בדיחות בנושא יצירות אמנות אביב

בחור אחד נסע לתל אביב לפגישה חשובה מאוד. הוא הסתובב דקות ארוכות בחיפוש אחר חניה אך לא מצא מקום. הוא המשיך לחפש וכבר החל לאחר לפגישה החשובה. מתוך יאוש הוא פנה בתחינה מעלה ואמר "אלוהים, אני יודע שהייתי לא בסדר, אבל אם תמצא לי חנייה אני מבטיח לאכול כשר, לשמור שבת, להניח תפילין וכל שאר המצוות, רק תמצא לי חניה!" לא עובר רגע ורכב יוצא ממקום חנייה מושלם ברחוב של מקום הפגישה. הבחור פונה השמיימה ואומר: "בעצם לא משנה, הסתדרתי לבד..."

שני חברים נפגשים לכוס בירה. אומר הראשון: "וואלה אחי, אל תשאל איזה חלום נוראי חלמתי אתמול! אני בחיפה, עולה לרכבת בדרך אלייך לבנימינה, נרדם, ומגיע לתל אביב. עולה על הרכבת מתל אביב לבנימינה, נרדם עוד פעם, ומתעורר בחיפה! עולה פעם נוספת לרכבת לבנימינה ונרדם. ככה כל הלילה! התעוררתי כל כך עייף..." השני צוחק, "זה חלום? תשמע מה אני חלמתי אתמול בלילה: אני יושב בבית לבד, פתאום דפיקה בדלת. אני פותח, ומי עומדת בדלת רטובה כולה מהגשם?" הראשון מתלהב, שואל: "מי?" השני עונה לו: "בר רפאלי! ומה היא אומרת לי? 'אפשר להיכנס להתחמם?'" "נו, אז מה אמרת?" שואל הראשון, השני עונה: "אמרתי לה, 'למה לא? בכיף, כנסי!' נכנסה, הורידה בגדים, נכנסה למקלחת ויצאה במגבת להתחבק איתי על הספה" "וואו, איזה חלום..." אומר הראשון בשמץ של קנאה. "חכה, זה עוד לא הכל" מוסיף השני, "בשנייה שאנחנו מתיישבים, עוד פעם דפיקה בדלת. אני פותח, ומי עומדת בכניסה רטובה כולה מהגשם?" "נו, מי?" שואל השני בהתלהבות, "מירי בוהדנה!" עונה "גם היא רוצה להיכנס להתחמם! נכנסת, מורידה בגדים, מתקלחת ובאה להתחמם איתנו על ספה." וכל הלילה אני חושב מה לעזאזל אני אעשה עם שתיים? "איזה מן חבר אתה?" עונה הראשון "לא יכולת להתקשר אליי? לא מספיק לך דוגמנית אחת?" השני מתעצבן וצועק עליו: "מה אתה חושב שלא ניסיתי? כל הלילה חייגתי אליך, אבל אתה? חיפה-תל אביב, תל אביב-חיפה, חיפה-תל אביב, תל אביב-חיפה!"

ילד אחד ישב עם אביו בבית הכנסת ולפתע אמר לו: "אבא, אני צריך להשתין!" מעט מובך מן המצב ומן המתפללים שסבבו אותם, השיב האב לילדו: "אביב, זה לא מכובד להגיד את המילה הזו בבית הכנסת. בפעם הבאה פשוט תגיד לי 'אני צריך ללחוש משהו'." שבוע לאחר מכן ישבו האב וילדו בבית הכנסת, וכשהרגיש הילד שהוא צריך לשירותים הוא פנה לאביו ואמר לו: "אבא, אני צריך ללחוש משהו." האב השיב: "אין בעיה, תלחש לי באוזן..."

