בדיחות בנושא שלט

בעל חנות מכולת בעיר קטנה תלה בוקר אחד שלט מעל מדף מוצרי הדגנים שעליו כתב בפשטות: 1 חבילת שיבולת שועל: 5 ₪ 3 חבילות שיבולת שועל: 20 ₪ הקונים שנכנסו לחנות לא הבינו מה גרם לו לעשות מבצע מוזר שכזה ושאלו אותו במשך כל היום על החישוב הלקוי שלו. כל אחד ואחד מהם אמר: "המחיר אמור להיות 15 ₪ ל-3 חבילות של שיבולת שועל או פחות, בטח שלא 20!!! אני פשוט אקנה אותן בנפרד!" וכך היה במשך כל היום בו בעל המכולת תלה את השלט... אנשים נכנסו, העירו לו על המבצע הנוראי שלו ולבסוף קנו בנפרד 3 חבילות של שיבולת שועל כדי לא להרגיש מרומים. כל אדם חדש שנכנס לחנות וקנה שיבולת שועל העיף מבט כעוס בבעל המכולת - שנשאר רגוע באופן מפתיע - בגלל המבצע הלקוי שהוא עשה, במחשבה שהוא מנסה לרמות אנשים לקנות 3 חבילות שיבולת שועל במחיר מופקע. אחד העובדים שם לב לתהלוכת הקונים המשונה שקנו שוב ושוב חבילות של שיבולת שועל במשך היום ורצה שהשלט יתוקן... לבסוף הוא נשבר ואמר לבעל החנות: "אולי תתקן כבר את הטעות בשלט??? אנשים חושבים שאתה מנסה לעבוד עליהם!!!" בעל החנות חייך ברכות והשיב: "אין פה שום טעות, לפני ששמתי את השלט אף אחד לא קנה שיבולת שועל ועכשיו זה המוצר הכי נמכר שלנו!"

דוד, בעל חברה קטנה לביטוח, שם לב שלאחרונה העובדים במשרד שלו מתבטלים יותר מדי ולא עוסקים מספיק בעבודתם. אז הוא החליט שהגיע הזמן להפסיק עם זה, ותלה ברחבי כל המחלקות במשרד שלט ברור באותיות גדולות: "במשרד הזה מתעסקים רק בעבודה!". עבר שבוע, דוד עשה סיבוב במשרד ולא שם לב לאיזשהו שינוי בקרב עובדיו או בהתנהגות שלהם. אז הוא החליט להחמיר בעניין ולהיות תקיף יותר. הוא הסיר את שלטי "מתעסקים רק בעבודה!", ובמקומם תלה שלטים חדשים שבהם נאמר: "מי שלא יעסוק אך ורק בעבודה שלו בזמן שהוא במשרד – יפוטר לאלתר!". אחרי שבוע דוד הסתובב במשרד וראה שהעובדים הזוטרים והחדשים אכן עסוקים בענייני עבודה, אבל הבכירים והוותיקים יותר עדיין מתעלמים מההוראות שלו ועוסקים בשלהם. ברוב תסכולו, דוד החליט שאולי כדאי לנסות טקטיקה אחרת. הוא הקשיב לכמה הרצאות בנושא עידוד עובדים בכירים, פסיכולוגיה חיובית והעברת מסרים קצרים וקולעים, ואז החליט לעשות מעשה – הוא הסיר את שלטי "מי שלא יעבוד יפוטר" ושם במקומם בכל המשרד שלטים שעליהם נכתב: "פשוט תעשו את זה עכשיו!". אחרי שבוע, חבר ותיק של דוד הגיע לבקר אותו במשרד שלו. הוא ראה את כל השלטים שדוד תלה ושאל אותו האם התוכנית שלו באמת עבדה כמו שצריך. דוד התייפח קלות ואמר: "טוב, לא בדיוק בדרך שציפיתי. רואה החשבון שלי גנב מהקופה 250,000 שקל ונעלם, מנהלת המשרד ברחה עם הסגן שלי כדי להתחתן בקפריסין, וכל שאר העובדים באו לדרוש ממני העלאה..."

