בדיחות בנושא מודעות עצמית מילים

אשה אחת מגיעה למספרה ומבקשת להסתפר לקראת טיול רומנטי שהיא מתכננת עם בן זוגה ברומא. "רומא?" משתוממת הספרית "למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים. את מטורפת אם את נוסעת לרומא! איך את טסה לשם?" "אנחנו טסים בקונטיננטל" עונה האישה, "קיבלנו מחיר מצוין". "קונטיננטל?" נדהמת הספרית, "זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והם תמיד מאחרים, הדיילות מכוערות והאוכל מסריח! איפה תתאכסנו ברומא?" "הזמנו מקומות במלון בוטיק" אומרת האישה, "נראה לי שקוראים למלון ׳טסטה׳ והוא... " "אל תמשיכי!" קוטעת אותה הספרית בחרדה "אני מכירה את המקום. כולם מאמינים שזה מקום מיוחד, אבל שתדעי לך שזה חור! החדרים שם קטנים, השירות חצוף והמחירים מוגזמים! יש לכם תוכניות מיוחדות?" "נלך לראות את הוותיקן" משיבה האישה בעליזות "בתקווה לפגוש את האפיפיור". "זה טוב" צוחקת הספרית "אתם ועוד מליון אנשים... מה אני אגיד לך, שיהיה לך בהצלחה בטיול הזה, את כנראה תזדקקי לה". לאחר כחודש, האישה חוזרת למספרה לחדש את התספורת. הספרית שואלת על הטיול לרומא ומופתעת לשמוע שהיה מוצלח. "פשוט חלום!" מסבירה האישה. "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל, אבל היה שם אובר-בוקינג, אז שדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים והיית צריכה לראות איזה דיילים חתיכים שירתו אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר, ובגלל שהוא היה מלא עד אפס מקום, המנהל התנצל ונתן לנו את הסוויטה המלכותית, ללא תוספת מחיר!" "נו..." מזלזלת הספרית "ומה עם האפיפיור? הצלחתם לראות אותו?" "למען האמת" משיבה האישה "היה לנו מזל. כשהיינו שם איש המשמר השוויצרי טפח לי על הכתף והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים. הוא הציע לנו להתלוות אל חדר פרטי בו נמצא האפיפיור, כדי שיברך אותנו האופן אישי. כשהגענו לשם, כרעתי ברך, האפיפיור לחץ את ידי ואמר לי מספר מילים..." "באמת?" מסתקרנת הספרית "מה הוא אמר?" הוא אמר: "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזו?" החוכמה בחיים היא לדעת לפרגן. אחרת, הכול חוזר אלינו... אז בפעם הבאה שמישהו מנסה לקלקל לכם את השמחה - זכרו את זה!

חוואי אחד נסע במהירות מופרזת לביתו של שכנו מהחווה הסמוכה, דפק בדלת בעוצמה שכמעט הפילה אותה מצירה, ובעוד שהוא שוצף וקוצף, מי שפתח לו את הדלת היה ילד בן 9 תמים למראה. ״אבא שלך בבית?״ החוואי שאל בצעקה. ״לא אדוני, הוא נסע לעיר,״ ענה הילד, שנותר רגוע. החוואי היה עקשן, ושאל את הילד, ״אז איפה אימא שלך, היא בבית!?״ ״לא אדוני״, ענה הילד ברוגע, ״היא נסעה לעיר עם אבא שלי.״ העצבים של החווי התחלפו בתחושת תסכול, הוא רטן לעצמו ואז שאל, ״מה עם אחיך, מתן? הוא בבית?״ ״לא אדוני, הוא עם אימא ואבא שלי,״ אמר הילד. החוואי עמד שם במפתן הדלת למשך דקה שלמה עם פרצוף זועף, ממלמל לעצמו מילים ורוטן. ״אני יכול לעזור לך במשהו, אדוני? אתה צריך ללוות מאבא שלי כלים? אני יודע איפה הם נמצאים. או שאולי אתה רוצה שאשאיר לאבא הודעה?״ ״ובכן״, אמר החוואי באי נוחות, ״האמת היא שאני ממש צריך לדבר עם אבא שלך ישירות. זה בנוגע לאחיך, מתן. הוא הכניס את רחלי שלי להריון.״ הילד חשב לרגע ואז אמר, ״כן, תצטרך לדבר עם אבא שלי על זה. אני יודע שהוא לוקח 500 שקל לפרה ו-750 שקל לסוס, אבל אני לא יודע כמה הוא לוקח על מתן.״

