בדיחות בנושא פרשת השבוע ויקיפדיה

- שלום אימא, אני יכולה להשאיר את הילדים אצלך הערב? - נו ברור, שעד שאת סוף סוף מתקשרת זה בגלל שאת צריכה משהו... את יוצאת? - כן. - עם מי? - עם ידיד. - מה פתאום את יוצאת עם ידידים באמצע השבוע? אני לא יודעת למה נפרדת מבעלך, הוא כזה אדם טוב, תמיד היה אומר לי שאני נראת נפלא לגילי. - אני לא נפרדתי ממנו, אימא, הוא עזב אותי וברח לקפריסין. - את אפשרת לו לעזוב כי לא תמכת בו מספיק. עכשיו סתם את מסתובבת לך עם כל אחד. - אני לא מסתובבת עם כל אחד, זה פשוט ידיד טוב שאני רוצה לאכול איתו ארוחת ערב. אז אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים או לא? - אני אף פעם לא השארתי אותך אצל ההורים שלי רק כי רציתי לצאת עם מישהו, מלבד אבא שלך. - יש הרבה דברים שאת עשית ואני לא עושה. - מה את רומזת לי בזה? - שום דבר, כלום תשכחי מזה שאמרתי משהו... אני רק רוצה לדעת אם אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים הלילה. - קודם זה היה לערב ועכשיו זה כבר ללילה? את נשארת לישון אצלו? מה בעלך היה אומר על זה... - בעלי לשעבר, ל-ש-ע-ב-ר!!! אני לא חושבת שזה ידאיג אותו. מהיום שנפרד ממני הוא בטח לא ישן אף לילה לבד. - אז את נשארת לישון אצל הבטלן הזה, ידעתי! - הוא לא בטלן!!!! - גבר שיוצא עם גרושה ואימא לילדים הוא בטלן ופרזיט. - אני לא רוצה להתווכח. להביא לך את הילדים או לא? - מסכנים הילדים, עם אימא כזאת!!!! - כזאת איך? - עם ציפורים בראש, בגלל זה עזב אותך בעלך!!! - די!!!!! - ובנוסף את צועקת עלי. ככה לא חינכתי אותך! את בוודאי גם צועקת על הבטלן הזה שאיתו את יוצאת. - עכשיו את כבר דואגת לבטלן??? - אז את מודה שהוא בטלן, מיד שמתי לב לזה. - שלום!!!! - חכי רגע מה את מנתקת! באיזו שעה את מביאה לי את הילדים? - אני לא מביאה את הילדים, אני נשארת בבית. - אויש מתוקה שלי, אם את אף פעם לא יוצאת איך את הולכת לשקם את החיים שלך?

חוואי אחד הלך לשוק למכור את אחד הסוסים שלו ב-2,000 דולר, ומצא קונה בלי שום בעיה. הוא הבטיח לו שידאג להעביר לו את הסוס תוך שבוע אחד, אך בצער רב הסוס הלך לעולמו באמצע השבוע. החוואי הבטיח להחזיר לקונה את כספו, אך הקונה בחר לקבל את הסוס כפי שהוא בכל זאת. בשבוע שלאחר מכן החוואי פגש את אותו קונה שוב בשוק ושאל אותו מה הוא עשה עם הסוס המת שקנה. הקונה סיפר לו: "עשיתי הגרלה עם סכום כניסה של 50 דולר, ומי שזכה קיבל את הסוס. השתתפו 100 אנשים, וככה אספתי 5,000 דולר. החוואי היה המום ושאל: "מה, ואף אחד לא התעצבן לגלות שהסוס מת?" הקונה ענה לו: "רק הזוכה, אז החזרתי לו את ה-50 דולר שלו."

קצב אחד רואה כלב ליד החנות ומגרש אותו, אך הכלב לא זז. לפתע הוא מבחין בפתק בפיו עליו כתוב "2 ק"ג כרעיים" ובתוך הפתק שטר של 50 ש"ח. הקצב ההמום מכין לכלב שקית עם העוף, שם בפנים את העודף והכלב יוצא לדרכו. יצר הסקרנות של הקצב כבש אותו והוא החליט לעקוב אחרי הכלב. הוא רואה אותו מגיע למעבר חצייה, ממתין שהרמזור יתחלף לירוק, מסתכל לשני הכיוונים, חוצה ונעצר בתחנת אוטובוס. הכלב בודק את לוח הזמנים ומחכה עד שמגיע האוטובוס. הוא בודק את המספר, מוציא את העודף מהשקית, משלם לנהג ומתיישב. הקצב עולה אחריו ומתיישב. לאחר שהם יוצאים מהעיר ומגיעים לפרברים, נעמד הכלב על רגליו האחוריות, מצלצל בפעמון ויורד. הקצב עדיין בעקבותיו. הכלב ממהר לבית עם חצר, מניח את השקית עם העוף בצד ודופק בדלת. אחרי כמה רגעים יוצא איש מהבית ואומר "כלב טיפש שכמוך!" הקצב נדהם ואף כועס, הוא ניגש אל בעל הבית ואומר: "אתה לא נורמלי! הכלב הזה הוא גאון!" "איזה גאון?!" עונה האיש, "זו פעם שנייה השבוע שהוא שוכח את המפתחות של האוטו!"

