בדיחות בנושא מדריד מפה

אמו ואביו של שון בן ה-7 רצו לצאת לארוחת ערב רומנטית במסעדה אחרי זמן רב שלא הזדמן להם, ולשם כך הם שכרו בייביסיטר שתשמור על ילדם הקטן. בנוסף אליה, הם גם הביאו לבנם ערכה להרכבת מסילת רכבת יחד עם רכבת חשמלית, בה יוכל לשחק להנאתו בזמן שלא יהיו בבית מבלי לעשות יותר מדי צרות לבייביסיטר. לאחר שהוריו של שון יצאו הוא סיים להרכיב את הרכבת ומיד החל לשחק איתה, והבייביסיטר שלו התפנתה לדבר בטלפון במטבח. כמה דקות אחרי שהתחיל שון לשחק עם הרכבת הוא עצר אותה והכריז בקול: "כל החארות שעל הרכבת וצריכים להגיע לחיפה, תעיפו את התחת שלכם מפה ותחליפו רכבת! כל החארות שעולים עכשיו על הרכבת, תזיזו את התחת שלכם ותמצאו מקום כי היא יוצאת עשיו!" כשהבייביסיטר שמעה זאת היא נרתעה מיד ואמרה לו שמאוד לא מנומס להגיד את המילים שהוא אמר. שון המשיך להתחצף וצעק על הבייביסיטר שלא תגיד לו מה לעשות, אז היא החליטה להעניש אותו ואמרה: "לך לחדר שלך לחצי שעה ותחשוב על מה שאמרת! אחרי זה תוכל להמשיך לשחק ברכבת שלך, אם תלמד לדבר יפה". שון ציית בחוסר רצון לדבריה ונכנס לחדרו. כעבור חצי שעה הגיח שון מחדרו והמשיך לשחק בערכת הרכבת שלו, בעוד שהבייביסיטר דיברה בטלפון במטבח. כמה דקות אחרי שהתחיל לשחק, שון עצר את הרכבת והכריז בקול: "כל הנוסעים שיורדים מן הרכבת, אל תשכחו לקחת את התיקים שלכם. תודה שנסעתם איתנו היום ואנחנו מקווים שהייתה לכם נסיעה נעימה." הבייביסטר התפלאה למשמע הדברים ששון אמר, והוא המשיך בדבריו: "לכל הנוסעים שמצטרפים אלינו, אנא הניחו את התיקים שלכם מתחת לכיסאות וזכרו שאין לעשן ברכבת. אנחנו מקווים שתהיה לכם נסיעה נעימה." הבייביסיטר התחילה לחייך כשראתה שהצליחה ללמד את שון מעט משמעת, אך הוא המשיך בדיבור: "נוסעים שלא מבינים למה הרכבת איחרה בחצי שעה, תוכלו להגיש תלונה לכלבה שבמטבח."

במהלך הפטרול הלילי הקבוע, אחד מסיירי המשטרה עבר ליד מגרש של רכבים משומשים וראה שם שתי זקנות בלונדיניות יושבות בתוך אחד הרכבים. הוא התקרב בזהירות עם הפנס בידו ושאל את השתיים: "מה אתן עושות פה?" הזקנות הבלונדיניות ענו בהתרגשות: "קנינו את הרכב הזה ממש היום." השוטר כמובן היה מבולבל: "אוקי, ולמה אתן לא נוסעות מפה עכשיו?" "אין לנו רישיון" ענו הזקנות. השוטר הסתכל עליהן במבט מבולבל עוד יותר ושאל: "אז למה קניתן רכב בכלל?" הזקנות חייכו אליו ואמרו: "סיפרו לנו שאם נבוא לקנות פה רכב בטוח ידפקו אותנו, אז אנחנו מחכות..."

