בדיחות בנושא כפר הארנבונים

עורך דין אחד יצא לצוד בצפון, ליד כפר ערבי. הוא ירה בברווז שעף בשמיים, אך הוא נפל ישירות לתוך חצר של אחד הבתים שבכפר. עורך הדין טיפס על הגדר ומולו עמד בעל הבית הקשיש, שביקש לדעת מה הוא עושה בדיוק. "יריתי בברווז הזה והוא נפל לתוך החצר שלך, אז אני רק רוצה לקחת אותו". "אבל עכשיו זה הברווז שלי", אמר בעל הבית הקשיש. "זה השטח שלי, אז הוא שלי". עורך הדין אמר: "אם לא תיתן לי לקחת את הברווז הזה אני אתבע אותך ואקח ממך את כל מה שיש לך. אל תנסה אותי, אני אחד מעורכי הדין המוצלחים ביותר בארץ!" בעל הבית הקשיש נאנח ואמר: "יודע מה? אצלנו בכפר יש התערבות שאנחנו עושים כשיש לנו בעיות שכאלה. כל אחד יבעט בשני 3 פעמים, ומי שייכנע ראשון יקבל את הברווז. מאחר שזה השטח שלי, אני אתחיל ראשון". עורך הדין שיער שהוא יכול לגרום לקשיש להיכנע בקלות, לכן הסכים להתערבות. בעל הבית הקשיש בעט קודם כל באשכים של עורך הדין, וזה גרם לו ליפול על ברכיו. לאחר מכן הוא בעט לו בבטן, וזה גרם לו להקיא את כל ארוחת הבוקר שלו. לבסוף הוא בעט לו בישבן, מה שגרם לפניו ליפול ישירות לתוך צואה של כלב שהייתה על האדמה. עורך הדין ניסה לקום והצליח בקושי, אזר את כל הכוחות שנותרו לו ואמר: "עכשיו... תורי..." בעל הבית הקשיש אמר לו: "עזוב, אני מוותר. הברווז שלך".

אברך יהודי מאודסה קיבל אישור מיוחד מהשלטונות לבקר במוסקבה. הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו. האברך הביט בבחור הצעיר וחשב לעצמו: "הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו הרי מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמואט, ולשם אין צורך באישור. אבל למה שהוא ייסע לסמואט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמואט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמיות שם, הוא בוודאי שינה את שם המשפחה שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו איזה מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? אולי דוקטורט מהאוניברסיטה..." בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?" "טוב מאוד, תודה!" עונה הנוסע, "מה שלומך אתה, אדון מויש'ה זויכמיר?"

שני חוקרי ארצות נועזים יצאו למשימה ביערות הגשם של האמזונס כדי למצוא שבט מסתורי של קניבלים וללמוד על דרך החיים שלהם. לאחר ימים ארוכים של מסע רגלי הם הגיעו אל הכפר של השבט ונפגשו עם מנהיגו, שהבטיח להם שאיש לא יפגע בהם ושהם רשאים לטייל בכל רחבי הכפר. שני החוקרים הסכימו להצעה בשמחה ויצאו לסייר ברחבי הכפר כדי ללמוד על התרבות וחיי היומיום בשבט הקניבלים. החוקרים הופתעו לגלות שבני השבט הקימו כפר גדול ומתקדם, שכלל מרפאה, בית ספר, חנויות, נגרייה ואפילו מסעדה! השניים החליטו שהם חייבים לבדוק את הנושא הזה, נכנסו לתוך המסעדה, התיישבו ליד אחד מהשולחנות וחיכו בצפייה לראות כיצד מוסד שכזה מתנהל. לאחר כמה רגעים ניגש אליהם הטבח של המסעדה. "ראש השבט אמר לנו שאתם אולי תגיעו, אז הכנו עבורכם כמה מנות מיוחדות מהמטבח המקומי שלנו" הוא אמר, והניח מול כל אחד מהחוקרים חתיכת נייר קטנה שעליה היה כתוב: מיסיונר במרינדה: 2 מטבעות זהב צייד צלוי: 2 מטבעות זהב חוטב עצים חלוט: 3 מטבעות זהב פוליטיקאי מאודה: 50 מטבעות זהב לאחר התבוננות קצרה בתפריט פנה אחד מהחוקרים אל הטבח ושאל: "אני לא מבין פה משהו, שלושת המנות הראשונות עולות בערך אותו דבר, אבל הפוליטיקאי הרבה יותר יקר. למה זה ככה?" "מה זאת השאלה המצחיקה הזאת?" ענה הטבח, "אנחנו קניבלים, לא טיפשים שאוכלים טינופת, ולנקות פוליטיקאי לוקח הרבה זמן אז המחיר בהתאם!"

