בדיחות בנושא פינגווין חמוד לצביעה

יום אחד ולדימיר פוטין הגיע לבית ספר יסודי, שם הוא העניק הרצאה על כל הסיבות שבגללן רוסיה, תחת הנהגתו, היא המדינה הטובה ביותר בעולם. לאחר ההרצאה הוא הזמין את הילדים לשאול אותו שאלות, וכמעט כולם הרימו את היד בהתלהבות – הרי לא בכל יום יוצא להם להעלות שאלה בפני הנשיא. "כן ילדה חמודה", אמר פוטין והצביע על ילדה עם צמות, שהחלה לדבר ואמרה כך: "שלום מר נשיא. שמי סשה ורציתי לדעת: האם לדעתך יום אחד רוסיה תחזור להיות מעצמה כמו שהייתה ברית המועצות, ויצטרפו אלינו כל שאר הארצות שהיו שייכות לנו בעבר?". "כמובן", ענה פוטין. "זה רק עניין של זמן עד שכל מדינות מזרח אירופה, ואף מדינות העולם, יבינו שזה לטובתן". "כן ילד חמוד, שאלה הבאה בבקשה", אמר פוטין והצביע על ילד עם נמשים, שאמר: "שלום מר נשיא. שמי ארקדי ורציתי לדעת: מה סוד ההצלחה שלך? כי אתה האיש הכי חזק וחשוב בכל רוסיה". "האמת", אמר פוטין, "אני האיש הכי חזק וחשוב בכל העולם, וסוד ההצלחה שלי הוא שאני פשוט יודע מה טוב בשביל כולם, ולכן כולם סומכים עלי שאנהל את המדינה על הצד הטוב ביותר". "יש לכם עוד שאלות?" תהה פוטין, ואז הצביע על ילד בלונדיני שהרים את ידו. הילד דיבר ואמר: "שלום מר נשיא. שמי בוריס ורציתי לדעת למה רוסיה שולחת חיילים לאוקראינה ולמה סיפחנו את חצי האי קרים?". רגע לאחר שבוריס סיים לשאול את שאלתו צלצל לפתע פעמון ההפסקה, וכולם יצאו לארוחת הצהריים. כשהסתיימה ההפסקה חזרו פוטין וכל הילדים לאולם ההרצאות. "כן ילדה מתוקה", אמר פוטין והצביע על ילדה עם שיער קצר. "שלום מר נשיא. שמי קטיה ורציתי לדעת למה רוסיה שולחת חיילים לאוקראינה, למה סיפחנו אלינו את חצי האי קרים, למה הפעמון צלצל 20 דקות לפני שהייתה אמורה להיות הפסקה ולאיפה בוריס נעלם?"...

פיתום אחד הגיע לכפר ערבי, שם הוא ראה את אחד המקומיים יושב על כיסא ליד ביתו, ולצדו הכלב שלו. הפיתום חשב לעצמו שהוא יכול להשתעשע קצת, ושאל את הערבי, "אכפת לך אם אדבר עם הכלב שלך?" הערבי לא הבין על מה הבחור שמולו מדבר, ואמר, "תגיד לי, אתה מטומטם? נראה לך שהכלב שלי יודע לדבר?" הפיתום פנה לכלב ואמר, "שלום חמוד, מה שלומך?", ואז דיבר מהבטן וענה בשם הכלב, "בסדר גמור". הערבי פער את הפה בתדהמה, והפיתום המשיך, "הבחור הזה פה הוא הבעלים שלך?" הכלב ענה, "כן". הפיתום שאל את הכלב, "איך הוא מתייחס אליך?", והכלב ענה, "הוא מתייחס אלי טוב. מוציא אותי לטיול, מאכיל אותי טוב ומשחק איתי לפעמים". הערבי היה בהלם מוחלט, והפיתום שאל אותו, "אכפת לך אם אדבר עם הסוס שלך?" הערבי ענה, "הסוס לא יודע לדבר... אני חושב...", והפיתום פנה לחיה ואמר, "שלום סוס, מה שלומך?" הסוס ענה, "שלומי בסדר" והערבי קם על רגליו ולא האמין למשמע אוזניו. הפיתום שאל את הסוס, "איך הבחור הזה מתייחס אליך?", והסוס אמר, "הוא דואג לי היטב, תודה ששאלת. הוא רוכב עלי לפעמים, מבריש אותי כשצריך ומחליף לי פרסות אחת לזמן מה". הערבי הרגיש שהוא עומד להתעלף, והפיתום שרצה להמשיך את המשחק שאל אותו, "אכפת לך אם אדבר עם העז שלך?" הערבי מיד הזדקף וענה בפאניקה: "אל תאמין לשום דבר שהיא אומרת, היא שקרנית!"

