בדיחות בנושא שבת

לכל מי שמצא את עצמו מתווכח עם אישתו, אך יצא מהוויכוח עם יותר סימני שאלה מאשר מסקנות ברורות, מוגש לפניכם המילון המלא לפירוש המושגים בהם משתמשות נשים בוויכוחים. לנשים שביניכן כדאי גם לקרוא, וללמוד כיצד להשתמש במושגים בצורה יעילה ומתוחכמת שתכניע כל בעל מרדן. "טוב": נשים משתמשות במילה זו בשעת וויכוח כאשר הן יודעות בוודאות שהן צודקות, אך כבר נמאס להן לשמוע אותך מתווכח איתן. זה סימן בשבילך לסתום את הפה. "5 דקות": הכוונה היא לחצי שעה. זה שווה ערך ל-5 הדקות שנשארו למשחק הכדורגל שלך או לכמות הזמן שיעבור לפני שאתה מוריד את הזבל, כך שנשים חושבות שזה אומדן הוגן. "כלום": הכול מלבד כלום, ואתה צריך להיזהר יותר מאדם שהולך על קליפות ביצים. כשאישה אומרת "כלום" היא כנראה רוצה להפשיט לך את העור ולשפוך לך את המעיים החוצה. "כלום" מסמן בדרך כלל את תחילתו של ויכוח שאורך "5 דקות" ומסתיים ב"טוב". "תעשה מה שבא לך": זה לא מתן רשות, אלא איום. אם תפרש את זה בטעות כמתן רשות לעשות מעשה שירגיז אותה, התוצאה תהיה שהיא תתעצבן על "כלום", תתווכחו "5 דקות", ובסוף יהיה "טוב". *אנחה רמה*: זו אינה מילה, אבל לעיתים קרובות היא משמשת כביטוי מילולי, ולרוב אינה מובנת ע"י גברים. משמעותה של אנחה שכזו היא שבת זוגך חושבת שאתה אידיוט גמור, ולא ברור לה מדוע היא מבזבזת את הזמן בלהתווכח איתך על "כלום". *אנחה רפה*: שוב, זו אינה מילה, אלא ביטוי מילולי. זהו אחד הדברים המעטים שגברים באמת מבינים. הפירוש הוא שבת זוגך לקחה הפסקה קלה מהוויכוח. ההימור הטוב ביותר שלך באותו הרגע הוא להפסיק לנשום ולא לזוז, בתקווה שההפסקה הזו תימשך כמה שיותר זמן. "הו": המילה הזו מלווה במשפט כלשהו והיא סימן לצרות. לדוגמה: "הו, תן לי את זה" או "הו, ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך". אם היא אומרת "הו" בתחילת המשפט, מומלץ שתרוץ ליציאה הקרובה ביותר. היא תאמר לך שמצבה הוא "טוב" רק לאחר שתסיים לזרוק את הבגדים שלך מבעד לחלון, אבל אל תצפה שהיא תדבר איתך ביומיים הקרובים. "זה בסדר": זהו אחד הביטויים המסוכנים ביותר שאישה מסוגלת לומר לגבר. פירושו שהיא רוצה לחשוב טוב מאוד לפני שהיא מחליטה מהו העונש המגיע לך על "כלום". "זה בסדר" בא ביחד עם "טוב" ובסמיכות להרמת גבות של "תעשה מה שבא לך". "כן, בבקשה": זה לא ביטוי, אלא הצעה. היא מאפשרת לך לספק תירוץ למה שעשית. במילים אחרות, לסבך את עצמך עוד יותר ממה שכבר סיבכת את עצמך. אם הצלחת להתמודד עם ההצהרה הזו בצורה הנכונה, אתה לא אמור לשמוע "זה בסדר". "תודה": היא מודה לך. אל תתעלף ואל תחפש משמעות נסתרת. פשוט ענה ב"אין בעד מה". "תודה רבה": "תודה רבה" שונה מאוד מ-"תודה". אישה תאמר "תודה רבה" כאשר באמת עלית לה על העצבים. בדרך כלל זה ילווה ב*אנחה רמה*, דהיינו שפגעת בה בצורה חמורה. אחרי *אנחה רמה* אל תעיז לשאול אותה מה לא בסדר, כי היא תענה ב-"כלום" שיגרור וויכוח של "5 דקות". "שיהיה": הגרסה הנשית ל-"לך תזד***".

