת הערב הכי יפה, שתיתפר בדיוק לפי המידות שלך על ידי המעצב הכי טוב בניו יורק!" לבסוף אימא של שרה גולדשטיין מתרצה וב-20 לינואר 2029 מתייצבת לטקס ההשבעה לנשיאות ארה"ב של ביתה. היא מתיישבת בשורה הראשונה, וכאשר שרה עולה אל הבמה ומתחילה להישבע, פונה האם לסנטור שיושב ממש לידה ואומרת לו: "אתה רואה את האישה היהודייה הזו שם, ששמה את ידה על ספר התורה ונשבעת ממש עכשיו לתפקיד נשיאת ארה"ב?" "כן גבירתי, בוודאי שאני רואה", עונה לה הסנטור. "אז רק שתדע", אומרת לו האם, "שאח שלה הוא רופא!"

היא כל הלילה צעקה

שלושה גברים נשואים ישבו בבית קפה והתעדכנו אחד בחייו של האחר. במהלך השיחה הם גילו ששלושתם שכבו עם הנשים שלהם בלילה הקודם, ומאותו רגע כל אחד בתורו ניסה להשוויץ ביכולותיו בחדר המיטות. הגבר הראשון אמר: "אתמול בלילה אני ואשתי שכבנו וזה היה הלילה כי טוב שלנו אי פעם! אחד השכנים אפילו התקשר אלי בעצבים כדי להגיד לנו להפסיק עם הרעש." הגבר השני אמר: "זה כלום! אתמול בלילה אני ואשתי שברנו שיאים וכמעט גם את המיטה! אפילו הגיעו שוטרים עד לבית שלנו כדי להגיד לנו שהשכנים מתלוננים." הגבר השלישי אמר: "זה שטויות! חכו עד שתשמעו מה קרה לי אתמול! אני ואשתי התכוננו ללילה סוער במיוחד והשתמשנו בפעם הראשונה בשמני עיסוי מיוחדים. גרמתי לה לצעוק במשך שעות, עד האור הראשון של הבוקר – כל השכונה שמעה אותה!" שני החברים התרשמו מאוד מהסיפור ומיד שאלו אותו: "אז רק בגלל שמרחת עליה שמני עיסוי היה לכם לילה מטורף עד כדי כך?!" הגבר השלישי אמר: "לא בדיוק... ניגבתי את הידיים על הסדינים ואז התחילו הצעקות..."

חייל גולני עייף ברכבת

גולנצ'יק עייף ומרוט למראה, סיים 3 שבועות שטח מפרכים והגיע זמנו לצאת הביתה. הוא עלה לרכבת כשלפניו נסיעה של 4 שעות וחיפש מקום כדי לשבת ולנוח סוף כל סוף. הוא נכנס לקרון הראשון ולא מוצא מקום, עובר לשני ולא מוצא מקום וגם לא בשלישי. כך הוא תר את כל הרכבת עד שהוא מגיע לקרון האחרון. בקצה הקרון הוא מוצא מקום אחד ריק ליד גברת לבושה בהידור. הוא מתקרב אך לאכזבתו הוא מגלה פודלית קטנה יושבת על הכיסא. הגולנצ'יק הסחוט פונה לגברת: "סליחה גברתי, אפשר בבקשה לשבת?" בתגובה, נושפת הגברת באפה ומדברת אל החלל מבלי להסיט את מבטה: "חיילים גסי רוח! זה המקום של פיפי שלי!" הגולנצ'יק מסתובב וממשיך לנסות את מזלו בחיפוש מקום אחר, אך לאחר סריקה חוזרת של כל הקרונות הוא מוצא את עצמו שוב מול אותה גברת. "בבקשה, גברתי, אני נורא עייף, לא ישנתי כבר 3 ימים, אפשר לשבת בבקשה?" שואל החייל. "גם גסי רוח וגם מטרידנים החיילים של היום!" האישה נוחרת בבוז. הפעם הגולנצ'יק לא עונה. הוא ניגש, תופס את הפודלית, מעיף אותה מהחלון ומתיישב. האישה החלה לצווח "שמישהו יגן על כבודי ויעמיד את החייל הזה במקומו!" לפתע קם קצין ענק, גם הוא מגולני. הוא פונה אל החייל ואומר לו: "טירון לא יוצלח. אתה לא עושה שום דבר נכון. אתה לא לבוש נכון, אתה אוחז את הנשק בצורה לא נכונה, הכומתה שלך לא במקום הנכון ועכשיו גם העפת את הכלבה הלא נכונה מהחלון!"

זה מה שקורה ליהודי גאה

שני ישראלים, אמנון ויצחק, התרסקו עם מטוס באמצע מדבר. למרבה המזל שניהם שרדו, אולם לא היה סביבם דבר והם פשוט התחילו לצעוד בחיפוש אחר מים, מזון ומחסה. אחרי 3 ימים במדבר הם לפתע מצאו מסגד ענק בלב השממה. אמנון מיד החל לרוץ לעבר המבנה, אך יצחק עצר אותו ואמר, "חכה רגע אמנון, הם מוסלמים! אי אפשר ללכת אליהם סתם ככה. צריך להגיד שאנחנו גם מוסלמים. אני אהיה מוחמד, איך יקראו לך?" "תקרא לי אמנון, אני לא משחק אותה מוסלמי. אני יהודי גאה!" אמנון כבר התחיל ללכת בזמן שיצחק צעק לו "הם לא יעזרו לך, הם יסלקו אותך, אולי אפילו יחטפו אותך!" כשהגיעו למסגד יצחק הציג את עצמו בפני האימאם כמוסלמי אדוק בשם מוחמד, ואמנון אמר, "אני אמנון, מישראל!" האימאם קרא לכמה מוסלמים שייקחו את אמנון למקום אחר במסגד ובינתיים הוא הוביל את "מוחמד" לחלל התפילה. "מה זה, לאן לקחתם אותו, אתם תעשו לו משהו רק כי הוא יהודי?!" שאל יצחק בלחץ. "אל תדאג אח יקר, נביא לו אוכל, שתייה וכל מה שהוא צריך כדי להחזיר לעצמו את כוחותיו. אתה בינתיים בוא תתפלל איתנו, יש עוד כמה שעות עד שנגמר צום הרמדאן!"

שאלות ותשובות של גמלאים

שאלה: כמה ימים יש בשבוע? תשובה: 6 ימי שישי, שבת אחת. שאלה: מתי פנסיונר הולך למיטה? תשובה: שלוש שעות אחרי שהוא נרדם על הספה. שאלה: כמה פנסיונרים דרושים כדי להחליף נורה? תשובה: רק אחד, אבל זה עלול להימשך כל היום. שאלה: למה פנסיונרים סופרים אגורות? תשובה: הם היחידים שיש להם זמן לזה. שאלה: איך נקרא אדם שנהנה מהעבודה ומסרב לצאת לגמלאות? תשובה: ‏דפוק בראש! שאלה: מדוע פנסיונרים לא כל כך ממהרים לפנות דברים מהבוידעם או המחסן? תשובה: הם יודעים שברגע שיפנו מקום, אחד הילדים הבוגרים שלהם יבקש לאחסן שם כל מיני דברים. שאלה: מדוע אומר הפנסיונר שהוא לא מתגעגע לעבודה, אבל מתגעגע לאנשים שעבד איתם? תשובה: הוא מנומס מכדי לומר את האמת כולה. שאלה: האם אתה ממליץ לחבריך לפרוש לגמלאות? תשובה: מה פתאום, הכבישים עמוסים, בתי הקפה מלאים ומישהו צריך לפרנס אותנו. ואחרון-אחרון חביב: מה אתה עושה כל השבוע? תשובה: מיום ראשון עד חמישי, שום דבר. ביום שישי ושבת אני נח.

מדוע הילדים שנשלחו לישראל בחרו להתנצר?

יעקב, יהודי אמריקאי עם שורשים חזקים בקהילה, החליט לשלוח את בנו לישראל כדי שיספוג קצת מהקדושה של מדינת אבותיו. לאחר מספר שבועות בישראל, בנו של יעקב חזר ולהפתעתו של אביו – הוא התנצר. יעקב לא ידע מה לעשות, והוא פנה לחבר בקהילה שלו - אשר, כדי שיעזור לו. לאחר ששמע את דבריו של יעקב, אשר אמר: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לישראל לפני כמה זמן, וגם הוא התנצר שם!" שני האבות אובדי העצות החליטו לפנות לרב של הקהילה שיעזור להם עם הבעיה. לאחר ששמע את הסיפור של שניהם, הרבי השיב: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לישראל, והוא התנצר שם." לאחר שהבינו את הדפוס המשונה, שלושת הגברים החליטו לטוס יחדיו לישראל כדי לרדת לפשר העניין. הם נסעו לכותל המערבי והתפללו לבורא עולם במשך שעות ארוכות כדי שיתן להם תשובה. בתום התפילה שלושת האבות המיוסרים הרימו את ראשם לשמיים ושאלו את אלוהים: "שלחנו את הבנים שלנו לכאן ובמקום להתחזק, הם התנצרו! מה עלינו לעשות???" לאחר כמה רגעים מתוך השמיים בקע קול שאמר: "זה מוזר... גם אני שלחתי את הבן שלי לארץ הקודש לפני כמה זמן..."

מה עדיף להיות - זקן או צעיר?

לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים? אז מה אתם מעדיפים? 1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים? 2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב? 3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים? 4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן? 5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם? 6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים? 7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים? 8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב? 9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2? 10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן? 11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב? 12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם? 13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק? 14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים? 15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?

בגידות הן לא עסק פשוט

אחת נכנסת לכנסייה והולכת להתוודות. "אבי", היא אומרת, "אתמול בגדתי בבעלי במשך שעה שלמה, מה עלי לעשות כדי לכפר על כך?" חושב הכומר ואומר: "בתי, עליך להתפלל 5 שעות ולהדליק 5 נרות נשמה". הבחורה מודה על המחילה והולכת לדרכה. למחרת היא נכנסת לתא הוידוי בשנית: "אבי", היא אומרת, "אתמול בגדתי בבעלי כבר שעתיים, מה עלי לעשות כעת?" חושב הכומר ואומר: "בתי היקרה, התפללי 10 שעות והדליקי 10 נרות נשמה ובזה ייסלח לך". אסירת תודה הבחורה והולכת לדרכה... עובר יום נוסף ושוב הבחורה נכנסת לתא הוידוי ואומרת: "אבי, אתמול בגדתי בבעלי במשך 3 שעות 25 דקות ו-45 שניות. מה עלי לעשות כעת על מנת לכפר על כך?" הכומר פולט אנחה, חושב וחושב עד שלפתע מוציא מחשבון ומתחיל לחשב. "ראי... בתי היקרה" אומר לה הכומר, "אכפת לך ללכת לבגוד עוד כמה דקות? פשוט יוצאים לי שברים עשרוניים..."

מה קונים לאישה ביום ההולדת?

