בדיחות בנושא 90

אב אחד חש שבתו הצעירה תמימה מדי בשביל המדינה שלנו. הוא החליט לשלוח אותה לשוק כדי להתמקח עם הסוחרים הממולחים וללמוד את "השיטה הישראלית". הוא הורה לה: "לכי לשוק ובחרי את תרנגול ההודו היפה והשמן ביותר שתמצאי. לא משנה מה המחיר שהם מציעים לך, תגידי שאת מוכנה לשלם רק חצי, רק ככה אפשר להשיג משהו בארץ הזאת, כל פעם תורידי אותם!" "אעשה כמיטב יכולתי, אבא" אמרה הבת ויצאה אל השוק. כשהגיעה, היא בחרה את התרנגול השמן והעסיסי ביותר שמצאה. "כמה הוא עולה?" שאלה. "200 ש"ח!" אמר המוכר. השיבה הבת: "אני מוכנה לקנות אותו ב-100!" המוכר: "אז בואי נתפשר. מה את אומרת על 150?" הבת עמדה על המקח: "אני מוכנה לקנות אותו ב-75 גג!" המוכר המופתע ענה: "לא, אבל אני מוכן להתפשר על 90 שקלים." הבת שוב הורידה את הסכום : "45!" המוכר: "70 הצעה אחרונה!" הבת: "35!" וכך הם המשיכו להתמקח, עד שבשלב מסוים המוכר התייאש ואמר: "יודעת מה? שחררי אותי כבר. קחי אותו בחינם, העיקר שתעזבי אותי!" ענתה הבת: "סבבה, אז תביא לי שניים!"

בקהילה קטנה אחת הייתה בעיה: האם צריך לעמוד או לשבת כשקוראים את הקדיש? תמיד כשהגיעו לקדיש בסוף התפילה, חצי היו עומדים וחצי יושבים. העומדים צעקו "לעמוד, לעמוד!", היושבים צעקו "לשבת, לשבת!" והתפילה הייתה מסתיימת במהומה ומריבה גדולה. כשהבינו שאי אפשר להמשיך ככה, הלכו לרב גדול ושאלו אותו: "האם צריך לעמוד או לשבת כשקוראים את הקדיש?" הרב בדק במקורות ובפוסקים, וקבע: "אין הלכה בעניין, הכל לפי מנהג הקהילה." "אבל איך יודעים מה אמור להיות מנהג הקהילה?" שאלו אותו. "תשאלו את אחד ממייסדי הקהילה, איך היה בזמנו." כך השיב הרב, וזה מה שעשו. חברי הקהילה חיפשו ומצאו קשיש בן 90 מוותיקי הקהילה, שכבר הפסיק להגיע לתפילות, ושלחו משלחת של נציגי שני הצדדים לשאול אותו מה המנהג. "האם צריך לעמוד?" שאלו "העומדים". "לא!" ענה הזקן, "זה לא מנהג הקהילה!" שמחו "היושבים" ושאלו "אז צריך לשבת?" "לא!" ענה הזקן שוב, "גם זה לא מנהג הקהילה!" "אז מה עושים?" שאלו חברי המשלחת, "מה שקורה עכשיו, זה שחצי עומדים, וחצי יושבים. העומדים צועקים "לעמוד, לעמוד!", היושבים צועקים "לשבת, לשבת!" והתפילה מסתיימת במהומה ומריבה גדולה!" אוֹרוּ פניו של הישיש והוא השיב: "או! זה מנהג הקהילה!"