לפני שנים רבות, רצה האפיפיור לגרש את כל היהודים מאיטליה. היהודים התקוממו, ובעקבות זאת החליט האפיפיור לערוך עימות בינו לבין נציג מטעם היהודים. במידה ונציג היהודים ינצח בעימות, יוכלו היהודים להישאר באיטליה. הקהילה היהודית בחרה ברב חזקיהו הזקן לייצג אותה בעימות, אך הרב חזקיהו לא ידע לטינית, והאפיפיור לא ידע יידיש. על כן הוחלט לקיים עימות שקט ללא מילים. ביום העימות ישבו האפיפיור והרב חזקיהו אחד מול השני, ולאחר דקה הרים האפיפיור את ידו והראה שלוש אצבעות. הרב חזקיהו הרים בתגובה יד והראה אצבע אחת. לאחר מכן האפיפיור סובב את ידו באוויר מעל ראשו, והרב חזקיהו הצביע לכיוון הרצפה. אז הביא האפיפיור לחם קודש וגביע יין. הרבי חזקיהו הוציא מכיסו תפוח. בשלב זה קם האפיפיור על רגליו ואמר באיטלקית "הרבי ניצח, היהודים יכולים להישאר!" הקהל היה המום ולא הבין מה קרה. האיטלקים ניגשו כולם לאפיפיור ושאלו אותו מה קרה בעימות. "בהתחלה הראיתי שלוש אצבעות על מנת להזכיר את השילוש הקדוש. הרב הגיב בהרמת אצבע אחת על מנת להזכיר שיש אלוהים אחד לכולנו. אחר כך הנפתי את ידי מעל לראשי כדי לסמל שאלוהים נמצא סביבנו. הרב הצביע לרצפה כדי לסמל שאלוהים נמצא ממש פה איתנו. לבסוף הבאתי את הלחם הקדוש והיין כדי להגיד לו שאלוהים סולח לנו על חטאינו. הוא מצדו הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הראשון של האדם. הייתה לו תשובה לכל דבר, מה יכולתי לעשות?" גם הקהילה היהודית הייתה המומה ודרשה הסבר מהרב חזקיהו. "בהתחלה הוא אמר לי שיש לנו שלושה ימים לעוף מפה, אז אמרתי לו "ת'קע אצבע". אחר כך הוא אמר שכל איטליה צריכה להתרוקן מיהודים, אמרתי לו שאנחנו נשארים ולא הולכים לשום מקום!" "נו ומה קרה אז?" שאל מישהו "מאיפה לי לדעת..." אמר הרב חזקיהו. "יצאנו להפסקת צהריים"

יום אחד, גבי המהנדס נפטר והגיע לשערי הגיהינום. שם המתינה לו שדה קטנה שלקחה אותו לסיבוב בגיהנום והסבירה לו איך הדברים עובדים ומה מחכה לו בעתיד. גבי שם לב שהרבה דברים בגיהנום לא עובדים כראוי; המזגן לא מקרר כמו שצריך, הרשת האלחוטית פועלת לאט, יש קצרים חשמליים כל כמה דקות, ובאופן כללי כל המכשירים החשמליים שם מתחממים מהר מדי. גבי ציין זאת בפני השדה, והציע את שירותיו כדי להנדס פתרון לתיקון התקלות האלו. השדה החליטה לקחת את גבי אל השטן בכבודו ובעצמו, כדי שיביע את עמדתו. השטן שמע את דבריו של המהנדס, התלהב מהרעיון והחליט לאשר את שורת התיקונים שגבי הציע. לאחר כמה חודשים, אלוהים הגיע לבקר בגיהינום ונותר ללא מילים! כל החללים שעד כה היו מוארים בקושי על ידי האש היוקדת קיבלו תאורה מעוצבת, הכל היה מאוורר כמו שצריך, חשמל תקין, מים הוזרמים, הכל! אם זה לא מספיק, אז הייתה במקום גם בריכה חדשה עם ג'קוזי צמוד והחלו להיבנות כמה מועדוני ריקודים ענקיים. שוכני הגיהינום החלו להתעמל יותר, ללכת בפארקים שהוקמו שם, לרכוב על אופניים ואפילו לשחק במשחקי וידאו! נראה שכולם שם ממש התחילו לעשות חיים... ניגש אלוהים העצבני למשרד של השטן, פתח את הדלת בבעיטה ושאל: "מה לעזאזל קורה כאן, שטן?!" ענה לו השטן: "שמע אלוהים, הגיע אלינו מהנדס והוא הציע לתקן את המקום, אז הסכמתי." אז אלוהים הכועס דפק על השולחן ואמר: "אתה לא יכול לקבל מהנדסים! החוזה שלנו קבע בבירור שהמקום שלהם הוא איתי בגן עדן." השטן השיב לו עם חיוך מתגרה: "אין מה לעשות, אני לא מוותר עליו!" אז אמר לו אלוהים בכעס: "אם ככה אז אני אגרור אותך לבית משפט ונראה מה יגידו על זה שם, כפוי טובה שכמותך!" "אין בעיה", השיב לו השטן, "בהצלחה עם למצוא עורך דין טוב בגן עדן..."

