בדיחות בנושא מפלצת בטעות

שלומי הקטן שכב על הספה וראה טלוויזיה, כשלפתע הוריו שמעו אותו מתחיל לצעוק ולבכות בקול חזק. אימא ואבא שלו מיד רצו אליו וגילו שהוא בלע בטעות מטבע קטן שהוא שיחק איתו. "צריך לקחת את הילד לבית החולים" אמרה האימא לאבא, אבל הבעיה הייתה ששלומי הקטן צרח והשתולל כל כך הרבה, עד שאי אפשר היה להרגיע אותו מספיק כדי להתארגן ולצאת. אחרי אינספור מאמצי הרגעה, לאבא היה לפתע רעיון... "שלומי, אני רוצה להראות לך קסם! אנחנו צריכים ללכת לבית החולים לבדוק משהו, אבל לפני זה אני אוציא לך מהבטן את המטבע כדי שתוכל להירגע" הוא אמר לבנו. הוא הסתיר מטבע קטן ביד שלו ואז העמיד פנים שהוא שולף אותו מתוך האוזן של הילד ההמום. "הנה תראה" אמר האבא, "הוצאתי אותו". שלומי כל כך שמח והתרגש, שמיד הוא תפס את המטבע מהיד של אביו, בלע אותו וצעק באושר: "תעשה את זה שוב!".

לאחר שנים רבות שבהן חי בצניעות וחסך שקל לשקל, עבר נמרוד סוף כל סוף לבית חדש ומרווח בשכונה טובה במרכז העיר. ביום הראשון בביתו החדש קיבל נמרוד זר פרחים ענק מאפי, חברו הקרוב, ועליו פתק ברכה שבו כתוב: "נוח על משכבך בשלום". עיניו של נמרוד חשכו. הוא מיד התקשר אל אפי וגער בו: "תגיד לי, מה זה הפתק הזה ששלחת לי?! נפלת על הראש?!" אפי לא הבין כיצד זה קרה, והחליט להתקשר אל חנות הפרחים שממנה הזמין את הזר וצעק על המוכרת: "זה נראה לך הגיוני מה שכתבתם על הפתק של זר הפרחים ששלחתי?!" בעלת חנות הפרחים השתיקה אותו וענתה בתקיפות: "חביבי, יש לנו צרות גדולות יותר. את הזר שלך שלחנו בטעות ללוויה עם פתק שכתוב עליו 'מזל טוב על הבית החדש'!"

עיוור מגיע בטעות לבר של נשים. הוא שותה ומשתכר וכשטוב ליבו, הוא שואל בקול: "מישהו רוצה לשמוע בדיחה על בלונדיניות?" האישה שיושבת לידו מזעיפה אליו מבט: "תשמע, בגלל שאתה עיוור נראה לי שכדאי לעדכן אותך בחמש עובדות: 1. הברמנית בלונדינית. 2. המאבטחת בלונדינית 3. אני בלונדינית, שוקלת 100 קילו ויש לי חגורה שחורה בקראטה. 4. האישה שיושבת מהצד השני שלך היא בלונדינית ומתאגרפת מקצועית. 5. לידה יושבת מרימת משקולות בלונדינית. אז אתה עדיין רוצה לספר את הבדיחה?" העיוור חשב לרגע וענה "לא, אין לי כוח להסביר אותה חמש פעמים..."

עכבר אחד נמלט ממעבדת המחקר שבה בילה את רוב חייו ויצא החוצה אל העולם. לא עבר הרבה זמן והוא הצליח להתיידד עם חבורת עכברים אחרים, שגילו לו את חיי המותרות של עכברי העיר. הוא זלל אוכל שאנשים זרקו ברחוב, טייל בתעלות מתחת לבתים ואפילו שתה בירה שמישהו שפך בטעות. "תשמעו חברה, יש לכם כאן אחלה חיים." אמר העכבר בשביעות רצון לשאר חבריו. "אז אתה הולך להישאר איתנו?" ענו בהתלהבות. העכבר השתעל קצת ואמר: "הלוואי! אחרי כל מה שעשינו עכשיו אני חייב לחזור למעבדה. אני מת לסיגריה."