ביום חמישי אבי וכל חבריו למשרד קיבלו את המשכורות שלהם, ובמקום לחזור הביתה לאשתו אבי החליט לצאת למסיבה פרועה עם כל החברה. הם התחילו במסעדה, המשיכו לפאב, משם למסיבה ובסופו של דבר אבי חזר לביתו רק ביום שישי בצהריים. הוא הגיע מבולגן לחלוטין, מסריח מאלכוהול ועם חשבונות מפה ועד מחר במקום עם תלוש משכורת גדול ויפה. אשתו הייתה מאוד מאוד לא מרוצה, ואחרי כמעט שעה שלמה של צעקות וביקרות על ההתנהגות חסרת האחריות של בעלה היא שאלה אותו: "איך אתה היית מרגיש אם פתאום אני הייתי נעלמת בלי הסבר ואתה היית רואה אותי רק יום-יומיים אחר כך?" "זה יהיה בסדר גמור מצדי לא לראות אותך אפילו שבוע שלם!" הוא ענה. ואכן, כבר באותו היום אבי לא ראה יותר את אשתו, וגם לא ביום שבת. יום ראשון הגיע ואבי נשאר בבית ועדיין לא ראה את אשתו... ביום שני הוא עדיין לא ראה את אשתו ובילה כמעט את כל היום לבד במיטה. ביום שלישי אבי עדיין לא ראה את אשתו, אבל הרופא אמר שהנפיחות יורדת מעט בעין שמאל ואבי יהיה מסוגל לראות אותה בצורה מטושטשת מהזווית של העין שלו עד יום רביעי...

כבכל שבת בבוקר, ישבה ליאורה בנינוחות על הספה וקראה עיתון. לפתע הבחינה במודעה על שייט תענוגות מפנק, שעולה 500 שקלים בלבד. "תראה בני" אמרה לבעלה, "יש פה שייט תענוגות הכל כלול רק ב-500 ש"ח! תתחיל לארוז, זה בעוד יומיים!" "אני ממש עסוק השבוע, אולי תצאי לבד? אני אשלם על זה..." ענה. "מעולה, באמת מתאים לי זמן לבד קצת!" ענתה ליאורה והתקשרה להזמין כרטיס. למחרת, המאהבת של בני ניגשה אליו במשרד עם אותה מודעה ואמרה לו: "תראה, יש פה שייט תענוגות הכל כלול רק ב-500 ש"ח. יוצאים?" "אני עסוק השבוע" ענה, "אבל קחי 500 שקלים ותיהני". כך יצא שהמאהבת של בני וגם אשתו, שלא הכירו אחת את השניה, יצאו לאותו השייט באותו היום. כשחזרו, הראתה האישה לבעלה את התמונות שצילמה. להפתעתו, בין התמונות הוא ראה את המאהבת שלו. "מי זו?", שאל בני את אשתו. "זאת חתיכת טיפוס", השיבה "היא הייתה הזנזונת של הספינה, פשוט התחילה עם כל גבר שהיה שם". למחרת, כשראה בני את המאהבת שלו במשרד, ביקש ממנה לראות תמונות מהשייט. בין התמונות, מצא את אשתו ליאורה. "מי זו?", שאל את המאהבת. "אתה לא תאמין", השיבה לו, "איזו אישה מקסימה ונאמנה! כל השייט היתה רק עם בעלה, לא זזה ממנו סנטימטר!"