רבי מרדכי מבני ברק טס לארה"ב כדי ללמד תורה בבית ספר יהודי יוקרתי בשכונת ברוקלין. ביום הראשון שלו במקום הוא גילה שרמת הידע של התלמידים נמוכה מאוד והחליט שכדי שהם יהפכו ליהודים חכמים ואנשים טובים, עליו להתחיל ללמד אותם מהבסיס. "מחר אני רוצה ללמד אתכם שיעור על עשרת הדיברות, ואני מבקש שכולכם תקראו היום בערב את פרקים כ"ב עד ל"ב בספר שופטים". התלמידים הופתעו לשמוע את הבקשה הזאת, ואחרי כמה רגעים של בלבול ומלמולים אחד מהם הרים את ידו ושאל את רבי מרדכי למה הם צריכים לקרוא כל כך הרבה חומר בלילה אחד. "אם זה קשה לכם לעשייה אז אני לא אכריח אף אחד, ואני מבטיח גם לא לבחון אתכם על החומר הזה, אבל שתדעו שאני מאוד אעריך את מי שיעשה את זה ולא אתן לו שיעורי בית למשך כל שאר השבוע". למחרת בבוקר רבי מרדכי נפגש עם התלמידים שלו ופתח את השיעור בשאלה מי הצליח למלא את הבקשה שלו. כל התלמידים הרימו את הידיים שלהם בגאווה. "יפה יפה," הוא אמר, "עכשיו אני רוצה להתחיל את השיעור על הדיבר השמיני - 'לא תענה ברעך עד שקר'. לפני כן אני רק רוצה לעדכן אתכם בשני דברים, הראשון הוא שבספר שופטים יש רק 21 פרקים והשני הוא שמהיום אתם הולכים להתחיל ללמוד כמו שצריך!"

שאלה: כמה ימים יש בשבוע? תשובה: 6 ימי שישי, שבת אחת. שאלה: מתי פנסיונר הולך למיטה? תשובה: שלוש שעות אחרי שהוא נרדם על הספה. שאלה: כמה פנסיונרים דרושים כדי להחליף נורה? תשובה: רק אחד, אבל זה עלול להימשך כל היום. שאלה: למה פנסיונרים סופרים אגורות? תשובה: הם היחידים שיש להם זמן לזה. שאלה: איך נקרא אדם שנהנה מהעבודה ומסרב לצאת לגמלאות? תשובה: ‏דפוק בראש! שאלה: מדוע פנסיונרים לא כל כך ממהרים לפנות דברים מהבוידעם או המחסן? תשובה: הם יודעים שברגע שיפנו מקום, אחד הילדים הבוגרים שלהם יבקש לאחסן שם כל מיני דברים. שאלה: מדוע אומר הפנסיונר שהוא לא מתגעגע לעבודה, אבל מתגעגע לאנשים שעבד איתם? תשובה: הוא מנומס מכדי לומר את האמת כולה. שאלה: האם אתה ממליץ לחבריך לפרוש לגמלאות? תשובה: מה פתאום, הכבישים עמוסים, בתי הקפה מלאים ומישהו צריך לפרנס אותנו. ואחרון-אחרון חביב: מה אתה עושה כל השבוע? תשובה: מיום ראשון עד חמישי, שום דבר. ביום שישי ושבת אני נח.

בחור צעיר נכנס לפאב, התיישב על הבר וביקש מהברמן להגיש לו משהו חדש שהוא אף פעם עוד לא ניסה בשום מקום אחר. הברמן אמר לו: "האמת, יש לי פה מוצר חדש שקיבלתי ממש השבוע – תפוחי קסם! בחר איזה טעם שתרצה ואני אוכל להגיש לך תפוח עם הטעם הזה". הבחור הצעיר הסתקרן וביקש מהברמן שיגיש לו תפוח בטעם ג'ין וטוניק. הברמן נכנס לחדר האחורי של הפאב ויצא אחרי כדקה עם תפוח בידו. הוא מסר את התפוח לבחור הצעיר והורה לו לנגוס בו. "יש לזה טעם של ג'ין!" אמר הבחור הצעיר והמופתע. "חכה, זה לא הכל!" אמר הברמן, "סובב אותו לצד השני, קח ביס ותגיד לי מה הטעם". הבחור הצעיר סובב את התפוח, נגס בו וקרא בהתלהבות: "יש לזה טעם של טוניק!" הבחור הצעיר סיים את התפוח בהנאה ושאל את הברמן: "תגיד, אתה יכול להכניס לתפוחים האלה כל טעם שאבחר?" הברמן ענה, "כל עוד יש לטעם הזה שם, אני יכול להביא לך תפוח שכזה." "ובכן...", אמר הבחור הצעיר, "אני רוצה שתביא לי תפוח בטעם של איבר מין נשי". הברמן היה קצת מופתע, אך חזר במהירות מהחדר האחורי עם תפוח חדש עבור הבחור הצעיר. הבחור לקח ביס מהתפוח ומיד ירק אותו החוצה והחל להיחנק. "מה זה?! יש לזה טעם דוחה! זה לא מה שהזמנתי!" "סובב את התפוח...", אמר לו הברמן.

