לגמר אליפות העולם בזריזות הגיעו שלושה מתחרים: גרמני, צרפתי ורומני.
חוקי התחרות היו כדלקמן: על המתחרים לגהץ חולצה, לאכול כיכר לחם ולספק אישה בזמן הקצר ביותר. המתחרה שיצליח תוך 7 דקות, יוכרז כמנצח.
ראשון ניסה כוחו הגרמני. הוא מיד התחיל בגיהוץ החולצה, סיים, הבין שלא נותר לו זמן, נגס פעם אחת מהלחם, וזמנו תם.
שני היה הצרפתי. הוא החל מיד עם האשה, סיים, הספיק לאכול חצי מכיכר הלחם וזמנו תם.
הרומני, שהתחרה אחרון, נתן לאשה לגהץ את החולצה, בו בזמן גם סיפק אותה תוך כדי שהוא אוכל את כיכר הלחם. לבסוף, הוכרז כמנצח הגדול בתחרות.
העיתונות הגיעה לקבל הצהרות מן המתחרים.
הגרמני הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם
מבצעים את העבודה הכי טוב שאפשר, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז מנסים גם ליהנות קצת."
הצרפתי הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם נהנים, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז גם עובדים קצת."
הרומני אמר: "אצלנו השיטה אומרת שאם אתה לא דופק את מי שעובד בשבילך, לא תוכל לאכול לחם."