נהג משאית נסע במדבר במשך קילומטרים, כשכל הנוף שראה היה חול וקקטוסים. לפתע הוא ראה שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 20 ק"מ". במוחו כבר החלו לעלות פנטזיות פרועות על מה שיעשה כשיעצור בבית הבושת, וכמה הוא כבר קרוב. בהמשף חלף על פני שלט נוסף: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 10 ק"מ", והתמלא בהתרגשות. אחרי זמן מה הוא חלף על פני עוד שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון - היציאה הקרובה". הנהג הרגיש כי לא יוכל לכבוש את יצריו עוד זמן רב והאיץ את מהירותו כדי להגיע. לבסוף, הוא הגיע אל המקום, החנה את המשאית בהתרגשות, וראה לפניו מנזר אבן ענק ומרשים, לידו ניצב שלט "האחיות של מנזר סן נורטון". הוא עלה במדרגות המנזר והקיש על הדלת. בפתח הדלת ניצבה נזירה לבושה שחורים, ששאלה אותו "איך אוכל לעזור, בני?" נהג המשאית ענה: "ראיתי את השלטים בצדי הדרך, והייתי מעוניין לעשות עסקים". "בסדר גמור בני" ענתה לו הנזירה והזמינה אותו לבוא אחריה. הנזירה החלה להוביל אותו במסדרונות המנזר החשוכים, עד שהביאה אותו אל מול דלת עץ כבדה ואמרה לו "דפוק על הדלת". הוא עושה כמצוותה, והדלת נפתחת באיטיות על ידי נזירה לבושה שחורים שהחזיקה בידיה גביע. "הכנס 50 דולר בגביע, ועבור לדלת הבאה במסדרון" אמרה. נהג המשאית הוציא את הארנק, שילם ורץ במסדרון עד שהגיע לדלת הבאה, עבר אותה בזריזות וטרק את הדלת מאחוריו. לפתע מצא את עצמו עומד במגרש החנייה, מול שלט קטן נוסף עליו נכתב: "לך לשלום, הרגע נדפקת על ידי האחיות של סן נורטון."

בר חדש נפתח בעיר בו הציעו מבצע של בירה ב-3 שקל. איש אחד שראה את שלט המבצע החליט להיכנס ולהזמין לעצמו בירה. אחרי שסיים את הבירה שלו, האיש החליט להשתעשע קצת; הוא הלך לקצה הימני של הבר והניח שם שקל אחד. לאחר מכן הוא הלך לקצה השמאלי של הבר והניח שם שקל נוסף. לבסוף הוא ניגש למרכז הבר והניח שם את השקל האחרון. הברמן הסתכל על האיש במבט תמוה, אך הבין שאין לו ברירה אלא ללכת לאורך כל הבר ולקחת את כל המטבעות. האיש גיחך לעצמו ויצא מהבר מרוצה. אותו איש עשה זאת שוב ושוב כמה ימים ברציפות והברמן כבר התחיל ממש להתעצבן מהמנהג המציק הזה, אך בחר שלא להגיד דבר. יום אחד האיש הזמין לעצמו בירה וגילה שאין לו מספיק מטבעות של שקל כדי להניח בקצוות הבר ובמרכזו, אז הוא הניח פשוט מטבע אחד של 5 שקל במרכז הבר. הברמן ראה בכך הזדמנות מצוינת להחזיר לאותו האיש כגמולו; הוא הלך לקצה האחד של הבר, הניח שם מטבע של שקל, הלך לקצה השני של הבר, הניח שם מטבע נוסף, חזר לאיש עם חיוך על הפנים, ואמר לו ״יאללה, לך תאסוף את העודף שלך״. אך במקום לעשות את זה, האיש חייך בחזרה, הוציא מטבע של שקל מהכיס ואמר: ״תביא לי עוד בירה בבקשה״.

