בדיחות בנושא מונופולים במשק הישראלי

איש עסקים בריטי טס לוועידה פיננסית בתל אביב, שם נפגש עם עמיתו הישראלי. בסיום הועידה, ביום גשום למדי, הם יצאו לכיוון תחנת מוניות. לפתע, חלפה לפניהם מכונית והתיזה עליהם מים מהשלולית בכביש, שני הגברים נרטבו לגמרי, והתחילו לקלל את נהג המונית, כל אחד בשפתו. הבריטי זעם על חוסר הנימוס של הנהג וצעק על עמיתו הישראלי בזעם: "במדינה שלך אתם ממש חיות! תרבות הנהיגה פה מחפירה, באנגליה זה לא היה קורה! הנהגים אצלנו מנומסים, יש להם כבוד לזולת!" "באמת?", שאל הישראלי, "מה היה קורה באנגליה?" השיב לו הבריטי: "בממלכה המאוחדת, הנהג היה עוצר מיד ומתנצל בפניך אחר כבוד. לוקח אותך אליו הביתה, מפשיט אותך מהבגדים הרטובים, מכניס אותך למקלחת שלו, מייבש אותך ואפילו מתעקש שתישן במיטה שלו בלילה עד שהבגדים יחזרו מהכביסה. ובבוקר היה נותן לך מאה פאונד כדי שתחזור הביתה." "באמת?!", נדהם חברו, "זה קרה לך?!" "לא לי..." השיב הראשון, "לאשתי!"

שגריר ישראל באו״ם נאם בפני עצרת הארגון בזמן חג הפסח, ואמר כך: ״אני רוצה להתחיל את נאומי בסקירה היסטורית קצרה. לפני שנים רבות, משה רבנו הוביל את עם ישראל במדבר. היה חם מאוד, העם היה צמא, אז משה הכה במטהו על האדמה, ולפתע אגם הופיע באמצע המדבר. כל העם שתה, ומשה אפילו פשט בגדיו ונכנס לאגם לשחות. כשהוא יצא מן המים, הוא גילה לפתע שבגדיו נעלמו – כי ערבים גנבו אותם!״ באותו רגע קם הנציג הפלסטיני לעצרת ומיד צעק: ״זה שקר גס! לא היו בכלל פלסטינים אז!״ אמר השגריר הישראלי: ״או! מכאן בדיוק רציתי להתחיל...״

סעודי, קטרי, פרסי וישראלי מיליארדרים ישבו בבית קפה. אמר הסעודי: "יש לי קצת עודף כסף, אני חושב שאקנה את חברת אפל". הקטרי הוסיף: "גם לי יש עודפים, אני אקנה את גוגל". הפרסי התערב: "אני הגשתי הצעה לקנית טסלה". שלושתם מסתכלים וממתינים מה יגיד הישראלי. הישראלי לוקח לגימה מהקפה שלו באיטיות ואומר: "אני לא מוכר".

ישראלי אחד שנסע לטייל במקסיקו הלך לאכול במסעדת יוקרה. במשך כמה דקות הוא ישב ועיין בתפריט תוך כדי שהוא לוגם בהנאה מכוס הטקילה שהוגשה לו, ולפתע הוא ראה שאחד המלצרים ניגש לשולחן לידו ומגיש לזוג שיושב שם מנה גדולה שבמרכזה 2 חתיכות בשר עבות ויפות למראה. כשניגש המלצר אל הישראלי לקחת את הזמנתו, הוא שאל: "תגיד, מה זו המנה שהזוג בשולחן לידי הזמין?" "המנה הזו נקראת 'Cojones Del Toro' - אשכים של שור. אלו אשכי שור בבישול ותיבול מיוחד, שנלקחו מהשור שהפסיד הבוקר במלחמת השוורים בעיר. זו מנה נהדרת!" ענה המלצר. הישראלי הסתכל על המלצר, חשב במשך כמה שניות ואמר לו: "אתה יודע מה? תביא לי את זה, אני רוצה לנסות." המלצר השיב בצער: "אני מתנצל סניור, אבל אנחנו מגישים רק מנה אחת כזו ביום, כי מלחמת השוורים מתקיימת רק בבוקר. אם תבוא מחר בדיוק בשעת הפתיחה אולי תוכל ליהנות מהמנה הנפלאה הזו..." הישראלי הסכים, הגיע למחרת מוקדם, הזמין את המנה וחיכה בציפייה. לאחר כ-20 דקות המלצר הגיש לו את המנה, ולהפתעתו הוא גילה כי חתיכות הבשר היו קטנות מאוד. מעט מאוכזב הוא התחיל לאכול את המנה שלו, וכשסיים פנה אל המלצר כדי להתלונן: "המנה הייתה מאוד טעימה, אבל חתיכות הבשר היו הרבה יותר קטנות ממה שהגשתם אתמול." המלצר משך בכתפו ואמר: "נכון, סניור, זה יכול לקרות. לפעמים השור מנצח..."

