בדיחות בנושא כרישל סטאוס גיל

היו היה נהג מונית ירושלמי שהספיק להכיר כבר כמעט את כל הטיפוסים השונים שבעירו. הוא הסיע חרדים וחילוניים, יהודים וערבים, פקידי ממשל ובעלי בסטות, סטודנטים צעירים ובני גיל הזהב. היה רק "טיפוס" אחד שהוא מעולם עוד לא פגש בעבודתו, אבל כל זה השתנה כשיום אחד נכנסה למונית שלו נזירה צעירה ונאה במיוחד... במשך כל הנסיעה הנהג לא היה יכול שלא לבהות בנזירה דרך המראה שלו, עד שלבסוף היא שאלה אותו האם משהו מפריע לו. "אני אגיד לך את האמת", הוא אמר, "יש לי משהו להגיד לך, אבל אני לא רוצה להעליב אותך". "זה בסדר", היא ענתה, "אנשים כמוני קשה מאוד להעליב. אני בתחום הזה כבר הרבה זמן, שמעתי כבר הכל, ראיתי כבר הכל ושום דבר שתגיד לא יעליב או יפתיע אותי". הנהג חשב לרגע והמשיך "אם ככה, רציתי להגיד לך שכבר הרבה מאוד שנים יש לי פנטזיה לנשק נזירה...". למרבה הפתעתו הנזירה לא נרתעה ופשוט ענתה בפשטות: "אין לי בעיה להגשים לך את הפנטזיה הזאת, אבל יש לי שני תנאים". "מה התנאים?" שאל נהג המונית הנלהב. "1. אני לא מוכנה להתנשק עם גבר נשוי. 2. אתה צריך לדעת שמה שאתה מציע הוא חטא לא קטן ואתה צריך להיות מוכן לקבל את זה על עצמך" ענתה הנזירה הנאה. "אני רווק ואני מוכן לקבל את זה!" אמר הנהג הנלהב. "אם ככה תעצור לנו באיזו פינה שקטה ונראה מה אפשר לעשות בשבילך" אמרה הנזירה. לאחר שהמונית עצרה בסמטה אפלה השניים יצאו מהרכב והנזירה נתנה לנהג נשיקה ארוכה ולוהטת שהייתה גורמת אפילו לנערות ליווי להסמיק. לאחר המעשה השניים חזרו למונית והנהג פתאום החל לבכות. "מה קרה?" שאלה הנזירה המופתעת. "שיקרתי לך!" הוא ענה, "אני לא רווק ונדרתי נדר לאבא שלי ז"ל ביום החתונה שלי שלעולם לא אבגוד באשתי... אני לא יודע איך אני אחיה עם עצמי עכשיו כשנישקתי אישה אחרת...". "זה בסדר, גם אני שיקרתי לך. אני לא נזירה. קוראים לי איציק ואני בדרך למסיבת תחפושות".

בן 80 הגיע לבדיקות אצל הרופא. הרופא נדהם מהכושר והבריאות של הזקן ושאל אותו :"מה לדעתך עושה אותך כל כך בריא?" ענה הזקן: "אני צייד טווסי בר. כל בוקר אני קם לפני הנץ החמה, ורץ אחרי טווסים עד הערב ." הרופא אמר: "לא נראה לי שזאת הסיבה, בוודאי יש כאן משהו עמוק יותר. תגיד באיזה גיל מת אביך?" שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?" "אתה רוצה לומר שאביך עדיין בחיים? בן כמה הוא?", שאל הרופא. הזקן אמר: "לאבי מלאו 99 שנה, ולמעשה הוא היה איתי הבוקר בצייד. זה מה שמחזיק אותו בכושר." הרופא אמר: "מדהים, אבל עדיין לא נראה לי שזאת הסיבה. תגיד באיזה גיל מת סבך?" שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת?" "אתה רוצה לומר שסבך בחיים? הוא צריך להיות בן 120 לערך", אמר הרופא. הזקן השיב: "לסבי מלאו 118 שנה". הרופא המתוסכל אמר: "אני מניח שגם הוא צד איתך הבוקר?" "לא", אמר הזקן, "סבא לא היה יכול לבוא היום כי הוא מתחתן" "מתחתן?", נדהם הרופא, "מדוע בן 118 ירצה להתחתן?" "מי אמר שהוא רוצה?", השיב הזקן, "ההורים לוחצים .."

