בדיחות בנושא מדרידיסטה ישראל

שגריר ישראל באו״ם נאם בפני עצרת הארגון בזמן חג הפסח, ואמר כך: ״אני רוצה להתחיל את נאומי בסקירה היסטורית קצרה. לפני שנים רבות, משה רבנו הוביל את עם ישראל במדבר. היה חם מאוד, העם היה צמא, אז משה הכה במטהו על האדמה, ולפתע אגם הופיע באמצע המדבר. כל העם שתה, ומשה אפילו פשט בגדיו ונכנס לאגם לשחות. כשהוא יצא מן המים, הוא גילה לפתע שבגדיו נעלמו – כי ערבים גנבו אותם!״ באותו רגע קם הנציג הפלסטיני לעצרת ומיד צעק: ״זה שקר גס! לא היו בכלל פלסטינים אז!״ אמר השגריר הישראלי: ״או! מכאן בדיוק רציתי להתחיל...״

ארה"ב שום דבר, אבל אתה הופך למפורסם, מבקשים שתכתוב ספר ואתה עושה מיליוני דולרים. הבעיה היא שבינתיים הנשיא תובע אותך ומקבל את הכול. אנגליה ראש הממשלה עונה לך: "שאתה תלך להז****!". צרפת מיליוני אנשים תומכים בך וצועקים "לך תז****!" אל עבר הנשיא. באותו הזמן נשיא צרפת כותב שירים המבטאים את כאבו. יפן ראש הממשלה אומר: "מצטער, אני לא נמשך אליך". גרמניה המשטרה מגיעה ואומרת "אנא ממך, אל תקלל את הנשיא". שבדיה עורכים הצבעה בה הציבור מצביע "כן", אם הוא מסכים שהנשיא ילך להז****, או "לא" אם לא. אם ההצבעה תוכרע ברוב קולות של "כן", הנשיא ילך להז****. אם לא, הוא ילחץ לך את היד וינחם על הפסדך בבחירות. טורקיה הנשיא לוקח רובה ויורה בך. הוא נכנס לכלא למשך 8 שנים או בורח ליוון ומקבל שם מקלט מדיני. איטליה אתה מקבל הצעת מחיר מהמאפיה כדי לבדוק עד כמה אתה רציני. ערב הסעודית אתה אומר "לך תז****!" למלך, המלך חותך לך את הלשון. ישראל אתה אומר "לך תז****!" לראש הממשלה? מאוחר מדי, ידידי. הוא כבר הקדים אותך ועשה את זה לכולנו.

שלושה חיילים איראניים נעצרו על ידי המשטרה הצבאית בארצם בעוון ריגול לטובת ישראל, ונידונו לעונש מוות בהוצאה להורג על ידי כיתת יורים. בערב שלפני יום ביצוע גזר הדין, ישבו יחדיו בתאם שלושת החיילים המודאגים שנידונו למוות וניסו לחשוב על תכנית שתעזור להם להימלט מהעונש הצפוי. לאחר שעות רבות של התלבטויות, הציע אחד החיילים שכל אחד מהם, קצת לפני ההוצאה להורג, יתריע בקול רם על התרחשות מצב חירום, וכך יצליח להסיח את דעת החיילים ולהימלט. בבוקר ההוצאה להורג הגיעו שלושת החיילים המפוחדים לחצר בה ניצבה כיתת היורים. החייל הראשון הובא בצעדים מהוססים לכיוון הקיר וצווה להרים את ידיו באוויר. כששמע את מפקד הכיתה סופר לאחור: "3... 2... 1...", צעק לפתע בקול "טורנדו!!!", כיתת היורים המבוהלת רצה כדי לתפוס מכסה, והחייל ניצל את ההזדמנות כדי לרוץ ולברוח מהחצר. לאחר מכן, כשכיתת היורים שבה למקומה, הובא החייל השני לכיוון הקיר והרים את ידיו בפקודה. כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..." צעק מיד "רעידת אדמה!!!", כיתת היורים שוב התפזרה במהירות, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להימלט גם כן. שוב חזרה כיתת היורים למקומה, ואחרון הובא אל הקיר החייל השלישי, כשכולו רועד ומפוחד. הוא הרים את ידיו, וניסה לחשוב מה כדאי לו לצעוק כדי לגרום לחיילים שמולו לברוח בפעם השלישית. כששמע את ספירת המפקד: "3... 2... 1..." היסס לרגע.. ואז צעק: "אש!!!"