במהלך אחת ממלחמות ישראל, גדוד לבנוני התקדם אל עבר כוחות צה"ל כדי לתקוף אותם בהפתעה. לפתע שמעו החיילים הלבנוניים קריאה של חייל יחיד שהיה בתצפית מהצד הישראלי: "תיזהרו! לא כדאי שתתקדמו עוד! אני אולי לבד פה, אבל חייל אחד של גולני יכול לחסל 10 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לענות לקריאה זו על ידי שליחת 10 חיילים לבנוניים לאותו חייל ישראלי. יריות נשמעו מכל עבר, ולאחר מספר שניות שקט שרר בשדה הקרב. שוב נשמע קול מהצד הישראלי: "הזהרתי אתכם... כדאי שתחזרו אחורה כי חייל אחד של גולני יכול לחסל אפילו 50 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני רתח מזעם, ושלח 50 חיילים לבנוניים כדי להשתיק את החייל הישראלי החצוף. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ולאחר מספר שניות – שקט מוחלט, עד שקולו של החייל הישראלי נישא שוב ברוח: "אתם לא לומדים... אם תמשיכו להתקדם אני אצטרך לחסל את כולכם – חייל אחד של גולני יכול לחסל גם 100 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לתת את הכל ושלח כמעט את כל שאר הגדוד שלו כדי להשתיק באופן סופי את החייל הישראלי. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ותוך מספר שניות בודדות נהיה שקט. רק חייל לבנוני אחד חזר למפקדו בזחילה וצעק: "אל תשלח עוד חיילים המפקד, זו מלכודת! יש שם שני חיילים של גולני!"

יום אחד מתרברב ציון בפני הבוס שלו: "אתה יודע, הבלוג שלי ברשת כל כך מפורסם, שאין אדם בתבל שלא מכיר אותי. אני חבר של כל הסלבס ברחבי העולם". "לא מאמין", מפקפק הבוס, "תיכף תגיד לי שאם אני מתקשר לניקול קידמן היא תדע מי אתה..." "ברור", צוחק ציון, מראה לבוס בסלולרי שלו את המספר של קידמן ומחייג: "הלו ניקול, מה המצב?" "ציון!", צועקת קידמן, "למה לא באת אתמול?!" "הייתי בעבודה", משיב ציון, "אבל שבוע הבא אני אצלך". הבוס המום, אבל עדיין מסרב להאמין: "תיכף תגיד לי שאתה מכיר גם את ברק אובמה". "בטח", צוחק ציון, ולוחץ בסלולרי על מקש הבית הלבן. "ציון!", צועק אובמה, "בדיוק דיברתי עם נתניהו עליך! אני ומישל כבר נורא מתגעגעים!" "בהזדמנות הראשונה אקפוץ לוושינגטון", מבטיח ציון. "לא יכול להיות", מחוויר הבוס, "אתה עובד עלי. אני רוצה לראות בעיניים שלי שאתה מכיר מישהו מפורסם". "סבבה", משיב ציון, "לאן בא לך לנסוע?" "אם אתה מכיר את האפיפיור, אני נותן לך מה שאתה רוצה!", אומר הבוס. השניים ממריאים לוותיקן ומגיעים למיסה השבועית. המוני מאמינים ממתינים שהאפיפיור ייצא למרפסת, וציון אומר לבוס: "חכה לי כאן". חולפות עשר דקות, וציון יוצא למרפסת מחובק עם האפיפיור... מלמעלה הוא מצליח להבחין שהבוס שלו התעלף. ציון רץ מהר למטה, מעיר את הבוס ושואל: "מה קרה?" "תשמע", ממלמל הבוס, "כשיצאת מחובק עם האפיפיור, עוד איכשהו החזקתי מעמד. אבל כשתייר איטלקי לידי צילם אותך, ואז שאל 'מי זה הזקן שעומד ליד ציון??' פה כבר התעלפתי..."