גבר ואישה ישבו יחדיו במסעדה מפוארת ואכלו מכל טוב. הם צחקקו ופלרטטו, טעמו זה מן המנה של זו והביטו האחד לשנייה בעיניים עם ניצוץ של סקרנות ואהבה בדיוק כמו בדייט הראשון. רוני, המלצרית שלהם, לא יכלה שלא להתרגש מן המראה המלבב ודמיינה כיצד יגיע היום שבו גם היא תזכה באהבה שכזו. לפתע, כאשר היא לקחה הזמנה מן השולחן הסמוך, הבחינה רוני כיצד הגבר מחליק אט אט מן הכיסא מבלי שבת זוגתו שמה לב ומתחיל לזחול על הרצפה באיטיות. "ס.. סליחה.. אדוני..?" אמרה רוני בהיסוס, והאיש מיד הביט בה במבט זעוף, סימן לה להיות בשקט והמשיך לזחול אל עבר פינת המסעדה. רוני פנתה אל האישה בהססנות: "גבירתי?", אך הגברת המשיכה בשלה ואף עסקה בטלפון הנייד שלה מבלי להניד עפעף. כשהגבר הזוחל הגיע לקצה המסעדה הוא נעמד, רץ מהר אל כיוון דלת הכניסה וברח כל עוד נפשו בו. רוני שהייתה מופתעת מן המחזה המשונה רצה מיד אל האישה: "בעלך... הוא ברח! הוא יצא מהמסעדה בלי לשלם! מה הבעיה שלו?!" היא אמרה בבהלה. האישה הרימה את ראשה, הביטה ברוני ואמרה: "אני לא חושבת שהחשבון הוא הבעיה, הבעיה האמיתית היא בעלי האמיתי שהרגע נכנס למסעדה".

אישה נשואה יצאה לסוף שבוע סוער בבית מלון עם המאהב שלה, שבמקרה הוא גם חברו הטוב ביותר של בעלה... השניים בילו ביחד כל הלילה ולא יצאו מחדר המלון אפילו לדקה אחת. למחרת בבוקר, הטלפון של האישה צלצל בשעה מוקדמת והיא קמה מהמיטה כדי לענות. המאהב שנשאר לשכב במיטה, שמע אותה אומרת: "מה נשמע?" "כן אני מאוד שמחה שהתקשרת..." "באמת? זה נשמע מעולה!" "אני שמחה לשמוע שאתה כל כך נהנה..." "מדהים, כל הכבוד" "אוקי, אני אוהבת אותך. ביי ביי!" ולאחר מילים אלו היא ניתקה את השיחה וחזרה לשכב במיטה ליד מאהבה המבולבל. "עם מי יש לך שיחות כאלה ביום שבת ובכזאת שעה מוקדמת בבוקר? הכל בסדר?" שאל הגבר. "זה בסדר" ענתה האישה, "זה רק היה בעלי שהתקשר להגיד לי כמה כיף לו בטיול הג'יפים שהוא עושה איתך..."

בברוקלין, בשכונה יהודית, הוצב ברחוב שוטר שיצר "קשר הדוק" עם גברת כהן, ונהג לערוך אצלה אבזוך (ביקור) יומי דרך קבע. בוקר אחד כשהגיע, אמרה לו ביידיש: "היינט גייט נישט!" (היום לא הולך). לא עזרו בקשותיו ותחנוניו, והיא לא הסכימה אפילו שייגע בה. כשתהה מדוע היא מתרחקת ממנו, ענתה "לא תבין אתה הרי גוי". "תנסי אותי" אמר השוטר, והיא לבסוף הסבירה לו שיום שבת היום ובעלה עלול לחזור כל רגע מבית הכנסת. אמר לה השוטר בשפתה "הוב איך אאידיעה (יש לי רעיון), את תעמדי בדפנסטר (בחלון) ואני אבוא אלייך פין הינטן (מאחור). אם נראה את בעלך חוזר מבית הכנסת, נתפזר". גברת כהן התרצתה וכך עשו. מרוב עינוגים פגעה ידה של גב' כהן בעציץ הפרחים וחופן אדמה ניתז למטה היישר על ראשה של גב' לוי. זו הרימה ראשה וגערה בגב' כהן והזהירה אותה "אם זה יקרה נוך איין מול (עוד פעם) אני אצלצל מיד לפוליציי (לשוטר)!" השיבה לה גב' כהן: "דם פוליציי (השוטר) איך הוב הים אין טוחס..." (המשטרה בתחת שלי...).