בדרכו הביתה לאחר יום של סידורים רפי ראה את חברו הטוב ישראל יוצא מהקיוסק השכונתי עם שקית ענקית של שוקולדים וזר פרחים. רפי מיד ניגש אל ישראל והחל לתחקר אותו בקשר לקניות המוזרות שלו. "שמע זה סיפור מדהים" אמר לו ישראל, "היה לי חלום ממש מוזר אתמול בלילה... הכל מסביבי היה שחור וחשוך עד שפתאום ראיתי פסל ענק ומוזהב של הספרה חמש. הוא היה יותר גדול מכל דבר שראיתי עד היום ונצץ כל כך חזק עד שהתעוררתי מסונוור וידעתי שזה סימן! מאוחר יותר אשתי שלחה אותי לקנות לה קוטג' 5% אז הגעתי לפה ובטלוויזיה בדיוק שידרו את החמישייה הקאמרית. לא התחשק לי לראות את זה אז אמרתי למוכר להעביר ערוץ, ובלי שאמרתי לו כלום הוא שם ערוץ חמש! בדיוק שידרו פרסומת למרוץ סוסים שישודר בחמש בערב ואז כבר התחלתי לחשוב שמשהו מאוד מוזר קורה פה... מתברר שלאחד מהסוסים במרוץ קוראים "האלמנט החמישי" וברגע שקלטתי את זה אמרתי לעצמי שאין מצב שזה צירוף מקרים. החמש המוזהב שראיתי בחלום וכל מה שקרה אחר כך, זה הכל היה סימן, אם אני מהמר על הסוס הזה אני בדוק זוכה! אז הלכתי לבנק, משכתי את 5,000 השקלים האחרונים שהיו לנו בחשבון וישר חזרתי לפה כדי למלא טופס ולשלוח." "שמע זה באמת סיפור מדהים" אמר רפי, "אז עכשיו אתה הולך לחגוג עם אשתך?" "איזה לחגוג ואיזה נעליים", השיב ישראל, "הסוס המפגר הזה סיים במקום החמישי..."

חקלאי מצליח ובעל חווה חקלאית ענקית בטקסס הביע עניין באילן היוחסין ובהיסטוריה של המשפחה שלו, וגילה להפתעתו שיש לו שורשים יהודיים. הוא החליט לעלות לארץ ישראל, לכן ארז תיקים, עלה על מטוס, ועבר לחיות במושב בצפון. כשהגיע לשם הוא פגש תושב מקומי שהסכים לערוך לו סיור במושב, וגם לקח אותו לפאב המקומי כדי לשתות בירה, שם הם ישבו ודיברו ארוכות. אחרי שהחוואי הטקסני סיפר על שורשיו, הוא סיפר למקומי שיש לו ניסיון בחקלאות, והפלא ופלא – גם אותו מקומי היה חקלאי! ״ספר לי, איך זה להיות חקלאי בטקסס?״ ביקש המקומי. ״בשמחה,״ אמר הטקסני. ״אני מאוד אוהב את החווה שיש לי שם. אם תתחיל את הבוקר על הטרקטור ותיסע מצדה המזרחי למערבי, ייקח לך יותר מיום שלם להגיע לקצה השני, ואותו הדבר נכון גם לגבי נסיעה מדרום לצפון – לוקח יותר מיום לעבור מצד לצד של החווה שלי!״ ״אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר״, אמר המקומי, ״גם לי יש טרקטור כזה.״