לפני הרבה שנים, בימי ברית המועצות, פסל רוסי זקן קיבל סוף סוף אישור לעלות לישראל כדי לגור עם בנו ומשפחתו שהתגוררו בתל אביב. בזמן הבידוק הביטחוני אנשי שדה התעופה הרוסי נדהמו לגלות פסל גדול בדמות ראשו של המנהיג הידוע ולדימיר לנין בתיקו של הפסל הזקן. "מה זה הדבר הזה?" שאל איש הביטחון את הפסל. "מה זה? מה זה???!!!" ענה לו בזעם הפסל, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר כבוד! זה המנהיג הגדול שלנו שבזכותו יש לנו מדינה כל כך נפלאה! זאת יצירת מופת של ברית המועצות האדירה שאני לוקח איתי כדי לזכור את נפלאות המולדת בכל העולם!" איש הביטחון ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל הזקן, אז הוא פשוט חייב אותו על משקל עודף ושחרר אותו לדרכו. כשהפסל נחת בנמל התעופה בן גוריון, אנשי המכס הישראלי שמו לב לכך שיש לו משהו גדול וכבד מאוד במזוודה, עצרו אותו וגילו את הפסל של לנין. "מה זה?" שאל את הפסל איש המכס הישראלי. "מה זה? מה זה???!!!" השיב לו הפסל הנזעם, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר ידע! זה לנין! זה הממזר שבגללו לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן! אני הולך לשים אותו בשירותים שלי, ממש מעל האסלה, איפה שהוא צריך להיות בגלל שהמדינה המשוגעת שלו מנעה מאיש זקן כמוני מפגש עם הבן שלו!" גם איש המכס הישראלי ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל, והוא שחרר אותו לדרכו. בנו של הפסל חיכה לו בשדה, והוא אסף אותו לביתו החדש יחד עם כל משפחתו. נכדו הקטן של הפסל התנדב לעזור לו לפרוק את המזוודות שלו וכאשר הוא ראה את פסלו של לנין, הוא מיד פנה אל סבא שלו ושאל "מי זה?" "מי זה? מי זה???" ענה שוב הפסל הזקן, אבל הפעם עם חיוך על הפנים, "אל תשאל מי זה, חמוד שלי, כי זה ממש לא חשוב. תשאל מה זה - וזה 5 ק"ג של זהב בציפוי שיש!"

רשות המסים בישראל יצרה קשר עם אמן ידוע, אשר עיצב עבורה מתנה סמלית - מחדד עפרונות שולחני. המתנה תוענק השנה על ידי מס הכנסה לכל בית ישראל, כאות תודה על כל מיליארדי השקלים שהם מרוויחים בזכותו מדי שנה בשנה. עיצוב המתנה בא לבטא את היחס המיוחד, הידידותי ואף האינטימי, שרשות המסים הצליחה לבנות וליצור עם הציבור הישראלי לאורך השנים.

אמריקאי, אנגלי וישראלי שעובד בחברת החשמל נפגשים ומדברים על נשותיהם. אומר האמריקאי: "כשהיא רוכבת על סוס הרגליים שלה נוגעות ברצפה, וזה לא שהסוס נמוך, כמו שרגליה ארוכות". הבריטי אומר: "כשאני מחבק אותה אני מצליח להקיף את כולה ביד אחת, וזה לא שהיד שלי ארוכה כמו שהמותניים שלה צרות". הישראלי אומר: "כשאני יוצא בבוקר לעבודה אני נותן לאשתי צביטה בתחת וכשאני חוזר מהעבודה התחת שלה עדיין רוטט! וזה לא שיש לה תחת גדול כמו שיום העבודה שלי קצר".

אמריקאי, איטלקי, וישראלי נפגשים בבר. אחרי כמה משקאות שהם מרימים ביחד, הם מתחילים לדבר על הדברים שכל אחד מהם מתגאה במדינתו. אומר האמריקאי: ״אנחנו האמריקאים גאים ב-CIA. הם יודעים על כל דבר שקורה בעולם, לפעמים אפילו לפני שהוא קורה בכלל״. אומר האיטלקי: ״אנחנו האיטלקים גאים בנשים שלנו. הן הכי יפות בעולם ולא נותנות בקלות״. אומר הטורקי: ״אנחנו הטורקים גאים בשטיחים שלנו. כל אחד מהם הוא פיסת אומנות משובחת. אני בספק אם מישהו אחר יכול לייצר שטיחים באיכות כל כך גבוהה״. בשלב הזה, כולם הסתובבו לבחור הישראלי כדי לראות איך הוא יגיב ובמה הוא יתגאה. ״טוב...״ אמר בסוף הישראלי, ״אני כישראלי מניח שאני מתגאה בעצמי״. ״מה לעזאזל גורם לך לומר את זה?״ שאלו אותו כל שאר החברים ביחד. השיב להם הישראלי: ״טוב, זה פשוט. אתמול בלילה שכבתי עם איטלקייה על שטיח טורקי – ועד עכשיו ה-CIA לא יודע על זה כלום!״