כומר אחד התהלך בסמטאות הוותיקן ופתאום ראה תא טלפון מזהב ומעליו שלט: ״שיחה לאלוהים ב-1,000 דולר״. הכומר התלבט לכמה שניות אם לחייג בטלפון, אבל אז החליט לוותר והמשיך הלאה. פתאום הוא ראה עוד תא עם טלפון מוזהב ושלט שעליו רשום: ״שיחה לאלוהים ב-1,000 דולר״, ושם לב שבעצם יש טלפונים כאלו בכל מקום. הוא היה מאוד מופתע, אך החליט שלא לשאול דבר בעניין. כמה שבועות לאחר מכן הכומר הגיע לביקור בירושלים והתהלך באזור הכותל המערבי. פתאום הוא ראה תא טלפון מוזהב כמו שהוא ראה בוותיקן, אך על השלט שמעליו היה כתוב: ״טלפון לאלוהים ב-25 סנט בלבד״. ״איך זה יתכן?!״ מלמל לעצמו הכומר המבולבל, ״בוותיקן זה עולה 1,000 דולר....״ רב אחד, שהיה בסביבה ושמע את תהיית הכומר עם עצמו, ניגש אליו ואמר לו: ״זה כל כך ברור ופשוט ידידי... הרי כאן מדובר בשיחה מקומית!״

דיילת בלונדינית שובצה בפעם הראשונה לטיסה אל ארה"ב, והקפטן של המטוס עזר לה להבין בדיוק מה עושים כשמבלים לילה בחו"ל עם הצוות. "אנחנו מקבלים הסעה למלון, דואגים לנו לאוכל, לחדר ולכל מה שצריך. את בסך הכול צריכה להישאר בחדר ולישון במשך הלילה, למחרת ב-7 בבוקר להתייצב בלובי עם שאר הצוות ואנחנו יוצאים חזרה לשדה התעופה". הדיילת הבלונדינית אמרה שהכול ברור והם יצאו לטיסה. המסע עבר בלי תקלות מיוחדות, הצוות הגיע למלון, אכל, קיבל חדרים וכולם נפרדו לישון. למחרת ב-7 בבוקר ירד הקפטן ללובי של המלון וראה שכל הצוות שלו שם חוץ מהדיילת הבלונדינית החדשה. הוא ניגש לקבלה והתקשר לחדר שלה. "מזל שהתקשרת, אני בפאניקה מוחלטת!" אמרה הדיילת, "אני לא מצליחה לצאת מהחדר!" "מה קרה?" שאל הקפטן, "למה את לא מצליחה לצאת?" "כל הדלתות במלון הזה דפוקות!" התלוננה הדיילת. "למה את מתכוונת?" אמר הקפטן המבולבל. "דלת אחת מובילה לשירותים, דלת שנייה מובילה לארון, מהדלת השלישית נפל עלי מגהץ ועל הידית של הדלת הרביעית תלוי שלט 'כאן ישנים - לא להיכנס!'"

בחור בעל עודף משקל צפה ערב אחד בטלוויזיה, כשלפתע קפצה פרסומת על תוכנית דיאטה מיוחדת שמבטיחה למי שיאמץ אותה להשיל 5 ק"ג ממשקלו. בלי לחשוב יותר מדי ועם הרבה מאוד התלהבות הוא הרים טלפון ונרשם לתוכנית. למחרת בדיוק בשעה 7 בבוקר הוא שומע דפיקות בדלת. הוא ניגש לפתוח ומגלה שעל מפתן ביתו עומדת בחורה יפהפייה ועירומה שמחזיקה בשלט שכתוב עליו "תפוס אותי אם אתה מסוגל!" ונעלמה בריצה. הבחור השמן התחיל לרדוף אחריה במשך דקות ארוכות, אבל היא השאירה אותו הרחק מאחור. באותו יום הוא השיל 5 ק"ג. שבוע לאחר מכן החליט הבחור הגדול להירשם לתוכנית דיאטה נוספת ומאתגרת יותר. בוקר לאחר מכן הוא שמע דפיקות בדלת, הוא ניגש לפתוח וראה בחורה עירומה ויפהפייה עוד יותר שמחזיקה שלט "תפוס אותי אם אתה מסוגל!", הפעם הוא היה הרבה יותר מוכן, רץ במשך חצי שעה, כמעט שהגיע אליה, אבל בסוף התייאש וחזר הביתה. בסוף היום הוא כבר השיל 10 ק"ג. נרגש מאוד מהצלחתו, החליט הבחור השמן להירשם לתוכנית הדיאטה הכי מאתגרת שיש, ועל אף האזהרות שמדובר באחת קשה במיוחד, הוא החליט ללכת על זה. למחרת בבוקר הוא שמע דפיקות חזקות מאוד בדלת, הוא קם בבהלה, ניגש לפתוח אותה, ולפתע הוא רואה מול עיניו בחור שרירי במיוחד בגובה 2 מטרים, ללא בגדים פרט לנעלי ספורט ובידיו שלט: "אם אני תופס אותך, אתה שלי!" - היעד של התוכנית היה להשיל 15 ק"ג, הוא השיל באותו היום 45.