בחור אחד מובא לבית משוגעים והפסיכיאטר הראשי שואל אותו מה שמו. עונה לו הבחור: ״אני בן גוריון!״ אומר לו הפסיכיאטר: ״אתה יודע, יש לנו כבר כמה ראשי ממשלה כאן. שרון, שמיר, בגין, אפילו לוי אשכול...״ "תגיד לי נראה לך שאני משוגע?" צועק עליו הבחור, "אני לא איזה ראש ממשלה שמת לפני שנים!״ "אז באמת קוראים לך בן גוריון?" "כן! שדה התעופה הכי גדול של ישראל!"

האוכלוסייה של ישראל מונה כ-8.5 מיליון תושבים. 2,840,625 מתוכם הם ילדים ונערים מתחת לגיל 18. זה משאיר רק 5,659,375 אנשים מעל לגיל העבודה המקובל. 2,254,692 מתוכם כבר יצאו לפנסיה. זה משאיר רק 3,404,683 אנשים כדי לעבוד. 1,368,943 מתוכם סובלים מנכות. זה משאיר רק 2,035,740 אנשים כדי לעבוד. 904,433 מתוכם עובדים בממשלה וברשויות מקומיות. זה משאיר רק 1,131,307 אנשים כדי לעבוד. בכל זמן נתון יש כ-200,000 אנשים בחופש. זה משאיר רק 931,307 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 278,552 הם סטודנטים שמחפשים רק משרות חלקיות. זה משאיר רק 652,775 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 237,266 אנשים נמצאים בשירות סדיר או קבע בצבא. זה משאיר רק 415,489 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 176,247 אנשים הם אברכים. זה משאיר רק 239,242 אנשים לעבוד. מתוכם 143,588 אנשים מובטלים. זה משאיר רק 95,654 אנשים לעבוד. מתוכם 74,923 אנשים מאושפזים בבית חולים. זה משאיר רק 20,731 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 20,729 אנשים בישראל נמצאים בכלא. זה משאיר רק 2 אנשים בשוק התעסוקה בישראל, אנחנו. אז בזמן שאני עושה את כל העבודה, כל מה שמעניין אותך זה לשבת מול המסך ולקרוא בדיחות. כל הכבוד לך, ממש כל הכבוד...

ג'ורג' ואשתו אנג'לה – שני נוצרים אדוקים וחובבי ישראל, החליטו לטוס לטיול קיצי בארץ הקודש כשלמורת רוחו של ג'ורג', גם אמה הנודניקית של אנג'לה הצטרפה לטיול. במהלך השהות שלהם בירושלים, אמה של אנג'לה לקתה בהתקף לב ולפני שהגיעה לבית החולים, נפטרה... אנג'לה מוכת היגון לא יכלה לטפל בנושאים הבירוקרטיים ולכן ג'ורג' לקח את המושכות לידיו. ג'ורג' נפגש עם היועץ הישראלי לנושאים האלה שאמר לו: "אני משתתף בצערכם ואנסה לעזור לכם כמיטב יכולתי." "תודה" השיב לו ג'ורג', "כרגע אני צריך רק סיכום של ההוצאות כדי לתכנן מה לעשות." היועץ כחכח בגרונו ואמר: "ובכן, יש לכם שתי אפשרויות... האחת היא להטיס את גופתה של חמותך לארצות הברית, מה שיעלה לכם 5,000 דולר..." ג'ורג' פער את עיניו והשיב "זה נורא יקר... מה האפשרות השנייה?" היועץ הביט בו ואמר "האפשרות השנייה היא שאתם תביאו את חמותך למנוחה כאן, בירושלים, מה שיעלה 150 דולר." ג'ורג' חשב במשך מספר רגעים והשיב "אני מעדיף להחזיר אותה לארצות הברית, אנחנו נתמודד עם ההוצאות." היועץ חייך אליו באומרו "כנראה שממש אהבת את חמותך אם אתה מוכן להחזיר אותה לארצה במחיר הזה." "זה לא העניין..." השיב ג'ורג' ליועץ המבולבל, "פשוט אני מכיר מישהו שנקבר בירושלים לפני הרבה שנים... ביום השלישי למותו הוא קם לתחייה וזה סיכון שאני לא מוכן לקחת עם חמותי."