בחור ישראלי בילה בגן החיות עם משפחתו, כשלפתע ראה מולו ילדה קטנה נשענת על הכלוב של האריה. פתאום, האריה תפס אותה בשרוול החולצה וניסה למשוך אותה פנימה, במטרה לטרוף אותה, מול עיניהם של ההורים המבועתים. בלי לחשוב פעמיים, הישראלי רץ לכלוב ונתן לאריה מכה חזקה על האף. האריה ייבב מכאב, עזב את הילדה, והתרחק מהגדר. הבחור הישראלי מסר את הילדה, בריאה ושלמה להורים שלה, שהודו לו מכל הלב. עיתונאי שנכח במקום ניגש אליו ואמר לו: "אדוני, זה היה הדבר הכי אבירי ואמיץ שראיתי בחיי!" הבחור הישראלי ענה: "עזוב, זה היה שום דבר, באמת! האריה היה מאחורי סורג ובריח. אני פשוט ראיתי את הילדה הקטנה בסכנה ובלי לחשוב עשיתי את מה שנראה לי נכון... " ענה הכתב: "אני חייב לפרסם את הסיפור הזה! אני עיתונאי, ומחר הסיפור הזה יהיה בעמוד הראשון של העיתון. בוא, ספר לי מה אתה עושה למחייתך?" "אני משרת בצה"ל ואני ציוני גאה", השיב החייל. הוא המשיך לענות על עוד כמה שאלות על עצמו והשניים נפרדו לדרכם. למחרת הישראלי קנה את העיתון, וראה את הכותרת בעמוד הראשון: "חייל ישראלי, ימני, תקף מהגר מאפריקה וגנב לו את ארוחת הצהריים."

בית המשפט דן שלושה אסירים למאסר עולם בגין פשעים חמורים. בגלל שהאסירים היו מאוד מסוכנים, החליטו לנעול אותם הרחק מעין הציבור לעשרים שנה ושמכונות ידאגו לכל צרכיהם. אך לפני שנעלו אותם, החליטו להיות רחומים - ואמרו לכל אחד מהם: "תוכל לבחור בדבר אחד לקחת איתך אל תוך התא לעשרים השנים הבאות". האסיר הראשון היה צרפתי, והוא בחר להביא את אשתו איתו לתוך התא. היא הוכנסה בדחיפות והדלת ננעלה ל-20 שנה. האסיר השני היה בריטי, והוא ביקש להינעל עם אספקה עצומה של בירה ויין. ארגזי ענק סודרו בתוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה. האסיר השלישי היה ישראלי, והא ביקש להינעל עם מאות אלפי חפיסות סיגריות. חבילות עצומות ננשאו אל תוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה. לאחר שעברו 20 שנה התקבצו הסוהרים לשחרר את האסירים, סקרנים לראות מה מצבם לאחר כל הזמן הזה. ראשון נפתח התא של האסיר הצרפתי, מיד הידסו החוצה תינוקות, וכל החדר היה מלא בילדים ובני משפחה. שני נפתח התא של האסיר הבריטי, מיד התגלגלו החוצה בקבוקי בירה ויין ריקים, הוא עצמו שכב מסטול לחלוטין. שלישי נפתח התא של האסיר הישראלי, אשר יוצא רועד כולו מהתא, מחזיק סיגריה מהוהה בידו. "תגידו", הוא שואל בקול שבור, "יש למישהו מכם אש?"