את הבדיחה הבאה מספרים מרצים למדעי המחשב באוניברסיטאות ברחבי העולם, כשהם רוצים להסביר את המונח "לולאה אינסופית". בהחלט מונח מבלבל, אבל אנחנו בטוחים שאחרי שתקראו אותה, תבינו הכל! מנהל חברה אומר למזכירתו: "בשבוע הבא אני טס לוועידה בחו"ל, ואני מבקש ממך להצטרף. עשי את כל ההכנות הנחוצות לנסיעה." המזכירה מתקשרת לבעלה: "אני טסה עם הבוס לוועידה בחו"ל לשבוע. בבקשה, יקירי, שמור על עצמך בזמן הזה." הבעל מתקשר למאהבת: "אשתי נוסעת לחו"ל לשבוע. בואי נבלה את השבוע הבא יחד." המאהבת, שהיא מורה בבית ספר פרטי, מודיעה מיד לתלמידים: "בגלל בעיה משפחתית שעלי לפתור בשבוע הבא, אהיה מחוץ לבית הספר. אז בשבוע הבא יש לכם חופש מבית הספר." אחד התלמידים מתקשר מיד לסבא שלו ואומר: "סבא, בשבוע הבא אני לא צריך ללכת לבית הספר. הבטחת לי שאם יש לנו זמן ניסע לטיול מחנאות בהרים יחד." הסבא (שהוא לגמרי במקרה מנהל החברה) מאוד אוהב את הנכד. הוא מתקשר למזכירה ואומר לה: "הנכד שלי ביקש ממני להיות בשבוע הבא איתו, אז אנחנו לא טסים לוועידה בחו"ל. אנא בצעי הסידורים כדי לבטל את הנסיעה." המזכירה מתקשרת לבעלה: "המנהל ביטל את הנסיעה, כך שאנחנו נשארים יחד, יקירי." הבעל מתקשר למאהבת: "אנחנו לא יכולים לבלות יחד כי בשבוע הבא אשתי כבר לא נוסעת." המאהבת מודיעה לילדים מבית הספר: "הבעיה המשפחתית נפתרה ובשבוע הבא כולם מגיעים לבית הספר!" הילד מתקשר אל הסבא ואומר: "סבא, בשבוע הבא עליי ללכת לבית הספר ואני כל כך מצטער, אבל לא נוכל לצאת אל הטיול יחד." הסבא המנהל פונה שוב אל המזכירה ומכריז: "הנכד שלי הודיע לי שהוא לא יוכל לבלות את שבוע הבא איתי. המשיכי בהכנות ליציאה לוועידה…"

יום אחד בעל חנות פרחים הגיע להסתפר.בסיום שואל את הספר: "כמה אני חייב לך?" אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף". בעל חנות הפרחים הודה ועזב את המספרה. למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה ואגרטל מלא בפרחים. מאוחר יותר באותו היום הגיע למספרה פרופסור. ברגע שרצה לשלם אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף". הפרופסור הודה לספר והלך לו לדרכו. למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה ומספר ספרים ביניהם "איך להצליח בעסק קטן" ו "הדרך אל האושר". אחרי כן הגיע למספרה שוטר. ברגע שרצה לשלם אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף". השוטר יצא שמח לדרכו. למחרת בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה וחבילת עוגיות טריות. ואז הגיע חבר כנסת להסתפר. ברגע התשלום אומר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, לא גובה כסף". הח"כ יצא שמח לדרכו. למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה מצא הספר... 15 חברי כנסת ממתינים לתספורת חינם!!

