בדיחות בנושא מפלצת הצבעים סיפור

בדרכו הביתה לאחר יום של סידורים רפי ראה את חברו הטוב ישראל יוצא מהקיוסק השכונתי עם שקית ענקית של שוקולדים וזר פרחים. רפי מיד ניגש אל ישראל והחל לתחקר אותו בקשר לקניות המוזרות שלו. "שמע זה סיפור מדהים" אמר לו ישראל, "היה לי חלום ממש מוזר אתמול בלילה... הכל מסביבי היה שחור וחשוך עד שפתאום ראיתי פסל ענק ומוזהב של הספרה חמש. הוא היה יותר גדול מכל דבר שראיתי עד היום ונצץ כל כך חזק עד שהתעוררתי מסונוור וידעתי שזה סימן! מאוחר יותר אשתי שלחה אותי לקנות לה קוטג' 5% אז הגעתי לפה ובטלוויזיה בדיוק שידרו את החמישייה הקאמרית. לא התחשק לי לראות את זה אז אמרתי למוכר להעביר ערוץ, ובלי שאמרתי לו כלום הוא שם ערוץ חמש! בדיוק שידרו פרסומת למרוץ סוסים שישודר בחמש בערב ואז כבר התחלתי לחשוב שמשהו מאוד מוזר קורה פה... מתברר שלאחד מהסוסים במרוץ קוראים "האלמנט החמישי" וברגע שקלטתי את זה אמרתי לעצמי שאין מצב שזה צירוף מקרים. החמש המוזהב שראיתי בחלום וכל מה שקרה אחר כך, זה הכל היה סימן, אם אני מהמר על הסוס הזה אני בדוק זוכה! אז הלכתי לבנק, משכתי את 5,000 השקלים האחרונים שהיו לנו בחשבון וישר חזרתי לפה כדי למלא טופס ולשלוח." "שמע זה באמת סיפור מדהים" אמר רפי, "אז עכשיו אתה הולך לחגוג עם אשתך?" "איזה לחגוג ואיזה נעליים", השיב ישראל, "הסוס המפגר הזה סיים במקום החמישי..."

גבר צעיר צעיר המתין לפגישה עם הבנקאי שלו כשלפתע נכנס לסניף הבנק גבר מבוגר לבוש בחליפה מחויטת ונקייה, בידו תיק מסמכים שחור ומבריק ועל פניו מבט אצילי, והתיישב לידו. הצעיר הסתכל על האדם המבוגר בסקרנות רבה וחשב לעצמו "הלוואי שהייתי יכול להיות כמוהו. בטח אין לו דאגות כלכליות". לאחר כמה דקות של מתח ותהיות, החליט הגבר הצעיר לאזור אומץ ולפנות אליו... "סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר, אני טועה?", שאל הגבר הצעיר בהיסוס. האדם המבוגר הביט בו, סידר את עניבת המשי הכרוכה היטב סביב צווארו וענה: "אני איש עסקים כבר כמה שנים טובות, יש לי רשת מרכולים מפורסמת". עיניו של הגבר הצעיר התרחבו והוא שאל בהתלהבות: "נכון! תגיד, זאת תהיה חוצפה לשאול אותך איך הפכת להיות כל כך מצליח?". האדון המבוגר הסתכל על הבחור הצעיר, חייך קלות וסיכם בפשטות: "הכל מתחיל בעבודה קשה, הקרבה לאורך זמן וקצת מזל". הצעיר לא הצליח להסתיר את אכזבתו מהתשובה והמתין בציפייה לעוד. המבוגר נאנח קלות והמשיך: "לפני 50 שנה, כשהייתי צעיר כמוך ונשוי טרי, המצב הכלכלי בארץ לא היה טוב, וכל מה שהיה לי בכיס זה 2 גרושים. הבטחתי לעצמי ולאשתי שביחד נצא מהמצב הזה, והחלטתי שאת שני הגרושים האלה אני אשקיע נכון ונהפוך יום אחד למיליונרים". המבוגר העביר יד בשיערו החלק והאפרפר, ואז המשיך "אחרי שהתייעצתי עם אשתי, החלטתי לרכוש בכסף הזה תפוח עץ אדום ויפה, לשטוף טוב, להבריק אותו ולמכור אותו ב-4 גרושים. וזה הצליח לי! אז המשכתי. קניתי שני תפוחים נוספים, טיפחתי אותם היטב ומכרתי ב-8, ואז קניתי ארבעה תפוחים ואז שמונה, עד שאשתי הייתה צריכה להצטרף אלי ולעזור. רק בזכותה העסק שלי התחיל לצמוח". הגבר הצעיר הסתכל על האיש שלצידו במבט של הערצה ואמר: "וואו! זה סיפור ההצלחה הכי מטורף ששמעתי בחיים שלי!". האיש המבוגר חייך קלות ואמר: "כן, אני גאה בסיכונים שלקחתי בחיים! וגם מודה על המזל שהיה לי". הצעיר שאל בהפתעה: "על איזה מזל אתה מדבר?", האדון המבוגר כחכח בגרונו ואמר בשקט, שאיש לא ישמע: "על זה שאחרי שמכרתי כמה תפוחים, אבא של אשתי נפטר והוריש לנו את כל הכסף שלו".