אלוהים כעס על בני ישראל שלא שמעו מצוותיו. לכן הוא התגלה אליהם ואמר: "כשנתתי לכם את התורה, אמרתם 'נעשה ונשמע'. מאז לא עשיתם כלום, ולכן אני דורש שתחזירו לי את מה שנתתי לכם". אמרו היהודים: "ולא תעניש אותנו?" ענה אלוהים: "אם תחזירו את הכל, אז גמרנו את החשבון בינינו" התאספו כל היהודים: רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים וכל שאר הזרמים, והבינו שעומדת מולם הזדמנות חד-פעמית לעשות סדר בדת היהודית. התחיל מבצע ענק של איסוף כל ארון הספרים היהודי, מדרש, פשט, תלמוד בבלי, ירושלמי, ראשונים, אחרונים, קונטרסים ובקיצור, הכל. במועד המיועד לכך הניחו את כל ספריהם על הר סיני וקראו לאלוהים לבוא ולבדוק שקיבל את כל מה שהביא להם. "מה זה?" שאל אלוהים. "החזרנו הכל" ענה העם. ענה אלוהים: "אבל מה זה? אני נתתי לכם רק חמישה ספרים...".

במהלך אחת ממלחמות ישראל, גדוד לבנוני התקדם אל עבר כוחות צה"ל כדי לתקוף אותם בהפתעה. לפתע שמעו החיילים הלבנוניים קריאה של חייל יחיד שהיה בתצפית מהצד הישראלי: "תיזהרו! לא כדאי שתתקדמו עוד! אני אולי לבד פה, אבל חייל אחד של גולני יכול לחסל 10 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לענות לקריאה זו על ידי שליחת 10 חיילים לבנוניים לאותו חייל ישראלי. יריות נשמעו מכל עבר, ולאחר מספר שניות שקט שרר בשדה הקרב. שוב נשמע קול מהצד הישראלי: "הזהרתי אתכם... כדאי שתחזרו אחורה כי חייל אחד של גולני יכול לחסל אפילו 50 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני רתח מזעם, ושלח 50 חיילים לבנוניים כדי להשתיק את החייל הישראלי החצוף. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ולאחר מספר שניות – שקט מוחלט, עד שקולו של החייל הישראלי נישא שוב ברוח: "אתם לא לומדים... אם תמשיכו להתקדם אני אצטרך לחסל את כולכם – חייל אחד של גולני יכול לחסל גם 100 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לתת את הכל ושלח כמעט את כל שאר הגדוד שלו כדי להשתיק באופן סופי את החייל הישראלי. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ותוך מספר שניות בודדות נהיה שקט. רק חייל לבנוני אחד חזר למפקדו בזחילה וצעק: "אל תשלח עוד חיילים המפקד, זו מלכודת! יש שם שני חיילים של גולני!"