ג'ון ומרי, שני בפטיסטים דרומיים נהגו ללכת לאותה הכנסייה. מרי הייתה הולכת בכל יום ראשון ונשארת אחרי התפילה לשיעורי דת. ג'ון היה הולך רק בחגים, ולעיתים גם בימי ראשון. באחד מאותם ימי ראשון, ישב ג'ון בכיסא מאחורי מרי ושם לב עד כמה יפה ומושכת היא הייתה. באחת ההפסקות בתפילה, ג'ון התכופף לעברה ואמר: "היי מרי, מה דעתך שבשבת הבאה נצא שנינו לסעוד?" "בוודאי ג'ון, זה יהיה מאוד נחמד!" אמרה מרי. ג'ון התקשה להאמין שכך התמזל מזלו... במשך כל השבוע רחץ ומירק את המכונית, ובשבת בערב אסף את מרי ולקח אותה לארוחה, למסעדה הכי הכי בעיר. כשישבו לשולחן פנה ג'ון למרי ושאל: "היי מרי, איזה קוקטייל תשתי לפני הארוחה?" "הו לא ג'ון!" ענתה מרי, "מה אגיד לחברי כיתתי בשעורי הדת ביום ראשון?" ג'ון נשאר לשבת בכיסאו וכמעט שלא אמר דבר במשך כל זמן הארוחה. כשגמרו לאכול, הוציא ג'ון חפיסת סיגריות מכיסו ואמר: "היי מרי, רוצה לעשן?" "הו לא ג'ון!" ענתה מרי, "מה אגיד לחברי כיתתי בשעורי הדת ביום ראשון?" ג'ון נבוך מעט, לקח את מרי למכוניתו והחל לנסוע לכיוון ביתה. בדרך הם חלפו ליד מוטל דרכים וג'ון החל לחשוב לעצמו: "פישלתי פעמים, מה כבר אני יכול להפסיד...?" ואז הוא שאל: "היי מרי, מה דעתך שנשאר ללון במוטל הלילה?" "בודאי ג'ון, זה יהיה מאוד נחמד!" ענתה מרי. ג'ון התקשה להאמין ששוב התמזל מזלו, ובהזדמנות הראשונה פנה פניית פרסה, חזר למוטל ושכר חדר ללילה. למחרת בבוקר התעורר ג'ון לפני מרי, הסתכל עליה כשעדיין שכבה במיטה, וחשב לעצמו: "אוי ואבוי, מה עשיתי? מה עשיתי...?" הוא העיר את מרי משנתה ואמר: "מרי, יש לי שאלה אחת אלייך, מה תגידי לחברי כיתתך בשעורי הדת?" ענתה מרי, "את מה שאני תמיד אומרת להם... לא חייבים לשתות ולעשן כדי לעשות חיים!"

רופא יצא לטייל בבוקר וראה זקנה יושבת על ספסל ומעשנת. הוא ניגש אליה ואמר לה: "אי אפשר שלא לראות עד כמה את מאושרת, מהו סודך?" הזקנה ענתה לו: "אני מורה. אני הולכת לישון ב-4 בבוקר אחרי שתכננתי מערכי שיעור, חשבתי על דרכים חדשות להעביר את החומר, אני קמה ב-6 כדי להגיע בזמן לעבודה. אני לא עוסקת בפעילות גופנית, לא יוצאת עם חברים, לא הולכת לקולנוע או לתיאטרון, את סוף השבוע אני מבלה בבדיקת עבודות, מתן ציונים, הערכת דרכים דידקטיות חדשות לתלמידים שלי, וכך גם בערבים." "ואוו", התפעל הרופא. הזקנה המשיכה: "אני לא אוכלת ארוחת בוקר וגם לא צהריים כי אין לי מספיק זמן. אני נמצאת בסטרס כל הזמן משום השינויים התכופים בחומר הלימודים, מצבם הנפשי-חברתי-ערכי של התלמידים, תאריכי מסירה של התיעוד וביקורים של המפקחת, ולכן אני גם לא חולה כי מי יהיה עם 40 הילדים שבכיתה?" נוכח כל זה הרופא לא יכול שלא להתפעל ואמר: "מדהים, בת כמה את?" "34", ענתה הזקנה.