מתישהו בישראל של ימינו פנה אלוהים לנוח ואמר לו לבנות תיבה, שכן אנשי כדור הארץ ביצעו חטאים רבים וכעת הגיע הזמן להטביע את כולם במבול. בנוסף לבניית התיבה, אלוהים ציווה על נוח להציל זכר ונקבה מכל סוג בעל חיים שקיים בעולם, יחד עם כמה בני אדם צדיקים; הבנים שלו ונשותיהם. אלוהים סיפק לנוח הוראות, ואמר לו "יש לך שישה חודשים לבנות את התיבה, אחריהם אוריד גשם על העולם שימשך 40 יום ו-40 לילה". כעבור שישה חודשים התקדרו השמים והחל לרדת גשם. אלוהים הסתכל למטה, אל כדור הארץ, וראה שבחצר הבית של נוח אין כלום פרט לדשא וכמה ערוגות הפוכות. "נוח!" קרא אלוהים, "אני מתחיל את המבול, איפה התיבה?" סלח לי אלוהים," התחנן נוח, "אבל חלק מהתוכניות קצת השתנו." "אני דורש הסבר!" רעם אלוהים. "ובכן", אמר נוח במבוכה, "אני עדיין צריך להשיג אישור בנייה. השכן שלי טוען שהפרתי כמה חוקים של ועד השכונה על ידי כך שהחלטתי לבנות תיבה ענקית בחצר שלי, והייתי צריך ללכת למחלקת הרישוי והבנייה כדי לתאם איתם את התהליך. אז משרד התחבורה דרש שאספק רישיון לסוג כלי הרכב לפני שאני מתחיל לבנות אותו, ובאותו זמן העירייה חייבה אותי בקנס משום שלטענתם הם יצטרכו להזיז עבור התיבה מספר עמודי חשמל כדי שתוכל להגיע לים. אמרתי להם שהים יגיע אליה, אבל הם סירבו להקשיב לי. נוח המשיך וסיפר: ״השגת העץ לבניית התיבה היה עסק אחר לגמרי, אך מתיש לא פחות. מתברר שיש איסור על כריתת העצים במדינה כדי להציל את קהילת הינשופים שנמצאת בסכנת הכחדה. ניסיתי לשכנע את ארגוני איכות הסביבה שאני צריך את העץ על מנת להציל גם את הינשופים, אך זה לא עזר. כשהתחלתי לאסוף את החיות, התחלתי לקבל איומים ותביעות מצד עמותות וארגוני בעלי חיים, שטענו שאני מתכנן לכלוא בעלי חיים בתנאים אכזריים בחלל קטן. כעת אני צריך 834 רישיונות ואישורים שונים בשביל לאסוף זוג מכל בעל חיים. ניסיתי לשכור עובדים זרים שיעזרו לי ולבניי לבנות את התיבה, אך הממשלה מחייבת אותי להעסיק עובדים על ידי קבלני כוח אדם. בו זמנית היא גם עיקלה לי את כל הנכסים, משום שלטענת גורמים בכירים קיים חשד שאני מנסה לעזוב את הארץ באופן לא חוקי עם זנים שנמצאים בסכנת הכחדה. סלח לי אלוהים, אך ייקח לי עוד כ-100 שנה לסיים לבנות את התיבה ולהכין אותה לשיט." לפתע פסק הגשם, השמים התבהרו, השמש חזרה לזרוח ונראתה קשת בענן ברחבי המרומים. נוח הסתכל למעלה בפליאה ושאל "אתה בסוף לא הולך להשמיד את העולם ולגרום לכל החוטאים לשלם?" "לא", אמר אלוהים, "הממשלה שלך כבר עשתה את זה במקומי".

לאברהם בן ה-80 היה מנהג קבוע בכל יום שישי בבוקר, להיפגש עם חבריו הטובים והוותיקים לכוס קפה באחת ממסעדות העיר ולדבר על כל נושא שבעולם החל מפוליטיקה וספורט, ועד להעלאת זיכרונות מהעבר. לאחד ממפגשי הקפה האלו אברהם הגיע בדיוק אחרי שעבר עקירת שיניים מורכבת והתאמת שיניים תותבות, וביום הזה הוא בקושי היה יכול לדבר. בשבוע שלאחר מכן הוא כבר הצליח לדבר במשך כעשר דקות, והוא תרם משפט לשיחה מפעם לפעם. שבועיים לאחר העקירות אברהם דיבר במשך כ-20 דקות ואף סיפר סיפור או שניים לחבריו. שלושה שבועות אחרי הפגישה עם רופאי השיניים אברהם לא הפסיק לדבר במשך כל המפגש, נכנס לדבריהם של חבריו בהתלהבות ללא הרף והיה לו מה להגיד על כל דבר ונושא שרק עלה. חבריו היו מאוד מבולבלים מהתנהגותו של אברהם והם החליטו לשאול אותו על כך במפגש שנערך שבוע לאחר מכן. "תגיד לנו אברהם, מה קרה לך בשבועות האחרונים? קודם אתה בקושי מוציא מילה מהפה ואחר כך אי אפשר להשתיק אותך לרגע!" "יש לזה הסבר מאוד פשוט" הוא ענה, "בשבוע הראשון כאבו לי החניכיים ובקושי יכולתי לדבר, אז כמעט ולא אמרתי כלום. בשבוע השני התחלתי להתרגל לשיניים החדשות שלי והכאב ירד אז יכולתי לדבר יותר." "אבל איך קפצת ממצב כזה ללדבר בלי הפסקה במשך כמעט כל היום???" "כי בשבוע שעבר לקחתי בטעות את השיניים התותבות של אשתי..."