הגיאוגרפיה של נשים: בין גיל 18 ל-22, אישה היא כמו אפריקה; עוד לא חקרו אותה עד הסוף, היא פראית, פורה ומלאה ביופי טבעי. בין גיל 23 ל-30, אישה היא כמו ארצות הברית; מפותחת ופתוחה למסחר, במיוחד כלפי מישהו שמביא איתו ערך אמיתי. בין גיל 31 ל-35, אישה היא כמו ספרד; חמה מאוד, רגועה ויודעת בדיוק מה היא שווה. בין גיל 36 ל-40, אישה היא כמו יוון; יש לא מעט עתיקות, אבל זה עדיין מקום חם שכיף לבקר בו ואפשר לעשות בו הרבה. בין גיל 41 ל-50, אישה היא כמו אנגליה; יש מאחוריה עבר מפואר, ועכשיו הרבה יותר חשוב לה לשמור על מוניטין. בין גיל 51 ל-60, אישה היא כמו צרפת; היא עברה מלחמות ומהפכות, ועכשיו פשוט רוצה לנוח וליהנות מהחיים. מגיל 60 אישה הופכת לטיבט; יש בה שלווה וחכמה שקשה לתאר במילים, לצד מראות שממלאים את הנפש בנחת. הגיאוגרפיה של גברים: לאורך כל חייו גבר הוא כמו איראן ורוסיה; שולט בו שמוק אחד.

גבר במשבר גיל ה-40 קנה מכונית ב.מ.וו חדשה ונוצצת, ונהג בה במהירות שיא בכביש המהיר. לפתע הבחין באור הכחול המהבהב מאחוריו. "אין סיכוי בעולם שניידת משטרה עלובה יכול להשיג את הב.מ.וו החדשה שלי", חשב לעצמו והגביר את המהירות שלו. פתאום הוא תפס את המשמעות של מעשיו: "מה לעזאזל אני עושה?!" אמר לעצמו ועצר בצד הדרך. השוטר ניגש אליו, לקח ממנו את הרשיונות מבלי לומר מילה ובחן אותם ואת המכונית. לאחר מכן אמר לו: "היה לי יום ארוך מאוד, ועכשיו אנחנו דקה לפני סוף המשמרת שלי. בנוסף, היום הוא יום ההולדת שלי וגם ה-31 בחודש. אין לי חשק להתעסק עוד בעבודת ניירת נוספת שאותה אצטרך להגיש עד ה-1 בחודש, כך שאם תוכל לתת לי תירוץ טוב לנהיגה המהירה שלך - תירוץ שעוד לא שמעתי אף פעם - אני אתן לך לנסוע בלי לקבל דו"ח." הגבר חשב במשך כמה שניות ואז אמר לשוטר: "בשבוע שעבר אשתי עזבה אותי וברחה עם שוטר. חששתי שזה אתה, שרודף אחרי ומנסה להחזיר לי אותה..." "שיהיה לך סוף שבוע נעים!" אמר לו השוטר.

בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת: אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה. כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן. אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא. אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה. אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן. אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים. אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות. בסוף היום: המכונית עדיין מלוכלכת. החשבונות לא שולמו. יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק. לפרחים אין מספיק מים. עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי. אני לא יודע איפה השלט. אני לא מוצא את המשקפיים שלי. אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!

זוג זקנים יושב יחד על ספסל ציבורי ומתבונן בעוברים ושבים, כשלפתע רוכן הבעל אל אשתו ואומר לה: "זוכרת את הפעם הראשונה שעשינו את זה לפני 50 שנה?" האישה מחייכת בהתרפקות ואומרת לו: "התגנבנו אל מאחורי השדות, השענת אותי על הגדר... כן, אני זוכרת את זה היטב" "מה דעתך לשחזר את הרגע לזכר הימים ההם?" הבעל מציע. "זה נשמע כמו רעיון מטורף אך מוצלח" האישה נענית להצעה והשניים קמים מהספסל. שוטר שישב על הספסל הצמוד, האזין לשיחתם וגיחך לעצמו 'את זה, אני חייב לראות', לכן החליט לעקוב אחריהם. בני הזוג צעדו באיטיות אל השדה, תוך שהם נתמכים זה בזה ובמקלות ההליכה שלהם, נחושים להגיע אל אותה גדר נוסטלגית. כאשר הגיעו, האישה פשטה את החצאית והבעל נפטר ממכנסיו והשעין אותה על הגדר ותוך שניות ביצעו השניים סקס סוער. השוטר שהציץ מהצד נדהם מיכולות הביצוע המטורפות שנמשכו בערך 10 דקות, במהלכן הזוג השמיע קולות וצעקות רמות. בסופו של דבר הם התרסקו שניהם על הרצפה והתנשפו בכבדות. השוטר עמד מופתע והבין שזה לא היה יפה מצידו לזלזל ככה ושאולי עוד יש לו מה ללמוד על החיים ועל גיל הזהב. הוא החליט שהוא חייב לגלות את סוד ההצלחה שלהם. אחרי חצי שעה בה שכבו מתנשפים על הרצפה, בני הזוג התרוממו על רגליהם והתלבשו. אז ניגש אליהם השוטר ואמר: "סליחה שאני מפריע לכם, אבל אני חייב להודות שהדהמתם אותי. כנראה היו לכם חיי סקס נפלאים במרוצת השנים - אני חייב לדעת את הסוד שלכם!" הזקן, עדיין רועד הביט בו בתשישות ואמר "לפני 50 שנים זו לא הייתה גדר חשמלית..."

לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים? אז מה אתם מעדיפים? 1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים? 2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב? 3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים? 4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן? 5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם? 6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים? 7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים? 8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב? 9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2? 10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן? 11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב? 12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם? 13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק? 14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים? 15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?

גדי, מני ושאול, שלושה פנסיונרים קשישים, נפגשו בבית הקפה השכונתי, דיברו על החיים וכרגיל התלוננו על הקשיים השונים של גיל הזהב. "הגוף כבר קפוט ממזמן" פתח גדי, "אבל מה שממש מציק לי בזמן האחרון זה שאני כבר לא זוכר שום דבר! פעם זה היה רק דברים קטנים, אבל ממש היום בבוקר למשל עמדתי בתוך המעלית בבניין שלי ולא זכרתי אם אני צריך לרדת או לעלות". "זה ממש כלום, יש לך מזל!" השיב מני, "לפני יומיים אני ישבתי על המיטה שלי בפיג'מה ולא זכרתי אם כרגע התעוררתי או שאני צריך ללכת לישון!". שני החברים נאנחו בעייפות ושתו את הקפה שלהם, אבל שאול המשיך לשבת ברוגע ובנחת. "מה אתה כזה רגוע שאול?" שאל גדי, "כאילו שלך אין בעיות זיכרון". "אצלי הכל בסדר גמור כאן למעלה" הגיב שאול בשמחה. "באמת?" אמר מני, "אין לך שום בעיות זיכרון בכלל?" "שום דבר!" אמר שאול, "הזיכרון שלי נשאר בול אותו הדבר, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה", אמר גדי, נקש שלוש פעמים על שולחן הקפה ומיד הסתובב לאחור עם מבט מבולבל ושאל "מי שם???".

3 גברים בגיל הזהב ישבו על ספסל בפארק וניהלו שיחה. "אין גיל גרוע יותר מ-60", אמר הצעיר שביניהם, "אני תמיד מרגיש שאני צריך להשתין, ורוב הזמן אני מנסה ומנסה וכלום לא יוצא". "זה שטויות!", אמר בן ה-70, "גיל 70 הוא הרבה יותר גרוע. אתה אפילו לא יכול לעשות צרכים כמו שצריך. אתה נוטל חומרים משלשלים, מתיישב על האסלה ומחכה שעות עד שמשהו מגיע". "למען האמת", פתח את פיו בן ה-80, "גיל 80 הוא הגרוע יותר מכל!" "גם לך יש בעיות עם השתן?" שאל בן ה-60. "לא באמת. אני משתין בכל יום כמו שעון בשעה 6:00 בבוקר." "אז יש לך בעיות עם הצרכים?" שאל בן ה-70. "ממש לא. אני עושה צרכים בכל יום באופן קבוע בשעה 6:30 בבוקר" בן ה-60 הסתכל על בן ה-80 ואמר "תן לי להבין, אתה משתין בשעה 6:00 בבוקר, עושה צרכים בשעה 6:30, אז מה לעזאזל יכולה להיות הבעיה?" "אני מתעורר רק בשעה 7:00!"

מאדאם פתחה את דלתות בית הבושת שלה וכבר בשעה מוקדמת של היום עמד שם איש בחליפה, בסביבות גיל 40. ״אני יכולה לעזור לך?״ שאלה המאדאם. ״אני מחפש את נטלי״ אמר האיש. ״אדוני, נטלי היא אחת הבנות היקרות ביותר שלי. אולי אתה מעדיף מישהי אחרת במקום?״ ״לא לא, מה פתאום, אני מתעקש! אני מחפש את נטלי!״ ״בסדר, זה יהיה 1,000 דולר לשעה,״ אמרה המאדאם, והאיש עלה לחדר, העביר שעה עם נטלי, שילם 1,000 דולר והלך. למחרת האיש חזר ודרש שוב לראות את נטלי. הפעם נטלי בעצמה הגיעה לדבר איתו ואמרה לו: ״אדוני, רק לקוחות מיוחדים זוכים לבקר אותי פעמיים ברצף. אני לא נותנת הנחות על ביקורים קבועים, זה יהיה אותו תעריף.״ ״אין לי בעיה,״ אמר האיש, עלה עם נטלי לחדר, וכעבור שעה שילם לה 1,000 דולר והלך. למחרת שוב חזר האיש והפעם שוב התעקש להיפגש עם נטלי. היא כבר הבינה שלא תצליח לשכנע אותו אחרת, ואחרי שקיבלה את התשלום היא אמרה לו: ״אתה יודע, אף אחד מעולם לא הסכים לשלם כל כך הרבה כדי להיות איתי שלושה ימים ברצף. עכשיו סקרנת אותי. מי אתה? מאיפה אתה?" ״אני מצפון קרוליינה,״ ענה האיש. ״איזה קטע, גם המשפחה שלי משם!״ אמרה נטלי. ״כן, אני יודע...״ השיב האיש, ״אביך מת, משתתף בצערך. אני עורך דינה של אחותך והיא ביקשה ממני להביא לך 3,000 דולר מהירושה.״