בדיחות > חיפוש > קצר

בדיחות בנושא קצר

בדיחות בנושא קצר ועוד

כך מוכרים ביטוח חיים עם 100% הצלחה

אדוארד הוא סוכן ביטוח שנשלח ללשכת הגיוס של צבא ארצות הברית על מנת להסביר לחיילים הטריים על זכויותיהם הממשלתיות, ובמיוחד על ביטוח החיים שביכולתם לרכוש. בתוך זמן קצר סמל ג'ורג', שהיה ממונה על אולם ההרצאות, שם לב שכל חייל שנכנס להרצאה של אדוארד מיד חותם על ביטוח חיים! הצלחה כזו של 100% היא דבר שלא קרה מעולם עם אף סוכן ביטוח אחר שהגיע להרצות לחיילים בלשכת הגיוס, ועל כן נראה היה לו שמשהו חשוד בהרצאה של אדוארד. במקום לשאול את אדוארד בנוגע לאחוז הצלחתו הגבוה, סמל ג'ורג' החליט להיכנס לאחת ההרצאות שלו כדי לשמוע את נאום המכירות שהוא עושה. "אם יש לכם ביטוח חיים הממשלה מתחייבת לשלם 200,000 דולר למשפחה שלכם במקרה שבו תיהרגו בשדה הקרב", הוא שמע את אדוארד אומר. "מנגד, אם תצאו לקרב ותיהרגו ללא ביטוח חיים, משפחתכם תקבל אך ורק 6,000 דולר מהממשלה". עד לרגע זה סמל ג'ורג' לא שמע שום מידע חדש שעוד לא הכיר מסוכני ביטוח אחרים שהגיעו ללשכת הגיוס, עד אשר סיכם אדוארד: "את מי אתם חושבים שהממשלה תחליט לשלוח לשדה הקרב קודם?"

הזוג שמתמודד עם הכל ביחד

גבר אחד חזר הביתה לאשתו אחרי יום עבודה במצב רוח מוזר מאוד. כל הערב האישה רואה שבעלה מאוד מתוסכל, כמעט שלא מדבר ושוקע במחשבות בלי להגיב לשום דבר. "קרה משהו מיוחד בעבודה היום?" היא שאלה, אבל הוא רק הניד בראשו והמשיך לשתוק. כעבור זמן קצר הם התיישבו ליד השולחן לאכול ארוחת ערב, אבל הבעל לא אכל כלום אלא רק הזיז את האוכל שלו מצד לצד על הצלחת. "אני אף פעם לא ראיתי אותך ככה" אמרה האישה, "אתה מוכן לספר לי מה קרה? כי אני יודעת בוודאות שקרה משהו..." "לא קרה כלום" ענה הבעל. "אל תגיד לי דברים כאלה מתוק שלי, אני יודעת שאתה משקר, בבקשה תגיד לי מה קרה בעבודה" היא התעקשה. - "זה כלום, באמת, אני לא רוצה להפיל עלייך את הבעיות שלי, זה לא יהיה הוגן." - "מתוק שלי, כשאנחנו התחתנו אמרנו שכבר אין דבר כזה בעיות שלי או שלך. אנחנו שותפים. אנחנו נתמודד עם הכל ביחד. הבעיה שלך היא הבעיה שלי ואני אעמוד לצידך בזמן שאנחנו נתמודד איתה ביחד." - "טוב אם את אומרת את זה ככה… אז אנחנו הסתבכנו בעבודה היום, כי אנחנו הכנסנו את המזכירה שלנו להריון..."

אין שם שיער!

זוג מבוגר שחי במושב אירחו בביתם קרובת משפחה צעירה שהגיע מחו״ל לחופשה בארץ. אחרי שערכה סיור בבית, הבחורה שאלה את בעלת הבית איפה המקלחת, והיא הסבירה לה שאין להם מקלחת בתוך הבית, ושהם מתקלחים באמבטיה שבגינה. הבחורה הייתה קצת נבוכה בגלל הגבר שבבית, ובעלת הבית אמרה לה: ״אל תדאגי, כל ערב הוא יוצא לשחק כדורת עם חברים – תוכלי להיכנס כשהוא ילך״. באותו הערב הגבר אכן יצא לשחק כדורת עם חבריו, והבחורה יצאה החוצה והחלה להתפשט. בעלת הבית ראתה אותה דרך חלון המטבח ולמרבה הפתעתה היא שמה לב שאין לה כלל וכלל שיער ערווה. כשהבעל חזר הביתה היא סיפרה לו על כך, אך הוא לא האמין לה. היא אמרה לו, ״מחר בערב תצא מהבית קצת מוקדם יותר ותסתתר מאחורי הגדר עד שהיא תלך להתקלח – אתה תראה בעצמך!״ ביום שלמחרת הבחורה הצעירה שוב חיכתה שהגבר יצא מהבית, ואחרי שיצא, גם היא יצאה לגינה והחלה להתפשט. בזמן שהתפשטה ניגשה אליה בעלת הבית ושאלה אותה: ״תגידי, את מגלחת שם?״ ״לא,״ ענתה הבחורה, ״אף פעם לא גדל לי שם שיער. למה, לך יש שיער במפשעה?״ האישה אמרה לה, ״הו, כן!״, הורידה את שמלתה והראתה לה בכמה שיער אלוהים בירך אותה. זמן קצר לאחר מכן, כשהבעל חזר הביתה ממשחק הכדורת שלו, שאלה אותו אשתו, ״נו, ראית?״ ״כן,״ הוא ענה לה בעצבים, ״אבל למה היית חייבת להראות גם את שלך?״ ״אויש, אל תהיה כזה,״ אמרה לו אשתו, ״כאילו שלא ראית אותי ככה אף פעם!״ ״אני ראיתי,״ הוא ענה, ״אבל החבר׳ה מהכדורת לא!״

מלך נואש וצייר יהודי חכם

לפני שנים רבות באחת מהממלכות הקטנות של אירופה חי מלך שאהב את אוסף העתיקות שלו יותר מכל דבר אחר בעולם. במשך שנים הוא אסף חפצי אומנות ואוצרות מכל קצוות תבל עד שיום אחד הוא קנה מסוחר סיני זקן אגרטל עוצר נשימה שללא ספק היה "יהלום הכתר" של אוסף העתיקות. המלך אהב את האגרטל הזה כל כך, עד שהוא החליט לצבוע את כל חדרי הארמון שלו בדיוק באותו הגוון כמו פריט האומנות העתיק. הוא פרסם הודעה בכל רחבי הממלכה שהוא ישלם סכום עתק לאדם שיוכל לעשות זאת עבורו, ומהר מאוד הארמון הוצף בציירים, צבעים ואמנים. אף אחד מהם לא הצליח לשחזור במדויק את הגוון העתיק של האגרטל הסיני... אחרי כל ניסיון היה משהו בברק, בעומק, או בעוצמה המדויקת של הצבע על קירות הארמון שפשוט לא תאם את המקור הייחודי. המלך הנואש החליט בסופו של דבר להבטיח לאדם שיצליח להגשים את חלומו לקבל את כס המלכות, ולמחרת נכנס אל הארמון צייר יהודי אשר הצהיר שהוא מסוגל לעשות זאת. התנאי היחיד של הצייר היה שעל כל תושבי הארמון לצאת ממנו למשך חודש שלם בזמן שהוא יעבוד. המלך קצת חשש מפרק הזמן החריג הזה, אבל בסופו של דבר הוא השתכנע. אחרי חודש הוא חזר לארמונו וראה שהצייר היהודי עמד במילה שלו! כל קירות הארמון היו בדיוק באותו הגוון כמו האגרטל העתיק! כעבור זמן קצר הצייר היהודי הומלך לשליט הממלכה והוענקה לו אחוזה רחבת ידיים שתהייה הארמון שלו. אחרי שנים רבות ומוצלחות עבורו ועבור הממלכה, הצייר שהפך למלך החליט שהגיע הזמן להעביר את הכתר לבן שלו. "אבא, אם עכשיו אני עומד להפוך למלך, יש משהו שאני יכול לשאול אותך שתמיד רציתי לדעת?" שאל הבן. "כמובן" ענה אביו. "מה עשית במשך חודש שלם בארמון של המלך הקודם כדי להכין עבורו את הגוון המדויק של האגרטל העתיק שלו?" "האמת היא שבאמת כמעט חודש שלם נסיתי ולא הצלחתי, עד שביום האחרון פתאום ראיתי פחית צבע של הבחור שטיפל בקירות הארמון לפני, אז פשוט החלטתי לצבוע איתה את האגרטל וזהו!"

לקחת כסף לעולם הבא

תימני עשיר וקמצן מאוד הרגיש שימיו קרובים לסופם והחליט להוכיח לעולם שאין אמת בטענה שאי אפשר לקחת את הכסף לקבר. הוא חשב וחשב מה לעשות עד שהחליט על תוכנית וביקש מאשתו לעשות עבורו 2 דברים: למשוך את כל הכסף שלו מהבנק ולהביא אותו אליו יחד עם 2 שקים ענקיים מאריג זהב, שבורכו במים קדושים במיוחד עבורו. האיש מילא את השקים בשטרות עד שהם כבר כמעט ולא נסגרו, והניח אותם בעליית הגג - ממש מעל חדר השינה שלו ומיטתו. "כל מה שאני צריך לעשות עכשיו", הוא חשב לעצמו, "זה לתפוס את השקים הקדושים האלה ברגע שנשמתי תעזוב את גופי ותעלה לגן עדן". זמן קצר לאחר מכן האיש נפטר בשנתו וכעבור מספר שבועות החליטה אלמנתו לעלות לעליית הגג לבדוק האם תוכניתו של בעלה הקמצן עבדה. היא ראתה ששקי הזהב נותרו בדיוק במקום בו הם היו ומיד נאנחה בקול: "אתה עם הרעיונות המטומטמים שלך… אמרתי לך שהיית צריך לשים את הכסף במרתף!"

איך החיים משתנים אחרי 10 שנות נישואים?

גבר אחד הולך ליועץ נישואים ומספר לו כמה כמה יפים היו החיים שלו זמן קצר אחרי החתונה: "כשרק התחתנו היו לי חיים דבש. הייתי חוזר הביתה מהעבודה, אשתי הייתה מביאה לי את הנעליים והכלב היה רץ מצד לצד ונובח. עכשיו, אחרי 10 שנים, המצב התהפך לחלוטין..." "למה אתה מתכוון?" שאל היועץ. השיב הבעל: "עכשיו אני בא הביתה, הכלב לי מביא את הנעליים ואשתי רצה אחרי בכל הבית ונובחת".