בזמן ארוחת הבוקר השגרתית של משפחת רוזן, שרה פנתה לבעלה אפרים במבט נרגז ואמרה "אני יכולה להתערב איתך שאין לך מושג איזה מאורע חשוב קורה היום". אפרים השיב מיד ללא כל השתהות חשודה והכריז: "ברור שאני יודע איזה יום היום!", אסף את חפציו בחיפזון ויצא לעוד יום של עבודה במשרד. כשהגיע לעבודה הוא ראה את חברו הטוב חיים ופנה אליו בפאניקה: "אתה חייב לעזור לי! אני חושב שהיום זה יום הולדתה של אשתי, שכחתי מזה לגמרי ואין לי מושג מה אני יכול לקנות לה!". חיים השרמנטי לא אכזב והציע לאפרים לשלוח לאשתו האהובה מספר מתנות בהפרשי זמן מסוימים, והבטיח בביטחון: "ככה אין שום סיכוי שהיא תבין שנזכרת ביום הולדתה רק עכשיו. וחוץ מזה, אם תבחר את המתנות הנכונות, יכול להיות שגם אתה תקבל משהו קטן בסוף היום הזה...". אפרים הצייתן מיהר למלא אחר ההוראות של חיים בתקווה שהן יספקו לו שלום בית, ואולי גם משהו אחר... בשעה 11:00 נשמע צלצול הפעמון בבית משפחת רוזן וכששרה פתחה את הדלת היא קיבלה לידה קופסה שמכילה שמלה סגולה יפהפייה. בשעה 14:00 הגיע לפתח ביתה משלוח נוסף, שהתברר כבושם האהוב עלייה ביותר. לאחר מספר שעות נוספות הגיע עוד שליח שמסר לשרה שקית ורודה קטנה, ובתוכה סט בגדים תחתונים סקסיים במיוחד. שרה שמחה מאוד לקבל את כל המתנות הנפלאות האלה מבעלה, וציפתה בכיליון עיניים לשובו מהעבודה. כשהגיע הערב נכנס אפרים לביתו מרוצה ומלא גאווה, ופגש בכניסה את אשתו שעמדה מולו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן. "קודם השמלה המרשימה, אחר כך הבושם שאני כל כך אוהבת, ואם זה לא מספיק – אפילו הצלחת להפתיע אותי עם הלבוש הסקסי שבחרת". אפרים התכוון לענות ולאחל לה יום הולדת שמח, אך זו קטעה אותו ואמרה: "מעולם לא חשבתי שאשקיע ואתגנדר כל כך בשביל לאסוף את אמא שלי משדה התעופה!".

איינשטיין ואשתו

פרופסור איינשטיין ואשתו יצאו לכמה ימי קמפינג. הם הקימו אוהל וישבו לאכול, ולאחר ארוחה דשנה ובקבוק יין טוב איחלו זה לזו לילה טוב ופרשו לשינה. כעבור כמה שעות גב' איינשטיין מתעוררת ומעירה במרפק את הפרופסור: "בעלי היקר, הבט לשמיים ואמור לי, מה אתה רואה?" "מיליוני כוכבים", ענה לה הפרופסור המכובד. "ומה זה אומר לך?" שאלה אישתו. איינשטיין חשב רגע, ובמאמץ להרשים את אשתו אמר: "מבחינה אסטרונומית זה אומר שקיימים מיליוני גלקסיות, ופוטנציאלית - מיליארדי כוכבי לכת. מבחינה כרונולוגית אני משער שאנו מתקרבים לשעה 03:00. מבחינה תיאולוגית אני רואה שהקב"ה הוא כל יכול ואנחנו יצורים קטנטנים חסרי כל חשיבות. מבחינה מטאורולוגית אני משער שמחר נועד לנו יום יפה ושמש חמימה! ומה זה אומר לך אשתי היקרה?" המתינה אשתו של איינשטיין ואמרה: "בעלי היקר, כל יום אתה הופך ליותר ויותר אידיוט - גנבו לנו את האוהל!!!"

שאלה חשובה לשודד

אחרי שהוא שמע ששוטרים עצרו את הפורץ ששדד את ביתו בלילה שעבר, מיהר דודי מירושלים לתחנת המשטרה. "תנו לי עכשיו לדבר עם האיש שפרץ אליי הביתה!" הוא דרש מהשוטר בדלפק הכניסה. "אני מצער אדוני, אסור לך לראות את החשוד כרגע. אנחנו רק עצרנו אותו לפני כמה שעות", ענה לו השוטר. "אתה לא מבין, אני חייב לדבר איתו" המשיך דודי להתעקש, "יש משהו שאני חייב לדעת!". "אדוני אני מסביר לך שוב, אתה לא יכול לשאול אותו שום דבר. חוץ מזה, מהניסיון שלי אנשים שכאלה לא מספרים כלום בהתחלה. אם אתה רוצה לדעת איפה הדברים שהוא גנב ממך ומהמשפחה שלך יש לך סיכוי יותר טוב למצוא אותם באתרי מכירות באינטרנט, בחנויות משכון או לחכות עד אחרי החקירה שלו." "עזוב אותי מהשטויות האלה" המשיך דודי הנסער, "יש משהו הרבה יותר חשוב שאני צריך לשאול אותו!". "דבר ראשון תירגע" אמר השוטר, "אחר כך, אם תגיד לי מה כבר כל כך דחוף וחשוב לך יותר מהדברים שהוא גנב ממך, אולי אני אוכל לבקש מהחוקר שיבדוק את זה בשבילך". דודי לקח נשימה עמוקה כדי להירגע וענה לשוטר: "תגיד לו שאני חייב לדעת איך הוא הצליח להיכנס לבית בלי להעיר את אשתי, אני מנסה לעשות את זה כבר שנים וכלום לא מצליח!"

זוג האלמנים שרצו להתחתן

אלמן ואלמנה שחיו במשך מספר שנים באותו בית אבות נהגו לבלות הרבה זמן ביחד; הם צפו בהצגות, האזינו להרצאות, אכלו ארוחות ביחד ולפעמים גם יצאו לטיולים קצרים באוויר הפתוח. יום אחד נערכה בבית האבות ארוחה גדולה לכבוד חנוכת אולם חדש, וכמובן שזוג האלמנים מוקם באותו השולחן, זה מול זו. במהלך הערב החגיגי האלמן אזר אומץ אט אט, עד שלקראת סוף הארוחה הוא פנה אל האלמנה וביקש ממנה להינשא לו. לאחר מספר שניות של מחשבה והתרגשות, היא השיבה "כן", והשניים המשיכו לדבר בלהט ושמחה במשך כמה דקות נוספות עד שהארוחה נגמרה והם היו צריכים לחזור לחדריהם הנפרדים. למחרת בוקר האלמן קם עם תחושת בלבול נוראית, הוא זכר את ארוחת הערב החגיגית, זכר את האומץ שהיה עליו לאסוף וזכר את הצעת הנישואים שלו, אבל לא אם הוא קיבל תשובה חיובית או שלילית! אחרי שעות ארוכות של ניסיונות כושלים לעורר את זיכרונו, החליט האלמן הנואש שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות של גילו המבוגר ופשוט להגיד את האמת. הוא ניגש לחדרה של בחירת ליבו כדי לדבר איתה, והסביר לה שהזיכרון שלו לפעמים בוגד בו. הוא שחזר ביחד איתה את הערב הנפלא שהיה להם ובסוף הסיפור שאל: "כשהצעתי לך להתחתן איתי. האם הסכמת או סירבת?". הוא קרן מאושר כאשר האלמנה ענתה לו: "כמובן שאמרתי כן, ואני מאוד מאושרת לא רק שביקשת את ידי, אלא במיוחד שבאת לדבר איתי גם היום!" "כי רצית שאני אציע לך שוב בדרך רומנטית יותר?" שאל האלמן המאושר. "לא, בגלל שגם הזיכרון שלי כבר לא משהו" השיבה האלמנה, "ואני זכרתי שהתחתנתי אתמול, אבל לא זכרתי עם מי!"

2 משוגעים במדבר

שני משוגעים נתקעו במדבר באמצע הלילה והלכו לאורך כביש בתקווה שמישהו יציל אותם. אחד סחב על הגב שלו חבית ענקית והשני סחב דלת גדולה של מכונית. אחרי שעות של הליכה פונה המשוגע הראשון לשני: "תגיד, למה אתה הולך עם חבית ענקית?" "אם יירד גשם נוכל למלא את החבית ויהיו לנו מים להמון זמן" ענה השני. "יא אידיוט אחד, אנחנו באמצע המדבר, בחיים לא יירד פה גשם!" התעצבן המשוגע הראשון. "טוב, מה שתגיד... ולמה אתה סוחב את הדלת הזאת?" שאל המשוגע השני? "זה פשוט מאוד" ענה המשוגע הראשון, "כשהשמש תזרח ויתחיל להיות פה חם אז אני אוכל לפתוח חלון ולהתקרר!"

אשת החוואי והעובד המסור

חוואי עשיר נפטר והשאיר את החווה המשגשגת שלו לאלמנתו הצעירה והנאה. האלמנה הייתה נחושה בדעתה להמשיך ולהחזיק בחווה שהוריש לה בעלה, אך לצערה לא הבינה כלום בעבודות החווה ולכן החליטה לשכור מנהל עבודה. היא פרסמה הודעה ו 2 גברים נענו לה, אחד היה שיכור ואחד נמשך לגברים ולא לנשים. היא החליטה שתהיה בטוחה יותר עם הגאה ולא עם השיכור, ושכרה אותו. הבחור היה בעל מקצוע טוב וחרוץ, השקיע שעות עבודה רבות, לא חסך מאמצים, ואכן החווה שגשגה ופרחה. האלמנה הייתה שבעת רצון, ולכן אחרי כמה חודשים של עבודה קשה הציעה למנהל העבודה שייקח לו ערב חופשי ויצא לעיר לחגוג. הוא נענה ברצון ויצא לבלות ערב בעיר. כשחזר לחווה בשתיים לפנות בוקר, מצא אותה ממתינה לשובו ליד האח, ובידה כוס יין. "בוא הנה", פקדה עליו. הוא ניגש ונעמד מולה בצייתנות. "חלוץ את המגפיים שלי", אמרה האלמנה. הוא ציית מיד, חלץ את המגפיים והניח אותם ליד הדלת. "וכעת, פשוט את החצאית שלי", המשיכה. הוא נחפז לציית, התיר את חצאיתה ופשט אותה. "עכשיו תפשוט גם את חולצתי", המשיכה האלמנה הצעירה והמושכת לפקוד על מנהל העבודה שלה שפרם בזהירות את כפתורי חולצת המשי שלה ופשט גם אותה. "ועכשיו תוריד את החזייה שלי", המשיכה הגברת ללא היסוס. הוא התיר בזהירות את קרסי החזייה שלה, הוריד אותה, והניח אותה לצד שאר הבגדים. "כעת הורד את הגרביונים שלי״, המשיכה לפקד עליו. הגבר התיישב בצייתנות על השטיח לרגליה ועשה כדבריה. ״כעת התחתונים שלי״, אמרה והביטה ישר בעיניו. הוא פשט מיד גם את תחתוניה. לא נותרו בגדים לפשוט, הכל היה מסודר בערימה נאה על הכיסא לצידה. ״ועכשיו״, אמרה האלמנה וקמה ממקומה, מניחה את כוס היין הריקה לצד האח, ״אם עוד פעם אחת תלבש את הבגדים שלי כשאתה יוצא לבלות בעיר, אתה מפוטר!״

איך מחזירים דוב בתשובה?

רבי יהודי, כומר נוצרי, אימאם מוסלמי ונזיר בודהיסטי נפגשים בכנס בין דתי. הם מתחילים להתדיין ביניהם כדי לנסות ולקבוע למי יש דת יותר חזקה ומושכת. לאחר שעות ארוכות של דיון ללא התקדמות הם מחליטים לקיים תחרות: הם יצאו לטיול אל היער הסמוך שם כל אחד מהם יימצא דוב וינסה לגרום לו לאמץ את הדת שהוא מייצג - זה שיצליח במשימה, אמונתו תוכתר למנצחת. הם ניגשים אל היער, קובעים נקודת מפגש בקצהו ונכנסים לתוכו האחד אחרי השני. ראשון יוצא מן היער הכומר, ואחריו האימאם. אומר הכומר: "אתה לא תאמין, זה פשוט מדהים! אמנם הדוב שפגשתי שאג ואיים עליי בתחילה, אבל כל מה שהייתי צריך כדי להרגיעו זה לקרוא לו כמה פסוקים מן הברית החדשה ולהתיז עליו מעט מים קדושים. ביום ראשון הקרוב נביא אותו לכנסייה הקרובה ביותר ואז נטביל אותו לנצרות". אומר לו האימאם: "רק ביום ראשון? הדוב שאני פגשתי כבר עכשיו מוסלמי. מהרגע הראשון שהתקרבתי אליו ידעתי שאין לי מה לחשוש כי אללה לצדי, אז פרסתי שטיחון על האדמה, ירדתי על ברכיי והתחלתי להתפלל. הדוב קרב אליי עם הבעה שלווה על פניו, הבטתי בעיניו והורתי לו להגיד את העדות – 'אין אללה מלבד אללה'- וכעת הוא כבר מוסלמי טוב שמתכוון לעלות למכה בקרוב מאוד". עוד השניים משוחחים, והנזיר הבודהיסטי מגיח מן היער. פונים אליו הכומר והאימאם ואומרים לו: "לקח לך זמן רב, נראה שלא עמדת במשימתך...". אומר להם הנזיר: "אדרבא ואדרבא, לקח לי זמן רב כי אני והדוב שפגשתי עשינו יחד ויפאסנה והתפללנו ארוכות אל האלים הטובים. בו ברגע שהוא ראה אותי יושב על הקרקע בתנוחת הלוטוס, ידי פרוסות לצדדים ועייני עצומות, הוא הצטרף אליי ואני הרגשתי את רוחו של בודהה בתוכו". "יפה מאוד" אומר הכומר "נראה שכולנו עמדנו במשימה ולא ניתן להכריע... אבל רגע, איפה הרבי? הוא עוד לא יצא מהיער?" באותו רגע מגיח הרבי בבהלה מבין העצים, בגדיו קרועים, גופו ופניו מלאים חבורות ושריטות. "מה קרה לך?" שואלים פה אחד בתדהמה הכומר, האימאם והנזיר. עונה להם הרבי המותש והחבול: "כנראה שלא הייתי צריך להתחיל עם עניין ברית המילה..."