אחרי תפילת יום ראשון בכנסייה המקומית בה הכומר נשא נאום מרגש על חשיבות הנתינה לזולת, הוא שאל אם מישהו בקהל רוצה לשתף סיפור בנושא. ג'ורג', האיש הכי עשיר, גאוותן וקמצן בעיר, קם וביקש לדבר. הכומר כלל לא הופתע והוא הזמין את ג'ורג' לעלות לבמה, אבל לחש באוזן שלו "רק תעשה את זה מהר בסדר?" "אין בעיה כומר" השיב ג'ורג' ופנה אל הקהל. "אני עוד זוכר את היום שבו הרווחתי את הדולר הראשון שלי… באותו יום הייתי בתפילה בכנסייה בדיוק כפי שאנחנו כאן עכשיו, והיה לנו אורח מיוחד שבדיוק חזר ממשלחת הומניטרית באפריקה. באותה תקופה היו לי רק 5 דולרים בכיס והייתי צריך לקבל החלטה קשה: האם אני אתן את כל הכסף שלי לצדקה למען הארגון של הדובר, או לשמור אותו לעצמי?" ג'ורג' כחכח בגרונו והמשיך: "החלטתי לתרום את כל הכסף שלי לצדקה ואני מאמין שאלוהים בירך את ההחלטה שלי, ובזכותה אני היום מיליונר. נתתי את כל מה שיש לי, והרווחתי בגדול אז אני מאמין שלכל אחד כדאי לעשות את זה!" "באמת?" צעקה אישה זקנה מהקהל, "אז נראה אותך עושה את זה שוב!"

קשיש בן 80 הלך להיבדק אצל הרופא כדי לבדוק שהכל כשורה. כשהרופא שאל אותו כיצד הוא מרגיש, ענה הקשיש: "אף פעם לא היה טוב יותר! אני עומד להתחתן עם צעירה בת 20 שהכנסתי להריון, הולך להיות לי ילד! מה יש לך להגיד על זה?" הרופא חשב לרגע, ואז אמר: "תן לי לספר לך סיפור על צייד שאני מכיר. הוא מעולם לא פספס ירייה, אך יום אחד הוא מיהר לצאת מהבית, ובטיפשותו לקח את המטרייה במקום את הרובה שלו. הוא נכנס ליער ונתקל בדוב גריזלי. הוא הרים את המטריה, כיוון על הדוב ולחץ על ההדק". "נו, ומה קרה?" שאל הקשיש. "הדוב נפל מולו ומת", ענה הרופא. "זה בלתי אפשרי!" אמר הקשיש. "מישהו אחר בטח ירה בדוב הזה." "בדיוק!" ענה הרופא.

ברנש עירוני נוסע לבקר בחווה. בזמן שהחוואי עושה לו סיור, הוא מבחין לפתע במשהו מוזר - כבשה ולה שלוש רגליים בלבד. סקרן, הוא מתפתה לשאול: "תסלח לי, אני לא יכול שלא לתהות מדוע יש לכבשה הזו רק 3 רגליים?" עונה לו החוואי "ובכן, זוהי כבשה מיוחדת ביותר. יום אחד אשתי יצאה מהמטבח באמצע הבישול והוא עלה באש. אף אחד לא שם לב חוץ מהכבשה והיא הצילה אותי, את אשתי ואת כל ילדיי". "וואו!!" עונה לו הברנש בהתרגשות, "זה בהחלט סיפור מדהים! אבל מדוע יש לה 3 רגליים?" "הייתה פעם שהכבשה חשה שעומדת לפרוץ סופה קשה וגררה אותי ואת משפחתי למקלט. ללא הכבשה, היינו כולנו מתים עכשיו", עונה החוואי. "ברור שמדובר בנס, אך מדוע יש לה רק 3 רגליים???" שואל הבחור בתסכול. עונה לו החוואי, "נו, כבשה כזו מיוחדת - לא אוכלים בפעם אחת."

