בדיחות בנושא סטטוסים לאינסטגרם יפים

יומני היקר, יום ראשון אני מוכנה וארוזה לקראת ההפלגה, הכנתי לי את כל כלי האיפור שלי ואת כל הבגדים הכי יפים שלי. אני ממש מתרגשת. יומני היקר, יום שני בילינו את כל היום בין גלי הים, איזו חופשה מקסימה. ראינו דולפינים ולוויתנים - כמה מדהים! פגשתי את רב החובל, נראה גבר מקסים. יומני היקר, יום שלישי ביליתי קצת בבריכה ושיחקתי מיני-גולף על הסיפון. הקפטן הזמין אותי להצטרף אליו לארוחת הערב בשולחנו. הוא גבר מושך וג'נטלמן אמיתי. זה ממש החמיא לי... יומני היקר, יום רביעי הייתי בקזינו, היה בסדר, זכיתי ב-80 דולר. הקפטן הזמין אותי לארוחה מפוארת בתאו המהודר, ארוחה אקסקלוסיבית עם שמפניה וקוויאר. הוא ביקש ממני לבלות עמו את הלילה בתאו, אבל אמרתי שאין מצב שלא אהיה נאמנה לבעלי. יומני היקר, יום חמישי חזרתי היום לבריכה וקצת נשרפתי בשמש. החלטתי ללכת לבר, להעביר קצת את הזמן. הקפטן הזמין אותי למשקה - איזה ג'נטלמן. הוא שוב הזמין אותי לתאו, אבל הפעם הוא אמר שאם לא אבוא לבלות עמו את הלילה הוא יטביע את האנייה. איך נבהלתי! יומני היקר, יום שישי היום הצלתי 1600 נוסעים. פעמיים...

יריב, גבר מוצלח ונאה בצורה בלתי רגילה, החליט כי זו זכותו המולדת להתחתן רק עם האישה המושלמת שיופיה משתווה לשלו כדי שיעמידו יחדיו צאצאים יפים לא פחות. כדי להשיג את המטרה שלו, יריב יצא לתור את העולם ולחפש את האישה שתעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלו ושעמה יוכל לבלות את שארית חייו. לאחר חודשים ארוכים של חיפושים בכל יבשת, יריב הגיע לחווה קטנה בשוויץ וביקש להתארח בה. החקלאי האלמן שהחווה הייתה שייכת לו הכניס את יריב לביתו בסבר פנים יפות והציג בפניו את שלוש בנותיו. כאשר הן נכנסו לחדר, יריב נדהם מיופיין... כל אחת משלושת בנותיו של החקלאי הייתה יפה בצורה בלתי רגילה, ויריב החליט שאחת מהן תהיה אשתו המיועדת. בערב סיפר לחקלאי על התכניות שלו, והאב המאושר הסכים שיריב יצא לפגישה עם כל אחת מבנותיו כדי לבחור אחת מהן. לאחר המפגש עם הבת הראשונה, יריב ניגש לאביה ואמר: "היא באמת יפה, אבל יש לה אצבעות רגליים קצת עקומות, באמת, כמעט שלא שמים לב, אבל היא לא בשבילי". האב רק הניד בראשו, ובערב הבא יריב יצא לפגישה עם הבת השנייה. כאשר הם חזרו אמר לאביה: "היא באמת יפה, אבל קצת פוזלת, באמת, כמעט שלא שמים לב, אבל היא לא בשבילי". בערב השלישי יצא יריב עם הבת השלישית וכאשר חזרו אמר לאב: "היא מושלמת! היא כל מה שחיפשתי ואני חייב להתחתן עימה מיד!" החתונה אורגנה במהרה, וכמה חודשים לאחר מכן, נולד ליריב הילד המיוחל שעליו הוא חלם. האב הטרי נכנס לחדר התינוקות בבית החולים בציפייה לראות את הצאצא המושלם שלו, והזדעזע כשראה שהילד שלו שעיר, מכוער וכלל לא דומה לו. "איך זה יכול להיות???" אמר לחותנו שעמד לידו "הרי אני וגם אימא שלו יפים כל כך!!!" "ובכן" ענה החקלאי, "היא יפה, אבל היא הייתה קצת בהיריון כשהכרתם. באמת, כמעט שלא שמו לב..."