ג'ו וסאם היו זוג חברים בני 92, שכל חייהם היו החברים הכי טובים. סאם גסס, וג'ו היה בא לבקר אותו כל יום. "סאם" אמר ג'ו, "אתה יודע כמה אהבנו לשחק כדורגל שהיינו צעירים, ואפילו שיחקנו ביחד בליגה. סאם, אתה חייב לעשות לי טובה אחת. כשתגיע לגן עדן, ואני יודע שאתה תגיע לגן עדן, איכשהו אתה חייב ליידע אותי אם יש כדורגל בגן עדן". סאם הסתכל על ג'ו ואמר: "ג'ו, היית החבר הכי טוב שלי במשך כל חיי. אם זה יהיה אפשרי, אני אעשה את זה בשבילך". וזמן קצר לאחר מכן עצם את עיניו ומת. בחצות, מספר לילות לאחר מכן התעורר ג'ו משנתו לשמע קול חלש שקורא לו, "ג'ו... ג'ו..." "מי זה??" שאל ג'ו תוך כדי שהוא מתיישב על המיטה. "מי אתה??" "ג'ו, זה אני, סאם" "נו באמת. אתה לא סאם. סאם מת לפני כמה ימים" "אני אומר לך", התעקש הקול. "זה אני, סאם!" "סאם? זה אתה? איפה אתה?" "אני בגן עדן" אמר סאם, "ואני חייב לספר לך, יש לי הרבה חדשות טובות וקצת חדשות רעות" "אז תתחיל עם הטובות" "החדשות הטובות הן," אמר סאם "יש כדורגל בגן עדן. יותר מזה, כל החברים ששיחקו איתנו ונפטרו כבר משחקים שם. ויותר מזה, אנחנו שוב צעירים וחזקים. ועוד יותר טוב מזה, כל הזמן אביב פה ואין גשם או קור. והדבר הכי טוב, אנחנו יכולים לשחק כדורגל כמה שאנחנו רוצים, ואנחנו לא מתעייפים אף פעם!" "באמת?" התפעל ג'ו, "זה מעולה!! הרבה מעבר לציפיות שלי! אבל מה החדשות הרעות?" "אתה השוער ביום שלישי!"

גבר מבוגר עולה על הרכבת בתחנת חיפה, כשהוא עייף מאוד וחושש שיירדם ויפספס את התחנה שלו בנתניה. הוא פונה לכרטיסן, מחליק לכיסו 50 שקלים ומבקש ממנו להעיר אותו בתחנת בנימינה. כשהוא מתעורר, הוא רואה שהוא נמצא בתחנה האחרונה בתל אביב. הוא מוצא את הכרטיסן ומיד מתחיל לצעוק עליו בנזיפות וקללות. נוסע אחר שרואה אותו אומר לנוסעת שלידו: "הזקן הזה די עצבני". הנוסעת עונה "כן, אבל הזקן שהכרטיסן זרק מהרכבת בנתניה היה עצבני הרבה יותר!"

לאחר שנה שלמה של שלג וקור, יוהאן היה להוט מאוד לבלות את חופשת הקיץ שלו בישראל. בכל יום הוא טייל בעיר אחרת, ביקר באטרקציה חדשה או חקר שמורת טבע צבעונית. יום אחד הוא הרגיש שמגיע לו לנוח קצת, אז הוא החליט להתפנק ביום של שקט על חוף הים בתל אביב. עם בירה צוננת בתיק, כובע לראשו וספר בידו, יוהאן הגיע לחוף, מצא לעצמו מקום פנוי ונשכב על מגבת החוף שלו כדי לקרוא בהנאה בעודו מציץ מדי פעם כדי לראות את יופיין של הבחורות הישראליות. בלי לשים לב, הוא נרדם תחת השמש הישראלית הקופחת ושכב על החוף במשך שעות ארוכות עד שהרגיש שמישהו ניער את כתפו ואמר "אחי, תתעורר, כולך שרוף!" מבוהל ומבולבל, יוהאן לא הבין מה רוצים ממנו ומה הוא עשה רע, אבל כשהוא קם ללכת הוא ראה מה קרה... כל הרגליים שלו היו אדומות לגמרי, ועוד לפני שהוא הספיק לצרוח מכאבים, הבחור שהעיר אותו הזמין אמבולנס. יוהאן הובהל לבית החולים עם כוויות מדרגה שנייה ואושפז מיד כדי לטפל בהן. הרופא שקיבל את יוהאן קבע שהוא צריך טיפול של משככי כאבים, עירוי נוזלים, קרמים רפואיים לטיפול בכוויות וגם ויאגרה בכל ארבע שעות. האחות שהייתה אמורה לטפל ביוהאן הייתה מאוד מבולבלת מההוראות האלו, אז היא ניגשה לרופא ושאלה: "אני מבינה שהוא צריך תרופות חזקות נגד הכאבים, עירוי כדי לפצות על ההתייבשות וקרמים כדי לעזור לשקם את העור, אבל מה הקשר בין ויאגרה לכוויות?" "אין קשר" ענה הרופא, "אבל אחרי שהיא תתחיל להשפיע לפחות החלוק והשמיכה לא יגעו לו ברגליים."