המלך, החזאי והחמור

פעם היה מלך שרצה ללכת לדוג, אך לא היה בטוח האם מזג האוויר בממלכה מתאים. קרא המלך לחזאי המלכותי ושאל אותו לגבי מזג האוויר שצפוי לשעות הקרובות. החזאי הבטיח למלך שאין סיכוי לגשם בימים הקרובים. אז המלך יצא לדוג יחד עם אישתו המלכה וכל משרתיהם ומלוויהם. בדרך פגשו באיכר על חמורו. כשראה האיכר את המלך, אמר: "הוד מלכותו, אתה צריך לחזור לארמון תיכף ומיד, אני צופה שתוך זמן קצר יחל לרדת גשם חזק מאוד באזור". המלך ענה לאיכר: "אני מעסיק חזאי בעל השכלה וניסיון שמרוויח שכר גבוה מאוד. הוא נתן לי תחזית שונה ואני סומך עליו ולכן אמשיך בדרכי". וכך המלך והמלכה עשו. זמן קצר לאחר מכן החל לרדת גשם זלעפות. המלך והמלכה היו רטובים לגמרי, והפמליה שלהם גיחכה כשראתה אותם במצב מביש כל כך. המלך לארמון והורה להוציא את החזאי להורג תיכף ומיד. אחר כך הוא זימן את האיכר והציע לו את התפקיד היוקרתי של החזאי המלכותי. האיכר ענה: "הוד מלכותו, האמת היא שאני לא יודע שום דבר על מזג האוויר. כל המידע שלי מגיע מהחמור שלי. אם אני רואה שזנבו מורם, סימן שצפוי יום קיצי ושמשי. אם הוא הוא רוקע ברגליו הקדמיות, נראה שרוח חזקה מתקרבת. ואם אוזנו הימנית של החמור צונחת, זה אומר שבוודאות ירד בקרוב גשם". הקשיב המלך לדבריו והחליט שהפעם יפעל על פי העובדות ולא בהתאם להבטחותיו של חזאי זה או אחר. הוא גירש את האיכר, הזעיק את שר החצר שלו והורה להעסיק את החמור בו במקום. כך החלה מסורת ארוכת שנים של בחירת חמורים ברי מזל לעמדות הבכירות והמשפיעות ביותר בכל מדינה...

גבר הלך לטיפול זוגי – לבד

יוסי הרגיש שהמצב בינו לבין אשתו לא משהו כבר הרבה זמן, לכן יום אחד הוא החליט לאזור אומץ ולקבוע תור לטיפול זוגי. כשהגיע המועד המיוחל, הוא נכנס לחדרה של המטפלת – לבדו. היא הביטה עליו מעט מבולבלת ואמרה, "זה מעט מוזר שהגעת לבד, הטיפול בדרך כלל יעיל יותר כששני בני הזוג מגיעים לשיחה ואני בדרך כלל מתחילה במשחק תפקידים קצר. אם אתה כבר כאן לבד, אני מניחה שנצטרך להעמיד פנים שאשתך כאן. לצורך העניין, אני אגלם אותה ואתה תדבר בדיוק כמו שאתה מדבר איתה". יוסי הזדקף ונע בחוסר נוחות, ונראה שהוא מעט מתוח ולחוץ... "מותק, מה אנחנו עושים כאן? אתה לא מאושר במערכת היחסים שלנו?", שאלה המטפלת בקול קצת גבוה. "הכל בסדר, אני לא מתלונן", הוא השיב. "האם זה קשור לאופן שבו אני מדברת אליך?", היא שאלה. "גם על זה אני לא מתלונן", הוא השיב. "ובכן, האם אני לא מספקת אותך במיטה?" "לא, אני ממש ממש לא מתלונן על זה", השיב יוסי במהירות. המטפלת ראתה שמשחק התפקידים לא הולך לשום מקום, לכן היא יצאה מהדמות ואמרה בתסכול שהיא לא חושבת שהטיפול יצליח בלי הנוכחות של יוסי ובת זוגו. "אני רואה שמאוד קשה לך להיפתח בפני כשאני מעמידה פנים שאני אשתך, אז למה אתה לא מביא אותה איתך?" "כי זה לא יעבוד, רק אני ואת צריכים להיות בטיפול הזה ובלי משחקי תפקידים", הוא השיב. "למה אתה חושב כך?" "כי כשאני מדבר עם אשתי אני לא יכול להתלונן על כלום!"

הפגישה של ישו בגן עדן

בעודו מתהלך בגן עדן יום אחד, ישו שם לב לאיש זקן שנראה לו מוכר מאוד… הוא חשד שהאיש הוא אביו המאמץ יוסף, שאותו הוא לא ראה מאז ימיו על האדמה, והחליט לגשת אליו כדי לנסות לברר בזהירות. "סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר מאוד, היה לך במקרה ילד שם למטה?" "כן" אמר האיש הזקן, "אבל הוא לא היה בני הביולוגי. הוא נולד בדרך נס על ידי ישות של קסם". "מעניין מאוד" המשיך ישו, "ותגיד לי משהו, הילד הזה, הוא היה צריך להתמודד עם פיתויים?" "בטח, בטח… הרבה פעמים. בסך הכל הוא עשה עבודה לא רעה עד ליום שבו הוא מת, אבל הוא חזר לחיים זמן קצר לאחר מכן…" ישו לא האמין למה שהוא שמע, האם הוא סופסוף מצא את אביו בגן עדן? "שאלה אחת אחרונה" הוא אמר לאיש הזקן, "האם אתה במקרה היית נגר?" "כן אני הייתי נגר!" "אבא זה אני, הבן שלך!" הזקן הנרגש החל לנגב דמעות מעינו ושאל את ישו, "פינוקיו, זה באמת אתה???"

איך הצליח אבא לשדך לבנו מיליארדרית?

לאבא אחד נמאס מזה שבנו חי חיי רווקת על חשבון הוריו בגיל מאוחר, והוא החליט שהגיע הזמן למצוא לו שידוך. יום אחד הוא נכנס לחדר של בנו והודיע לו: "אתה כבר לא ילד קטן ואתה כבר צריך למצוא לך אישה ולהקים משפחה. בשבוע הבא אתה תכיר את הבחורה שאני בחרתי לך והיא תהייה אשתך". הבן כמובן החל להתנגד ולצעוק על אביו שאין לו שום זכות להחליט עבורו על נושאים שכאלה, אבל האבא פשוט אמר "היא הבת של ביל גייטס", והבן ההמום מיד הסכים לבחירה של אביו. "אבל תגיד לי רק דבר אחד", שאל הבן, "למה שהבת של ביל גייטס תרצה להתחתן איתי?" "תסמוך עלי, יש לי תוכנית..." אמר האבא. למחרת האבא שלח מייל לביל גייטס בו הוא מבקש את רשותו לחתן בין הילדים שלהם. בשל העובדה שמדובר בהצעה חריגה מאוד האבא קיבל תשובה ישירה ממר גייטס בכבוד ובעצמו, ששאל מדוע עליו להסכים לבקשה ההזויה הזאת. האבא ענה מייל תגובה קצר וענייני "כי הבן שלי הוא הסמנכ"ל של פייסבוק". למרבה ההפתעה ביל גייטס השיב שאם כך בהחלט יש אפשרות לשקול את הזיווג בחיוב... למחרת האבא שלח הודעה למארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, בו הוא מציע לו למנות את בנו לסמנכ"ל של החברה. גם הפעם האבא זכה לתגובה סקפטית ואפילו מזלזלת: "למה שאני ארצה למנות את הבן שלך לסגן שלי?!" שאל צוקרברג המבולבל. האבא פשוט ענה "כי הבן שלי הוא החתן של ביל גייטס". החתונה התקיימה שבוע לאחר מכן, וככה עושים עסקים!

טכנולוגיה מתקדמת

איש עסקים מצליח עמד לסגור עסקה גדולה מאוד עם 2 משקיעים יפניים שהגיעו לארצו במיוחד כדי לחתום על חוזה. כדי להרשים את אורחיו ולשפר את הסיכויים לכך שמעמד חתימת החוזה יעבור בשלום, הוא החליט להזמין את המשקיעים לספא מפנק ביום שלפני הפגישה הרשמית. כדי שלא לפגוע בכבודם של האורחים שלו או להיראות כאדם קמצן, איש העסקים הזמין מקום באחד ממרכזי הבריאות הטובים והיקרים ביותר שהוא הצליח למצוא, שם הקבוצה נהנתה מיום של עיסויים, שחייה, ארוחות מושקעות וטבילות בג'קוזי. בסופו של היום השלושה הסירו את כל בגדיהם ונכנסו לסאונה. לפתע נשמע צפצוף קצר ואחד מהיפניים לחץ על אמת ידו הימנית. "יש לי ביפר מיוחד שמודיע לי על אירועים חשובים מאוד, הוא מחובר לשבב קטן שמושתל ביד שלי, בבקשה תתעלם ממנו" הוא הסביר לאיש העסקים המבולבל. כמה רגעים ספורים לאחר מכן נשמעה סדרה של צלצולים ארוכים, והמשקיע היפני השני הצמיד את כף ידו הימנית לאוזן והחל לדבר. "יש לי טלפון סלולרי מיוחד שהושתל בכף היד שלי כדי שתמיד יוכלו לעדכן אותי במקרי חירום, בבקשה תתעלם ממנו", הוא אמר לאיש העסקים המבולבל לאחר שהוא סיים את השיחה. איש העסקים הרגיש נבוך מאוד מכך שרק הוא לא משתמש בטכנולוגיות מתקדמות שכאלו, ולכן הוא החליט לעשות מעשה. הוא ביקש את סליחתם של אורחיו, לבש חלוק ויצא מהסאונה. כשהוא חזר כעבור כמה דקות והוריד את החלוק שלו, שני המשקיעים היפניים שמו לב לחתיכה ארוכה של נייר טואלט שמתנדנדת בין רגליו. לאחר כמה רגעים של אי נוחות הם החליטו להעיר על כך לאיש העסקים שחייך אליהם ברוגע ואמר: "הנייר הזה? פשוט תתעלמו ממנו, זה סתם פקס ששלחו לי עכשיו..."

למות בחליפה כחולה

גופתו של גבר אחד הובאה לבית הקברות לבושה בחליפה שחורה יוקרתית, והאלמנה של הגבר לא הפסיקה לבכות. הקברן ניגש אל האישה כדי לנחם אותה וניסה להסביר לה שצריך לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים. "לא רק שהוא נפטר, הוא גם תמיד אמר לי שהוא לא רוצה להיקבר בחליפה שחורה אלא במשהו קצת יותר שמח כדי שאנשים לא יהיה עצובים מדי בלוויה שלו," הסבירה האישה המתייפחת. הקברן הבטיח לאישה שהכול יהיה בסדר, ואכן ברגע שהגיע הזמן לטקס של בעלה, האלמנה הטרייה עברה ליד הארון שלו וראתה שהוא לבוש בחליפה כחולה והוא נראה רגוע ומלא שלווה. האישה הנרגשת פנתה אל הקברן ואמרה לו: "אתה לא מבין עד כמה זה חשוב לי מה שעשית, כמה כסף אני חייבת לכם על השירות הזה?" "זה בחינם," הוא ענה לה, "באמת שזה לא היה הרבה עבודה". "אל תהיה צנוע," השיבה האישה "אני בטוחה שזה לא היה קל למצוא את החליפה היפה הזאת ושהיא גם עלתה לא מעט". "אם לומר לך את האמת גברת," ענה הקברן, "לא קניתי את החליפה. זמן קצר לפני שבעלך הגיע לכאן, הגיע גבר אחר עם בערך אותו מבנה גוף שלבש את החליפה הזאת". האישה הייתה קצת מזועזעת מהגילוי, אך המשיכה להתעקש: "ועדיין, להוריד לבעלי את החליפה, להחליף עם החליפה השנייה בצורה יפה כל כך ושהגוף שלו יישאר כל כך טבעי ושלו. זה בטוח הרבה עבודה ומגיע לך פיצוי". "זה באמת נשמע כמו הרבה עבודה" אמר הקברן, "אבל כל מה שעשיתי היה להחליף את הראשים..."