איש אחד מת והגיע לגיהינום. שם הוא מגלה שלכל מדינה יש גיהינום משלה, וביכולתו לבחור את האחד שבו יעדיף לסבול לנצח. הוא הולך לגיהינום של הגרמנים, שואל מה עושים שם ועונים לו כך: "קודם כל שמים אותך על כיסא חשמלי למשך שעה. אחר כך נותנים לך לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה, ואחר כך השטן הגרמני בא ומכה אותך למשך שאר היום". האיש לא התרשם לטובה מהגיהינום הגרמני, ולכן המשיך לבחון את הגיהינום של המדינות האחרות. הוא בדק את גיהינום ארה"ב, גיהינום רוסיה וגיהינום צרפת, אך גילה שבכולם יש את אותה שגרה יומית, בדיוק כמו בגיהינום הגרמני. כשהגיע לגיהינום הישראלי הוא ראה תור ענק בכניסה. הוא הבין שכאן כנראה יש משהו שונה. כששאל מה עושים בגיהינום הישראלי אמרו לו שגם שם שמים אותו על כיסא חשמלי למשך שעה, נותנים לו לשכב על מיטת מסמרים למשך שעה ולאחר מכן השטן הישראלי בא ומכה אותו למשך שאר היום. "אבל זה בדיוק אותו הדבר כמו בשאר סוגי הגיהינום", הוא אמר, "למה דווקא פה יש תור כזה ארוך?" "אהה, זה בגלל שהכיסא החשמלי בדרך כלל לא עובד ולוקח כמה ימים עד שמגיע טכנאי לתקן אותו. מישהו גם תמיד גונב את כל המסמרים מהמיטה כדי למכור את המתכות, והשטן הישראלי היה פעם שר בממשלה, ככה שהוא מדי פעם פשוט בא, רושם נוכחות ואז הולך לשתות איפשהו בלי לעשות הרבה."

ג'ורג' ואשתו אנג'לה – שני נוצרים אדוקים וחובבי ישראל, החליטו לטוס לטיול קיצי בארץ הקודש כשלמורת רוחו של ג'ורג', גם אמה הנודניקית של אנג'לה הצטרפה לטיול. במהלך השהות שלהם בירושלים, אמה של אנג'לה לקתה בהתקף לב ולפני שהגיעה לבית החולים, נפטרה... אנג'לה מוכת היגון לא יכלה לטפל בנושאים הבירוקרטיים ולכן ג'ורג' לקח את המושכות לידיו. ג'ורג' נפגש עם היועץ הישראלי לנושאים האלה שאמר לו: "אני משתתף בצערכם ואנסה לעזור לכם כמיטב יכולתי." "תודה" השיב לו ג'ורג', "כרגע אני צריך רק סיכום של ההוצאות כדי לתכנן מה לעשות." היועץ כחכח בגרונו ואמר: "ובכן, יש לכם שתי אפשרויות... האחת היא להטיס את גופתה של חמותך לארצות הברית, מה שיעלה לכם 5,000 דולר..." ג'ורג' פער את עיניו והשיב "זה נורא יקר... מה האפשרות השנייה?" היועץ הביט בו ואמר "האפשרות השנייה היא שאתם תביאו את חמותך למנוחה כאן, בירושלים, מה שיעלה 150 דולר." ג'ורג' חשב במשך מספר רגעים והשיב "אני מעדיף להחזיר אותה לארצות הברית, אנחנו נתמודד עם ההוצאות." היועץ חייך אליו באומרו "כנראה שממש אהבת את חמותך אם אתה מוכן להחזיר אותה לארצה במחיר הזה." "זה לא העניין..." השיב ג'ורג' ליועץ המבולבל, "פשוט אני מכיר מישהו שנקבר בירושלים לפני הרבה שנים... ביום השלישי למותו הוא קם לתחייה וזה סיכון שאני לא מוכן לקחת עם חמותי."

תייר ישראלי אחד מטייל בחו"ל ומגיע למלון בשעה מאוחרת כדי לבלות בו את הלילה. הוא ניגש לדלפק הקבלה ושואל לגבי מחירי הלינה. “אני מצטער להגיד שהמעליות במלון התקלקלו ולכן הלילה המחירים משתנים בהתאם לקומה”, מספר הפקיד בקבלה, “חדר בקומה הראשונה עולה 250 דולר; בקומה השנייה – 200 דולר; בקומה השלישית – 150 דולר; ובקומה הרביעית – 100 דולר.” אחרי מספר שניות של התלבטות התייר הישראלי אומר לפקיד, “לא תודה, אני לא מעוניין.” “מדוע לא?”, התעניין הפקיד, “המחירים גבוהים מידי?” “לא”, השיב התייר, “המלון נמוך מדי…”