זוג קבצנים יהודים טיילו יחדיו ברחובות העיר שלהם כדי למצוא מקומות חדשים לקבץ בהם נדבות, כשלפתע הם נתקלו בכנסייה מפוארת שלצידה שלט שעליו נכתב: "התנצרו היום! 1,000 דולר לכל מאמין חדש!". ההבטחה המוזרה הזאת עוררה את סקרנותם של הקבצנים, אך הם לא יכלו שלא להטיל ספק בקשר לנכונותה. אם הדבר נכון אז הרי שיש להם הזדמנות להרוויח הרבה כסף, ואמנם לא הייתה להם שום כוונה להמיר את דתם באמת, אבל 1,000 דולר הם 1,000 דולר. לאחר כמה דקות של התייעצות הצמד הגיע להחלטה: האחד ייכנס לכנסייה כדי לראות האם מה שכתוב בשלט נכון, והשני ימתין בחוץ כדי לחלץ אותו במידת הצורך. הקבצן הראשון נכנס לכנסייה ושותפו התיישב בחוץ וחיכה. עברו דקה, שתי דקות, 10 דקות, שעה... ובכל הזמן הזה הוא רק חשב על מה שהוא וחברו יוכלו לעשות עם הכסף. לאחר שעתיים יצא הקבצן השני מהכנסייה וחברו מיד פנה אליו במבול של שאלות. "נו? מה קרה? מה הם אמרו לך? הסכימו שתתנצר?" "כן, מבחינתם אני נוצרי עכשיו" אמר הקבצן שיצא מהכנסייה. "והם באמת נותנים כסף לכל מי שמוכן להתנצר?" שאל חברו. "זה לא בדיוק נכון" אמר הקבצן השני, "הם נותנים את הכסף רק לאדם הראשון שמתנצר בכל יום." "ממזרים שקרנים!" קרא הקבצן הראשון בקול, אך חברו מיהר להשתיק אותו ולהמשיך בדבריו: "למרבה המזל אני הייתי האדם הראשון שהתנצר היום." "אז נתנו לך 1,000 דולר או שלא נתנו לך 1,000 דולר?!" שאל הקבצן הראשון. "אוי אתם היהודים... כל מה שמעניין אתכם זה רק כסף" אמר הקבצן השני והלך לדרכו.

בימי המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב בשנות השלושים, יהודים רבים חסרי-כל הגיעו בגלי הגירה ממזרח אירופה וחיפשו עבודה. שניים כאלה הסתובבו בניו-יורק, עד שבאחד הרחובות הם רואים שלט JOBS. הם מצליחים להבין איכשהו שזו לשכת עבודה. אומר יענקל לחיים: "אתה משכיל יותר, לך תראה במה מדובר". מצליח חיים להגיע לחדר המראיינים, אולם כעבור 10 דקות הוא חוזר לחברו. לשאלה המתבקשת: "נו?!" מצד יענקל, עונה חיים: "אז ככה, נכנסתי לחדר שבו ישבו שלושה גברים וגברת אחת והם מיד התחילו לבחון אותי. שאל הגבר הראשון : ׳DO YOU SPEAK ENGLISH?׳ עשיתי חשבון שאם אגיד 'לא' - יזרקו אותי מיד, אז עשיתי עם הראש למטה למעלה. אמר השני : ׳SHOW US YOUR HAND׳ עשיתי חשבון ש-HAND זה בטח כמו "האנט" ביידיש והראיתי להם את היד. אמר השלישי : ׳SHOW US YOUR FOOT׳ עשיתי חשבון ש- FOOT זה כמו "פוס" והראיתי להם את הרגל״ "נו... " שואל יענקל בקוצר רוח , "ואז...?" ממשיך חיים: ״ואז האישה שאלה : ׳DO YOU SMOKE?׳ אז הראיתי לה את השמוק...״