הבוס הקשוח

עורך דין מצליח מעיר קטנה קודם להיות מנהל תיקים בכיר באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר בארה"ב. במשרד הישן שלו היה לעורך הדין מוניטין של מנהל קשוח ואסרטיבי ולכן הוא החליט לשמור על הרושם הזה גם במשרד החדש. זמן קצר לאחר שעורך הדין הגיע ליום העבודה הראשון כמנהל במשרד החדש והמפואר שלו, הוא ראה שאחד מהעובדים החדשים שלו צועד לכיוון המשרד. מיד הרים עורך הדין את הטלפון שלו והחל לצעוק בקולי קולת: "לא! לחלוטין לא! טיפשות שכזאת ממש לא מקובלת עלי ואני מצפה מהעובדים שלי לשמור על רמה גבוהה של מקצועיות, כך שרשלנות שכזו לחלוטין לא מקובלת עלי. לא מעניין אותי מה התירוץ שלו!" העובד נכנס למשרד ועורך הדין סימן לו עם היד לשבת ולהמתין. העובד התיישב וחיכה בסבלנות מספר דקות בזמן שהמנהל החדש שלו יושב וצועק. "העובד הזה חייב להיות אחד האנשים הכי מטומטמים שאי פעם שמעתי עליהם! אני לא מוכן שיהיו בצוות שלי אנשים כאלה, הוא מפוטר ואני לא רוצה לשמוע עוד מילה אחת מיותרת על העסק המביך הזה!". המנהל טרק את הטלפון בחוזקה והתפנה להתייחס לעובד שהתיישב מולו. "אני מאוד מצטער, אבל כפי שאתה יודע אני פשוט לא מוכן לסבול שטויות שכאלו והייתי חייב לטפל בנושא. עובדים צריכים לדעת שלכל טעות שהם עושים יש השלכות חמורות. במה אני יכול לעזור לך?" "אין שום בעיה" ענה העובד, "אני המתמחה החדש שלך ובאתי להתקין לך את קו הטלפון".

בעל ואישה יוצאים למסעדה...

ריב פרץ בין בעל ואישה בזמן נסיעה לארוחת ערב במסעדה. הם רבו כמעט כל הדרך ורגע לפני שהם הגיעו, האישה אמרה לבעל: "יש לך מזל גדול שיש לך אותי, אף אישה נורמלית אחרת לא תרצה אותך!". הבעל המתוסכל החליט להוכיח לאשתו שהיא טועה ולמצוא נשים שיתעניינו בו כבר במהלך ארוחת הערב. המארחת שהובילה אותם לשולחן חייכה אל הבעל בלי סוף, צחקה מהבדיחות שלו ואפילו הציעה לקחת לו את המעיל, אז כמובן שברגע שהיא הלכה הוא פנה אל אשתו עם מבט של ניצחון על הפנים. - "אל תתלהב יותר מדי, זאת בסך הכל העבודה שלה והיא גם נשואה." - "איך את יודעת?" - "כי ראיתי טבעת על האצבע שלה." כעבור זמן קצר הבעל היה צריך ללכת לשירותים, ובדרכו חזרה הוא התנגש בכיסא של אישה שישבה לבדה ליד שולחן סמוך. הוא התנצל, הזמין לה משקה על חשבונו, דיבר איתה כמה רגעים וחזר לשבת עם אשתו. - "רק שתדעי לך, היא הזמינה אותי לשבת לשתות איתה!" - "אל תתלהב יותר מדי, היא כנראה חצי עיוורת." - "איך את יודעת?" - "כי ראיתי אותה נכנסת למסעדה עם מקל נחייה." אחרי כמה דקות ניגשה אל השולחן מלצרית ותוך כדי שהיא לקחה מהזוג את ההזמנה זה היה ברור לעין שהיא נועצת מבטים בבעל ומפלרטטת איתו. "הנה את רואה!" הוא אמר לאשתו אחרי שהמלצרית הלכה, "יש נשים נורמליות שרוצות אותי!" - "אל תהיה אידיוט, יש לה קורונה." - "איך את יודעת?" - "כי אם היא מתעניינת בך אז אין לה חוש טעם!"

יוסי החקלאי באמריקה

ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר. כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד. זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!". יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו. אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב. "מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!" "זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."

האישה שילדה 10 ילדים

אליזבת' הייתה קתולית אדוקה שהתחתנה בגיל יחסית צעיר והולידה 10 ילדים בריאים וחמודים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה. זמן קצר לאחר מכן היא פגשה גבר מבוגר ונאה ובין השניים החלה אהבה ממבט ראשון. לאחר מספר שבועות השניים החליטו להתחתן ולזוג המאושר נולדו 10 ילדים בריאים וחמודים נוספים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון, בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה... במשפחתה של אליזבת' היה אבל גדול, אך חודש ימים לאחר השבעה שוב הייתה להם סיבה למסיבה: חתונה נוספת! אליזבת' ובעלה השלישי התחתנו בטקס גדול עם כל הילדים, הקרובים והחברים, אך למרבה הצער אליזבת' הותקפה על ידי מחלה קשה ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. אחרי הלוויה, הכומר של אליזבת' נעמד ליד ארון הקבורה שלה, מחה דמעה ואמר באנחה: "סופסוף ביחד..." אחד מהאבלים האחרים ששמע אותו שאל את הכומר אם הוא התכוון לאליזבת' ולבעלה הראשון, או לאליזבת' ולבעלה השני. "לא הוא ולא הוא" אמר הכומר, "התכוונתי לרגליים שלה!"

הילד התמים שרצה לגלות את העולם...

אם וילדה הקטן טסו לטיול בניו יורק ומיד לאחר שהם נחתו בשדה התעופה בעיר, הם לקחו מונית עם נהג ישראלי לשעבר שלקח אותם אל בית המלון שלהם. כל הדרך הילד קצר הרוח הטריד את אימו בשאלות: "מתי מגיעים?" "למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?" "למה יש פה כל כך הרבה פקקים?" וכדומה. בשלב מסוים נהג המונית מסתובב אל האם שמנסה להרגיע את בנה, וגוער בה: "גברת, תפסיקי כבר את כל הדיבורים של הילד, זה מפריע לי להתרכז בנהיגה". לפתע, חולפת המונית על פני קבוצה של נערות ליווי שעמדו בפינת אחד מהרחובות הקטנים של העיר. הילד מביט בנערות העובדות דרך חלון הרכב כמשתאה, לא מאמין למראה עיניו. "אימא, מה כל הבנות האלו עושות כאן?" הוא שואל. האם מסמיקה למשמע השאלה, חושבת לרגע, ועונה במבוכה: "הן כולן מחכות לבעלים שלהן שעובדים כאן, שיסיימו את העבודה". "אז למה הן לבושות ככה, אימא?" מקשה הילד. האם מנסה להמשיך ולגונן על תמימותו של בנה, ועונה: "כי ככה הן מכבדות את הבעלים שלהן בסוף היום". באותו רגע מסתובב אליהם נהג המונית, כולו נזעם, וצועק: "גברת, חלאס כבר לשקר ככה לילד – אלו זונות, והן שוכבות עם גברים זרים תמורת כסף!" עיניו של הילד הקטן נפערו לרווחה והוא פונה אל אימו: "זה נכון מה שהוא אומר, אימא?" האם מביטה בזעם אל הנהג ומסננת מבין שפתיה: "כן חמוד, אני מצטערת". הילד ההמום מתכווץ אל תוך מושבו, וממשיך לבהות בנערות הליווי מבעד לחלון השקוף. מקץ שתי דקות של מחשבה הוא שואל את האם: "תגידי אימא, לבנות האלו ששוכבות עם גברים זרים, נולדים ילדים?" "כן, מתוק, זה קורה" עונה האם. "ומה קורה עם הילדים האלו, אימא? מה הם עושים בחיים?" שואל הילד. האם מישירה מבט אל בנה הקטן ואומרת בקול: "בדרך כלל חמוד שלי, הם הופכים לנהגי מוניות בניו יורק".

גברים הם כמו...

לכל אותם גברים שאומרים: "למה לקנות פרה אם אפשר לקבל חלב בחינם?", הנה לכם עדכון קטן: 80% מהנשים בימינו מתנגדות לנישואין. למה? מאחר שנשים מבינות שאין צורך לקנות עגל שלם בשביל לקבל נקניקיה קטנה. למעשה, גברים הם כמו.. 1. גברים הם כמו חומר משלשל. הם גורמים לכל הרע לצאת ממך. 2. גברים הם כמו בננות. ככל שהם מתבגרים ככה הם פחות קשים. 3. גברים הם כמו מזג האוויר. לא ניתן לעשות דבר כדי לשנות אותם. 4. גברים הם כמו בלנדר. צריך אחד כזה, אבל אף אחד לא בטוח למה. 5. גברים הם כמו חטיפי שוקולד. מתוקים מתוקים, אבל יגיעו ישר לירכיים שלך. 6. גברים הם כמו פרסומות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים. 7. גברים הם כמו אג"ח ממשלתיות. לוקח להם כל כך הרבה זמן להבשיל. 8. גברים הם כמו מסקרה. הם בדרך כלל בורחים עם הבעת הרגש הראשונה. 9. גברים הם כמו פופקורן. הם מספקים אותך, אבל רק לזמן קצר. 10. גברים הם כמו סופת שלגים. אי אפשר לדעת מתי יגיעו, כמה סנטימטר תקבלי וכמה זמן זה ימשך. 11. גברים הם כמו חנייה. כל הטובים תפוסים ואלה שפנויים יוציאו אותך עם קנס.