נהוג לספר כי ביוון העתיקה רבבות אנשים היו פונים מדי יום לפילוסוף סוקרטס, כדי לשמוע את תובנותיו ולבקש את עצתו לגבי החיים. יום אחד, רץ אליו אחד ממכריו בהתרגשות ואמר: "סוקרטס אתה יודע מה שמעתי על דיוגנס?" "חכה רגע", ענה לו סוקרטס, "לפני שאתה מספר לי, הייתי רוצה שתעבור מבחן קטן שנקרא מבחן המסנן המשולש". "המסנן המשולש?" התפלא האיש. "בדיוק", אמר סוקרטס "לפני שאתה מדבר איתי על דיוגנס בוא נעצור רגע כדי לסנן את מה שאתה עומד להגיד. המסנן הראשון הוא אמת. האם אתה בטוח לחלוטין כי מה שאתה רוצה לספר לי הוא דבר אמת?" "ובכן לא לחלוטין", הודה האיש לאחר מחשבה קלה, "שמעתי על זה רק עכשיו ורצתי לספר לך!" "בסדר", המשיך סוקרטס, "אז אתה לא באמת יודע אם זה נכון או לא. עכשיו נעבור למסנן השני - המסנן של הטוב. האם מה שאתה עומד לספר לי על דיוגנס הוא טוב?" "לא, למעשה זה אפילו קצת רע..." ענה האיש. "אם כן..." אמר סוקרטס בטון כועס, "אתה רוצה לומר לי משהו על דיוגנס שעלול להיות רע, למרות שאתה לא בטוח שהוא נכון?" האיש משך בכתפיו במבוכה וסוקרטס המשיך: "אתה עדיין עשוי לעבור את המבחן אם תצלח את המסנן השלישי - שימושיות. האם מה שאתה רוצה לספר לי על דיוגנס הוא דבר שאוכל לעשות בו שימוש ממשי?" "לא, לא ממש..." גמגם האיש. "ובכן", סיכם סוקרטס, "אם מה שאתה רוצה לספר לי אינו בהכרח דבר אמת, הוא לא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר לי אותו או למישהו אחר?" האיש נשאר חסר מילים והמשיך לעמוד נבוך ומבויש, עד שלבסוף סוקרטס סובב אליו את גבו והלך. מהסיפור הזה ניתן ללמוד 2 דברים: 1- כמה חכם היה סוקרטס - פילוסוף דגול אשר זכה להערכה רבה אז וגם היום. 2- מדוע למרות כל חכמתו, סוקרטס מעולם לא גילה שדיוגנס ניהל רומן עם אשתו...

ישראלי אחד מסתובב בלילה ברחובות ניו יורק. לפתע רכב מדליק עוצר לידו ובחלון הוא מבחין בג'ניפר לופז. היא שואלת אותו: "בא לך להיכנס, לבלות ביחד?" הבחור נדהם ממה שקורה וחר מילים לכמה רגעים וכשהוא מתאושש הוא עונה לה: "לההה... עזבי, גם ככה אין סיכוי שמישהו יאמין לי".