ספסל נטוש בבסיס של צה"ל

אלוף משנה אחד בצה"ל מונה למפקד של בסיס במרכז הארץ. כבר בסיבוב הראשון שלו במחנה הוא שם לב לדבר מאוד מוזר: שני חיילים, לבושים באפוד מלא וחמושים בנשק, עומדים ושומרים במשמרות על ספסל נטוש בפאתי הבסיס שאף אחד לא יושב עליו. הוא התקרב לצמד השומרים ושאל אותם לפשר מעשיהם ומי נתן להם פקודה לשמור כאן. החיילים ענו לו שהם קיבלו את הפקודה מהרס"ר של הבסיס, ושמאז שהם הגיעו לכאן הם יודעים שיש חיילים ששומרים על הספסל הזה 24 שעות ביממה. המפקד החדש עזב את החיילים ששמרו על הספסל וניגש ישירות למשרדו של הרס"ר, פתח את הדלת וביקש להבין מיד מה בדיוק העניין ולמה דואגים כל כך להגן על הספסל הזה. "האמת היא שאין לי מושג, המפקד" ענה לו הרס"ר, "אבל זאת פקודה שקיבלתי מהרס"ר הקודם שהיה כאן כשהגעתי לפני 10 שנים, והוא קיבל אותה מהרס"ר שהיה פה לפניו, שקיבל אותה מהרס"ר שלפניו – וככה הלאה. בקיצור, כבר 35 שנים שמוצבת פה שמירה על הספסל הזה כל הזמן". אלוף המשנה נדהם מהתשובה של הרס"ר הנוכחי ומיהר למשרד השלישות כדי למצוא האם יש רישום שמעיד מי היה רס"ר הבסיס לפני 35 שנים. הוא מצא שהאיש, שכבר מזמן היה גמלאי צה"ל, עדיין חי ומתגורר ביישוב מרוחק ומבודד בצפון הארץ. באותו רגע הוא נכנס לרכב שלו והורה לנהג להסיע אותו לביתו של אותו רס"ר לשעבר – הוא היה נחוש לפתור את התעלומה סביב הספסל השמור בבסיס. כשהגיע אל הבית, הרס"ר לשעבר ישב על כיסא נדנדה בפתח ביתו. מפקד הבסיס קרב אליו, הציג את עצמו וסיפר לו את הסיפור כולו – ובסוף פנה אליו ושאל אותו: "אז אתה מוכן להסביר לי למה, לעזאזל, צריך לשמור על הספסל הזה?" "תשמע, אני לא מאמין לך..." הגיב הרס"ר לשעבר בתדהמה: "אתה רוצה להגיד לי שעד עכשיו הצבע שמרחנו עליו עוד לא התייבש???"

בקשה אחרונה לפני המוות

בחור אחד חוזר מביקור אצל הרופא ומספר לאשתו שנותרו לו עוד 24 שעות לחיות‏‏. בעקבות האבחנה הזו, הוא מבקש מאשתו לעשות סקס בשל מותו הקרוב‎‏‏. כמובן שהיא מסכימה, והם שוכבים‏‏. לאחר 6 שעות, הבעל הולך אל אשתו ואומר: "יקירתי, את יודעת שנותרו לי עוד 18 שעות. אפשר אולי עוד פעם‎‏?" האישה מסכימה, כמובן, והם עושים זאת שוב‎‏. יותר מאוחר, כשהם הולכים לישון, הבעל מציץ בשעון ומגלה שנותרו לו רק 8 שעות לחיות‎. הוא נוגע בכתף של אשתו ומבקש: "יקירתי, בבקשה, עוד פעם אחת לפני שאני מת‎‏?" היא עונה: "כמובן, אהובי", והם עושים סקס בפעם השלישית‎. לאחר שסיימו, האישה מסתובבת ונרדמת‎‏. הבעל, לעומת זאת, מודאג מהמוות הקרב והוא מתהפך מצד לצד עד שנותרות לו 4 שעות לחיות‎. הוא מלטף את אשתו ואומר בשקט "יקירתי, יש לי עוד 4 שעות. את חושבת שאולי אפשר‎ ‏‏..." האישה מתרוממת ואומרת: "תקשיב, חמוד שלי, אני צריכה לקום בבוקר. אתה לא‏!"

החקלאי, פקיד המס והאידיוט

פקיד של מס הכנסה הגיע לחווה נידחת בערבה כדי לעשות ביקורת פתע וניגש אל אפרים, הבעלים של המקום. "שלום אדוני, לפי המסמכים שלנו משהו מאוד מוזר במשכורות שאתה משלם, אתה לא עונה למכתבים ששלחנו ואני פה כדי להודיע לך שאם לא תחשוף בפני את כל הפרטים הפיננסיים שלך אתה צפוי לקבל קנס גבוה מאוד!". אפרים ההמום החל להסביר לפקיד שהוא נותן לכל הצוות שלו שכר הוגן אך הפקיד לא הסכים להירגע והמשיך לאיים בקנסות ובעונשים אם הוא לא יזכה בשיתוף פעולה מיידי. לאחר כמה רגעים של ויכוח אפרים נכנע והחל לענות על כל שאלותיו של הפקיד. "אני צריך רשימה של כל העובדים שלך ומידע מלא על המשכורת שאתה משלם להם". "יש לי בחור צעיר שעובד פה כבר 5 שנים, הוא עוזר לי בהכל ובתמורה אני נותן לו מגורים, מזון ו-30% מהרווחים שלנו" אמר אפרים. "אוקיי זה נראה תקין", אמר הפקיד, "מי עוד עובד כאן?". "לפני חצי שנה בערך התחיל לעבוד פה מכונאי שדואג לכל התיקונים ומטפל בחלפים אם צריך. אני משלם לו 20% מהרווחים שלנו וגם נסיעות והוצאות על ציוד". "זה הכל?" לחץ הפקיד, "מי פה בעצם עושה את כל העבודה?". "בכל פעם שיש תקופה של קטיף, זריעה או עבודות גדולות אני מביא כמה פועלים ומחלק בין כולם שווה בשווה 40% מהרווחים שלנו" ענה אפרים. "ומה אתה עושה עם ה-10% הנותרים?" שאל הפקיד בחשדנות. "זה הולך לאידיוט" ענה אפרים. "לאידיוט?" שאל הפקיד בבלבול. "כן" אמר אפרים, "לאידיוט. יש לי פה מישהו שעובד 18 שעות ביום, עושה 90% מהעבודה והוא עסוק בעבודה גם בחגים וגם כשהוא חולה. לפעמים אפילו אין לו הפסקות והוא כל הזמן צריך לטפל בדברים מעצבנים שקופצים פתאום." "ידעתי שמשהו פה לא בסדר! אני דורש לדבר עם ה'אידיוט' הזה תיכף ומיד כדי להגיד לו באילו תנאים נוראיים הוא מועסק!" צעק הפקיד. "אתה לא צריך להתעצבן" ענה אפרים, "אתה מדבר איתו עכשיו".

שיעורי הטניס של האישה

אחד מדבר עם חברו ומספר לו שכלום לא מצליח לו בזמן האחרון. "אל תהיה מצוברח" אמר החבר, "ממה אתה לחוץ בזמן האחרון?" "העניין הוא", השיב "שאשתי התחילה בחודשים האחרונים ללמוד לשחק טניס, היא מתאמנת הרבה שעות ולכן היא קבעה לי שהיא מפחיתה את כמות הסקס שלנו בחצי". "מזלך שרק חצי", אומר החבר, "יש כאלה שירדו לגמרי מהרשימה שלה!"

מי סובל הכי הרבה?

3 גברים בגיל הזהב ישבו על ספסל בפארק וניהלו שיחה. "אין גיל גרוע יותר מ-60", אמר הצעיר שביניהם, "אני תמיד מרגיש שאני צריך להשתין, ורוב הזמן אני מנסה ומנסה וכלום לא יוצא". "זה שטויות!", אמר בן ה-70, "גיל 70 הוא הרבה יותר גרוע. אתה אפילו לא יכול לעשות צרכים כמו שצריך. אתה נוטל חומרים משלשלים, מתיישב על האסלה ומחכה שעות עד שמשהו מגיע". "למען האמת", פתח את פיו בן ה-80, "גיל 80 הוא הגרוע יותר מכל!" "גם לך יש בעיות עם השתן?" שאל בן ה-60. "לא באמת. אני משתין בכל יום כמו שעון בשעה 6:00 בבוקר." "אז יש לך בעיות עם הצרכים?" שאל בן ה-70. "ממש לא. אני עושה צרכים בכל יום באופן קבוע בשעה 6:30 בבוקר" בן ה-60 הסתכל על בן ה-80 ואמר "תן לי להבין, אתה משתין בשעה 6:00 בבוקר, עושה צרכים בשעה 6:30, אז מה לעזאזל יכולה להיות הבעיה?" "אני מתעורר רק בשעה 7:00!"

חתול תעלול

גבר אחד ממש שנא את החתול של אשתו עד שיום אחד הוא לא עמד בזה יותר והחליט להיפטר ממנו. כאשר אשתו יצאה מהבית, הגבר התגנב מאחורי החתול, הרים והכניס אותו לרכב. הוא נסע 20 בלוקים מהבית והשאיר אותו באחד הגנים הציבורים. כאשר חזר הגבר הביתה, החתול המתין לו בכניסה. למחרת, הוא החליט להרחיק עוד יותר. הוא שם את החתול ברכב, נסע 40 בלוקים מהבית, הניח את החתול בצידי הדרך ונסע חזרה. כאשר נכנס לחניה, הופתע למצוא את החתול מתבונן בו בעיניים קשות. בשאר ימות השבוע, הוא לא התייאש וניסה להיפטר ממנו, כאשר בכל פעם הוא זורק את החתול הרחק מהבית ובכל פעם החתול מוצא את הדרך חזרה. בניסיון השביעי, הוא כבר החליט ללכת עד הסוף. הוא עצם את עיניו של החתול, שם אותו ברכב, נסע 100 ק"מ צפונה, פנה ימינה ואז שמאלה, עבר גשר ושוב פנה ימינה, ירד לדרך כורכר, עשה פרסה, הקיף את הכנרת ולבסוף זרק אותו בחורשה. מספר שעות לאחר מכן הבעל התקשר לאשתו ושאל: "תגידי, החתול בבית?" "כן" ענתה לו בחביבות, "למה אתה שואל?" בייאוש ענה לה הבעל: "תני לי לדבר איתו, הלכתי לאיבוד ואני צריך הכוונה הביתה!"

מה עושים עם תינוק בוכה?