קבוצת חוקרים גרמניים ביצעה פרויקט ארכאולוגי גדול באדמות בור באזור מבודד במזרח גרמניה. לאחר שחפרו החוקרים כ-50 מטרים מתחת לפני האדמה, הם מצאו חתיכות נחושת קטנות שנקברו תחת שכבות החול והתחבאו שם עד היום. לאחר שהחוקרים בחנו את חתיכות הנחושת ובדקו אותן לעומק, פרסמה ממשלת גרמניה ידיעה גדולה בזאת הלשון: מהממצאים שבידינו עולה כי לגרמנים הקדומים שחיו לפני יותר מ-25,000 שנים הייתה רשת קווי טלפון בין ארצית שבעזרתה הם יכלו לשוחח האחד עם השני! כל העולם היה נסער מהתגלית הגרמנית, אך הממשלה הבריטית, באופן טבעי, לא מיהרה להתרשם יותר מדי והורתה לקבוצת ארכיאולוגים מטעמה לצאת למסע חפירות באדמת בריטניה על מנת להביא ממצאים שיוכיחו את עליונותם על הגרמנים. לאחר שחפר הצוות הבריטי כ-100 מטרים מתחת לפני האדמה, נמצאו חתיכות זכוכית קטנות שנקברו במעמקים. אחרי חקירה קצרה של הממצאים, פרסמה ממשלת בריטניה הודעה רשמית: מהממצאים שבידינו עולה שלאנגלים הקדומים שחיו כאן לפני 35,000 שנים, הייתה רשת סיבים אופטיים בין ארצית, בעזרתה הם יכלו להעביר מידע ממש כמו באינטרנט כיום! ראשי מדינת ישראל שמעו על התגלית והזדעזעו – כיצד מישהו בעולם מעז להתהדר בעבר יותר מרשים מאיתנו?! כתגובה הוזעקה משלחת של ארכיאולוגים ישראלים לשטח מבודד ליד ירושלים כדי למצוא הוכחה לעליונות המוח היהודי. חפרו 50 מטרים, 100 מטרים, 200 מטרים – ולא העלו בידם שום דבר... כתגובה ממשלת ישראל מיהרה לפרסם את ההודעה הבאה: לפי הממצאים שלנו, לאבות אבותינו, העבריים הקדמוניים שחיו בארץ ישראל לפי 55,000 שנים, הייתה רשת טלפונים סלולרית שבה הם יכלו גם לשוחח וגם לגלוש באינטרנט - וכל זה בלי תשתית בכלל!

רשות המסים בישראל יצרה קשר עם אמן ידוע, אשר עיצב עבורה מתנה סמלית - מחדד עפרונות שולחני. המתנה תוענק השנה על ידי מס הכנסה לכל בית ישראל, כאות תודה על כל מיליארדי השקלים שהם מרוויחים בזכותו מדי שנה בשנה. עיצוב המתנה בא לבטא את היחס המיוחד, הידידותי ואף האינטימי, שרשות המסים הצליחה לבנות וליצור עם הציבור הישראלי לאורך השנים.

שמוליק שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן, עזב את ישראל לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת השקעות גדולה בניו יורק. מרגע שהתחיל לעבוד, הופעל על נשיא החברה לחץ חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק" אמרו לנשיא החברה "אתה חייב לעשות משהו!" אחרי לחצים רבים, הנשיא לקח את שמוליק הצידה והסביר לו בצורה ברורה שאם הוא רוצה להחזיק במשרה המכובדת, עליו להתנצר. לשמוליק, שעקר עם כל משפחתו לארה"ב בשביל חיים טובים יותר, לא היתה ברירה. עם כל הקושי שבדבר, הוא לא רצה לוותר על המשרה. הוא בא הביתה והודיע לאשתו ציפורה: "מיום ראשון, אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסייה!" וככה עברו כמה חודשים טובים, אבל אשתו לא הפסיקה להציק לו וטענה שקשה לה: "אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, קידוש, חגים" אמרה לו, "כסף זה לא הכל שמוליק..." ככל שהציקה לו, כך גברו נקיפות המצפון של שמוליק והוא החליט להתייצב מול הבוס הגדול. "תראה", אמר לו בלב כבד, "אני לא יכול להמשיך ככה. המצפון שלי מכאיב לי, אני לא ישן בלילה, המשפחה שלי סובלת והבנתי שכסף זה לא הכל בחיים! ההתנצרות הזו כבדה עליי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין". הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו: "שמע סמואל, לא ידעתי שככה אתה מרגיש. אתה יודע מה, תישאר בעבודה ותהיה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר". חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלוויזיה ואמר לה: "ציפורה, לא תאמיני! קרה לנו נס! אנחנו חוזרים להיות יהודים!" "מה?!" הופתעה ציפורה. "זה בסדר" הסביר שמוליק "דיברתי עם הבוס הגדול והוא משאיר אותי בעבודה". ציפורה הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו "תגיד לי, אתה השתגעת?!" שמוליק, הביט עליה המום ואמר: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה?! כל הזמן בכית לי שאת מתגעגעת למנהגים היהודים. מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה?" הביטה עליו ציפורה בעצבים "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה... אבל עכשיו? שבוע לפני פסח???"