דן ומשה יצאו לטיול שטח בצפון כדי לנוח קצת מהנשים והילדים שלהם, ובדרכם חזרה לביתם באמצע הלילה הם נתקעו בלי דלק על כביש לצד כפר קטן. מיואשים ואובדי עצות, השניים החלו ללכת ברגל אל עבר בית בכפר הסמוך שבו הם ראו שעדיין דולקים האורות, כדי לבקש עזרה ממי שגר בו. כשהשניים הגיעו לבית ודפקו על הדלת הם גילו שהדיירת היחידה היא אישה נאה מאוד. הם הסבירו לה את מצבם והיא מאוד רצתה לעזור להם, אבל הייתה בעיה... "תחנת הדלק הקרובה תיפתח רק בבוקר ובשעה כזאת אין לי איך לעזור לכם", אמרה האישה, "אני מבינה שאין לכם דרך לחזור הביתה או איפה לישון, אז אני אשמח לעזור לכם. אתם רק צריכים להבין שאני התאלמנתי לאחרונה ולכן אני לא רוצה שהשכנים שלי יראו מחר בבוקר שני גברים זרים שיוצאים מביתי. יש לי מזרנים במחסן ואני מקווה שלא תהיה לכם בעיה לישון שם". דן ומשה הסכימו בשמחה והלכו לישון במחסן של האלמנה הנאה. למחרת בבוקר הם קמו עם אור ראשון, הלכו להביא דלק לרכבם התקוע ונסעו בחזרה לביתם. כעבור הרבה שנים, דן קיבל לפתע מכתב מעורך דין לא מוכר שבו היו כתובים דברים מאוד מוזרים ולא צפויים. לאחר שהוא קרא את המכתב שוב ושוב הוא לבסוף הבין שעורך הדין מייצג את האלמנה שבמחסנה הוא וחברו ישנו לפני כמה שנים, בסיום הטיול שלהם. באותו היום הוא קפץ לבקר את משה... "תגיד, אתה זוכר שלפני כמה שנים נגמר לנו הדלק בצפון וישנו במחסן של האישה ההיא בכפר?" שאל דן. "בטח, זה היה חתיכת לילה" ענה משה. "יכול להיות שבאמצע אותו לילה אתה הלכת לבית שלה ושכבת איתה?" המשיך דן. "שמע זה קצת מביך, אבל האמת היא שכן" השיב משה. "ויכול להיות שבמקום להגיד לה בדיוק מי אתה, החלטת להשתמש בשם שלי?" חקר דן. הפנים של משה האדימו לחלוטין ובקול מבויש הוא התוודה בפני חברו: "אחרי ששכבתי עם האלמנה הזאת קלטתי מה יקרה אם המשפחה שלי תגלה מה שעשיתי, לכן כשהיא שאלה אותי איך קוראים לי נכנסתי ללחץ והשתמשתי בשם שלך במקום בשלי. אני יודע שהייתי צריך להגיד לך, אבל פחדתי שאם תגלה אז תתעצבן ותספר לכולם על הבגידה שלי... איך אתה בכלל יודע את זה ולמה לך לשאול אותי על זה עכשיו?" חיוך התפשט על פניו של דן והוא ענה: "כי האלמנה הזו מתה והיא הורישה את כל הכסף שלה ל'גבר האחרון שגרם לה להרגיש כמו מלכה'!"