אילן חזר יום אחד מהאוניברסיטה לביתו בסערת רגשות ומיד פנה אל אימא שלו ושאל: "זה נכון? אני באמת מאומץ?" "מה פתאום!" ענתה האם, "מאיפה נכנס לך כזה רעיון למוח?" אילן הראה לאימו תוצאות של בדיקת DNA שהוא עבר במהלך קורס בלימודים, שלפיהן אין שום קישור בינו לבין אף אחד מהוריו, אבל כן נמצאו קשרים חזקים אל משפחה שגרה בקצה השני של העיר. האימא המזועזעת אמרה לבנה שהיא חייבת לבדוק את הנושא הזה עם אביו, אז היא עברה לחדר אחר והתקשרה אליו... - "יקירי, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אבל אילן עשה בדיקת DNA בלימודים ולפי התוצאות אנחנו לא ההורים הביולוגיים שלו..." - "ואת מופתעת מזה?" - "מה זאת אומרת? למה שאני לא אהיה מופתעת מכאלה חדשות מטורפות???"- - "כי במקור זה היה רעיון שלך! את לא זוכרת? זה היה הלילה הראשון בבית החולים אחרי הלידה, התינוק בכה ובכה ובכה במשך שעות, אז אחרי שהיית איתו כל הלילה, אמרת לי שהגיע הזמן להחליף ונתת לי אותו... אני חושב שעשיתי בחירה מעולה, אילן ילד נהדר!"

הקרבה בחיי הנישואים

כשמוטי ושרית חגגו 50 שנות נישואים, מוטי החליט לשאול את אשתו שאלה חשובה ורגישה: "שרית, תגידי האם בכל השנים שלנו יחד בגדת בי?" "ובכן..." השיבה שרית, "בגדתי בך, אבל ללא ספק זה היה לטובתך האישית!" "לטובתי? איך זה יכול להיות?", התפלא הבעל, "כמה פעמים בגדת בי?" "רק 3!", ענתה אשתו. "רק 3?!?" התרעם מוטי, "מתי זה קרה?" "ובכן, זוכר שהיית בן 35 והיית נחוש לפתוח עסק חדש אבל הבנק סירב לתת לך הלוואה? ולמחרת הגיע מנהל הבנק בכבודו ובעצמו לבית ואישר לך את ההלוואה מבלי לשאול דבר?" "יקירתי!" חייך מוטי, "עשית את זה בשבילי? אני לא מאמין, איזו אישה מתחשבת את! אני מעריך אותך אפילו יותר!" ואז המשיך ושאל בסקרנות״ "ומתי הייתה הפעם השנייה?". "ובכן אהובי, זוכר שחטפת התקף לב והזדקקת לניתוח מסובך אבל אף מנתח לא הסכים לקבל אותך? וכעבור מספר שעות פרופסור קפלן הגיע מהקצה השני של הארץ במיוחד כדי לנתח אותך?" "אני לא מאמין, הצלת את חיי!" שמח הבעל ואמר: "איך אוכל להודות לך, את האישה הכי נפלאה שיכלתי לבקש! אני כל כך מתרגש, עכשיו ספרי לי מתי הייתה הפעם השלישית?" "ובכן בעלי היקר, זוכר שלפני כמה שנים רצית לעמוד בראש ועד הבית והיו חסרים לך 13 קולות כדי לנצח?..."

בחור להכיר להורים

עדנה ואבי, ההורים הגאים של שיראל בת ה-28, מתרגשים לקראת הפגישה הראשונה שלהם עם בן הזוג שלה. עדנה הכינה את מיטב המטעמים שלה, אבי סידר את הבית למשעי ושם חולצה מכובדת עם עניבה, ושניהם חיכו בקוצר רוח לבואם של הזוג לארוחה. בשעה 20:00 בדיוק הם שמעו צלצול בדלת, ניגשו בהתרגשות לפתוח אותה וחשכו עיניהם - בתם הטובה שיראל עומדת ליד בריון עם מבט קשוח, תספורת מוהיקן, קעקועים גדולים על זרועותיו ו-3 עגילים על כל אוזן. לאחר הארוחה, בעת פינוי הכלים, עדנה תפסה את ביתה לשיחה קצרה כד להבהיר לה בדיוק מה היא חושבת: "תקשיבי שיראל, הבחור הזה שהבאת לפה לא נראה אדם נחמד במיוחד". "נו באמת אמא" אמרה שיראל, "אם הוא באמת לא נחמד, נראה לך הגיוני שהוא היה נותן 500 שעות בשנה למען הקהילה?"

איך גבר מפסיק לריב עם אישתו?

דודי ושני נשואים באושר מזה שנתיים, אך מאז ששני החלה לעבוד שעות נוספות, דודי שם לב שהוא והיא רבים בלי הפסקה. לאחר זמן רב של התמודדות עם המצב, דודי החליט לעשות מעשה ומבלי ששני ידעה על כך, הוא נפגש עם יועצת נישואים כדי ללמוד כיצד ניתן לפתור את משבר הזוגיות שלהם. "מה לפי דעתך הבעיה?", שאלה יועצת הנישואים את דודי. "אני פשוט לא יודע מה לעשות. אישתי קורעת את עצמה בעבודה. אני יודע שהיא גם ממשיכה לעשות המון בבית וכל הלחצים האלה גורמים לה להיות חסרת סבלנות. אז לא משנה מה אני עושה, היא רבה איתי כל הזמן בלי שום סיבה", השיב דודי בייאוש. היועצת הרהרה לרגע במצב ולבסוף אמרה: "יש לי רעיון מעולה בשבילך. בפעם הבאה שאשתך חוזרת מהעבודה, תכין לעצמך כוס תה קמומיל ותגרגר בגרון כל לגימה לפני שאתה בולע". "ל... לגרגר תה קמומיל? זה הפתרון?", שאל דודי בהיסוס. "כן", השיבה היועצת, "תשתדל לגרגר את התה בכל פעם שאתה לוגם ממנו ולפחות עד שתסיים כחצי כוס". לאחר שבוע דודי נפגש בשנית עם יועצת הנישואים כשהוא שמח ונלהב: "זה היה רעיון מבריק! זה פשוט עבד! כל פעם כשאישתי נכנסה הביתה, גרגרתי את התה בגרון והיא אפילו לא ניסתה לריב איתי!" כשהיא שמחה ומרוצה השיבה לו היועצת: "אתה רואה? זה מה שקורה כשמדברים פחות ומקשיבים יותר!"

הבעל הנעדר

אישה אחת מתקשרת באמצע הלילה למשטרה ומדווחת כי בעלה נעדר כבר שעות רבות. "אין מה לדאוג גברתי, אני שולח אלייך ניידת," אמר לה הפקיד, ותוך 10 דקות ניידת כבר הייתה ליד ביתה ושני שוטרים דפקו בדלת. האישה ניגשה מיד לפתוח, ושני השוטרים ביקשו ממנה תיאור מדויק של הנעדר. "ובכן, הוא בחור שרירי, גובה 1.85 מטר, שיער בלונדיני גלי וחיוך שקשה להתנגד אליו." השוטרים תיעדו היטב את התיאור, אך כשפנו אל מאגרי המשטרה כדי לאמת את המידע גילו כי בעלה כלל אינו דומה לתיאור, ולמעשה מדובר בגבר נמוך מקריח וצולע. שני השוטרים חזרו בזעם אל האישה וביקשו ממנה הסבר הגיוני לסיבה שבגללה שיקרה. האישה השיבה: "תראו, זה שדיווחתי על בעלי שנעלם, זה לא אומר שאני רוצה שתחזירו דווקא אותו..."

יכולת, אבל לא עשית...

גבר ואישה נוסעים לבוסטון. אחרי 24 שעות על הכביש כבר אין להם כוח, והם עוצרים במלון הראשון שהם מוצאים. הם מתכננים לישון שם כמה שעות ואז להמשיך בדרכם. כשהם מתכוונים לעזוב, פקיד הקבלה מגיש להם חשבון של 350$. "מה זה?" נחרד הגבר, ודרש לקרוא למנהל. "המלון אמנם יפה, אבל 350$??" "כן", משיב המנהל, "יש לנו פה בריכה אולימפית וחדר ישיבות מפואר שיכולתם להנות מהם". "אבל לא השתמשנו בהם!" התרעם הגבר. "אולי לא, אבל הם פה, יכולתם להנות מהם", אומר המנהל, וממשיך ומספר שיש גם הופעות מיוחדות עם שחקנים מניו-יורק ולאס וגאס. "לא ראינו שום הצגה!" אומר האיש, עצבני. "אולי לא", משיב המנהל, "אבל הצגות היו פה, ויכולתם להנות מהם!" האיש מנסה להתווכח, אבל זה לא עוזר לו. על כל דבר המנהל חוזר על אותו הטיעון: "זה היה פה. יכולת להנות מזה". בסוף האיש מתייאש מוציא את פנקס הצ'קים, רושם צ'ק בעצבנות ומגיש למנהל. המנהל מסתכל על הצ'ק ואומר: "סליחה, אבל יש פה רק 50$!" "נכון", אומר האיש, "גביתי ממך 300$ על ששכבת עם אישתי". "אבל בכלל לא שכבתי איתה!" קורא המנהל. "חבל", אמר האיש, "היא היתה פה. יכולת להנות ממנה..."

הבן שחגג שתי שמחות באותו יום

לאחר שעות רבות של טיסה מחו"ל הגיע אבא אחד לפגוש את בנו האהוב, שמציין שתי שמחות גדולות בחייו באותו היום - בבוקר הוא מסיים קורס טייס כחניך מצטיין ובערב הוא מתחתן עם בחירת לבו. "תודה רבה שבאת לראות אותי ועשית את כל המרחק הזה" אמר הבן בהתרגשות כשראה את אביו על רחבת המסדרים בבסיס, "זה מדהים שאתה פה בשביל הטקס וגם בשביל החתונה שלי". "ברור" ענה האבא וחייך: "לא בכל יום אבא רואה את הבן האהוב שלו מקבל כנפיים ואז ישר מאבד אותן!"

הסוד לנישואים ללא ריבים

אבי ואיציק היו חברים טובים במשך שנים ארוכות, וכמעט בכל מפגש אבי תמיד היה מספר לאיציק על הבעיות והמריבות שהיו לו עם אשתו על בסיס כמעט יומי. בכל פעם איציק היה מרגיע את אבי ונותן לו כמה עצות, אך הוא אף פעם לא חלק איתו סיפורים דומים מחיי הנישואין שלו. יום אחד אבי החליט שהוא פשוט חייב לשאול את איציק למה הוא אף פעם לא מתייעץ איתו על בעיות ומשברים מחיי הזוגיות שלו. "זה פשוט בגלל שאנחנו לא רבים", סיפר לו איציק. "זה לא ייתכן", אמר אבי, "אין דבר כזה זוג נשוי שלא רב". "בעיקרון אתה צודק, אבל במקרה שלנו יש לי ולאשתי משהו מיוחד שעוזר לנו", אמר איציק. "אז אולי תספר לי מה זה כדי שגם אני סופסוף אקבל קצת נחת מהנישואים שלי?" "במקרה שלך זה כבר מאוחר יותר. הסוד לנישואים בלי ריבים קשור לדברים בעבר שלי ושל אשתי". "ומה זה הסוד הגדול הזה?" "השכלה", השיב איציק. "מה זאת אומרת השכלה? איזה קשר יש בין זה לבין נישואים?!" שאל אבי בתסכול. "לאשתי ולי יש מערכת יחסים בלי ריבים כי כל אחד מאתנו למד משהו אחר״ ענה לו איציק, ״לה יש תואר בתקשורת ואני למדתי משחק ותיאטרון. בגלל זה בכל פעם שמשהו מפריע לה היא מתקשרת איתי בצורה מעולה, מדברת במשך שעות ומסבירה לי על כל דבר קטן שמפריע לה לפחות ארבע פעמים". "ומה אתה עושה?" תמה אבי, ואיציק אמר לו בחיוך: ״אני משחק אותה כאילו שאני מקשיב, ככה כולם מרוצים!"