נהג משאית אנגלי משועמם ניסה לחשוב מה הוא יכול לעשות כדי להעסיק את עצמו במהלך העבודה. לפתע, עלה בראשו רעיון מרושע - הוא החליט שבכל פעם שיראה עורך דין הולך בצד הדרך, הוא יתקרב אליו עם המשאית, יפגע בו קלות ויפיל אותו על המדרכה. לא חלפה חצי שעה, וכבר הבחין הנהג בעורך דין עם חליפה כחולה ותיק הולך בצד הדרך. הוא התקרב אליו לאט לאט, שמע "חבטה" קטנה, ראה אותו נופל אל תוך שלולית בוץ, והתפרץ בצחוק. שעה מאוחר יותר, הבחין הנהג שוב בעורך דין מתהלך לו בצד הדרך, הוא התקרב אליו עם המשאית, שמע "חבטה" קטנה, ראה אותו מועד ונופל לתוך שיח, ואז התפרץ בצחוק. לקראת סוף היום, הנהג היה כבר בדרכו הביתה, וראה בצד הדרך כומר זקן, שסוחב שקים כבדים של קניות בידיו. הוא ירד מהמשאית, ניגש אל הכומר, לקח לו את השקיות והציע לו טרמפ. הכומר הזקן הסכים, עלה על המשאית והתיישב ליד הנהג. במהלך הנסיעה עם הכומר, הבחין הנהג שוב בעורך דין שמתהלך בצד הדרך. הוא התקרב אליו, ואז נזכר שהכומר יושב ממש לידו, אז הוא הסיט בבהלה את ההגה בחזרה למסלול, אבל הוא בכל זאת שמע "חבטה" קטנה. לחוץ מאוד עצר הנהג את המשאית, דומם את המנוע והסתכל במראות כדי לבדוק אם הוא פגע בטעות בעורך הדין. לאחר שלא ראה אף אחד, הוא פנה אל הכומר עם עיניים מושפלות ואמר לו: "אני מצטער אדוני, כמעט פגעתי בעורך הדין שעבר פה..." הכומר הסתכל עליו עם מבט מזוגג בעיניים ואמר: "אל תדאג, הורדתי אותו עם הדלת..."

שני סטודנטים פספסו בטעות את הבחינה במתמטיקה, וביום למחרת הם התחננו למרצה שלהם שיאפר להם לגשת למועד ב׳. הפרופסור הרגיש נדיב באותו היום, ואפשר לשניהם לעבור בחינה מיוחדת. כל שיהיה עליהם לעשות זה לענות על שאלה אחת בעל פה. שני הסטודנטים חיכו מחוץ למשרדו של הפרופסור, וכשיצא הוא קרא לאחד מהם ואמר לשני לחכות בחוץ. הסטודנט השני לא היה פראייר, וכשהדלת נסגרה הוא מיד הצמיד אליה את האוזן שלו, וזה מה שהוא שמע: ״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״ שאל הפרופסור. ״אפתח את החלון,״ ענה הסטודנט שנבחן. ״אוקיי. החלון באורך 2 מטר ובגובה 1 מטר. הרכבת נוסעת במהירות של 200 קמ״ש והרוח נושבת במהירות של 24 קמ״ש. תוך כמה זמן האוויר החדש שייכנס לקרון יחליף את האוויר הישן?״ הסטודנט היה מבולבל מהשאלה הבלתי אפשרית הזו וענה, ״אני לא יודע.״ אז המרצה העניק לו ציון נכשל והזמין את חברו להיכנס. הפרופסור שאל את הסטודנט השני, ״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״ ״אוריד את הג׳קט שלי,״ אמר הסטודנט. ״אוקי. אבל עדיין חם לך. מה תעשה?״ ״אפשוט את החולצה״. ״אני מבין, אבל עדיין חם מאוד, אתה מזיע.״ ״אתפשט לגמרי״. "אבל יש שם נוסעים, הם יראו אותך עירום.״ אמר הפרופסור. ״פרופסור, לא אכפת לי אם סבתא שלי או הרב שלי שם, אני לא פותח את החלון הזה!״

