בדיחות בנושא עכביש טרנטולה למכירה

סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך... הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?" המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה. סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו". המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה". הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו". לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד. בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו". בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי". "סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?" "מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".

תמיר תמיד רצה שיהיה לו אופנוע הארלי, ואחרי שחסך כסף במשך שנים הוא מצא אחד למכירה ביד שנייה. על אף שהאופנוע היה בן יותר מ-10 שנים, הוא היה במצב מצוין והבריק כמו חדש. "איך שמרת עליו ככה?" שאל תמיר את הבעלים. "זה פשוט", הוא אמר, "תמיד כשעומד לרדת גשם, אני מורח וזלין על הכרום וזה מגן עליו". הוא הושיט לתמיר קופסת וזלין קטנה ואמר, "הנה קח, אני כבר לא צריך את זה." באותו הערב, החברה של תמיר - נעמה - הזמינה אותו לפגוש את ההורים שלה לראשונה בארוחה אצלם בבית. כמובן שהם נסעו לביתם על האופנוע החדש, ורגע לפני שהם נכנסו לבית נעמה עצרה את תמיר ואמרה: "תקשיב, יש משהו שאני צריכה לספר לך על המשפחה שלי. יש לנו קטע כזה שאנחנו לא מדברים בזמן הארוחה, ומי שמדבר ראשון צריך לעשות כלים, אז פשוט אל תדבר." תמיר אמר "אין בעיה", והם נכנסו לבית. תמיר הופתע לראות שהבית מלא בכלים מלוכלכים בכל מקום - על הספה, על הטלוויזיה ואפילו על הרצפה. אף אחד לא אמר דבר, אפילו לא שלום, והם התיישבו לאכול. קצת זמן אחרי תחילת הארוחה תמיר ניסה לבדוק עד כמה רחוק הולכת המשפחה של נעמה עם עניין השתיקה. הוא החל לנשק את נעמה בלהט, וכשאף אחד לא הגיב, הוא החל גם לחפון את החזה שלה. כשגם זה לא יצר תגובה, הוא השכיב אותה על השולחן והתחיל לעשות איתה אהבה. ועדיין, אף אחד לא הוציא מילה. אז הוא עשה את אותו הדבר גם עם האימא - נישק אותה, חפן לה את החזה והשכיב אותה על השולחן, ועדיין אף אחד לא פצע את הפה. בזמן ששתי הנשים חייכו מאוזן לאוזן והתנשפו, והאבא עמד להתפקע מרוב עצבים, נשמע רעם חזק. תמיר מיד נזכר שהוא החנה את האופנוע בחוץ, והוציא את קופסת הווזלין הקטנה שהייתה בכיס שלו. "בסדר בסדר, אני אשטוף את הכלים!", אמר האבא.

עמי ושי בני ה-8 טיילו להם ושיחקו עד שלפתע הם הבחינו בחנות ממתקים חדשה שנפתחה ברחוב שלהם... שניהם הסתכלו בערגה על הממתקים בחלון ובלעו רוק בעודם חולמים על כל השפע שיש בחנות. "אולי ניכנס ונראה מה יש שם?" פנה עמי לשי, ועוד לפני שזה הספיק להגיב עמי כבר פתח את הדלת ונכנס לחנות במהירות. שני הבנים הצעירים סקרו את כל הממתקים מקרוב והיו להוטים לטעום מכל אחד מהם. לאחר כמה דקות בעל החנות ניגש לשני הילדים ואמר: "הממתקים למכירה, לא לבהייה" ופנה לסדר חטיפים על מדף. עמי הסתכל על שי, ומבלי להגיד מילה הוא הלך לאחד ממדפי הממתקים והכניס במהרה 4 חטיפי שוקולד לכיסו. הוא אחז בידו של שי ההמום ויצא עמו מהחנות. "מה לקחת???" שאל שי בעודו מחכה בלהיטות לחלקו בשלל. "ארבעה שוקולדים טעימים. הם כולם שלי ובחיים לא יהיה לך אומץ לקחת לך גם!!!" השיב עמי. שי חשב למשך כמה רגעים ואז תפס את ידו של חברו ונכנס איתו בחזרה לחנות. הוא ניגש ישירות למוכר ושאל אותו: "אתה רוצה לראות קסם מגניב?" המוכר חסר הסבלנות ענה ביבשות: "אם זה יוציא אתכם מהחנות, אז כן..." שי לקח ארבעה חטיפי שוקולד מהמדף, אכל אותם במהרה מול המוכר ההמום ועמי שנדהם אף הוא. "אני מקווה שאתה הולך לשלם על זה..." אמר המוכר בכעס. שי חייך בשביעות רצון ואמר בפשטות: "אבל זה בדיוק הקסם! אתה אולי חושב שאכלתי את השוקולדים האלה, אבל בעצם הם בכיס של חבר שלי!"