האישה שמרעילה את בעלה

גבר אחד פונה אל הרבי שלו בפאניקה: "רבי, משהו נורא התרחש ואני חייב לדבר איתך". הרבי שואל: "מה קרה?" עונה לו הגבר: "אשתי מרעילה אותי". הרבי מאוד מופתע והוא מסביר לגבר שזה ממש לא הגיוני, אך הבעל מתעקש: "אני אומר לך, אני בטוח, היא מרעילה אותי, מה לעשות?" הרבי חושב וחושב, ובסוף מציע: "תן לי לדבר איתה, אני אראה מה אפשר לברר ואעדכן אותך". למחרת הרבי מתקשר אל הגבר ומעדכן: "ובכן, דיברתי עם אשתך אתמול במשך 3 שעות. רוצה לשמוע בעצתי?" "כמובן" ענה האיש. "קח את הרעל..."

ידיים קפואות

זוג אוהבים יצאו לחופשה בבבקתה בהרי האלפים המושלגים כדי לחגוג את יום הנישואן שלהם. כשהגיעו ליעדם, הגבר מיד שלף גרזן מבין הציוד הרב שהביא איתו והלך לחטוב עצים ביער הסמוך, כדי שיהיה להם מספיק בולים לחימום את הבקתה ולהכנת ארוחת צהריים. כשחזר לאחר כמה שעות, הוא אמר לאשתו: "מתוקה שלי, הידיים שלי קפואות!" אשתו חייכה ברכות ואמרה לו: "שים את כפות הידיים שלך בין הירכיים שלי ואני אחמם לך אותן". הגבר עשה זאת וידיו התחממו תוך שניות ספורות. אחרי שאכלו ארוחת צהריים, הגבר יצא שוב לחטוב עצים ביער כדי שיהיו מספיק בולי עץ להכנת ארוחת ערב, וכשחזר צעק ויילל כמו קודם: "יפה שלי, הידיים שלי קפואות!" אשתו חייכה ברוך ואמרה לו שוב: "בוא יקירי, שים את ידיך בין הירכיים שלי ואני אחמם לך אותן". הגבר עשה זאת ושוב ידיו התחממו תוך שניות ספורות. אחרי ארוחת הערב הגבר יצא שוב לחטוב עצים כדי לוודא שיהיה להם חימום ללילה. כשחזר, בכה שוב בקולי קולות: "יקירתי, הידיים שלי ממש ממש קפואות!" אשתו הסתכלה עליו, הפעם עם מבט רציני וחמור, ואמרה: "למען השם, למה האוזניים שלך לא קופאות ככה?!"

מת בגיל 34 בשיבה טובה

עורך דין מפורסם נפטר ומגיע לשערי גן עדן. כשהוא מגיע למלאך העומד בשער הוא אומר לו: "סליחה, אבל יש לכם טעות. אני ישבתי במשרד, עובד על תיק חשוב מאוד, ופתאום, ללא סיבה, אני מת. איזה מן דבר זה?" המלאך שואל את עורך הדין לשמו ובודק במחשב שלו. הוא חוזר לעורך הדין ואומר: "אני לא יודע למה אתה מתלונן, כתוב במחשב שנפטרת בשיבה טובה." "מה?" משתומם עורך הדין "אני בן 34, מה פתאום בשיבה טובה?" המלאך בודק שוב את המחשב ואומר: "על פי שעות העבודה שחייבת את הלקוחות שלך, אתה בן 97."

בלונדינית מטיילת בפריז

בלונדינית טיילה בחו"ל ורצתה לראות את מגדל אייפל. היא ניסתה לשאול אנשים ומצאה שוטר שהסכים לסייע לה. היא שאלה אותו "סליחה, איך אני מגיעה מכאן למגדל אייפל?" השוטר ענה לה בחיבה, "אה, זה פשוט מאוד, חכי לאוטובוס מספר 37 ותעלי עליו, הוא יקח אותך לשם תוך 10 דקות." הבלונדינית אמרה תודה רבה ונפרדה מהשוטר לשלום. לאחר סיור של 4 שעות, הגיע השוטר חזרה לאותה נקודה ולתדהמתו, ראה את הבלונדינית יושבת במקומה באותה תחנה בה עזב אותה. "מה קרה, מדאם?" שאל השוטר, "השארתי אותך לפני 4 שעות ועוד לא עלית על האוטובוס?" "אל תדאג אדוני השוטר! לפני רגע חלף האוטובוס ה- 30, נותרו רק עוד שבע!"

רק 200 מנות

למטוס אחד שטס מישראל לארה"ב עלו 400 נוסעים. רק אחרי שהמטוס המריא, הדיילות שמו לב שיש 200 מנות אוכל בלבד. הן לא ידעו מה לעשות, אבל לאחת הדיילות המנוסות היה רעיון גאוני... אחרי כמה שעות של טיסה, הדיילת אמרה בכריזה: "נוסעים יקרים, אני מצטערת על הטעות שקרתה, אך לאחר שהמראנו התברר שהמטוס מכיל 400 נוסעים ועלו עליו רק 200 מגשים עם אוכל. אם יש ביניכם אנשים אדיבים מספיק שיוכלו לוותר על המנות שלהם, נוכל לתגמל אתכם במשקאות אלכוהוליים בחינם למשך כל הטיסה." ההודעה הבאה של הדיילת הגיעה אחרי 6 שעות: "נוסעים יקרים, אם מישהו מעוניין לשנות את דעתו, עדיין יש לנו 180 מנות פנויות." מוסר ההשכל: אנשים שאוהבים לשתות הם אנשים שאוהבים לתת.

אמריקאי, ערבי ורומני עולים על טיסה...

שלושה מיליארדרים, האחד בעל הון אמריקאי, האחד שייח' ערבי והשלישי עשיר רומני טסים יחד מסביב לעולם במטוס פרטי משוכלל וחדשני במיוחד. בשלב מסוים בטיסה, הם רוצים לדעת איפה בעולם הם כרגע; למיליארדר האמריקאי עוברת פתאום מחשבה איך לעשות זאת מבלי לשאול את הטייס, והוא אומר לחבריו: "אני חושב שאנחנו בניו יורק, תנו לי רגע לבדוק את זה". הוא פותח את חלון המטוס, מוציא את היד שלו החוצה לרגע, מחזיר אותה פנימה ואומר: "יס, צדקתי! בדיוק עכשיו נגעתי בקצה הלפיד של פסל החירות". הוא סוגר את החלון והמיליארדרים ממשיכים בטיסתם. כמה שעות אחרי הם שוב מתעניינים איפה הם בעולם. אז השייח' הערבי אומר פתאום: "אני חושב שאנחנו בדובאי. תנו לי לבדוק את זה" הוא פותח את החלון, מוציא את היד שלו החוצה לרגע, מחזיר אותה ואומר לחבריו: "אשכרה צדקתי! נגעתי הרגע בקודקוד של הבורג' חליפה" וסוגר את החלון. עוד כמה שעות טיסה עוברות והמיליארדר הרומני אומר: "עכשיו תורי! נראה לי שאנחנו מעל בוקרשט". הוא פותח את החלון, מוציא את היד שלו לרגע, מחזיר ואומר: "מאמא מיה, כמו שחשבתי, אנחנו בבוקרשט חברים!". "איך אתה יודע?" שואלים אותו המיליארדרים האמריקאי והערבי, "נגעת בקצה של בניין הפרלמנט?" "ממש לא" אומר המיליארדר הרומני "היד שלי לא נגעה בשום דבר". "אז איך אתה כל כך בטוח שאנחנו בבוקרשט?" שואלים אותו חבריו. עונה הרומני: "זה פשוט, איך שהוצאתי את היד שלי החוצה - שעון הרולקס שלי נגנב!".

היתרונות של עבודה ממשלתית

לאחר שנים רבות בהן ניסה למצוא עבודה, החליט אורן לגשת לריאיון למשרה במשרד ממשלתי. במהלך הראיון, היה עליו לענות על מספר שאלות לא קטן, אך לכל אורכו הוא חש ביטחון עצמי וכי תשובותיו מספקות את המראיין. לקראת סוף הריאיון, לאחר שהוא כבר שאל אינספור שאלות בנוגע לעברו המקצועי של אורן, נזכר המראיין בשתי שאלות אחרונות ששכח לשאול: "האם יש לך אלרגיות מסוימות?". "כן, אני אלרגי לקפאין, לכן לא שתיתי קפה מעולם בחיי", ענה אורן. "זו הפעם הראשונה שאני שומע על אלרגיה שכזו", אמר המראיין, "אבל כבר יצא לי לשמוע על מצבים מוזרים יותר". אורן חש הקלה למשמע דברי המראיין וכבר ציפה לשאלה האחרונה. "ועד משהו שלא דיברנו עליו, מה היה התפקיד שלך בצבא?" המשיך המראיין. "שירתי בתפקיד קרבי בחיל ההנדסה", ענה אורן. "יפה מאוד, שירות משמעותי נותן לך יתרון בסיכויים לקבל את המשרה. קרה לך משהו מיוחד במהלך השירות?" שאל המראיין. "ובכן...", אמר אורן, "קצת לא נעים לי לדבר על זה, אבל במהלך אחת מהפעילויות שלנו נפצעתי ואיבדתי את האשכים שלי". המראיין היה בהלם לרגע אך הוא התאושש במהרה ולאחר שכתב מספר דברים במחשב שלו הוא אמר, "אוקי, נראה שאתה מתאים לעבודה - התקבלת! שעות העבודה שלנו הן מ-8:00 בבוקר עד 16:00 אחרי הצהריים, אז אתה תוכל להתחיל כבר בראשון הבא בשעה 10:00". "רגע..." אמר אורן, "אם העבודה מתחילה ב-8:00 בבוקר, למה שאגיע רק ב-10:00?" "תראה, זו עבודה ממשלתית..." אמר המראיין, "בשעתיים הראשונות של הבוקר אנחנו רק שותים קפה ומגרדים בביצים, אז אין באמת סיבה שתגיע לפני..."

ציטוטים מצחיקים

מה הקשר בין 100 לבנים למיון עובדים?

נציגה מסוכנות גיוס של חברה ממשלתית גדולה התקשרה למנכ"ל שלה עם חדשות נהדרות: "אדוני, מצאנו 3 עובדים חדשים שעומדים בכל הדרישות שלנו ויכולים להתחיל לעבוד מחר, באיזו מחלקה לשבץ אותם?" המנכ"ל חשב וחשב, ולבסוף הגיעה למסקנה: "תכניסו את שלושתם לחדר סגור שיש בתוכו 100 לבנים, תשאירו אותם שם לבד למשך כמה שעות טובות וכשתחזרו תנו להם שיבוץ לפי מה שהם עשו. אם הם ספרו את הלבנים וסדרו אותן בערימות - תשלחו אותם להנהלת חשבונות אם הם שברו את הלבנים - תשלחו אותם לפיתוח מעשי אם הם בלגנו את כל החדר עם הלבנים - תשלחו אותם למחלקת הנדסה אם הם נרדמו - תשלחו אותם לביטחון אם הם סידרו את הלבנים בצורה מוזרה - תשלחו אותם למחלקת תכנון אם הם זרקו את הלבנים אחד על השני - תשלחו אותם למחלקת תקשורת אם הם עזבו את החדר לפני שאתם הגעתם לשם ואין עם מי לדבר - תשלחו אותם לשיווק אם הם אומרים שהם עשו עם הלבנים דברים מדהימים, אבל שום דבר בחדר לא זז - תשלחו אותם למכירות אם הם סידרו את הלבנים כמו מיטות והם ישנים עליהן - תשלחו אותם למשאבי אנוש אם הם בוהים מחוץ לחלון בשעמום ולא עשו כלום עם הלבנים - תשלחו אותם לתכנון אסטרטגי אם הם רק מדברים אחד עם השני והם לא נגעו בכלל בלבנים - תשלחו אותם אלינו להנהלה!"

בדיחות מתכנתים

הנפח והחזה המלכותי - בדיחה גסה!