לא רק כתב היד של הרופאים אינו ברור, לפעמים גם השפה שלהם מצריכה תרגום מיוחד: צריך לטפל בזה בדחיפות - תכננתי לצאת לחו"ל אבל הבעיה הזו כל כך קלה ורווחית... אני חושב שאטפל בה לפני שהיא תיעלם מעצמה. הו, מה יש לנו פה? - אין לי מושג מה הבעיה, אולי תיתן לי רמז? אנחנו כבר נראה... - אני צריך לבדוק את ביטוח הרשלנות הרפואית שלי לפני שאטפל בבעיה. תן לי לבדוק את ההיסטוריה הרפואית שלך - תן לי לבדוק אם שילמת בפעם האחרונה לפני שאני ממשיך לדבר איתך. בוא נקבע תור להמשך השבוע? - בדיוק קניתי ג'יפ חדש, אז אני מחייב אותך על עוד ביקור. המממ... - מכיוון שאין לי מושג מה לעשות, אני מנסה להישמע מהורהר בתקווה שהאחות תתערב. צריך לראות איך זה יתפתח - אין לי זמן לשטויות שלך, תחזור אלי אם אתה לא מצליח לנשום. מה שלומך היום? - אני מרגיש מצוין. אתה, לעומת זאת, נראה רע. אני ארשום לך תרופה חדשה - אני עושה מחקר וצריך שפן ניסיונות. אם זה לא נעלם תוך שבוע, תרים אלי טלפון - אין לי מושג מה הבעיה שלך, אני מקווה שהיא תעבור לבד או שתלך לרופא אחר. הבדיקות שלך יצאו תקינות ואתה בריא כמו שור - כנראה שלא אוסיף קומה לווילה אחרי הכל... אני רוצה שעמית שלי יראה אותך - אני חייב לו כסף ואתה בצרות גדולות. אנחנו לא מרגישים כל כך טוב היום, אה? - אני לא זוכר איך קוראים לך או למה אתה כאן. אני רוצה לשלוח אותך לכמה בדיקות - משהו לא בסדר, אבל אין לי מושג מה. אני מעביר את ה"כאב ראש" הזה לאחיות. יכול להיות שיש עליך יותר מדי לחץ בעבודה? - אתה לא חולה, אבל אולי אוכל לסחוט ממך משהו למרות הכל. להוריד הכל, גם תחתונים - אני לא נהנה מזה יותר ממך... בשביל מה למדתי כמעט 10 שנים? אם הסימפטומים לא נעלמים עוד שבוע, תחזור אלי - יש לך שבוע לסבול, אחרי זה אני בחופש ואתה הבעיה של מישהו אחר. הוירוס הזה מסתובב הרבה בזמן האחרון - אני ממש מקווה שזה לא מגפה קטלנית, כי כבר שלחתי הביתה 5 חולים לפניך.

גבר אחד ממש שנא את החתול של אשתו עד שיום אחד הוא לא עמד בזה יותר והחליט להיפטר ממנו. כאשר אשתו יצאה מהבית, הגבר התגנב מאחורי החתול, הרים והכניס אותו לרכב. הוא נסע 20 בלוקים מהבית והשאיר אותו באחד הגנים הציבורים. כאשר חזר הגבר הביתה, החתול המתין לו בכניסה. למחרת, הוא החליט להרחיק עוד יותר. הוא שם את החתול ברכב, נסע 40 בלוקים מהבית, הניח את החתול בצידי הדרך ונסע חזרה. כאשר נכנס לחניה, הופתע למצוא את החתול מתבונן בו בעיניים קשות. בשאר ימות השבוע, הוא לא התייאש וניסה להיפטר ממנו, כאשר בכל פעם הוא זורק את החתול הרחק מהבית ובכל פעם החתול מוצא את הדרך חזרה. בניסיון השביעי, הוא כבר החליט ללכת עד הסוף. הוא עצם את עיניו של החתול, שם אותו ברכב, נסע 100 ק"מ צפונה, פנה ימינה ואז שמאלה, עבר גשר ושוב פנה ימינה, ירד לדרך כורכר, עשה פרסה, הקיף את הכנרת ולבסוף זרק אותו בחורשה. מספר שעות לאחר מכן הבעל התקשר לאשתו ושאל: "תגידי, החתול בבית?" "כן" ענתה לו בחביבות, "למה אתה שואל?" בייאוש ענה לה הבעל: "תני לי לדבר איתו, הלכתי לאיבוד ואני צריך הכוונה הביתה!"

כבכל שבת בבוקר, ישבה ליאורה בנינוחות על הספה וקראה עיתון. לפתע הבחינה במודעה על שייט תענוגות מפנק, שעולה 500 שקלים בלבד. "תראה בני" אמרה לבעלה, "יש פה שייט תענוגות הכל כלול רק ב-500 ש"ח! תתחיל לארוז, זה בעוד יומיים!" "אני ממש עסוק השבוע, אולי תצאי לבד? אני אשלם על זה..." ענה. "מעולה, באמת מתאים לי זמן לבד קצת!" ענתה ליאורה והתקשרה להזמין כרטיס. למחרת, המאהבת של בני ניגשה אליו במשרד עם אותה מודעה ואמרה לו: "תראה, יש פה שייט תענוגות הכל כלול רק ב-500 ש"ח. יוצאים?" "אני עסוק השבוע" ענה, "אבל קחי 500 שקלים ותיהני". כך יצא שהמאהבת של בני וגם אשתו, שלא הכירו אחת את השניה, יצאו לאותו השייט באותו היום. כשחזרו, הראתה האישה לבעלה את התמונות שצילמה. להפתעתו, בין התמונות הוא ראה את המאהבת שלו. "מי זו?", שאל בני את אשתו. "זאת חתיכת טיפוס", השיבה "היא הייתה הזנזונת של הספינה, פשוט התחילה עם כל גבר שהיה שם". למחרת, כשראה בני את המאהבת שלו במשרד, ביקש ממנה לראות תמונות מהשייט. בין התמונות, מצא את אשתו ליאורה. "מי זו?", שאל את המאהבת. "אתה לא תאמין", השיבה לו, "איזו אישה מקסימה ונאמנה! כל השייט היתה רק עם בעלה, לא זזה ממנו סנטימטר!"