משה וגאולה היו זוג גמלאים מבוגר שהחליט שהגיע הזמן לראות עולם, קנה כרטיסים וטס לאנגליה. לאחר שנחתו הם נעמדו בתור לעמדה של ביקורת הגבולות לצורך בדיקה ביטחונית ומשה ביקש מגאולה שתיתן לו לנהל את מרבית השיחה, היות ושמיעתה החלה להתדרדר מאוד בשנים האחרונות. כשהגיע תורו של הזוג להציג את הדרכונים שלהם לאיש הביטחון של שדה התעופה הוא החל לשאול אותם סדרה של שאלות בקשר לאופי הביקור שלהם במדינה... "מה מטרת הביקור שלכם באנגליה?" שאל איש הביטחון. "הגענו לחופשה כדי לטייל ולנוח קצת" ענה משה. "מה הוא שאל אותנו?" פנתה גאולה אל בעלה בבלבול. "לא משנה", השיב משה. "וכמה זמן אתם מתכננים להיות כאן?" המשיך איש הביטחון. "חודש" ענה משה, ושוב אשתו פנתה אליו ושאלה "ומה הוא רצה עכשיו?". "לא משנה", השיב משה בתסכול. "אני רואה שאתם מתל אביב, הייתי שם פעם לפני כמה שנים, עיר מדהימה אבל חלק האנשים שם היו ממש מעצבנים, רועשים ונודניקים" העיר איש הביטחון, "אנחנו סיימנו כאן, אתם רוצים שמישהו יבוא לעזור לכם עם התיקים?". הפעם גאולה הקדימה תרופה למכה ומיד שאלה את משה: "אתה מוכן כבר להגיד לי מה זה כל השאלות שהוא שואל אותנו?". משה העצבני פשוט נאנח והשיב: "הוא אמר שסיימנו עם הבדיקה ואפשר להמשיך". "מה, כל כך מהר?" שאלה גאולה המופתעת. "כן, מתברר שהוא מכיר את המשפחה שלך אז הוא לא עשה לנו בעיות".

בעל ואישה ישבו בבית קפה בתל אביב ודיברו ביניהם עד שלפתע דעתה של האישה הוסחה בגלל בחורה צעירה עם הנעליים היפות ביותר שהיא אי פעם ראתה. הבחורה הלכה לצד השני של בית הקפה והתיישבה לשוחח עם כמה חברות. הבעל מיד שם לב שאשתו איבדה ריכוז ושאל אותה מה קרה. "לבחורה שעברה פה עכשיו היו נעליים מדהימות ואני מתה לדעת איפה היא קנתה אותן. אתה חושב שזה יהיה מוזר אם אני אלך לשאול אותה מאיפה הן?" "אם זה לא נעים לך יקירתי אז תרשי לי לעזור לך ולשאול" אמר הבעל, קם והלך לכיוון הבחורה עם הנעליים. 'איזה גבר מקסים ומתחשב יש לי', חשבה האישה בשמחה. בינתיים הבעל הגיע לשולחן של הבחורה הצעירה ופנה אליה: "סליחה, את יכולה בבקשה להגיד לי איפה קנית את הנעליים האלו?" "כן בטח" ענתה הצעירה, "מחנות שמצאת פה ממש מעבר לפינה ברחוב מקביל". "וכמה הן עולות?" המשיך הבעל. "2,000 שקל" אמרה לו הבחורה. הבעל הודה לבחורה הצעירה, חזר לשבת ליד אשתו ואמר לה: "היא קנתה את הנעליים באמריקה".