עם סיום 28 שנות כהונה ככומר הקהילה, החליט האב מקס לפרוש. כראוי לכומר ששירת את הקהילה נאמנה במשך כמעט שלושה עשורים, נערך לכבודו טקס פרידה מרגש בהשתתפות כל אנשי העירייה. הפוליטיקאי ג'ו, חבר בקהילה במעמד המכובד של סגן ראש העיר, הוזמן לשאת נאום קצר. כראוי לפוליטיקאי אמיתי, ג'ו איחר, והכומר החליט לומר כמה מילים משל עצמו כדי למלא את הזמן, ולהיפרד מצאן מרעיתו. "הרושם הראשוני שלי מהקהילה נוצר מהוידוי הראשון ששמעתי כאן. חשבתי לעצמי, לאיזה מקום נוראי שלח אותי הארכיבישוף. האדם הראשון שהתוודה בפני, סיפר שהוא שגנב כסף מהוריו הזקנים במשך שנים, ושמעל גם בכספי מקום עבודתו. הוא סיפר שהוא נוהג לערוך הרפתקאות מיניות עם אשת הבוס שלו, ושלפעמים, כדי להשלים הכנסה, הוא גם סוחר בסמים קלים לנערי התיכון הקהילתי. לבסוף, הוא התוודה שהדביק במחלת מין את אשת הבוס, וכך נדבקו גם הבוס, מזכירתו ובעלה. נותרתי המום ונחרד." איש בקהל לא הוציא מילה, והכומר המשיך: "חשבתי שזה רק קצה הקרחון של העיירה הזו, אך בחלוף הזמן הכרתי אנשים נוספים וראיתי שההיפך הוא הנכון. ראיתי קהילה מלאה באנשים יראי שמיים, אחראיים וערכיים. זכיתי להכיר בני אדם יוצאי דופן ומקסימים, ואני מודה לאל מדי יום על 28 השנים הנהדרות ביותר בקריירה שלי כאיש דת." ממש בסוף דבריו, נכנס לאולם אותו ג'ו הפוליטיקאי, שהיה אמור לדבר. הוא התנצל כמובן על האיחור שלו, והחל לנאום: "לעולם לא אשכח את היום המבורך בו הגיע הכומר לקהילה הקטנה שלנו. למעשה, היה לי הכבוד להיות הראשון שהתוודה באוזניו..."

תוך כדי נבירה בעיתון היומי, נתקל מוטי במחקר מעניין שבו נחשף כי במשך יממה גברים אומרים כ-15,000 מילים בממוצע, בעוד שנשים אומרות כ-30,000. "תראי מה זה..." פנה מוטי לאשתו סמדר ואמר בעוקצנות, "לפי המחקר הזה, אתן מדברות פי שניים מאיתנו." סמדר גלגלה עיניים ואמרה: "זה כי אתם כל כך מטומטמים שכל דבר צריך להגיד לכם פעמיים!!!" מוטי ניתק את עיניו מהעיתון ואמר: "מה?"

אשתו של פרסי אחד נפטרה, והוא התקשר לעיתון המקומי כדי לפרסם בו מודעת אבל. שאלה אותו המוקדנית: "מה תרצה לרשום במודעה?" ענה לה הפרסי: "שרה מתה". השיבה המוקדנית: "אדוני, אתה יודע שאתה לא משלם לנו על פי מילה? זה תעריף אחיד, אתה יכול לפרסם אצלנו משפט שלם אם אתה רוצה". ענה לה הפרסי: "אוקיי, אז תרשמי: שרה מתה אתמול". המוקדנית אמרה: "תראה אדוני, אתה יכול להוסיף עוד שש מילים שלמות ואני אחייב אותך על משפט אחד בלבד". אמר לה הפרסי: "אוקיי, אז תכתבי 'למכירה מאזדה 2016, קילומטרז' נמוך'".