רב בקהילה קטנה של יהודים חיפש שידוך לבת הקטנה שלו, ומשום שלא היה לו מבחר גדול במיוחד של יהודים צעירים ורווקים באזור, הוא חיתן אותה עם בנו של הקצב בעיירה השכנה. הבת הקטנה הייתה מורגלת לאיכות חיים גבוהה בבית הרבי של העיירה ולכן אף אחד לא הופתע מכך שהיא התנגדה לשידוך באופן נחרץ, אך לבסוף היא הסכימה והשניים התחתנו בטקס גדול ומרגש. אחרי החתונה, הזוג הצעיר עבר לגור בביתו של הקצב בעיירה השכנה. בסוף השבוע הראשון שלאחר חתונתם, ניגש בן הקצב אל בת הרב ואמר לה: "את יודעת, סבא שלי תמיד אמר לי שזאת מצווה לשכב עם אשתך לפני שאתה הולך לבית הכנסת ביום שישי". משום שהיא לא רצתה לזלזל בכבוד המשפחה של בעלה הטרי ובמסורות שלהם, היא הסכימה. מאוחר יותר באותו הערב בן הקצב פנה לאשתו פעם נוספת ואמר: "את יודעת, סבתא שלי תמיד אמרה לי שאין מצווה גדולה יותר מלשכב עם בן או בת הזוג כדי לציין את כניסת השבת בערב יום שישי". בת הרב אמנם לא הכירה מסורות ומצוות שכאלו, אבל היא הסכימה. בבוקר יום שבת הסתובב הבעל הטרי אל אשתו במיטה ואמר לה: "את יודעת, דודה שלי תמיד אמרה לי שאין מצווה גדולה יותר מלקיים 'עונג שבת' דבר ראשון על הבוקר". גם הפעם בת הרב הסכימה. ביום ראשון הלכה בת הרב לבקר את משפחתה בעיירה השכנה, וכמובן שהדבר הראשון שאימה שאלה אותה זה איך היא מסתדרת עם בעלה החדש. "תראי אימא", היא ענתה לה, "הוא לא חכם, הוא לא עשיר ורוב הזמן יש לו ריח נוראי, אבל החדשות הטובות הן שהוא יהודי שומר מצוות שבא ממשפחה טובה וחכמה!"

ג`ק החליט לעשות סקי עם חברו, בוב. הם העמיסו את הג`יפ ונסעו צפונה, ולאחר מספר שעות נסיעה נתקלו בסערה איומה, נכנסו לחווה סמוכה וביקשו מהאישה החתיכה שפתחה להם את הדלת רשות להישאר ללון בלילה. "אני יודעת שמזג האוויר איום שם בחוץ וכל הבית הענק הזה הוא שלי, אבל התאלמנתי לא מזמן," היא הסבירה, "אני דואגת מה יגידו השכנים אם אתן לכם להישאר בביתי". "אל תדאגי" אמר ג`ק, "נשמח לישון במחסן. ואם מזג האוויר ישתפר, נצא מפה עם אור ראשון". האישה הסכימה, שני הגברים הלכו למחסן ונשכבו לישון. בבוקר מזג האוויר השתפר והם נסעו משם ונהנו מסוף שבוע נפלא של סקי. כעבור כתשעה חודשים, ג`ק קיבל מכתב לא-צפוי מעורך-דין. לקח לו קצת זמן, אך בסופו של דבר הבין שהמכתב הגיע מעורך הדין של אותה אלמנה יפה שפגש בסוף השבוע של הסקי. הוא הלך לבקר את חברו, בוב, ושאל: "בוב, האם אתה זוכר את האלמנה החתיכה מהחווה בה נשארנו בחופשת הסקי שלנו בצפון?" "כן," ענה בוב. "האם קמת באמצע הלילה, הלכת וביקרת אותה?" "כן," הודה בוב במבוכה. "אני חייב להודות שכך עשיתי." "והאם השתמשת בשם שלי במקום לומר לה את שמך?" פניו של בוב הפכו אדומות והוא אמר, "כן, חבר. אני מצטער. למה אתה שואל?" "היא נפטרה והשאירה לי הכול!"