בארץ רחוקה חיה לה פעם מלכה יפה, שהייתה ידועה בכל רחבי הממלכה כאישה עם החזה הגדול והשופע ביותר. כל הגברים בהו בה ובחזה שלה כשהיא עברה ברחובות בתהלוכות ונאמה על במות בטקסים, וכולם קינאו במלך על כך שזכה באישה כה שופעת. אחד מאותם גברים קנאים היה הנפח הראשי של המלך, והוא היה מוכן לתת הכל כדי לגעת ולו פעם אחת בחייו בחזה המלכותי. בשיחת חולין אחת בין הנפח לבין הרופא הקשיש של המלך, חשף הרופא כי הוא יכול לאפשר לנפח גישה לחזה המלכותי אם רק ישלם לו 1,000 מטבעות זהב. סכום שכזה היה כל הונו של הנפח, אך הוא החליט שחוויה שכזו של פעם בחיים בהחלט שווה את זה, ולכן הסכים לשלם. הרופא של המלך אמר לו שהוא יתחיל מיד בתוכנית, ואחרי שהנפח יקבל את מבוקשו, הוא ישלם את הסכום שקבעו. למחרת הרופא של המלך דאג למלא את החזייה של המלכה באבקת גירוד בזמן שהייתה במקלחת. כשהתלבשה, המלכה מיד התחילה להתגרד, וכמובן שפנתה לרופא המלכותי כדי למצוא לכך פתרון. הרופא בדק את החזה והודיע לה ולמלך שמדובר במחלה נדירה מאוד, אך למזלם יש לו בדיוק את התרופה בשבילה – משחה מיוחדת שעשויה מדם של דרקון. הבעיה היא שצריך להספיג את המשחה הזו למשך זמן רב על ידי מריחתה על האזור המגרד, וידיו החלשות של הרופא הקשיש לא יוכלו לבצע זאת – צריך מישהו עם ידיים חסונות שלא יתעייפו, מישהו כמו הנפח המלכותי. המלך זימן מיד את הנפח לחדרה של המלכה, ושם הוא קיבל את המשחה מהרופא והצטווה למרוח אותה על החזה שלה למשך מספר שעות. הנפח עשה זאת בשמחה, בזמן שחיוך גדול מרוח על פניו. ביום שלמחרת ניגש הרופא הקשיש לנפח ודרש ממנו את תשלומו – 1,000 מטבעות זהב. הנפח, שכבר קיבל את מבוקשו, ידע שהרופא לעולם לא יספר למלך על התוכנית שהגה וביצע, מכיוון שכך המלך יעניש אותו, לכן החליט שלא לשלם ושלח את הרופא לדרכו. כבר באותו יום הרופא דאג לשפוך אבקת גירוד לתוך התחתונים של המלך, והנפח קיבל מיד זימון נוסף...

הרופא הזה מסר חדשות מפתיעות מאוד!

אישה אחת הלכה לחדר מיון בבית חולים גדול במרכז הארץ בעקבות בעיה שנמשכה מספר שבועות. לאחר שעות של המתנה, היא התבקשה להיכנס לבדיקה בחדר מספר 6, שם ציפה לה רופא צעיר בשם ד"ר לוין. כעבור כמה דקות של בדיקות שונות, הסתכלויות, אורות בעיניים וטפיחות על הבטן, הוא הושיב אותה ואמר לה בפנים רציניות: "תראי גברת, לפי מה שאני רואה כאן ומבין מהבדיקות שערכתי, אין לך שום בעיה – את פשוט בהריון!" באותו רגע יצאה הגברת ההמומה מהחדר בסערה והתחילה להלך במסדרון המחלקה הנה והנה, בעודה זועפת וצועקת בזעם. ד"ר דהן, רופא מבוגר וותיק שמעולם לא שמע מהומה שכזו בבית החולים, החליט לצאת ממשרדו ולראות מה קרה. הוא ניגש אל הגברת הזועמת ושאל אותה מה בדיוק הבעיה; לאחר שהוא האזין לסיפורה, הוא הרגיע אותה וביקש ממנה להמתין כמה דקות במשרדו. בינתיים הוא צעד במסדרון אל עבר חדרו של ד"ר לוין. הוא נכנס למשרד, סגר אחריו את הדלת ושאל את הרופא הצעיר בכעס: "מה לעזאזל עובר עליך?!". ד"ר לוין הסתכל עליו בפליאה ולא באמת הבין במה מדובר, לכן הרופא הוותיק המשיך: "נכנסת אליך למשרד אישה בת 80 עם בעיה חמורה, מספרת לך שיש לה שני ילדים גדולים ו-3 נכדים, ואתה אומר לה שהיא בהריון?!" בזמן שהרופא הוותיק המשיך לנזוף בו, ד"ר לוין הסתכל שוב על הטופס הרפואי שלה, ואז הוא הרים את המבט, קטע אותו ואמר: "לפני שאתה ממשיך, ד"ר דהן, אני יכול לשאול אותך משהו?" "כן, ד"ר לוין?" "היא עדיין משהקת?"

תייר אחד הגיע לחופשה בארץ...

לאחר שנה שלמה של שלג וקור, יוהאן היה להוט מאוד לבלות את חופשת הקיץ שלו בישראל. בכל יום הוא טייל בעיר אחרת, ביקר באטרקציה חדשה או חקר שמורת טבע צבעונית. יום אחד הוא הרגיש שמגיע לו לנוח קצת, אז הוא החליט להתפנק ביום של שקט על חוף הים בתל אביב. עם בירה צוננת בתיק, כובע לראשו וספר בידו, יוהאן הגיע לחוף, מצא לעצמו מקום פנוי ונשכב על מגבת החוף שלו כדי לקרוא בהנאה בעודו מציץ מדי פעם כדי לראות את יופיין של הבחורות הישראליות. בלי לשים לב, הוא נרדם תחת השמש הישראלית הקופחת ושכב על החוף במשך שעות ארוכות עד שהרגיש שמישהו ניער את כתפו ואמר "אחי, תתעורר, כולך שרוף!" מבוהל ומבולבל, יוהאן לא הבין מה רוצים ממנו ומה הוא עשה רע, אבל כשהוא קם ללכת הוא ראה מה קרה... כל הרגליים שלו היו אדומות לגמרי, ועוד לפני שהוא הספיק לצרוח מכאבים, הבחור שהעיר אותו הזמין אמבולנס. יוהאן הובהל לבית החולים עם כוויות מדרגה שנייה ואושפז מיד כדי לטפל בהן. הרופא שקיבל את יוהאן קבע שהוא צריך טיפול של משככי כאבים, עירוי נוזלים, קרמים רפואיים לטיפול בכוויות וגם ויאגרה בכל ארבע שעות. האחות שהייתה אמורה לטפל ביוהאן הייתה מאוד מבולבלת מההוראות האלו, אז היא ניגשה לרופא ושאלה: "אני מבינה שהוא צריך תרופות חזקות נגד הכאבים, עירוי כדי לפצות על ההתייבשות וקרמים כדי לעזור לשקם את העור, אבל מה הקשר בין ויאגרה לכוויות?" "אין קשר" ענה הרופא, "אבל אחרי שהיא תתחיל להשפיע לפחות החלוק והשמיכה לא יגעו לו ברגליים."

צוות הכבאים האמיץ והתרומה הנדיבה

משקיע קנה מפעל בעיירה קטנה והוא הלך לבקר את תחנת כיבוי האש המקומית כדי לראות האם אנשיה יוכלו להגן על הנכס שלו משריפה. מהר מאוד הוא הבין שלא: בתחנת הכיבוי יש רק כבאית ישנה ומעלת חלודה לצד צוות קטן של מתנדבים חסרי הכשרה. "חברים אני מתנצל, אבל אני אפנה למכבי האש בעיר הגדולה הכי קרובה ואסגור איתם שאשלם להם במיוחד כדי להגיע לכאן אם תהייה שריפה במפעל שלי" אמר המשקיע והלך לדרכו. כמה חודשים לאחר מכן התרחיש הגרוע מכל התגשם ואש פרצה במפעל. הבעלים התקשר למכבי האש בעיר הגדולה, אך כאשר הם הגיעו האש כבר הייתה חזקה מדי והם החליטו שזה לא בטוח להיכנס למפעל. הם הקימו מחסומים מסביב כדי למנוע מאנשים להתקרב למפעל הבוער, אבל ברגע שסיימו הם לפתע ראו את הכבאית הישנה של התחנה המקומית דוהרת במהירות לעבר המפעל ולא עוצרת… כעבור שניות הכבאית של התחנה המקומית ריסקה את המחסום והמשיכה לדהור לעבר המפעל עצמו. הכבאית התרסקה לתוך המבנה, מוטטה קיר שכיבה חלק גדול מהשריפה ומיד צוות המתנדבים המקומי יצא ממנה והחל לנסות לכבות את האש בכל אמצעי אפשרי. מפקד הצוות שהגיע מהעיר הגדולה ראה את האומץ והמאמץ של מכבי האש המקומיים והחל לצעוק: "קדימה חבר'ה, בואו נעזור להם!" אחרי כמה שעות של עבודה משותפת הם הצליחו להציל חלק גדול מהמפעל. בעל המפעל הנרגש ניגש למפקד התחתנה המקומית בסוף האירוע ואמר: "אם אתה והאנשים האמיצים שלך לא הייתם כאן, המפעל שלי היה נשרף! אני רוצה שרק אתם תגנו על הנכס שלי מעכשיו ואני גם רוצה לתרום לכם 50 אלף שקל! יש לך מושג מה תרצה לעשות עם הכסף?" מפקד התחנה חשב רגע וענה: "תודה, זה סכום יפה ואני לא יודע איך נוציא את כל הכסף, אבל דבר ראשון - מחר בבוקר מחליפים בלמים לכבאית!"

המעצר הראשון של השוטר החדש

שוטר חדש הוצב לתפקיד בעיירה קטנה וכבר ביום הראשון שבו שהוא יצא לסיור לבדו, הוא עצר רכב יוקרתי שנסע במהירות מופרזת באחד מהכבישים שמובילים אליה. "אדוני השוטר, אני יכול להסביר", אמר הנהג ברכב ברגע שהוא נעצר, אך המגויס החדש לא נתן לו הזדמנות להשלים את דבריו. "אתה נסעת במהירות מסוכנת מאוד! אני לא מוכן לשמוע ממך שום הסבר. אתה הולך ישר לתחנה, ואם תעשה לי בעיות אז אני גם אדאג שלגרר תהיה 'תאונה' עם המכונית שלך בדרך!", ענה השוטר. הגבר המבוהל נכנס לניידת של השוטר ונכלא בתחנת המשטרה הקטנה של העיירה. "אם רק תיתן לי הזדמנות לדבר איתך רגע בהיגיון, אתה תבין שאני ממש ממש ממהר", הוא ניסה שוב לפנות אל השוטר, אך הוא סירב לכך שוב ושוב. "אם אתם רוצה, תתקשר לעורך דין, איתי אין לך מה לדבר! אתה לא תבוא לעיר שלי ותנהג איך שבא לך!", השוטר אמר לו, והשאיר אותו לבדו בתא המעצר. לאחר כמה שעות החליט השוטר הצעיר שהוא היה קשה מדי עם העצור הראשון שלו וניגש את דלת תא המעצר שלו. "תשמע, אני יודע שהייתי קצת קשוח מדי מקודם, אבל אני פשוט לא מצליח להבין אנשים כמוך שכל כך ממהרים כל הזמן. אם יהיה לך מזל, ברגע שהמפקד שלי יחזור הוא כנראה יחליט לשחרר אותך כי הבת שלו התחתנה היום בצהריים, לכן הוא יהיה במצב רוח טוב." "אני לא הייתי בונה על זה", אמר הגבר העצור, "כי אני אמור להתחתן איתה!"