זוג צעיר נסע במכונית ספורט חדשה, כשגג המכונית פתוח והרוח נושבת בשערם. ככל שהאיץ הבחור את המהירות של הרכב, הבחורה התלהבה והתרגשה. כשהרכב הגיע ל-80 קמ"ש היא הורידה את החולצה, ב-90 קמ"ש הורידה את המכנסיים, ב-100 קמ"ש זרקה את החזייה וב-120 קמ"ש היא כבר הייתה ערומה לחלוטין. כשראה הבחור את החברה לצידו ערומה, הוא איבד שליטה על הרכב, התהפך בשיחים והתנגש בחוזקה בגדר. החברה יצאה מהתאונה ללא פגע, אבל הבחור נלכד בתוך הרכב. היא ניסתה למשוך אותו החוצה אבל ללא הצלחה. "לכי לכביש הראשי ותקראי לעזרה" צעק לה הבחור. "אבל אני ערומה!" ענתה לו בחוסר אונים "ואין לי במה לכסות את עצמי!" הבחור הלכוד חיפש סביבו את הבגדים שלה, אבל ללא הועיל. הדבר היחיד שהצליח לשלוף היה את הנעל שלו. "קחי!" אמר וזרק אליה את הנעל "שימי אותה בין הרגליים וזה יכסה אותך". הבחורה לקחה את הנעל ורצה אל הכביש הראשי. כשראה אותה נהג משאית שעבר על הכביש, הוא מיהר לעצור "מה קרה?" שאל. "החבר שלי!" זעקה בדמעות "החבר שלי תקוע ואני לא מצליחה להוציא אותו!" נהג המשאית הסתכל על הבחורה הערומה עם הנעל בין רגליה ואמר "גברתי, אם הוא תקוע כל כך עמוק, נראה לי שהמקרה אבוד!"

שני כורדים הולכים לדוג. הם תופסים דג ואחד מהם מודד אותו. "מהראש לזנב יש 60 סנטימטרים ומהזנב לראש יש 90!" הוא צועק לחברו אחרי שסיים למדוד. מבולבל, החבר שלו שואל איך זה אפשרי שיש מרחק שונה אם הוא מודד מהראש או הזנב. עונה החבר: "בטח שזה אפשרי! תחשוב רגע בהיגיון, בוא אתן לך דוגמה: מיום שלישי ליום חמישי יש יומיים, אבל מיום חמישי ליום שלישי יש חמישה ימים."

בחור אחד נכנס לחנות מוחות. הוא ניגש למחירון ומתחיל לעבור עליו: מוח של מהנדס - 70 ש"ח לגרם. מוח של טייס - 85 ש"ח לגרם. מוח של מנתח - 90 ש"ח לגרם. מוח של עורך דין - 750 ש"ח לגרם. הבחור פונה למוכר ושואל, "תגיד, למה המוח של עורך הדין כל כך יקר?" המוכר משיב לו, "בטח שיהיה יקר! אתה יודע כמה עורכי דין צריך בשביל להשיג גרם אחד של מוח?"

לקראת יום הולדתה ה-90, אלמנה עשירה החליטה שהגיע הזמן להתחיל להתכונן ליום מותה ולהסדיר בעצמה את כל ענייני הקבורה שלה כל עוד היא יכולה לעשות זאת. לשם כך היא פנתה אל עורך הדין שלה עם שלוש בקשות מפורטות: "אני רוצה שליד הקבר שלי ישתלו ורדים בכל צבעי הקשת ושגנן יבוא להשקות אותם ולטפח אותם באופן קבוע בכל שבוע". "אין שום בעיה" אמר עורך הדין, "אבל אפשר לשאול למה?" "אלו הפרחים שאני הכי אוהבת ואני רוצה שיהיה לי נעים בעולם הבא ושתמיד תהיה מסביבי פריחה צבעונית". השיבה האישה. "הבקשה השנייה שלי היא שיקברו לידי את הכלב האהוב שלי, ויבנו לכבודו מצבה ענקית שעליה תהיה תמונה של שנינו ביחד". "זאת בקשה קצת מאתגרת", אמר עורך הדין, "אפשר לשאול למה זה כל כך חשוב לך?" "הכלב שלי תמיד היה לצדי בשנים האחרונות ואני רוצה שהוא ימשיך לארח לי חברה ולעודד אותי גם בעולם הבא", ענתה האלמנה. "ודבר אחרון, אני רוצה שליד הקבר שלי יתקינו טלוויזיה ענקית עם חיבור לחשמל ולכל ערוצי הספורט, הסדרות והסרטים שיש, מערכת ישיבה מפנקת עם מכשירים לעיסוי הגב ומקרר ענק שתמיד יהיה מלא באוכל". "תני לי לנחש" אמר עורך הדין, "זה כדי שיהיה לך איך להעביר את הזמן בעולם הבא...". "ברור שלא!" הגיבה האישה בהפתעה, "מה אני כבר אוכל לעשות עם כל הדברים האלו כשאני אמות? זה כדי שהנכדים שלי יבואו לבקר אותי!"