מתאבק שניצח בזכות מהלך לא צפוי

קרב היאבקות חשוב בין אלוף הארץ לבין סגנו , עמד להיערך בזירת היאבקות הומת אדם. רגע לפני תחילת הקרב, ישבו הטוען לכתר ומאמנו בחדר ההלבשה ושוחחו ביניהם. המאמן אמר: "אני אומר לך עוד פעם את מה שאמרתי לך כבר אלף פעמים: לא משנה מה קורה, אל תיתן לו לעשות עליך את אחיזת הבייגלה! אף אחד עוד לא הצליח להשתחרר ממנה!" המתאבק הנהן בראשו בהסכמה, קם מן המקום והחל להתאמן על תנועותיו תוך כדי שהוא קורא: "אני לא אתן לו לעשות עליי את הבייגלה, המאמן!". "טוב מאוד!" קרא לעברו חזרה המאמן, "תזכור: אל תיתן לו שום צ'אנס לעשות את הבייגלה!" האורות סביב הזירה נדלקו, הקהל שאג בהתלהבות ושני המתאבקים נכנסו לתוך הזירה, לקול הכרוז שהציג אותם ותשועות הקהל. רגע לפני שהקרב התחיל, הסגן נעמד בפינת הזירה וקיבל תזכורת אחרונה מן המאמן שלו: "אל תשכח – אסור לך לתת לו לעשות עליך את הבייגלה, שמעת?". המתמודד הנהן בראשו בחיוב והתקדם לעבר מרכז הזירה. הפעמון צלצל – והקרב החל! שני המתמודדים החלו להתאבק זה מול זה, הגופים התנגשו והתערבלו במלוא הכוח, הקהל געש, שאג והריע. תוך רגעים קצרים המתאבקים מצאו עצמם מתגוששים זה עם זה על רצפת הזירה. לפתע שם לב מאמנו של הסגן לתנועה מהירה שעושה האלוף. "הבייגלה..." לחש לעצמו בייאוש, אחז במגבת והתכוון לזרוק אותה לכיוון הזירה כדי להכריז על כניעה – הוא ידע שלמתאבק שלו אין שום סיכוי. "3...2..." החל שופט הקרב לספור לאחור. לפתע, נשמעה צרחה מחרישת אוזניים ממרכז הזירה. שני המתאבקים נפרדו בתנועה מהירה זה מזה, חזרו להתגושש לעוד רגע קצר, ולפני שמישהו בכלל שם לב – הסגן ריתק את האלוף לרצפה. "3...2...1..." ספר השופט, ואז הניף את ידו של הסגן והכריז עליו כאלוף החדש. פיו של מאמנו של הסגן, שהפך ברגע אחד לאלוף הארץ, נשמט אל הרצפה, כשידו עדיין אוחזת במגבת שהתכוון לזרוק פנימה. הוא עמד לצד הזירה נדהם והמום, לא מסוגל לזוז. האלוף החדש נישא אל חדר ההלבשה על ידי אוהדיו החוגגים, והמאמן אחריו. כשהם ניצבו זה מול זה, צעק המאמן אל עבר המתאבק בחיוך גדול: "מדהים אתה! איך עשית את זה??? אף אחד לא הצליח להשתחרר מהבייגלה אף פעם!" ענה לו האלוף החדש: "אני יודע שהזהרת אותי מהבייגלה אלף פעם... אבל מה יכולתי לעשות? הוא היה ממש טוב. לפני שבכלל הבנתי מה קורה, שמעתי את הספירה ולא יכולתי לזוז". "אז מה עשית?" שאל המאמן. השיב המתאבק: "באותו רגע הסתכלתי למעלה וראיתי מפשעה ממש מול הפנים שלי. קלטתי שאין לי מה להפסיד, אז פשוט נשכתי אותה הכי חזק שיכולתי... אתה לא מאמין כמה כוח אתה יכול לקבל רק מלנשוך את האשכים של עצמך!"

איך מקבלים קידום במגזר הציבורי?

ראש המוסד לביטוח לאומי יצא לגמלאות וכעת שר העבודה והרווחה נאלץ למצוא לו מחליף. הוא הצליח לצמצם את האפשרויות שלו ל-3 פקידים שקיבלו המלצות חמות מאוד, אך רק אחד מהם יכול לקבל את הקידום ולכן השר החליט לערוך ראיונות אישיים עם כל אחד מהם כדי למצוא את האדם המתאים לתפקיד. השר קרא לפקיד הראשון אל משרדו כדי לערוך ראיון קצר והתחיל להסביר לו את מהלך השיחה: "כפי שאתה יודע, אנחנו מחפשים מחליף לתפקיד ראש המוסד לביטוח לאומי וכדי לראות אם אתה מתאים אני רוצה לשאול אותך שאלה מקצועית חשובה - מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%." הפקיד חשב לרגע ואז אמר, "דבר ראשון, כדי לאזן את הקופות שלנו אני אתחיל בקיצוץ הוצאות הארגון ואצמצם את כל השירותים הלא חיוניים שלנו..." "טוב די זה מספיק", אמר השר, "אני מצטער אבל אתה לא מתאים לתפקיד. צא החוצה וקרא בבקשה למועמד השני." כשהפקיד השני נכנס למשרד, השר שאל אותו את אותה השאלה. "קודם כל צריך לעשות רפורמה מקיפה בארגון ולשנות את כל שיטת העבודה המיושנת שלנו..." החל הפקיד השני לענות, אבל גם הפעם השר קטע אותו באמצע דבריו, הודיע לו שהוא לא מתאים לעבודה וביקש ממנו לצאת מהמשרד ולהכניס את המועמד השלישי. לאחר שהפקיד השלישי נכנס השר הפנה אליו את אותה השאלה: "מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%?" "זה קל מאוד, קודם כל אני אעלה את דמי הביטוח ב-30% ואחרי שנה-שנתיים אפשר יהיה להוריד אותם ב-20% בלי בעיה", השיב הפקיד השלישי, וכבר קיבל את תג העבודה החדש שלו...

השרירן והבלונדינית

יעקב השרירן, שעוסק כבר שנים רבות בפיתוח גוף, התחיל לצאת לאחרונה עם רונה הבלונדינית. הדברים התקדמו טוב בין השניים, וכבר אחרי הדייט הרביעי שלהם רונה הייתה מוכנה "לקחת את העניינים קדימה". אז הם הגיעו יחד לדירה שלה אחרי ארוחת ערב נחמדה בחוץ, ואיך שהם נכנסו לבית היא הם החלו להתנשק בלהט, להתקדם לכיוון המיטה ולפשוט את בגדיהם. יעקב הוריד את חולצתו, רונה הנלהבת אמרה: "וואו איזה חזה שרירי יש לך!" ויעקב המוחמא ענה לה, "כן בובה, 100 קילו של דינמיט אני!" והשניים המשיכו להתגפף. יעקב התחיל להוריד אט אט את מכנסיו, נותר רק עם תחתונים, ורונה שלא יכלה לעצור את התלהבותה קראה, "וואו איזה שוקיים מפוסלות יש לך!", ויעקב השיב לה שוב, "כן בובה, 100 קילו של דינמיט אני!" השניים כבר היו ממש בתוך העניין, ידיהם לופתות האחת את השנייה והעניינים התלהטו לגמרי. רונה פשטה בגדיה לחלוטין, יעקב הפשיל את תחתוניו, רונה הגניבה מבט מהיר מטה... ופתאום קפצה מן המיטה בבהלה, כיסתה עצמה בשמיכה ובצרחה חדה רצה החוצה מן החדר. יעקב המופתע מיהר לשים את בגדיו עליו ולבוא אחריה. כשהוא תפס אותה בסלון, כולה נפחדת ונסערת, הוא אמר לה, "היי בובה לאן ברחת? מה קרה?" אז רונה הנסערת ענתה לו בתדהמה, "מה לאן? עם כל כך הרבה דינמיט עליך, לא יכולתי שלא לברוח כשראיתי כמה הפתיל קצר!"

לכלב שלי קוראים "סקס"

מרבית האנשים יעדיפו לקרוא לכלב שלהם בשמות כמו 'רוקי' או 'רקסי', אבל אני קראתי לכלב שלי 'סקס', וזה עשה לי לא מעט צרות בחיים. זה הסיפור שלי: יום אחד הלכתי לעשות רישיון לכלב שלי, ניגשתי לאיש מאחורי החלון הקטן ואמרתי: "אני רוצה לעשות רישיון לסקס." "גם אני", הוא ענה. "לא, אני מדבר על חיה פרוותית שאני מגדל." "זה לא משנה איך היא נראית, אתה נראה מספיק מאושר איתה." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס היה אצלי מאז שהייתי מאוד צעיר." "בטח היית בחור פרוע." אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אבל בכל זאת הצלחתי להשיג רישיון לכלב. תוך זמן קצר אחרי כן התחתנתי עם בחורה יפיפייה, ובירח הדבש שלנו נסענו למלון שקט, והבאתי איתי את הכלב כיוון שאף אחד לא רצה לשמור עליו בזמן שנעדרנו. מאר שידעתי שהכלב יהיה בחדר ויגרום לאי נוחות לי ולאישתי, אמרתי למנהל, "אפשר לקבל חדר נוסף לסקס?" המנהל ענה: "אני נותן לך את המילה שלי אדוני. כל החדרים שלנו מתאימים לסקס." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס לא נותן לי ולאישתי לישון כל הלילה." "גם לי! זה אמור להיות כך!" אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אבל בכל זאת השגתי חדר נוסף לכלב. לאחר שנה שמתי לב שנערכת תערוכת כלבים בעיר. כמובן שהייתי מאוד גאה בסקס ולכן רצתי עם סקס להירשם לתחרות. "סליחה, אני יכול לקבל ביתן תצוגה לסקס?" "אני מצטער אדוני, אך אני לא יכול להרשות זאת." "בבקשה, אני רוצה להראות את הסקס שלי בטלוויזיה ולכל הקהל שכאן." "אני נורא מצטער, אבל אני לא חושב שנוכל למלא את בקשתך." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס מאוד נחמד." "ובכן, אני מודע לכך אבל עדיין לא נוכל להרשות זאת, במיוחד לא בטלוויזיה." אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, מאוכזב וממורמר לקחתי את הכלב הביתה בזמן שתערוכת הכלבים נמשכה. לאחר מספר שנים התעייפתי מלגור עם אישתי, ויום אחד החלטנו להתגרש. כשהיינו בבית המשפט ורבנו על המשמורת על הכלב. אמרתי לשופט: "כבוד השופט, אני רוצה לקבל את הסקס שלי." "עכשיו? ממש עכשיו? אבל זה בית משפט." "לא! לא! אתה לא מבין! היה לי סקס עוד לפני החתונה." "גם לי." "אתה לא מבין, בבקשה, אני רוצה סקס עד כמה שאוכל." "אני מצטער, אני לא יכול לעשות כלום בנידון…" אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אך לבסוף הייתי די שמח מכך שקיבלתי משמורת על הכלב. עברתי לחיות לבד בדירה קטנה, שם הייתי צריך לטייל עם הכלב לעתים קרובות, כיוון שסקס לא אהב מקומות קטנים. יום אחד בזמן שהזמנתי המבורגר, סקס חטף לי אותו וברח עם הרצועה. שכחתי לשלם ורצתי אחריו, כל היום אל תוך הלילה רק חיפשתי אותו ברחובות העיר ובסמטאות חשוכות. בסמטה אחת ניגש אליי שוטר ושאל: "סליחה אדוני, אבל מה אתה עושה בסמטה הזאת בארבע בבוקר?" "שלום אדוני השוטר. אני לא עשיתי שום דבר מיוחד, רק חיפשתי סקס." אני לא הבנתי אותו, והוא לא אותי, והמשפט שלי מתקיים ביום רביעי הבא.

איפה היית?!

אישה ביקשה מבעלה לגשת לחנות ולקנות לה סיגריות, אך החנות הייתה סגורה. לכן הוא החליט לנסות במכונה למכירת סיגריות שהייתה בפאב הסמוך. בפאב, ליד מכונת הסיגריות, ישבה אישה יפהפייה. הוא התחיל לשוחח איתה, דבר אחד הוביל לדבר שני, ותוך זמן קצר היו שניהם בדירתה של האישה. בשלוש לפנות בוקר הסתכל הגבר על השעון ונבהל. "וואוו. כל כך מאוחר," אמר, "יש לך טלק בבית?". היא הגישה לו קופסא עם טלק והוא מרח היטב את ידיו באבקה. אשתו חיכתה לו בפתח הבית ובחמת זעם שאלה: "איפה לעזאזל היית?" "תראי, חמודה," הוא אמר, "החנות הייתה סגורה, אז הלכתי לקנות סיגריות מהמכונה בפאב וישבה שם אישה יפהפייה אחת. שתינו קצת ואז היא הזמינה אותי אליה הביתה וכל השעות האלה בילינו יחד במיטתה". "באמת?!" שאלה האישה, "הראה לי את הידיים שלך". היא הסתכלה בידיו מכוסות האבקה ואמרה: "שקרן! עוד פעם הלכת לבאולינג!!!"