כמתנה ליום הולדתו של נועם, אשתו אתי החליטה לצאת קצת מהשגרה ולקחת אותו למועדון חשפנות. נועם היה כה נרגש, סיפר לאתי שזה הדבר שתמיד רצה לעשות ואף פעם לא הרשה לעצמו, והזמין לשניהם מיד מונית אל המועדון. כשהגיעו לדלת הכניסה, בירך השומר את נועם לשלום ואמר: "היי נועם, מה שלומך היום?" אתי הייתה המומה ונתנה מבט תמוה לנועם, "איך הוא מכיר אותך אם לא היית אף פעם במועדון חשפנות?" "זה קובי, אנחנו משחקים כדורגל כל יום שבת במגרש שליד הבית." אתי נרגעה והזוג התיישב לצד שולחן. מלצרית אחת ניגשה אליהם ושאלה את נועם: "אתה רוצה את הבירה הרגילה שלך?" אתי שלחה מבט זועם לנועם ושאלה אותו: "איך היא יודעת איזו בירה אתה שותה?!" "זאת המלצרית הקבועה במועדון שאני הולך אליו עם החברה." אתי מיד יצאה החוצה בסערה בלי לומר מילה, סימנה למונית לעצור לה, נכנסה לתוכה וטרקה את הדלת. נועם נכנס למונית מהצד השני וניסה להסביר בלחץ שהוא נאמן ושהוא לא עשה שום דבר רע. היא צעקה עליו וקיללה עד שהנהג כבר הרגיש צורך להתערב ואמר: "תראי מתוקה אני לא יודע מה הוא עשה לך, אבל רק שתדעי שנועם תמיד מתייחס טוב לבחורות שהוא לוקח מכאן!"

ביום שני בבוקר, התהלך משה הדוור בשכונת נרקיסים לפי סדר החלוקה הקבוע שלו ומסר את הדואר כהרגלו. כשהגיע לשביל הגישה של משפחת טילובסקי, הוא הבחין כי שני הרכבים עדיין נמצאים בחנייה, דבר שאינו אופייני לבני הזוג הדייקנים שיוצאים לעבודה בכל בוקר, באותה השעה. בזמן שמשה תהה לעצמו מה התרחש בבית המשפחה, חיים טילובסקי יצא החוצה וקטע את מחשבתו, כשהוא נושא בידיו ארגז גדול עמוס בבקבוקי בירה ויין ריקים, בדרכו אל פח המיחזור. "וואוו חיים, אתה נראה כמו מישהו שבילה היטב אתמול בלילה" אמר משה הדוור. חיים, שלא הסתיר את העובדה שהוא סובל מכאבים בגופו, השיב: "האמת היא שחגגנו ביום שבת בערב, ואתה עד ברגע זה לפעם הראשונה שהצלחתי לקום מהספה מאז יום ראשון ב-4 בבוקר". חיים נאנח ארוכות והמשיך: "הזמנו 15 זוגות מכל רחבי השכונה לסוף שבוע מהנה, שהפך למעט פראי בהמשך... כולנו היינו כל כך שיכורים, ובסביבות השעה חצות התחלנו לשחק "מי אני"..." משה הדוור, שגילה סקרנות רבה, מיהר ושאל: "איך משחקים מי אני?" "זה פשוט מאוד" ענה חיים, "כל הגברים נכנסים באותה העת לחדר השינה, וכל אחד בתורו יוצא לסלון מכוסה לחלוטין בסדין, מלבד לאיבר מינו שמציץ דרך חור בסדין, ותפקידן של הנשים לזהות מיהו הגבר שמסתתר מאחורי הסדין". משה הדוור צחק ואמר "נשמע כמו כיף גדול, אני מרגיש פספוס גדול שלא הגעתי". "העובדה שלא הגעת היא הדבר הטוב ביותר שהיית יכול לעשות לעצמך" אמר חיים, "השם שלך עלה במשחק 7 פעמים".

