בדיחות בנושא סטטוסים קורעים מצחוק

האקדמיה היא מקום שיכול להיות מאוד אפור, משעמם ושוחק, אז לפעמים הסטודנטים והמרצים מתבלים את השיעור בפניני חוכמה. הנה לקט מובחר והורג מצחוק... סטודנטית: "יש שנאים שמזמזמים כשהם עובדים. למה?" מרצה: "גם את היית מזמזמת אם היו לך 50 מחזורים בשנייה..." מרצה באחת ההרצאות: "בשעת פליטת הזרע אצל הגבר, הזרעונים נעים בתוך מעטפת של סוכרים שמגינה עליהם". מיד מרימה ידה אחת הסטודנטיות ושואלת: "רגע, אז למה בכל זאת יש לזה טעם מריר?!" "... 15-20 דקות, ואני גומר. בלי לעלות ולרדת...." מרצה לכימיה אורגנית, מסביר מדוע עדיף לוותר על הפסקה ולהמשיך את השיעור ברצף. המרצה: "עשיתי פעם את הניסוי הזה עם הבן שלי! הושבתי אותו על נדנדה והסברתי לו על הכוחות שפועלים עליו... אז הוא אמר לי: 'אבא, מה אתה מטומטם? תנדנד וזהו!'" מרצה לסטודנט: "אני לא מבין מה אתה אומר. אתה בטח קרוב משפחה של אשתי..." המרצה: "את המבחן אפשר לעבור, תשאלו את אלה שעשו אותו סמסטר קודם." סטודנט: "אפשר לשאול אותם עכשיו. רובם פה..." סטודנטית: "אפשר זמן להעתיק?" מרצה: "כן, תנצלו את הזמן שאני מוחק את הלוח." לפני המבחן שואלים את המרצה על המבחן והוא עונה: "לא יהיו לכם הפתעות במבחן!" במבחן אף אחד לא מבין כלום, שאלות מאוד קשות ולא ברורות. סטודנטים באים בתלונות למרצה: "אמרת שלא יהיו הפתעות במבחן?!" מרצה: "נכון, בלי הפתעות גם אצלכם, כמו בכל השנים, יהיו 70% נכשלים..." מרצה: "אני יכול לשחק איתכם טטריס: מי שיפריע יעבור לשורה האחרונה וכשהשורה האחרונה תתמלא היא תעוף החוצה." מרצה: "אם נירה קליע לכיוון השמש המהירות שלו תגדל במהלך התנועה" תלמיד: "..אבל המרצה, הקליע ימס הרבה קודם..." מרצה: "אז נירה אותו בלילה..." לפני מבחן ידוע לשמצה במחשבים, שואל אחד הסטודנטים: "איזה חומר עזר כדאי להביא למבחן?" מתרגל: "לדעתי הכי כדאי לכם להביא תהילים..." "היחס של פיסיקאים למתמטיקה זה כמו היחס של פושעים לספר חוקים. כדאי לדעת, וכדאי לדעת איך לעקוף."