לאיש אחד נמאס מהמצב בו הוא צריך כל יום ללכת לעבודה, בעוד אשתו נשארת כל היום בבית. "זה ממש לא הוגן, שרק אני אהיה זה שעובד כל כך קשה! הייתי רוצה שפעם אחת היא תרגיש מה זה לצאת ולעבוד בחוץ... שתבין מה עובר עלי בעבודה הנוראית שלי!" בלילה, לפני שהלך לישון התפלל לאלוהים: "אלוהים, בבקשה, עשה משהו שאני ואשתי נתחלף בתפקידים ולו רק ליום אחד, שהיא תוכל לחוות את מה שאני עובר כל יום, ואני אשאר בבית במקומה ואבלה את היום בנעימים..." אלוהים הרחום, שמשתדל לעזור איפה שאפשר, שמע את התפילה ודאג להחליף בין הבעל והאישה... בבוקר, כשהתעורר הבעל, הוא מצא עצמו בגופה של אשתו, ואילו היא התעוררה בדמותו. הבעל קם, הכין ארוחת בוקר, העיר את הילדים, הכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר, דאג שיאכלו את ארוחת הבוקר שהכין להם, הסיע אותם לבית הספר, חזר הביתה ואסף כביסה מלוכלכת מכל החדרים, הפעיל מכונת כביסה ורץ לבנק למשוך כסף כדי לשלם חשבונות. משם המשיך לדואר, שילם את החשבונות, המשיך לסופרמרקט כדי לקנות מצרכים, חזר הביתה, סידר את המצרכים במזווה ובמקרר, והעביר את הכביסה למייבש. אחר כך עלה לחדרי השינה וסידר את המיטות, שאב אבק, טאטא ושטף את רצפת המטבח. המשיך לנקות את השירותים והאמבטיות, קיפל כביסה והכניס לארונות. אחר כך נסע מהר לבית הספר ולגן כדי להספיק להוציא את הילדים בזמן. בדרך נאלץ להתערב בויכוחים ביניהם ולהשתיק אותם, לגעור באחד, להעניש את השני ולנחם את השלישי הבוכה. כשהגיעו, ישב עם הילדים על שיעורי הבית שלהם, ובמקביל החל לבשל ארוחת צהריים. הוא התחיל לקלוף תפוחי אדמה ולשטוף ירקות להכנת הסלט, ואז ניקה את העוף והכין לו רוטב מתאים. אחרי ארוחת הצהריים הוא ניקה את השולחן, הכניס כלים למדיח, והחל לגהץ בגדים למחר. הוא בקושי סיים וכבר התחיל לשבור ביצים לחביתות של ארוחת הערב, שלאחריה רחץ את הילדים והשכיב אותם לישון אחרי שסיפר לכל אחד מהם סיפור בנפרד. בעשר בלילה, כשהוא כבר היה כל כך סחוט, הצליח בקושי לגרור את עצמו למקלחת ולמיטה. אבל גם בכך לא נגמר היום שלו, כי עוד ציפו ממנו לעשות אהבה. הוא לא סירב והצליח לעבור גם את זה מבלי להשמיע אף תלונה. למחרת בבוקר התעורר ומצא את עצמו עדיין בגוף של האישה ומיד פנה לאלוהים: "אלוהים היקר, תעזור לי, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי לפני כן, אבל עכשיו שראיתי מה היא עוברת כל יום, אני מסיר את הכובע בפניה. תחזיר אותי לעצמי למרות כל הקשיים בעבודה, זה כלום לעומת הקושי שלה!" אלוהים, רחום וחנון כהרגלו, מוכן תמיד להיעתר לבקשות עד כמה שניתן, ענה לו: "בני, אני שמח שלמדת את השיעור שלך ואני אשמח להחזיר את המצב לקדמותו, אבל אתה תצטרך לחכות תשעה חודשים, כי אתמול בלילה נכנסת להיריון... "

בבית משפט בעיירה דרומית שכוחת אל בטקסס, עורך הדין של התביעה קורא לעדה הראשונה שלו, סבתל'ה מבוגרת, לדוכן העדים. הוא ניגש אליה ושואל אותה "האם את מכירה אותי, גברת ג'ונס?" והיא עונה: "כן, כמובן שאני מכירה אותך מר וויליאמס, הכרתי אותך מאז שהיית ילד קטן, ולמען האמת אתה אכזבה גדולה מבחינתי. אתה משקר, בוגד באשתך, אתה מניפולטיבי ומדבר על אנשים מאחורי הגב. אתה חושב שאתה איזה סיפור הצלחה ואין לך את השכל להבין שלעולם לא יצא ממך כלום. כן אני מכירה אותך". עורך הדין נעמד במקום המום, לא בטוח מה לעשות. לבסוף הוא מצביע לצדו השני של האולם ושואל "גברת ג'ונס, האם את מכירה את עורך הדין של ההגנה?" והגברת שוב עונה: "כן, כמובן. אני מכירה את מר בראדלי מאז שהיה צעיר, גם כן. הוא עצלן, דו פרצופי ויש לו בעיית שתייה. הוא לא מסוגל לנהל מערכת יחסים נורמלית, והוא אחד מעורכי הדין הגרועים במדינה. שלא לדבר על זה שהוא בגד באישתו עם שלוש נשים שונות. אחת מהן הייתה אשתך. כן, אני מכירה אותו" עורך הדין מטעם ההגנה כמעט מתעלף במקום. פתאום השופט מבקש מעורכי הדין לגשת אליו לדלפק ובקול מאוד שקט הוא אומר להם: "תקשיבו מטומטמים, אם אחד משניכם שואל אותה אם היא מכירה אותי, אני שולח את שניכם לכיסא החשמלי!"