1. רק אצלנו יכול להיות שזמר השנה, זמרת השנה ולהקת השנה הם איש אחד בשם דנה. 2. קמצנים?! פפפפפפ.... שטויות. לא אוהבים מינוסים. 3. בארון של סבתא תימניה תמיד תמצאו אחד מהממתקים הבאים: או מסטיק עלמה או טופי, שאין מצב לפתוח אותו בלי סכין יפנית, או סוכריה שבטוח נזרקה עליך בבר מצווה שלך בבית כנסת. 4. תימני הוא כמו חלווה, או שאוהבים מאוד או שלא אוהבים בכלל. 5. לכל תימני יש דוד בשם זכריה! אצל חלק הוא חי ואצל חלק קצת פחות. 6. אין תימני בעולם שלא הייתה תקופה בחייו שלא קראו לו "ג'חנון". 7. המאכל שהכי מביע את הקמצנות של התימנים - לחוח (פיתה עם חורים). 8. כל תימני שני - שר. 9. כל תימני שלישי - שר טוב. 10. כל תימני רביעי - ערס. 11. אחד הדברים שהכי מעצבנים תימנים - שאומרים "קובנה" לא נכון. 12. כל התימנים דומים. חלק דומים לג'חנון, חלק לקובנה וחלק לעוגה שרופה. 13. המאכל התימני הכי פופולרי אינו ג'חנון, אלא סחוג. 14. בכל חבורה יש לפחות אחד או אחת תימני/ה! חוץ מחברות ברמת אביב ג'. 15. העיר רחובות היא העיר היחידה שיש בה יותר תימנים מאשר כל עדה אחרת. 16. לכל תימני יש סבא שמגדל תרנגולת. 17. אם שני תימנים נפגשים, איכשהו הם יגעו למסקנה שיש להם קרוב משפחה שגר בצריף איפשהו. 18. תימני שנולד לפני הזמן יוצא לבן מדי. 19. תימני שנולד מאוחר מדי יוצא שחור מהרגיל. 20. המטבח התימני מבוסס על שני דברים: בצק עלים ורסק עגבניות.

2 יהודים נפטרים בשיבה טובה ומגיעים לשערי העולם הבא בדיוק באותו הזמן, ושניהם מבקשים לדעת האם יוכלו להיכנס לגן העדן המובטח. המלאך השומר שעומד בשער שואל את היהודי הראשון לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עושה בחייו. עונה לו המנוח: "שמי איצקו, אני מתל אביב, והייתי נהג מונית בעיר כמעט 40 שנה –בוקר ולילה, שבתות וחגים". המלאך מציץ בספר החיים המונח לפניו, חיוך נפרש על פניו והוא מלביש את איצקו בגלימת משי יוקרתית, נותן בידיו שרביט זהב, ואומר לו: "ברוך הבא אדוני, אתה מוזמן להיכנס לגן עדן כגמול נצחי על מעשיך!" שמח וטוב לב נכנס איצקו לגן עדן, והמלאך השומר פונה אל נשמת היהודי השני ושואל לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עשה בחייו. עונה המנוח: "שמי אליהו, אני מירושלים, הייתי אדם שומר תורה ומצוות במשך כל חיי. עשרות שנים הייתי רב בקהילה בה חייתי, כמו גם מורה ומחנך המספר בשבחו של אלוהים". המלאך פותח את ספרו בשנית ומיד לאחר מכן, בארשת פנים אדישה, מלביש את אליהו בגלימת כותנה, נותן בידיו שרביט עץ ואומר לו: "בבקשה, אתה יכול להיכנס". הרב אליהו פונה אל המלאך ואומר: "ייסלח לי כבוד הוד רוממותו המלאך, אך איני יכול שלא לתהות מדוע אני – שהאמנתי באלוהים כל חיי, סיפרתי בשבחו לדורות של תלמידים ושמרתי באדיקות את כל מצוותיו - מקבל גלימת כותנה, שרביט עץ ויחס צונן, בעוד שנהג מונית מתהולל, שלא שמר מצוות ואף עבד בשבתות, מקבל גלימת משי, שרביט זהב ואת ברכתך הנלהבת?" "תשמע חביבי" משיב המלאך ואומר לו בחצי חיוך: "פה בגן עדן התגמול מבוסס על תוצאות. אולי לא שמת לב לכך, אבל כשאתה היית מדבר בפני התלמידים שלך, כולם נרדמו ולא עשו דבר ממה שאמרת. לעומת זאת, כשאיצקו נהג המונית היה על ההגה, כל הנוסעים והנהגים האחרים על הכביש היו נושאים אלפי תפילות לאלוהים!"

