בדיחות בנושא יצירה פרחים לאביב

נשים – מסדרות את הבית לפני שהעוזרת מגיעה. גברים – "מסדרים" את המיטה אחרי שהעוזרת הולכת. נשים – משתמשות בסבון שטיפה אינטימי. גברים – משתמשים בסבון למטרה אינטימית. נשים – רוצות לשמוע “אני אוהב אותך”. גברים – אוהבים לשמוע “אני רוצה אותך”. נשים – רוצות חבר לחיים. גברים – רוצים חברה כדי לעשות חיים. נשים – לא מבינות כלום בחשמל. גברים – מתחשמלים. נשים – משמינות. גברים – עולים במשקל. נשים- מוותרות על עצמן לעיתים קרובות. גברים – מוותרים לעצמם לעיתים קרובות. נשים – אוהבות פרחים. גברים – אוהבים פרחות. נשים – אוהבות לדבר אחרי. גברים – לא סותמים את הפה לפני. נשים – מורידות שיער. גברים – לא צריכים להתאמץ, הוא יורד לבד. נשים – מביאות ילדים לעולם. גברים – נשארים ילדים לעולם. נשים – מגדלות לבד את הילדים. גברים – הם בדרך כלל הילדים שהנשים מגדלות.

יום אחד בעל חנות פרחים הגיע להסתפר.בסיום שואל את הספר: "כמה אני חייב לך?" אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף". בעל חנות הפרחים הודה ועזב את המספרה. למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה ואגרטל מלא בפרחים. מאוחר יותר באותו היום הגיע למספרה פרופסור. ברגע שרצה לשלם אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף". הפרופסור הודה לספר והלך לו לדרכו. למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה ומספר ספרים ביניהם "איך להצליח בעסק קטן" ו "הדרך אל האושר". אחרי כן הגיע למספרה שוטר. ברגע שרצה לשלם אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף". השוטר יצא שמח לדרכו. למחרת בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה וחבילת עוגיות טריות. ואז הגיע חבר כנסת להסתפר. ברגע התשלום אומר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, לא גובה כסף". הח"כ יצא שמח לדרכו. למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה מצא הספר... 15 חברי כנסת ממתינים לתספורת חינם!!

לאחר שנים רבות שבהן חי בצניעות וחסך שקל לשקל, עבר נמרוד סוף כל סוף לבית חדש ומרווח בשכונה טובה במרכז העיר. ביום הראשון בביתו החדש קיבל נמרוד זר פרחים ענק מאפי, חברו הקרוב, ועליו פתק ברכה שבו כתוב: "נוח על משכבך בשלום". עיניו של נמרוד חשכו. הוא מיד התקשר אל אפי וגער בו: "תגיד לי, מה זה הפתק הזה ששלחת לי?! נפלת על הראש?!" אפי לא הבין כיצד זה קרה, והחליט להתקשר אל חנות הפרחים שממנה הזמין את הזר וצעק על המוכרת: "זה נראה לך הגיוני מה שכתבתם על הפתק של זר הפרחים ששלחתי?!" בעלת חנות הפרחים השתיקה אותו וענתה בתקיפות: "חביבי, יש לנו צרות גדולות יותר. את הזר שלך שלחנו בטעות ללוויה עם פתק שכתוב עליו 'מזל טוב על הבית החדש'!"

בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת: אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה. כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן. אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא. אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה. אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן. אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים. אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות. בסוף היום: המכונית עדיין מלוכלכת. החשבונות לא שולמו. יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק. לפרחים אין מספיק מים. עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי. אני לא יודע איפה השלט. אני לא מוצא את המשקפיים שלי. אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!

בדרכו הביתה לאחר יום של סידורים רפי ראה את חברו הטוב ישראל יוצא מהקיוסק השכונתי עם שקית ענקית של שוקולדים וזר פרחים. רפי מיד ניגש אל ישראל והחל לתחקר אותו בקשר לקניות המוזרות שלו. "שמע זה סיפור מדהים" אמר לו ישראל, "היה לי חלום ממש מוזר אתמול בלילה... הכל מסביבי היה שחור וחשוך עד שפתאום ראיתי פסל ענק ומוזהב של הספרה חמש. הוא היה יותר גדול מכל דבר שראיתי עד היום ונצץ כל כך חזק עד שהתעוררתי מסונוור וידעתי שזה סימן! מאוחר יותר אשתי שלחה אותי לקנות לה קוטג' 5% אז הגעתי לפה ובטלוויזיה בדיוק שידרו את החמישייה הקאמרית. לא התחשק לי לראות את זה אז אמרתי למוכר להעביר ערוץ, ובלי שאמרתי לו כלום הוא שם ערוץ חמש! בדיוק שידרו פרסומת למרוץ סוסים שישודר בחמש בערב ואז כבר התחלתי לחשוב שמשהו מאוד מוזר קורה פה... מתברר שלאחד מהסוסים במרוץ קוראים "האלמנט החמישי" וברגע שקלטתי את זה אמרתי לעצמי שאין מצב שזה צירוף מקרים. החמש המוזהב שראיתי בחלום וכל מה שקרה אחר כך, זה הכל היה סימן, אם אני מהמר על הסוס הזה אני בדוק זוכה! אז הלכתי לבנק, משכתי את 5,000 השקלים האחרונים שהיו לנו בחשבון וישר חזרתי לפה כדי למלא טופס ולשלוח." "שמע זה באמת סיפור מדהים" אמר רפי, "אז עכשיו אתה הולך לחגוג עם אשתך?" "איזה לחגוג ואיזה נעליים", השיב ישראל, "הסוס המפגר הזה סיים במקום החמישי..."