גבר חוזר הביתה ואשתו שואלת אותו "הכיור בשירותים סתום, תוכל לפתוח אותו?" "מה אני, שרברב?!", עונה הבעל. ביום שלאחר מכן התקלקלה מכונת הכביסה, כשחזר האיש באותו הערב שוב מבקשת ממנו אשתו: "תוכל לתקן בבקשה את מכונת הכביסה?" "מה אני, חשמלאי?!" בהמשך השבוע חוזר הבעל הביתה והפעם ראה שחלון הבית נשבר והריצפה מלאה ברסיסי זכויות. ניגשה אליו אשתו ואמרה: "תוכל לתקן את זה?" "מה אני, זגג?!" ביום שלאחר מכן הבעל מגיע ורואה שהחלון תוקן והורכבה זכוכית חדשה, כשהוא נכנס הוא רואה שהכיור עובד כראוי וגם הרעש ממכונת הכביסה העיד על כך שהיא תוקנה. "מה זה", שאל הבעל, "מי דאג לתקן את זה?" ״השכן ממול״, ענתה האישה. "וכמה שילמת לו?" תהה הבעל ״כלום״, ענתה האישה, ״הוא אמר שהוא יתקן הכל בחינם אם אשכב איתו במיטה שלנו או אאפה לו עוגה״. "ואיזה עוגה הכנת?", שאל הבעל. ואישתו ענתה: "מה אני, אופה?!"

איציק הרווק גר ליד זוג בשם גבי ועדי - למרות שהאישה הייתה נשואה, השניים פלירטטו לעיתים קרובות ולאיציק תמיד הייתה הרגשה שיכול להיות ביניהם משהו… יום אחד בזמן שיחה אגבית בחדר המדרגות, גבי סיפר לאיציק שהוא צריך לצבוע את הדירה שלו, אבל הוא עובד כמעט כל הזמן וכל אנשי המקצוע שהוא דיבר איתם דרשו סכומים מוגזמים. באותו רגע לאיציק היה רעיון ערמומי והוא מיד אמר לגבי: "אל תדאג אחי! אני בדיוק בחופש השבוע והתחביב שלי זה שיפוץ וצביעת קירות! אני יכול לעשות את זה בשבילך בחינם בכיף". גבי כמובן התלהב מאוד מהרעיון ולמחרת בבוקר איציק התייצב לעבודה עם סולם, דלי, צבע, מברשות ומחשבות על נושא אחר לחלוטין. גבי נפרד ממנו לשלום והשאיר אותו בבית עם אשתו עדי - איציק מיד התחיל לעבוד, אבל לא על הקירות… כעבור דקות בודדות השניים כבר היו ערומים במיטה, אבל אז הם פתאום שמעו את דלת הכניסה נפתחת והבינו שגבי חזר הביתה באופן פתאומי... "מהר! תתחיל לצבוע את הקירות! אני אתחבא באמבטיה כדי שבעלי יחשוב שהלכתי להתקלח" אמרה עדי ורצה למקלחת. לאיציק לא היה הרבה זמן להתכונן, אז הוא פשוט תפס מהר את הציוד שהיה לידו וטיפס על הסולם לצד הקיר בדיק ברגע שגבי נכנס לחדר. "מה קורה כאן?! למה אתה צובע את חדר השינה שלי ערום?" צעק גבי בהלם. "שמע אחי, אני עובד בחינם אז אני מתחיל מאיזה חדר שנוח לי" ענה איציק. "אבל למה ערום???" "מה למה? כדי לא ללכלך את הבגדים שלי בצבע." "ולמה לעזאזל עומד לך?" "אני עובד פה לבד, איפה נראה לך שאני יכול לתלות את הדלי שלי???"

בערב חורפי במיוחד עמד איש זקן בסמוך לשלולית גדולה ליד הפאב השכונתי, כשבידו מקל ארוך שאליו מחובר חוט דייג ופתיון. גבר צעיר שעבר במקרה במקום עצר ושאל את האיש הזקן: "סליחה אדוני, מה אתה עושה?" "אני מנסה לתפוס דגים לארוחת הערב" השיב הזקן. הגבר נמלא חמלה בליבו למראהו של האיש המסכן, ואמר לו: "בוא איתי, בוא ניכנס לפה לבר, נתחמם קצת ואני אזמין לך שתייה ומשהו לאכול." לאחר שהשניים ישבו לאכול יחד ונפתחו קצת אחד מול השני, שאל הגבר הצעיר את הזקן בהלצה: "תגיד את האמת, כמה דגים אתה תופס שם בחוץ בשלולית?" האיש חשב כמה שניות, לקח שלוק מהוויסקי ואמר לו: "השבוע? אתה השמיני..."

