בדיחות בנושא מחשב

לקוחה: "היי, הבן שלי אומר שיש לי לוחמים מספרטה על המחשב, ממש ספרטנים אמיתיים, וכדאי שתבדקו את זה". מוכר: "גבירתי..? את בטוחה? ספרטנים?" לקוחה: ״כן כן, התקשרתי לבן שלי בזמן הלימודים שלו, אמרתי לו שקופצים לי כל מיני דברים על המסך והוא אמר שיש לי ספרטנים". מוכר: "אה! טרויאנים! סוסים טרויאנים, כן, זה הגיוני. אבצע סריקה במחשב ונוכל לגלות במהירות מה קורה שם". לקוחה: "בחור צעיר, הבן שלי לומד בקולג' והוא אומר שהם ספרטנים. אתה עומד כאן בתלבושת של רשת קטנה, מרוויח שכר מינימום וחושב שאתה מבין טוב יותר מהבן שלי". מוכר: "את צודקת גבירתי, קיוויתי שנוכל לבצע אבחון קצר ולבדוק אם אכן לא מדובר בספרטנים, אבל רק ממבט על המסך אני יכול לומר שמדובר ככל הנראה בכ-300 לוחמים שנאבקים כרגע במחשב שלך". לקוחה: "אלוהים אדירים! 300?! זה נורא!" מוכר: "נורא ואיום. הם צועדים צעד אחר צעד, עם החניתות שלהם, ורומסים כל מה שאפשר על לוח האם והדיסק הקשיח. בקרוב מספר הקורבנות על המחשב שלך ייצור קיר שיחסום סופית את התנועה בו, ואת בטח יודעת מה זה אומר..." לקוחה: "כ..כן... בטח, אוי זו קטסטרופה, אאלץ לקנות ממך מחשב חדש!" מוכר: "אין ספק, גבירתי. אין ספק".

באחד משיעורי החשבון של ספי הקטן בבית הספר, המורה שלו שאלה אותו מה מקבלים אם מחברים שתיים ועוד שתיים. התלמיד המבולבל מיד החל לספור את אצבעות ידיו מתחת לשולחן אחת אחרי השנייה. 'אחת... שתיים.. שלוש... ארבע...' הוא מלמל מתחת לאפו בקול חלש, ולבסוף הכריז בשמחה: "ארבע המורה!". "זאת תשובה נכונה", אמרה המורה, "אבל אני ראיתי שאתה סופר אצבעות ולא מחשב את המספרים בראש. אז אני רוצה שתעביר את הידיים שלך אל מאחורי הגב ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים שלוש ועוד שלוש." ספי הקטן העביר את ידיו אל מאחורי גבו, אך המורה שלו ראתה שהוא עדיין מתנועע באי נוחות כאילו שהוא עדיין מנסה להרים ולספור את אצבעותיו. לאחר כמה רגעים הוא אמר בחוסר ביטחון "שש המורה?". "זה נכון", היא ענתה לו, "אבל אני רואה שאתה עדיין סופר אצבעות למרות מה שביקשתי! תכניס את הידיים שלך לתוך הכיסים של המכנסיים ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים חמש ועוד חמש." ספי הכניס את ידיו למכנסיים והמורה שלו ראתה שהוא מרים את האצבעות שלו בתוכם, מביט על מכנסיו ומזיז את השפתיים שלו מבלי להשמיע מילה, עד שלבסוף קצה סבלנותה של המורה והיא אמרה: "אני רואה מה אתה עושה שם ואני כבר יכולה להגיד לך מראש שהתשובה היא לא אחת-עשרה!".

איש אחד יצא לרחוב ותפס מונית שבדיוק עברה בדרך. כשנכנס למונית הנהג קיבל את פניו בשמחה "תזמון מושלם! בדיוק כמו של חיים!" "מי?" שאל הנוסע. "חיים" ענה הנהג "חיים פלדמן. הוא כזה מן בחור שתמיד קרו לו הדברים הנכונים בזמן הנכון. העובדה שעברתי לידך בדיוק כשהיית צריך מונית, זה מסוג הדברים שתמיד קרו לחיים פלדמן" הנוסע לא התרשם מהסיפור על האיש עם המזל התמידי ואמר לנהג: "לכל אחד יש עננה מעליו". "לא לחיים פלדמן!" השיב הנהג והיה נחוש לשכנע אותו שחיים יש רק אחד. "חיים היה אתלט נהדר. הוא יכול היה לשחק גולף עם המקצוענים ולנצח בתחרויות שחייה בלי בעיה. היה לו קול כמו של זמר, הוא רקד כמו כוכב ברודווי, והיית צריך לשמוע אותו מנגן בפסנתר - פשוט יצירת מופת!" "טוב, אולי הוא באמת משהו מיוחד" ענה הנוסע. "יש עוד!" המשיך הנהג "היה לו זיכרון כמו של מחשב. הוא זכר את ימי ההולדת של כולם. הוא ידע הכול על יין ועל צמחים והוא גם ידע לתקן הכול. לא כמוני שאני מתקן מדף אחד ואז כל הארון מתפרק. חיים פלדמן תמיד עשה הכול נכון" "וואו!" הנוסע כבר התרשם. "הוא ידע את הדרך המהירה להגיע לכל מקום, לא כמוני שתמיד נתקע בפקקים. הוא אף פעם לא עשה טעות ותמיד פירגן ופינק את האישה שלו. הוא מעולם לא ענה לה, גם כשצעקה עליו או עשתה טעות. אני נשבע לך, הוא הגבר המושלם! אף אחד אף פעם לא יוכל להשתוות לחיים פלדמן!" "הוא באמת נשמע כמו בחור מדהים, איך הכרת אותו?" התעניין הנוסע. "ובכן" ענה "מעולם לא פגשתי את חיים. הוא מת. אני התחתנתי עם האלמנה שלו!"