מנחם, בחור דתי, עובר לגור בסין. יום אחד, הוא צריך לנקות את הטלית שלו. הוא לוקח אותה לניקוי היבש הכי טוב בעיר, והבעלים אומר לו שבעוד שבוע זה יהיה מוכן. כשהוא חוזר, בעל החנות מגיש לו חשבון על סך מאה דולר. מנחם ההמום שאל: "מאה דולר בשביל לנקות טלית אחת?" הסיני ענה: "לא, מה פתאום, ניקוי הטלית עלה לך 10 דולר, ועוד 90 דולר לפרום את כל הקשרים!"

לנמרוד מחולון יש חיפושית טרנטה מודל 78'. יום אחד הוא נסע להנאתו במהירות של שישים קמ"ש באיילון בנתיב האמצעי. פתאום המכונית שלו מתחילה לעשות רעשים מוזרים והוא מוריד אותה לשוליים, שם היא שובקת חיים. באמצע הלילה, עומד נמרוד המסכן באמצע הכביש ומנסה לעצור טרמפים, ושתי המכוניות היחידות שעברו לידו חלפו על פניו כאילו לא היה. אחרי שעתיים שהוא עומד שם וקופא מקור, חולפת על פניו מכונית למבורגיני לבנה במהירות 180 קמ"ש, ופתאום הוא שומע חריקת בלמים והלמבורגיני מתחילה לנסוע לאחור. נהג הלמבורגיני שואל את נמרוד המסכן מה הוא צריך, והוא מתחנן בפניו שרק יעשה טובה ויגרור את החיפושית שלו לתחנת הדלק הקרובה. נהג הלמבורגיני מסכים והם קושרים ביחד חבל לחיפושית, אבל נמרוד מזהיר אותו שאסור לחיפושית שלו להגיע למאה קמ"ש, כי אחרת היא תתפרק. השניים מסכמים שבמהלך הנסיעה נמרוד ישב בחיפושית, ובכל פעם שהלמבורגיני תגיע ל-100 קמ"ש הוא יצפור כדי לסמן לו. הם יוצאים לדרך והלמבורגיני מאיצה, 80, 85, 90, 96, 100 ,102... החיפושית מתחילה לצפור ולצפור, עד שהנהג של הלמבורגיני מאט חזרה. לא חלפו שתי דקות ונהג הלמבורגיני מאיץ שוב, ונמרוד מצפצף בפאניקה - והלמבורגיני מאיטה. אחרי נסיעה קצרה הם מגיעים לרמזור, הלמבורגיני נעצרת. לידה נעמדת פרארי אדומה חדשה ונוצצת. הנהג של הלמבורגיני מביט על הנהג של הפרארי. הנהג של הפרארי מביט על הנהג של הלמבורגיני. הם מתחילים לשחק עם הגז, מתגרים אחד בשני. הרמזור מתחלף לירוק - ולפתע, בלי התראה מוקדמת, הלמבורגיני מתחילה להאיץ - 100, 140, 200, 220, 280 ונמרוד המבוהל מצפצף בעצבים ומרגיש שזה עניין של שניות עד שהחיפושית הטרנטה שלו מתפרקת לחלקיקים. נהג הלמבורגיני מגיע ל-300 קמ"ש, וחולף במהירות האור על יד ניידת משטרה ומשאיר אותה מאחור. אחד השוטרים שראה את האירוע תפס את הראש וצרח "אני לא מאמין!!! אני לא מאמין!!!" השוטר השני שאל אותו "מה קרה, מה אתה לא מאמין?" עונה לו השוטר ההמום: "30 שנה אני שוטר וכבר ראיתי למבורגיני ופרארי מתחרות. אבל זאת הפעם הראשונה שאני רואה חיפושית מצפצפת להם בשביל לעקוף..."