מרוקאי אחד עומד עם אשתו בתחנת אוטובוס בתל אביב ומסמן למונית לעצור לו. "תגיד לי," הוא שואל את הנהג, "כמה אתה לוקח בשביל להקפיץ אותי לחוף?" "בשבילך אני אעשה מחיר - 50 שקל," עונה הנהג. - "וכמה בשבילי ביחד עם אשתי?" - "אותו דבר, 50 שקל". מסתובב המרוקאי לאשתו ואומר: "רואה? תמיד אמרתי לך שאת לא שווה כלום..."

אימא אחת הוזמנה לארוחת ערב אצל בנה שגר בתל אביב עם שותפה צעירה ונאה. במהלך הביקור של האם, היא החלה לחשוד שיש קשר בין הבן שלה לשותפה שלא סופר לה עליו, והסקרנות שלה התעוררה. במשך כל הארוחה היא בחנה את ההתנהגות שלהם ושאלה את עצמה את הם מסתירים ממנה משהו כי הבן שלה מתבייש או שהשותפה שלו לא אוהבת אותה. בתום הארוחה כשהאם שאלה את בנה על כך הוא פשוט אמר לה: "אימא את סתם מדמיינת, אני מבין למה את חושבת ככה, אבל אני מבטיח לך שאנחנו רק שותפים ולא יותר". כשבוע לאחר הארוחה ניגשה השותפה אל הבן ושאלה: "תגיד, אתה זוכר את הצלוחית הכסופה היפה ששמנו עליה את כוס התה בביקור של אימא שלך? אני לא מוצאת אותה בשום מקום! יש אולי סיכוי שהיא שמה אותה בטעות בארון הלא נכון בזמן שהיא עזרה לנו לסדר?" "אני לא חושב" אמר הבן, "אבל אני אשלח לה הודעה ליתר ביטחון". הוא לקח את הטלפון שלו וכתב לה: 'הי אימא, מאז שהיית אצלנו השותפה שלי לא מוצאת את צלוחית הכסף היפה שהגשנו לך עליה התה. אני לא אומר שזה קשור אלייך ושאולי שמת אותה במקום הלא נכון או לקחת אותה בטעות, אבל המצב הוא שהיא פשוט לא מוצאת אותה'. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל הודעה בחזרה: 'בני היקר, אני לא אומרת שאתה והשותפה שלך מסתירים ממני משהו ושאתה לא מספר לי כלום על החיים שלך, אבל המצב הוא שאם השותפה שלך הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה מוצאת את הצלוחית הכסופה מתחת לכרית שלה. באהבה, אימא'