3 גברים מדברים על הנשים שלהם...

אמריקאי, אנגלי וישראלי שעובד בחברת החשמל נפגשים ומדברים על נשותיהם. אומר האמריקאי: "כשהיא רוכבת על סוס הרגליים שלה נוגעות ברצפה, וזה לא שהסוס נמוך, כמו שרגליה ארוכות". הבריטי אומר: "כשאני מחבק אותה אני מצליח להקיף את כולה ביד אחת, וזה לא שהיד שלי ארוכה כמו שהמותניים שלה צרות". הישראלי אומר: "כשאני יוצא בבוקר לעבודה אני נותן לאשתי צביטה בתחת וכשאני חוזר מהעבודה התחת שלה עדיין רוטט! וזה לא שיש לה תחת גדול כמו שיום העבודה שלי קצר".

הרשת היהודית

בוקר אחד מתקשר הנשיא האמריקאי לראש הסי.איי.איי ושואל אותו: "איך תמיד קורה שהיהודים יודעים הכל לפנינו?" עונה ראש הסי.איי.איי: "יש ליהודים את הביטוי: וואס הרצך?" שואל הנשיא: "מה זה?" "ובכן אדוני הנשיא" עונה ראש הסי.איי.איי, "זה ביטוי ביידיש שבגדול אומר: "מה קורה?" היהודים פשוט שואלים אותו אחד את השני ואז אוטומטית יודעים הכל". הנשיא מחליט ללכת בתחפושת כדי לברר אם זה באמת נכון. הוא מתלבש כמו יהודי אורתודוקסי, לובש את הכובע השחור המסורתי, עוטה זקן מזויף ומעיל שחור ארוך. הוא טס בחשאי במטוס נוסעים לניו-יורק, עולה על מונית תמימה, ויורד ממנה ב"קראון הייטס", השכונה הכי יהודית בברוקלין. תוך זמן קצר עובר לידו יהודי זקן קטן. הנשיא עוצר אותו ולוחש: "וואס הרצך?" הזקן לוחש חזרה: "הנשיא השמוק הגיע לברוקלין..."

בדיחות לחנוכה

חם לי קר לי: זוג נשוי שחווה בעיות בחיי המין

לאחר בדיקה מקיפה אומר הרופא למטופל שלו: "נראה שהבריאות שלך במצב טוב. האם יש לך אי אלו דאגות רפואיות שהיית רוצה להתייעץ איתי לגביהן?" "למעשה יש לי!" עונה המטופל. "אחרי שאשתי ואני מקיימים יחסי מין אני בדרך כלל מקורר ומצונן, אבל אחרי שאנו מקיימים יחסי מין בפעם השנייה, אני בדרך כלל דביק ומזיע - מדוע לדעתך זה קורה?" הרופא משתומם מהתופעה, ומבטיח לבדוק את העניין. זמן קצר לאחר מכן, אותו הרופא מבצע בדיקה מקיפה גם לאשתו של המטופל. "הכל נראה בסדר גמור" הוא אומר לה, "האם יש לך אי אלו דאגות רפואיות שהיית רוצה להתייעץ איתי לגביהן?" האישה מהרהרת מספר שניות ואז עונה נחרצות: "לא, אין לי שאלות או דאגות". "את בטוחה?" מופתע הרופא, "בעלך ציין בעיה יוצאת דופן שמתרחשת בחדר המיטות. לטענתו, אחרי שאתם מקיימים יחסי מין פעם אחת הוא מרגיש מקורר ומצונן ואחרי הפעם השנייה הוא מזיע. האם יש לך מושג על מה הוא מדבר?" "אוי, זקן משוגע..." פוטרת האישה בכעס "זה בגלל שהפעם הראשונה היא בדרך כלל בינואר והפעם השנייה היא באוגוסט!"

למה זקן העיירה הפסיק להתפלל?

במשך כל 30 השנים שבהן הוא היה החזן בבית הכנסת של עירו, שמואל תמיד היה רואה את אליהו הזקן יושב ומתפלל במקומו הקבוע בכל יום. אך זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-95, אליהו הפסיק להגיע לבית הכנסת... שמואל חשב בהתחלה שמדובר באירוע זניח, שכן מדובר באדם מבוגר מאוד, אך ככל שהימים עברו הוא הפך ליותר ויותר מודאג עד שיום אחד הוא החליט ללכת לביתו של אליהו ולדרוש בשלומו. למרבה הפתעתו של שמואל, כשהוא הגיע לביתו של אליהו היה זה הזקן בכבודו ובעצמו שפתח לו את הדלת כשחיוך גדול על פניו. לאחר חילופי דברים קלים, שאל אותו שמואל: "אמור לי אליהו, אין מאמין אדוק יותר ממך בקהילתנו, במשך 30 שנה ראיתי אותך בבית הכנסת כמעט מדי יום וכעת אתה נעלמת מבלי להגיד מילה. מדוע אינך מגיע יותר להתפלל איתנו?". אליהו הזקן הנמיך את טון הדיבור שלו וסימן לשמואל להתקרב אליו, "אני אסביר לך בדיוק מה קרה..." הוא אמר לו. "כשהגעתי לגיל 85 ציפיתי שאלקח אל השמיים בכל יום, אך למרות זאת המשכתי להגיע לבית הכנסת במקום להישאר בבית ולנוח כדי להבטיח את יחסיי הטובים עם בורא עולם. בגיל 90 הבנתי שכנראה זכיתי בחסדו, והמשכתי להגיע לבית הכנסת כדי להודות לו אך המשכתי לצפות למותי בכל יום. לפני כמה ימים, כשהגעתי לגיל 95, הבנתי שיושב במרומים כנראה קצת עסוק, ואין לו זמן לקבל את תודתי או לאסוף אותי לחיקו". "אני לא מבין מה הבעיה" אמר שמואל המבולבל, "אתה זכית לאריכות ימים וזה נראה שאתה בריא כשור למרות גילך המופלג, אז למה לא להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהגיד ליושב במרומים תודה?". "תראה..." אמר אליהו, "בשל גילי המתקדם אני מצפה למותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם הקב"ה שכח אותי אני לא בדיוק להוט להזכיר לו...".

האישה הזו בסך הכול ביקשה עצה מחבר קרוב

מכתב שכתבה אישה לחבר קרוב: "חיים היקר, אני מקווה שתוכל לעזור לי. לפני מספר ימים, יצאתי לעבודה והשארתי את בעלי לבד בבית, כשהוא יושב מול הטלוויזיה. כקילומטר אחרי שהתחלתי את הנסיעה, המכונית החלה לעשות רעשים מוזרים ואז שבקה חיים. נאלצתי לחזור ברגל הביתה כדי לבקש עזרה מבעלי. כשהגעתי הביתה, לא יכולתי להאמין! מצאתי אותו בחדר השינה עם הבת של השכנה! אני בת 32 והוא בן 34 והבת של השכנה רק בת 19! אנחנו נשואים כבר 10 שנים ומעולם לא היו ביננו בעיות או מריבות. כשהתעמתתי איתו, הוא נשבר והודה שהם מנהלים רומן כבר חצי שנה ושהוא לא מעוניין בייעוץ זוגי. הלב שלי נשבר לרסיסים ואני לא יודעת מה לעשות. זקוקה לעצה דחופה. האם תוכל לעזור לי? תודה מראש, חגית" בתגובה השיב החבר: "חגית היקרה, מצב שבו המכונית, זמן קצר לאחר ההתנעה, מגמגמת ואז בבת-אחת נתקעת, יכול לנבוע ממספר אפשרויות, הקשורות לליקויים במנוע. התחילי בבדיקת פסולת בצינורית הדלק, לאחר מכן בצעי בדיקה בצינורות היניקה, כמו כן חשוב שתשללי את האפשרות כי מדובר בקצר חשמלי. אם הבדיקות הללו לא מועילות, ייתכן מאוד וצינורית הדלק עצמה לא תקינה, מה שמונע זרימה תקינה של דלק אל המנוע. אני מקווה שזה עוזר. שלך, חיים"

מה הזוג הזה יגלה בירח הדבש?

בחור פוגש בחורה יפה ומיד מתאהב בה. הוא פונה לבחורה ומציע לה להתחתן איתו. הבחורה צוחקת ואומרת לו 'הרי נפגשנו לפני כרבע שעה וכבר אתה רוצה להתחתן? אנחנו לא מכירים אחד את השני!' אומר לה הבחור 'נכיר אחרי החתונה'... לאחר שכנוע קצר, נענית הבחורה והם מתחתנים. במהלך ירח הדבש, שניהם שוכבים ליד הבריכה ופתאום קם הבעל, עולה למקפצה הגבוהה, וקופץ. תוך כדי קפיצה הוא מבצע בורג כפול ושני 'פליפ פלופ'. האישה מסתכלת עליו בתדהמה... אומר הבעל לאישה: "הייתי אלוף אולימפי בקפיצה אומנותית, את רואה? לאט לאט אנחנו מכירים". לאחר כמה דקות קופצת האישה למים ומבצעת 30 בריכות במהירות מדהימה, אחר כך היא יוצאת מהמים וחוזרת לבעלה. הבעל שואל "גם את אלופה אולימפית לשעבר?" עונה האישה "לא, אני הייתי זונה בוונציה ועבדתי בשני צידי התעלה. אתה רואה? לאט לאט אנחנו מכירים!"

כדורגל בגן עדן

ג'ו וסאם היו זוג חברים בני 92, שכל חייהם היו החברים הכי טובים. סאם גסס, וג'ו היה בא לבקר אותו כל יום. "סאם" אמר ג'ו, "אתה יודע כמה אהבנו לשחק כדורגל שהיינו צעירים, ואפילו שיחקנו ביחד בליגה. סאם, אתה חייב לעשות לי טובה אחת. כשתגיע לגן עדן, ואני יודע שאתה תגיע לגן עדן, איכשהו אתה חייב ליידע אותי אם יש כדורגל בגן עדן". סאם הסתכל על ג'ו ואמר: "ג'ו, היית החבר הכי טוב שלי במשך כל חיי. אם זה יהיה אפשרי, אני אעשה את זה בשבילך". וזמן קצר לאחר מכן עצם את עיניו ומת. בחצות, מספר לילות לאחר מכן התעורר ג'ו משנתו לשמע קול חלש שקורא לו, "ג'ו... ג'ו..." "מי זה??" שאל ג'ו תוך כדי שהוא מתיישב על המיטה. "מי אתה??" "ג'ו, זה אני, סאם" "נו באמת. אתה לא סאם. סאם מת לפני כמה ימים" "אני אומר לך", התעקש הקול. "זה אני, סאם!" "סאם? זה אתה? איפה אתה?" "אני בגן עדן" אמר סאם, "ואני חייב לספר לך, יש לי הרבה חדשות טובות וקצת חדשות רעות" "אז תתחיל עם הטובות" "החדשות הטובות הן," אמר סאם "יש כדורגל בגן עדן. יותר מזה, כל החברים ששיחקו איתנו ונפטרו כבר משחקים שם. ויותר מזה, אנחנו שוב צעירים וחזקים. ועוד יותר טוב מזה, כל הזמן אביב פה ואין גשם או קור. והדבר הכי טוב, אנחנו יכולים לשחק כדורגל כמה שאנחנו רוצים, ואנחנו לא מתעייפים אף פעם!" "באמת?" התפעל ג'ו, "זה מעולה!! הרבה מעבר לציפיות שלי! אבל מה החדשות הרעות?" "אתה השוער ביום שלישי!"