פקיד של מס הכנסה הגיע לחווה נידחת בערבה כדי לעשות ביקורת פתע וניגש אל אפרים, הבעלים של המקום. "שלום אדוני, לפי המסמכים שלנו משהו מאוד מוזר במשכורות שאתה משלם, אתה לא עונה למכתבים ששלחנו ואני פה כדי להודיע לך שאם לא תחשוף בפני את כל הפרטים הפיננסיים שלך אתה צפוי לקבל קנס גבוה מאוד!". אפרים ההמום החל להסביר לפקיד שהוא נותן לכל הצוות שלו שכר הוגן אך הפקיד לא הסכים להירגע והמשיך לאיים בקנסות ובעונשים אם הוא לא יזכה בשיתוף פעולה מיידי. לאחר כמה רגעים של ויכוח אפרים נכנע והחל לענות על כל שאלותיו של הפקיד. "אני צריך רשימה של כל העובדים שלך ומידע מלא על המשכורת שאתה משלם להם". "יש לי בחור צעיר שעובד פה כבר 5 שנים, הוא עוזר לי בהכל ובתמורה אני נותן לו מגורים, מזון ו-30% מהרווחים שלנו" אמר אפרים. "אוקיי זה נראה תקין", אמר הפקיד, "מי עוד עובד כאן?". "לפני חצי שנה בערך התחיל לעבוד פה מכונאי שדואג לכל התיקונים ומטפל בחלפים אם צריך. אני משלם לו 20% מהרווחים שלנו וגם נסיעות והוצאות על ציוד". "זה הכל?" לחץ הפקיד, "מי פה בעצם עושה את כל העבודה?". "בכל פעם שיש תקופה של קטיף, זריעה או עבודות גדולות אני מביא כמה פועלים ומחלק בין כולם שווה בשווה 40% מהרווחים שלנו" ענה אפרים. "ומה אתה עושה עם ה-10% הנותרים?" שאל הפקיד בחשדנות. "זה הולך לאידיוט" ענה אפרים. "לאידיוט?" שאל הפקיד בבלבול. "כן" אמר אפרים, "לאידיוט. יש לי פה מישהו שעובד 18 שעות ביום, עושה 90% מהעבודה והוא עסוק בעבודה גם בחגים וגם כשהוא חולה. לפעמים אפילו אין לו הפסקות והוא כל הזמן צריך לטפל בדברים מעצבנים שקופצים פתאום." "ידעתי שמשהו פה לא בסדר! אני דורש לדבר עם ה'אידיוט' הזה תיכף ומיד כדי להגיד לו באילו תנאים נוראיים הוא מועסק!" צעק הפקיד. "אתה לא צריך להתעצבן" ענה אפרים, "אתה מדבר איתו עכשיו".

ארבעה גברים קתולים ואשה קתולית אחת יושבים בבית קפה. הגבר הקתולי הראשון אומר לכל האנשים בשולחן: "הבן שלי הוא כומר, כשהוא נכנס לחדר כולם קוראים לו 'אבי'." הגבר הקתולי השני אומר: "הבן שלי הוא בישופ, כשהוא נכנס לחדר כולם קוראים לו 'הוד מעלתו'." הבר הקתולי השלישי אומר: "הבן שלי הוא קרדינל, כשהוא נכנס לחדר כולם אומרים 'הוד רוממותו'." הגבר הקתולי הרביעי אומר: "הבן שלי אפיפיור, כשהוא נכנס לחדר כולם קוראים לו 'הוד קדושתו'." מכיוון שהאישה הקתולית לגמה בשקט את הקפה שלה, כולם הישירו מבטם אליה ואמרו לה, נו.... היא ענתה להם בגאווה, "לי יש בת, היא רזה וגבוהה, המידות שלה הן: 90, 60, 90, כשהיא נכנסת לחדר כולם אומרים - הו אלוהים!!!״