מהמר כפייתי מת והגיע לשערי גן עדן. מולו עמד תור של אנשים באורך קילומטרים, והוא ממש לא התכוון לחכות כל כך הרבה. הוא ניצל את יצר ההימורים שלו כדי לנסות לעקוף בתור, תפח בכתפו של האדם הקשיש שעמד לפניו ושאל אותו: "רוצה לעשות התערבות? אם אצליח לנחש מה היו המילים האחרונות שלך תוך שלושה ניסיונות, אני אקח לך את התור". לקשיש לא היה יותר מדי מה לעשות, אז הוא הסכים. מיד המהמר התחיל לעשות קריאה קרה לפי סימנים שמצא על גופו של הקשיש. הוא הבחין בכך שהחולצה שלו קרועה ושיש על החזה שלו סימנים של דפיברילטור. "אל תדברי שטויות, זה סתם אולקוס", המהמר אמר, ומבטו המופתע של הקשיש חשף כי צדק בניחוש. הקשיש לקח צעד אחורה והמהמר לקח את התור שלו. המהמר תפח שוב על כתפו של האיש שעמד לפניו, הפעם היה זה פועל פשוט שעל פניו ניכר כי היה שתיין לא קטן. הוא עשה איתו את אותה ההתערבות, בחן אותו ושם לב שיש עליו הרבה מאוד חבלות - כאילו הלך מכות. "תחזיק לי ת'בירה", המהמר אמר, והפועל שמולו מיד התפעל. הוא פינה לו את מקומו והמהמר התקדם צעד אחד קדימה. המהמר תפח על כתפו של מי שכעת עמד לפניו, והיה זה אדם אפרו-אמריקאי גדול, שרירי ומאיים. המהמר עשה איתו את אותה ההתערבות, ושם לב שבחזה שלו יש המון פצעי ירי. "אתם לא תיקחו אותי בחיים!" המהמר אמר, אך הבחור שמולו רק הניד את ראשו לשלילה. "לכו להזד*** שוטרים מסריחים!" המהמר אמר, אבל גם הפעם הוא לא קלע. המהמר חשב וחשב, אך לא הצליח למצוא עוד משפט שאותו אדם יכול היה להגיד. בלית ברירה ומבלי לנצל את הניסיון השלישי שלו הוא פשוט אמר: "אני נכנע, אין לי כלום..." והבחור שמולו פינה לו את הדרך.

אישה נשואה יצאה לסוף שבוע סוער בבית מלון עם המאהב שלה, שבמקרה הוא גם חברו הטוב ביותר של בעלה... השניים בילו ביחד כל הלילה ולא יצאו מחדר המלון אפילו לדקה אחת. למחרת בבוקר, הטלפון של האישה צלצל בשעה מוקדמת והיא קמה מהמיטה כדי לענות. המאהב שנשאר לשכב במיטה, שמע אותה אומרת: "מה נשמע?" "כן אני מאוד שמחה שהתקשרת..." "באמת? זה נשמע מעולה!" "אני שמחה לשמוע שאתה כל כך נהנה..." "מדהים, כל הכבוד" "אוקי, אני אוהבת אותך. ביי ביי!" ולאחר מילים אלו היא ניתקה את השיחה וחזרה לשכב במיטה ליד מאהבה המבולבל. "עם מי יש לך שיחות כאלה ביום שבת ובכזאת שעה מוקדמת בבוקר? הכל בסדר?" שאל הגבר. "זה בסדר" ענתה האישה, "זה רק היה בעלי שהתקשר להגיד לי כמה כיף לו בטיול הג'יפים שהוא עושה איתך..."

פרופסור מכובד, ראש המחלקה לבלשנות, עמד לפני אולם מלא סטודנטים ופתח בהרצאה. "שימו לב" אמר המרצה "כי בשפה האנגלית שלילה כפולה, כלומר, צמד מילים שליליות במשפט, הופכת את המשפט כולו לחיובי" ועצר עצירה מלאת חשיבות. "ואילו בשפה הרוסית, למשל..." המשיך הפרופסור המכובד "שלילה כפולה רק מחזקת את משמעותו השלילית של המשפט" ומיד המשיך לנאום - "אך בשום שפה שבעולם, לעולם לא תמצאו צמד מילים חיוביות, אשר הופכות את המשמעות לשלילית!" לא עברו שתי שניות ואחד הסטודנטים חדי המחשבה צעק לו מסוף הכיתה: "כן בטח..."