צלם של ה-CNN, כתב של ה-BBC וחייל קומנדו ישראלי נפלו בשבי הכוחות של דאע"ש בסוריה והמתינו לגזר דינם. מנהיג הטרוריסטים סיפר להם שלפני שיערפו את ראשיהם, הם זכאים לבקש בקשה אחת אחרונה. הצלם היה הראשון שאמר שמשאלתו האחרונה היא לקבל מצלמה, "כדי שאני אוכל לתעד את המקום ואת הרגע הזה, ואנשים ידעו שהייתי נאמן לתפקידי עד לרגע האחרון." אנשי דאע"ש מסכימים לתת לו להשתמש במצלמת הווידאו שלהם כדי לצלם את ההתרחשות והוא מיד מפעיל אותה ומתחיל להקליט. לאחר מכן הטרוריסטים ניגשים לכתב ה-BBC, שמבקש מחשב נייד כדי לכתוב טור אחד אחרון לפני מותו, "כדי שאנשים יבינו איך הגענו לרגע הזה ומהן התחושות הקשות שאיתן צריכים להתמודד אנשים במצב שלנו." גם לבקשה שלו אנשי דאע"ש מסכימים, והכתב מתחיל להקליד במרץ בשנייה שהם מביאים לו מחשב. בזמן שהצלם מצלם והכתב כותב, ניגש מנהיג הטרוריסטים לחייל הישראלי ואומר לו: "גם לכלב כמוך אנחנו מוכנים להיות אדיבים, מה המשאלה האחרונה שלך?" "תבעטו לי בתחת", עונה לו החייל בשלווה. "אתה עושה צחוק מהרגעים האחרונים שלך בעולם הזה?", שאל המנהיג. "לא, אני רציני לגמרי. תבעטו לי בתחת", התעקש הישראלי. בתגובה מנהיג הטרוריסטים סובב את החייל ובעט בו בעוצמה שהעיפה אותו לקצה השני של החדר, אך הוא התגלגל על גבו ושלף אקדח שהוסתר מתחת לחולצה שלו. חייל הקומנדו הישראלי המשיך את התנועה הרציפה כדי לירות במנהיג ובכל אנשיו שהיו בחדר, שלא הספיקו להגיב להתרחשות מרוב ההלם. בזמן שהחייל עזר לכתב ולצלם לקום, השניים שאלו אותו למה הוא חיכה כל כך הרבה זמן לפני שהוא ירה בטרוריסטים ולמה לכל הרוחות הוא התעקש שהם יבעטו בו בתחת קודם לכן. "אתם חושבים שאני מטומטם?", ענה להם החייל הישראלי, "אם הייתי ישר יורה בהם אז אתם הייתם אומרים שאני הייתי הצד התוקפן בכל הסיפור הזה!!!"

שלושה מרגלים זרים – האחד גרמני, השני צרפתי והשלישי ישראלי – נחשפים ונלכדים במדינה עוינת. הם נכלאים יחד בתא קטן בכלא מבודד ומוצאים בזה אחר זה לחקירה על ידי כוחות הביטחון המקומיים. ראשון מוציאים החוקרים את המרגל הצרפתי וגוררים אותו על הרצפה לעבר חדר החקירות. הם קושרים לו את הידיים לכיסא ומענים אותו למשך שעתיים עד שלבסוף הוא נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. השובים גוררים חזרה את המרגל הצרפתי לתא, זורקים אותו פנימה ואז לוקחים באותה צורה גם את המרגל הגרמני. גם לו הם קושרים את הידיים לכיסא, מענים וחוקרים במשך שעתיים - אבל הוא לא אומר מילה. רק לאחר 4 שעות של עינויים, גם הגרמני נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. החוקרים המרוצים מחזירים את המרגל הגרמני לתא ולוקחים איתם כעת את המרגל הישראלי. הם קושרים את ידיו לכיסא ומתחילים לענות ולחקור אותו. עוברות שעתיים והמרגל הישראלי לא אומר מילה, עוברות 4 שעות והוא עדיין שומר על זכות השתיקה, לא מדבר כלל ולא מסגיר שום פרט לשוביו. עוברות עוד 8 שעות של חקירה בעינויים, ואז עוד 16, ואז עוד 24 – והחוקרים פשוט לא מצליחים להוציא מהמרגל הישראלי שום דבר. בסוף, אחרי יממה של חקירה צולבת, החוקרים משחררים אותו מהכיסא וזורקים אותו שבור ורצוץ חזרה אל התא. לפני שהם הולכים, צועקים לו החוקרים: "נכון שלא אמרת כלום - אבל אל תדאג, אנחנו עוד נוציא את זה ממך!". המרגל הגרמני והמרגל הצרפתי המומים לגמרי, ניגשים ישר למרגל הישראלי נדהמים ושואלים אותו: "מה זה? איך הצלחת לא להגיד להם כלום בחקירה בעינויים כזו? זאת הרוח הציונית שבך?" עונה להם המרגל הישראלי: "איזה רוח ציונית תגידו לי? אחרי שעה רציתי כבר לזמר להם הכל, אבל לא הייתי מסוגל לדבר כי לא יכולתי להזיז את הידיים!"