ביולוג, כימאי וסטטיסטיקאי יצאו לצוד

ביולוג, כימאי וסטטיסטיקאי יצאו יחד לצוד ביער. הם הסתובבו במשך פרק זמן לא קצר, עד שלבסוף איתרו דוב גדול. הביולוג החליט לתפוס פיקוד, דרך את נשקו, כיוון היטב וירה, אך הקליע שלו החמיץ את הדוב ב-20 ס"מ ימינה. הכימאי ניסה לכפר על כישלונו של הביולוג, דרך את נשקו, כיוון היטב וירה, אך הקליע שלו החמיץ את הדוב ב-20 ס"מ שמאלה. הסטטיסטיקאי חשב לשנייה, חייך חיוך גדול וצעק: "יש! פגענו בו!"

בעל מסעדה נדיב שזכה להפתעה מיוחדת

לאחר שטרח במשך חודשים ארוכים, בני הקים סופסוף את המסעדה שחלם עליה כל חייו עם מנות מיוחדות שלא הוגשו בשום מקום אחר. לאחר זמן קצר מאוד המסעדה התחילה להתמלא בכל ערב והפכה לשם דבר בכל רחבי הארץ. יום אחד נכנס רב מכובד למסעדה, התיישב והזמין את אחת ממנות הדגל האהובות בתפריט. בני שירת את הרב באופן אישי, ולאחר שסיים שזה סיים את הסעודה, בני ניגש כדי ללחוץ את ידו. כשהרב שלח את ידו לכיסו, בני אמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות לעם לשרת אותך. אני מתעקש". הרב ענה: "תודה לך איש יקר, מאחל לך שתצליח בכל צעד שלך". בני המחויך פנה למטבח וסיים את עבודתו. למחרת כשהגיע למסעדה, בני ראה קופסה עם 10 ספרי תורה מהודרים ומכתב תודה אישי מהרב. המחווה ריגשה את בני והוא החליט שעליו להמשיך להפגין נדיבות לכל אורח מכובד שייכנס למסעדה שלו. בערב של אותו היום נכנס למסעדה מפכ"ל המשטרה ובני לא האמין למזלו. כמו המקרה של הרב, בני שירת את המפכ"ל באופן אישי וסירב לקחת ממנו תשלום בתום הסעודה. "אני רואה את זה כשירות לציבור" אמר למפכ"ל. למחרת בני הגיע למסעדה וראה בכניסה 10 קופסאות של שוקולד איכותי ומכתב תודה מהמפכ"ל. עם חיוך על פניו ובליבו, בני החל לעבוד כרגיל. ביום השלישי ברצף, הגיע פוליטיקאי מכובד שרצה לסעוד במסעדה ובני, שכבר התרגל להיות גם מלצר, שירת אותו באופן אישי. בתום הארוחה בני ניגש לפוליטיקאי וכשזה עמד להוציא את הארנק מכיסו, בני עצר אותו ואמר: "זה על חשבון הבית. אני רואה את זה כשירות למדינה לשרת אותך. אני מתעקש". הפוליטיקאי חייך וענה: "אני לא אשכח את זה. תודה לך". בני הלך לישון באותו הלילה כשראשו מלא במחשבות על דברי הפרידה של הפוליטיקאי, וחלם על מתנות יקרות ערך שיחכו לו במסעדה. למחרת בני הגיעה למסעדה בשעות הערב ואכן ציפתה לו הפתעה מיוחדת: כל השולחנות היו מלאים בפוליטיקאים רעבים שבאו לאכול במסעדה הנדיבה...

3 גברים שמקבלים רכבים בגן עדן

3 גברים: אלי, ניר וגבי נהרגו בתאונת דרכים ועלו לשמיים... בשערי גן העדן קיבל אותם מלאך ואמר: "ברוכים הבאים לגן העדן! לצערנו הרב גורלכם על כדור הארץ הוכרע בתאונת דרכים, אך דעו לכם שכל מי שמגיע הנה מקבל כלי רכב פרטי משלו שמשרת אותו כדי להתנייד לכל אורך שהותו כאן, כלומר לנצח נצחים!" "אבל", הוסיף המלאך, "סוג כלי הרכב שמקבלים פה תלוי בפעולות ובאורח החיים שניהל האדם בכדור הארץ. אתם תשפטו על מעשיכם בעבר ועל כמות הפעמים שבגדתם בבנות זוגכם, ובהתאם לכך תקבלו את הרכב החדש שלכם". "נתחיל איתך, אלי", פנה המלאך אל הגבר הראשון: "צר לי, אבל אתה היית אדם רע מאוד – בגדת באשתך לא פחות מ-4 פעמים! לכן אתה תקבל סוסיתא מודל 64' מעתה ועד עולם". המלאך ליווה את אלי לכניסה, העניק לו את המפתחות לסוסיתא המתפרקת ושלח אותו לדרכו. "נעבור אליך ניר", המשיך המלאך, "אתה לא היית כל כך גרוע, אבל עדיין בגדת באשתך פעמיים. על כן, אתה תקבל טויוטה סטיישן שאיתה תתנייד כאן בגן עדן". המלאך ליווה גם את ניר לכניסה, העניק לו את המפתחות לסטיישן המשפחתית והמשיך הלאה. לבסוף הוא פנה אל הגבר האחרון שנותר, גבי, ואמר לו: "יקירי, אתה היית דוגמה ומופת לבן אדם טוב! לא היית עם אף אחת עד לחתונה ומעולם לא בגדת! על כך אתה תתנייד פה בגן עדן, מעתה ועד עולם, במכונית ספורט של פרארי מהדגם המתקדם ביותר". גבי מקבל את המפתחות למכונית היוקרתית, ונוסע משם שמח וטוב לב. זמן קצר לאחר מכן, פוגשים השלושה זה את זה, כשכל אחד נמצא ברכב שהוא קיבל: אלי בסוסיתא המקרטעת שלו, ניר בטויוטה המשפחתית שלו וגבי בפרארי מנקרת העיניים. אך ניר ואלי שמים לב שלמרות זאת, גבי יושב ברכב המפנק שלו כשהוא שעון על גבי ההגה, פניו בידיו, והוא ממרר בבכי קורע לב. "היי גבי, מה קורה, למה אתה בוכה ככה?", הם שואלים אותו, "קיבלת את הפרארי, הסתדרת לנצח, ממה אתה בכלל יכול להיות מדוכדך?" גבי הרים אליהם את עיניו הדומעות, ובקול שבור ומרוסק ענה להם: "ראיתי עכשיו את אשתי רוכבת על חד אופן!"

מה קורה כשיהודי יושב ליד שני איראנים במטוס?

שני איראנים שטסו מטורקיה לאנגליה ביקשו באופן מפורש מושב אחד ליד החלון ואת המושב לידו. כשהם עלו למטוס הם גילו שיש 3 מושבים בכל צד, מה שאומר שיש לידם מושב ריק... בזמן שהם התארגנו במקומות שלהם, הם העלו כל מיני השערות בקשר לזהות האדם שישב בכיסא השלישי. אחד מהאיראנים קיווה שזאת תהיה אישה צעירה ונאה, והשני בכלל העדיף שהמושב יישאר ריק למשך כל הטיסה, אך בעודם מדברים ניגש אל השורה שלהם יהודי דתי מבוגר והתיישב לידם. אחרי שהמטוס המריא היהודי התרווח בכיסא שלו, חלץ נעליים וקרא ספר בשקט. לקראת סוף הטיסה, האיראני שישב במרכז השורה לפתע חשב על דרך להתעלל קצת ביהודי שהתיישב לידם, ולחש באוזן של חברו את התוכנית. זמן קצר לאחר מכן האיראני שישב ליד החלון החל להשתעל בפראות וחברו ביקש מהיהודי שיקום ויביא לו משהו לשתות כי הוא ליד המעבר. ברגע שהיהודי קם, לקח האיראני שישב לידו את אחת מהנעליים של היהודי, משך באפו וירק לתוכה בעוצמה. כשהיהודי חזר כעבור כמה דקות הוא הביא איתו כוס קולה והגיש אותה לאיראני שישב לידו. "תודה על העזרה אדוני. אני יכול לבקש ממך להביא גם לי כוס משקה? ככה אני לא אצטרך להטריח אותך לקום מהכיסא שוב כשאני אחזור". "בשמחה רבה" ענה היהודי וחזר שוב לאחורי המטוס כדי לבקש מהצוות כוס נוספת. בינתיים, שני האיראנים התפקעו מצחוק, וזה שישב ליד החלון לקח את הנעל השנייה של היהודי וירק כמות מכובדת מאוד גם בתוכה. היהודי חזר כעבור מספר דקות נוספות והביא איתו עוד כוס קולה שאותה הוא הגיש לאיראני השני שהסתיר את החיוך שלו והודה ליהודי בקצרה. כאשר המטוס נחת, היהודי נעל את נעליו וברגע שהוא הרגיש את הרטיבות ברגליו הוא מיד הבין מה קרה. "תגידו...", הוא נאנח ואמר לאיראנים שבקושי כבשו את החיוכים שלהם, "זה באמת נראה לכם מצחיק? זה באמת הכרחי? עד מתי שני העמים שלנו ימשיכו לריב? מתי נלמד להיות בני אדם? מתי נפסיק לירוק בתוך נעליים ולהשתין בתוך כוסות קולה?"

איך אפשר לפגוש את האפיפיור?

איש עסקים נוצרי אדוק התכונן לפתוח עסק חדש, וכדי להבטיח את הצלחתו הוא רצה לקבל ברכה מהאפיפיור. אז הוא חסך וחסך, בדק ותכנן, עד שלבסוף הוא עלה על מטוס ויצא לאיטליה לממש חלומו. משום שהוא רצה להיראות במיטבו כדי למשוך את תשומת הלב של האפיפיור וגם לעשות רושם של אדם מצליח, הוא קנה חליפה מבד איכותי, שעון יוקרתי ונעליים מעור משובח. הוא הגיע לוותיקן בשעת היציאה היומית של האפיפיור להליכה בקרב קהל מאמיניו ופילס את דרכו דרך ההמון שהתרכז בכיכר - עד שהגיע למחסומי האבטחה, הכי קרוב להוד קדושתו שהוא יכול. האפיפיור יצא אל הקהל, החל לברך אנשים וללחוץ ידיים, וכעבור זמן קצר הוא הגיע לאזור שבו עמד איש העסקים והחל להתקרב אליו… "זה הרגע!" חשב לעצמו איש העסקים, "החלום שלי עומד להתגשם!". אך רגע לפני שהאפיפיור הגיע אליו, תפס את תשומת ליבו של 'האב הקדוש' קבצן לבוש סמרטוטים בצד השני של הקהל ששכב על צד דרך. האפיפיור ניגש אל הקבצן, כרע ברך לידו ולחש כמה משפטים באוזניו. הקבצן הינהן, קם ועשה את דרכו משם במהירות. איש העסקים המאוכזב נשאר מאחור והרגיש שעולמו חרב עליו - הוא פספס את ההזדמנות שלו… כאשר ההמון התפזר, ראה איש העסקים המאוכזב את הקבצן ששוחח עם האפיפיור יושב בפינת רחוב סמוכה - ורעיון עלה בראשו. "אדוני" הוא אמר לקבצן, "אני רוצה להציע לך עסקת חליפין. תן לי בבקשה את הבגדים המרופטים שלך וקח בתמורה את החליפה, השעון והנעליים שלי. אני חושב שמעשה הנדיבות והצנעה הזה הוא הסיכוי הכי טוב שלי לפגוש את האפיפיור". הקבצן הסכים בשמחה בלי להגיד מילה נוספת. בבוקר שלמחרת איש העסקים בלבוש הסמרטוטים התמקם בדיוק במקום שבו שכב הקבצן וחיכה לאפיפיור. הוד קדושתו יצא את הקהל ואחרי זמן קצר שם לב לאיש העסקים בלבוש הקבצן, וניגש היישר אליו. "עכשיו זה באמת קורה!" חשב איש העסקים, "התוכנית שלי עבדה!". האפיפיור ניגש אליו וכרע לידו על ברך, התכופף אליו ולחש לו באוזן: "חשבתי שכבר אמרתי לך אתמול לעוף מכאן!"