גבר אחד הולך ליועץ נישואים ומספר לו כמה כמה יפים היו החיים שלו זמן קצר אחרי החתונה: "כשרק התחתנו היו לי חיים דבש. הייתי חוזר הביתה מהעבודה, אשתי הייתה מביאה לי את הנעליים והכלב היה רץ מצד לצד ונובח. עכשיו, אחרי 10 שנים, המצב התהפך לחלוטין..." "למה אתה מתכוון?" שאל היועץ. השיב הבעל: "עכשיו אני בא הביתה, הכלב לי מביא את הנעליים ואשתי רצה אחרי בכל הבית ונובחת".

עורך דין מפורסם ועשיר מאוד חזר יום אחד מן העבודה לביתו בלימוזינה הגדולה ומהמפוארת שלו, וחשב על כמה שחייו יפים וטובים. באחד מקטעי הכביש שבדרכו, הבחין עורך הדין בשני אנשים בבגדים קרועים ומלוכלכים שישבו בצד הדרך ואכלו את העשב שצמח במקום. עורך הדין עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את השניים: "למה אתם אוכלים את העשבים האלו שגדלים כאן?" שני האנשים הסתכלו עליו בעיניים פעורות, ומקץ מספר רגעים ענה לו אחד מהם בקול מבויש: "כי אנחנו עניים מאוד, אין לנו כסף לקנות אוכל ולכן אנחנו אוכלים את מה שצומח כאן בצד הדרך". עורך הדין הביט עליהם לרגע קל ואז אמר: "זה מסוכן מאוד לאכול את הדשא שליד הכביש, בואו שניכם אליי הביתה ואני אתן לכם לאכול". "תודה רבה לך אדוני", השיב אחד מהם לעורך הדין, "אבל יש לי משפחה, אישה ושלושה ילדים, אני לא אשאיר אותם בלי אוכל". "שיבואו גם הם" אמר עורך הדין ופתח את הדלת של המכונית, "יש מקום לכולם!". נכנסו כולם אל הלימוזינה הגדולה בשמחה והחלו לנסוע לכיוון ביתו של עורך הדין. כשהם כבר בסמוך לביתו המפואר, פנה אחד האנשים אל עורך הדין ואמר לו: "אדוני, אתה אדם עם לב טוב, אנחנו מודים לך כל כך! כבר כמה שבועות שכל מה שאנחנו אוכלים זה את העשבים האלו שגדלים בצד הדרך". "אל תדאגו", אמר העורך דין ועיניו נצצו, "היום אתם הולכים להתפנק! הגנן שלי חולה כבר שבועיים ויש 20 ס"מ של דשא משובח שצריך לקצץ!"

3 חברים - בריטי, צרפתי ורוסי, מטיילים יחדיו במוזיאון ונתקלים בציור המתאר את הסיפור התנכ"י על אדם וחווה בגן העדן. לאחר כמה דקות של בחינת היצירה, מתפתח בין השלושה וויכוח בנוגע לשתי הדמויות האייקוניות... הבריטי התחיל ואמר: "תסתכלו על הבעת הפנים המאופקת של חווה, על השלווה והרוגע שמשדרת שפת הגוף של אדם, על הנימוס שהם מפגינים האחד כלפי השני. זה הרי ברור שהם בריטים!" שני חבריו, הצרפתי והרוסי, הפנו את מבטם זה אל זה ואז פרצו בשאגות צחוק גדולות. "לא, זה בלתי אפשרי, אתה השתגעת על כל הראש!" הם אמרו לו. כשהצרפתי הפסיק לצחוק הוא ענה לחברו הבריטי: "איזו מין טענה מגוחכת זאת?! תסתכלו על התמונה הנפלאה הזאת - שניהם ערומים כביום היוולדם ויפים כמו מתת האל לאנושות, נכון? בוודאי ובוודאי שהם צרפתים!" החבר הבריטי והחבר הרוסי מייד נשענו זה על זה והחלו להתגלגל מצחוק למשמע התאוריה של חברם הצרפתי. "אין סיכוי שאתה אמיתי! יפים כמו מתת האל לאנושות? לא יעלה על הדעת ששני אלו צרפתים" הם אמרו לו. החבר הצרפתי מתמלא זעם ופונה אליהם בתקיפות: "אז מה הם יכולים להיות אם לא צרפתים ולא בריטים?!" כתגובה לשאלה החבר הרוסי מחייך חיוך גדול ופונה אל חבריו: "אני אראה לכם בדיוק מה קורה פה" ואז מחווה את ידו אל עבר הציור ומסביר: "תראו את זה - אין להם מה ללבוש, אין להם בית לגור בו ומסביב אין להם כלום. יש להם רק תפוח אחד, וגם ממנו אוסרים עליהם לאכול. למרות כל זה עוד אומרים להם שהם חיים בגן עדן. אין בכלל ספק שהם סובייטיים!"