יום אחד אני רואה בסופרמרקט סבא הולך עם נכדו בן השלוש. היה ברור שהסב מתקשה להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק של הנכד בכל פעם שראה ממתקים, חטיפים או צעצועים וצרח בקולי קולות. אך עם זאת, הסבא הצליח להתאפק, שמר על קור רוח ואמר בקול רגוע ושלו: "רון, תירגע, זה לא ייקח הרבה זמן". משלא פסקו הצעקות, המשיך הסב להרגיע בקול מאופק: "רון, תחזיק מעמד, הכל יהיה בסדר. אנחנו מסיימים את הקניות ונצא מפה". משגברו הצרחות בקופה, מרגיע הסב בשלווה: "רון, אין סיבה להתרגז, נסה ליהנות מהטיול המשותף, ובעוד דקה אנחנו באוטו בדרך חזרה הביתה". בחנייה, בעודו מעמיס את המצרכים, לא התאפקתי וניגשתי אל הסב. "תשמע, אני חייבת להגיד לך, אתה פשוט סבא מדהים. איך דיברת אל הילד ואיך הרגעת אותו בקור רוח למרות העצבים. רון הוא ילד בר מזל שיש לו סבא כמוך". "תודה", אומר הסב, "אבל רון זה אני. לנודניק הקטן והמעצבן הזה קוראים נועם..."

קובי אסף את נעמה ברכב שלו ויצא איתה לדייט הראשון שלהם. הוא נסע הרחק מהעיר לאזור שומם וחנה את רכבו על צוק שמשקיף אל עבר עיר גדולה שטופה באורות. קובי ונעמה התחילו להתמזמז, אך אחרי כמה רגעים נעמה עצרה אותו. "מה קרה?", שאל קובי. "הייתי צריכה להזכיר את זה קודם לכן – אני למעשה נערת ליווי ואני גובה 250 ₪". קובי חשב למשך מספר שניות ונרתע מכך שיהיה עליו לשלם לאישה שיצא איתה לדייט על יחסי מין, אך החליט בכל זאת ללכת על זה. אחרי שסיימו את מעשיהם הם הדליקו סיגריה, וקובי התיישב על מושב הנהג, נשען על החלון והסתכל החוצה. אחרי כמה דקות של שקט אמרה נעמה, "טוב, אז נראה לי שאפשר לחזור הביתה, לא?" שאלה נעמה. "ובכן...", אמר קובי, "הייתי צריך להזכיר את זה קודם לכן – אני למעשה נהג מונית ואני גובה 250 ₪ לנסיעה מפה עד לעיר".

לפני מספר שבועות ישבתי באולם האח"מים שבשדה התעופה, לפני הטיסה לסיאטל. בעודי יושב שם, הבחנתי בביל גייטס יושב גם הוא בפינת האולם, נהנה מהמשקה שלו. אני עצמי הייתי לפני פגישה עסקית, עם לקוח מאוד חשוב, שהיה גם הוא בדרך לסיאטל, אבל הוא איחר מעט. כדי להיות קצת ערמומי, ניגשתי אל יו"ר מייקרוסופט, ביל גייטס, הצגתי את עצמי ואמרתי, "מר גייטס, תהיתי אם תוכל לעשות לי טובה קטנה?" "כן?", הוא השיב. "במה מדובר?" "אני יושב שם", עניתי לו תוך שאני מצביע על המושב שלי שעל הבר, "ואני מחכה ללקוח מאוד חשוב. האם תואיל בטובך, כשהוא יגיע, לעבור לידי ופשוט להגיד: 'היי, ריי'?". "בטח, אין בעיה". הודתי לו, לחצתי את ידו וחזרתי למקומי. לאחר כעשר דקות הלקוח שלי הופיע. הזמנו משקה והתחלנו לדבר עסקים. כמה דקות מאוחר יותר, הרגשתי טפיחה על הכתף. זה היה ביל גייטס. "היי, ריי", הוא אמר. עניתי לו, "עוף מפה, ביל. אתה לא רואה שאני באמצע פגישה?!"