שלוש נשים מבוגרות נפגשו זו עם זו כדי לפטפט על החיים, ובדומה לכל אימא, כל אחת מהן שמחה לספר לאחרות מה הופך את הבן שלה למוצלח ולאהוב מכולם. "יעקב שלי," אמרה הראשונה, "הוא ללא ספק הבן שכל אימא הייתה רוצה. בכל יום ראשון הוא מביא לי זר ענקי של פרחים, מדי יום חמישי הוא מזמין אותי למסעדה יקרה לאכול, ומספיק שאני רומזת שחסר לי משהו בבית ולמחרת זה כבר ממתין לי על יד דלת הכניסה. כמות הכסף שהוא מוציא עלי היא דבר שאין כדוגמתו!" "נשמע שיעקב באמת נחמד מאוד," ענתה השנייה. "אבל עם כל הכבוד, בכל פעם שאני חושבת על הדרך שבה משה מטפל בי, אני מבינה שאין מקום להשוואה. בכל בוקר הוא מכין לי חביתה וקפה טרי, בכל צהריים הוא מגיע במיוחד כדי לבשל לי ארוחה בת שלוש מנות, ובכל ערב ממתינה לי ארוחת מלכים אצלו בבית. כשמדובר על בזבוז כסף על אמא שלו, הוא אף פעם לא מפחד להיפרד מכמה מאות שקלים." "נו," נאנחה השלישית. "אני לא רוצה לגרום לאף אחת מכן לאי נעימות, אבל כמה מאות זה סכום שולי ביותר. כבר כמה שנים שאריק שלי מבזבז עלי לפחות כמה אלפים מדי חודש!" "כמה אלפים?!" קראו שתי האחרות. "איך זה ייתכן?" "פשוט מאוד," ענתה האישה השלישית בסיפוק. "פעמיים בשבוע הוא נוסע עד לירושלים ומשלם לאיזה ד"ר אחד 500 שקלים לשעה רק כדי לשכב על הכורסה שלו ולדבר עלי ועל איזה אמא מיוחדת אני..."

בסוף השנה הביאו כל הילדים מכיתה א' 2 של המורה רחל מתנות לרגל סיום שנת הלימודים. הראשון שניגש אל המורה היה דוד, שההורים שלו ניהלו חנות פרחים. רחל לקחה את המתנה העטופה, ניערה אותה קלות, הריחה אותה ולבסוף אמרה לילד הקטן: "קנית לי פרחים!" "איך ידעת?!" שאל דוד הקטן בהלם, ורחל פשוט חייכה ואמרה לו תודה. אחר כך ניגשה אליה בתיה, שההורים שלה עבדו בחנות ממתקים. רחל לקחה מבתיה חבילה עטופה בסרט, ניערה אותה, הריחה אותה ולבסוף אמרה: "קנית לי סוכריות ושוקולדים!" גם בתיה הייתה בהלם מיכולת הניחוש המדהימה של המורה שלה, ורחל אמרה לה תודה וקראה לתלמיד הבא, חזי, שההורים שלו עבדו בחנות המשקאות של העיר. חזי הניח לפני המורה שלו קופסה גדולה וכבדה שממנה דלף נוזל. המורה בחנה את הקופסה, הריחה את הנוזל, טבלה בו אצבע וטעמה אותו קלות. "קנית לי יין לבן!" היא הכריזה, אך למרבה הפתעתה חזי ענה "לא, המורה". מבולבלת, רחל טעמה את הנוזל פעם נוספת ורצתה לנסות לשער בשנית. "שמפניה?" היא שאלה וחזי שוב השיב שלא. "בירה? רום? ויסקי?" ניסתה לנחש המורה המבולבלת, וחזי הניד בראשו בכל פעם. "בסדר אני לא יודעת, אתה רוצה לספר לי מה קנית לי?" שאלה רחל. "בטח!" ענה חזי, "זה גור כלבים!"

אלי ביקר את הקבר של אמו שנה לאחר פטירתה. הוא אמר כמה מילים לזכרה, הניח פרחים על יד המצבה, לקח צעד לאחור והתחיל ללכת לכיוון היציאה מבית העלמין. בדרך, הוא שמע לפתע בכי חזק שמגיע מאזור חלקת הקברים, ונזכר בהרגשה שחווה בעצמו כשהיה במקום לפני שנה. הוא חש שעליו לנחם את אותו אדם שבוכה בקול גדול כל כך, ולכן חזר לחלקת הקברים כדי למצוא אותו. ככל שהתקרב לאותו האיש שבכה, שמע אלי את מילותיו שנאמרו ביגון, "למה הלכת? למה זה מגיע לי? איך אני יכול להתמודד עם זה?" כשהגיע אלי לאיש הבוכה הוא נגע בכתפו ואמר, "אדוני אני מצטער, אינני מעוניין להפריע לך בזמן האבל שלך, אבל אתה מזכיר לי את עצמי מלפני שנה ואני חושב שאני יכול לעזור לך להתגבר על הכאב. מי נפטר? אמא, אבא, אישה... ילד חס ושלום?" כשהאיש מצא בתוכו את הכוח להפסיק לבכות לרגע, הוא הסתכל על אלי ואמר לו "בעלה לשעבר של אשתי!"