אלי ביקר את הקבר של אמו שנה לאחר פטירתה. הוא אמר כמה מילים לזכרה, הניח פרחים על יד המצבה, לקח צעד לאחור והתחיל ללכת לכיוון היציאה מבית העלמין. בדרך, הוא שמע לפתע בכי חזק שמגיע מאזור חלקת הקברים, ונזכר בהרגשה שחווה בעצמו כשהיה במקום לפני שנה. הוא חש שעליו לנחם את אותו אדם שבוכה בקול גדול כל כך, ולכן חזר לחלקת הקברים כדי למצוא אותו. ככל שהתקרב לאותו האיש שבכה, שמע אלי את מילותיו שנאמרו ביגון, "למה הלכת? למה זה מגיע לי? איך אני יכול להתמודד עם זה?" כשהגיע אלי לאיש הבוכה הוא נגע בכתפו ואמר, "אדוני אני מצטער, אינני מעוניין להפריע לך בזמן האבל שלך, אבל אתה מזכיר לי את עצמי מלפני שנה ואני חושב שאני יכול לעזור לך להתגבר על הכאב. מי נפטר? אמא, אבא, אישה... ילד חס ושלום?" כשהאיש מצא בתוכו את הכוח להפסיק לבכות לרגע, הוא הסתכל על אלי ואמר לו "בעלה לשעבר של אשתי!"

שמוליק, יהודי שחי בקנדה, יצא לצוד ברווזים באונטריו. לאחר יום מלא במאמץ, הוא הצליח לצוד 3 ברווזים. הוא הניח אותם בחלק האחורי של האוטו שלו ונסע הביתה. בדרך חזור, עצר אותו פקח שלא אהב אותו במיוחד. "שלום לך, אתה יכול בבקשה להראות לי את רישיון הציד שלך?" בלי מילים, שלח שמוליק את ידו לכיסו והוציא משם רישיון ציד התקף לאונטריו. הפקח לקח את הרישיון לידיו והביט בו היטב. לאחר מכן הוא פסע לכיוון הרכב, הוציא את אחד הברווזים, הריח את אחוריו ופנה שוב לשמוליק: "הברווז הזה לא מאונטריו, זה ברווז של קוויבק. יש לך רשיון ציד של קוויבק, בחור?" שוב, בשתיקה, הכניס שמוליק את ידו לכיסו והוציא רישיון צייד התקף בקוייבק. הפקח הביט בו, שלח את ידו ותפס את הברווז השני, רחרח את אחוריו ואמר: "הברווז הזה לא מקוויבק, זה ברווז של מניטובה, יש לך רישיון ציד של מניטובה??" הכניס שמוליק את ידו לכיסו והוציא רישיון ציד התקף במניטובה והציג אותו לפקח. הפקח לקח את הרישיון, שלח את ידו השנייה, תפס בברווז השלישי, רחרח את אחוריו ואמר: "זה לא ברווז ממניטובה, זה ברווז מנובה סקוטיה. יש לך רישיון ציד התקף בנובה סקוטיה??" שמוליק הכניס את ידו לכיסו והוציא רישיון צייד לנובה סקוטיה. הפקח, כשהוא מאוד מתוסכל בשלב זה, צעק על שמוליק: "מאיפה אתה לעזאזל?!?!" שמוליק חייך, הסתובב, התכופף, הפשיל את מכנסיו ואמר: "תגיד לי אתה, אדוני הפקח, אתה המומחה!"

זוג צעיר חוזר מחופשת ירח הדבש שלו. הבעל, למרות שהיה מאוד מאוהב באשתו, השתוקק כבר לחזור לעיר ולצאת לחגוג. ברגע שהגיע הערב, הוא ניגש לכיוון הדלת וזרק לאשתו הטרייה: "אהובתי, אני יוצא לרגע. לא אחזור מאוחר..." "לאן אתה הולך יקירי?" שואלת האישה "אני יוצא לפאב, יפה שלי. בא לי בירה!" "אתה רוצה בירה?" האישה משיבה, "אין בעיה!" היא פותחת את המקרר ומראה לו 25 בקבוקים של בירה במגוון סוגים מ-12 ארצות שונות. "אוי נשמה יפה, זה נפלא... אבל את יודעת, בפאב מגישים בירה בכוסות קפואות..." "אתה רוצה כוס קפואה מלאך שלי?" האישה מתפרצת לדבריו "אין בעיה!" היא ממהרת לשלוף כוס בירה מהמקפיא. הבעל מתחיל קצת להחוויר "אוי... רולדה משובחת שלי, זה נפלא... אבל את יודעת, בפאב הם גם מגישים פלטה של מטוגנים והיא כל כך טעימה... אני רק אוכל אותה ואחזור. כמה שיותר מהר, אני מבטיח!" "אתה רוצה מטוגנים?" האישה שוב מתפרצת לדבריו "אין בעיה!" ומיד מוציאה מהמקפיא שורה של סיגרים, קובה, פסטלים, בורקסים ומתחילה לפזר אותם על תבנית אפייה... "אבל דובשנייה שלי" הבעל עוצר אותה "בפאב, את יודעת, יש אחווה של גברים וקללות ומילים גסות..." "אתה רוצה מילים גסות?" מתפרצת האישה, "אין בעיה!" "הנה, שתה את הבירה ש'ך יא חזיר ודחוף את הכוס הקפואה לתחת יחד עם כל המטוגנים המסריחים ש'ך כי אתה לא הולך לחגוג עכשיו לבד בשום מקום!"

