בדיחות בנושא סוכריות גומי בריאות

לאחר 60 שנות נישואים, זוג מבוגר בני 85 מתו בתאונת דרכים ועלו לשמיים. הם היו זוג בריא מאוד, בעשור האחרון לחייהם במיוחד, זאת הודות למודעות הגבוהה של האישה לנהל אורח חיים בריא, בדגש על תזונה נכונה. האישה נהגה לקחת את בעלה להתעמל והכינה לו מאכלי בריאות. כשהגיעו לגן עדן, בהתחשב בעובדה שהיו אנשים הגונים, לקח אותם המלאך לסיור באחוזה מדהימה, שבה היה מטבח מאובזר עם שף צמוד, 14 חדרים עם ג'קוזי, מרפסות שמש, בריכה ושאר מותרות. "וואו, מדהים!" התפעלו השניים. "כמה זה עולה?" שאל הבעל. "זה חינם", צחק המלאך, "פה זה גן עדן". לאחר מכן, המשיכו בסיור בשטח האחוזה והגיעו למגרשי הגולף הפרטיים. "המגרש הזה פתוח עבורכם כל הזמן וכל שבוע - המסלול מתחלף לבד", יידע אותם המלאך. "נהדר, וכמה זה יעלה לנו?" שאל הבעל. "כלום" השיב המלאך "זה לא יעלה לכם כלום, כי אתם בגן עדן". התחנה הבאה בסיור היא המועדון. כאן הם גילו מזנון עשיר עם כל מטעמי העולם, מרתפי יינות, בקבוקי אלכוהול משובח, סיגרים וכל טוב. "זה ממש מדהים, אבל לא נראה לי שאנו יכולים להרשות זאת לעצמנו" אמר הבעל. "עוד לא הבנת? אתה נמצא בגן עדן! כל זה שלך", החל המלאך לאבד סבלנות. "טוב, היכן השולחנות הדיאטטיים, אם כן?" שאל הבעל במבוכה. "הא! זה החלק הכי טוב כאן. אתה יכול לאכול, לשתות ולעשן כאוות נפשך, ללא כל השפעה על בריאותך. ברוך הבא לגן עדן..." איך ששמע את המשפט האחרון של המלאך, נכנס הבעל להתקף זעם, גידף וזרק את כובעו על הריצפה בכעס נורא. המלאך והאישה ניסו להרגיע אותו ושאלו "מה קרה?!" הבעל הביט באישתו ואמר "הכל באשמתך! אם לא קשקושי הבריאות שלך, הייתי יכול להיות פה כבר 15 שנה!!!"

משקיע פוטנציאלי החליט להגיע לסיור במפעל למוצרי גומי בצפון הארץ. במהלך הסיור, מנהל המקום עבר איתו לצד פסי הייצור של המוצרים שיש למפעל להציע. "זאת המכונה המיוחדת שלנו שמייצרת פטמות לבקבוקי שתייה של תינוקות" אמר המנהל והצביע לימינו, "הרעש שאתה שומע זה מהשלב של ניקוב החור בפטמה." השניים מתקדמים לתחנה הבאה. "זאת מכונת הקונדומים שלנו" הצביע המנהל בגאווה והסביר: "הרעש שאתה שומע זה הניקוב שאנחנו עושים בכל קונדום חמישי." המשקיע ההמום הסתכל על המנהל ואמר לו: "ניקוב? לקונדומים?! זה לא פוגע במכירות שלכם?!" "זה פוגע קצת" הודה המנהל, "אבל זה מאוד מקדם את מכירת הפטמות לבקבוקי התינוקות!"

שלושה בחורים מערביים היו בטיול בערב הסעודית. יום אחד, במהלך טיול במדבר הסעודי, הם פתאום נתקלו באוהל גדול ומפואר. הם נכנסו לבדוק וגילו שמדובר בהרמון בו חיות 100 נשים יפהפיות. אז הם התחילו להתחבר אל הנשים, להתקרב אליהן ולנסות להתחיל איתן. פתאום נכנס לאוהל המפואר השייח׳ של המקום. ״מה זה? אני הבעלים של כל הנשים האלו!״ אמר השייח׳ ל-3 הבחורים, ״אף אחד אחר לא יכול לגעת בהן חוץ ממני. אתם חייבים לשלם על מה שעשיתם. לפי המסורת, אנחנו צריכים להעניש אתכם בדרך שתואמת למקצוע שלכם!״ הוא פנה לבחור הראשון ואמר לו: ״מה המקצוע שלך?״ ענה לו הבחור בחרדה: ״אני שוטר״. ״אז אנחנו נירה בשמוליק שלך!״ הכריז השייח׳. אז פנה לבחור השני ושאל אותו: ״ומה המקצוע שלך?״ הבחור השני, רועד כולו ומגמגם, ענה: ״אני כבאי״. ״אז אנחנו נשרוף את השמוליק שלך!״ קרא השייח׳. אז פנה השייח' אל הבחור השלישי ושאל אותו: ״ומה המקצוע שלך?״ הבחור השלישי כולו רועד ומיוזע, חשב לרגע, בלע רוק ואז ענה: ״אני? אני מוכר סוכריות על מקל...״