פקיד קבלה במלון אירח זוגות בירח דבש

ליוני, פקיד קבלה במלון גדול בתל אביב, היה משחק קטן שהוא אהב לשחק כדי לשעשע את עצמו ולהפיג את השעמום; כשזוגות שונים הגיעו למלון לירח דבש שלהם, הוא היה שואל את האישה מה המקצוע שלה במהלך שיחת הצ'ק אין ועל פי תשובתה היה מנחש כמה זמן הזוג שמולו הולך להישאר ביחד בחדר ולעשות אהבה. יום אחד הגיעו אל המלון 3 זוגות שיצאו לירח דבש, בזה אחר זה. כשהזוג הראשון הגיע, יוני שאל את הכלה הטרייה מה המקצוע שלה, והיא ענתה: "אני עובדת כעוזרת בית". יוני חייך וחשב לעצמו: "עוזרות בית הן תמיד נשים שמתות על רומנטיקה – נראה לי שהם הולכים לבלות הרבה בחדר...". כשהגיע הזוג השני, שאל יוני את האישה את אותה השאלה, והיא השיבה: "אני אחות בבית חולים". יוני חשב לעצמו: "וואו, אחיות הן כאלו סקסיות. שני אלו כנראה לא ייצאו מהמיטה לרגע...". כשהזוג השלישי ניגש לקבלה חזרה אותה שאלה קבועה, והפעם האישה ענתה: "אני באה מתחום ההוראה". הפעם יוני שמר על ארשת פנים רצינית וחשב לעצמו: "מורות בדרך כלל קשוחות... הם בטח ילכו למיטה ישר בהתחלה, אבל תוך זמן קצר כבר ייצאו מהחדר". אחרי שעה בערך, יוני ראה את הבעל הראשון, שנשוי לעוזרת הבית, יורד לבדו אל ארוחת הערב. "כבר אתה כאן למטה?" שאל יוני את הבעל בקריצה, "חשבתי שאתה ואישתך הולכים לבלות את כל הלילה ביחד...". "תאמין לי שניסיתי", ענה לו הבעל בעצבנות, "אבל כלום לא קרה, היא רק התעקשה שהיא רוצה לארגן את החדר והתיקים". זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הגבר השני שהתחתן עם אחות. "מה אתה עושה כאן לבד כל כך מוקדם?", שאל אותו יוני. "אין לי למה להישאר בחדר", ענה הבעל מתוסכל, "כל פעם שאני רוצה להיות עם אישתי היא אומרת לי שקודם אני חייב להתקלח כדי לשמור על היגיינה". יוני המתין שגם הזוג השלישי, המורה ובעלה, ירדו לארוחת הערב מוקדם כפי שציפה, אבל זה לא קרה. רק לקראת סוף המשמרת שלו, ממש באמצע הלילה, הבעל ירד ושאל את יוני אם נשאר משהו לאכול. "לפחות ישנת כמו שצריך עד עכשיו?", שאל אותו יוני בחצי קריצה. "איזה ישנתי?" ענה לו הבעל בקול תשוש, "נכנסו למיטה ברגע שנכנסו לחדר, אבל בכל פעם שרציתי להפסיק כדי ללכת לאכול אישתי אמרה לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה שוב ושוב עד שתקלוט איך עושים את זה נכון!'"

הכומר שדיבר קצת יותר מדי בנאום הפרידה שלו...

עם סיום 28 שנות כהונה ככומר הקהילה, החליט האב מקס לפרוש. כראוי לכומר ששירת את הקהילה נאמנה במשך כמעט שלושה עשורים, נערך לכבודו טקס פרידה מרגש בהשתתפות כל אנשי העירייה. הפוליטיקאי ג'ו, חבר בקהילה במעמד המכובד של סגן ראש העיר, הוזמן לשאת נאום קצר. כראוי לפוליטיקאי אמיתי, ג'ו איחר, והכומר החליט לומר כמה מילים משל עצמו כדי למלא את הזמן, ולהיפרד מצאן מרעיתו. "הרושם הראשוני שלי מהקהילה נוצר מהוידוי הראשון ששמעתי כאן. חשבתי לעצמי, לאיזה מקום נוראי שלח אותי הארכיבישוף. האדם הראשון שהתוודה בפני, סיפר שהוא שגנב כסף מהוריו הזקנים במשך שנים, ושמעל גם בכספי מקום עבודתו. הוא סיפר שהוא נוהג לערוך הרפתקאות מיניות עם אשת הבוס שלו, ושלפעמים, כדי להשלים הכנסה, הוא גם סוחר בסמים קלים לנערי התיכון הקהילתי. לבסוף, הוא התוודה שהדביק במחלת מין את אשת הבוס, וכך נדבקו גם הבוס, מזכירתו ובעלה. נותרתי המום ונחרד." איש בקהל לא הוציא מילה, והכומר המשיך: "חשבתי שזה רק קצה הקרחון של העיירה הזו, אך בחלוף הזמן הכרתי אנשים נוספים וראיתי שההיפך הוא הנכון. ראיתי קהילה מלאה באנשים יראי שמיים, אחראיים וערכיים. זכיתי להכיר בני אדם יוצאי דופן ומקסימים, ואני מודה לאל מדי יום על 28 השנים הנהדרות ביותר בקריירה שלי כאיש דת." ממש בסוף דבריו, נכנס לאולם אותו ג'ו הפוליטיקאי, שהיה אמור לדבר. הוא התנצל כמובן על האיחור שלו, והחל לנאום: "לעולם לא אשכח את היום המבורך בו הגיע הכומר לקהילה הקטנה שלנו. למעשה, היה לי הכבוד להיות הראשון שהתוודה באוזניו..."

השייח' הפרסי הנדיב

שייח' פרסי מפורסם ועשיר הגיע לבית חולים בעקבות בעיה רפואית דחופה ומיד נשלח לחדר ניתוח כדי שהרופאים יוכלו לנסות להציל את חייו, הייתה רק בעיה אחת, לשייח' היה סוג דם נדיר מאוד ובבית החולים לא היו מנות דם מתאימות, למרבה המזל, לאחר בירור קצר הרופאים גילו שבבית החולים מבקר יהודי צעיר שיש לו את סוג הדם המתאים. השייח' הבטיח לצעיר פיצוי הולם אם הוא יסכים לתרום לו דם כדי שהוא יוכל לעבור את הניתוח, והיהודי הסכים בשמחה. הניתוח עבר בהצלחה והשייח' היה נאמן להבטחתו – כמה ימים לאחר שהוא יצא מבית החולים הוא קנה ליהודי שעון רולקס יוקרתי ומכונית BMW חדשה. שבוע ימים לאחר מכן השייח' הגיע לבית החולים כדי לעבור ביקורת לאחר הניתוח ולרוע המזל הרופאים גילו שמשהו השתבש בצורה נוראית ושיש צורך לערוך ניתוח דחוף נוסף. בצירוף מקרים מדהים, אותו צעיר יהודי שתרם לשייח' דם עבור הטיפול הקודם שלו ביקר בבית החולים שוב בדיוק באותו היום, וכדי לאפשר לו לעבור את הניתוח הדחוף ומציל החיים השייח' ביקש מהרופאים לפנות אליו לצורך קבלת תרומת דם נוספת בתמורה לפיצוי הולם. היהודי הסכים בשמחה להעניק תרומת דם נוספת, וכעבור כמה ימים כשהוא כבר חזר לביתו, הוא שמע דפיקה בדלת וגילה שם שליח שנתן לו מעטפה יוקרתית עם החותמת האישית של השייח'. 'כרטיסי טיסה? צ'ק על סכום כסף מטורף? מעניין מה הוא הביא לי הפעם...' חשב הצעיר. אך כשהוא פתח אותה הוא מצא בפנים רק כרטיס ברכה פשוט שעליו היו כתובות כמה מילות תודה. מבולבל ומאוכזב, התקשר הצעיר לשייח' הפרסי ושאל אותו "תגיד, איך זה יכול להיות שבפעם הקודמת שעזרתי לך אתה היית כל כך נדיב והענקת לי מתנות נפלאות, ובפעם השנייה שאני מציל את החיים שלך כל מה שאני מקבל זה כרטיס ברכה מסכן?" "תראה..." ענה השייח', "בפעם הראשונה שעזרת לי הייתי 100% פרסי גאה והייתי חייב לך פיצוי הולם. עכשיו כשיש לי את הדם שלך בגוף אני כבר כמעט כמוך! אז לא צריך לעשות עניין גדול מקצת עזרה של יהודי ליהודי..."

לוחמים מספרטה על המחשב

לקוחה: "היי, הבן שלי אומר שיש לי לוחמים מספרטה על המחשב, ממש ספרטנים אמיתיים, וכדאי שתבדקו את זה". מוכר: "גבירתי..? את בטוחה? ספרטנים?" לקוחה: ״כן כן, התקשרתי לבן שלי בזמן הלימודים שלו, אמרתי לו שקופצים לי כל מיני דברים על המסך והוא אמר שיש לי ספרטנים". מוכר: "אה! טרויאנים! סוסים טרויאנים, כן, זה הגיוני. אבצע סריקה במחשב ונוכל לגלות במהירות מה קורה שם". לקוחה: "בחור צעיר, הבן שלי לומד בקולג' והוא אומר שהם ספרטנים. אתה עומד כאן בתלבושת של רשת קטנה, מרוויח שכר מינימום וחושב שאתה מבין טוב יותר מהבן שלי". מוכר: "את צודקת גבירתי, קיוויתי שנוכל לבצע אבחון קצר ולבדוק אם אכן לא מדובר בספרטנים, אבל רק ממבט על המסך אני יכול לומר שמדובר ככל הנראה בכ-300 לוחמים שנאבקים כרגע במחשב שלך". לקוחה: "אלוהים אדירים! 300?! זה נורא!" מוכר: "נורא ואיום. הם צועדים צעד אחר צעד, עם החניתות שלהם, ורומסים כל מה שאפשר על לוח האם והדיסק הקשיח. בקרוב מספר הקורבנות על המחשב שלך ייצור קיר שיחסום סופית את התנועה בו, ואת בטח יודעת מה זה אומר..." לקוחה: "כ..כן... בטח, אוי זו קטסטרופה, אאלץ לקנות ממך מחשב חדש!" מוכר: "אין ספק, גבירתי. אין ספק".