בתו של היהודי העשיר ביותר בקהילתו הגיעה לגיל הנישואין, וכל הגברים בעיר באו להציע את עצמם לחתונה. הגיע לביתו של העשיר האדם העני ביותר בעיר והציע לו את בנו כשידוך ראוי. כשהציג העני את בנו, שם לב העשיר לרטיה על עינו של הבן. אמר העשיר, "בתי שווה את משקלה בזהב! נראה לך שאסכים לחתן אותה לשתום עין?!" ענה האב העני, "גם למשה דיין הייתה עין אחת!" אמר העשיר בכעס, "ולא רק זאת, הבן שלך עני ודל כמוך! כזה גבר ראוי לבתי?!" ענה האב העני, "מה זה משנה? גם הרבי עקיבא היה עני ודל!" אמר העשיר, "אבל הוא לא רב, אתה חושב שאסכים שטיפש יינשא לבתי?!" ענה העני, "נכון, אבל גם רוטשילד לא היה חכם בתורה!" האב העשיר ענה לו בזעם "מי אתה חושב שאתה?! עופו מפה שניכם!" וזרק את שניהם מביתו. כשחזרו הביתה, חיכתה אשת העני בפתח הבית ושאלה אותו, "נו? מה הוא אמר?" ענה לה העני "שישכח מזה! אני לא מבין את הדרישות של אנשים היום. הצעתי לו חתן שהוא שילוב של משה דיין, רבי עקיבא ורוטשילד, והוא סילק אותי הביתה!"

ביום חמישי אבי וכל חבריו למשרד קיבלו את המשכורות שלהם, ובמקום לחזור הביתה לאשתו אבי החליט לצאת למסיבה פרועה עם כל החברה. הם התחילו במסעדה, המשיכו לפאב, משם למסיבה ובסופו של דבר אבי חזר לביתו רק ביום שישי בצהריים. הוא הגיע מבולגן לחלוטין, מסריח מאלכוהול ועם חשבונות מפה ועד מחר במקום עם תלוש משכורת גדול ויפה. אשתו הייתה מאוד מאוד לא מרוצה, ואחרי כמעט שעה שלמה של צעקות וביקרות על ההתנהגות חסרת האחריות של בעלה היא שאלה אותו: "איך אתה היית מרגיש אם פתאום אני הייתי נעלמת בלי הסבר ואתה היית רואה אותי רק יום-יומיים אחר כך?" "זה יהיה בסדר גמור מצדי לא לראות אותך אפילו שבוע שלם!" הוא ענה. ואכן, כבר באותו היום אבי לא ראה יותר את אשתו, וגם לא ביום שבת. יום ראשון הגיע ואבי נשאר בבית ועדיין לא ראה את אשתו... ביום שני הוא עדיין לא ראה את אשתו ובילה כמעט את כל היום לבד במיטה. ביום שלישי אבי עדיין לא ראה את אשתו, אבל הרופא אמר שהנפיחות יורדת מעט בעין שמאל ואבי יהיה מסוגל לראות אותה בצורה מטושטשת מהזווית של העין שלו עד יום רביעי...

יהורם הכורדי התקשר אל סניף הפיצה העירוני וצרח עליהם בטלפון, "תקשיבו ותקשיבו לי טוב חבורת מטומטמים! הרגע השליח שלכם הלך מפה, הוא השאיר לי מגש פיצה שאין עליו כלום. לא רוטב, לא גבינה ולא תוספות, רק בצק עגול ולבן! מה קורה איתכם תגידו לי, נפלתם על הראש?! מחר על הבוקר אני מתקשר לעורך דין ואני הולך לתבוע לכם את הצורה! המקום שלכם ייסגר עוד לפני שתספיקו להתנצל!!!" ומנתק את הטלפון. כמה דקות מאוחר יותר התקשר יהורם שוב אל סניף הפיצה ואמר בקול הרבה יותר שקט ורגוע: "אני מתנצל מעומק הלב, פתחתי את המגש הפוך..."