אישה נכנסת לחנות חיות מחמד ומבקשת לקנות כלב מיוחד ומקסים. המוכר מסתכל סביבו בין כל החיות שבכלובים ואומר לה "חכי כאן, גברתי, אני חושב שיש לי את הכלב המושלם בשבילך!" הוא נעלם אל החדר האחורי וחוזר אחרי מספר שניות עם כלבלב קטן וחמוד. "הכלב הזה מאוד מיוחד..." הוא אומר לה. "מה כל כך מיוחד בו?" האישה לא מתרשמת. "הוא מסוגל לעוף!" "לעוף?!" מתפלאת האישה. "בהחלט!" אומר המוכר וזורק את הכלב באוויר. הכלב לא צונח למטה, אלא נשאר לשייט באוויר ומעופף ברחבי החנות. האישה לא מאמינה למראה עיניה. "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!" היא צועקת אל המוכר. "יש רק בעיה אחת..." אומר המוכר. "בכל פעם שתאמרי את המילה "שלי" הוא יאכל את מה שהזכרת. הנה, שימי לב" ממשיך המוכר "התפוח שלי..." למשמע המילה, צונח הכלב אל ריצפת החנות ומתחיל לרוץ באטרף אל המוכר, ששולף מכיסו תפוח והכלב מתחיל לכרסם אותו. "אוי... זה כל כך חמוד!" אומרת האישה "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!" כשהיא מגיעה הביתה עם הכלב, היא מראה לבעלה בהתרגשות את הכלב המיוחד. "מה כל כך מיוחד בו?" הבעל לא מתרשם. "הוא מסוגל לעוף!" "לעוף?" שואל הבעל "בתחת שלי!"

משפחה של אבא, אימא וילד קטן יצאה ליום כיף בחוף ים, אך לא סתם חוף - חוף נודיסטים! אחרי חצי שעה של בילוי במים הילד הקטן רץ מכיוון הים אל החוף ולאימא שלו, קרא לה וצעק מרחוק: "וואו אימא! לכל הנשים פה יש כאלה ציצים גדולים!" "נכון חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "ואתה יודע עוד משהו? ככל שהם יותר גדולים זה סימן לכך שהן יותר טיפשות." אחרי חצי שעה הילד חוזר שוב מכיוון הים וצועק לאימא שלו: "וואו אימא! את לא מבינה איזה בולבול גדול יש לכל הגברים פה!" "כן חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "וכמו שאמרתי - ככל שהוא יותר גדול, כך גם הגברים האלה טיפשים יותר." אחרי חצי שעה נוספת הילד חוזר לאימא שלו, והפעם הוא אומר לה בלחש: "אימא, נראה לי שאנחנו בצרות..." "למה מתוק שלי?" אמרה אימו בפליאה. "כי אבא שם מדבר עם מישהי ממש טיפשה, ונראה שהוא גם נהיה טיפש יותר ויותר מרגע לרגע..."