סעיד הוא שייח' בדואי שחי עם משפחתו במאהל בקרבת פסי רכבת שהונחו בנגב בשנים האחרונות. מדי בוקר הוא מוודא שכל הגמלים שלו נמצאים בסביבה ומרגישים טוב. יום אחד, הוא גילה שנעלמו עקבותיו של אחד מהגמלים שנוהג להסתובב דווקא בסמוך לפסי הרכבת. רותח מזעם ובעיקר מיואש, החליט שייח' סעיד לתבוע על כך את רכבת ישראל, שמיוצגת על ידי דני, עורך דין מהעיר הגדולה. סעיד לא דרש מהארגון יותר מדי, אלא רק פיצוי בשווי אותו גמל אבוד. שני הצדדים ערכו פגישה בדלתיים סגורות, זאת על מנת להגיע להסדר כלשהו מבלי ללכת לבית משפט. עורך הדין דני ניסה את כל שביכולתו כדי לחתור לניצחון, וניסה לדחוק את השייח' לפינה. כחלק מפעולותיו, הביא דני עדים כמו מהנדס וכבאי שנסעו ברכבת שעברה בשעה שבה אותו גמל נעלם לכאורה, והם העידו שהם לא ראו שום בעל חיים בסמוך לפסים. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים לגרום לו למשוך בחזרה את התביעה, הסכים שייח' סעיד לקצץ את שווי הפיצוי בחצי. השייח' קיבל את מבוקשו ועורך הדין דני הרגיש טוב עם ההישג. כשהם יצאו מהפגישה, עורך הדין דני לא הצליח להתאפק, והתוודה בפני השייח', "אתה יודע, אני מרגיש ממש רע עם זה, לכן אני חייב להתוודות שקצת עבדתי עליך. לא יכולתי לנצח את התיק הזה – המהנדס בכלל ישן ברכבת, והכבאי קרא עיתון כשהיא עברה באזור המאהל שלך באותו יום. לא מצאתי אפילו נוסע אחד שהסתכל מחוץ לחלון בשעת היעלמותו של הגמל ושיכול היה להעיד ולעזור לי, עבדתי עליך!". שייח' סעיד שמע את הדברים, הנהן וענה, "טוב, אם אתה כבר כן איתי, אתוודה ואומר שגם אני קצת חששתי שלא אנצח את התיק הזה, בהתחשב בכך שהגמל חזר למאהל הבוקר...".

מורה אחת החליטה להפתיע את אחת התלמידות עם שאלה: "מיה, תמני לי בבקשה את שמותיהם של ראשי ממשלת ישראל מאז הקמת המדינה ועד היום." מיה: "אבל המורה, אני לא יודעת את השמות של כולם." המורה: "מיה, תדעי לך שאני מאוד מאוכזבת ממך. כשאני הייתי בגילך ידעתי את השמות של כל ראשי הממשלה". מיה: "ברור שידעת, כי כשאת היית ילדה בגילי היה רק ראש ממשלה אחד!"