אחרי שבילו לא מעט ביחד בג'ונגל, ג'יין החלה להימשך לטרזן ובזמן השיחות שלה איתו החלה לשאול אותו יותר ויותר על אהבה ויחסי מין. "טרזן לא יודע מה זה יחסי מין" הוא אמר לה, אז ג'יין הסבירה לו בדיוק על מה מדובר. "אההה… טרזן משתמש בחור בעץ בשביל זה" הוא הגיב. ג'יין הייתה המומה מתשובתו - "טרזן, זאת ממש לא הדרך הנכונה לעשות את זה! אתה לא צריך עץ בשביל יחסי מין… מה דעתך על זה שאני אראה לך איך עושים את זה כמו שצריך?" היא אמרה. ג'יין הורידה את כל הבגדים שלה ונשכבה על הקרקע. "עכשיו בוא לפה ותחשוב שזה החור בגזע העץ" היא אמרה. טרזן הוריד בהתלהבות את כיסוי החלציים שלו... חשף את שרירי גופו מול ג'יין הנרגשת... התקרב אליה באיטיות ואז לפתע בעט בה בחוזקה בין הרגליים. ג'יין התפתלה מכאבים במשך מה שנראה לה כמו נצח ובסופו של דבר היא צברה מספיק כוח ואוויר בריאות כדי לצעוק "טרזן! יא משוגע אחד! מה לעזאזל זה היה אמור להיות?". "טרזן בודק לסנאים" ענה טרזן.

כתב אחד מגיע לחווה כדי לעשות כתבה על משק הפרות. הוא פונה לחוואי כורדי שעומד ליד שתי פרות ומראיין אותו. מראיין: "כמה חלב מייצרות הפרות שלך?" חוואי: "איזו, השחורה או הלבנה?" מראיין: "השחורה." חוואי: "שני ליטר ביום." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "שני ליטר ביום." מראיין: "איפה הן ישנות?" חוואי: "השחורה או הלבנה?" מראיין: "השחורה." חוואי: "באסם." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "באסם." מראיין: "הפרות נראות בריאות מאוד... מה אתה נותן להן לאכול?" חוואי: "לשחורה או ללבנה?" מראיין: "לשחורה." חוואי: "חציר." מראיין: "וללבנה?" חוואי: "חציר." המראיין התחיל להתעצבן ואמר: "למה אתה ממשיך לשאול אותי אם אני מתכוון לשחורה או ללבנה אם התשובות הן אותו דבר?!" חוואי: "אהה, זה כי השחורה שלי." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "גם שלי."

שתי זונות עומדות בצומת ומחכות ללקוחות. פתאום עוברת לידן אישה קשישה, נעצרת ואומרת: "מה שתי בנות יפות וחמודות כמוכן עושות כאן?" "עוד מעט מגיע השריף", משיבות הזונות הנבוכות, "והוא מחלק סוכריות." "איזה יופי", עונה הקשישה, "אני אוהבת סוכריות!" הזקנה החליטה לחכות במקום ושתי הנשים ברחו במבוכה לאחר רגעים ספורים. כמה דקות לאחר מכן הגיע השריף לצומת ופנה אל הזקנה. "מה את עושה פה?" הוא אמר לה, "זה לא מכובד שאישה בגילך עומדת כאן ככה." אז הקשישה ענתה לו בכעס: "אז מה אם אין לי שיניים? אני עדיין יכולה למצוץ!"