יוסף היה הבעלים הגאה של חנות בגדים בניו יורק במשך הרבה מאוד שנים ותודה לאל, העסק הצליח. שמה של החנות היה "רחל", על שם אשתו האהובה של יוסף, ושלט שנושא את שמה קישט את דלת הכניסה מיום הקמת החנות. היות ולא היו הרבה חנויות בגדים בסביבה, כל תושבי האזור היו מגיעים באופן קבוע לחנות של יוסף ולאורך השנים הוא זכה להצלחה רבה מאוד, כשכמעט ולא היה סוף שבוע שבו החנות לא הייתה מלאה באנשים. למרבה הצער המידע הזה לא נעלם מעיניהם של המתחרים, ויום בהיר אחד נפתח בבניין הצמוד לחנותו של יוסף מתחם בגדים שהתהדר בשלט ענק עם הכיתוב "בגדים במחירים הטובים ביותר!". יוסף ורחל היו מאוד מאוד מודאגים, אבל הם האמינו שהם יצליחו להתמודד עם התחרות הקשה. לאחר כשבוע נחתה עליהם מכה נוספת, כאשר בצד השני של חנותם נפתחה חנות מיוחדת של בגדים מאיטליה שעל חזיתה נתלה שלט ענק עם הכיתוב: "הבגדים היפים והאיכותיים ביותר!". "מה אתה מתכנן לעשות?" שאלה רחל את יוסף, "אף אחד לא ייכנס לחנות הקטנה שלנו, נתחיל לאבד כסף, נפשוט את הרגל ובסוף נגלה שאנחנו גרים ברחוב." "אל תדאגי", ענה יוסף, "אני בטוח שאנחנו נמצא דרך להסתדר." לאחר כשבוע התברר שהאופטימיות של יוסף הייתה שגוייה לחלוטין, כמעט ואף אחד לא נכנס לחנות שלו ושל אשתו, שניצלה את השקט כדי להציק לו ללא הרף כדי שימצא פתרון לבעיה. למעשה, היא הציקה לו כל כך הרבה עד שהוא החל לחשוב על להעיף אותה מהחנות, ואז הוא חשב על רעיון גאוני... ביום שלמחרת החנות של השניים הייתה מלאה עד אפס מקום בלקוחות, ורחל לא הצליחה להבין מה הסיבה לשינוי הפתאומי הזה. "צאי החוצה ותסתכלי על החזית של החנות" אמר יוסף לאשתו, וכשהיא יצאה היא החלה לצחוק בקול גדול וחזרה פנימה כדי לתת לבעלה חיבוק ענק. היא ראתה שיוסף הוריד את השלט שעליו היה כתוב "רחל" ועתה, בין שלטי הענק של המחירים הטובים ביותר והבגדים היפים ביותר, התנוסס שלט חדש מעל דלת החנות של הזוג ועליו הכיתוב "כניסה ראשית".