שלמה היה נשוי כבר 10 שנים, ולמרות שעבד קשה ככל שהיה יכול, המצב הכלכלי בבית לא היה מזהיר. כל החברים של שלמה מהצבא ומהלימודים התעשרו, פתחו עסקים, קנו ג'יפים, טיילו בכל רחבי העולם, ולו אפילו לא הייתה מכונית בשביל להסיע את אשתו ואת הילדים ממקום למקום. בכל יום שישי שלמה היה פותח את העיתון ומחפש "מציאות" במדור מכירת הרכבים, אבל בכל פעם מחדש הוא היה רואה את המחירים של המכוניות והג'יפים המודרניים והלב שלו היה נופל לתחתונים. יום שישי אחד הוא פתח את העיתון ורואה מודעה מפתיעה מאוד: "למכירה: ג'יפ מרצדס חדש ב-$1,000 בלבד". זה נשמע הזוי, הוא חשב לעצמו, ורק כדי לוודא שהוא לא מדמיין, הוא החליט להתקשר למספר שעל המודעה. לטלפון ענתה גברת שאישרה שהמחיר שצוין במודעה הוא אכן המחיר המבוקש עבור ג'יפ יוקרתי של חברת מרצדס, מודל עדכני ומשודרג. היא סיפרה לשלמה שהוא הראשון שמתקשר ושאם הוא רוצה הוא מוזמן לבוא לראות את הג'יפ. שלמה עדיין התקשה להאמין שלא מדובר במתיחה מורכבת, אבל הוא החליט לאסוף את כל החסכונות שלו מהבנק וממקומות המחבוא בבית ולקח מונית לביתה של הגברת. לאחר שעה קלה הוא הגיע לשכונה יוקרתית בקיסריה ונעמד מול בית ענק עם חצר מטופחת שבחנייתו אכן עמד ג'יפ מרצדס חדש ונוצץ. שלמה דפק בדלת הבית ואת פניו קיבלה גברת כבת 70 שאישרה לו כי הג'יפ שהוא רואה בחנייה הוא אכן הרכב המדובר. "גברתי היקרה, אני אולי לא עשיר אבל אני בן אדם הגון. או שאת לא מבינה שום דבר במכוניות או שמישהו מנסה לעבוד עליך. הג'יפ הזה שווה לפחות 500 אלף שקל, אז למה את מוכרת אותו כל כך בזול?". "בוא אני אספר לך משהו בחורצ'יק, בגלל שאתה אדם הגון אני אגיד לך בדיוק למה אני מבקשת כל כך מעט כסף. אני הייתי נשואה 50 שנה ולפני חודש וחצי בעלי נפטר. אתמול פתחנו את הצוואה שהוא השאיר. בסעיף הראשון רשום שאת הבית הוא השאיר לי, בלי עין הרע תראה איזה בית יפה. בסעיף השני רשום שאת החסכונות שלו הוא גם השאיר לי ובלי עין הרע יש מלא. בסעיף השלישי היה כתוב שהייתה לבעלי מאהבת ושרק אם אני אמכור את הג'יפ שלו ואתן לה את הכסף אני אוכל לקבל את הבית ואת החסכונות. ממש אין לי אהבה לאישה הבוגדנית שפיתתה את בעלי, אז שאלתי את עורך הדין והוא אמר לי שמאחר שלא כתוב בצוואה מחיר, אני יכולה למכור את הג'יפ בכמה כסף שבא לי ולהעביר את הכסף לאישה האחרת הזאת." שלמה היה מאושר עד הגג מצירוף המקרים המדהים שהוביל לכך שהוא יכול לקנות רכב יוקרתי שכזה במחיר מצחיק כל כך. הוא נתן לאישה המבוגרת את 1,000 הדולר שהיו בכיסו, לקח את המפתחות של הג'יפ ונסע. בדרך הביתה הוא עצר במוסך לבדוק את מצב הרכב ושמח לגלות שכפי שהובטח לו האוטו ממש כמו חדש. הוא יצא מהמוסך ונסע לביתו להשוויץ בפני אשתו ולחגוג יחד איתה. הוא עלה במדרגות הבניין לדלת הכניסה ולפתע הוא ראה את אשתו מדברת עם שליח של הדואר. "מה קורה פה?" הוא שאל את אשתו ואת השליח. "אתה לא מבין איזה קטע שלמה!" היא ענתה לו, "השליח הזה הביא לי עכשיו מעטפה עם 1,000 דולר שקיבלתי בירושה!"