חייל אחד חזר מחופשה לבסיס הטירונות, אך שכח את הנשק שלו בבית. אחרי שהסמל שלו גער בו, הוא הביא לו מקל של מטאטא ואמר לו שזה יהיה הנשק שלו למשך האימונים. "כשתרצה לירות, תצעק 'אש אש אש', ואם מישהו מתקרב אליך יותר מדי, תצעק 'דקירה דקירה דקירה' ככה שידע שדקרת אותו עם כידון הרובה שלך". החייל חשב שזה קצת מגוחך, כי לכל שאר החיילים היו כדורי סרק וכידון גומי, אך עשה את מה שהסמל אמר לו. מהר מאוד הוא גילה שזה עובד לא פחות טוב. הוא כיוון על החיילים שנתקל בהם וצעק "אש אש אש", ואם מישהו התקרב אליו הוא דקר אותו עם המקל וצעק "דקירה דקירה דקירה", וכולם נפלו אחד-אחד. מהר מאוד הוא נשאר היחיד בשדה האימונים, כשלפתע צץ מולו חייל אחד שהתקדם לכיוונו באיטיות. "אש אש אש", הוא צעק, אך החייל השני המשיך ללכת. הוא התחיל להילחץ, עשה את עצמו טוען את הנשק וצעק שוב "אש אש אש", אך החייל השני רק המשיך ללכת באיטיות לכיוונו. כשהחייל היה במרחק נגיעה, הטירון דקר אותו עם המקל וצעק "דקירה דקירה דקירה", אך החייל השני פשוט הביא לו אגרוף לפרצוף, ואחרי שנפל לרצפה, עמד מעליו וצעק "טנק טנק טנק!"

מצבו הרפואי של משה החמיר מאוד בחודשים האחרונים, לכן הוא החליט לגשת לרופא ולבצע מספר בדיקות כדי לראות מה ניתן לעשות בנידון. אל הבדיקה הוא הגיע עם אשתו, נעמה, ואחרי שביצע אותה הרופא אמר לו לחכות כמה רגעים בחוץ והזמין את אשתו אליו למשרד. "לצערי מצבו של בעלך אינו מזהיר", אמר הרופא לנעמה. "הוא סובל מלחץ כבד מאוד שמשפיע על בריאותו בצורה חמורה. אני אתן לך כמה עצות שיעזרו לך להקל עליו, ומומלץ מאוד שתעקבי אחריהן, ולא, הוא ימות תוך פחות משנה". "בכל יום עלייך להכין לו ארוחות בוקר, צהריים וערב מזינות", המשיך הרופא, "היי נחמדה ואדיבה בכל רגע נתון, אל תטילי עליו שום מטלות בבית, אל תטרידי את ראשו בבעיות שלך, אל תנדנדי לו והכי חשוב, עשי איתו אהבה לפחות 3 פעמים בשבוע. אם תעשי את כל אלה במשך כשנה, בעלך יחזור למצב בריאותי תקין". הרופא שלח את הזוג בחזרה לביתם מבלי להחליף מילה אחת עם משה, שבדרך הביתה שאל את אשתו, "נו, מה אמר הרופא?" "אתה תמות תוך שנה", היא ענתה...

אחרי שנים רבות של נישואים, זוג פנסיונרים קשישים החליט לצאת קצת מהבית וללכת לראות ביחד סרט בקולנוע. הם הגיעו מוקדם, החליטו להתפנק וקנו לעצמם פופקורן, שתייה וממתקים, ונכנסו לאולם. כמה דקות אחרי שהסרט התחיל פתח הבעל חבילת דובוני גומי והתחיל לאכול בהנאה, אך במקום להמשיך לשבת וליהנות מהסרט הוא פתאום החל לזוז מצד לצד ולחפש משהו מסביבו. "למה אתה זז כל כך הרבה, מה קרה?" שאלה האישה. "נפלה לי סוכריה על הרצפה" ענה הבעל. הבעל ממשיך בחיפושים במשך כמה דקות ולבסוף מתחיל לזחול על הרצפה ולהאיר אותה עם הטלפון הנייד שלו. "אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה שם? אתה מפריע לכולם לראות את הסרט!" נזפה האישה בבעלה. "אמרתי לך, נפל לי דובון גומי על הרצפה" השיב הבעל. "שב במקום ותפסיק להיות ילד" התעצבנה האישה, "גם ככה הרצפה מטונפת אז לא יהיה לך מה לעשות איתו". "אבל..." החל הבעל להגיד, אך אשתו השתיקה אותו במהירות והכריחה אותו להישאר במקומו, שם הוא ישב עם הבעת פנים חמוצה במשך כל שאר הסרט ולא אכל דבר... בסוף הסרט הבעל מיד החל לזחול שוב על הרצפה ולחפש. "משה, זאת רק סוכריית גומי אחת קטנה ומסכנה, אתה מוכן פעם אחת בחיים להפסיק להיות כזה קמצן ולקום?" אמרה האישה. "היא שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת" ענה הבעל. "איך זה ייתכן שהיא שווה כל כך הרבה?" "כי השיניים שלי נדבקו אליה!"