שני מתכנתים מהאוניברסיטה העברית, אריאל ואיתן, נפגשו בכניסה לקמפוס. "וואו יש לך אופניים ממש יפים! מתי קנית אותם?" אמר אריאל לאיתן. איתן ירד מהאופניים, הוריד את הקסדה ואמר: "לא קניתי, ספיר היפה הביאה לי אותם במתנה." "במתנה?!" ענה אריאל בתדהמה, "תשמע, תמיד ידעתי שהיא בקטע שלך, אבל זה ממש מגוחך..." איתן חייך וסיפר: "אתמול יצאתי לטייל בפארק ובמקרה ראיתי את ספיר על האופניים האלה. היא התקרבה אלי בלי להגיד כלום, זרקה את האופניים הצידה, הורידה את כל הבגדים ואמרה לי 'קח מה שאתה רוצה!'" אריאל הסתכל על איתן בהלם וחיכה להמשך הסיפור. "אז לקחתי את האופניים" אמר איתן. אריאל הנהן בראשו בהבנה ואמר: "בחירה טובה, הבגדים שלה בכלל לא במידה שלך!"

לקראת חג האהבה סר מיכאל אל סניף הדואר הקרוב לביתו על מנת לקנות שם בול ומעטפה יפים ורומנטיים, איתם יוכל להכין מכתב אהבה לאשתו. בזמן שהמתין מיכאל לתורו, הוא הבחין באדם קירח בגיל העמידה, לבוש בחליפה, שעומד בפינת סניף הדואר כשבידיו צרור מעטפות ורדרדות, והוא עובר בקפידה על כל אחת ואחת מהן, עומל בהדבקתם של בולים פרחוניים ומדבקות בצורת לבבות על גביהן, ואז מחתימן עם חותמת בצורת שפתיים מנשקות. כשסיים האיש לעשות זאת לכל המעטפות, הוא הוציא מתיקו בקבוק בושם שאנל והחל לרסס מניחוחו על גבי המעטפות המקושטות. סקרנותו של מיכאל בערה בו למראה מעשיו של האדון, והוא התקשה להישאר אדיש לכך. הוא פנה אליו ואמר לו: "סלח לי אדוני, לא שאני רוצה להיות חטטן... אבל לא יכולתי שלא להבחין במעשיך, והסתקרנתי לדעת מה בדיוק אתה עושה פה עם כל המעטפות המקושטות והמבושמות הללו". חיוך עלה על שפתיו של האיש, והוא ענה: "הכנתי כאן 500 מכתבים ליום האהבה, כולם חתומים על ידי 'המעריץ הסודי שלך'". מיכאל המשתומם הביט על האיש בפליאה ושאל: "ולמי אתה הולך לשלוח את כל 500 המכתבים הללו?" "למי לא?" ענה האיש ללא היסוס, "כל אשה ואשה בשכונה הזאת עומדת לקבל מכתב אישי הממוען אליה ולהרגיש הכי מיוחדת בעולם!" "ואתה לא מפחד שהגברים שלהן יגלו?" שאל מיכאל. "מה פתאום!" ענה האיש וחיוך רחב נסוך על פניו, "ההיפך, הלוואי שהגברים שלהן יגלו, אני לא מפחד מהם כלל". "וואו!" אמר מיכאל, מתפעל מתעוזתו של האיש, "איזה אומץ יש לך, אתה ממש דון ז'ואן, כל הכבוד... ואני חשבתי שהרומנטיקה כבר פסה מן העולם". האיש פצח לפתע בצחוק רם ואמר: "איזו רומנטיקה בראש שלך? אני עורך דין לענייני גירושין! חג האהבה זה הזמן שלי לסדר לעצמי פרנסה למשך כל השנה".