שרברבים חכמים יותר מאנשי עסקים

שלושה אנשי עסקים ושלושה שרברבים הגיעו לתחנת רכבת וקנו כרטיסים לכיוון מרכז הארץ על מנת להשתתף בכנס. כל אחד משלושת אנשי העסקים קנה כרטיס לעצמו, אולם שלושת השרברבים קנו יחדיו רק כרטיס אחד. "איך שלושתכם מתכננים לנסוע ברכבת רק עם כרטיס אחד?" שאל אחד מאנשי העסקים את השרברבים. "חכה ותראה..." ענה אחד השרברבים וחייך. כשעלו לרכבת, אנשי העסקים התיישבו בכיסאות, בעוד ששלושת השרברבים נדחסו לתוך אחד מתאי השירותים וסגרו אחריהם את הדלת. כשהכרטיסן עבר ברכבת וביקש לראות כרטיסים, הוא דפק על דלת השירותים ואמר, "כרטיס בבקשה". הדלת נפתחה ומתוכה יצאה יד אחת שאחזה בכרטיס. הכרטיסן לקח את הכרטיס והמשיך בדרכו. אנשי העסקים התרשמו מהרעיון הגאוני, והחליטו לנסות אותו בדרך חזרה לעירם. כשהסתיים הכנס, חזרו שלושת אנשי העסקים ושלושת השרברבים לתחנת הרכבת. אנשי העסקים קנו כרטיס אחד עבור שלושתם, אולם הם שמו לב שהפעם השרברבים לא קנו אפילו כרטיס אחד. "אין שום סיכוי שתצליחו לנסוע ברכבת עכשיו מבלי שיתפסו אתכם!" אמר אחד מאנשי העסקים. "חכה ותראה..." ענה אחד השרברבים וחייך. הם עלו לרכבת, ובזמן ששלושת אנשי העסקים נדחסו לתא השירותים הקטן, שלושת השרברבים נדחסו לתא שירותים אחר. זמן קצר לאחר מכן יצא אחד השרברבים מתא השירותים, דפק על דלת התא שבו הסתתרו אנשי העסקים ואמר "כרטיס בבקשה..."

שאלות לפוטין

יום אחד ולדימיר פוטין הגיע לבית ספר יסודי, שם הוא העניק הרצאה על כל הסיבות שבגללן רוסיה, תחת הנהגתו, היא המדינה הטובה ביותר בעולם. לאחר ההרצאה הוא הזמין את הילדים לשאול אותו שאלות, וכמעט כולם הרימו את היד בהתלהבות – הרי לא בכל יום יוצא להם להעלות שאלה בפני הנשיא. "כן ילדה חמודה", אמר פוטין והצביע על ילדה עם צמות, שהחלה לדבר ואמרה כך: "שלום מר נשיא. שמי סשה ורציתי לדעת: האם לדעתך יום אחד רוסיה תחזור להיות מעצמה כמו שהייתה ברית המועצות, ויצטרפו אלינו כל שאר הארצות שהיו שייכות לנו בעבר?". "כמובן", ענה פוטין. "זה רק עניין של זמן עד שכל מדינות מזרח אירופה, ואף מדינות העולם, יבינו שזה לטובתן". "כן ילד חמוד, שאלה הבאה בבקשה", אמר פוטין והצביע על ילד עם נמשים, שאמר: "שלום מר נשיא. שמי ארקדי ורציתי לדעת: מה סוד ההצלחה שלך? כי אתה האיש הכי חזק וחשוב בכל רוסיה". "האמת", אמר פוטין, "אני האיש הכי חזק וחשוב בכל העולם, וסוד ההצלחה שלי הוא שאני פשוט יודע מה טוב בשביל כולם, ולכן כולם סומכים עלי שאנהל את המדינה על הצד הטוב ביותר". "יש לכם עוד שאלות?" תהה פוטין, ואז הצביע על ילד בלונדיני שהרים את ידו. הילד דיבר ואמר: "שלום מר נשיא. שמי בוריס ורציתי לדעת למה רוסיה שולחת חיילים לאוקראינה ולמה סיפחנו את חצי האי קרים?". רגע לאחר שבוריס סיים לשאול את שאלתו צלצל לפתע פעמון ההפסקה, וכולם יצאו לארוחת הצהריים. כשהסתיימה ההפסקה חזרו פוטין וכל הילדים לאולם ההרצאות. "כן ילדה מתוקה", אמר פוטין והצביע על ילדה עם שיער קצר. "שלום מר נשיא. שמי קטיה ורציתי לדעת למה רוסיה שולחת חיילים לאוקראינה, למה סיפחנו אלינו את חצי האי קרים, למה הפעמון צלצל 20 דקות לפני שהייתה אמורה להיות הפסקה ולאיפה בוריס נעלם?"...

הרופא שמחיה מתים

סטודנט ערבי צעיר לרפואה מסיים את לימודיו באוניברסיטת תל אביב וחוזר לכפר הקטן שלו בנגב כדי לבקר את משפחתו, לפני שיתחיל את הסטאז' ויעזוב שוב לטובת בית החולים בעיר הגדולה. כשהוא מגיע הוא רואה שכל הכפר על הרגליים, והתושבים נמצאים באבל כבד. הוא מברר מה קרה, ואחד התושבים מספר לו שפאטמה, הבת של סולימן, זה עתה נפטרה. הרופא הצעיר ניגש לביתו של סולימן ובמבט אחד הוא רואה שהבחורה לא מתה, אלא נמצאת במצב קטטוני. הוא שואל בעדינות אם יש לה חבר או בעל, וכשאומרים לו שכן, הוא מציע שייקחו אותה הביתה והחבר יעשה איתה אהבה. כפי שציפה הרופא הצעיר, בזכות ההתרגשות הרבה הבחורה הצעירה יוצאת מהמצב הקטטוני, ובכפר הייתה שמחה כזו גדולה שהם לא ראו כבר שנים. הצעיר עוזב את הכפר כגיבור גדול. לאחר חודשיים בעיר הגדולה נתקף הרופא הצעיר געגועים וחוזר הביתה לביקור קצר. הוא רק נכנס ומקבלים את פניו התושבים בפנים נפולות. ניגש אליו זקן הגברים ואומר לו: "אל תשאל יא דוקטור, סולימן מת לפני שבוע, כל הכפר כבר עבר עליו פעמיים ועוד לא הצלחנו להחיות אותו!" מוסר ההשכל: תמיד תתייעצו עם רופא לפני שאתם לוקחים תרופות!

לא להתווכח עם אישה אינטליגנטית

בוקר אחד חוזר הבעל מעוד יום של דייג ומחליט לחטוף תנומה. אשתו המשועממת מחליטה לקחת את הסירה ולשוט באגם למרות שלא הכירה אותו. היא שטה קצת ואז מניחה עוגן והחלה לקרוא בספרה. זמן קצר אחר כך מגיע שוטר משמר החופים ועוצר לידה. "בוקר טוב גברתי, מה את עושה?" "קוראת ספר" היא נאנחה ("זה לא ברור?" חשבה לעצמה). "את באזור אסור לדייג" הוא הודיע לה. "אני מצטערת שוטר, אבל אני לא דגה, אני קוראת ספר." "כן אבל מבחינתי את יכולה להתחיל לדוג בכל רגע, יש לך את כל הציוד... אני אצטרך לקחת אותך לתחנה ולמלא טופס תלונה." "כן אבל אם תעשה זאת אני אצטרך להגיש נגדך תלונה על הטרדה מינית" משיבה האישה. "אבל אני אפילו לא נגעתי בך!!" אמר השוטר... "כן זה נכון, אבל יש לך את כל הציוד, ומבחינתי אתה יכול להתחיל כל רגע." "שיהיה לך יום טוב גברתי" אמר השוטר והלך. מסקנה: לעולם אל תתווכח עם אישה שקוראת!!! סביר להניח שהיא יכולה גם לחשוב!

האימא, הבן וצלוחית הכסף

אימא אחת הוזמנה לארוחת ערב אצל בנה שגר בתל אביב עם שותפה צעירה ונאה. במהלך הביקור של האם, היא החלה לחשוד שיש קשר בין הבן שלה לשותפה שלא סופר לה עליו, והסקרנות שלה התעוררה. במשך כל הארוחה היא בחנה את ההתנהגות שלהם ושאלה את עצמה את הם מסתירים ממנה משהו כי הבן שלה מתבייש או שהשותפה שלו לא אוהבת אותה. בתום הארוחה כשהאם שאלה את בנה על כך הוא פשוט אמר לה: "אימא את סתם מדמיינת, אני מבין למה את חושבת ככה, אבל אני מבטיח לך שאנחנו רק שותפים ולא יותר". כשבוע לאחר הארוחה ניגשה השותפה אל הבן ושאלה: "תגיד, אתה זוכר את הצלוחית הכסופה היפה ששמנו עליה את כוס התה בביקור של אימא שלך? אני לא מוצאת אותה בשום מקום! יש אולי סיכוי שהיא שמה אותה בטעות בארון הלא נכון בזמן שהיא עזרה לנו לסדר?" "אני לא חושב" אמר הבן, "אבל אני אשלח לה הודעה ליתר ביטחון". הוא לקח את הטלפון שלו וכתב לה: 'הי אימא, מאז שהיית אצלנו השותפה שלי לא מוצאת את צלוחית הכסף היפה שהגשנו לך עליה התה. אני לא אומר שזה קשור אלייך ושאולי שמת אותה במקום הלא נכון או לקחת אותה בטעות, אבל המצב הוא שהיא פשוט לא מוצאת אותה'. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל הודעה בחזרה: 'בני היקר, אני לא אומרת שאתה והשותפה שלך מסתירים ממני משהו ושאתה לא מספר לי כלום על החיים שלך, אבל המצב הוא שאם השותפה שלך הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה מוצאת את הצלוחית הכסופה מתחת לכרית שלה. באהבה, אימא'

שמשון הסוס

נהג אחד סטה מהדרך באזור כפרי, שקע בבוץ ולא הצליח להיחלץ. למזלו, זמן קצר לאחר מכן עבר במקום איכר עם סוס ענק והסכים לחלץ אותו תמורת סכום סמלי.הנהג הסכים. האיכר רתם את הסוס למכונית והחל לצעוק: "משוך הרקולס!" הסוס לא זז. "משוך רומיאו!" הסוס לא זז. "משוך אפולו!" הסוס לא זז. "משוך שמשון!" הסוס החל לאמץ את שריריו וחילץ את המכונית מהבוץ. "תודה רבה" הודה הנהג כששילם לאיכר. "דרך אגב, איך קוראים לסוס שלך?" "שמשון." ענה האיכר "אז למה לא קראת לו בשמו בפעם הראשונה?" תמה הנהג, השיב לו האיכר: "שמע, שמשון הוא עיוור ואם הוא היה שומע שהוא הסוס היחידי שמושך, הוא לא היה מנסה אפילו."