מאבטח בבית חולים מתחיל את המשמרת שלו ונדהם לגלות בחדר המיון גבר עם כלב שיושב על כיסא ומאחוריו חבורה ענקית של כ-100 גברים נוספים שעומדים בשורה. סקרן ומבולבל, המאבטח ניגש אל הגבר עם הכלב ושואל אותו מה הוא עושה בחדר המיון. "אני מחכה שיסיימו לטפל באשתי ובאימא שלה", אומר הגבר. "למה, מה קרה להן?" שואל המאבטח. "הכל התחיל בזה שאשתי לא הסכימה שאני אצא כדי לבלות עם חברים, אך התחיל בינינו ריב גדול, היא התחילה לצעוק עלי ולזרוק דברים בבית, אז הכלב שלי נשך אותה בתחת", עונה הגבר. "וואו, זה חתיכת סיפור..." אמר המאבטח, "ומה קרה לאימא שלה?" "אז ישר אחרי שהכלב נשך אותה, אשתי התקשרה לאימא שלה, שמיד באה אלינו והתחילה לצעוק עלי ולאיים על הכלב, אז הוא נשך גם אותה בתחת", ממשיך הגבר. "והכל בסדר איתן?", שאל המאבטח. "כן, שתיהן בסדר גמור, רק צריכות כמה תפרים." אחרי דקה של מחשבה המאבטח שוב פנה אל הגבר, "תגיד, יש סיכוי שאתה משאיל לי את הכלב שלך אחרי שאתה יוצא מכאן?" הסתכל עליו הגבר ואמר: "אין בעיה, תעמוד בתור אחרי כולם!"

המורה ציפי החליטה לערוך שיעור חברה עם ערך מוסף לתלמידים שלה ולכן נתנה להם שיעורי בית – לבקש מהוריהם לספר להם סיפור מהחיים עם מסר חשוב. למחרת חזרו כל התלמידים עם סיפורים מרתקים; ילדה אחת סיפרה שאימה רצתה לגדל בצעירותה אפרוחים, לכן היא אספה 10 ביצים. לאחר כמה ימים, כך סיפרה האם, היא גילתה שרק 8 אפרוחים בקעו, והלקח היה "אל תנסו לחזות את העתיד". עוד ועוד ילדים שיתפו את הסיפורים של הוריהם, שנחתמו במסרים כמו "אל תבכו על חלב שנשפך" וכדומה. בסופו של דבר הגיע תורו של יונתן - שלא נחשב לתלמיד הכי חד בכיתה. עם זאת, היא הבינה שאין לה ברירה אלא לאפשר לו לדבר כמו שאר חבריו לספסל - בעיקר בגלל שהוא היה כל כך להוט לשתף את הסיפור שלו. אז היא חייכה אליו וביקשה ממנו לבוא לקדמת הכיתה ולהציג את הסיפור שלו. יונתן עמד זקוף ליד הלוח, חייך לכיתה בגאווה והחל לספר: "אבא שלי סיפר לי שדוד שלו, אפרים, היה טייס במלחמת יום הכיפורים. יום אחד הערבים הפילו את המטוס שלו במצרים, אבל הוא הצליח לשרוד ויצא למדבר רק עם בקבוק וויסקי, אקדח וסכין שהיו לו במטוס. הוא ישר שתה את כל הבקבוק בשלוק אחד כדי שהאויב לא ייהנה ממנו ופתאום הוא שם לב שיש מסביבו מלא מלא חיילים מצרים. הוא ירה ב-15 עם האקדח שלו, דקר 25 עם הסכין, אחרי זה הוריד עם אגרופים עוד 30 ובסוף עם האקדח הריק שהיה לו, הרביץ לעוד 40 והרג אותם - הכל בשתי ידיים! ובסוף הוא חזר לארץ ברגל, בלי שריטה!" כל תלמידי הכיתה הסתכלו עליו בהלם, ורק כעבור כדקה המורה ציפי ההמומה אמרה: "אבל רגע, מה המסר של הסיפור הזה?". "אה, לא אמרתי אותו?", השיב יונתן, "אבא אמר שהמסר הוא 'אל תתעסקו עם דוד אפי כשהוא שיכור'".

מיומנו של גימלאי: "אנשים שעובדים, הרבה פעמים שואלים פנסיונרים מה הם עושים כדי שהימים יעברו בלי שיעמום בגימלאות. אז הנה סיפור שקרה לי למשל. יום אחד אני ואישתי נכנסו לחנות עתיקות. לאחר זמן מה בחנות, יצאנו החוצה וראינו פקח כותב דו"ח. ניגשנו אליו ואני אמרתי 'בחייך, תעשה טובה לאזרח ותיק...' הפקח התעלם ממני בהפגנתיות והמשיך לכתוב את הדו"ח. אני התרגזתי מההתנהגות הבוטה, אז קראתי לו אידיוט. הפקח הביט בי בלי להוציא מילה והתחיל לכתוב דו"ח נוסף, על בלאי בגלגלים. אז אישתי בטי, שעמדה בשקט עד עכשיו, קראה לו חמור. הוא סיים את הדו"ח השני, הניח אותו על השמשה והתחיל לכתוב עוד אחד. הוא המשיך לכתוב עוד ועוד דו"חות כשאנו ממשיכים לכנות אותו בכינויים. זה נמשך כ-20 דקות עד שהגיע האוטובוס שלנו ונסענו הביתה. ככה זה, אין יום משעמם בגימלאות!"

