בדיחות בנושא מדריד ברצלונה מרחק

שני כורדים הולכים לדוג. הם תופסים דג ואחד מהם מודד אותו. "מהראש לזנב יש 60 סנטימטרים ומהזנב לראש יש 90!" הוא צועק לחברו אחרי שסיים למדוד. מבולבל, החבר שלו שואל איך זה אפשרי שיש מרחק שונה אם הוא מודד מהראש או הזנב. עונה החבר: "בטח שזה אפשרי! תחשוב רגע בהיגיון, בוא אתן לך דוגמה: מיום שלישי ליום חמישי יש יומיים, אבל מיום חמישי ליום שלישי יש חמישה ימים."

זוג קיבוצניקים יוצא לטייל בשדות... הבחורה עוצרת ושואלת את הבחור: "איך יודע הסוס שהסוסה מעוניינת? אתה מבין למה אני מתכוונת..." הבחור עונה לה: "כן, אני מבין... הוא יודע לפי הריח" הם ממשיכים ללכת ושוב היא עוצרת ושואלת: "ואיך יודע הכלב שהכלבה מעוניינת?" הבחור עונה: "לפי הריח" מרחק מה לאחר מכן היא שואלת: "ואיך יודע השור שהפרה מעוניינת?" הוא עונה לה: "לפי הריח" אחרי מספר דקות היא עוצרת, מסתכלת בעיניים שלו ובקול מתוק שואלת: "ואתה יקירי, מצונן?"

גבר הולך לרופא ואומר לו: "דוקטור, אני חושב שאשתי נעשית חירשת." מאיזה מרחק היא לא שומעת?" שואל אותו הרופא. "אין לי מושג," השיב הגבר התמה. "היא פשוט כבר לא שומעת טוב." "אני צריך לדעת מאיזה מרחק, אז או שתביא אותה או שתבדוק בעצמך." הבעל החליט לבדוק בעצמו ולחסוך כסף של בדיקת רופא. כשהוא מגיע הביתה אשתו עומדת בגבה אליו ומבשלת. הוא מחליט לנצל את ההזדמנות, נעמד כ-8 מטרים מאחוריה וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?" היא לא מסתובבת ולא עונה. הוא מתקדם למרחק של 5 מטרים וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?" שוב, אין תשובה. עתה הוא מתקדם למרחק 2 מטרים ושוב צועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב??" דממה. הוא מחליט להתקרב עד אוזנה ממש, וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?!??" היא מסתובבת אליו בעצבים: "סטייק! סטייק! כבר עניתי לך שלוש פעמים, זה סטייק!"

שני חברים נפגשים אחרי תקופה ארוכה. הראשון מספר לשני "התחתנתי ומה אני אגיד לך, החיים בזבל." "למה", שואל חברו, "מה קרה?" "אל תשאל", עונה החבר הראשון, "היא שוטרת במחלקת התנועה." "אז מה?" אומר השני, "בטח יש לכם הרבה אקשן במיטה לא?" "איזה אקשן ואיזה נעליים, כבר בירח הדבש היא נתנה לי דו"ח על אי שמירת מרחק, מהירות מופרזת וחניה במקום אסור..."

שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהן כדי למכור עוגיות שאפו. שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-היגיון. הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת. אמרה האדמורית-היגיון לחברתה: "האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?" הרבנית-מתמטיקה: "כן. תמהני מה הוא רוצה." האדמורית-היגיון: "ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!" הרבנית-מתמטיקה: "אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?" האדמורית-היגיון: "הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!" כעבור כמה דקות אמרה הרבנית-מתמטיקה: "זה לא עובד!" האדמורית-היגיון: "כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד - גם הוא הגביר את קצב הליכתו!" הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!" האדמורית-היגיון: "הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!" האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-היגיון. הרבנית-מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה שעלה בגורלה של האדמורית-היגיון. כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-היגיון, קצרת נשימה וסמוקה. הרבנית-מתמטיקה: "תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!" האדמורית-היגיון: "מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי." הרבנית-מתמטיקה: "כן, כן, אבל מה קרה אז??" האדמורית-הגיון: "מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה." הרבנית-מתמטיקה: "נו, ואז??" האדמורית-היגיון: "ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!" הרבנית-מתמטיקה: "אוי, אלוהים! ומה עשית?" האדמורית-היגיון: "עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי." הרבנית-מתמטיקה: "אוי שומו שמיים! ומה האיש עשה?!?" האדמורית-היגיון: "האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות. הוא הוריד את המכנסיים שלו." הרבנית-מתמטיקה: "הוי, לא!! ומה קרה אז?" האדמורית-היגיון: "מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי! בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!"