בחור אחד נכנס לבר עם הכלב שלו ואמר לברמן: "אני אקח חצי כוס בירה ומים, ולכלב תביא כוס וויסקי". הברמן בתגובה צחקק ואמר: "אנחנו לא משרתים כאן בעלי חיים". הכלב שמע את זה, והשיב לברמן: "די כבר, נמאס לי מכל האפליה על רקע חייתי הזו. פשוט תן לי לשתות ודי". הברמן הופתע לרגע, ואז התבונן מקרוב בכלב ובבעלים שלו, ואמר: "אוי, נו, אתם עוד אחד ממופעי הפיתום האלו, עם הטריק הישן הזה של הכלב שמדבר? תעופו מפה שניכם ועכשיו!" "לא, לא, לא, זה לא טריק!" אמר האיש, "אני מבטיח לך שזה אמיתי, זה באמת כלב מדבר, קוראים לו רוקי". הברמן הסתכל עליו בחשדנות, והאיש המשיך: "תשמע מה נעשה, אני אצא לסיבוב ואתם תוכלו לנהל שיחה לבד". באותו רגע הסתובב האיש ויצא מהבר. "עכשיו אני יכול לקבל את הוויסקי שלי?" אמר הכלב בחוסר סבלנות. "וואו! בטח שאתה יכול! על חשבון הבית, מה שאתה רוצה!" ענה הברמן, שבקושי הצליח לסגור את פיו מרוב תדהמה. "תשמע", פנה הברמן לכלב אחרי שהתאושש מההלם, "אתה יכול לעשות לי טובה קטנה? אשתי עובדת בבית קפה פה בהמשך, אתה תזהה אותה בקלות – בלונדינית יפה כזו. אתה לא יודע איך זה יעשה לה את היום אם תלך לשם ותזמין ממנה איזה כוס קפה. הנה, קח 20 שקל, לך תקנה שם קפה. תשמור את העודף לעצמך ובוא לפה אחר כך, תספר לי איך היא הגיבה". "יאללה, בסדר" ענה רוקי בחוסר חשק מובחן, לקח את השטר בפיו ויצא מהבר. עברו 10 דקות והכלב לא חזר. בינתיים הבעלים של רוקי שב לפאב ושאל את הברמן איפה הכלב. לשניהם לא היה מושג – אז הם יצאו לחפש אותו. כשהם הגיעו לבית הקפה שבו עבדה אשתו של ברמן, הם ראו בסמטה שליד את רוקי רוכב על פודלית צרפתייה. "רוקי מה אתה עושה?" צעק עליו הבעלים שלו, "מה זה הדבר הזה? אף פעם לא התנהגת ככה לפני!" ענה לו הכלב: "אף פעם גם לא נתנו לי כסף לפני ונמאס לי כל הזמן לצאת איתך לברים בלי שום אקשן!"

בנאדם הולך על חוף הים, מביט לשמיים ושקוע בשיחה עמוקה מאוד עם אלוהים. פתאום הוא אומר: "אלוהים, הבטחת לתת לי את מה שהלב שלי ירצה. עכשיו תראה לי שאתה עומד במילה שלך ושתקיים את מה שאבקש ממך". פתאום, השמיים התכסו בעננים ואלוהים, בקול רועם ענה לו:" חיפשתי עמוק בלבך ומצאתי שהוא טהור לחלוטין. אני מוכן להעניק לך משאלה אחת". האיש התיישב וחשב מה לבקש ופתאום קם ואמר לאלוהים: "תמיד רציתי לבקר בארה"ב. הבעיה היא שאני מפחד פחד מוות מטיסות ומקבל מחלת ים על אוניות. הייתי רוצה שתבנה גשר מפה לארה"ב, וכל פעם שאני ארצה לבקר שם אוכל פשוט להיכנס לאוטו ולנסוע". אלוהים צחק ואמר: "זה בלתי אפשרי. תחשוב על הלוגיסטיקה של מבצע כזה. איך העמודים שתומכים בגשר יגיעו לתחתית האוקיינוס? תחשוב כמה בטון צריך וכמה פלדה... הבקשה שלך מאוד חומרית. קח עוד קצת זמן ותחשוב על משאלה אחרת". האיש ישב הרבה זמן וניסה לחשוב על משאלה טובה ממש. לבסוף הוא קם ואמר: "אלוהים, הנה הבקשה שלי. הייתי נשוי כל כך הרבה שנים וכל הזמן הזה אישתי אמרה לי שלא אכפת לי משום דבר חוץ מעצמי ושאני חסר רגישות. הבקשה שלי היא להבין נשים. אני רוצה לדעת איך הן מרגישות בפנים ועל מה הן חושבות כשהן עושות את הפרצופים שלהן. אני רוצה לדעת למה הן בוכות. אני רוצה לדעת למה הן באמת מתכוונות כשהן אומרות "שום דבר". אני רוצה לדעת איך לשמח אותן באמת. זאת המשאלה שלי אלוהים". אחרי כמה דקות אלוהים אומר לו:" אתה רוצה שני מסלולים או ארבעה על הגשר שלך?"