במהלך חיי, הפקתי כמה תובנות משעשעות על החיים בעולם הזה, וספציפית בארץ הקטנה שלנו. הנה כמה מהן... 1. אתם יכולים לקרוא לי שמן, אתם יכולים לקרוא לי חזיר, היפופוטם או דובון, אבל הכי חשוב, אתם יכולים לקרוא לי כשהאוכל מוכן? 2. למדתי שישראלי זה אחד שממשש את החטיף הראשון במדף כשהוא בסופר, אבל לוקח את זה שמאחוריו... 3. הבנתי שבחיים לא אבין את המשפט: "הלכו לי הרגליים". מה, זה לא התפקיד שלהם?! 4. אמרתי לבתי שאם היא מחפשת את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת! 5. הבנתי שלמרות שמנה חמה זה המאכל הכי קל להכנה, אני תמיד אקרא את ההוראות... 6. גוגל יקר, אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את משפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש? 7. רציתי להסביר לילד שלי על מס הכנסה, אמרתי לו שזה כמו לפתוח חפיסת ופלים בטיול השנתי - ישר יורדים לך 30%. 8. למדתי על בשרי שלפעמים זה שהורס לך את כל החלומות הגדולים הוא בסך הכל השעון המעורר... 9. בכל חיי מעולם לא טעיתי! אם טעיתי, זה בטח היה בטעות... 10. הבנתי שמהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים ערב טוב – אבל אז במשך חצי שעה הם מסבירים לך למה זה לא באמת ככה. 11. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון. 12. הבנתי שאני לא בכושר כשהתחלתי להתנשף גם במעליות. 13. כשהייתי בצבא, למדתי שרק בצה"ל אתה תשמע רס"ר אומר: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר?" 14. גיליתי שפיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ20% סוללה. 15. המחקרים מוכיחים ש-97% מבני ה-50 פלוס בארץ לא יודעים חשבון פשוט, אני דווקא בין ה-4% שטובים בזה. 16. ייעצתי לחברי - לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק. [related_articles] 17. גיליתי שלזרת ברגל שלי יש תפקיד חשוב! היא מוודאת שכל הרהיטים בבית נמצאים במקום... לסיום, קצת על ניקיונות פסח: 18. אמרתי לאשתי שבא לי ללכת לים או לבריכה, לא משנה מה, העיקר שיהיה מים ושמש. היא נתנה לי דלי ואמרה לי לצאת לשטוף את התריסים. 19. אני מת לתפוס את המניאק שאמר לאשתי שאבק זה חמץ! 20. אני יכול להבין מדוע אוכלים מצות בפסח. אבל איפה כתוב שמשה רבנו הסתובב במדבר עם אקונומיקה וסנט מוריץ?

אב נכנס עם בנו לחנות ספרים, בעוד שהבן שלו משחק עם מטבע של חצי שקל. לפתע האבא רואה שהבן בלע בטעות את המטבע ופניו הופכות לכחולות. האב נכנס להיסטריה וצועק לעזרה. לפתע קמה אישה בחליפת עסקים בבית הקפה הסמוך, ותוך שהיא מקפלת ומניחה בצד את העיתון שקראה, צועדת באלגנטיות לעבר החנות, מגיעה אל הילד, מורידה לו את התחתונים ותופסת אותו בביצים. בהתחלה בעדינות ולאט לאט מהדקת את ידיה בחוזקה סביבן, עד שהילד מקיא את המטבע. האישה צועדת חזרה לבית הקפה מבלי לומר מילה ושבה לקרוא בעיתון שזנחה. האב ההמום, לאחר שווידא שלבנו לא נעשה נזק, רץ לכיוונה, הודה לה ושאל: "גבירתי, הצלת את הבן שלי! אני רק לא מבין מה עשית, את רופאה?" "לא", ענתה האישה, "עורכת דין לענייני גירושין".

שני חיילים איראניים יוצאים לפטרול סביב הבסיס שלהם ולפתע מוצאים 2 טילים אמריקאיים שנחתו באזור. אחד החיילים אומר לחברו: "תראה מחמוד, בטח שני אלו נפלו כאן בטעות ולא התפוצצו. בוא תן לי יד, נרים אותם וניקח לבסיס - המפקד בטוח ייתן לנו פרס!" "אבל חוסיין, מה יקרה אם אחד הטילים יתפוצץ לנו בדרך?" שאל החייל השני. "אל תדאג", ענה לו החייל הראשון, "אם זה יקרה נגיד למפקד שמצאנו רק טיל אחד!"