חגית, מחנכת של כיתה א, החליטה לעשות שיעור מיוחד ומעניין, בו תכיר מעט יותר לעומק את משפחותיהם של תלמידיה ותעזור להם להיות אמפתיים וחברותיים יותר אחד כלפי השני. התכנון שלה היה לשאול את כל אחד מתלמידיה מה צריכה משפחתו ומה חסר לה כדי להיות מאושרת ושמחה יותר. נטע הייתה הראשונה להצביע, והיא סיפרה כך: "המשפחה שלי מאוד שמחה ומאושרת רוב הזמן, אבל אנחנו צריכים קצת יותר כסף. אבא שלי תמיד יוצא לעבודה לפני שאני מתעוררת וחוזר אחרי שאני כבר הולכת לישון, ואימא סיפרה לי שזה בשביל שיהיה לנו כסף לקנות אוכל. אז המשפחה שלי צריכה כסף, ואני צריכה יותר זמן עם אבא שלי". חגית התרגשה מאוד למשמע התשובה המפורטת של נטע, והודתה לה על כך שחלקה איתה ועם הכיתה את הסיפור. חגית שאלה מי רוצה להיות הבא בתור, ומיד היו עשרות ידיים באוויר והיא בחרה תלמיד נוסף שידבר. הפעם היה זה רותם, שעמד במקום והתחיל לספר: "אצלנו במשפחה אנחנו מאוד מתגעגעים לאחי הגדול. הוא התגייס לצבא לפני שנתיים ועכשיו הוא נלחם בצפון ולא חזר הביתה יותר מחודש. הוא מגן עלינו ועל כל המדינה, אבל הוא חסר לנו מאוד. אימא שלי תמיד מחכה בשישי בערב ליד החלון כדי לראות אם יגיע, אבל הוא אף פעם לא בא. המשפחה שלי צריכה שאחי הגדול יחזור הביתה". כך המשיך השיעור, כשכל תלמיד סיפר סיפור מרגש יותר מהאחר, עד שתמו הידיים שנותרו באוויר, אך עדיין היה ילד אחד שעוד לא דיבר... היה זה נתי – הילד השובב והחצוף ביותר בכיתה. חגית נראתה קצת מאוכזבת ממנו וביקשה ממנו לחלוק כמו כולם מה צריכה משפחתו. נתי אמר, "המשפחה שלי לא צריכה כלום". "איך זה יכול להיות?" שאלה חגית, "בטוח יש משהו שהמשפחה שלך צריכה". נתי שחרר אנחה ואמר "לא, באמת, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים. אתמול בדיוק ראינו טלוויזיה בסלון – אני וההורים שלי – ובדיוק אחותי נכנסה הביתה ובכתה. היא צעקה 'אבא! בבקשה אל תכעס עלי, אבל עשיתי בדיקה ואני בהריון!', ואז אבא שלי צעק, "זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו!"

גבר אחד נכנס לחנות ענתיקות כשלפתע לוכד את עיניו פסל עתיק ומסתורי למראה של חתול. "כמה על הפסל הזה?" הוא שואל את המוכר, וזה עונה לו: "200 שקלים לפסל, 2,000 לסיפור שמאחוריו". לאיש ממש אין כוונה לשלם סכום גבוה כזה על סיפור שכלל לא משנה לו, אז הוא משלם למוכר 200 שקלים ומסרב לסיפור. "אתה עוד תתחרט על זה", אומר המוכר, "אני מוכן להתחייב שאתה תרצה לחזור לכאן לשמוע את הסיפור של הפסל הזה!". האיש יוצא מהחנות עם הפסל וממשיך להסתובב בעיר ולעשות קניות. אחרי שהוא יוצא מהחנות הבאה הוא רואה 3-4 חתולים בפינת רחוב מתבוננים בו, אבל הוא לא מתייחס לזה יותר מדי. הוא מתחיל ללכת עד שהוא מגיע למעבר חצייה ובזמן הרמזור האדום הוא פתאום רואה שכבר יש כמעט 10 חתולים במרחק של כ-5 מטרים ממנו, פשוט בוהים בו. האיש מתחיל להילחץ ומגביר את קצת ההליכה שלו, פונה בין רחוב לרחוב כדי לנסות להשתחרר מהמעקב החתולי המוזר, אך בפעם הבאה שהוא מגיע למעבר חצייה הוא רואה שיש כבר כ-30 חתולים שהולכים אחריו. ברגע שהרמזור של מעבר החצייה מתחלף האיש רץ במהירות לעבר הטיילת העירונית והמזח הראשי שלה. כשהוא מגיע לשם, כבר רצים אחריו כ-200 חתולים והוא נראה ממש כמו החלילן מהמלין. האיש המפוחד מגיע לקצה המזח והחתולים חוסמים לו את נתיב הבריחה, אז הוא נתקף בפאניקה וזורק את הפסל למים. למרבה הפתעתו, כל החתולים מיד קופצים למים בעקבות הפסל ועוזבים אותו לנפשו. הגבר המבוהל מיד רץ בחזרה לחנות שבה הוא קנה את הפסל ומתפרץ לתוכה כשהוא כולו רועד ומתנשף. "אמרתי לך שאתה תחזור לפה בשביל הסיפור", אומר לו המוכר. "עזוב אותך מהסיפור" אומר האיש המתנשם, "יש לך פסל של פוליטיקאי?"