שלושה גברים יצאו לטיול ביער ואחרי הליכה ממושכת הם לפתע הגיעו לנהר רחב וסוער. הם לא ראו שום דרך לעבור אותו ולכן משום שהם לא רצו לחזור על עקבותיהם, לא הייתה להם שום ברירה אלא להתפלל לעזרה. "אלוהים, בבקשה תן לי את הכוח לעבור את הנהר המסוכן הזה" אמר הגבר הראשון, ולפתע השרירים בידיים וברגליים שלו התנפחו והתמלאו בכוח, מה שאפשר לו לשחות בנהר, ולאחר הרבה מאבקים, להגיע לגדה השנייה כעבור כשעה. הגבר השני ראה את הנס המדהים הזה, והחליט גם הוא להתפלל: "אלוהים, תן לי בבקשה את הכוח ואת הכלים לעבור את הנהר הזה". לפתע השרירים בידיים וברגליים שלו התנפחו והתמלאו בכוח, ומולו הופיעה סירת משוטים קטנה. הגבר השני נכנס לתוכה וללא מאמץ הצליח לחתור אל הצד השני של הגדה ולהגיע לשם בתוך חצי שעה. הגבר השלישי ראה את מה שקרה לשני חבריו, והחליט גם הוא להתפלל: "אלוהים, תן לי בבקשה את הכוח, הכלים והחכמה שיעזרו לי לעבור את הנהר הזה". לפתע, הגבר השלישי הפך לאישה שהוציאה מפה מהתיק שלה, הלכה 100 מטר במורד הנהר עד שהגיעה לגשר ועברה לגדה השנייה בתוך 5 דקות.

שלושה חברים, גרוזיני, אתיופי וכורדי, יוצאים לחופשה במלון. איך שהם מגיעים עוברת בלובי בחורה יפהפייה, מסתכלת על הכורדי ואומרת: "אני רוצה אותך". הגרוזיני והאתיופי מנסים לשכנע אותה לשנות את דעתה: "תראי אני יותר יפה", "אני יותר גבוה" ועוד ועוד סיבות, אך היא אומרת: "לא, לא! אני רוצה רק את הכורדי!". ניגשת לכורדי ואומרת לו: "שש וחצי בבוקר, תהיה אצלי בחדר" ועוזבת. הכורדי מבסוט, בא לגרוזיני ואומר: "תעשה טובה, תעיר אותי בשש בבוקר, שאני לא אאחר" והולך לישון. האתיופי והגרוזיני מבואסים, אז האתיופי אומר לגרוזיני: "תשמע, בזמן שהוא ישן נצבע אותו בשחור! בבוקר היא תופתע ותסלק אותו". הם נהנים מהרעיון והולכים אליו לחדר באמצע הלילה לצבוע אותו בזמן שהוא ישן. בשש בבוקר הגרוזיני מעיר את החבר שלו: "קום, אתה מאחר! מהר מהר מהר!" הכורדי קם, לא חושב, מתחיל לרוץ, מגיע לחדר של הבחורה, היא פותחת את הדלת ורואה שכולו שחור. היא נבהלת ואומרת:"לך מפה, אני לא רוצה אותך, אני רציתי את הכורדי!" הוא אומר: "זה אני!" היא משיבה: "זה לא אתה, אתה שחור!". הכורדי הולך למראה, מסתכל ומתעצבן: "איזה מניאק הגרוזיני! הוא העיר את האתיופי!"