גברת זקנה נכנסת לאחד מסניפי הבנק הגדולים בישראל ומבקשת לפתוח חשבון חיסכון. הפקידה החדשה חושבת שזה קצת מוזר לאור המצב הכלכלי במשק, אבל נענית לבקשתה של הזקנה: "כמה תרצי להפקיד בחשבון?" היא שואלת. "3 מליון שקלים" עונה הזקנה. הפקידה מרימה גבה, "איך תרצי להפקיד אותם?" "במזומן, כמובן" אומרת הזקנה, "יש לי אותם כאן בתיק..." הפקידה מציצה מעבר לדלפק ורואה שהזקנה מחזיקה בידה תיק גדול ועמוס. מכיוון שמדובר באירוע חריג, היא מחליטה להעביר את הטיפול למנהל הבנק. המנהל מגיע בשמחה ומלווה את הזקנה למשרדו. "אני מבין שאת מעוניינת להפקיד סכום כסף נאה בסניף שלנו" הוא אומר בנחמדות. "כן" עונה הזקנה בקור-רוח. "אם יורשה לי לשאול, מניין לך כל כך הרבה כסף?" "מהימורים" עונה הזקנה מבלי למצמץ. "הימורים?" מופתע מנהל הבנק "איזה סוג של הימורים?" "התערבויות פשוטות" היא עונה. "אני מתערבת עם אנשים על כל מיני דברים ואני בדרך כלל מנצחת". כדי להוכיח למנהל שהיא רצינית הזקנה מציעה לו התערבות: "אני שמה 100,000 שקל שעד מחר בצהריים, הביצים שלך יהיו מרובעות" היא אומרת בביטחון, "אתה מוכן להתערב איתי?" מנהל הבנק המום מההצעה, אבל הוא לא זכה להגיע לדרגת ניהול בכירה בלי לדעת דבר או שניים על כסף. "אני מניח שאני יכול להשיג סכום כסף כדי לכסות את ההימור, אבל... אני מרגיש לא נעים ממך כי אין שום סיכוי שתנצחי בהתערבות הזו!" "אני יודעת מה אני עושה... ואני יכולה להרשות לעצמי להפסיד" היא אומרת בחיוך ומטלטלת את התיק שלה. "אז התערבנו?" "התערבנו!" עונה המנהל ומושיט יד ללחיצה "נתראה מחר ב-11:55". למחרת בשעה הנקובה, הגברת הזקנה נכנסת לבנק, מלווה בגבר צעיר בחליפת טוקסידו מפוארת. המנהל ממתין לה במשרדו, מזיע ועצבני. הוא לא ישן כל הלילה! בדק כל כמה דקות שהביצים שלו עדיין עגולות. הוא גם בדק אותן מאה פעמים בבוקר ועדיין, הן לא שינו צורה. רק כאשר הגברת הזקנה הגיעה, הוא חזר סופסוף לנשום כי ידע שניצח. "הו שלום, גברתי!" קיבל את פניה בשביעות רצון, "בבקשה היכנסי! ומי זה האדון שלצידך?" "זהו עורך הדין שלי" עונה הזקנה, "בשביל התערבות בסדר גודל כזה, חשוב שיהיו עדים. זה בסדר מצידך?" "בהחלט" עונה המנהל ומוחא כף בשמחה. "אם כן, כבר צהריים ולצערי עליי להודיע לך כי הפסדת בהתערבות!" "לא כל כך מהר!" עונה הזקנה "בשביל 100 אלף שקלים, אני רוצה לבדוק את הדברים באופן אישי. אנא הורד את המכנסיים!" מנהל הבנק קצת מבולבל, אבל התערבות זו התערבות ואין מצב שהוא הולך להפסיד. הוא מוריד את מכנסיו. הגברת הזקנה ניגשת בסקרנות ומושיטה ידיים אל האיברים הרלוונטיים. "בסדר, ניצחת" היא פוסקת תוך כדי מישוש "הנה 100 אלף השקלים שלך!" ברגע שהיא מוסרת לו את השטרות, עורך הדין מתחיל לדפוק על ראשו מרוב ייאוש. "מה יש לו?!" שואל המנהל בפליאה. "אה שטויות..." פוטרת הזקנה "הוא פשוט מוטרד מכך שהפסיד. אתה מבין, התערבתי איתו על 2 מליון שקלים שעד הצהריים, אני אחזיק את מנהל הבנק בביצים!"