מלאך המוות נשלח לקחת את ישראל ישראלי, העבריין הכי גדול בישראל. הוא דופק על דלת הבית ומחכה בסבלנות. הדלת נפתחת וישראל עומד בפתח. "מה זה? מי אתה? מה אתה רוצה?" "ישראל... הגיע הזמן.... בוא איתי..." ישראל מבין בדיוק מה קורה. הוא לא מעפעף ואומר באדישות: "אתה בטוח? אני חושב שדווקא נשארו לי עוד כמה שנים." "לא ישראל... הגיע הזמן... בוא איתי..." "אני מבין אותך, אפשר רק לקבל 5 דקות לומר שלום למשפחה?" "בסדר... חמש דקות..." עונה לו מלאך המוות. ישראל חוזר אחרי חמש דקות עם חבורה של בריונים עצומים, הם קופצים על מלאך המוות, מכים אותו, שוברים את עצמותיו ורומסים אותו. מלאך המוות חוזר חבול ופצוע לגן עדן, צולע דרך השער. אלוהים מחכה לו בצד השני. "מה קרה לך?" הוא שואל אותו. "אתה נראה נורא!" "אל תשאל, הייתי עכשיו אצל ישראל ישראלי." אלוהים נחרד. "אוי ואבוי! אני מקווה שלא אמרת לו מי שלח אותך!!"

יהודי-אמריקאי יושב בבית קפה בארה"ב וקורא עיתון ערבי. חבר שעבר באיזור הבחין בתופעה המוזרה וניגש אליו. "תגיד לי משה, אתה השתגעת?? למה אתה קורא עיתון של ערבים?" משה מושך בכתפיו ועונה: "פעם הייתי קורא עיתונים יהודיים, אבל כל הזמן קראתי את אותן החדשות... - היהודים נרדפים - ישראל מותקפת - היהודים חיים בעוני ושיעור האבטלה גבוה - היהדות בסכנה כתוצאה מהתבוללות - הרבה יהודים עוזבים את ישראל זה דיכא אותי!" "ועיתון ערבי לא מדכא אותך?" מתפלא החבר. "להפך. כאן אני קורא ש... - היהודים הם הבעלים של כל הבנקים - היהודים בונים פצצות חכמות - היהודים עשירים ורבי עוצמה - היהודים שולטים בעולם החדשות בערבית פשוט הרבה יותר טובות!"

שעת לילה מאוחרת והטלפון מצלצל בלשכתו של נשיא איראן. "מי זה?!" עונה הנשיא בעצבים. "זה יעקב צפלר מישראל" אומר הבחור מהצד השני של הקו. "התקשרתי להודיע לך באופן רשמי שאנחנו מכריזים עליך מלחמה!" "מה אתה אומר?" מלגלג הנשיא. "מה הגודל של הצבא שלך?" "רגע, תן לי לספור..." עונה יעקב "יש אותי, את מנדל, מוישה בן דוד שלי, אבי גולדברג מקס, ארי ואיציק!" "טוב מאוד" עונה הנשיא "לי יש צבא של מיליון לוחמים!" "אוקיי" יעקב מהרהר "תן לי לחזור אלייך", ומנתק. למחרת, שוב מצלצל הטלפון בלשכה. "המלחמה עדיין בתוקף!" מכריז יעקב. "עכשיו יש לנו גם דחפור וגם את הטרקטור של שמחה ליבוביץ השכן שלי!" "טוב מאוד" עונה הנשיא. "לי יש צבא של 16,000 טנקים וליתר ביטחון גם הכפלתי את כמות החיילים וכעת אנחנו צבא של 2 מליון לוחמים" "אוי גוועלאד..." אומר יעקב "תן לי לחזור אליך", ומנתק. אחרי יומיים, שוב מצלצל הטלפון בלשכה "הלו? זה שוב יעקב, שומע?" "נו, מה עכשיו?" שואל הנשיא. "אנחנו מבטלים את המלחמה!" "למה?!" מתפלא הנשיא. "תראה, דיברנו ביננו והבנו שאין שום דרך שבה נצליח להאכיל 2 מיליון שבויים..."