הציוד של צלם התינוקות

הרובינשטיינים לא הצליחו להביא ילד לעולם, והחליטו להשתמש בגבר ממלא מקום כדי שמשפחתם תגדל. ביום שבו הגבר המפרה עמד להגיע נישק רובינשטיין את אשתו ואמר לה "אני יוצא. הוא צריך להגיע כל רגע". אחרי חצי שעה, במקרה לגמרי, הגיע צלם שמצלם תינוקות למחייתו, שניסה את מזלו מדלת לדלת. הוא צלצל בפעמון, וכשגברת רובינשטיין פתחה לו את הדלת אמר: "בוקר טוב, באתי ל..." "אתה לא צריך להסביר" חתכה גברת רובינשטיין את דבריו "חיכיתי לך" "באמת?" תמה האיש "טוב, אני ממש מומחה בתינוקות" "זה מה שבעלי ואני קיווינו", אמרה לו והוסיפה בביישנות: "במה נתחיל?" "השאירי לי הכול", אמר לה "ננסה שניים באמבטיה, אחד על הכורסא, ואפשר גם שניים על המיטה. לפעמים גם הרצפה בסלון מאד מוצלחת..." "אמבטיה...? הרצפה בסלון...? לא פלא שבעלי ואני לא הצלחנו" מלמלה. "תראי, גבירתי" אמר לה "אי אפשר להבטיח הצלחה בכל פעם. אבל אם מנסים מצבים שונים מכל מיני זוויות, אני בטוח שתהיי מרוצה מהתוצאות". "אה... זה ממש המון...." התפלאה גברת רובינשטיין. "גבירתי, בעבודה כמו שלי, אני חייב לקחת את הזמן. הייתי רוצה לגמור הכול תוך חמש דקות, אבל אז לא ממש תהיי מרוצה, אני בטוח". "נכון מאוד" אמרה גברת רובינשטיין בשקט. הצלם פתח את המזוודה שלו והוציא אלבום עם התמונות של התינוקות שצילם. "את רואה?" אמר לה "את זה עשיתי על גג של אוטובוס, והתאומים האלה יצאו ממש נהדר, בהתחשב בעובדה שהיה ממש קשה לעבוד עם אמא שלהם". "היה קשה?" תהתה גברת רובינשטיין. "לצערי כן", ענה לה. "הייתי חייב בסוף להוציא אותה לגן הציבורי כדי שזה יצליח. אנשים עמדו מסביב והסתכלו במשך יותר משלוש שעות. היא לא הפסיקה לצרוח והיה לי ממש קשה להתרכז. נהיה כבר חושך והסנאים התחילו לכרסם לי את הציוד. זה היה השלב שבו ארזתי את הכול והתקפלתי משם". גברת רובינשטיין נשענה קדימה: "הם ממש כרסמו לך את... אממ... הציוד?" "כן, גבירתי" ענה "ועכשיו ברשותך אוציא את החצובה שלי ונתחיל". "חצובה?!" "בוודאי. אני חייב להשעין את הציוד שלי על משהו. אי אפשר להחזיק את כל הכובד הזה לבד... גברת? גברת?... אוי, אלוהים.. היא התעלפה."

3 מרגלים נתפסו על חם...

שלושה מרגלים זרים – האחד גרמני, השני צרפתי והשלישי ישראלי – נחשפים ונלכדים במדינה עוינת. הם נכלאים יחד בתא קטן בכלא מבודד ומוצאים בזה אחר זה לחקירה על ידי כוחות הביטחון המקומיים. ראשון מוציאים החוקרים את המרגל הצרפתי וגוררים אותו על הרצפה לעבר חדר החקירות. הם קושרים לו את הידיים לכיסא ומענים אותו למשך שעתיים עד שלבסוף הוא נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. השובים גוררים חזרה את המרגל הצרפתי לתא, זורקים אותו פנימה ואז לוקחים באותה צורה גם את המרגל הגרמני. גם לו הם קושרים את הידיים לכיסא, מענים וחוקרים במשך שעתיים - אבל הוא לא אומר מילה. רק לאחר 4 שעות של עינויים, גם הגרמני נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. החוקרים המרוצים מחזירים את המרגל הגרמני לתא ולוקחים איתם כעת את המרגל הישראלי. הם קושרים את ידיו לכיסא ומתחילים לענות ולחקור אותו. עוברות שעתיים והמרגל הישראלי לא אומר מילה, עוברות 4 שעות והוא עדיין שומר על זכות השתיקה, לא מדבר כלל ולא מסגיר שום פרט לשוביו. עוברות עוד 8 שעות של חקירה בעינויים, ואז עוד 16, ואז עוד 24 – והחוקרים פשוט לא מצליחים להוציא מהמרגל הישראלי שום דבר. בסוף, אחרי יממה של חקירה צולבת, החוקרים משחררים אותו מהכיסא וזורקים אותו שבור ורצוץ חזרה אל התא. לפני שהם הולכים, צועקים לו החוקרים: "נכון שלא אמרת כלום - אבל אל תדאג, אנחנו עוד נוציא את זה ממך!". המרגל הגרמני והמרגל הצרפתי המומים לגמרי, ניגשים ישר למרגל הישראלי נדהמים ושואלים אותו: "מה זה? איך הצלחת לא להגיד להם כלום בחקירה בעינויים כזו? זאת הרוח הציונית שבך?" עונה להם המרגל הישראלי: "איזה רוח ציונית תגידו לי? אחרי שעה רציתי כבר לזמר להם הכל, אבל לא הייתי מסוגל לדבר כי לא יכולתי להזיז את הידיים!"

בדיחות קצרות על זוגיות

חיילים איראניים מול כיתת יורים

שלושה חיילים איראניים נעצרו על ידי המשטרה הצבאית בארצם בעוון ריגול לטובת ישראל, ונידונו לעונש מוות בהוצאה להורג על ידי כיתת יורים. בערב שלפני יום ביצוע גזר הדין, ישבו יחדיו בתאם שלושת החיילים המודאגים שנידונו למוות וניסו לחשוב על תכנית שתעזור להם להימלט מהעונש הצפוי. לאחר שעות רבות של התלבטויות, הציע אחד החיילים שכל אחד מהם, קצת לפני ההוצאה להורג, יתריע בקול רם על התרחשות מצב חירום, וכך יצליח להסיח את דעת החיילים ולהימלט. בבוקר ההוצאה להורג הגיעו שלושת החיילים המפוחדים לחצר בה ניצבה כיתת היורים. החייל הראשון הובא בצעדים מהוססים לכיוון הקיר וצווה להרים את ידיו באוויר. כששמע את מפקד הכיתה סופר לאחור: "3... 2... 1...", צעק לפתע בקול "טורנדו!!!", כיתת היורים המבוהלת רצה כדי לתפוס מכסה, והחייל ניצל את ההזדמנות כדי לרוץ ולברוח מהחצר. לאחר מכן, כשכיתת היורים שבה למקומה, הובא החייל השני לכיוון הקיר והרים את ידיו בפקודה. כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..." צעק מיד "רעידת אדמה!!!", כיתת היורים שוב התפזרה במהירות, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להימלט גם כן. שוב חזרה כיתת היורים למקומה, ואחרון הובא אל הקיר החייל השלישי, כשכולו רועד ומפוחד. הוא הרים את ידיו, וניסה לחשוב מה כדאי לו לצעוק כדי לגרום לחיילים שמולו לברוח בפעם השלישית. כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..." היסס לרגע.. ואז צעק: "אש!!!"

שני חברים ואלמנה אחת

ג`ק החליט לעשות סקי עם חברו, בוב. הם העמיסו את הג`יפ ונסעו צפונה, ולאחר מספר שעות נסיעה נתקלו בסערה איומה, נכנסו לחווה סמוכה וביקשו מהאישה החתיכה שפתחה להם את הדלת רשות להישאר ללון בלילה. "אני יודעת שמזג האוויר איום שם בחוץ וכל הבית הענק הזה הוא שלי, אבל התאלמנתי לא מזמן," היא הסבירה, "אני דואגת מה יגידו השכנים אם אתן לכם להישאר בביתי". "אל תדאגי" אמר ג`ק, "נשמח לישון במחסן. ואם מזג האוויר ישתפר, נצא מפה עם אור ראשון". האישה הסכימה, שני הגברים הלכו למחסן ונשכבו לישון. בבוקר מזג האוויר השתפר והם נסעו משם ונהנו מסוף שבוע נפלא של סקי. כעבור כתשעה חודשים, ג`ק קיבל מכתב לא-צפוי מעורך-דין. לקח לו קצת זמן, אך בסופו של דבר הבין שהמכתב הגיע מעורך הדין של אותה אלמנה יפה שפגש בסוף השבוע של הסקי. הוא הלך לבקר את חברו, בוב, ושאל: "בוב, האם אתה זוכר את האלמנה החתיכה מהחווה בה נשארנו בחופשת הסקי שלנו בצפון?" "כן," ענה בוב. "האם קמת באמצע הלילה, הלכת וביקרת אותה?" "כן," הודה בוב במבוכה. "אני חייב להודות שכך עשיתי." "והאם השתמשת בשם שלי במקום לומר לה את שמך?" פניו של בוב הפכו אדומות והוא אמר, "כן, חבר. אני מצטער. למה אתה שואל?" "היא נפטרה והשאירה לי הכול!"

טעות במייל

איש אחד עזב את רחובותיה המושלגים של שיקגו כדי להנות מחופשה בפלורידה שטופת השמש. אשתו, שהייתה בנסיעת עסקים, תכננה להצטרף אליו ולפגוש אותו במיאמי ביום למחרת. האיש הגיע למלון לאחר שבילה כל היום בחוף, ישב תחת עצי קוקוס ושתה קוקטילים טרופיים. הוא החליט לשלוח אימייל לאשתו כדי להקדים ולספר לה את נפלאות המקום. הוא לא מצא את כתובת המייל שרשם בפתק, לכן סמך על זכרונו ושלח לכתובת agoren@freenetland.net בתקווה שזו הכתובת הנכונה. מקסימום, אמר לעצמו, זה ממילא לא כל כך חשוב. אבל רצה הגורל והכתובת לא הייתה נכונה. הוא טעה באות אחת וההודעה הגיעה לתיבת המייל של אשת כומר פרוטסטנטי שנפטר יום קודם לכן. בלילה, אשתו של הכומר פתחה את הדואר האלקטרוני כדי לראות את הודעות הניחומים ששלחו לה. כאשר ראתה את ההודעה נתנה צעקה, ניסתה לקום, אבל התמוטטה ומתה מהתקף לב. קרובי משפחה ששמעו את הצעקה רצו לחדר, ולאחר שראו את האישה המתה קראו את ההודעה: "אשתי היקרה, הרגע הגעתי. הנסיעה הייתה ארוכה, אבל היה שווה. הכול מאד יפה! ממש גן עדן! העצים, הגנים, המסיבות. למרות שאני נמצא פה רק כמה שעות, אני כבר מרגיש כמו בבית. עכשיו אני הולך לנוח קצת. רק רציתי להגיד לך שכבר דיברתי עם האנשים פה וכולם מצפים לבואך מחר. אני בטוח שהמקום ימצא חן בעיניך. בעלך האוהב אותך לנצח. נ.ב. תכיני את עצמך, חם פה גיהינום!"

בשורות רעות ועוד יותר רעות

בוקר אחד רופא בכיר התקשר לאחד המטופלים שלו, ואמר בצער: "יש לי בשורות רעות ובשורות ממש רעות. במה אתה רוצה שאתחיל?" המטופל הלחוץ היסס כמה שניות ואמר בפחד: "תתחיל עם הרעות דוקטור". "אוקיי, אז הבשורות הרעות הן שיש לך 24 שעות לחיות." לא מאמין למשמע אוזניו, שאל המטופל את הרופא על סף בכי: "אם אלה החדשות הרעות, אז מה החדשות הממש רעות?!" הרופא השיב בטון קודר: "אני מנסה להשיג אותך מאז אתמול בבוקר..."