בלובי של בנק גדול נתלה שלט חדש: "לתשומת ליבכם, בנק זה מפעיל מערכת כספומט חדשה המאפשרת ללקוחות למשוך מזומנים מהמכונה מבלי לעזוב את הרכב שלהם. לקוחות המעוניינים בשירות זה, מתבקשים לעקוב אחר הוראות השימוש" לאחר חודשים של מחקר ניסיוני, הוחלט לייצר הוראות שימוש נפרדות לגברים ולנשים: הוראות שימוש לגברים: 1. סע עד לכספומט. 2. פתח את חלון הרכב. 3. הכנס כרטיס למכונה והזן את הקוד הסודי שלך. 4. הזן את כמות המזומנים שברצונך למשוך. 5. הוצא את הכרטיס, הכסף והקבלה. 6. סגור את החלון. 7. סע לשלום! הוראות שימוש לנשים: 1. סעי עד לכספומט. 2. עשי רוורס כך שחלון הנהג יהיה בקו אחד עם המכונה. 3. הרימי הנדברקס ופתחי את החלון. 4. מצאי את התיק שלך, הוציאי את כל תכולתו עד שתמצאי את הארנק שבו כרטיס הכספומט שלך. החזירי את כל התכולה המפוזרת לתיק. 5. תגידי לאדם שאת מדברת איתו בדיבורית, שתחזרי אליו אחר-כך. 6. נסי להכניס את הכרטיס לתוך המכונה. 7. פתחי את דלת המכונית כדי לאפשר גישה קלה יותר בשל המרחק המופרז של הרכב. 8. הכניסי את הכרטיס. 9. הכניסי מחדש את הכרטיס, הפעם בצורה הנכונה. 10. חפרי בתיק כדי למצוא את הפנקס בו רשמת את הקוד הסודי. 11. הזיני את הקוד הסודי. 12. לחצי ביטול והזיני מחדש את הקוד הסודי, הפעם בסדר הנכון. 13. הזיני את כמות המזומנים שברצונך למשוך. 14. בדקי איפור במראה הקדמית. 15. קחי את הכסף והקבלה. 16. רוקני מחדש את התיק כדי למצוא את הארנק ושימי בו את הכסף. 17. כתבי ביומן את סכום החיוב ושמרי את הקבלה בתא המיועד לכך בארנק. 18. בדקי שוב את האיפור. 19. התניעי וסעי קדימה 2 מטרים. 20. עשי רוורס חזרה למכונה. 21. קחי את הכרטיס. 22. הפכי מחדש את התיק כדי לאתר את הארנק ולשים בו גם את הכרטיס. 23. הוציאי לשון לנהג הזועם שחיכה מאחורייך. 24. התניעי והתחילי מחדש בנסיעה. 25. חייגי לאדם שדיברת איתו קודם. 26. סעי עוד 2-3 ק"מ. 27. שחררי הנדברקס.

כומר אחד עבר ליד חווה, ושם הוא ראה שלט שעליו היה כתוב "סוס נוצרי למכירה". מאחר שגם לו הייתה חווה קטנה משלו, הוא התעניין מיד ונכנס לשאול כמה עולה הסוס. "קודם כל קח אותו לרכיבת מבחן", אמר לו החוואי שמכר אותו, "אחר כך נדבר על המחיר". הכומר עלה על הסוס ואמר "דיו!" אך הסוס התעלם. "לא לא..." אמר החוואי, "זה סוס נוצרי - דיו לא יעבוד. עליך להגיד 'השבח לאל' ואז הוא ירוץ קדימה." הכומר עשה זאת, וכשניסה לעצור ואמר "הויסה" הסוס לא עצר. החוואי צעק לעברו "לא לא... זה סוס נוצרי - הויסה לא יעבוד! עליך להגיד 'אמן' ואז הוא יעצור!" הכומר המשיך לרכב על הסוס ומאוד אהב את הרכיבה ואת העובדה שהסוס מציית להוראות שכאלה. הוא אמר לו שוב ושוב "השבח לאל" והסוס דהר בכל רחבי השטח, עד שלפתע ראה לידו נחש והתחיל לדהור קדימה במהירות אל עבר צוק. "אמן! אמן!" צעק הכומר, והסוס עצר בדיוק בקצה הצוק. הכומר ניגב את הזיעה הקרה ממצחו, הרים את ידיו לשמים ואמר "השבח לאל"...

בלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה. "אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה. "אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה. "זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו". "אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?" "אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?". "תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים". "מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה. "קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?" - "ישו" - "איך קראו לאימא שלו?" - "מרים" - "איפה הוא נולד?" - "בבית לחם" - "איפה בדיוק?" - "בתוך מערה" - "למה?" - "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים. ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת פיצה האט. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גבינת שמנת עם זה?" ויאמר לו אדם: "כן!" ותאמר חווה: "אני גם רוצה. עם קולה בצד". ויעלו השניים 3 קילו כל אחד. ואלוהים ברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאישה תוכל לשמור על הגזרה שאדם כל כך אהב. ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם. ותעבור חווה ממידה 36 למידה 44. ויאמר אלוהים: "מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון". ויאמר השטן: "ותוסיפו לו רוטב וגבינה כחולה עם לחם שום בצד". ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה. ויאמר אלוהים: "שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור!" ויפרוש השטן על השולחן קבב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך ל'אכול כפי יכולתך'. ויעלה הכולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה. ויברא אלוהים את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים. ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות-רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון. ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים. ואלוהים ברא את נעלי הריצה, וייתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל. וייתן השטן לאדם וחווה טלוויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים. ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב, ויחלו ללבוש טריינינגים רפויים עם גומי במותניים. וייתן אלוהים לאדם וחווה בשר רזה, מוצרים דיאטטיים ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות. ויברא השטן את מקדונלדס, ואת ההמבורגר הכפול בחמישה שקלים. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גם צ'יפס?" ויאמר לו: "כן! ותגדיל לי!" ויחטפו אדם וחווה התקף לב. וייאנח אלוהים, ויברא את ניתוח המעקפים המשולש. ויגחך השטן בקרבו, ויברא את משרד האוצר וקופות החולים...