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים. ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת פיצה האט. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גבינת שמנת עם זה?" ויאמר לו אדם: "כן!" ותאמר חווה: "אני גם רוצה. עם קולה בצד". ויעלו השניים 3 קילו כל אחד. ואלוהים ברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאישה תוכל לשמור על הגזרה שאדם כל כך אהב. ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם. ותעבור חווה ממידה 36 למידה 44. ויאמר אלוהים: "מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון". ויאמר השטן: "ותוסיפו לו רוטב וגבינה כחולה עם לחם שום בצד". ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה. ויאמר אלוהים: "שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור!" ויפרוש השטן על השולחן קבב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך ל'אכול כפי יכולתך'. ויעלה הכולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה. ויברא אלוהים את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים. ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות-רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון. ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים. ואלוהים ברא את נעלי הריצה, וייתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל. וייתן השטן לאדם וחווה טלוויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים. ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב, ויחלו ללבוש טריינינגים רפויים עם גומי במותניים. וייתן אלוהים לאדם וחווה בשר רזה, מוצרים דיאטטיים ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות. ויברא השטן את מקדונלדס, ואת ההמבורגר הכפול בחמישה שקלים. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גם צ'יפס?" ויאמר לו: "כן! ותגדיל לי!" ויחטפו אדם וחווה התקף לב. וייאנח אלוהים, ויברא את ניתוח המעקפים המשולש. ויגחך השטן בקרבו, ויברא את משרד האוצר וקופות החולים...

שלום וברוכים הבאים לקו החם של שירותי בריאות הנפש. על מנת להעניק לכם מענה מיידי בצורה הטובה ביותר אתם מועברים למערכת לניתוב שיחות. אם אתה סובל מאובססיה כפייתית לחץ על מקש הספרה 1 ברצף. אם אתה אדם תלותי בקש ממישהו שילחץ על מקש הספרה 2 בשבילך. אם אתה סובל מאישיות מפוצלת לחץ על מקשי הספרות 3, 4, 5 ו-6. אם אתה פרנואיד, אנחנו יודעים מי אתה ומה אתה רוצה, הישאר על הקו ואנחנו נאשר את השיחה שלך. אם אתה הוזה לחץ על הספרה 7 והשיחה תועבר לספינת האם. אם אתה סכיזופרני, הקשב היטב לקול הקטן שבראש שלך שיגיד לך על איזו ספרה ללחוץ. אם אתה סובל מדיכאון, זה לא משנה על איזו ספרה תלחץ, אף אחד לא יענה לך. אם אתה דיסלקטי לחץ על הספרות 69696969. אם יש לך הפרעת חרדה, אנא לחץ בעצבנות על מקש הסולמית עד הצפצוף, אחרי הצפצוף אנא חכה לצפצוף. אם אתה סובל מאובדן זיכרון זמני, אנא נסה להתקשר שנית מאוחר יותר. אם יש לך הערכה עצמית נמוכה, תנתק עכשיו, כל המרכזיות שלנו עסוקות מדי כרגע בשביל לדבר איתך....

בסוף השנה הביאו כל הילדים מכיתה א' 2 של המורה רחל מתנות לרגל סיום שנת הלימודים. הראשון שניגש אל המורה היה דוד, שההורים שלו ניהלו חנות פרחים. רחל לקחה את המתנה העטופה, ניערה אותה קלות, הריחה אותה ולבסוף אמרה לילד הקטן: "קנית לי פרחים!" "איך ידעת?!" שאל דוד הקטן בהלם, ורחל פשוט חייכה ואמרה לו תודה. אחר כך ניגשה אליה בתיה, שההורים שלה עבדו בחנות ממתקים. רחל לקחה מבתיה חבילה עטופה בסרט, ניערה אותה, הריחה אותה ולבסוף אמרה: "קנית לי סוכריות ושוקולדים!" גם בתיה הייתה בהלם מיכולת הניחוש המדהימה של המורה שלה, ורחל אמרה לה תודה וקראה לתלמיד הבא, חזי, שההורים שלו עבדו בחנות המשקאות של העיר. חזי הניח לפני המורה שלו קופסה גדולה וכבדה שממנה דלף נוזל. המורה בחנה את הקופסה, הריחה את הנוזל, טבלה בו אצבע וטעמה אותו קלות. "קנית לי יין לבן!" היא הכריזה, אך למרבה הפתעתה חזי ענה "לא, המורה". מבולבלת, רחל טעמה את הנוזל פעם נוספת ורצתה לנסות לשער בשנית. "שמפניה?" היא שאלה וחזי שוב השיב שלא. "בירה? רום? ויסקי?" ניסתה לנחש המורה המבולבלת, וחזי הניד בראשו בכל פעם. "בסדר אני לא יודעת, אתה רוצה לספר לי מה קנית לי?" שאלה רחל. "בטח!" ענה חזי, "זה גור כלבים!"