שני איראנים שטסו מטורקיה לאנגליה ביקשו באופן מפורש מושב אחד ליד החלון ואת המושב לידו. כשהם עלו למטוס הם גילו שיש 3 מושבים בכל צד, מה שאומר שיש לידם מושב ריק... בזמן שהם התארגנו במקומות שלהם, הם העלו כל מיני השערות בקשר לזהות האדם שישב בכיסא השלישי. אחד מהאיראנים קיווה שזאת תהיה אישה צעירה ונאה, והשני בכלל העדיף שהמושב יישאר ריק למשך כל הטיסה, אך בעודם מדברים ניגש אל השורה שלהם יהודי דתי מבוגר והתיישב לידם. אחרי שהמטוס המריא היהודי התרווח בכיסא שלו, חלץ נעליים וקרא ספר בשקט. לקראת סוף הטיסה, האיראני שישב במרכז השורה לפתע חשב על דרך להתעלל קצת ביהודי שהתיישב לידם, ולחש באוזן של חברו את התוכנית. זמן קצר לאחר מכן האיראני שישב ליד החלון החל להשתעל בפראות וחברו ביקש מהיהודי שיקום ויביא לו משהו לשתות כי הוא ליד המעבר. ברגע שהיהודי קם, לקח האיראני שישב לידו את אחת מהנעליים של היהודי, משך באפו וירק לתוכה בעוצמה. כשהיהודי חזר כעבור כמה דקות הוא הביא איתו כוס קולה והגיש אותה לאיראני שישב לידו. "תודה על העזרה אדוני. אני יכול לבקש ממך להביא גם לי כוס משקה? ככה אני לא אצטרך להטריח אותך לקום מהכיסא שוב כשאני אחזור". "בשמחה רבה" ענה היהודי וחזר שוב לאחורי המטוס כדי לבקש מהצוות כוס נוספת. בינתיים, שני האיראנים התפקעו מצחוק, וזה שישב ליד החלון לקח את הנעל השנייה של היהודי וירק כמות מכובדת מאוד גם בתוכה. היהודי חזר כעבור מספר דקות נוספות והביא איתו עוד כוס קולה שאותה הוא הגיש לאיראני השני שהסתיר את החיוך שלו והודה ליהודי בקצרה. כאשר המטוס נחת, היהודי נעל את נעליו וברגע שהוא הרגיש את הרטיבות ברגליו הוא מיד הבין מה קרה. "תגידו...", הוא נאנח ואמר לאיראנים שבקושי כבשו את החיוכים שלהם, "זה באמת נראה לכם מצחיק? זה באמת הכרחי? עד מתי שני העמים שלנו ימשיכו לריב? מתי נלמד להיות בני אדם? מתי נפסיק לירוק בתוך נעליים ולהשתין בתוך כוסות קולה?"

יעקב היה פריק של צעצועים וגאדג'טים. אשתו שושי כבר ויתרה מזמן על האפשרות לשנות אותו. יום אחד הגיע יעקב הביתה עם עוד רכישה יוצאת דופן. זה היה מין רובוט, שיעקב טען כי למעשה הוא גלאי שקר. בערך ב-5:30 אחר הצהריים עידו, בנו בן השתיים-עשרה של יעקב, חזר הביתה מבית הספר. הוא איחר ביותר משעתיים. "איפה היית? למה כל כך איחרת לחזור הביתה?" שאל יעקב. "הלכתי עם עוד כמה תלמידים לספרייה כדי לעבוד על שיעורי הבית" אמר עידו. הרובוט הקיף את השולחן, נתן לעידו 'כאפה', וכמעט הפיל אותו מהכיסא. "בן," אמר יעקב, "הרובוט הזה הוא גלאי שקר, עכשיו תגיד לנו איפה באמת היית אחרי הלימודים..." "הלכנו לבית של יוני לראות סרט" אמר עידו. "מה ראיתם?" שאלה שושי. "עשרת הדיברות" עידו ענה. הרובוט הלך אל עידו ושוב סטר לו בחוזקה, כשהוא מפיל אותו מהכיסא. עידו התרומם מהרצפה, התיישב בכסא ואמר, "אני מצטער ששיקרתי. אנחנו צפינו בקלטת בשם 'מלכת הסקס'." "אני מתבייש שאתה בני," אמר יעקב. "כשהייתי בגילך, מעולם לא שיקרתי להורים שלי." הרובוט הקיף את השולחן, ניגש אל יעקב וסטר לו בעוצמה. שושי התגלגלה מצחוק, ואמרה כמעט בדמעות, "אתה ביקשת את זה... ואל תהיה כל כך קשוח עם עידו, אחרי הכל, הוא הבן שלך!" הרובוט הקיף שוב את השולחן, ניגש אל שושי והעיף אותה מהכיסא שלה...