לפני הרבה שנים, בימי ברית המועצות, פסל רוסי זקן קיבל סוף סוף אישור לעלות לישראל כדי לגור עם בנו ומשפחתו שהתגוררו בתל אביב. בזמן הבידוק הביטחוני אנשי שדה התעופה הרוסי נדהמו לגלות פסל גדול בדמות ראשו של המנהיג הידוע ולדימיר לנין בתיקו של הפסל הזקן. "מה זה הדבר הזה?" שאל איש הביטחון את הפסל. "מה זה? מה זה???!!!" ענה לו בזעם הפסל, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר כבוד! זה המנהיג הגדול שלנו שבזכותו יש לנו מדינה כל כך נפלאה! זאת יצירת מופת של ברית המועצות האדירה שאני לוקח איתי כדי לזכור את נפלאות המולדת בכל העולם!" איש הביטחון ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל הזקן, אז הוא פשוט חייב אותו על משקל עודף ושחרר אותו לדרכו. כשהפסל נחת בנמל התעופה בן גוריון, אנשי המכס הישראלי שמו לב לכך שיש לו משהו גדול וכבד מאוד במזוודה, עצרו אותו וגילו את הפסל של לנין. "מה זה?" שאל את הפסל איש המכס הישראלי. "מה זה? מה זה???!!!" השיב לו הפסל הנזעם, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר ידע! זה לנין! זה הממזר שבגללו לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן! אני הולך לשים אותו בשירותים שלי, ממש מעל האסלה, איפה שהוא צריך להיות בגלל שהמדינה המשוגעת שלו מנעה מאיש זקן כמוני מפגש עם הבן שלו!" גם איש המכס הישראלי ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל, והוא שחרר אותו לדרכו. בנו של הפסל חיכה לו בשדה, והוא אסף אותו לביתו החדש יחד עם כל משפחתו. נכדו הקטן של הפסל התנדב לעזור לו לפרוק את המזוודות שלו וכאשר הוא ראה את פסלו של לנין, הוא מיד פנה אל סבא שלו ושאל "מי זה?" "מי זה? מי זה???" ענה שוב הפסל הזקן, אבל הפעם עם חיוך על הפנים, "אל תשאל מי זה, חמוד שלי, כי זה ממש לא חשוב. תשאל מה זה - וזה 5 ק"ג של זהב בציפוי שיש!"

אישה צעירה ונאה שיצאה לבילוי עם חברות בפאב גדול ניגשה אל הברמן וסימנה לו להתקרב אליה. "איך אפשר לעזור לך מותק?" שאל הברמן. - "אני רוצה לדבר עם המנהל בבקשה" ענתה האישה. - "מה הבעיה מתוקה, אני יכול לעזור לך!" - "אתה המנהל?" - "עזבי אותך מהמנהל, בשביל בחורות יפות כמוך אני מוכן לעשות הכל!" - "אתה חמוד, אבל אני צריכה לדבר עם המנהל על משהו בקשר לשירותים." "מה דעתך שנעזוב את המנהל, נלך ביחד לשירותים ונראה איך אני יכול לעזור לך?" אמר הברמן וקרץ. האישה חשבה לרגע ואז חייכה אל הברמן ואמרה בקול מפתה: "אתה יודע מה, אני לא צריכה לראות את המנהל, אבל אני צריכה לבקש ממך לעשות משהו חשוב בשבילי - אבל זה סוד..." הברמן הנלהב רכן קדימה כדי שהאישה תוכל ללחוש לו את "הסוד" באוזן שלו, ותוך כדי שהיא גם רכנה קדימה, היא אפילו ליטפה את הפנים שלו והכניסה לו בעדינות שתי אצבעות לתוך הפה והחלה לסובב אותן! "תגיד בבקשה למנהל שלך שיש בעיה קטנה בשירותי הנשים... נגמר שם נייר הטואלט וסבון הידיים…"