יש דברים שיכולים לקרות רק בישראל וכולנו יודעים בדיוק מה הם. אפשר לנסות להסביר אותם למישהו מבחוץ, אך נסו לעשות זאת בלי להרחיב במשך שעה, ספק אם תצליחו... אלו הם 20 הדברים הכי ישראליים שיש! 1. להיות ישראלי זה להכניס 4 שקלים בשביל פחית קולה שעולה 4 שקלים, ואחרי שהיא יצאה לבדוק אם יש עודף. 2. להיות ישראלי זה להיכנס לחנות עם שלט ענק "הכול בשקל!" ואז לשאול את המוכר: "כמה זה עולה?" 3. להיות ישראלי זה להרוג ג'וק ולומר "תמות יא כלב!" 4. להיות ישראלי זה להתקשר לחבר הביתה ולשאול אותו "איפה אתה אחי?" 5. להיות ישראלי זה לספור את הפרסומות אחרי שאומרים "5 פרסומות וחזרנו". 6. להיות ישראלי זה לטעום את כל החמוצים והזיתים בסופר ובסוף לא לקנות כלום. 7. להיות ישראלי זה לשמוע כל חצי שעה חדשות אפילו שאין שום דבר חדש. 8. להיות ישראלי זה להגיד שזה בזכותנו כשאנחנו מנצחים בחו"ל ולקרוא לשופטים אנטישמים כשאנחנו מפסידים. 9. להיות ישראלי זה לסגור את המקפיא במהירות כשקופסה נופלת ממנו, ושתיפול על הקורבן הבא. 10. להיות ישראלי זה לטוס לחופשה באילת ולחשוב שטסת לחו"ל. 11. להיות ישראלי זה למכור גם את סבתא שלך כדי לקבל הנחה. 12. להיות ישראלי זה להתחיל לצפצף כשהרמזור מתחלף לצהוב. 13. להיות ישראלי זה לשלם על חולצה 300 שקל, על ג'ינס 600 שקל, אבל אם ייתקע שקל במכונה של המסטיקים - כל הקניון על הרגליים!" 14. להיות ישראלי זה לסמן לנהג תודה כשהוא נותן לך לעבור את הכביש ולא מנסה לדרוס אותך. 15. להיות ישראלי זה לפתוח את הפריזר, להוציא קופסת גלידה, לשים איזה סרט טוב... ואז לגלות שיש שם קציצות דגים מלפני חודש! 16. להיות ישראלי זה להגיד לילדים שלך ש-"זה לא רקוב, זה דבש", ש-"השרוף זה הכי טעים", ש-"בלמטה יש את כל הוויטמינים" ושאם הם לא יאכלו יבוא שוטר... 17. להיות ישראלי זה לא להצביע בעד המועמד שלנו, אלא נגד כל השאר. 18. להיות ישראלי זה למחוא כפיים כשאתה חוזר ארצה, וישר להתחיל לחלום על הרגע שבו תעוף מכאן שוב. 19. להיות ישראלי זה להגיד בחורף "יומיים גשם והמדינה משותקת" ובקיץ "בשנה שעברה לא היה כל כך חם!" 20. להיות ישראלי זה לקרוא את כל הרשימה הזו ולחשוב "איזה מזל שאני לא כזה!"