גברת זקנה אחת נכנס לחנות ירקות וביקשה מהירקן שיביא לה 7 ק"ג של תפוחי אדמה. הירקן עזר לה בשמחה, אבל ברגע שהוא עומד להכניס את תפוחי האדמה לשקית, הגברת הזקנה עוצרת אותו ואמרה: "אתה יכול בבקשה לארוז לי כל תפוח אדמה בנפרד בנייר?" "אין בעיה" השיב הירקן, וארז כל תפוח אדמה בנפרד. "עוד משהו גברת?" שאל הירקן. "כן" היא ענתה לו, "אני צריכה 4 ק"ג בצל, תוכל בבקשה גם אותם לעטוף לי בנפרד עם נייר?". "יאללה גברת, נעשה את זה בשבילך" אמר הירקן וארז לה את הבצלים. "עוד משהו?" הוא שאל בסיום. "כן" ענתה הגברת הזקנה, "אני צריכה גם 7 ק"ג של גזר..." "ותני לי לנחש", קטע אותה הירקן, "את רוצה לעטוף כל אחד בנפרד". "אוי זה יהיה נפלא!" ענתה הזקנה. הירקן ארז לגברת את הגזרים ושם אותם בשקית ביחד עם כל שאר הקניות שלה. "ותגיד לי רגע בחור" שאלה הזקנה, "מה זה שיש שם מאחוריך בארגזים האלה?" הירקן האדים וענה לה: "זה ענבים גברת והם לא למכירה!"

כומר אחד עבר ליד חווה, ושם הוא ראה שלט שעליו היה כתוב "סוס נוצרי למכירה". מאחר שגם לו הייתה חווה קטנה משלו, הוא התעניין מיד ונכנס לשאול כמה עולה הסוס. "קודם כל קח אותו לרכיבת מבחן", אמר לו החוואי שמכר אותו, "אחר כך נדבר על המחיר". הכומר עלה על הסוס ואמר "דיו!" אך הסוס התעלם. "לא לא..." אמר החוואי, "זה סוס נוצרי - דיו לא יעבוד. עליך להגיד 'השבח לאל' ואז הוא ירוץ קדימה." הכומר עשה זאת, וכשניסה לעצור ואמר "הויסה" הסוס לא עצר. החוואי צעק לעברו "לא לא... זה סוס נוצרי - הויסה לא יעבוד! עליך להגיד 'אמן' ואז הוא יעצור!" הכומר המשיך לרכב על הסוס ומאוד אהב את הרכיבה ואת העובדה שהסוס מציית להוראות שכאלה. הוא אמר לו שוב ושוב "השבח לאל" והסוס דהר בכל רחבי השטח, עד שלפתע ראה לידו נחש והתחיל לדהור קדימה במהירות אל עבר צוק. "אמן! אמן!" צעק הכומר, והסוס עצר בדיוק בקצה הצוק. הכומר ניגב את הזיעה הקרה ממצחו, הרים את ידיו לשמים ואמר "השבח לאל"...

אחרי אימון מופרך קבוצה של גברים נמצאים בחדר ההלבשה במכון כושר יוקרתי ולפתע נשמע צלצול של פלאפון שמונח על אחד הספסלים. גבר אחד מפעיל את הרמקול ומתחיל בשיחה, שאר המתאמנים עוצרים ומקשיבים לשיחה: הגבר: "הלו?" האישה: "היי מאמי, זאת אני, אתה במכון כושר?" הגבר: "כן מאמי." האישה: "אני כרגע בכיכר המדינה ומצאתי ג'קט מהמם, זה עולה 7000₪ זה בסדר אם אקנה את זה?" הגבר: "בטח, אם את אוהבת את זה אז בכיף." האישה: "אהה, גם עברתי בסוכנות רכב בדרך וראיתי את המרצדס החדשה שמאוד אהבתי." הגבר: "כמה זה עולה?" האישה: "מיליון וחצי." הגבר: "בסדר, אבל במחיר הזה אני רוצה את זה באבזור מלא." האישה: "נהדר, אהה עוד דבר אחד... דיברתי עכשיו עם דנה והיא סיפרה שהבית שאהבתי שוב למכירה, הם מבקשים 12,000,000." הגבר: "תגישי הצעה של 11,000,000. הם בטח יקבלו את זה ואם לא אז גם 11 וחצי לא סוף העולם, נוכל להרשות לעצמנו אם זה מה שאת רוצה." אישה : "בסדר מותק, נתראה בהמשך, אני אוהבת אותך." הגבר: "ביי, גם אני אוהב אותך." הגבר מסיים את השיחה וכל שאר הגברים מסתכלים עליו בתדהמה. הוא מסתובב אליהם ושואל: "מישהו יודע של מי האייפון הזה?"