לכל מי שמצא את עצמו מתווכח עם אישתו, אך יצא מהוויכוח עם יותר סימני שאלה מאשר מסקנות ברורות, מוגש לפניכם המילון המלא לפירוש המושגים בהם משתמשות נשים בוויכוחים. לנשים שביניכן כדאי גם לקרוא, וללמוד כיצד להשתמש במושגים בצורה יעילה ומתוחכמת שתכניע כל בעל מרדן. "טוב": נשים משתמשות במילה זו בשעת וויכוח כאשר הן יודעות בוודאות שהן צודקות, אך כבר נמאס להן לשמוע אותך מתווכח איתן. זה סימן בשבילך לסתום את הפה. "5 דקות": הכוונה היא לחצי שעה. זה שווה ערך ל-5 הדקות שנשארו למשחק הכדורגל שלך או לכמות הזמן שיעבור לפני שאתה מוריד את הזבל, כך שנשים חושבות שזה אומדן הוגן. "כלום": הכול מלבד כלום, ואתה צריך להיזהר יותר מאדם שהולך על קליפות ביצים. כשאישה אומרת "כלום" היא כנראה רוצה להפשיט לך את העור ולשפוך לך את המעיים החוצה. "כלום" מסמן בדרך כלל את תחילתו של ויכוח שאורך "5 דקות" ומסתיים ב"טוב". "תעשה מה שבא לך": זה לא מתן רשות, אלא איום. אם תפרש את זה בטעות כמתן רשות לעשות מעשה שירגיז אותה, התוצאה תהיה שהיא תתעצבן על "כלום", תתווכחו "5 דקות", ובסוף יהיה "טוב". *אנחה רמה*: זו אינה מילה, אבל לעיתים קרובות היא משמשת כביטוי מילולי, ולרוב אינה מובנת ע"י גברים. משמעותה של אנחה שכזו היא שבת זוגך חושבת שאתה אידיוט גמור, ולא ברור לה מדוע היא מבזבזת את הזמן בלהתווכח איתך על "כלום". *אנחה רפה*: שוב, זו אינה מילה, אלא ביטוי מילולי. זהו אחד הדברים המעטים שגברים באמת מבינים. הפירוש הוא שבת זוגך לקחה הפסקה קלה מהוויכוח. ההימור הטוב ביותר שלך באותו הרגע הוא להפסיק לנשום ולא לזוז, בתקווה שההפסקה הזו תימשך כמה שיותר זמן. "הו": המילה הזו מלווה במשפט כלשהו והיא סימן לצרות. לדוגמה: "הו, תן לי את זה" או "הו, ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך". אם היא אומרת "הו" בתחילת המשפט, מומלץ שתרוץ ליציאה הקרובה ביותר. היא תאמר לך שמצבה הוא "טוב" רק לאחר שתסיים לזרוק את הבגדים שלך מבעד לחלון, אבל אל תצפה שהיא תדבר איתך ביומיים הקרובים. "זה בסדר": זהו אחד הביטויים המסוכנים ביותר שאישה מסוגלת לומר לגבר. פירושו שהיא רוצה לחשוב טוב מאוד לפני שהיא מחליטה מהו העונש המגיע לך על "כלום". "זה בסדר" בא ביחד עם "טוב" ובסמיכות להרמת גבות של "תעשה מה שבא לך". "כן, בבקשה": זה לא ביטוי, אלא הצעה. היא מאפשרת לך לספק תירוץ למה שעשית. במילים אחרות, לסבך את עצמך עוד יותר ממה שכבר סיבכת את עצמך. אם הצלחת להתמודד עם ההצהרה הזו בצורה הנכונה, אתה לא אמור לשמוע "זה בסדר". "תודה": היא מודה לך. אל תתעלף ואל תחפש משמעות נסתרת. פשוט ענה ב"אין בעד מה". "תודה רבה": "תודה רבה" שונה מאוד מ-"תודה". אישה תאמר "תודה רבה" כאשר באמת עלית לה על העצבים. בדרך כלל זה ילווה ב*אנחה רמה*, דהיינו שפגעת בה בצורה חמורה. אחרי *אנחה רמה* אל תעיז לשאול אותה מה לא בסדר, כי היא תענה ב-"כלום" שיגרור וויכוח של "5 דקות". "שיהיה": הגרסה הנשית ל-"לך תזד***".