לכול הסבים והסבתות כידוע לכולנו נכדים, הם, בדרך כלל, השתקפות/בבואה של הוריהם וככאלה הם בדרך כלל חוזרים על דברים ששמעו מהוריהם. סיפור ששמעתי, לפני מספר ימים, על סב ונכדתו – הולך ככה: סבא הגיע לבקר את נכדתו. לאחר שעייף מלשחק איתה הוא התיישב לנוח, במרפסת, השגיח על נכדתו בעין אחת, ועצם את עינו השנייה. ניגשה אליו נכדתו הקטנה ולשאלה: "סבא, למה אתה לא עוצם גם את העין השנייה?" הסב המופתע הביט בנכדתו ושאל: "מדוע זה כל כך חשוב לך, יקירתי?" ללא היסוס, השיבה הילדה: "כי אימא תמיד אומרת - כשסבא יעצום את שתי העיניים, אנחנו נהיה עשירים מאד...".

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים. ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת פיצה האט. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גבינת שמנת עם זה?" ויאמר לו אדם: "כן!" ותאמר חווה: "אני גם רוצה. עם קולה בצד". ויעלו השניים 3 קילו כל אחד. ואלוהים ברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאישה תוכל לשמור על הגזרה שאדם כל כך אהב. ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם. ותעבור חווה ממידה 36 למידה 44. ויאמר אלוהים: "מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון". ויאמר השטן: "ותוסיפו לו רוטב וגבינה כחולה עם לחם שום בצד". ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה. ויאמר אלוהים: "שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור!" ויפרוש השטן על השולחן קבב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך ל'אכול כפי יכולתך'. ויעלה הכולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה. ויברא אלוהים את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים. ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות-רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון. ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים. ואלוהים ברא את נעלי הריצה, וייתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל. וייתן השטן לאדם וחווה טלוויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים. ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב, ויחלו ללבוש טריינינגים רפויים עם גומי במותניים. וייתן אלוהים לאדם וחווה בשר רזה, מוצרים דיאטטיים ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות. ויברא השטן את מקדונלדס, ואת ההמבורגר הכפול בחמישה שקלים. ויאמר השטן לאדם: "אתה רוצה גם צ'יפס?" ויאמר לו: "כן! ותגדיל לי!" ויחטפו אדם וחווה התקף לב. וייאנח אלוהים, ויברא את ניתוח המעקפים המשולש. ויגחך השטן בקרבו, ויברא את משרד האוצר וקופות החולים...

לפני שנים רבות בעיר קטנה ברומניה, חי נדבן ידוע שהיה עוזר ותורם כסף לכל נזקקי העיר והסביבה. יום אחד דפק על דלתו גבר מגודל וחסון וביקש לדבר עם הנדבן בארבע עיניים בנוגע למקרה שדורש את תשומת ליבו המידית. הנדבן והגבר המגודל נכנסו לבית, התיישבו בסלון ולאחר חילופי דברים קלים החל הגבר לבכות בקול גדול. "מה קרה ידידי?" שאל הנדבן. "אני הגעתי אליך היום כדי לספר לך סיפור נורא ואיום", השיב הגבר, "אני יודע שאתה מאמין גדול בצדקה ולכן אני רוצה שתשמע את הסיפור קורע הלב שאני גיליתי לאחרונה". "ספר ידידי ספר!" עודד אותו הנדבן תוך כדי שהוא מגיש לו ממחטה לקנח את אפו ולמחות את דמעותיו. בעודו ממשיך לבכות ללא הרף, המשיך הגבר את סיפורו. "יש כאן בעיר משפחה ענייה מאוד שסבלה לאחרונה מרצף איום של מזל ביש. האבא ברח עם אישה אחרת לפני חודש, האמא חולה מאוד ואינה מסוגלת לעבוד ותשעת ילדי המשפחה רעבים ללחם". "ממש טרגדיה", העיר הנדבן. "זה עוד לא הכל!" המשיך הענק הבוכה, "החלק הגרוע ביותר הוא שהם לא שילמו את שכר הדירה שלהם כבר כמה חודשים, ואם הם לא ימצאו דרך לגייס 400 מטבעות כסף, האמא המסכנה הזאת ו-9 ילדיה ייזרקו לרחוב הקר!" "זה באמת איום ונורא", אמר הנדבן, "אני מודה לך מאוד שחלקת איתי את הסיפור הזה, אבל יש רק דבר אחד שאני לא מבין, איך אתה שמעת על הסיפור הזה ומה הקשר שלך למשפחה הזאת?". "אני?" השיב הגבר הרומני ומחה את הדמעות מעיניו, "אני בעל הבית שלהם".