תייר אחד שהגיע מארה"ב לתל אביב התארח בבית מלון חדש ומפואר. בדלפק הוא קיבל את המפתח לחדר מספר 13, והוא מיד עלה אליו, התקלח ונכנס למיטה כדי לנוח אחרי הטיסה הארוכה. בשעה 2:00 בלילה נכנסו לתוך המיטה שלו שתי נשים ערומות יפהפיות שהתחילו לעשות איתו אהבה. הוא לא האמין למה שקורה, אך זרם עם זה, ועבר את הלילה הכי טוב בחיים שלו. בבוקר, כשהוא הלך לדלפק לשלם על החדר עם חיוך גדול על הפנים, אמר לו פקיד הקבלה: "אני רואה שאהבת את החדר. אתה תשמח עוד יותר לדעת שיש לנו מבצע מיוחד למתארחים חדשים, ואתה לא חייב לשלם, כשלמעשה אנחנו נביא לך 10 דולר במתנה!". התייר חשב לעצמו שזה בית המלון הטוב ביותר בעולם, וכשחזר הביתה הוא סיפר עליו לכל חבריו. ואכן, חבריו הגיעו לבית המלון המפורסם בתל אביב - כל אחד בתורו - התארחו בחדר מספר 13, חוו את הלילה הטוב ביותר בחייהם ואף קיבלו על כך 10 דולר במתנה. לאורך הזמן השמועה על בית המלון הגיעה לאוזניו של הנשיא, והוא החליט שהוא חייב לנסות את חדר מספר 13 בעצמו. כשהגיע הוא אכן זכה בחוויה שכולם תיארו בפניו, וגם הוא עבר את הלילה הטוב ביותר בחייו. כשניגש לקבלה בבוקר שלמחרת, אמר לו הפקיד: "אני רואה שאהבת את החדר, אדוני הנשיא. אתה תשמח עוד יותר לדעת שיש לנו מבצע מיוחד למתארחים חדשים, ואתה לא חייב לשלם על החדר, כשלמעשה אנחנו נביא לך 50 דולר במתנה!". "50 דולר?" שאל הנשיא, "חשבתי שזה 10, למה אני מקבל 50?" "זו הפעם הראשונה שאנחנו מצלמים סרט פורנו עם נשיא ארצות הברית!"

איש עסקים סיני מגיע לביקור בישראל ולוקח מונית מנתב״ג לבית המלון בתל אביב. בדרך רואה הסיני אוטובוס נוסע ואומר לנהג שהאוטובוסים הישראליים נוסעים ממש לאט, בזמן שבסין הם הרבה יותר מהירים. אחרי כמה זמן רואה הסיני רכבת חוצה גשר ואומר לנהג שהרכבות בישראל זוחלות, בזמן שבסין הן דוהרות בקצב. לאורך כל שאר הנסיעה איש העסקים מתלונן על כמה הכל מיושן ואיטי בישראל, ועל כמה הכל מהיר וחדשני בסין. הנהג מצידו לא מתערב ולא אומר דבר בחזרה. בסוף הנסיעה כשמגיעים למלון, שואל הסיני את הנהג כמה זה יעלה לו, והנהג עונה: ״1,000 שקל, על המונה״. הסיני בהלם מוחלט, מוחה בפני הנהג ואומר לו: ״אתה צוחק? במדינה שלך האוטובוסים נוסעים לאט והרכבות זוחלות, ודווקא המונה רץ כל כך מהר? איך זה יתכן?״ מסתובב אליו הנהג ובחצי חיוך עונה: ״אדוני, המונה הזה מיוצר בסין״.

איש עסקים בריטי טס לוועידה פיננסית בתל אביב, שם נפגש עם עמיתו הישראלי. בסיום הועידה, ביום גשום למדי, הם יצאו לכיוון תחנת מוניות. לפתע, חלפה לפניהם מכונית והתיזה עליהם מים מהשלולית בכביש, שני הגברים נרטבו לגמרי, והתחילו לקלל את נהג המונית, כל אחד בשפתו. הבריטי זעם על חוסר הנימוס של הנהג וצעק על עמיתו הישראלי בזעם: "במדינה שלך אתם ממש חיות! תרבות הנהיגה פה מחפירה, באנגליה זה לא היה קורה! הנהגים אצלנו מנומסים, יש להם כבוד לזולת!" "באמת?", שאל הישראלי, "מה היה קורה באנגליה?" השיב לו הבריטי: "בממלכה המאוחדת, הנהג היה עוצר מיד ומתנצל בפניך אחר כבוד. לוקח אותך אליו הביתה, מפשיט אותך מהבגדים הרטובים, מכניס אותך למקלחת שלו, מייבש אותך ואפילו מתעקש שתישן במיטה שלו בלילה עד שהבגדים יחזרו מהכביסה. ובבוקר היה נותן לך מאה פאונד כדי שתחזור הביתה." "באמת?!", נדהם חברו, "זה קרה לך?!" "לא לי..." השיב הראשון, "לאשתי!"