לאברהם בן ה-80 היה מנהג קבוע בכל יום שישי בבוקר, להיפגש עם חבריו הטובים והוותיקים לכוס קפה באחת ממסעדות העיר ולדבר על כל נושא שבעולם החל מפוליטיקה וספורט, ועד להעלאת זיכרונות מהעבר. לאחד ממפגשי הקפה האלו אברהם הגיע בדיוק אחרי שעבר עקירת שיניים מורכבת והתאמת שיניים תותבות, וביום הזה הוא בקושי היה יכול לדבר. בשבוע שלאחר מכן הוא כבר הצליח לדבר במשך כעשר דקות, והוא תרם משפט לשיחה מפעם לפעם. שבועיים לאחר העקירות אברהם דיבר במשך כ-20 דקות ואף סיפר סיפור או שניים לחבריו. שלושה שבועות אחרי הפגישה עם רופאי השיניים אברהם לא הפסיק לדבר במשך כל המפגש, נכנס לדבריהם של חבריו בהתלהבות ללא הרף והיה לו מה להגיד על כל דבר ונושא שרק עלה. חבריו היו מאוד מבולבלים מהתנהגותו של אברהם והם החליטו לשאול אותו על כך במפגש שנערך שבוע לאחר מכן. "תגיד לנו אברהם, מה קרה לך בשבועות האחרונים? קודם אתה בקושי מוציא מילה מהפה ואחר כך אי אפשר להשתיק אותך לרגע!" "יש לזה הסבר מאוד פשוט" הוא ענה, "בשבוע הראשון כאבו לי החניכיים ובקושי יכולתי לדבר, אז כמעט ולא אמרתי כלום. בשבוע השני התחלתי להתרגל לשיניים החדשות שלי והכאב ירד אז יכולתי לדבר יותר." "אבל איך קפצת ממצב כזה ללדבר בלי הפסקה במשך כמעט כל היום???" "כי בשבוע שעבר לקחתי בטעות את השיניים התותבות של אשתי..."

בלילה אחד על הכביש המהיר, המשטרה הקימה מחסום לבדיקת רכבים וכבר לאחר כמה דקות הם עצרו רכב שנסע לעבר המחסום במהירות גבוהה מאוד וכמעט שלא עצר. כשהשוטר האחראי ניגש לדלת הנהג כדי לבדוק את פשר ההתנהגות המחשידה הזו, הוא הופתע לגלות שבמכונית יושב אדם לבוש בטוקסידו אלגנטי ולידו מזוודה ענקית. השוטר שאל את אותו מדוע הוא נוסע במהירות גבוהה כל כך והנהג השיב שהוא קוסם ולהטוטן שקבע בטעות שתי הופעות בלילה אחד, וכעת הוא ממהר להגיע להופעה השנייה. "אוקי" אמר השוטר, "נניח שאני מאמין לך. במקרה אני חובב נלהב של קסמים וג'אגלינג, אז אם תוכל לבצע תרגיל שעדיין לא ראיתי, אני אשחרר אותך רק עם אזהרה." הקוסם מסכים בשמחה לאתגר, לוקח את המזוודה שלצדו, יוצא מהרכב ומתחיל להוציא ממנה את האביזרים שלו. כצפוי, הוא תחילה מוציא 2 כדורים ו-2 מקלות להטוטים, אבל אז האביזרים שלו מתחילים להיות יותר ויותר מוזרים. הוא מוציא אבטיח ענק, כיסא מתקפל, עציץ ביגוניה קטן ולבסוף מסור חשמלי ענק. אחד אחרי השני, הקוסם זורק את כל האביזרים שלו באוויר ומתחיל לבצע בעזרתם להטוטים שונים. בינתיים, אחד מהשוטרים האחרים במחסום עוצר רכב נוסף שנהג בזיגזגים, ומגלה שמפיו של הנהג הצעיר עולה ריח חזק של אלכוהול. השוטר לוקח את המסמכים של הנהג החשוד לבדיקה בניידת ומורה לו להמתין במקום לבדיקת שיכרות. הנהג נותר לשבת ברכבו במשך זמן מה, אבל אחרי שהוא הבחין בקוסם שמבצע את התרגיל שלו הוא יצא מהרכב ונכנס לשבת במושב האחורי של הניידת בה נמצא השוטר שבודק את מסמכיו. "תגיד לי אתה רוצה צרות?! אמרתי לך להישאר במכונית שלך אז תישאר במכונית שלך!" צעק עליו השוטר. "עזוב, חבל על הזמן" אמר הנהג, "ראיתי את מבחן השכרות שלכם ואין מצב שאני עובר אותו, אז בוא נחסוך זמן ותיקח אותי ישר לכלא..."