שלושה תיירים - ישראלי, צרפתי וגרמני נתפסים בערב הסעודית שותים אלכוהול מוברח; הם נעצרים, מובואים למשפט ומקבלים עונש של 100 הצלפות שוט בגב לכל אחד. כשמגיע יום העונש אומר להם השוטר שאחראי על ההצלפות: ״היום זה יום הולדתה של המועדפת בנשותיי, והיא ביקשה שאפגין היום קצת חמלה. אז אני נותן לכל אחד מכם בקשה אחת כדי להפוך את הרגע הזה לקצת פחות נורא עבורכם״. הבחור הצרפתי מורשה לבקש ראשון, ובזחיחות צרפתית אופיינית אומר: ״הבקשה שלי היא שיצמידו כרית לגב שלי בזמן ההצלפות״. אז השוטר קושר כרית לגבו של הצרפתי, ואחרי 25 הצלפות הכרית נקרעת לחלוטין והשוטר ממשיך להצליף בגבו החשוף. הצרפתי יורד מהמוקד פצוע וחבול - אחריו בא הגרמני, שמרגיש קצת יותר חכם, ואומר: ״אני רוצה שיקשרו לי שתי כריות על הגב״; אבל אחרי 50 הצלפות הכריות נקרעות, העונש נמשך וגם הגרמני יוצא מוכה וחבול. לבסוף נקרא הישראלי לעונשו ואומר: ״אני רוצה 1000 כריות קשורות לגב!״ ״אני אוהב את החוצפה שלכם, הישראלים״, אומר לו השוטר, ״אבל 1000 כריות זה לא ריאלי. יש לך בקשה אחרת אולי?״ ענה לו הישראלי: ״אז יאללה, תקשור את הצרפתי והגרמני לגב שלי״

כתב אחד מגיע לחווה כדי לעשות כתבה על משק הפרות. הוא פונה לחוואי כורדי שעומד ליד שתי פרות ומראיין אותו. מראיין: "כמה חלב מייצרות הפרות שלך?" חוואי: "איזו, השחורה או הלבנה?" מראיין: "השחורה." חוואי: "שני ליטר ביום." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "שני ליטר ביום." מראיין: "איפה הן ישנות?" חוואי: "השחורה או הלבנה?" מראיין: "השחורה." חוואי: "באסם." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "באסם." מראיין: "הפרות נראות בריאות מאוד... מה אתה נותן להן לאכול?" חוואי: "לשחורה או ללבנה?" מראיין: "לשחורה." חוואי: "חציר." מראיין: "וללבנה?" חוואי: "חציר." המראיין התחיל להתעצבן ואמר: "למה אתה ממשיך לשאול אותי אם אני מתכוון לשחורה או ללבנה אם התשובות הן אותו דבר?!" חוואי: "אהה, זה כי השחורה שלי." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "גם שלי."

איש עסקים סיני מגיע לביקור בישראל ולוקח מונית מנתב״ג לבית המלון בתל אביב. בדרך רואה הסיני אוטובוס נוסע ואומר לנהג שהאוטובוסים הישראליים נוסעים ממש לאט, בזמן שבסין הם הרבה יותר מהירים. אחרי כמה זמן רואה הסיני רכבת חוצה גשר ואומר לנהג שהרכבות בישראל זוחלות, בזמן שבסין הן דוהרות בקצב. לאורך כל שאר הנסיעה איש העסקים מתלונן על כמה הכל מיושן ואיטי בישראל, ועל כמה הכל מהיר וחדשני בסין. הנהג מצידו לא מתערב ולא אומר דבר בחזרה. בסוף הנסיעה כשמגיעים למלון, שואל הסיני את הנהג כמה זה יעלה לו, והנהג עונה: ״1,000 שקל, על המונה״. הסיני בהלם מוחלט, מוחה בפני הנהג ואומר לו: ״אתה צוחק? במדינה שלך האוטובוסים נוסעים לאט והרכבות זוחלות, ודווקא המונה רץ כל כך מהר? איך זה יתכן?״ מסתובב אליו הנהג ובחצי חיוך עונה: ״אדוני, המונה הזה מיוצר בסין״.