במשך כל 30 השנים שבהן הוא היה החזן בבית הכנסת של עירו, שמואל תמיד היה רואה את אליהו הזקן יושב ומתפלל במקומו הקבוע בכל יום. אך זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-95, אליהו הפסיק להגיע לבית הכנסת... שמואל חשב בהתחלה שמדובר באירוע זניח, שכן מדובר באדם מבוגר מאוד, אך ככל שהימים עברו הוא הפך ליותר ויותר מודאג עד שיום אחד הוא החליט ללכת לביתו של אליהו ולדרוש בשלומו. למרבה הפתעתו של שמואל, כשהוא הגיע לביתו של אליהו היה זה הזקן בכבודו ובעצמו שפתח לו את הדלת כשחיוך גדול על פניו. לאחר חילופי דברים קלים, שאל אותו שמואל: "אמור לי אליהו, אין מאמין אדוק יותר ממך בקהילתנו, במשך 30 שנה ראיתי אותך בבית הכנסת כמעט מדי יום וכעת אתה נעלמת מבלי להגיד מילה. מדוע אינך מגיע יותר להתפלל איתנו?". אליהו הזקן הנמיך את טון הדיבור שלו וסימן לשמואל להתקרב אליו, "אני אסביר לך בדיוק מה קרה..." הוא אמר לו. "כשהגעתי לגיל 85 ציפיתי שאלקח אל השמיים בכל יום, אך למרות זאת המשכתי להגיע לבית הכנסת במקום להישאר בבית ולנוח כדי להבטיח את יחסיי הטובים עם בורא עולם. בגיל 90 הבנתי שכנראה זכיתי בחסדו, והמשכתי להגיע לבית הכנסת כדי להודות לו אך המשכתי לצפות למותי בכל יום. לפני כמה ימים, כשהגעתי לגיל 95, הבנתי שיושב במרומים כנראה קצת עסוק, ואין לו זמן לקבל את תודתי או לאסוף אותי לחיקו". "אני לא מבין מה הבעיה" אמר שמואל המבולבל, "אתה זכית לאריכות ימים וזה נראה שאתה בריא כשור למרות גילך המופלג, אז למה לא להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהגיד ליושב במרומים תודה?". "תראה..." אמר אליהו, "בשל גילי המתקדם אני מצפה למותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם הקב"ה שכח אותי אני לא בדיוק להוט להזכיר לו...".

כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים! - הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן... - סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא. - אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה. - הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב. - אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה. - הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם... - בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד. - אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם... - היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב. - כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה! - בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב. - אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי... אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??

קשיש בן 90 מצא אישה צעירה, יפה וחכמה שהתאהבה בו, ושניהם החליטו להתחתן. חברו הטוב הזהיר אותו שיש לה מניע מסוים, והיא בטח רק רוצה את הירושה שלו. אך הקשיש לא הקשיב לעצתו של חברו ונסחף אחרי האהבה והתשוקה. לאחר כשנה מצא אותו החבר יושב על ספסל ובוכה. הוא שאל אותו: "מה קרה? רגע! תן לי לנחש! גילית שהאישה שלך בוגדת בך עם גבר צעיר!" "מה פתאום!" אמר הקשיש. "אנחנו מאוהבים עד הגג! כל בוקר אנחנו עושים אהבה כמו שלא עשיתי כל החיים שלי!" "אז אני יודע מה הבעיה," אמר החבר, "היא בטח לא עושה כלום בבית - לא מבשלת, לא מנקה..." "חס וחלילה!" אמר הקשיש. "היא מבשלת מצוין את כל המאכלים שאני הכי אוהב, וכל יום דואגת שהבית יהיה נקי ומצוחצח. וכל זה עוד בין לבין שהיא עובדת ומכניסה כסף לבית!" "אז מה הבעיה?" שאל החבר. "למה אתה יושב פה על הספסל ובוכה במקום לרוץ אליה הביתה?" "כי אני לא זוכר איפה אני גר!"