מנכ"ל של אחת החברות הידועות בעיר מקבל יום אחד דפיקה על דלת המשרד שלו, וניגש לפתוח. מולו עמד אדם זקן שבירך אותו לשלום ואמר לו: "אני יכול להיכנס? עבדתי במשרד הזה לפני 30 שנה, כשהייתי המנכ"ל פה." "המממ... האמת זה לא זמן מתאים כל כך," ענה המנכ"ל הנוכחי, "אבל תוכל להיכנס לכמה שניות..." האדם הזקן הודה למנכ"ל הצעיר והחל לטייל בחדר ולסקור את כל הפריטים בו. "אותו חדר ישן, אותו שולחן עבודה מעץ, אותו מאוורר חורק ואותו חלון שלעולם לא נסגר כמו שצריך," אמר הזקן, "בדיוק כמו שאני זוכר את המקום הזה." המנכ"ל הסתכל עליו בחיוך קל, והזקן הנחמד המשיך במסע הנוסטלגי שלו. לפתע, הוא נתקל בבחורה צעירה שמתחבאת מתחת לשולחן העבודה. המנכ"ל הצעיר הסתכל במבוכה על האדם הזקן ומיד התעשת ואמר: "זה לא מה שאתה חושב! זו המנקה של המשרד שלנו. היא פשוט הפילה בטעות את העגיל שלה על הרצפה, והוא התגלגל מתחת לשולחן." הזקן העלה חיוך על שפתיו ואמר למנכ"ל: "ואותו סיפור ישן וטוב..."

2 זוגות חברים ישבו לשחק פוקר. אחד הגברים, חיים שמו, הפיל בטעות את הקלפים וכשהתכופף להרים אותם הבחין כי מתחת לשולחן, סימה אשתו של החבר, נוגעת בו ברגליה. מבולבל, הוא קם מהר והלך למטבח. בלי לחשוב פעמיים סימה קמה ונכנסה אחריו למטבח כבדרך אגב. היא ניגשה אליו קרוב ואמרה לו: "נו, אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?" חיים הנבוך בלע רוק וענה "אני לא אשקר, מאוד אהבתי..." אז סימה קרצה וענתה לו: "1,000 דולר ואני שלך לפעם אחת". חיים לא ידע מה נחת עליו ונתחיל לגלגל בראש את ההצעה המפתה. אחרי כמה רגעים של מתח, הוא השיב לסימה בחיוב והשניים קבעו להיפגש למחרת ב-4 אחר הצהריים, שעתיים לפני שבעלה חוזר מהעבודה. למחרת בדיוק כפי שקבעו, חיים התייצב אצל סימה בשעה 4 עם הסכום המבוקש והשניים מתגלגלים לסקס סוער. רבע שעה לפני 6, חיים מתלבש ומסתלק. ב-6 בדיוק בעלה של סימה, משה, נכנס הביתה ושואל, "סימה, תגידי, חבר שלי חיים היה פה במקרה?" הלב של סימה יורד לתחתונים "כן, למה אתה שואל מותק?" "ותגידי, הוא בא במקרה עם כסף, סימה?" סימה מתחילה להזיע "אהה, כן, הוא הביא 1,000 דולר, למה מאמי, מה קרה?" משה אומר לה, "איזה גבר חיים, הא? היום בבוקר הוא בא אלי למשרד וביקש ללוות 1,000 דולר, אבל לא חשבתי שהוא יחזיר אותם כל כך מהר!"

שחקן גולף העיף יום אחד את הכדור שלו בטעות לתוך היער, וכשהוא נכנס אליו לחפש אותו הוא מצא לפתע מנורת זהב מלוכלכת… הוא החליט לשפשף אותה ולהפתעתו יצא ממנה ג'יני ענק שהציע לו שלוש משאלות. שחקן הגולף חשב וחשב, ולבסוף החליט שהוא לא מעוניין בשום משאלה והוא שחרר את הג'יני. "איזה איש נחמד" חשב לעצמו הג'יני, "מגיע לו שאני אעשה משהו בשבילו. אני אתן לו 3 דברים שאני הייתי רוצה במצבו: כישרון גולף מעולה, כסף אינסופי וחיי אהבה מעולים." כעבור שנה חזר שחקן הגולף אל אותו המגרש ושוב החטיא את אחת מהמכות שלו כך שהוא נאלץ להיכנס לתוך היער. עמוק בין העצים, חיכה לו הג'יני… "סליחה שגרמתי לך להעיף את הכדור שלך לכאן שוב," הוא אמר לשחקן הגולף, "אבל רציתי לראות מה שלומך. ספר לי, איך משחק הגולף שלך לאחרונה?" "האמת שהמצב נהדר! אני השתפרתי מאוד בשנה האחרונה וגם זכיתי בכמה טורנירים בינלאומיים. כל ערב אני מתפלל לאלוהים ואומר תודה על זה," ענה לו השחקן בהתלהבות. "אתה יכול להגיד לי תודה על זה," אמר הג'יני, "ותגיד, איך עברת את השנה האחרונה מבחינת כלכלית?" "היא עברה מצוין! יום אחד אני מצאתי שטר של 200 בכיס שלי ומאז בכל פעם שאני צריך כסף אני פשוט צריך לבדוק את הכיסים שלי ואני מוצא שם שטרות שבכלל לא ידעתי שהיו שם. כל ערב אני מתפלל לאלוהים ואומר תודה על זה," השיב השחקן. "אתה יכול להגיד גם לי תודה על זה," אמר הג'יני, "ותגיד, איך חיי האהבה שלך?" שחקן הגולף האדים ברגע, הסיט את מבטו מהג'יני ואמר "הם בסדר…" "בסדר?! מה זאת אומרת בסדר? נו קדימה שפוך את האמת, אני רוצה רוצה לדעת אם עשיתי עבודה טובה עם הדברים שנתתי לך. כמה פעמים אתה עושה את זה בשבוע?" שאל הג'יני. שחקן הגולף האדים עוד יותר והשיב: "פעם, לפעמים פעמיים בשבוע…" "מה??? פעם פעמיים בשבוע? זה הכל?!" הופתע הג'יני. "טוב שמע…" אמר לו שחקן הגולף, "זה לא נראה לי כזה גרוע בשביל כומר קתולי בעיירה קטנה…"