ג`ק החליט לעשות סקי עם חברו, בוב. הם העמיסו את הג`יפ ונסעו צפונה, ולאחר מספר שעות נסיעה נתקלו בסערה איומה, נכנסו לחווה סמוכה וביקשו מהאישה החתיכה שפתחה להם את הדלת רשות להישאר ללון בלילה. "אני יודעת שמזג האוויר איום שם בחוץ וכל הבית הענק הזה הוא שלי, אבל התאלמנתי לא מזמן," היא הסבירה, "אני דואגת מה יגידו השכנים אם אתן לכם להישאר בביתי". "אל תדאגי" אמר ג`ק, "נשמח לישון במחסן. ואם מזג האוויר ישתפר, נצא מפה עם אור ראשון". האישה הסכימה, שני הגברים הלכו למחסן ונשכבו לישון. בבוקר מזג האוויר השתפר והם נסעו משם ונהנו מסוף שבוע נפלא של סקי. כעבור כתשעה חודשים, ג`ק קיבל מכתב לא-צפוי מעורך-דין. לקח לו קצת זמן, אך בסופו של דבר הבין שהמכתב הגיע מעורך הדין של אותה אלמנה יפה שפגש בסוף השבוע של הסקי. הוא הלך לבקר את חברו, בוב, ושאל: "בוב, האם אתה זוכר את האלמנה החתיכה מהחווה בה נשארנו בחופשת הסקי שלנו בצפון?" "כן," ענה בוב. "האם קמת באמצע הלילה, הלכת וביקרת אותה?" "כן," הודה בוב במבוכה. "אני חייב להודות שכך עשיתי." "והאם השתמשת בשם שלי במקום לומר לה את שמך?" פניו של בוב הפכו אדומות והוא אמר, "כן, חבר. אני מצטער. למה אתה שואל?" "היא נפטרה והשאירה לי הכול!"

לפני שנים רבות, רצה האפיפיור לגרש את כל היהודים מאיטליה. היהודים התקוממו, ובעקבות זאת החליט האפיפיור לערוך עימות בינו לבין נציג מטעם היהודים. במידה ונציג היהודים ינצח בעימות, יוכלו היהודים להישאר באיטליה. הקהילה היהודית בחרה ברב חזקיהו הזקן לייצג אותה בעימות, אך הרב חזקיהו לא ידע לטינית, והאפיפיור לא ידע יידיש. על כן הוחלט לקיים עימות שקט ללא מילים. ביום העימות ישבו האפיפיור והרב חזקיהו אחד מול השני, ולאחר דקה הרים האפיפיור את ידו והראה שלוש אצבעות. הרב חזקיהו הרים בתגובה יד והראה אצבע אחת. לאחר מכן האפיפיור סובב את ידו באוויר מעל ראשו, והרב חזקיהו הצביע לכיוון הרצפה. אז הביא האפיפיור לחם קודש וגביע יין. הרבי חזקיהו הוציא מכיסו תפוח. בשלב זה קם האפיפיור על רגליו ואמר באיטלקית "הרבי ניצח, היהודים יכולים להישאר!" הקהל היה המום ולא הבין מה קרה. האיטלקים ניגשו כולם לאפיפיור ושאלו אותו מה קרה בעימות. "בהתחלה הראיתי שלוש אצבעות על מנת להזכיר את השילוש הקדוש. הרב הגיב בהרמת אצבע אחת על מנת להזכיר שיש אלוהים אחד לכולנו. אחר כך הנפתי את ידי מעל לראשי כדי לסמל שאלוהים נמצא סביבנו. הרב הצביע לרצפה כדי לסמל שאלוהים נמצא ממש פה איתנו. לבסוף הבאתי את הלחם הקדוש והיין כדי להגיד לו שאלוהים סולח לנו על חטאינו. הוא מצדו הוציא תפוח כדי להזכיר לי את החטא הראשון של האדם. הייתה לו תשובה לכל דבר, מה יכולתי לעשות?" גם הקהילה היהודית הייתה המומה ודרשה הסבר מהרב חזקיהו. "בהתחלה הוא אמר לי שיש לנו שלושה ימים לעוף מפה, אז אמרתי לו "ת'קע אצבע". אחר כך הוא אמר שכל איטליה צריכה להתרוקן מיהודים, אמרתי לו שאנחנו נשארים ולא הולכים לשום מקום!" "נו ומה קרה אז?" שאל מישהו "מאיפה לי לדעת..." אמר הרב חזקיהו. "יצאנו להפסקת צהריים"