צלם של ה-CNN, כתב של ה-BBC וחייל קומנדו ישראלי נפלו בשבי הכוחות של דאע"ש בסוריה והמתינו לגזר דינם. מנהיג הטרוריסטים סיפר להם שלפני שיערפו את ראשיהם, הם זכאים לבקש בקשה אחת אחרונה. הצלם היה הראשון שאמר שמשאלתו האחרונה היא לקבל מצלמה, "כדי שאני אוכל לתעד את המקום ואת הרגע הזה, ואנשים ידעו שהייתי נאמן לתפקידי עד לרגע האחרון." אנשי דאע"ש מסכימים לתת לו להשתמש במצלמת הווידאו שלהם כדי לצלם את ההתרחשות והוא מיד מפעיל אותה ומתחיל להקליט. לאחר מכן הטרוריסטים ניגשים לכתב ה-BBC, שמבקש מחשב נייד כדי לכתוב טור אחד אחרון לפני מותו, "כדי שאנשים יבינו איך הגענו לרגע הזה ומהן התחושות הקשות שאיתן צריכים להתמודד אנשים במצב שלנו." גם לבקשה שלו אנשי דאע"ש מסכימים, והכתב מתחיל להקליד במרץ בשנייה שהם מביאים לו מחשב. בזמן שהצלם מצלם והכתב כותב, ניגש מנהיג הטרוריסטים לחייל הישראלי ואומר לו: "גם לכלב כמוך אנחנו מוכנים להיות אדיבים, מה המשאלה האחרונה שלך?" "תבעטו לי בתחת", עונה לו החייל בשלווה. "אתה עושה צחוק מהרגעים האחרונים שלך בעולם הזה?", שאל המנהיג. "לא, אני רציני לגמרי. תבעטו לי בתחת", התעקש הישראלי. בתגובה מנהיג הטרוריסטים סובב את החייל ובעט בו בעוצמה שהעיפה אותו לקצה השני של החדר, אך הוא התגלגל על גבו ושלף אקדח שהוסתר מתחת לחולצה שלו. חייל הקומנדו הישראלי המשיך את התנועה הרציפה כדי לירות במנהיג ובכל אנשיו שהיו בחדר, שלא הספיקו להגיב להתרחשות מרוב ההלם. בזמן שהחייל עזר לכתב ולצלם לקום, השניים שאלו אותו למה הוא חיכה כל כך הרבה זמן לפני שהוא ירה בטרוריסטים ולמה לכל הרוחות הוא התעקש שהם יבעטו בו בתחת קודם לכן. "אתם חושבים שאני מטומטם?", ענה להם החייל הישראלי, "אם הייתי ישר יורה בהם אז אתם הייתם אומרים שאני הייתי הצד התוקפן בכל הסיפור הזה!!!"

מורה לעברית ניסתה להסביר לכיתה שבעברית, בשונה מאנגלית, שמות עצם יכולים להיות זכר או נקבה. לדוגמא: house בעברית זה בית, זכר. Plate זה צלחת, נקבה. תלמיד אחד שאל: מחשב זה זכר או נקבה? במקום לומר להם את התשובה, חילקה אותם המורה לשתי קבוצות, גברים ונשים, וביקשה מהם להחליט האם מחשב זה זכר או נקבה. בנוסף כל קבוצה הייתה צריכה למנות 4 נימוקים לבחירתם. הגברים החליטו שמחשב זה נקבה וסיבותיהם היו: 1. אף אחד, חוץ ממי שיצר אותם, לא מבין את ההיגיון הפנימי שלהם. 2. שפת האם שבאמצעותה הם מתקשרים עם מחשבים נוספים ברורה רק להם. 3. הטעות הכי קטנה שנעשית להם נשמרת בזיכרון לטווח ארוך, ונשלפת מיד בזמן המתאים. 4. ברגע שאתה מתחייב למחשב אחד, אתה מבזבז את כל כספך על אביזרים עבורו. קבוצת הנשים טענה שמחשב צריך להיחשב כזכר. סיבותיהן היו: 1. כדי לעשות כל דבר איתם, עליך להדליק אותם קודם. 2. יש להם המון מידע, אבל הם עדיין לא יכולים לחשוב לבדם. 3. הם אמורים לעזור לך לפתור בעיות, אבל רוב הזמן יוצרים בעיות בעצמם. 4. ברגע שאתה מתחייב לאחד, אתה מבין שאם היית מחכה עוד קצת, היית מוצא דגם טוב יותר. הנשים ניצחו!!!