כמה אנשי עסקים ובנות זוגם ישבו יחדיו לארוחת ערב במסעדה יוקרתית. אחד מאנשי העסקים, אלון, הפיל בטעות את המזלג שלו על הרצפה, וכשהוא התכופף להרים אותו הוא שם לב שאשתו של חברו, נעמה, יושבת עם רגליים פתוחות לגמרי, כך שרואים את התחתונים שלה. אלון היה המום, פגע בשולחן בראשו מרוב ההלם ועלה בחזרה עם פנים אדומות. לאחר זמן מה, אלון הלך לשירותים ונעמה הלכה מיד אחריו. בדרך היא אמרה לו "אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?" אלון הופתע מאוד מהשאלה והאומץ של נעמה, אך הודה כי הוא אכן אהב את מה שראה. נעמה אמרה לו, "אתה יכול לקבל את זה, אבל זה יעלה לך 1,000 דולר". אלון נכנס לשירותים ואחרי שהעריך את המצב וסיים את ענייניו, הוא ניגש בחזרה לנעמה והסכים לעשות איתה עסקים. נעמה אמרה לאלון שמאחר שבעלה עובד בימי שישי עד שעות מאוחרות, אפשר יהיה לבצע את העסקה בסביבות השעה שתיים בצהריים בביתה. ביום שישי, אלון הגיע לביתה של נעמה בשעה שתיים בצהריים והם קיימו את העסקה שלהם לאחר שנתן לה 1,000 דולר. כעבור שעתיים אלון המרוצה התלבש ועזב את ביתה של נעמה. כהרגלו, בעלה של נעמה חזר בשעה מאוחרת יחסית, וכשנכנס הביתה שאל את אשתו: "אלון היה פה?" נעמה הרגישה כאילו שנתקע לה גוש בגרון, אך לאחר כמה שניות ארוכות הצליחה לענות בכנות: "כן, הוא היה פה לא מזמן." "אחלה", אמר בעלה. "הוא הביא לך 1,000 דולר?" נעמה הייתה בתדהמה מוחלטת וחשבה שבעלה גילה שבגדה בו, אך היא הצליחה לשמור על קור רוח ואמרה: "כן, הוא נתן לי 1,000 דולר". "מעולה..." אמר בעלה של נעמה, "הוא ביקש ממני להלוות לו 1,000 דולר לפני שיצא מהמשרד והבטיח שיחזיר לי כבר היום פה בבית. אני שמח שיש לי חבר טוב שאפשר לעשות איתו עסקים בראש שקט."

בלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה. "אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה. "אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה. "זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו". "אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?" "אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?". "תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים". "מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה. "קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?" - "ישו" - "איך קראו לאימא שלו?" - "מרים" - "איפה הוא נולד?" - "בבית לחם" - "איפה בדיוק?" - "בתוך מערה" - "למה?" - "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"