בחור אחד הולך ברחוב ופתאום רואה בכניסה לבית שלט : "למכירה - כלב מדבר" הבחור הסקרן מצלצל בפעמון והבעלים פותח לו את הדלת כשעל פניו חיוך רחב ומזמין אותו לגשת לחצר האחורית לפגוש את הכלב. הבחור חוצה את הבית, יוצא לחצר האחורית ושם יושב לו הכלב. "תגיד אתה מדבר?" "כן" עונה הכלב "אז מה הסיפור שלך?" הכלב מביט אליו בחוסר חשק ומתחיל לספר... "גיליתי את הכישרון הזה בגיל די צעיר ורציתי לעשות משהו משמעותי איתו, אתה יודע, לתרום למדינה. אז ניגשתי למוסד וסיפרתי להם על המתנה שקיבלתי ומהר מאוד הם הכשירו אותי להיות סוכן והטיסו אותי ממדינה למדינה. ישבתי עם מרגלים, פושעים, מנהיגי עולם ואף אחד לרגע לא חשב שאני כלב-ציתות. הייתי אחד המרגלים החשובים שידעה המדינה במשך 8 שנים של פעילות! אבל אתה יודע איך זה... יש הרבה שחיקה בתפקיד והבנתי שאני לא נעשה צעיר יותר והגיע הזמן להתמסד. אז עזבתי את המוסד והצטרפתי לצוות דיילי-קרקע בשדה תעופה. גם שם הצטיינתי וחשפתי פרשיות מדהימות של הברחה. אפילו נתנו לי מדליות. בשלב מסוים התחתנתי, הבאתי ילדים וזהו, היום אני כאן". הבחור נדהם. רץ אל הבעלים ואומר לו בהתרגשות. "אני רוצה את הכלב הזה. בכמה אתה מוכר?" "20 שקלים" עונה הבעלים "20 שקלים?! תסלח לי שאני שואל אבל למה אתה מוכר אותו בזול?" הופתע הבחור. "כי הוא שקרן..."

אשתו של פרסי אחד נפטרה, והוא התקשר לעיתון המקומי כדי לפרסם בו מודעת אבל. שאלה אותו המוקדנית: "מה תרצה לרשום במודעה?" ענה לה הפרסי: "שרה מתה". השיבה המוקדנית: "אדוני, אתה יודע שאתה לא משלם לנו על פי מילה? זה תעריף אחיד, אתה יכול לפרסם אצלנו משפט שלם אם אתה רוצה". ענה לה הפרסי: "אוקיי, אז תרשמי: שרה מתה אתמול". המוקדנית אמרה: "תראה אדוני, אתה יכול להוסיף עוד שש מילים שלמות ואני אחייב אותך על משפט אחד בלבד". אמר לה הפרסי: "אוקיי, אז תכתבי 'למכירה מאזדה 2016, קילומטרז' נמוך'".

מוישה היה נשוי לאישה בשם גיטל, אשר לא הפסיקה להטריד אותו. מהבוקר עד הערב, בכל 65 השנים שבהן הם היו נשואים, גיטל לא הפסיקה להתלונן. הפעמים היחידות בהן היה לו נחת היו כאשר הוא היה יוצא לשוק עם החמור שלו למכור גרוטאות ישנות, כיוון שכך עזב את הבית לזמן מה. יום אחד, כאשר מוישה היה עסוק במשא ומתן עם לקוח פוטנציאלי, הביאה לו גיטל ארוחת צהריים. מוישה רכב עם הפרד למקום מוצל, התיישב על גזיר עץ והחל לאכול את ארוחת הצהריים שלו. מיד לאחר שסיים מוישה לברך, החלה גיטל להטריד אותו שוב, לקטר, להתלונן, לנדנד ולהציק בלי הפסקה. פתאום, הפרד שלח את רגליו האחוריות, תפס בראשה של גיטל והטיח אותו בריצפה, דבר שהרג אותה במקום. בהלוויה שהתקיימה למחרת, אחד הרבנים שם לב למשהו מוזר. בכל פעם שהגיעה אישה לנחם את מוישה הוא הקשיב תוך כדי שהוא מהנהן עם ראשו לאות הסכמה, אבל כאשר גבר ניגש לנחם אותו, מוישה הקשיב לו, ונדנד את ראשו בשלילה. זה היה עקבי כל כך, עד שהרב החליט לגשת אליו ולשאול אותו על כך. לאחר ההלוויה, דיבר הרב עם מוישה ושאל אותו לפשר התופעה המוזרה. הסביר לו מוישה: "ובכן, הנשים באו אליי וסיפרו לי כמה אדם טוב היתה אשתי, כמה טוב היא היתה מבשלת ואיזה אדם מסור היא היתה, אז הנהנתי עם ראשי לאות הסכמה". "ומה עם הגברים?", שאל הרב. "הם רצו לדעת אם החמור למכירה".