3 חברים - בריטי, צרפתי ורוסי, מטיילים יחדיו במוזיאון ונתקלים בציור המתאר את הסיפור התנכ"י על אדם וחווה בגן העדן. לאחר כמה דקות של בחינת היצירה, מתפתח בין השלושה וויכוח בנוגע לשתי הדמויות האייקוניות... הבריטי התחיל ואמר: "תסתכלו על הבעת הפנים המאופקת של חווה, על השלווה והרוגע שמשדרת שפת הגוף של אדם, על הנימוס שהם מפגינים האחד כלפי השני. זה הרי ברור שהם בריטים!" שני חבריו, הצרפתי והרוסי, הפנו את מבטם זה אל זה ואז פרצו בשאגות צחוק גדולות. "לא, זה בלתי אפשרי, אתה השתגעת על כל הראש!" הם אמרו לו. כשהצרפתי הפסיק לצחוק הוא ענה לחברו הבריטי: "איזו מין טענה מגוחכת זאת?! תסתכלו על התמונה הנפלאה הזאת - שניהם ערומים כביום היוולדם ויפים כמו מתת האל לאנושות, נכון? בוודאי ובוודאי שהם צרפתים!" החבר הבריטי והחבר הרוסי מייד נשענו זה על זה והחלו להתגלגל מצחוק למשמע התאוריה של חברם הצרפתי. "אין סיכוי שאתה אמיתי! יפים כמו מתת האל לאנושות? לא יעלה על הדעת ששני אלו צרפתים" הם אמרו לו. החבר הצרפתי מתמלא זעם ופונה אליהם בתקיפות: "אז מה הם יכולים להיות אם לא צרפתים ולא בריטים?!" כתגובה לשאלה החבר הרוסי מחייך חיוך גדול ופונה אל חבריו: "אני אראה לכם בדיוק מה קורה פה" ואז מחווה את ידו אל עבר הציור ומסביר: "תראו את זה - אין להם מה ללבוש, אין להם בית לגור בו ומסביב אין להם כלום. יש להם רק תפוח אחד, וגם ממנו אוסרים עליהם לאכול. למרות כל זה עוד אומרים להם שהם חיים בגן עדן. אין בכלל ספק שהם סובייטיים!"

האפיפיור מת והגיע לגן עדן. כשמלאך קיבל את פניו בשער, הוא שאל אותו לשמו. האפיפיור: "מה זאת אומרת מה שמי? אני האפיפיור." המלאך: "מי? אין לי שם כזה במחברת." האפיפיור: "לא ייתכן, אני הנציג של אלוהים על פני האדמה!" המלאך: "לאלוהים יש נציג? הוא לא סיפר לי... חכה רגע, אני אבדוק..." המלאך עבר דרך השערים ונכנס למשרד של אלוהים. המלאך: "בוס, יש פה בחור שטוען שהוא הנציג שלך על פני אדמה." אלוהים: "אין לי שום נציג על האדמה, לא שאני יודע לפחות... חכה רגע אשאל את ישו. ישו!" ישו נכנס למשרד ואמר: "כן אבא?" אלוהים והמלאך הסבירו לישו את המצב. ישו: "בסדר, חכו רגע אני אצא לדבר איתו." 10 דקות לאחר מכן ישו נכנס בחזרה למשרד מתגלגל מצחוק. המלאך ואלוהים שואלים אותו מה הצחיק אותו כל כך. ישו: "זוכרים את מועדון הדיג שהקמתי לפני איזה 2,000 שנה? הוא עדיין קיים!"

איש אחד נכנס למספרה ושואל את רמי הספר: "מתי תוכל לספר אותי?" רמי הספר מסתכל סביב, רואה שיש עוד הרבה לקוחות בתור ועונה: "בעוד שעתיים". "טוב", עונה האיש ויוצא החוצה, אולם לאחר שעתיים הוא לא חזר. למחרת שוב נכנס האיש למספרה ושואל את רמי הספר: "מתי תוכל לספר אותי?" רמי הספר בודק את השטח ועונה: "בעוד שעה וחצי". האיש שוב יוצא אך לא חוזר. כך היה כל יום במשך חודש, עד שיום אחד אומר רמי הספר לחבר שלו: "האיש הזה נורא מוזר. כל יום הוא מגיע, שואל מתי אני פנוי, ואחרי שהוא מקבל תשובה, הוא לא חוזר. תוכל לעקוב אחריו?" אחרי שעה חוזר החבר, מתפקע מצחוק. שואל רמי הספר: "נו, לאן הוא הלך?" עונה החבר: "לאשתך".