בחור אחד מתקשר לאימא הפולנייה שלו אחרי הרבה זמן שלא התקשר אליה. “מה שלומך, לאן נעלמת לי?” שואלת האימא. “הייתי עסוק אימא, ויש לי משהו חשוב לבשר לך.” “נו, מה?” “אני מתחתן… עם אתיופית.” “אההה, נו, יופי ילד שלי, אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך, אז מילא!” “רגע, אבל יש עוד משהו חשוב.” “מה עכשיו?” “ההורים שלה רוצים לבוא אלינו לשישי-שבת, להכיר אתכם.” “נו טוב, שיבואו, מה לעשות. אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך. יהיה בסדר.” “אבל איפה הם יישנו, אימא?” “אהה, אתה והכלה האתיופית שלך תישנו בחדר שלך. ההורים שלה יישנו בחדר שלי ושל אבא ואבא יישן בסלון.” “אימא, ואיפה את תישני?” “אני? עד יום שישי אני כבר אמות…”

רב בקהילה קטנה של יהודים חיפש שידוך לבת הקטנה שלו, ומשום שלא היה לו מבחר גדול במיוחד של יהודים צעירים ורווקים באזור, הוא חיתן אותה עם בנו של הקצב בעיירה השכנה. הבת הקטנה הייתה מורגלת לאיכות חיים גבוהה בבית הרבי של העיירה ולכן אף אחד לא הופתע מכך שהיא התנגדה לשידוך באופן נחרץ, אך לבסוף היא הסכימה והשניים התחתנו בטקס גדול ומרגש. אחרי החתונה, הזוג הצעיר עבר לגור בביתו של הקצב בעיירה השכנה. בסוף השבוע הראשון שלאחר חתונתם, ניגש בן הקצב אל בת הרב ואמר לה: "את יודעת, סבא שלי תמיד אמר לי שזאת מצווה לשכב עם אשתך לפני שאתה הולך לבית הכנסת ביום שישי". משום שהיא לא רצתה לזלזל בכבוד המשפחה של בעלה הטרי ובמסורות שלהם, היא הסכימה. מאוחר יותר באותו הערב בן הקצב פנה לאשתו פעם נוספת ואמר: "את יודעת, סבתא שלי תמיד אמרה לי שאין מצווה גדולה יותר מלשכב עם בן או בת הזוג כדי לציין את כניסת השבת בערב יום שישי". בת הרב אמנם לא הכירה מסורות ומצוות שכאלו, אבל היא הסכימה. בבוקר יום שבת הסתובב הבעל הטרי אל אשתו במיטה ואמר לה: "את יודעת, דודה שלי תמיד אמרה לי שאין מצווה גדולה יותר מלקיים 'עונג שבת' דבר ראשון על הבוקר". גם הפעם בת הרב הסכימה. ביום ראשון הלכה בת הרב לבקר את משפחתה בעיירה השכנה, וכמובן שהדבר הראשון שאימה שאלה אותה זה איך היא מסתדרת עם בעלה החדש. "תראי אימא", היא ענתה לה, "הוא לא חכם, הוא לא עשיר ורוב הזמן יש לו ריח נוראי, אבל החדשות הטובות הן שהוא יהודי שומר מצוות שבא ממשפחה טובה וחכמה!"