באוניברסיטת פרינסטון שבארה"ב היו ארבעה סטודנטים לכימיה שעד למבחני הגמר היו המצטיינים בחוג. הם היו כל כך בטוחים בעצמם, עד שבסוף השבוע שלפני בחינת הגמר הם החליטו לבקר כמה חברים שערכו מסיבה. כיוון שהיו שפוכים לגמרי ביום שאחרי המסיבה, הם לא קמו בזמן ולא הספיקו להגיע לאוניברסיטה בשעה בה נערך המבחן. הם החליטו על תירוץ שיספרו לפרופסור, בו הם יגידו שבדרך חזור היה להם פנצ'ר שבגללו לא הספיקו להגיע למבחן. הפרופסור, שמע ואמר "אין בעיה, תוכלו להיבחן מחר". הסטודנטים שמחו והוקל להם מאוד, הם למדו באותו הלילה ובבוקר שלאחר מכן הגיעו לבחינת הגמר. הפרופסור הושיב אותם ב-4 כיתות שונות, כשהם פתחו את גיליון הבחינה הם ראו את השאלה הראשונה, על 5 נק', שהייתה קלה מאוד. הם שמחו מאוד, כל אחד פתר אותה במהירות והמשיך לעמוד הבא. בעמוד השני הופיעה השאלה הבאה: "שאלה על 95 נקודות: איזה צמיג?"

לילה אחד, משה הקטן נכנס לתוך חדר השינה של ההורים שלו וראה את אבא ואימא שלו משתובבים במיטה. "אבא, מה אתה עושה?" שאל הילד המבולבל. אחרי כמה רגעים של היסוס האבא ענה: "זה משחק מיוחד של מבוגרים, כמו קלפים". "אז מה אימא עושה במשחק הזה?" המשיך הילד הסקרן לחקור. "אימא שלך היא המלכה שלי" השיב האבא בלי להסס, ואז שלח את בנו לישון בחדר שלו. באותו סוף השבוע, משה הקטן הלך לישון אצל קרובי משפחה ובאמצע הלילה הוא התגנב לחדר השינה של דוד שלו שם הוא מצא אותו משתובב במיטה עם אשתו. "דוד אורי, מה אתם עושים שם במיטה?" שאל משה. הדוד, שדיבר עם אחיו על ההתנהגות של משה, ענה בלי להסס: "אנחנו משחקים קלפים!". "ומה אשתך עושה?" המשיך הילד הקטן. "היא המלכה שלי, עכשיו לך לישון בחדר שלך!" בהמשך סוף השבוע משה בילה הרבה זמן עם בן דודו וביקש ממנו ללמד אותו איך משחקים את "משחק הקלפים של המבוגרים", וכך יצא שכשהוא חזר הביתה להוריו, הוא ידע איך לשחק פוקר. בארוחת הערב של אותו היום שאלו הוריו של משה איך היה הביקור שלו אצל המשפחה. "היה ממש כיף! ראיתי את דוד אורי ואת אשתו משחקים באותו משחק קלפים כמוכם ואז למדתי איך לשחק אותו בעצמי!" שני ההורים היו מבולבלים מאוד, ובחשש גדול הם שאלו את בנם "מה בדיוק למדת?" "האמת שאני לא זוכר הרבה כי זה משחק ממש מורכב, אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי זה שאתה לא צריך מלכה אם יש לך יד טובה!"

שני בחורים צעירים הגיעו לבית משפט אחרי ששוטרים תפסו אותם סוחרים בסמים. השופט ראה שמדובר בבחורים שהגיעו מבית טוב, ואמר להם: "אתם נראים לי כמו שני חבר'ה טובים, אני מעוניין לתת לכם הזדמנות שנייה. אני רוצה שבמהלך השבוע הקרוב תנסו לשכנע כמה שיותר אנשים מכורים להיגמל, וביום ראשון הבא תחזרו לפה ותספרו לי עד כמה הצלחתם." ביום ראשון השניים חזרו לשופט, שאמר להם, "נו, בואו נראה מה הצלחתם לעשות..." "ובכן כבוד השופט", אמר אחד הבחורים, "אני הצלחתי לשכנע 17 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח." "17 מכורים?" אמר השופט, "זה נפלא! איך עשית את זה?" "הצגתי להם דיאגרמה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הגדול ואמרתי להם שזה המוח שלהם לפני הסמים, ואז הצבעתי על העיגול קטן ואמרתי להם שזה המוח שלהם אחרי הסמים." "פשוט מדהים!" אמר השופט. אז נעמד הבחור השני ואמר, "כבוד השופט, אני הצלחתי לשכנע 156 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח." "וואו!" אמר השופט, "156 אנשים?! איך עשית את זה?!" "השתמשתי בדיאגרמה דומה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הקטן ואמרתי להם שזה חור התחת שלהם לפני הכלא..."