פצצה במיטה ופצצה במטבח

פולניה עמדה במטבח ובישלה רגל קרושה, לפתע נכנס בעלה ואמר: "אחחח אשתי, את פצצה במיטה ופצצה במטבח!" עונה הפולנייה: "מה קרה לך?! מי פצצה? מה פצצה?" "כבר שכחת מה עשינו כרגע במיטה?" עונה לה הבעל. "מיטה? מה מיטה?!" מתפלאת האישה "אני מבשלת כאן כבר כמה שעות!" "מה?!" המום הבעל "אז עם מי הייתי במיטה?" הפולנייה תופסת ראשה וצועקת: "אוי ואבוי! אמא שלי באה והייתה עייפה אז אמרתי לה שתלך לנוח בחדר שלנו!" הבעל מחוויר, שניהם רצים לחדר השינה ורואים את האמא שוכבת במיטה עירומה והמומה לגמרי, בעיניים מזוגגות. צועקת הפולנייה לאימה: "אמא! למה לא אמרת לו משהו?!" עונה האם בפליאה: "20 שנה אני לא מדברת איתו אז מה פתאום שעכשיו אני אתחיל???"

אימא פולניה קלאסית

השנה היא שנת 2042. בפעם הראשונה בתולדותיה, נבחרה בארה"ב אשה לתפקיד הנשיאות, ולא סתם אשה, אלא אשה יהודיה! סוזאן גולדפארב. שבועות מספר לאחר הבחירה, צילצלה הנשיאה החדשה לאמה, ואמרה לה: "אז מה, אמא, אני מניחה שאת מתכוונת להגיע הנה לטקס ההשבעה שלי, כן?" ענתה לה האם: "המממ... לא יודעת, בתי. אני לא חושבת שאגיע. זה עשר שעות נהיגה, ואבא שלך כבר לא צעיר כמו שהיה, והשגרון שלי הורג אותי.." "אל תדאגי לזה, אמא" אמרה הנשיאה הנבחרת של המדינה החזקה בעולם. "אני אשלח את מטוס 'אייר פורס 1' להביא אתכם הנה ולהחזיר אתכם הביתה, ולימוזינה תקח ותביא אתכם מפתח הבית לפתח הבית". "המממ... לא יודעת" אמרה לה האם. "מה אני אגיד לך, כולם יהיו שם לבושים בתלבושות מפוצצות, ומה בשם אלוהים אני כבר יכולה ללבוש מהסמרטוטים שיש לי?" "אוי, אמא, אל תדאגי לזה בכלל!" אמרה לה סוזאן, "אני אדאג שאחד המעצבים המובילים במדינה יכין לך שמלת נשף מפוארת". "יקירתי, את יודעת שאני לא אוכל לאכול את כל האוכל הטעים שיגישו שם" המשיכה האמא להתלונן. "לזה את ממש לא צריכה לדאוג, אמא" אמרה לה הבת. "כל האוכל יוכן על ידי הקייטרינג היהודי הכי טוב שיש, הכל יהיה כשר לגמרי, רק תבואי. אני כל כך רוצה שתבואי". אז בחוסר רצון בולט נתנה האם את הסכמתה, ובתאריך 20.1.2042, בטקס השבעתה של הבת לנשיאות, ישבה האמא בשורה הראשונה, בין האורחים המכובדים ביותר. במהלך הטקס, רכנה האם לעברו של אחד הסנטורים שישב לצידה, ונעצה את מרפקה בצלעותיו. "היי, אתה רואה את האשה הזאת שם, שמחזיקה את התנ"ך בידה ונשבעת אמונים להיות הנשיאה של ארה"ב?" שאלה אותו בלחישה. "כן" לחש לה הסנטור בחזרה. "אתה יודע", אמרה לו האמא בגאווה בלתי מוסתרת, ''האח שלה הוא רופא!!"

ככה עושים את "זה" בעולם העסקים

כמה אנשי עסקים ובנות זוגם ישבו יחדיו לארוחת ערב במסעדה יוקרתית. אחד מאנשי העסקים, אלון, הפיל בטעות את המזלג שלו על הרצפה, וכשהוא התכופף להרים אותו הוא שם לב שאשתו של חברו, נעמה, יושבת עם רגליים פתוחות לגמרי, כך שרואים את התחתונים שלה. אלון היה המום, פגע בשולחן בראשו מרוב ההלם ועלה בחזרה עם פנים אדומות. לאחר זמן מה, אלון הלך לשירותים ונעמה הלכה מיד אחריו. בדרך היא אמרה לו "אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?" אלון הופתע מאוד מהשאלה והאומץ של נעמה, אך הודה כי הוא אכן אהב את מה שראה. נעמה אמרה לו, "אתה יכול לקבל את זה, אבל זה יעלה לך 1,000 דולר". אלון נכנס לשירותים ואחרי שהעריך את המצב וסיים את ענייניו, הוא ניגש בחזרה לנעמה והסכים לעשות איתה עסקים. נעמה אמרה לאלון שמאחר שבעלה עובד בימי שישי עד שעות מאוחרות, אפשר יהיה לבצע את העסקה בסביבות השעה שתיים בצהריים בביתה. ביום שישי, אלון הגיע לביתה של נעמה בשעה שתיים בצהריים והם קיימו את העסקה שלהם לאחר שנתן לה 1,000 דולר. כעבור שעתיים אלון המרוצה התלבש ועזב את ביתה של נעמה. כהרגלו, בעלה של נעמה חזר בשעה מאוחרת יחסית, וכשנכנס הביתה שאל את אשתו: "אלון היה פה?" נעמה הרגישה כאילו שנתקע לה גוש בגרון, אך לאחר כמה שניות ארוכות הצליחה לענות בכנות: "כן, הוא היה פה לא מזמן." "אחלה", אמר בעלה. "הוא הביא לך 1,000 דולר?" נעמה הייתה בתדהמה מוחלטת וחשבה שבעלה גילה שבגדה בו, אך היא הצליחה לשמור על קור רוח ואמרה: "כן, הוא נתן לי 1,000 דולר". "מעולה..." אמר בעלה של נעמה, "הוא ביקש ממני להלוות לו 1,000 דולר לפני שיצא מהמשרד והבטיח שיחזיר לי כבר היום פה בבית. אני שמח שיש לי חבר טוב שאפשר לעשות איתו עסקים בראש שקט."

הבחור שבסך הכל רצה להתחיל עם בנות בחוף

בחור צעיר שעבר לגור ליד החוף, החליט ללבוש את בגד הים שלו וללכת להתחיל עם בחורות. יום אחרי יום הוא הלך לחוף, אבל מעולם לא הצליח לזכות בתשומת הלב ובהתעניינות של מישהי. יום אחד הוא ראה מחזה מוזר מאוד: גבר מבוגר, שמנמן ומקריח ששוכב בנוחות על החול ומסביבו חבורה גדולה של נשים צעירות שמתחרות על תשומת הלב שלו. הבחור הצעיר חשב שזה מחזה מוזר, אבל תיאר לעצמו שכנראה פשוט מדובר באדם עשיר מאוד. למחרת הוא שוב נתקל באותו גבר מבוגר שפעם נוספת היה מוקף בנשים. 'הפעם', חשב לעצמו הבחור הצעיר, 'אני צריך לברר מה הסיפור של הבן אדם הזה...' הוא התיישב על כיסא ים סמוך והתבונן בגבר המבוגר במשך שעות ארוכות, אך לא ראה שום עדות לעושר מופלג או לסיבה מיוחדת אחרת שמצדיקה תשומת לב רבה כל כך. בסוף אותו היום כאשר קהל הנשים התפזר והגבר המבוגר נשאר לבדו, ניגש אליו הבחור הצעיר ושאל אותו מה סוד ההצלחה שמושך אליו כל כך הרבה בחורות צעירות. "הסוד שלי פשוט מאוד" אמר לו הגבר המבוגר, "ואני אפילו יכול לגלות לך אותו ולא תהיה לך שום בעיה להשתמש בו! לפני שאתה מגיע לחוף, פשוט קח תפוח אדמה גדול ותכניס אותו לבגד הים שלך". הצעיר אימץ את העצה המשונה והסתובב בחוף עם תפוח אדמה במכנסיים במשך יום שלם, אבל במקום לגלות שנשים לפתע נמשכות אליו, הוא שם לב שכולן דווקא מתרחקות ממנו. בסוף היום הכושל שלו, הלך הבחור הצעיר להתלונן בפני הגבר המבוגר ואמר לו: "תגיד לי, מה הסיפור עם העצה הזאת שאתה נתת לי? כל היום אני עם תפוח אדמה במכנסיים וכל הבחורות בורחות ממני!" הגבר המבוגר נאנח וענה: "יא דפוק, צריך לשים אותו מקדימה!"

בדיחות שחורות קצרות

הבעל הלא מתפקד והאישה המיואשת

גבר נכנס הביתה אחרי יום עבודה קשה ואשתו מקבלת את פניו. היא אומרת לו: "האוטו שלי לא עובד, אתה יכול לסדר לי אותו?" הבעל מסתכל עליה ועונה: "מה אני נראה לך, מוסכניק?" אחרי ארוחת הערב, היא אומרת לו: "המקרר התקלל, אולי תתקן אותו?" הוא עונה לה: "מה אני נראה לך, טכנאי?" הם עולים למעלה והיא קוראת לו מהמקלחת: "יש סתימה בכיור, אתה יכול לפתוח אותה?" הוא צועק לה מהחדר: "מה אני נראה לך, אינסטלטור?" הם נכנסים למיטה ופתאום היא רואה שיש טפטוף מהתקרה. היא אומרת: "יש לנו נזילה בגג, אתה חייב לטפל בזה" הוא עונה לה, "מה אני נראה לך, קבלן?" למחרת בבוקר הם קמים והיא אומרת לו בייאוש ובגם בנימה כועסת: "מה יהיה?! כל הבית מתפרק..." הבעל עונה לאישתו: "אין לי זמן לזה, אני חייב לעוף לעבודה, תטפלי בזה לבד" אחרי כמה שעות הוא חוזר הביתה ומתפלא לגלות שכל הבעיות טופלו. "אני רואה שהכל בסדר, מה קרה?" שואל הבעל. "לא קרה כלום" עונה לו האישה במשיכת כתפיים, "פשוט בא לכאן שיפוצניק ותיקן את הכל" "וכמה שילמת לו?" הוא שואל. "לא שילמתי, הכל היה בחינם" היא עונה, "הוא אמר לי שהוא יעשה הכל אם אני אכין לו עוגה, או שאני אשכב איתו" שואל הבעל: "נו, ונשאר קצת מהעוגה?" עונה לו האישה, "מה אני נראית לך, אופה...?"

הנשיקה ברכבת

בתוך רכבת שנוסעת לאורך כל המדינה יושבים גברת זקנה, שוטר, בלונדינית שופעת וחייל צעיר בתא אחד קטן, מסביב לאותו השולחן. השוטר יושב ליד הבלונדינית והחייל ליד הגברת הזקנה. לאחר כמה שעות של נסיעה בהן כל אחד מיושבי התא הגניב מבטים אל הנוסעים האחרים, נכנסה הרכבת למנהרה ארוכה וחשוכה. פנים התא הוחשך לחלוטין ולפתע נשמעה נשיקה חזקה ולאחריה קול חזק של סטירה מצלצלת. לאחר כמה שניות יצאה הרכבת מהמנהרה ובתוך התא הקטן השוטר החזיק את צד הפנים האדומות שלו בכאב, והחייל ישב בנוחות וחייך חיוך רחב. השוטר חשב לעצמו: "חכם החייל הצעיר הזה... הוא מגניב נשיקה לבלונדינית הצעירה שיושבת לידי, היא בטוחה שזה אני ונותנת לי סטירה." הבלונדינית חשבה לעצמה: "בחור מוזר השוטר הזה... בזמן שהיינו במנהרה החשוכה הוא העדיף לנסות לנשק את הגברת הזקנה ולא אותי. מזל שהיא יודעת להגן על עצמה ונתנה לו סטירה כעונש". הגברת הזקנה חשבה לעצמה: "כל הכבוד לבחורה הצעירה הזאת! השוטר ניסה לגנוב ממנה נשיקה במנהרה והיא הראתה לו מה מגיע לחוצפנים וסטרה לו." ובזמן שכל יושבי התא נותרו מבולבלים, רק החייל חייך לעצמו וחשב: "איזה כיף, בכל פעם שנגיע למנהרה אני רק צריך לתת לעצמי נשיקה רועשת על היד ואז אני יכול לתת סטירה לשוטר!"

בדיחות קצרות על עדות