כומר אחד התיישב בתא הווידוי, ומיד נכנס לשם בחור צעיר שנראה טרוד וביקש להתוודות. "כמובן, בני", אמר הכומר, "ספר לי, במה חטאת?" "ובכן, אבי", אמר הבחור, "ביום שני הייתי בבית של החברה שלי, ו... היינו שנינו לבד בבית, הבית היה ריק, ו... חטאתי, אבי". "אל דאגה, בני", אמר הכומר, "זה נורמלי לחלוטין שיהיו לך כאלה דחפים ושתרצה לחלוק את תשוקותיך עם בת הזוג שלך. זה בסדר גמור. תאמר שתי תפילות והנפש שלך תהיה נקייה מחטא". אבל, אבי..." המשיך הבחור, "זה לא מסתיים כאן. ביום שלישי הייתי שוב בבית של החברה שלי, אבל היא הלכה לעשות קצת סידורים ונשארתי שם לבד עם אחותה. הבית היה ריק... היינו רק שנינו, ו... חטאתי שוב, אבי". "הו, בני", אמר הכומר, "אתה צריך להיות חזק ולעמוד בפני דחפים שכאלה. שמונה תפילות ינקו את הנפש שלך מחטא". "רגע, אבי..." המשיך הבחור, "זה עדיין לא נגמר. ביום רביעי הלכתי שוב לבית של החברה שלי שוב, אבל כשהגעתי לשם היא עדיין לא הייתה בבית, אז חיכיתי לה. אימא שלה הכניסה אותי לבית ו... היינו שם לבד ורק שנינו ו... חטאתי שוב, אבי!" "אוי, בני", אמר הכומר, "עליך לחשוב טוב טוב על החטאים שלך. חמש עשרה תפילות ינקו את ה..." "ואז..." קטע אותו הבחור, "ביום חמישי הלכתי שוב לבית של החברה שלי, אבל כל המשפחה שלה נסעה לקניות ונשארתי שם לבד עם הדודה שלה. הבית היה ריק לגמרי, היינו שם רק שנינו ו... חטאתי שוב אבי!" "אלוהים אדירים", אמר הכומר, ולא הוסיף עוד מילה. "ויום למחרת, ביום שישי", אמר הבחור, "הלכתי שוב לבית של החברה שלי, אבל כל המשפחה שלה כולל היא נסעה לנופש בסופ"ש והייתה שם רק סבתא שלה. היא הכניסה אותי לבית לשתות קצת מים ו... היינו שם רק שנינו לבד ו..." הכומר לא ענה. "וביום שבת", המשיך הבחור, "הלכתי שוב לבית של החברה שלי ולא היה שם אף אחד חוץ מאבא שלה שחזר מוקדם מהנופש כדי לעבוד. היינו לבד רק שנינו ו..." הבחור בכה ובכה למשך דקה ארוכה, ומאחר שלא שמע שום תגובה מהכומר הוא פשוט יצא בבכי מתא הווידוי. כשהרים לרגע את ראשו הוא ראה את הכומר מטפס על אחד העמודים של הכנסייה. "אבי!" קרא הבחור, "מה אתה עושה שם? אתה לא הקשבת בכלל לחטאים שלי?" "תתרחק ממני! אני לא יורד!" צעק הכומר. "שנינו לבד בכנסייה ריקה לגמרי, אני לא רוצה שתעשה עוד חטאים!"

בבוקר יום שישי אחד, לקח אבא את בנו הקטן לקניות והשניים נכנסו לבית מרקחת כדי לקנות כמה תרופות. בזמן שהם עברו בין מדפי החנות, הבן מצא את עצמו לפתע עומד מול מדף שלם מלא באריזות שונות ומשונות של קונדומים. "אבא, אתה יכול להסביר לי מה הדברים האלה?" שאל הבן הקטן. "הדברים האלה נקראים קונדומים. משתמשים בהם כשגבר ואישה רוצים להראות אחד לשני כמה הם אוהבים זה את זו." "אהההה, שמעתי עליהם בבית הספר. תגיד אבא, למה בקופסה הזאת יש שני קונדומים?" "זה מאוד פשוט, החבילה הזאת מיועדת לנערים צעירים שצריכים קונדום אחד ליום שישי וקונדום אחד ליום שבת." "ולמה בחבילה הזאת יש 6 קונדומים?" "החבילה הזאת מיועדת לגברים רווקים שצריכים 2 קונדומים ליום חמישי, 2 ליום שישי ושניים ליום שבת." "ואוו איזה כיף להם!" התלהב הילד הקטן, "ומה לגבי החבילה הגדולה הזאת עם 12 קונדומים?" "זאת חבילה לגברים נשואים", השיב האבא ונאנח, "אחד לינואר, אחד לפברואר, אחד למרץ..."

בחור אחד נסע לתל אביב לפגישה חשובה מאוד. הוא הסתובב דקות ארוכות בחיפוש אחר חניה אך לא מצא מקום. הוא המשיך לחפש וכבר החל לאחר לפגישה החשובה. מתוך יאוש הוא פנה בתחינה מעלה ואמר "אלוהים, אני יודע שהייתי לא בסדר, אבל אם תמצא לי חנייה אני מבטיח לאכול כשר, לשמור שבת, להניח תפילין וכל שאר המצוות, רק תמצא לי חניה!" לא עובר רגע ורכב יוצא ממקום חנייה מושלם ברחוב של מקום הפגישה. הבחור פונה השמיימה ואומר: "בעצם לא משנה, הסתדרתי לבד..."