שלום וברוכים הבאים לקו החם של שירותי בריאות הנפש. על מנת להעניק לכם מענה מיידי בצורה הטובה ביותר אתם מועברים למערכת לניתוב שיחות. אם אתה סובל מאובססיה כפייתית לחץ על מקש הספרה 1 ברצף. אם אתה אדם תלותי בקש ממישהו שילחץ על מקש הספרה 2 בשבילך. אם אתה סובל מאישיות מפוצלת לחץ על מקשי הספרות 3, 4, 5 ו-6. אם אתה פרנואיד, אנחנו יודעים מי אתה ומה אתה רוצה, הישאר על הקו ואנחנו נאשר את השיחה שלך. אם אתה הוזה לחץ על הספרה 7 והשיחה תועבר לספינת האם. אם אתה סכיזופרני, הקשב היטב לקול הקטן שבראש שלך שיגיד לך על איזו ספרה ללחוץ. אם אתה סובל מדיכאון, זה לא משנה על איזו ספרה תלחץ, אף אחד לא יענה לך. אם אתה דיסלקטי לחץ על הספרות 69696969. אם יש לך הפרעת חרדה, אנא לחץ בעצבנות על מקש הסולמית עד הצפצוף, אחרי הצפצוף אנא חכה לצפצוף. אם אתה סובל מאובדן זיכרון זמני, אנא נסה להתקשר שנית מאוחר יותר. אם יש לך הערכה עצמית נמוכה, תנתק עכשיו, כל המרכזיות שלנו עסוקות מדי כרגע בשביל לדבר איתך....

איש אחד היה עובר מדי בוקר ליד חנות עיתונים, מציץ בעמוד הראשון וממשיך בדרכו. כך הוא עשה, יום אחרי יום, במשך שבועיים, עד שהמוכר החליט לשאול אותו: ״תגיד, למה אתה לא קונה עיתון אם כל כך מעניינים אותך העיתונים?״ ״אני רק רוצה לראות אם מישהו מת,״ אמר האיש. ״אבל מודעות האבל הן בעמוד הפנימי - אתה מסתכל רק על הראשון״, עונה לו המוכר. האיש עונה, ״מי שאני מצפה למותו יופיע בעמוד הראשון...״