שלוש פולניות נקלעות לתאונת דרכים ונהרגות. הן מגיעות לשמים, ונפסלות מיד מגן עדן נצחי (מסיבות ידועות שלא פה המקום לפרטן...). אז אחרי המיון הן נשלחות למלאך שמסביר להן: "במדור שלי יש רק חוק אחד והוא: בשום פנים ואופן לא לדרוך על הברווזים...!" הן נכנסות פנימה ולתדהמתן, המקום מלא ברווזים, ממש מפוצץ ברווזים! כמעט בלתי אפשרי שלא לדרוך על ברווז. למרות שהן עושות כמיטב יכולתן להיזהר, הפולניה הראשונה דורכת בטעות על ברווז. מיד מופיע המלאך ואומר לה "העונש שלך על זה שדרכת על ברווז הוא לבלות עד סוף הימים כשאת קשורה בשרשראות לגבר דוחה." הוא הולך וחוזר, ואיתו הגבר הכי מכוער ומגעיל שראתה אי-פעם. המלאך קושר אותם יחד בשרשראות ועף לדרכו. אחרי כמה ימים הפולניה השנייה דורכת אף היא, בטעות כמובן, על ברווז. שוב מופיע המלאך ששום דבר לא נעלם מעיניו, ואחרי שהשמיע באוזניה את אותו גזר הדין כמו לפולניה הראשונה, הוא נעלם למספר דקות וחוזר עם גבר נורא דוחה ומכוער. הוא קושר אותם יחדיו ומתעופף לעיסוקיו. הפולניה השלישית צפתה בתהליך ונשבעה לעצמה שהיא לא תהיה קשורה ליצור דוחה ומכוער לנצח, לכן הקפידה להתהלך בזהירות רבה, רבה מאוד... ואכן הצליחה להסתדר כך חודשים רבים, מבלי לדרוך על אף ברווז. יום אחד מופיע מולה המלאך הראשי כשלצידו הגבר היפה ביותר שראו עיניה אי-פעם... חתיך, גבוה, עם ריסים ארוכים, עיניים כחולות כים, שרירים בכל חלקיק בגוף וכמובן ריבועים בבטן! המלאך קושר אותם בשרשראות ועף בלי לומר מילה. הפולניה המאושרת מוחאת כפיים בשמחה "אני שואלת את עצמי מה עשיתי שאני ראויה להיות קשורה אליך לנצח?" "אני לא יודע מה איתך..." עונה הבחור "אבל אני דרכתי על ברווז..."

אימא אחת הוזמנה לארוחת ערב אצל בנה שגר בתל אביב עם שותפה צעירה ונאה. במהלך הביקור של האם, היא החלה לחשוד שיש קשר בין הבן שלה לשותפה שלא סופר לה עליו, והסקרנות שלה התעוררה. במשך כל הארוחה היא בחנה את ההתנהגות שלהם ושאלה את עצמה את הם מסתירים ממנה משהו כי הבן שלה מתבייש או שהשותפה שלו לא אוהבת אותה. בתום הארוחה כשהאם שאלה את בנה על כך הוא פשוט אמר לה: "אימא את סתם מדמיינת, אני מבין למה את חושבת ככה, אבל אני מבטיח לך שאנחנו רק שותפים ולא יותר". כשבוע לאחר הארוחה ניגשה השותפה אל הבן ושאלה: "תגיד, אתה זוכר את הצלוחית הכסופה היפה ששמנו עליה את כוס התה בביקור של אימא שלך? אני לא מוצאת אותה בשום מקום! יש אולי סיכוי שהיא שמה אותה בטעות בארון הלא נכון בזמן שהיא עזרה לנו לסדר?" "אני לא חושב" אמר הבן, "אבל אני אשלח לה הודעה ליתר ביטחון". הוא לקח את הטלפון שלו וכתב לה: 'הי אימא, מאז שהיית אצלנו השותפה שלי לא מוצאת את צלוחית הכסף היפה שהגשנו לך עליה התה. אני לא אומר שזה קשור אלייך ושאולי שמת אותה במקום הלא נכון או לקחת אותה בטעות, אבל המצב הוא שהיא פשוט לא מוצאת אותה'. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל הודעה בחזרה: 'בני היקר, אני לא אומרת שאתה והשותפה שלך מסתירים ממני משהו ושאתה לא מספר לי כלום על החיים שלך, אבל המצב הוא שאם השותפה שלך הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה מוצאת את הצלוחית הכסופה מתחת לכרית שלה. באהבה, אימא'

בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת: אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה. כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן. אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא. אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה. אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן. אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים. אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות. בסוף היום: המכונית עדיין מלוכלכת. החשבונות לא שולמו. יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק. לפרחים אין מספיק מים. עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי. אני לא יודע איפה השלט. אני לא מוצא את המשקפיים שלי. אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!