אם וילדה הקטן טסו לטיול בניו יורק ומיד לאחר שהם נחתו בשדה התעופה בעיר, הם לקחו מונית עם נהג ישראלי לשעבר שלקח אותם אל בית המלון שלהם. כל הדרך הילד קצר הרוח הטריד את אימו בשאלות: "מתי מגיעים?" "למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?" "למה יש פה כל כך הרבה פקקים?" וכדומה. בשלב מסוים נהג המונית מסתובב אל האם שמנסה להרגיע את בנה, וגוער בה: "גברת, תפסיקי כבר את כל הדיבורים של הילד, זה מפריע לי להתרכז בנהיגה". לפתע, חולפת המונית על פני קבוצה של נערות ליווי שעמדו בפינת אחד מהרחובות הקטנים של העיר. הילד מביט בנערות העובדות דרך חלון הרכב כמשתאה, לא מאמין למראה עיניו. "אימא, מה כל הבנות האלו עושות כאן?" הוא שואל. האם מסמיקה למשמע השאלה, חושבת לרגע, ועונה במבוכה: "הן כולן מחכות לבעלים שלהן שעובדים כאן, שיסיימו את העבודה". "אז למה הן לבושות ככה, אימא?" מקשה הילד. האם מנסה להמשיך ולגונן על תמימותו של בנה, ועונה: "כי ככה הן מכבדות את הבעלים שלהן בסוף היום". באותו רגע מסתובב אליהם נהג המונית, כולו נזעם, וצועק: "גברת, חלאס כבר לשקר ככה לילד – אלו זונות, והן שוכבות עם גברים זרים תמורת כסף!" עיניו של הילד הקטן נפערו לרווחה והוא פונה אל אימו: "זה נכון מה שהוא אומר, אימא?" האם מביטה בזעם אל הנהג ומסננת מבין שפתיה: "כן חמוד, אני מצטערת". הילד ההמום מתכווץ אל תוך מושבו, וממשיך לבהות בנערות הליווי מבעד לחלון השקוף. מקץ שתי דקות של מחשבה הוא שואל את האם: "תגידי אימא, לבנות האלו ששוכבות עם גברים זרים, נולדים ילדים?" "כן, מתוק, זה קורה" עונה האם. "ומה קורה עם הילדים האלו, אימא? מה הם עושים בחיים?" שואל הילד. האם מישירה מבט אל בנה הקטן ואומרת בקול: "בדרך כלל חמוד שלי, הם הופכים לנהגי מוניות בניו יורק".

בחור אחד חוזר מביקור אצל הרופא ומספר לאשתו שנותרו לו עוד 24 שעות לחיות‏‏. בעקבות האבחנה הזו, הוא מבקש מאשתו לעשות סקס בשל מותו הקרוב‎‏‏. כמובן שהיא מסכימה, והם שוכבים‏‏. לאחר 6 שעות, הבעל הולך אל אשתו ואומר: "יקירתי, את יודעת שנותרו לי עוד 18 שעות. אפשר אולי עוד פעם‎‏?" האישה מסכימה, כמובן, והם עושים זאת שוב‎‏. יותר מאוחר, כשהם הולכים לישון, הבעל מציץ בשעון ומגלה שנותרו לו רק 8 שעות לחיות‎. הוא נוגע בכתף של אשתו ומבקש: "יקירתי, בבקשה, עוד פעם אחת לפני שאני מת‎‏?" היא עונה: "כמובן, אהובי", והם עושים סקס בפעם השלישית‎. לאחר שסיימו, האישה מסתובבת ונרדמת‎‏. הבעל, לעומת זאת, מודאג מהמוות הקרב והוא מתהפך מצד לצד עד שנותרות לו 4 שעות לחיות‎. הוא מלטף את אשתו ואומר בשקט "יקירתי, יש לי עוד 4 שעות. את חושבת שאולי אפשר‎ ‏‏..." האישה מתרוממת ואומרת: "תקשיב, חמוד שלי, אני צריכה לקום בבוקר. אתה לא‏!"

מורה בבית ספר יסודי שאלה את כל התלמידים בכיתה, במה עוסק אביהם. כמובן שהתקבלו כל התשובות הנפוצות: נהג, מתכנת, רופא, איש מכירות... רק ילד אחד שישב מאחור לא ענה. "ומה איתך?" שאלה המורה. הילד הנבוך ענה בהיסוס: "אבא שלי... הוא רוקד בעירום במועדונים של הומואים, ולפעמים, אם הם מציעים ממש הרבה כסף, הוא גם שוכב איתם" המורה, מזועזעת עד עמקי נשמתה, שלחה את שאר הילדים לשחק בחצר. מיד לאחר מכן לקחה את הילד לצד ושאלה אותו: "חמוד, זה באמת מה שאבא שלך עושה??" "לא" ענה הילד, "הוא חבר כנסת... אבל התביישתי להגיד את זה מול כל הילדים"