מוטי ושמעון, שני חברים ותיקים, נפגשו בבר. אמר מוטי: "שמעת שיוסי נהרג אתמול?" שמעון ענה: "מה? מתי? איך?!" מוטי: "אתה לא תאמין, סיפור מהסרטים. הוא נסע ברכב שלו עם הגג פתוח במהירות מופרזת, התהפך בסיבוב על הצד, פגע בפח זבל ועף מהרכב ישר לתוך החלון של הבית שלי!" שמעון: "וואו, איזו דרך נוראית למות! מסכן..." מוטי: "לא סיימתי! את ההתנגשות הוא שרד..." שמעון: "מה? אז איך הוא מת?" מוטי: "אז אני אמשיך בסיפור. אחר כך הוא שכב על הרצפה מלא ברסיסים מהחלון השבור וניסה לקום. הוא אחז באחד המדפים של ארון הספרים שלי וברגע שניסה למשוך את עצמו למעלה - כל הארון עם כל המדפים והספרים הכבדים קרס עליו, והוא ריסק חצי מהעצמות בגוף." שמעון: "אלוהים ישמור, עד ששרד את התאונה, איזה גורל אכזר!" מוטי: "לא שמעון, גם את זה הוא שרד! הוא לא מת מהתרסקות הארון..." שמעון: "נס נוסף! אז מה קרה לו?" מוטי: "אז זהו, אחרי שכל הארון קרס עליו, הוא ניסה למשוך את עצמו למעלה בעזרת הווילון, הווילון קרס יחד עם המוט וכל המבנה שמעל החלון - קרשים, בלוקים - הכול נפל עליו." שמעון: "אוי אלוהים, איזו דרך למות. פשוט נורא!" מוטי: "לא, גם את זה הוא שרד!" שמעון: "מה? אז מה קרה לו?!" מוטי: "אחרי כל זה הוא ניסה למשוך את עצמו למעלה בעזרת חוט חשמל שהשתלשל מתוך הקיר שנשבר. ברגע שנגע בו הוא התחשמל, חבל על הזמן." שמעון: "ככה ללכת... איזה דיכאון. אני כולי צמרמורת!" מוטי: "לא! גם את זה הוא שרד, הוא לא מת מזה!" שמעון: "טוב, אולי תגיד לי כבר איך הוא מת?!" מוטי: "מה זאת אומרת? יריתי בו! המניאק הפך לי את כל הבית!"

איש אחד זומן לבדיקת חשבונותיו במס הכנסה. הוא שאל את רואה החשבון שלו איך כדאי לו להתלבש. "תלבש את הבגדים הכי גרועים שלך ונעליים קרועות, שיחשבו שאתה עני מרוד". הוא שאל את עורך הדין שלו את אותה שאלה, אבל קיבל תשובה הפוכה. עורך הדין אמר לו: "אל תיתן להם להפחיד אותך. תלבש חליפה מפוארת ועניבה". די מבולבל פנה האיש לרבי, שיתף אותו בקונפליקט וביקש את עצתו. "אני אספר לך סיפור ", אמר לו הרבי. "בחורה שעמדה להינשא שאלה את אימה בליל החתונה מה ללבוש. 'לבשי כותונת מבד עבה, ארוכה, שתגיע לך עד הצוואר מצד אחד אחד ועד גרבי הצמר מהצד השני', ענתה לה האם. אך כשהבחורה שאלה את חברתה הטובה מה ללבוש, ענתה החברה: 'לבשי את הכותונת הכי סקסית והכי חושפנית שיש לך'". האיש לא הבין: "אבל רבי, מה הקשר בין זה לבין הבעיה שלי עם מס הכנסה?". "זה בכלל לא משנה מה תלבש", ענה לו הרבי. "הולכים לז*** אותך בכל מקרה".

מנכ"ל של אחת החברות הידועות בעיר מקבל יום אחד דפיקה על דלת המשרד שלו, וניגש לפתוח. מולו עמד אדם זקן שבירך אותו לשלום ואמר לו: "אני יכול להיכנס? עבדתי במשרד הזה לפני 30 שנה, כשהייתי המנכ"ל פה." "המממ... האמת זה לא זמן מתאים כל כך," ענה המנכ"ל הנוכחי, "אבל תוכל להיכנס לכמה שניות..." האדם הזקן הודה למנכ"ל הצעיר והחל לטייל בחדר ולסקור את כל הפריטים בו. "אותו חדר ישן, אותו שולחן עבודה מעץ, אותו מאוורר חורק ואותו חלון שלעולם לא נסגר כמו שצריך," אמר הזקן, "בדיוק כמו שאני זוכר את המקום הזה." המנכ"ל הסתכל עליו בחיוך קל, והזקן הנחמד המשיך במסע הנוסטלגי שלו. לפתע, הוא נתקל בבחורה צעירה שמתחבאת מתחת לשולחן העבודה. המנכ"ל הצעיר הסתכל במבוכה על האדם הזקן ומיד התעשת ואמר: "זה לא מה שאתה חושב! זו המנקה של המשרד שלנו. היא פשוט הפילה בטעות את העגיל שלה על הרצפה, והוא התגלגל מתחת לשולחן." הזקן העלה חיוך על שפתיו ואמר למנכ"ל: "ואותו סיפור ישן וטוב..."