בחור אחד הולך ברחוב ופתאום רואה בכניסה לבית שלט : "למכירה - כלב מדבר" הבחור הסקרן מצלצל בפעמון והבעלים פותח לו את הדלת כשעל פניו חיוך רחב ומזמין אותו לגשת לחצר האחורית לפגוש את הכלב. הבחור חוצה את הבית, יוצא לחצר האחורית ושם יושב לו הכלב. "תגיד אתה מדבר?" "כן" עונה הכלב "אז מה הסיפור שלך?" הכלב מביט אליו בחוסר חשק ומתחיל לספר... "גיליתי את הכישרון הזה בגיל די צעיר ורציתי לעשות משהו משמעותי איתו, אתה יודע, לתרום למדינה. אז ניגשתי למוסד וסיפרתי להם על המתנה שקיבלתי ומהר מאוד הם הכשירו אותי להיות סוכן והטיסו אותי ממדינה למדינה. ישבתי עם מרגלים, פושעים, מנהיגי עולם ואף אחד לרגע לא חשב שאני כלב-ציתות. הייתי אחד המרגלים החשובים שידעה המדינה במשך 8 שנים של פעילות! אבל אתה יודע איך זה... יש הרבה שחיקה בתפקיד והבנתי שאני לא נעשה צעיר יותר והגיע הזמן להתמסד. אז עזבתי את המוסד והצטרפתי לצוות דיילי-קרקע בשדה תעופה. גם שם הצטיינתי וחשפתי פרשיות מדהימות של הברחה. אפילו נתנו לי מדליות. בשלב מסוים התחתנתי, הבאתי ילדים וזהו, היום אני כאן". הבחור נדהם. רץ אל הבעלים ואומר לו בהתרגשות. "אני רוצה את הכלב הזה. בכמה אתה מוכר?" "20 שקלים" עונה הבעלים "20 שקלים?! תסלח לי שאני שואל אבל למה אתה מוכר אותו בזול?" הופתע הבחור. "כי הוא שקרן..."

איש אחד הגיע לבית של חבר שלו ורואה שיש על דלת הכניסה לחצר שלו שלט גדול עם הכיתוב: "זהירות חתול!" האיש חושב לעצמו שאם יש לו שלט כזה, אז החתול שלו בטח עושה קציצות מכלבי דוברמן... הוא נכנס לחצר ורואה חתול ג'ינג'י קטנטן וחמוד עם עיניים כחולות גדולות. מגחך לעצמו פנה אל חברו ושאל אותו: "למה שמת את השלט הזה?" החבר ענה: "אתה יודע כמה פעמים כבר דרכו לי עליו?"

בימי המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב של שנות ה-30', יהודים רבים חסרי כל הגיעו בגלי הגירה ממזרח אירופה וחיפשו עבודה. שניים מהם הסתובבו ברחובות ניו יורק כדי למצוא עבודה מזדמנת. באחד הרחובות הם רואים שלט JOBS ואיכשהו הם מצליחים להבין שזו לשכת עבודה. אומר יענק'ל לחיים: "אתה משכיל יותר, לך תראה במה מדובר". חיים מצליח להגיע לחדר המראיינים, אולם כעבור 10 דקות הוא חוזר לחברו. "נו?!" שואל יענק'ל. עונה לו חיים: "אז ככה... נכנסתי לחדר שבו ישבו שלושה גברים וגברת אחת, והם מיד התחילו לבחון אותי. שאל הגבר הראשון: "?Do you speak english" עשיתי חשבון שאם אגיד 'לא' - יזרקו אותי מיד, אז עשיתי עם הראש למטה-למעלה. אמר השני: "Show us your hands" עשיתי חשבון ש-Hand זה בטח כמו 'האנט' ביידיש, אז הרמתי את היד. אמר השלישי: "Show us your foot" עשיתי חשבון ש-Foot זה כמו 'פוס' ביידיש, אז הרמתי את הרגל". "נו..." דוחק בו יענק'ל בקוצר רוח, "ואז...?" עונה לו חיים: "ואז האישה שאלה: "?Do you smoke" עשיתי חשבון שזה כמו 'שמוק' ביידיש. נראה לי שכאן טעיתי..."

לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון: לקוחה נכבדה, אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית. סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו: ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך. ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה. ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים. ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים. ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה. ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו. ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון. ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!" ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם? אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.