ילד חמוד טס עם אמו בטיסת אל על לחו"ל. פתאום פונה הילד לאמא שלו ושואל: "אמא, אם לכלבים גדולים יש גורי כלבים ולחתולים גדולים יש גורי חתולים, למה למטוסים גדולים אין גורי מטוסים?" האמא, שלא מצליחה למצוא תשובה הולמת, שולחת את הילד לשאול את הדיילת. הילד עוצר דיילת מזדמנת ושואל אותה: "סליחה גברת, יש לי שאלה - אם לכלבים גדולים יש גורי כלבים ולחתולים גדולים יש גורי חתולים, למה למטוסים גדולים אין גורי מטוסים?" הדיילת מסתכלת על הילד, חושבת קצת, ושואלת אותו: "תגיד חמוד, אמא אמרה לך לשאול אותי את השאלה הזאת?" "כן", עונה הקטן בגילוי לב. "אז הסיבה שלמטוסים גדולים אין גורי מטוסים, היא ש'אל-על' בניגוד לאבא שלך, תמיד יוצאת בזמן. עכשיו תבקש מאמא להסביר לך את זה."

זוג צעיר התחתן ונכנס לחנות שבה אפשר לקנות ילדים. "איזה ילדים יש לכם להציע לנו", שאלו בני הזוג. "יש לנו ילד אשכנזי יפה, מנומס ושקט - הוא עולה 95 שקל. ב-80 שקל יש לנו ילד מרוקאי חמוד, אבל שימו לב שאסור לעצבן אותו, אחרת יש בלגן. ב-50 שקל תוכלו לקנות ילד כורדי - לא הכי מבריק, אבל די חמוד. אז איזה ילד תרצו?" הזוג התייעץ, בחן את הילדים היטב, ואז הבעל הוציא שטר של 100 ואמר: "זה הילד הראשון שלנו אז אנחנו לא מתפשרים - ניקח את האשכנזי!" המוכר שאל את בני הזוג: "להחזיר לכם 5 שקל עודף או שאולי תרצו לקחת ילד תימני?"

יום אחד ילד קטן ניגש אל אבא שלו ואומר: "אבא כשאני אהיה גדול, אני רוצה להתחתן עם נסיכה יפה, ממש כמו באגדות!" "למה?" שאל האבא. "כי תמיד בסוף של האגדות כל גבר שמתחתן עם נסיכה יפה הופך למלך, מקבל ארמון גדול עם המון משרתים, ומסביב יש שדות ירוקים מלאים בפרות!" "חמוד שלי תקשיב טוב" ענה האבא, "אל תאמין לאגדות! בהתחלה הכל טוב ויפה, אבל אחרי כמה שנים הארמון צריך שיפוצים, המשרתים מתפטרים, השדות נובלים והמלך נשאר עם פרה זקנה אחת."

ילד אחד ניגש אל אימא שלו ושואל אותה: "אימא, זה נכון שלמלאכים יש כנפיים?" האימא קצת מבולבלת, אבל היא עונה לו שכן. "ותגידי אימא..." ממשיך הילד, "זה נכון שמלאכים יכולים לעוף?" "כן" עונה האימא, "מה פתאום התחלת לשאול אותי שאלות כאלה?" "כי אבא כל הזמן קורא לעוזרת שלנו מלאך, אבל אין לה כנפיים והיא לא עפה" ענה לה הילד. "אל תדאג חמוד שלי" אמרה האימא, "מחר היא תעוף!"

ילד חמוד אחד הסתובב לו ברחבי העיר עם קופיף קטן על הכתף. לפתע, עצר אותו שוטר שאמר לו "ובכן ובכן, מה יש לנו כאן בחור צעיר? אני מקווה שאתה לוקח את הקוף הזה לגן החיות..." יום למחרת הילד טייל שוב ברחובות העיר כשהקופיף על כתפו, וכשהוא חלף בשנית ליד השוטר, זה החל לגעור בו: "היי אתה! חשבתי שאמרתי לך לקחת את הקוף הזה לגן החיות!" הילד ענה לו: "כן, לקחתי אותו. היום אני אקח אותו לקולנוע נראה לי..."