ברונטית, ג'ינג'ית ובלונדינית הגיעו אל שערי גן העדן וביקשו להיכנס. "שלום בנות, ברוכות הבאות! אני ממש מתנצל, אני לא יכול להכניס אתכן פנימה," אמר המלאך הלבן שעמד בכניסה, "אלה הוראות מלמעלה..." הבנות המאוכזבות ניסו במשך דקות ארוכות לשכנע את המלאך לתת להן הזדמנות, עד שלבסוף הוא אמר: "אתן יודעות מה, אתן תופסות אותי במצב רוח טוב, אז אני אעשה איתכן עסקה - כדי להגיע למעלה מחכות לכן 1,000 מדרגות, ובכל פעם שתעלו מדרגה אני אספר לכן בדיחה. אם תצליחו לעלות את כל המדרגות מבלי לצחוק, תוכלו להיכנס לגן העדן." הבנות הסתכלו אחת על השנייה, חייכו בשביעות רצון והסכימו להצעתו של המלאך. הברונטית הצליחה לעלות עד למדרגה מספר 100, אבל לא יכלה להתאפק, התפרצה בצחוק וגורשה מגן העדן. הג'ינג'ית הצליחה להגיע עד למדרגה מספר 400, אבל גם היא לא הצליחה להתאפק, צחקה בקולי קולות וגורשה. למרבה ההפתעה, הבלונדינית הצליחה לעקוף את שתי הבנות האחרות והגיעה עד למדרגה מספר 999, מבלי להעלות אפילו חיוך קל על הפנים. אבל לפתע, שניה לפני שעלתה למדרגה הבאה, התפרצה בצחוק היסטרי. המלאך ההמום ניגש אליה ואמר: "היית כל כך קרובה, למה פתאום צחקת ככה?" הבלונדינית ענתה עם עיניים דומעות מצחוק: "בדיוק הבנתי את הבדיחה שסיפרת לי במדרגה מספר 1..."

פרסי, תימני וכורדי נתפסים מבצעים פשע בארץ זרה. נשפטים על העבירה שלהם ונידונים למוות. כאשר הם מגיעים להוצאה להורג, אומרים להם הסוהרים: ״יש לכם 3 אפשרויות: לעמוד מול כיתת יורים, להיתלות, או לקבל זריקת איידס למוות איטי ומייסר״. הפרסי נשאל ראשון, ואומר: ״פשוט תירו בי וזהו״. הוא מועמד מול כיתת היורים ומוצא להורג. התימני נשאל שני ואומר: ״תתלו אותי וזהו״. הוא מעולה לגרדום ומוצא להורג. הכורדי נשאל אחרון ואומר: ״תנו לי את זריקת האיידס הזו״. הסוהרים מוציאים את המזרק ומזריקים לו, והכורדי מתחיל פשוט לצחוק בקול רם; הסוהרים מסתכלים זה על זה ולא מבינים מה קורה איתו. ״תנו לי עוד אחת כזו, תנו לי, בבקשה״ אומר הכורדי לסוהרים תוך כדי שהוא לא מפסיק לצחוק. הסוהרים עושים כמבוקשו, והכורדי נופל מתגלגל מצחוק על הרצפה. ״מה לעזאזל כל כך מצחיק אותך?״ שואלים אותו סוף סוף הסוהרים. ״אתם כל כך מטומטמים, בחיי...״ אומר להם הכורדי תוך כדי שהוא לא מפסיק לצחוק, ״אתם לא קולטים ששמתי קונדום?!״

שני כורדים ישבו בגן ציבור, קבצן אחד התקרב אליהם והחל לשוחח איתם; ״היי חבר׳ה״ הוא אמר להם, ״יש לי חידה בשבילכם: למה יש 2 ראשים, 4 זרועות, 4 רגליים וזה מסריח בטירוף?״ צמד הכורדים חשב במשך כמה רגעים, עד שאחד מהם פשוט משך בכתפיו ואומר: ״נוותר, אין לנו מושג. למה יכול להיות להיות 2 ראשים, 4 ידיים, 4 רגליים והוא מסריח בטירוף?״ ״לך ולחבר שלך!״ ענה להם הקבצן, פרץ בצחוק גדול וברח משם. שני החברים הכורדים הסתכלו זה על זה לרגע כלא מבינים, ואז החלו להתגלגל מצחוק. ״זו הייתה חידה אדירה״ אמר הכורדי הראשון לחברו, ״בוא בוא נלך לעשות את זה למישהו אחר!״ הם החלו ללכת בגן עד שהם ראו צמד מרוקאים יושב על ספסל אחר. הם התקרבו אליהם והכורדי הראשון אמר: ״היי חבר׳ה, יש לנו חידה בשבילכם: למה יש שני ראשים, 4 ידיים, 4 רגליים וזה מסריח בטירוף?״ המרוקאים גם לא ידעו מה התשובה, אז הכורדי השני גילה להם: ״זה אני וחבר שלי!״