לפני שנים רבות בעיירה גדולה באיטליה, הכומר שעמד בראש הכנסייה המקומית החליט שיש להמיר את כל יהודי האזור לנצרות, ומי שיסרב יגורש. כמובן שהקהילה היהודית לא הסכימה לקבל את הגזירה הזאת בשתיקה, אז הם הציעו לכומר עסקה: לנהל דיון על הנושא עם הרב הראשי שלה בתקווה שזה יוכל לשנות את דעתו. אם הרב ינצח, היהודים יוכלו להמשיך לחיות את חייהם בשלום, ואם הכומר ינצח הם יעזבו את העיירה. הכומר הסכים להצעה, אבל ביום שבו נקבע הדיון התגלתה בעיה גדולה מאוד - הרב הזקן של הקהילה היהודית לא דיבר איטלקית והכומר לא דיבר עברית... "אני אשמח לתרגם עבורך את הרבי", אמר אחד מהיהודים לכומר, אך הוא סירב. "בדיון שכזה אין מקום למתורגמנים, אנחנו צריכים לדבר על נושאי דת חשובים ועל התנצרותם של כל היהודים באזור, אז רק אני והרב יכולים לתקשר. אם אנחנו לא יכולים לדבר זה עם זה, אז פשוט ננהל את הוויכוח הזה ללא מילים!" וכך יצא שהכומר והרב ישבו זה מול זה לצד שולחן בכנסייה המקומית בזמן שנציגי הקהילות שלהם הביטו בהם וחיכו לראות כיצד הם יפתרו את הסוגיה שעל הפרק. הכומר התחיל בכך שהוא הרים את כף ידו והראה לרב שלוש אצבעות. בתגובה, הרב הרים את כף ידו והראה לכומר אצבע אחת. לאחר מכן הכומר הרים אצבע אחת וסובב אותה סביב ראשו. הרב חשב למשך כמה שניות ואז הצביע עם האצבע שלו לכיוון האדמה. בתגובה, הכומר הניח על השולחן לחם קודש וכוס יין. כשהרב ראה את זה הוא הניח על השולחן תפוח עץ, וברגע שהוא עשה זאת הכומר קם בפתאומיות, הכריז שהרב החכם שכנע אותו וששום דבר רע לא יקרה ליהודים. מאוחר יותר באותו הערב שאלו את הכומר כמה מהתושבים הנוצרים של הכפר מה בדיוק קרה בינו לבין הרב, ולמה הוא שינה את דעתו לגבי המרת היהודים בעיירה. ענה להם הכומר: "בהתחלה הרמתי מול הרב שלוש אצבעות כדי לסמן את השילוש הקדוש של הנצרות שכל היהודים חייבים לקבל, ואז הוא הראה לי אצבע אחת כדי לסמן את האל האחד שעומד בבסיס שתי הדתות. אחר כך סובבתי את האצבע שלי סביבי כדי להראות לו שהאל נמצא בכל מקום בכנסייה, אז הוא הצביע על עצמו כדי להגיד לי שהאל נמצא גם בו ובאנשי הקהילה שלו. חשבתי שאני אצליח לשכנע אותו אם אני אזכיר לו את הניסים המופלאים שישו עשה בעזרת לחם הקודש והיין, אבל אז הרב שלף תפוח והזכיר לי שהאל האחד הוא שיצר את העולם ואת אדם וחווה, אז לא הייתה לי ברירה אלא לתת ליהודים לחיות באמונתם..." במקביל, אנשי הקהילה היהודית חגגו עם הרב שלהם, אבל גם היו סקרנים מאוד לשמוע איך הוא הצליח לשנות את דעתו של הכומר. "האמת היא שאין לי מושג!" אמר הרבי, "בהתחלה הוא סימן לי עם היד שהוא נותן לנו 3 ימים להתנצר או לעזוב את העיר, אז אמרתי לו שמצדי הוא יכול לדחוף אצבע! אחר כך הוא איים עלי שאנחנו מוקפים בנוצרים, אבל אני אמרתי לו שאנחנו נשארים כאן ואין לנו כוונה לעזוב!" "ומה קרה אחר כך?" שאלו כולם את הרב. "אני לא יודע!" הוא ענה, "פתאום הכומר המטורלל הזה שם את ארוחת הצהריים שלו על השולחן אז גם אני הוצאתי את שלי..."

איש אחד ביקש להתקבל למנזר השתקנים. "אחי היקר", אמר לו ראש המנזר, "מדובר במנזר הדממה, אתה מוזמן להצטרף אלינו בתנאי שלא תדבר עד שתקבל רשות לכך". חמש שנים חולפות בדממה מוחלטת עד שראש המנזר סוף סוף פונה אליו ואומר לו: "אחי היקר, אחרי חמש שנים אתה רשאי לומר שתי מילים". אמר האיש: "המיטה קשה". "צר לי לשמוע," אומר ראש המנזר, "נדאג לך למיטה נוחה יותר." חלפו עוד חמש שנים והאיש נקרא שוב למשרדו של ראש המנזר שהרשה לו להגות עוד שתי מילים. "האוכל קר", אמר ומיד קיבל הבטחה שהמצב ישתפר. עברו להן עוד חמש שנים והאיש מוזמן שוב לומר שתי מילים. "אני עוזב" אומר האיש. אמר לו ראש המנזר: "עדיף ככה, מאז שהגעת אתה רק מקטר!"