אישה אחת עלתה עם תינוקה הקטן לאוטובוס והתיישבה באחד מן הספסלים במרכז. לפתע התינוק התחיל לבכות בקול רם ובחוזקה; האישה מיהרה להרים את התינוק וניסתה להניק אותו כדי להרגיעו - אך התינוק סירב לינוק והמשיך לבכות וליילל. אחרי כמה וכמה ניסיונות עקרים ובלתי מוצלחים להניק, האישה התעצבנה ואמרה בקול לילדה: "מאמי שלי, תשתה את החלב או שאני אאלץ לחלוק אותו עם האדון הזה שכאן מאחורינו!". התינוק המשיך להתעקש ולא היה מוכן לינוק מאימו. האישה המשיכה לאבד את סבלנותה ושוב הרימה את הקול ואמרה: "מתוק שלי, תשמע, אם אתה לא מתכוון לינוק אז אני כבר אתן החלב הזה לאדון שמאחורינו ודי!". זה לא עזר, התינוק עמד בסירובו ולא היה מוכן לקרב את פיו לפטמה. הבכי של התינוק רק התגבר והאישה כבר יצאה מדעתה. לא היו לה שום רעיונות אחרים, אז היא רקעה ברגלה ואמרה לתינוק בקול כעוס: "חמוד שלי, תקשיב לי טוב, או שאתה יונק כבר או שאני מסתובבת כאן ועכשיו ונותנת את כל החלב שמגיע לך לאדון פה מאחורינו!" עברה דקה, עברו שתי דקות - ושום דבר, התינוק לא מגיב וממשיך ליבב. פתאום האישה הרגישה נקישת אצבעות על כתפה, היא סובבה את ראשה והאיש שישב מאחוריה פנה אליה ואמר: "גברת, את מוכנה להחליט כבר בקשר לחלב? הייתי אמור לרדת לפני 5 תחנות!"

מוחמד בן ה-6, שמתגורר עם הוריו בפריז, עולה לכיתה א' והולך בפעם הראשונה לבית הספר. בשיעור הראשון של היום, המורה מבררת את שמו של כל אחד מן התלמידים בכיתה. כשהיא מגיעה אל מוחמד, היא מסתכלת עליו ושואלת: "מה שמך, חמוד?" והוא עונה לה בתגובה: "מוחמד". המורה המופתעת מעקמת מעט את פרצופה, ואומרת לו: "פה בצרפת אין שם כזה מוחמד. מהיום השם שלך הוא ז'אן פייר". בסיומו של יום הלימודים חוזר מוחמד לביתו, ואיך שהוא פותח את דלת הבית ונכנס, אימו קוראת אליו: "מוחמד מתוק, איך היה בבית הספר? מה תרצה לאכול לארוחת הצהריים?". עונה לה הילד בהחלטיות: "מהיום לא קוראים לי מוחמד יותר, שמי הוא ז'אן פייר". אימו של מוחמד מגיעה במהירות לסלון, מסתכלת בזעזוע על הילד וצועקת עליו: "איך אתה מדבר? יום אחד בבית הספר וכבר שכחת את כל המורשת שלך?" ומורידה לו שתי סטירות, "חכה שאבא יגיע וישמע על זה". כשאבא של מוחמד חוזר הביתה מעבודתו ושומע מה הילד אמר, גם הוא מתעצבן ומוריד למוחמד 4 סטירות, שתיים על כל לחי. יום לאחר מכן שב מוחמד לבית הספר, וכאשר הוא נכנס לכיתה והמורה מבחינה בו, היא ישר שואלת אותו בבהלה: "ז'אן פייר, מה קרה לך? למה כל הפנים שלך אדומות ונפוחות?" "תראי מה זה, המורה" עונה לה מוחמד, "לא עבר יום אחד מאז שנהייתי צרפתי וכבר שני ערבים תקפו אותי".

אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון. "שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!" 'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון. "אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה". האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים". האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה. אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי. "אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה." 'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה: "אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"