סטודנט ערבי צעיר לרפואה מסיים את לימודיו באוניברסיטת תל אביב וחוזר לכפר הקטן שלו בנגב כדי לבקר את משפחתו, לפני שיתחיל את הסטאז' ויעזוב שוב לטובת בית החולים בעיר הגדולה. כשהוא מגיע הוא רואה שכל הכפר על הרגליים, והתושבים נמצאים באבל כבד. הוא מברר מה קרה, ואחד התושבים מספר לו שפאטמה, הבת של סולימן, זה עתה נפטרה. הרופא הצעיר ניגש לביתו של סולימן ובמבט אחד הוא רואה שהבחורה לא מתה, אלא נמצאת במצב קטטוני. הוא שואל בעדינות אם יש לה חבר או בעל, וכשאומרים לו שכן, הוא מציע שייקחו אותה הביתה והחבר יעשה איתה אהבה. כפי שציפה הרופא הצעיר, בזכות ההתרגשות הרבה הבחורה הצעירה יוצאת מהמצב הקטטוני, ובכפר הייתה שמחה כזו גדולה שהם לא ראו כבר שנים. הצעיר עוזב את הכפר כגיבור גדול. לאחר חודשיים בעיר הגדולה נתקף הרופא הצעיר געגועים וחוזר הביתה לביקור קצר. הוא רק נכנס ומקבלים את פניו התושבים בפנים נפולות. ניגש אליו זקן הגברים ואומר לו: "אל תשאל יא דוקטור, סולימן מת לפני שבוע, כל הכפר כבר עבר עליו פעמיים ועוד לא הצלחנו להחיות אותו!" מוסר ההשכל: תמיד תתייעצו עם רופא לפני שאתם לוקחים תרופות!

תימני אחד עולה על מונית מירושלים לתל אביב. לפתע, בירידות של כביש 1, הנהג מרגיש שאין לו שליטה על הברקסים והמונית מתדרדרת במהירות. התימני צועק לו: "תעצור! תעצור!" "אני מנסה!" עונה נהג המונית בבהלה, "אבל אין לי שליטה על הברקסים!" "לא!" עונה התימני בלחץ, "תעצור את המונה!"