אדם מצא עצמו תוהה אם קיום יחסי מין בשבת זהו חטא, משום שלא היה בטוח אם יחסי מין נחשבים כעבודה או כשעשוע. הוא מחליט ללכת ולשאול את הכומר המקומי, אולי יוכל לתת לו את התשובה. לאחר שהגיע והתייעץ, הכומר אומר לו: "בני, לאחר שחיפשתי עבורך בברית החדשה, אני משוכנע כי יחסי מין נחשבים בגדר עבודה, ואינם מותרים ביום קדוש." אך האיש חושב לו: "מה יודע כומר על סקס?" אז הוא מחליט ללכת לכומר פרוטסנטי, שלו מותר להתחתן ולקיים יחסים, ולשאול לדעתו. הוא מתייעץ עם הכומר הפרוטסטנטי, והלה אמר לו כך: "יחסי מין הם עבודה ולכן לא מותר ביום שבת!" מאוכזב מהתשובה, האיש מחפש את הסמכות העליונה, אדם עם גישה לאלפי שנות מסורת וידע או במילים אחרות - רבי. הוא הולך לרבי ושואל את אותה השאלה ששאל את הכמרים. הרב שוקל את השאלה, ואז אומר לו: "בני, יחסי מין הם בהחלט שעשוע ולא עבודה." משתומם האיש: "כיצד אתה כה בטוח כאשר רבים אחרים אמרו לי כי סקס זה עבודה?" ענה לו הרבי בעדינות: "בני, אם סקס היה עבודה, אשתי הייתה משאירה גם את זה לעוזרת."

שאלה: כמה ימים יש בשבוע? תשובה: 6 ימי שישי, שבת אחת. שאלה: מתי פנסיונר הולך למיטה? תשובה: שלוש שעות אחרי שהוא נרדם על הספה. שאלה: כמה פנסיונרים דרושים כדי להחליף נורה? תשובה: רק אחד, אבל זה עלול להימשך כל היום. שאלה: למה פנסיונרים סופרים אגורות? תשובה: הם היחידים שיש להם זמן לזה. שאלה: איך נקרא אדם שנהנה מהעבודה ומסרב לצאת לגמלאות? תשובה: ‏דפוק בראש! שאלה: מדוע פנסיונרים לא כל כך ממהרים לפנות דברים מהבוידעם או המחסן? תשובה: הם יודעים שברגע שיפנו מקום, אחד הילדים הבוגרים שלהם יבקש לאחסן שם כל מיני דברים. שאלה: מדוע אומר הפנסיונר שהוא לא מתגעגע לעבודה, אבל מתגעגע לאנשים שעבד איתם? תשובה: הוא מנומס מכדי לומר את האמת כולה. שאלה: האם אתה ממליץ לחבריך לפרוש לגמלאות? תשובה: מה פתאום, הכבישים עמוסים, בתי הקפה מלאים ומישהו צריך לפרנס אותנו. ואחרון-אחרון חביב: מה אתה עושה כל השבוע? תשובה: מיום ראשון עד חמישי, שום דבר. ביום שישי ושבת אני נח.

צעירה נוצרייה מעיירה קטנה במזרח אירופה הלכה לעבוד בעיר הגדולה אצל משפחה יהודית. אחרי מספר חודשים, כשחזרה לחופשה לכפר שלה, הקרובים שאלו אותה: "איך זה לעבוד אצל היהודים?" היא ענתה: "הם מאוד נחמדים, משלמים תמיד בזמן ונותנים מתנות בחגים. אבל החגים שלהם מאוד משונים! יש להם חג שנקרא שבת שבו הם אוכלים בפינת אוכל ומעשנים בשירותים. יש להם חג שנקרא תשעה באב שבו הם מעשנים בפינת אוכל ואוכלים בשירותים. ויש להם עוד חג שנקרא יום כיפור שבו הם גם מעשנים וגם אוכלים בשירותים."