ליוני, פקיד קבלה במלון גדול בתל אביב, היה משחק קטן שהוא אהב לשחק כדי לשעשע את עצמו ולהפיג את השעמום; כשזוגות שונים הגיעו למלון לירח דבש שלהם, הוא היה שואל את האישה מה המקצוע שלה במהלך שיחת הצ'ק אין ועל פי תשובתה היה מנחש כמה זמן הזוג שמולו הולך להישאר ביחד בחדר ולעשות אהבה. יום אחד הגיעו אל המלון 3 זוגות שיצאו לירח דבש, בזה אחר זה. כשהזוג הראשון הגיע, יוני שאל את הכלה הטרייה מה המקצוע שלה, והיא ענתה: "אני עובדת כעוזרת בית". יוני חייך וחשב לעצמו: "עוזרות בית הן תמיד נשים שמתות על רומנטיקה – נראה לי שהם הולכים לבלות הרבה בחדר...". כשהגיע הזוג השני, שאל יוני את האישה את אותה השאלה, והיא השיבה: "אני אחות בבית חולים". יוני חשב לעצמו: "וואו, אחיות הן כאלו סקסיות. שני אלו כנראה לא ייצאו מהמיטה לרגע...". כשהזוג השלישי ניגש לקבלה חזרה אותה שאלה קבועה, והפעם האישה ענתה: "אני באה מתחום ההוראה". הפעם יוני שמר על ארשת פנים רצינית וחשב לעצמו: "מורות בדרך כלל קשוחות... הם בטח ילכו למיטה ישר בהתחלה, אבל תוך זמן קצר כבר ייצאו מהחדר". אחרי שעה בערך, יוני ראה את הבעל הראשון, שנשוי לעוזרת הבית, יורד לבדו אל ארוחת הערב. "כבר אתה כאן למטה?" שאל יוני את הבעל בקריצה, "חשבתי שאתה ואישתך הולכים לבלות את כל הלילה ביחד...". "תאמין לי שניסיתי", ענה לו הבעל בעצבנות, "אבל כלום לא קרה, היא רק התעקשה שהיא רוצה לארגן את החדר והתיקים". זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הגבר השני שהתחתן עם אחות. "מה אתה עושה כאן לבד כל כך מוקדם?", שאל אותו יוני. "אין לי למה להישאר בחדר", ענה הבעל מתוסכל, "כל פעם שאני רוצה להיות עם אישתי היא אומרת לי שקודם אני חייב להתקלח כדי לשמור על היגיינה". יוני המתין שגם הזוג השלישי, המורה ובעלה, ירדו לארוחת הערב מוקדם כפי שציפה, אבל זה לא קרה. רק לקראת סוף המשמרת שלו, ממש באמצע הלילה, הבעל ירד ושאל את יוני אם נשאר משהו לאכול. "לפחות ישנת כמו שצריך עד עכשיו?", שאל אותו יוני בחצי קריצה. "איזה ישנתי?" ענה לו הבעל בקול תשוש, "נכנסו למיטה ברגע שנכנסו לחדר, אבל בכל פעם שרציתי להפסיק כדי ללכת לאכול אישתי אמרה לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה שוב ושוב עד שתקלוט איך עושים את זה נכון!'"

לפני הרבה שנים, בימי ברית המועצות, פסל רוסי זקן קיבל סוף סוף אישור לעלות לישראל כדי לגור עם בנו ומשפחתו שהתגוררו בתל אביב. בזמן הבידוק הביטחוני אנשי שדה התעופה הרוסי נדהמו לגלות פסל גדול בדמות ראשו של המנהיג הידוע ולדימיר לנין בתיקו של הפסל הזקן. "מה זה הדבר הזה?" שאל איש הביטחון את הפסל. "מה זה? מה זה???!!!" ענה לו בזעם הפסל, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר כבוד! זה המנהיג הגדול שלנו שבזכותו יש לנו מדינה כל כך נפלאה! זאת יצירת מופת של ברית המועצות האדירה שאני לוקח איתי כדי לזכור את נפלאות המולדת בכל העולם!" איש הביטחון ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל הזקן, אז הוא פשוט חייב אותו על משקל עודף ושחרר אותו לדרכו. כשהפסל נחת בנמל התעופה בן גוריון, אנשי המכס הישראלי שמו לב לכך שיש לו משהו גדול וכבד מאוד במזוודה, עצרו אותו וגילו את הפסל של לנין. "מה זה?" שאל את הפסל איש המכס הישראלי. "מה זה? מה זה???!!!" השיב לו הפסל הנזעם, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר ידע! זה לנין! זה הממזר שבגללו לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן! אני הולך לשים אותו בשירותים שלי, ממש מעל האסלה, איפה שהוא צריך להיות בגלל שהמדינה המשוגעת שלו מנעה מאיש זקן כמוני מפגש עם הבן שלו!" גם איש המכס הישראלי ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל, והוא שחרר אותו לדרכו. בנו של הפסל חיכה לו בשדה, והוא אסף אותו לביתו החדש יחד עם כל משפחתו. נכדו הקטן של הפסל התנדב לעזור לו לפרוק את המזוודות שלו וכאשר הוא ראה את פסלו של לנין, הוא מיד פנה אל סבא שלו ושאל "מי זה?" "מי זה? מי זה???" ענה שוב הפסל הזקן, אבל הפעם עם חיוך על הפנים, "אל תשאל מי זה, חמוד שלי, כי זה ממש לא חשוב. תשאל מה זה - וזה 5 ק"ג של זהב בציפוי שיש!"